שבע שנים מאז תלה את המספריים וסגר את בית האופנה הנושא את שמו, מעצב האופנה גדעון אוברזון פותח תערוכת יחיד ראשונה של ציוריו. על קירות הגלריה העליונה של בית האמנים תל אביב, תיפתח לקהל הרחב ביום חמישי (5 ביוני) התערוכה "גדעון אוברזון – בין תפר למכחול" (אוצרים: אריה ברקוביץ', אילנה כרמלי לנר, נעילה: 28 ביוני), המגישה התבוננות מחודשת של אוברזון ביצירותיו לאורך השנים: מתחילת דרכו בשנות ה-60 ועד הקולקציה האחרונה בעיצובו ב-2018.
מבין אלפי התצלומים שלכדו את עיצוביו במשך שישה עשורים, בחר אוברזון דימויים אייקוניים או כאלה שהוא אוהב, ויצר בהשראתם או באמצעותם ציורים חדשים. אחדים מציגים שכבות של צבע על התצלום המקורי, באחרים הוא מציע פרשנות מחודשת בסגנון קוביסטי.
מאז סגר את בית האופנה ברחוב גורדון וירד מהבמה בתצוגה מתוקשרת בשבוע האופנה, אוברזון לא הביט לאחור מאחר שהוא אדם לא נוסטלגי. או כך לפחות האמנו. "חוץ מקטלוגים של בגדי ים, לא שמרתי כלום", הוא אומר. אין לו אוספים של עיצובי עבר, הוא לא שמר גזרות שיצר, וגם את התצלומים ששימשו לו כהשראה לציוריו, בחר מתוך ספר של קטעי עיתונות שאסף חבר קרוב.
את ימיו הוא מעביר מאז בדירתו שבשכונת המשתלה בתל אביב, מצייר במרפסת, מטייל, לומד איטלקית, מתרגל יוגה. בעבר עוד פיסל בסטודיו של טניה פרמינגר ברשפון, אך כשהסטודיו נסגר תם גם הפרק הפיסולי ומאז הוא מקדיש את זמנו לציור. "כל חיי ציירתי", הוא אומר, "ואיורי אופנה הם גם ציור".
עם השפעות מזרם הקוביזם ולא מעט ציורים מופשטים, עבודותיו של אוברזון רחוקות ממה שהוא מציג השבוע. הרעיון לתערוכה הנוכחית, ראשונה שלו כצייר, נולד במחשבה משותפת עם האוצרים, שהמליצו לו להציג עבודות המתכתבות עם עיצוביו. "אריה ברקוביץ' הסביר כי מאחר שבניתי לעצמי שם כמעצב אופנה, הציורים צריכים להציג את החיבור שלי לתחום", אומר אוברזון, שכבר שוקד בסטודיו על ציורים נוספים, כאלה שאינם מרפררים לאופנה, מתוך רצון להציג אותם בהמשך. "כשבחרתי לצלול מחדש לארכיון שלי, זה פתאום הרגיש מאוד נחמד. עשינו בסטודיו דברים יפים לאורך שישה עשורים של יצירה, בטח כשאתה משווה את זה לאופנה של היום, וזה סייע לי בהחלטה ליצור מחדש את העבר בציור".
ציוריו החדשים הם מסע בתחנות זמן. אפשר לדלג בין עיצוביו הראשונים כמעצב סלוני בתל אביב לבגדי הים שיצר בתקופתו לגוטקס (בשנים 2009-2002), ולזהות דוגמניות שליוו אותו לאורך שנים רבות. חלקן זכו לפרשנות מופשטת, כמו ציור בהשראת לינור אברג'יל, אחרות – כמו ליאורה לפידות – מופיעות במרכזו. מה שעניין אותו בבחירת התמונות היו הקומפוזיציה והצילום עצמו, פחות ניים-דרופינג, כפי שניתן ללמוד מיצירות נוספות בתערוכה, כמו תצלום מ-2004 של רון קדמי שהפך לציור קוביסטי בצבעוניות של שחור, סגול, אדום ולבן; ותצלום של בתיה דיסנצ'יק מ-1968 שתורגם לציור בשם "הליצן".
לאורך שישה עשורים נחשב אוברזון (82) לבכיר מעצבי האופנה הישראלים. אקס-טריטוריה של אלגנטיות על-זמנית. הוא הציג מדי עונה קולקציות ערב, קולקציות מוכנות ליום וקו בגדי ים פופולרי ויוקרתי. "בגיל מאוד זקן אני מתחיל משהו חדש", הוא צוחק. "אני צייר צעיר, יש לי פטור מתור".
האם היו לו חששות מכניסה לזירת האמנות? "זה מאוד מרגש אותי", הוא עונה בתגובה, "יכולה להיות סיטואציה שלא יאהבו את העבודה שלי, אבל את הביטחון האישי שלי כבר רכשתי. אני זה שצריך לאהוב את העבודות. גם באופנה לא תמיד קיבלתי ביקורות טובות. הקהל תמיד חצוי, ולכל יוצר יש מתנגדים. זה לא 100 אחוזי הצלחה".
אתה מתגעגע לאופנה?
"אני לא מתגעגע וזה גם לא באמת עזב אותי. עכשיו אני מעצב עשר שמלות לחתונת הנכדה שלי. היא מתחתנת בארצות הברית ותחליף חמש שמלות לכל אירועי הלוויין של החתונה, ויתר העיצובים הם לאשתי דינה ולבנות דנה וקארן".
וללקוחות אתה מתגעגע?
"עם כל אהבתי ללקוחות שבנו אותי, זה היה סוחט רגשית. לדאוג שהבגד יחמיא להן, להתמודד עם איך שהן מרגישות היום – רזות או לא. מעבר לעיצוב, זאת עבודה פסיכולוגית. אני מאוד אוהב לעבוד, ועובד קשה, אבל החיים יפים כשלא עובדים".
הזמנת אותן לפתיחה?
"הזמנתי את הלקוחות הוותיקות והן שמחו לשמוע שאני מצייר. עם חלקן גם שמרתי על קשר לאורך השנים. ב-2021 הייתה תערוכה גדולה של עיצוביי בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון, וחלקן הסכימו לתרום לתערוכה שמלות מארונן הפרטי. אחת מהן היא מרים אדלסון – שהיום לובשת בעיקר טובה'לה – שמחזיקה באוסף שמלות מאוד גדול שלי. היא שלחה לתערוכה 15 שמלות מרהיבות, וכשהיא באה לבקר הצטלמנו יחד. ללקוחות שלי יש אמצעים וגם קירות לתלות עליהם עבודות אמנות, אבל מעניין אותי היום קהל צעיר, כזה שממלא את המסעדות בנחלת בנימין. זה הקהל העכשווי".
אתה עוקב אחרי האופנה העכשווית?
"האמת שלא", הוא עונה בכנות ומוסיף המלצה. "אני מאמין שכדי שמעצב היום יבנה לעצמו מוניטין, הוא זקוק לקהל לקוחות נאמן. כשהתחלתי את הקריירה שלי בשנות ה-60, הלקוחות היו תלויות בי. 'גדעון, מה ללבוש, איפה לקנות אביזרים'. עכשיו באירוע 'צבע טרי' פגשתי כמה לקוחות עבר ששאלו אותי איפה קונים בגדים. הן אלה שבנו את המעצבים, ולא להפך. הייתה בי תלות גדולה, כאשר היום הלקוחה קונה בעיקר באינטרנט – פה חולצה, שם ז'קט – בהשפעת משפיעניות שמחליטות בשבילך, כי ככה מתלבשים היום וככה זה גם נראה", הוא עוקץ. "אני מאמין שמי שיבין כיצד להציע אופנה ללקוחות שהולכות לאיבוד בהיצע הגדול שיש – יצליח".
דיוקן עצמי, 1970
"זה מאוד אני של אז – 'יוץ' בחליפה". בתצלום מ-1970 שמלווה את ההזמנה לתערוכה, מופיע אוברזון הצעיר, רק בן 27, כשלצידו שתי דוגמניות בבגדי התקופה, אחת מהן היא בתיה דיסנצ'יק הבלתי נשכחת. לטובת הציור הוסיף אוברזון לעצמו זוג משקפיים צבעוניים, שבהם הוא נראה כמו הזמר אלטון ג'ון.
"התחלתי לעצב בגיל 20 וכבר היה לי ניסיון", הוא מספר, וניתן לזהות את נוכחותו כפי שהיא משתקפת בלוגו GO שמורכב מראשי התיבות של שמו. "בתצלום אני נראה כמו חנון שלצידו שתי דוגמניות בחליפות מחויטות בקווים אדריכליים שמזכירים את אופנת התקופה שהציגו מעצבים כמו פייר קרדן, שהיה המנטור שלי בזמן שלמדתי בפריז אצל איב סן לורן".
פזית כהן, 1986
מודעת החוצות לבגדי הים של אוברזון היא אחד מהדימויים המפורסמים באופנה הישראלית. במאי 1986 הוצתו בישראל שורה של תחנות אוטובוס על ידי קבוצות חרדים, בשל תמונה בכיכובה של הדוגמנית בת ה-19 פזית כהן לקו בגדי הים של אוברזון. כהן הופיעה רוכנת על ארבע לבושה בגד ים בגזרה גבוהה ומשקפי טייסים צהובים שמכסים את פניה. הצילום האייקוני שעליו חתום צלם האופנה המנוח יקי הלפרין והשערורייה שהוא עורר בישראל השמרנית, מיקמו את התצלום כסמל לנועזות, מתירנות, חוצפה, חילוניות ופרובוקטיביות – כל מה שישראל של שנות ה-80 חלמה להיות, כל מה שישראל 2025 כבר לא תהיה.
אוברזון העניק לתצלום חיים חדשים והוא יופיע בתערוכה בגודל היפר-אנושי ברוחב של חמישה מטרים. בגד הים הסקסי בעיצובו הציג רגל גבוהה עם מפתח מקסימלי, אשר לדברי אוברזון נמכר בהצלחה מסחרית. עם זאת, הרעש התקשורתי נוצר בעקבות התנוחה שבה הוצבה הדוגמנית. "קיבלנו לוח מודעות רחב ורצינו שכל בגד הים יופיע", הוא נזכר. "לא רצינו את פזית נמרחת במראה רופס, ויקי ביקש שהיא תמתח את הגוף. הדגמתי לה איך להיות על ארבע ולהביא את הגוף כמו לביאה קדימה. התצלום נראה תמים, לא פרובוקטיבי, אבל בישראל עשו ממנו רעש".
יום למחרת הקמפיין, הוסרו המודעות מתחנות אוטובוס בבני ברק, לרבות המודעה הגדולה שהוצבה מול קניון איילון בגבול רמת גן-בני ברק. "עבדתי אז עם חברת שטיחי כרמל של הרב שפירא, והוא אמר שאם אני לא מסיר את המודעות האלה מרחובות בני ברק – אני מפוטר. לא אשכח את השיחה הזו עד היום. לא היה לנו כסף, אז הורידו את כל המודעות והשאירו רק את הסלוגן: 'אוברזון זה מונח'. זו הייתה סערה בכל הארץ, איימו שישרפו לי את הבית ואת הסטודיו. אני זוכר שהמועצה הדתית בתל אביב אסרה על מודעות של נשים לא לבושות, ודלתא צילמו באותה שנה דוגמנית בחזייה ונדרשו לצייר עליה חולצה".
עם זאת, אוברזון נהנה מהרעש התקשורתי, גם היום. "כל פרשה כזו מקפיצה את הפרסום שלך", הוא מודה. "כשהצגתי את הקולקציה הראשונה שלי לבגדי ים, לאה גוטליב מגוטקס איימה על כל החנויות שמי שלוקח סחורה של אוברזון – לא יעבוד עם גוטקס. זה עשה לי פרסום טוב, ושם הבנתי שסקנדלים טובים לקריירה. הם לא יכולים להימשך לפרק זמן ארוך, אבל כמעצב אתה צריך לדאוג ליצור רעש תקשורתי. הפרסום הגדול מגיע רק מסקנדלים".
ליאורה לפידות, 1965
על התצלום הוותיק בתערוכה חתומות שתי אגדות אופנה מקומיות: צלם האופנה גברא מנדל (סטודיו גברא) והדוגמנית ליאורה לפידות. התצלום מציג את עיצוביו הראשונים של אוברזון עם שמלת משי רומנטית שמעליה וסט קטנטן רקום. בציור שנוצר לפיו מופיעה לפידות במרכז, מוקפת שכבות של צבע בשחור וזהב.
"ליאורה הייתה אחת הדוגמניות הראשונות שלי", הוא נזכר. "דוגמניות של פעם זה דוגמניות של בית. היינו מסיעים אותן לצילומים ולתצוגות ברכבים הפרטיים שלנו, הן התאפרו בבית, היו חלק מהמשפחה. המראה שלה תמיד ייזכר כאריסטוקרטיה על-זמנית".
אורית ברקוביץ', 1994
על אחד הצילומים המפתיעים והחזקים בתערוכה חתומה הצלמת מירי דוידוביץ', שצילמה את קמפיין בגדי הים של אוברזון ב-1994 יחד עם שלושה צלמים נוספים. חוזקו הוא השילוב המטריד בין החבל שקושר את הגוף לבין תחושת השחרור והחופש שמציעים בגדי הים.
"כל אחד מהצלמים נבחר להביא בשורה אמנותית", מצביע אוברזון. "מירי דוידוביץ' עטפה חבל סביב אורית ברקוביץ', ויצרה דימוי מאוד חזק. במשך שנים הצבתי אותו בכניסה לבית האופנה שלי ברחוב גורדון בתל אביב. זה צילום שלא נמאס ממנו עד היום, והוא אחד העבודות הבולטות שלי".
לינור אברג'יל, 1997
שנה לפני שהוכתרה למלכת היופי של ישראל ולמיס עולם – לינור אברג'יל, אז דוגמנית צעירה והזוכה במקום השני בתחרות "תגלית השנה", עשתה טבילת אש מקצועית בקמפיין בגדי הים של גדעון אוברזון.
התצלום של רון קדמי זכה לפרשנות אבסטרקטית בגודל מטר על מטר, כשדמותה האנושית עברה הפשטה והיא נראית כמו ציפור שחורה הכלואה בתוך עיגול שחור. זוהי הפרשנות המופשטת ביותר של אוברזון ביחס לתצלומי האופנה שלו מהארכיון.
