בכניסה לאולם התערוכה של האמן והצלם ונגליס קיריס במוזיאון ארץ ישראל, ניצב דיוקן עצמי שלו כמעין ג'ינגיס חאן מודרני, לבוש מעיל משי בוכרי מהמאה ה-19 המתנופף ברוח, ולראשו כיפת זהב רקומה. בידו הוא מחזיק מצלמה, עדות רפלקסיבית לעבודתו, כמי שרוצה להדגיש את העכשוויות והתוקף של התערוכה העוסקת בלבוש היסטורי.
קיריס הגיע השבוע לישראל לרגל התערוכה "ונגליס קיריס: רוקם באור – לבוש יהודי ומקומי מאוסף מוז"א" (אוצרת: רז סמירה; נעילה: 30 בנובמבר 2025), שתיפתח לקהל הרחב ביום שישי הקרוב. זוהי התערוכה המרכזית של המוזיאון לשנה הקרובה, והיא ממשיכה את המגמה שהחלה בשנה שעברה במוזיאון עם התערוכה על בית האופנה משכית ביחס ללבוש היסטורי מקומי בעיניים עכשוויות.
צפו: ריאיון עם ונגליס קיריס בתערוכה "רוקם באור"
(צילום ועריכה: סטאס מינדרול / Doechostudios)
במסדרונות המוחשכים של הגלריה בקומה העליונה של מרכז רוטשילד במוזיאון, תלויים 80 דיוקנאות שעליהם עמל קיריס בשנה האחרונה בעקבות הזמנה של המוזיאון לתעד את אוסף התלבושות של הביתן לתרבות יהודית ולפולקלור, שעד כה לא נחשף לציבור. באוסף תלבושות ופריטי לבוש, ובהם כיסויי ראש, תכשיטים וטליתות מהמאות ה-20-18, שמקורם בקהילות יהודיות מרחבי העולם: אסיה התיכונה (בוכרה), עיראק, איראן, תימן, אתיופיה, תוניסיה, לוב, מרוקו, טורקיה, יוון, ארצות הבלקן, פולין, צרפת, הולנד ועוד.
14 צפייה בגלריה
הצבת התערוכה "ונגליס קיריס: רוקם באור" במסדרונות המוחשכים של המוזיאון
(צילום: איתי יעקב)
במהלך השנה האחרונה הוא תיעד דוגמנים ודוגמניות מקומיים, ביניהם שירלי בוגנים, אלן גודין ותאלין אבו-חנא, לצד "לא דוגמנים" בתמונות רכות, שמזכירות מעט ציורים של רמברנדט. אלה הודפסו על בדי כותנה, שעליהם עמלו תשעה רוקמים ורוקמות באטלייה קיריס באתונה, יוצרים שכבה של רקמות מסורתיות מחוטי זהב, כותנה, ומתכות עדינות. השכבה הנוספת מעניקה תוקף עכשווי לבגדים התקופתיים, ומטעינה אותם בחיים חדשים.
הבחירה בטכניקת צילום להצגת אוסף התלבושות של המוזיאון על פני תערוכת "לבוש" קלאסית, היא פעולה מקורית ומוצלחת, הפועלת לא רק להצגת האוסף אלא גם לתיעודו עבור הדורות הבאים. בקצה התערוכה אומנם מוצגים דגמי לבוש ספורים, אך ניתן היה לוותר עליהם מאחר שהם לא מוסיפים דבר לתערוכה ואף מעט מחלישים אותה, כמעין "מאחורי הקלעים".
קיריס, צלם אופנה יליד אתונה הפועל במשך כ-30 שנה, עבד, בין היתר, עם מותגי אופנה והוא מעצב אופנה בהשכלתו – מה שמסביר את הגישה ההוליסטית שלו לפרויקט ואת האופן שבו הוא מבין בגדים, את פעולת הלבוש, ואת המקום שהוא נותן הן למצולמים והן לבגדים שהם לובשים.
אופי הצילום מייצר חיבור והקשרים בין כל התלבושות מהפזורה היהודית, ובכך יוצר קו רצף בין מזרח למערב, בין פריטי לבוש דתיים כמו הטלית היהודית לפריטי לבוש מקומיים, כמו שמלה פלסטינית. בנוסף, הבחירה לצלם את פריטי הלבוש גם על דמויות כמו תאלין אבו-חנא, דוגמנית טרנסג'נדרית ערבייה נוצרייה, והדוגמן יליד סודן אלן גודין, שהגיע לישראל כפליט – מייצרת, בין אם במודע או שלא, עושר מגוון בעידן של צמצום הגיוון בחברה הישראלית, ובעולם האופנה בפרט.
התערוכה הנוכחית ממשיכה את הבחירה של מוזיאונים בישראל לחקור את ארון הבגדים היהודי-מקומי. ב-2014 נפתחה במוזיאון ישראל בירושלים התערוכה "שפת לבוש – ארון הבגדים היהודי" (אוצרת: אפרת אסף שפירא) ועשור קודם לכן הוצגה באותו מוזיאון התערוכה "ארון הבגדים היהודי" (אוצר: נעם בן יוסף). התערוכה הנוכחית בוחרת במדיום הצילום כדי להציג דגמים דומים, והיא עושה זאת בצורה אופנתית יותר מאשר השתיים האחרות. יחד עם התערוכה ההיסטורית "גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה", שתיפתח בשבוע הבא במוזיאון העיצוב בחולון, חובבי האופנה בישראל יזכו למסע היסטורי חובק עולם, בגדים, פנים ותקופות.
