ב-7 באוקטובר, דקה לפני שש וחצי בבוקר, התעוררה מילה בצרחות מהסוג שאמא שלה, בר זומר, דוגמנית ואשת עסקים, לא שמעה בשלושת החודשים שחלפו מאז הביאה אותה לעולם בלידה קלה ומהממת. לרגל החג היא ובעלה, אביב כהן, התארחו אצל הוריה בחיפה.
"זה היה לילה קשוח", היא נזכרת, "אולי זה רק בראש שלי, אבל במשך הלילה היא התעוררה מלא פעמים ולי יש שמיעה חדה, ברוך השם. בכל פיפס שלה קמתי בשקט, בלי להעיר את אביב. בבוקר השבת ההיא, כשסיימתי להניק את מילה והחזרתי אותה למיטה, יצאתי לסלון וראיתי שאמא שלי חיוורת ונסערת. המילים לא יצאו לה מהפה, היא הצביעה על הטלוויזיה – וראיתי מולי את הטנדר עם המחבלים".
הלם.
"אני מודה שבאותם רגעים עוד לא הבנתי את גודל האסון, אבל הבנתי שקורה משהו רע ונורא. רצתי למיטה, הערתי את אביב בבהלה, הוא פיהק 'מה, מילה ישנה לילה שלם?' הוא אפילו לא שמע כמה פעמים קמתי אליה בלילה הזה. אמרתי לו, 'קום דחוף, תראה בטלוויזיה מה קורה' ולא אשכח את הרגע שבו נפל לי האסימון. זה קרה כששמעתי את השיחה עם אלה בן עמי, שסיפרה שחטפו את אביה. תפסתי את הראש, התחלתי לבכות ולא יכולתי להפסיק. הייתי בטוחה שכולנו הולכים למות, ואחרי שכולנו נמות לא יהיה מי שידאג לחטופים שבעזה. מאותו הרגע ממש איבדתי את זה. ירדתי במשקל בלי שהתכוונתי, בקושי עצמתי עין. הצטרפתי לקבוצות הסברה ובאמת רציתי לתרום ככל יכולתי, אבל נחשפתי לזוועות שפשוט גמרו אותי".
הם נשארו אצל הוריה במשך חודש וחצי. "בדיעבד נודע לי שאבא שלי ואביב ניהלו איזו שיחה והחליטו לנתק אותי מהסלולרי ומהחדשות. היום, כשהמלחמה המיטה עלינו כל כך הרבה אסונות, מצחיק אותי להיזכר בזה", היא אפילו לא מחייכת, "אבל במשפחה שלי דאגו לי מפני שלא תיפקדתי. ישנתי, קמתי, הפסקתי להניק וגם עם זה היה לי מאוד קשה, זה היה בעל כורחי, לא רציתי שזה יקרה, אבל לא יכולתי להרים את התינוקת שלי, בת שלושת החודשים. לא הצלחתי להרגיע אותה, וברגעים מסוימים רק גרמתי לה ליותר לחץ מפני שהיא הרגישה אותי. פשוט לא הייתי אני".
הסבתות התגייסו
לשיא החרדה הגיעה זומר (31) כשהיה חשד לחדירת כטב"ם. "הייתי בטוחה שאלה רחפנים עם מחבלים, שתכף יצנחו לנו במרפסת מפני שהדירה של הוריי בקומת קרקע. עשיתי להם סרטים, דרמות, ובסוף ארזנו את כל המשפחה, 15 איש, ועברנו להוריו של אביב שגרים בקומה גבוהה שבה הרגשתי יותר בטוחה. ממש הכרחתי את כולם לעבור לשם ולמרות שזה לא היה נוח לאף אחד, כולם התחשבו בי ועברו איתי. הסבתות משני הצדדים טיפלו במילה, קיבלתי תמיכה מאביב ומכל המשפחה. חזרתי להסברה בדרך שלי, בלי חשיפה לסרטוני הזוועות. אני מודה שעד היום לא הגעתי לעוטף עזה, אני עדיין לא מסוגלת, אבל צילמתי מלא ברכות לילדים ולחיילים וחילקתי מתנות ועשיתי עוד המון דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם. מה שחשוב זה שהרגשתי שהעזרה לאחרים מרפאת לי את הנפש. אחרי חודש וחצי חזרנו לדירה שלנו, בצפון תל אביב".
חצי מדינה על ציפרלקס.
"אבל אז לא הבנתי מה קורה איתי. היום אני כבר מסוגלת לדבר על זה בפתיחות, אבל אחרי ה-7 באוקטובר אפילו לעצמי לא הצלחתי להסביר את מה שאני מרגישה. ברכילות כתבו שאני מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה".
זאת לא בושה.
"ברור, אבל כשהדיכאון מתפרץ שלושה חודשים אחרי הלידה זה לא סתם, יש סיבה. אני די בטוחה שאילו לא היה 7 באוקטובר, הייתי מתמודדת עם הקשיים הרגילים של אמא טרייה ולא הייתי נופלת לדיכאון. עובדה שבשלושת החודשים שקדמו למלחמה תיפקדתי בצורה מדהימה ואפילו את הלידה תיפעלתי בתיק-תק".
כלומר?
"הציר הראשון הגיע בעשר בערב. אביב לא היה בבית, הוא יצא לשתות בירה עם אחיו שבישר לו שהוא עומד להציע נישואים, שניהם היו במוד של הילולה. כתבתי לו, 'אני חושבת שזה מתחיל' והוא לא התרגש במיוחד מפני שמהרגע שנכנסתי לתשיעי דיווחתי על כל מיני צירונים. כתבתי לו: 'הפעם זה מרגיש אחרת' ואחרי עשר דקות, כשהגיע הציר השני, כתבתי לו: 'מאמי, בוא הביתה, עכשיו'. כשהוא הגיע, כבר ראיתי כוכבים. הוא מצא אותי קופצת על כדור הפיזיו עירומה, חיוורת כמו סיד ונאנקת מכאבים. הכנתי מראש את כל מה שצריך, תיק לידה, מזוודה, בגדים לתינוקת, אפילו תליתי על קולב את הבגדים שהוא ואני נלבש לבית החולים. כל מה שהיה עליו לעשות זה להלביש אותי, להלביש את עצמו, לקחת את הציוד ולצאת, אבל..."
מרוב התרגשות הוא התעלף?
"לא, אביב תיפקד מהמם, אבל הוא קצת איבד את העשתונות, לא מצא כלום, אז התחלתי לחלק הוראות. צילצלתי לדולה שלי והיא אמרה, 'אמא'לה, בר, אני אחרי 24 שעות ללא שינה, זו לידה ראשונה, תיכנסי למקלחת של מים חמים, נסי למשוך', אבל אביב הפעיל את אפליקציית הצירים וראינו שהמרווח ביניהם מתקצר לשלוש דקות. הגעתי לאיכילוב עם פתיחה חמש ואחרי חמש שניות, כשנכנסתי לחדר הלידה, כבר הייתי עם פתיחה שמונה. המיילדת אמרה לי, 'בר, את יכולה ללדת בלי אפידורל' ועניתי 'אפידורל עכשיו'. באמת ראיתי את אלוהים. לא ידעתי איך אני יוצאת מהדבר הזה בחיים. חצי שעה אחרי האפידורל, ילדתי בכיף".
וואו, אחרי לידה כזאת כדאי לך להמשיך.
"זה מה שכולם אמרו לי, כולל בעלי, אבל לא אהבתי כשכולם אמרו לי, 'דקה אחרי שתלדי את תשכחי'. אצלי זה לא היה ככה. הכאב ליווה אותי המון זמן יחד עם התובנה שאישה היא לביאה בעלת תעצומות נפש שאין לאחרים. רק היום אני מסוגלת להגיד שהלידה היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ושאני באמת מוכנה לעבור את זה שוב ושוב כדי לחוות את האור והאושר והמשמעות שילד מביא. בעזרת השם, אני רוצה לעשות לאמא שלי הרבה נכדים".
בזכות מילה קוניס
היום מילה כבר בת שנה ושמונה חודשים, מתרוצצת ומג'ברשת להנאתה. זומר מתמוגגת בכל פעם שמילה פוקדת עליה "אמא, זוז", מפני ש"היא רוצה את אבא שלה, ובצדק. יש לה אבא מהמם. פעמיים בשבוע, כשאני יוצאת בחמש בבוקר לתוכנית של רסקין, יש להם זמן איכות בלעדיי. אני מפרגנת, לא מקנאה".
למה קראתם לה מילה?
"זה שם החלומות שלי מאז שהייתי ילדה בת 16. בבית הספר הראו לנו סרט שאני לא זוכרת את שמו, אבל מילה קוניס שיחקה בו, ובמשך כל הצפייה אמרתי לעצמי שלבת שתהיה לי, ביום מן הימים, יקראו מילה. לשמחתי, אביב אהב. ויש לה מלא שמות חיבה: מילולי, מילמיל, מילושקי, כל מי שרואה אותה ממציא".
אביב כהן (35, "אנחנו 11 שנה ביחד"), עורך דין במקצועו, מכהן כסמנכ"ל מכירות בפלמור, חברת השקעות באתונה. "כהורים טריים דגלנו בדייט שבועי וממש הקפדנו על זה, ואני מודה שהיום זה כבר לא קורה למרות שאנחנו מאוד משתדלים. לפעמים הדייט קורה בבית, כשאנחנו מכינים פופקורן או מזמינים אוכל, מפני שאני לא מבשלת. למה? אני פשוט לא טובה במטבח. לא, קבלי תיקון, אני מאוד טובה בלשרוף אוכל שנשכח בתנור. לא, כשאני רוצה אני יכולה להיות טובה במטבח, אבל כרגע אין לי את המוטיבציה, אולי היא תגיע בעתיד".
אז מה מילה אוכלת?
"את מה שהסבתות שלה מבשלות. כל שבוע אני מקבלת משלוח קופסאות מאמא שלי ומחמותי", היא זורקת בנונשלנט, בלי שום כוונה להתנצל על כך שהיא לא נוהגת לבשל. לזומר – שנכון לעכשיו מובילה את קמפיין השיער של אולייר וחברה בנבחרת השנתית של ד"ר פישר, ביימי, ביג גלילות פאשן ועוד-ועוד – יש בייבי נוסף, שקדם למילה, מותג האיפור והטיפוח ברביז.
"כשהייתי ילדה קטנה, דמיינתי שיום אחד יהיה לי מותג משלי ומעולם לא היה לי האומץ לעשות את זה", היא מספרת על החלום שהתגשם לפני חמש שנים, בראשית הקורונה. "באיזשהו שלב כבר השלמתי עם העובדה שזה יישאר בגדר חלום. לא האמנתי שיהיה לי אומץ להעז, אבל משהו השתחרר בי אחרי החתונה. אביב הכניס לחיים שלי המון ביטחון והמון רצון להגשים את עצמי וגם המון תעוזה. הוא עזר לי להגשים את החלום הזה".
כמה השקעת?
"באיזה מובן? כסף או זמן? השקעתי את כל כולי, גם בפן הכלכלי. כולם יודעים שאני בן אדם מאוד זהיר עם כסף, אני לא מתפזרת בקלות, אבל כשהחלטתי ללכת על ברביז, באתי למפעל בראש העין עם רשימה של מוצרים שאני רוצה לייצר ואמרתי להם, 'אני מתחילה במוצר אחד'. איך מצאתי את המפעל? עשיתי סקר שוק מטורף, פגישות, בירורים. אחת ההחלטות הכי חשובות בהקמת עסק היא עם מי אתה הולך. העבודה מול הכימאים הייתה פינג-פונג מטורף, הם הביאו לי דוגמה ואני החזרתי אותה עם הערות, ככה הלוך ושוב. השלב הבא היה לאשר את הפורמולה, להוציא רישיון של משרד הבריאות, לחפש את הבקבוק שמתאים לחומר, לבחור שם למוצר, להכין תווית ולייצר לו קופסה. זה פרוצדורה ובירוקרטיה וזה תהליך, אבל זה הדבר הכי מספק בעולם".
4 צפייה בגלריה
"היום, ממקום בוגר, אני יכולה לומר שתחרות זה דבר נהדר". בר זומר בקמפיין ל'אולייר'
(צילום: ירון ונגל)
חמש שנים אחרי, כל אחד מ-26 הפריטים שמופיעים בקטלוג הוא מוצר שזומר לא מצאה על המדף. "היו מלא פעמים שהסתכלתי על מוצרי איפור וטיפוח ואמרתי לעצמי, 'איזה באסה, הייתי עושה את זה אחרת'. ביום ההשקה הייתי בהלם. כיוון שלא הצלחתי להירדם, התיישבתי מול המחשב וראיתי שההזמנות לא מפסיקות לזרום. תפסתי את הראש ואמרתי תודה לאלוהים ותודה לכל הקהל הזה שמאמין בי. נכון, הם מכירים אותי, היום כבר יש לי 768 אלף עוקבים, בעיקר עוקבות, אבל זה לא מובן מאליו שהן מוכנות לקנות מותג חדש, לא מוכר, ולנסות אותו על הפנים שלהן. המנעד שלי רחב, גילי 16‑40, אבל גם חברות של אמא שלי מהעבודה, בנות 50 פלוס, קונות אותי. אמהות כותבות לי שהן שמחות לקנות את האיפור שלי לילדות בגיל בת-מצווה מפני שזה לא מייק-אפ כבד, זה משהו קליל שמעצים את היופי של הנערה".
את מרבה להתאפר?
"כל יום, כל בוקר, אבל מאוד טבעי. אפילו בערב, לאירוע או להשקה, אני לא מורחת שפכטל של מייק-אפ".
מפריע לך שבימינו כל זבת חוטם פותחת מותג יופי?
"לפני חמש שנים הייתי בין הראשונות שעשו את זה. ידעתי שאני נכנסת לשוק רווי, עם שחקנים ותיקים כמו שאנל ודיור ומאק, אבל מאוד האמנתי בעצמי ובמוצרים שלי. פחדתי להשקיע כל כך הרבה כסף, פחדתי שאתבדה ובנות בכלל לא יתלהבו מזה, והפחד היחיד שלא צץ לי בראש היה שיקומו לי מתחרות. היום, ממקום בוגר, אני יכולה לומר שתחרות זה דבר נהדר. בר רפאלי השיקה לאחרונה מוצרי טיפוח לפנים, היא עושה עבודה מהממת ובלי להתייפייף אני באמת חושבת שיש מקום לכולן. גם במגירת האיפור הפרטית שלי יש מלא מותגים. אומנם אני מתאפרת רק במוצרים שלי, אבל בחו"ל אני לא אחפש את הסניף של ספורה? ולא אקנה שם? ברור שכן, אני מכורה".
לאן את מכוונת עכשיו?
"החלום הכי גדול שלי הוא שכל החטופים יחזרו הביתה. בפן המקצועי אני מסמנת את חו"ל כמטרה לשנים הבאות, לא למחר. ואני מכוונת להנחיה".
מילה בת ה-16 מבשרת לך שחשקה נפשה בקריירה של דוגמנית.
"אני אתמוך בכל החלטה שלה. למדתי את זה מהוריי, מירי (מזכירה רפואית בקופת חולים) ואיתמר (יועץ אסטרטגי). את הביטחון והכוח שלי רכשתי בזכותם. אבא שלי איש דתי, חובש כיפה, שלוש פעמים ביום הוא בבית כנסת, והוא מעולם לא אמר לי, 'אל תעשי קמפיין הלבשה תחתונה' או 'אל תעשי קמפיין בגדי ים'. אבא אמר לי, 'אני מאחורייך, אני סומך על כל החלטה שתקבלי, אנחנו תמיד נהיה שם בשבילך'. אני רוצה להיות בשביל מילה בכל מה שתבחר".
הפקה: מיכל עמר שוורץ | סטיילינג: תום רוזוליו | שיער: אדיר יעקב | איפור: תהילה גוטליב | בגדים: חליפה, אטיקו, בוטיק מיכל; מעיל ומכנסיים, בוטיק מיכל, כיכר המדינה; עגילים, רויאלטי; נעליים, בוטיק הלגה עיצובים
פורסם לראשונה: 00:00, 02.04.25
