היא מעולם לא ניסתה לדמיין איך ולאן היו מתגלגלים חייה אילו נשארה בגונדר, אתיופיה, "מפני שמיום שנולדתי הוריי אמרו לי שאנחנו בדרך לארץ הקודש. הזיקה לישראל קיימת בי מגיל אפס", אומרת טיטי איינאו-פרנקל. דקה אחרי החתונה היא הוסיפה את שם משפחתה החדש לכל התעודות והמסמכים, אבל רק בביקורת הגבולות מזהים אותה כפרנקל. אגב, גם שמה המלא, ייטאייש, לא מופיע. טיטי יש רק אחת.
חשבת שבגיל 33 תגורי בבית פרטי ברמת השרון, עם בעל וילד?
"לא חשבתי על הבית הספציפי הזה. זה היה בית ישן, חצי חורבה, שצחי, בעלי, שיפץ לבית חלומות, וההשקעה תרד מהמחיר שלו כשבעזרת השם נקנה אותו, אבל קיוויתי שתהיה לי משפחה משלי וחלמתי עליה. ויש כוח למה שאנחנו מזמנים לעצמנו. תמיד אמרתי את זה, הרבה לפני שהתחלתי ללמוד קואוצ'ינג".
"נפתח בפניי עולם"
זה קרה לפני ארבעה חודשים, כשבנה דוריאן ("גבר-גבר") סגר שנתיים ואמו הרגישה שהיא כבר מסוגלת לשלוח אותו לגן. "עד גיל שנתיים גידלתי אותו בבית, ולא מפני שהיה לי קושי לשחרר. רציתי לחכות לשלב שבו הוא יוכל לספר לי שמשהו לא עושה לו טוב. הייתי אמא במשרה מלאה במקביל לעבודה, כי העבודה שלי זה לבוא לצילומים או לצלם סרטון לאינסטגרם שמכניס לי כסף טוב. זה לא לקום כל יום למשרד. מהרגע שדוריאן נכנס לגן ליד הבית, עם צוות מהמם, וכל כך טוב לו שם, תודה לאל, נפתח בפניי עולם".
יצאת לחופשי?
"פתאום הרווחתי מחדש את הזמן היקר הזה, משמונה עד ארבע, והמוח נותן עבודה. פעם הייתי דוחה או מבטלת פגישות כשלא התחשק לי לצאת מהבית, והיום אין דבר כזה להזיז. הכול קורה בזמן, לפי היומן. ככה ניהלתי את הפלוגה שלי במשטרה הצבאית, אבל מאז לא התנהלתי ככה. עכשיו חזרתי להיות המ"פ של עצמי. זו בגרות שהאימהות מביאה איתה".
איך?
"ילד מביא איתו הרבה אחריות, גם על עצמך. הרי בשגרה של היומיום אין לך הרבה הזדמנויות לעצור ולשאול מי אני ומה אני. מאז שהתפרסמתי די זרמתי עם החיים, עד שהגעתי לגיל מסוים שבו אמרתי - רגע, מה אני רוצה עכשיו, והתחלתי לחפש את המהות והמשמעות שלי. הכי קל זה להיגרר לעולם של 'אני מפורסמת, אני דוגמנית, אני עובדת', אבל הרגשתי שזו כבר לא אני. נוצר פער בין מה שאני עושה לבין מה שאני רוצה, וזה היה המקום שבו עצרתי כדי להתבונן. הבנתי שזה לא מספיק להצטלם כדוגמנית כהת עור ומהממת. רציתי לדבר ולהשפיע".
"הכי קל זה להיגרר לעולם של 'אני מפורסמת, אני דוגמנית, אני עובדת', אבל הרגשתי שזו כבר לא אני. נוצר פער בין מה שאני עושה לבין מה שאני רוצה. הבנתי שזה לא מספיק להצטלם כדוגמנית כהת עור ומהממת. רציתי לדבר ולהשפיע"
עכשיו, לדבריה, היא בצומת דרכים מעולה. "החזון שלי מתחיל להתגשם, וזה מטורף. הבן שלי מכריח אותי להסתכל על עצמי בדרך הרבה יותר כנה. מה אני רוצה שהבן שלי יראה? זה לא מספיק להגיד לו 'אל תעשה זה וזה', אמא צריכה להוות דוגמה אישית, ואני רוצה שדוריאן יראה אמא ממומשת. לדעתי, הורה לא ממומש זה הורה לא מאושר, שיגדל ילדים לא מאושרים".
איך זימנת לחייך את החלום על משפחה?
"בדייט השני עם צחי, אמרתי לו, 'תקשיב, התוכנית שלי היא כזאת. אני בת 29 ובגיל 30 אני נכנסת להיריון. לא אכפת לי אם החתונה תהיה לפני או אחרי, אבל תדע שאני מתכננת ללדת בעוד שנה'. כשבן אדם יודע מה הוא רוצה, חשוב לשים את זה על השולחן. 'הרכבת יצאה מהתחנה והחלה לנסוע. אם תרצה, אתה מוזמן להצטרף'. ידעתי שהוא לא ייבהל ויברח".
3 צפייה בגלריה
"עד גיל שנתיים גידלתי אותו בבית, ולא מפני שהיה לי קושי לשחרר". עם בנה דוריאן
(צילום: מהאלבום הפרטי)
להיכרות שלה עם צחי פרנקל (45) יש קילומטראז'. "לפני הרבה שנים ראיתי אותו באיזה בית קפה, היה רגע שהעיניים נפגשו. לימים, חברה שלי שכרה בית דרכו, הוא בנדל"ן, ושמעתי ממנה שהוא נשוי פלוס שניים. לא מתאים. לפני ארבע שנים הוא ראה אותי בסטורי שלה, התחיל לתחקר אותה, והיא הדליקה אותי ב'הוא חתיך, גבוה, מוצלח, בדיוק מה שאת מחפשת, והוא כבר התגרש'. נפגשנו, היה קליק ומאז לא נפרדנו. זאת אומרת, לא יזמנו אף פרידה. חודש וחצי אחרי הדייט הראשון נכנסתי ל'האח הגדול' וזה היה נתק של 50 ומשהו ימים. והוא חיכה לי. הוא גם היה הראשון שהעלה מסוק, הוא לא נרדם בשמירה. כשיצאתי משם המשכנו לזרום, נכנסתי להיריון, ואז דוריאן הגיע והתחתנו כשהוא היה בן חצי שנה. צחי החזיק אותו בחופה".
שנתיים אחר כך, היא בטוחה שזה הסדר הנכון והמומלץ. "קודם עשינו את הדבר הכי חשוב בעולם שהוא ילד, ואחריו בא הטקס שמסמל את האיחוד המשפחתי. דוריאן הוא החגיגה האמיתית. חוץ מזה, לא רציתי ללבוש שמלה לבנה כשיש לי בטן, רציתי להיות וואו בחתונה שלי".
"שברתי תקרות זכוכית"
נוכחותו של דוריאן מורגשת במטבח, המעוצב בשחור-לבן, גם כשהוא בגן. בעלת הבית בוחשת לי קפה שחור שאחיה הביא מאתיופיה, מפני שאין לה קפה טורקי רגיל. אנחנו יוצאות עם הקפה לחצר המרוצפת ("כמה אני שמחה שהקפה האתיופי טעים לך") וכשהגשם מבריח אותנו פנימה, היא מבקשת ממני לחלוץ נעליים. "כשדוריאן זחל נכנסתי לקטע של רצפה נקייה, ומאז זה נשאר לי".
12 שנה אחרי שהוכתרה כמלכת היופי האתיופית הראשונה של ישראל ("שברתי כמה תקרות זכוכית, הובלתי קמפיינים של כל מיני חברות שלא חיפשו רק את הצבע שלי, אבל תמיד ישימו אותי במשבצת של אתיופית, עד היום אין מספיק דוגמניות כהות עור בתעשייה"), לא בא לה לפתוח בפעם המי יודע כמה את תיק הגזענות. זה פאסה, מבחינתה. "במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר, כשכל המדינה התגייסה והיינו עם אחד באמת, הלוואי שזה יימשך ככה". הפעם האחרונה שלה הייתה לפני שנתיים, כשהמשפחה עקרה לבית המשופץ. "מישהו דפק בדלת, פתחתי והוא שאל אותי איפה הבעלים. היום זה מצחיק אותי, מפני שזה כבר לא בא מגזענות, אלא מבורות לשמה".
טמטום לשמו?
"אני לא מחלקת אבחנות. אצלי זה אף פעם לא היה ככה. נסיך חלומותיי היה נטול צבע. לא תהיתי אם הוא יהיה שחור או לבן, מפני שמה זה משנה? חיפשתי גבר בעל אופי מסוים, שיתבטא ביחס שלו אליי ואל ילדינו העתידיים. צחי כבש אותי בדברים הקטנים. אמרתי לו שאני אוהבת לשתות את הקפה של הבוקר עם מים מהקומקום, ובערב כבר היה קומקום בדירה שלו. הוא נותן לי תחושה של ביטחון, כאילו 'אני פה, הכול בסדר'. ובתור אחד שראה אותי במצבים הכי גרועים, הוא עדיין חושב שאני האישה הכי יפה בעולם".
"בדייט השני עם צחי, אמרתי לו, 'תקשיב, התוכנית שלי היא כזאת. אני בת 29 ובגיל 30 אני נכנסת להיריון. לא אכפת לי אם החתונה תהיה לפני או אחרי, אבל תדע שאני מתכננת ללדת בעוד שנה'. כשבן אדם יודע מה הוא רוצה, חשוב לשים את זה על השולחן"
אחיה ודודתה הובילו אותה לחופה. "הם שני עמודי התווך שלי. ביום החתונה התגעגעתי לאמא יותר מתמיד, הנחתי את התמונה שלה בחדר שבו התארגנתי והיא כאילו הייתה איתי. הייתי בת תשע כשאמא נפטרה ועברתי חיים שלמים בלעדיה. היה לי קשה כשסיימתי בית ספר ואמא לא הייתה שם, כשסיימתי קורס קצינים ואמא לא הייתה שם, אבל בחיים הבגירים שלי כאילו התרגלתי. מהמעט שאני זוכרת ממנה, היא הייתה אמא מדהימה, מאוד מחבקת, וממש צר לי שדוריאן לא יחווה אותה כסבתא מדהימה. הוא מכיר את סבתא הדלו, אמא של אמא, ויש תמונה שלה בחדר שלו".
דוריאן יותר איינאו או יותר פרנקל?
"זאת שאלת השאלות!" היא מריעה ומזמינה אותי לסיבוב קצר בסלולרי. "אני חושבת שיש בו גם משהו ממני, אבל צחי לוקח לעצמו את כל הקרדיט ועל זה יש בבית ויכוח תמידי", היא מדפדפת, "אבל קודם תראי. אלה שני הבנים המדהימים של צחי מנישואיו הראשונים, עמית (13) ובועז (6). עכשיו חזרנו מחופשה משפחתית בצפון עם שלושתם. ילדים מחונכים, זכיתי. תמונת הלידה של דוריאן זהה לתמונת הלידה של עמית, אבל לדעתי, כשדוריאן יגדל הוא יהיה בול אני".
אולי הבת תהיה בול את.
"זה החלום שלי. אני רוצה כמה שיותר ילדים, אבל נראה לך שיש לי סיכויים לבת? אולי בעלי מתמחה רק בבנים".
בגן ברמת השרון דוריאן חריג בנוף?
"ממש לא. הוא דוריאן והילדים קוראים לו בשמו, לא 'האתיופי'. אנחנו מדברים איתו בעברית ובאנגלית, עוד לא שילבתי אמהרית, אבל אסביר לו שהוא חצי אתיופי והצד הזה הוא הדומיננטי, ומהצד של אבא שלו הוא גרמני ומרוקאי. דוריאן הוא כור היתוך מושלם. כל כך הרבה יש בתוכו. מסכן שלי, הוא בטח יצטרך לשבת שעות על עבודת השורשים, זה לא יהיה פשוט לצייר את כל ענפי העץ המשפחתי".
"הילדה של כולנו"
בימים אלה, עם הרגל על הגז, היא בדרך להיות אופרה ווינפרי, ועובדת על תוכנית טלוויזיה עתידית שתעסוק בנושאים חברתיים. "תוך כדי תנועה גיליתי שאני מאוד מתאימה לטלוויזיה ושזה מה שעושה לי טוב. אופרה ווינפרי היא המודל שלי, מפני שאף אחד לא נתן לה הזדמנות, כמו שאני לא מקבלת, והיא סללה לעצמה את הדרך. זה מה שאני עושה. אני זו שמביאה את הרעיונות, יושבת עם הבמאים, מגייסת כספים לתוכנית ומתחברת לאנשים הנכונים. אני נכנסת דרך החלון. זה המוטו שלי עכשיו. אתם לא נותנים לי להיכנס דרך הדלת – אין בעיה, אני אגיע לכם מהמרפסת, או מהגג. זה הווייב שלי".
גם אירועי ה-7 באוקטובר, והידיעה שהחיים יכולים להיגמר בן רגע, דחפו אותה לעבר תוכנית ראיונות בנושאים חברתיים. "הלכתי ללמוד קואוצ'ינג כי רציתי לתמצת את עצמי, לנקות דברים, לעשות משהו שבאמת יאפשר לי להתבטא ולשנות ולהשפיע, במקום לבזבז את הזמן במחשבות של 'מה הלאה'. זו הייתה המחשבה שלא עזבה אותי לרגע. הרי אי אפשר להיות דוגמנית אחרי גיל 40, בטח שלא במדינה שלנו. לכן, כל הפוקוס שלי בתוכנית".
הנושאים החברתיים, לדבריה, בערו בעורקיה מאז ומתמיד. במשטרה הצבאית (בדרגת סגן) היא לקחה טירונים, העבירה אותם קורס והפכה אותם לתומכי לחימה במחסומים. "עבודה מאתגרת", היא מדגישה, "וכשחזרתי הביתה, לנתניה, וראיתי ילדים בשכונה שלי מסתובבים, אירגנתי אותם לקבוצה והוצאתי אותם לריצה כדי שלא ישוטטו ברחובות. לימים, כשנבחרתי למלכת היופי, היה לי את 'פרויקט טיטי' שנתן חוגי העשרה לילדים ולבני נוער. שם הלב שלי נמצא ושם אני יכולה לעשות שינויים. עכשיו תשאלי למה דווקא אני".
למה דווקא את?
"מפני שהייתי שם. בתוכי עדיין חיה העולה החדשה בת ה-12 שנשלחה לפנימייה בגלל שנחשבתי לסוג של נוער בסיכון. זו הייתה ההגדרה. עברתי את כל המסלול האפשרי, קצינה בצה"ל, מלכת יופי ודוגמנית. אני באמת חושבת שטעמתי מכל העולמות. אני יודעת איפה צריך לתקן, ולשם אני שואפת".
"אני בקשר ישיר עם משפחתה של היימנוט קסאו ואני נוכחת בדיונים בכנסת. ילדה לא נעלמת סתם ככה מתחת לפני האדמה. מבחינתי היא נחטפה, ואני לא קולטת איך ייתכן שהמשטרה עדיין מסרבת להגדיר אותה כחטופה"
ב-25 בפברואר תמלא שנה להיעלמותה של היימנוט קסאו (בת עשר כיום) ממרכז הקליטה בצפת – ואיינאו מגויסת למענה. "אני בקשר ישיר עם משפחתה ואני נוכחת בדיונים בכנסת. ילדה לא נעלמת סתם ככה מתחת לפני האדמה. מבחינתי היא נחטפה, ואני לא קולטת איך ייתכן שהמשטרה עדיין מסרבת להגדיר אותה כחטופה מפני שאין ראיות לחטיפתה. לקחתי את היימנוט כפרויקט אישי מפני שעכשיו היא בת עשר ואני, שעליתי בגיל 12, זוכרת את החלום והתקווה לחיים חדשים וגם כמה קשה זה להיות חסר אונים, בלי שפה. לדעתי, המשטרה לא עבדה נכון ב-48 השעות הראשונות, שהן הקריטיות לחיפושים. בהפגנה שנארגן בכנסת ביום השנה נדרוש הקמת צוות חקירה חדש שיכלול אנשי שב"כ. אני רוצה להאמין שהיא בחיים ושהיא תחזור".
עיניה מוצפות דמעות. "השנה האחרונה הייתה קשה ומורכבת לכולם, אבל זו עדיין לא סיבה להיות אדישים לאירוע כזה מזעזע. מה מונע מהאיש או מהארגון שחטף את היימנוט להגיע לרמת השרון, להיכנס לחצר שלי ולחטוף את הילד שלי? היא הילדה של כולנו. היא נחטפה בצפת, במרכז הקליטה, והמדינה חייבת להחזיר אותה. בעיניי היא כמו הילדה שלי. אני לא אוותר".
את זוממת על פוליטיקה?
"לא במצב הנוכחי, כשרוב חברי הכנסת הם פוליטיקאים, לא בני אדם".
