בינואר האחרון, בניו-יורק הקפואה, ההליכה הבוטחת של סאן מזרחי על מסלולי הדוגמנות הנחשבים בעולם נעצרה בחריקת בלמים. מי שהפכה בתוך שלוש שנים לדוגמנית הישראלית העסוקה והבולטת בזירה הבינלאומית, עם תיק עבודות שכולל את שאנל, סטלה מקרטני, בוטגה ונטה וכריסטיאן דיור, וגם זארה וויקטוריה’ס סיקרט - לא יכולה הייתה להסתיר את המערבולת הפנימית שבתוכה.
"הרגשתי שאני צריכה לומר סטופ", היא משחזרת, "לא הייתי במידות המתאימות, התפתח לי אקנה, הייתי במשבר רגשי. הייתי אמורה להיות זוהרת ומרימה, והייתי באנרגיה של אבֶל. ואז התקבלה החלטה משותפת עם הסוכנים שאני צריכה לנשום. אחרי ארבע שנים שאני עובדת כמו חיה, מותר לי לקחת רגע לעצמי".
מה התחולל בך מבפנים?
"הייתי אומרת שהיה פער בחיבור שלי לעצמי. הרבה סימני קריאה שהיו לי בנוגע למי אני התחלפו בסימני שאלה, כולל הנישואים שהייתי בהם. הייתי צריכה לאפשר לעצמי יותר חופש, וזה הוביל בין היתר לגירושים. הזוגיות הזו לא התאימה לנו יותר".
את הגרוש שלה הכירה בגיל 17. חמש שנים אחר כך התחתנו. תשע שנות זוגיות ומתוכן כארבע שנות נישואים, חלקן על קו ישראל-פריז, נגמרו בשיחה משמעותית אחת שאליה התנקזו שנתיים של טיפול רגשי שעברה וגילוי עצמי. "ביום שהרגשתי בשלה לדבר הייתי מתוחה, אמרתי את הדברים כמו שהם, אפילו לא זוכרת באיזה ניסוח. זה היה נורא קשה.
"תהליך הפרידה הרגשית התחיל עוד קודם, אבל לא היו הכלים לתקשר את זה. הגעתי לשיחות שלנו אחרי תהליך ארוך מאוד של מחשבה ועיבוד, בלי שום אימפולסיביות. אף אחד לא ידע קודם מה אני עוברת, אולי רק המטפלת שלי. אבל לא המשפחה ולא החברות ידעו שאני במקום הזה, של לפרק את היחסים. היה בי המון פחד, כי ניחשתי מה זה יביא איתו - שיגידו לי שיש לי את 'תסמונת מלכת היופי', שהמשפחות שלו ושלי יתאכזבו ממני, שהחברים יהיו בשוק ושאם אשמע ערעורים מן הצד זה רק יקשה עליי. הפרידה הייתה מאוד דיסקרטית, ואז יצא איזה אייטם, שלא אני הפצתי כמובן, וכולם ידעו בבת אחת, גם ברמת המשפחות הרחוקות שלנו. הסיקור שהיה סביב לא היה נעים, אבל היו דברים הרבה יותר קריטיים להתעסק בהם, כמו איפה אגור. איך עושים את זה בפרקטיקה".
הכאב הלך איתה עוד כברת דרך ארוכה. "זה אכל אותי בחודשים ההם, ועדיין יש רגשות אשם ותחושה של כאב עמוק - על המהלך הזה שהשפיע על החיים של כולנו, אפילו של הכלב שלנו. אם הייתי יודעת את הכאב שהפרידה תביא לכולם אולי לא הייתי פועלת, אבל אז כנראה שהיינו ממשיכים כששנינו לא מאושרים. אחרי הפרידה עברתי לדירה ביפו שמצאתי ברגע, וחשבתי לעצמי - האם זה גם כן סימן, שמצאתי אותה כל כך מהר? ועוד בדיוק ברחוב שרציתי?"
המילה "גירושים" הפחידה אותך? אנשים בגילכם "נפרדים" וזה אולי נשמע הרבה פחות דרמטי.
"התואר הזה אף פעם לא הפחיד, ואמרתי לאנשים חדשים בתוך רגע שאני גרושה. לא הרגשתי שאופף את זה אור שלילי. אנשים אולי מקשרים גירושים ופרידות לכישלון, אבל אצלי כישלון נתפס רק כלחיות חיים שאת לא מסופקת מהם. התואר 'גרושה' הוא לא הזהות ולא הערך שלי, הוא רק שם של תהליך בירוקרטי שעברתי. אני משוחררת גם מכל מיני תפיסות כמו 'מה, ביזבזתי תשע שנים מהחיים שלי?' ההפך, הכל היה צריך לקרות כמו שקרה, אין בי שום חרטה, אני מרגישה שזה תרם לי המון ושבגיל 20 לא יכולתי מה שאני יכולה היום. התאים לי אז להתחתן וזו הייתה הצלחה לזמנו. פעלתי מתוך מה שידעתי, ומה שלמדתי הוא ההצלחה. זה חלק מכאבי גדילה".
"מה אמא שלי לא שמעה עליי בימים ההם, כשסיפור הגירושים יצא החוצה? שהפרידה היא כי אני לסבית, כי עלה לי, שאני בוגדת, שהשפיעו עליי, שהתפלפתי. היא פחדה גם מההשלכות של זה עבורי, היו לילות שהייתה בוכה"
יש קשר בין הפרידה למקצוע שבחרת?
"ברור שיש לדוגמנות חלק בזה. לא יודעת להגיד לך אם הזוגיות הייתה במקום אחר אם הייתי נשארת סטודנטית בשנקר או מארחת במסעדה, אבל הדוגמנות גרמה לי לעבור התפתחות אישית על סטרואידים. לצלול למים העמוקים של החיים, בקטע טוב".
לא לקחת אחריות על כאב שלא שייך אליי
סאן (27) גדלה ברמת-השרון, בת לוורד מילר (שהתחתנה בשנית) ולאלון מזרחי, כוכב נבחרת ישראל בכדורגל בשנות ה-90. לישראלים לקח רגע להבין אותה. כאן היא הפכה מוכרת בזכות התואר "הבת של", ובינתיים נסקה מעבר לים, הפכה למוזה של אחד מהמעצבים הטרנדיים, סימון פורט ז'אקמוס, ונכנסה לרשימת הדוגמניות המצליחות והרווחיות בעולם. הכל התחיל כשצילומים לאחד המרצים בשנקר, שם התחילה ללמוד כסטודנטית במגמת עיצוב אופנה, העלו אותה לתודעה של הסוכן הנכון, שראה את הפונטציאל הבינלאומי במראה המיוחד שלה. שנה אחר כך כבר מצאה את עצמה טסה בין בירות אופנה, על המסלולים של הגדולים ביותר, פורשת מהלימודים בשנקר וסוגרת שנת נישואים ראשונה רחוק מהבית.
"אני רואה אנשים שאני עוקבת אחריהם ושעוקבים אחריי, מעלים דעות שלא עושות כבוד לישראל, אבל אני רוצה להאמין שזה לא ישפיע על קבלת עבודות. ואם כן, סימן שזה לא נועד להיות. לא הייתי רוצה להיות במקום שבו אני צריכה להסתיר את הזהות שלי"
בראיונות מוקדמים שלך חזרת על כמה הנישואים היו הקרקע היציבה שלך בתוך כל הפרסום והטיסות.
"נכון, זה היה ככה וגם לא. אפשר לומר שתחילת ההתפצלות הייתה כשהדוגמנות דרשה טיסות ומעברים בין מדינות. חיינו ביחד בפריז והרגשתי אשמה שזה לא צלח, הייתי בתקופה שהייתי צריכה המון חופש ולא ידעתי איך לספק לעצמי מה שאני צריכה. הוא היה בעל מדהים לאורך כל הדרך, אבל אם אגיד שהיו לי ספקות בנוגע לזוגיות שלנו רק בשנה האחרונה לנישואים, זה אולי לא יהיה מדויק. עלו לי שאלות כבר שנים קודם, אבל לא היה לי את האומץ ולא העזתי להעמיק בהן. לקח זמן עד שהבנתי את הפער בין איך שאני מרגישה למה שהזוגיות מאפשרת לי להרגיש, ושאף אחד מאיתנו לא צריך להיות בקשר כזה".
מה הכוונה בפער?
"הוא היה אהבת הנעורים שלי, גדלנו יחד והתפתחנו יחד, אבל הרגשתי שיש משהו באהבה בוגרת, שבוחרים זה בזה בגילים מבוגרים יותר, שאולי מדויק יותר. הפרידה הגיעה אחרי מחקר שלי על עצמי. אני ציפור חופש מאז ומתמיד, והרגשתי שמאז שאני מקלפת עוד ועוד שכבות בי, זה מקבל פידבקים פחות חיוביים. נהיה לי קצת לוחץ. פשוט כי אני השתניתי ורציתי לנוע ביותר חופשיות, לזוז ולהתלבש בצורה אחרת".
מתי התחלת להרגיש את זה?
"היו לנו כמה טיולים שהרגשתי בהם את הפער. שאני רוצה לבטא את עצמי ביותר חופשיות. גיליתי את עצמי ולאנשים היה קשה קצת עם סאן החדשה, שרוקדת בסטורי. לא רק בזוגיות, גם למשפחה שלי ולעוקבים באינסטגרם. התחלתי לקבל מהם שאלות. הצורך שלי להגיד מה שבא לי להגיד, להתלבש קצת אחרת, לעשות מדיטציה ולרקוד במועדון, ניואנסים קטנים שהיו זרים - גרמו לזה שאמשוך קצת יותר תשומת לב. היה ניסיון בהתחלה מצד שנינו לחבר בין העולמות, ניסיון לקרב אותו לעולם הרוחני שלי. אבל זה יצר איזו דינמיקה לא אותנטית, והבנה שאף אחד לא צריך לחיות חיים שהוא לא מתחבר אליהם.
"אני בן אדם תשוקתי לחיים, ולא רציתי שאני או הוא נחיה אותם לא נאמנים לעצמנו. ידעתי שיש פרמטרים מסוימים במערכת היחסים שבהם אני רוצה להרגיש הכי טוב שיש, לא רוצה להשלים עם זה ש'ככה זה' בנישואים. כי זה או שאתה חי - או שאתה מת מהלך, ועשיתי עבודה על עצמי בשנתיים האלה כדי להבין מה קורה לי. אמרתי לעצמי שאני לא יוצאת מזוגיות אחת כדי לחפש מישהו אחר, אלא לוקחת בחשבון שאולי אני אמות לבד, אגדל ילד לבד, הולכת לפגוש את ה'ג'ונגל בחוץ' הזה שכולן מדברות עליו, ואמרתי לעצמי שזה עדיף לי על פני להיות במקום לא מדויק לשנינו.
"היו תקופות בשנים האחרונות שחשבתי שאני אולי לא רוצה ילדים, ואחותי ששמעה את זה אמרה לי לא מזמן 'סאן, את לא רוצה ילדים? את? את אוהבת ילדים, זה חלק מהאסנס שלך'. בדיעבד הבנתי שהזוגיות שהייתי בה גרמה לי להרגיש ככה. בעיקר לא היו לי כלים. להתחתן בגיל כל כך צעיר, ולא שאני מאשימה אותנו, אבל זה כמעט מרגיש לי חוסר אחריות. אני כבר לא בטוחה היום שאפשר להרגיש בשלות בגיל כל כך צעיר".
המיתוס של "תסמונת מלכת היופי" ליווה אתכם?
"שמעתי עליו בפעם הראשונה מהמטפלת שלי, וזה לא שינה הרבה בתוכי כי ידעתי שלא 'עלה לי' ושכל הסובבים שלי יודעים שלא עלה לי. מי שחושב שזה ככה, אני לא אתקן אותו. אני לא צריכה להתחבב על אף אחד, רק לחיות את חיי בחופש מוחלט ובאושר".
ופתאום היית צריכה להתמודד עם המחיר של חיים כאלה.
"ממש. אני יודעת בעצמי לשאת כאב, לנשום עמוק, אבל היה קשה לי להתמודד עם כאב של אחרים שלי יש תפקיד בו. זה מה ששבר אותי, וגרם לי לבכות ימים ולילות. הייתי עושה מדיטציות בבית וזה בעיקר היה עולה שם. אשמה זה כנראה רגש שמלווה אותי מחיים קודמים בכלל, בלי קשר לזוגיות ולגירושים, ולמדתי לא לקחת אחריות על כאב שלא שייך אליי. עזר לי גם להבין שכאב הוא לא דבר רע, ומה שקובע הוא איך נגיב אליו. אבל הכאב עצמו? הוא לא נעים, אבל כן יכול להצמיח ולפתח".
ההורים והסביבה ניסו לגרום לכם להאט, לחשוב עוד רגע?
"כולם ניסו. לקח לכולם רגע להבין שזה רציני. מאמא שלי קיבלתי חיבוק חזק מאוד, ראיתי כמה היא מרגישה אותי וכמה היא רוצה בטובתי, ומאז גם הקשר שלנו התחזק ונוצר לו עוד ממד. היא התגרשה בעצמה והבינה מה אני עוברת, וגם ידעה הכי טוב מבין כולם מה מתחולל בי. התגובה האינטואיטיבית שלה לפרידה הייתה 'הרגשתי אותך, אני לא מופתעת'. ומה היא לא שמעה עליי בימים ההם, שזה יצא החוצה - שהפרידה היא כי אני לסבית, כי עלה לי, שאני בוגדת, שהשפיעו עליי, שהתפלפתי. היא גם פחדה מההשלכות של זה עבורי, היו לילות שהייתה בוכה. דרור, בעלה, התקשר אליי ואמר לי שאמא לא במצב טוב והיה שמח אם אוכל לדבר איתה ולהרגיע אותה. הזמנתי אותם בשבת בבוקר אליי לדירה לארוחת בוקר, הכנתי לה ציור מתוק כזה, כמו של ילד קטן שמצייר בגן, והוא ממוסגר לה עד היום ליד המיטה. הסברתי לה שהמרחק שלי הוא כי לפעמים החרדות של הסביבה מחלחלות אלינו, ואני צריכה זמן לעצמי כדי לטעת שורשים מחדש ולהקשיב לעצמי, איך אני בוחרת בי".
איך זה היה מול אבא?
"היה לו קצת יותר מאתגר לשמוע, אבל צלחנו גם את זה. זה שומט קרקע, הוא היה מודאג והבנתי את זה. הוא היה בא אליי לקפה כמעט כל שבוע, הקשיב לי וגם כיבד כשהייתי צריכה רגע לבד, עם כמה שזה קשה לעכל ומייצר חוסר אונים. התגובה הראשונית הייתה תמיכה, ואז לקח רגע להסביר שזה לא משבר, שזה ככה מעכשיו. ההורים שלי לא הכירו אותי כרווקה במשך שנים והם היו צריכים לבלוע רוק על הגירושים, אבל קודם כל קיבלתי מהם חיבוק ואני מעריכה את זה. במשך השנים ראיתי כמה אני יודעת הכי טוב מה עושה לי טוב. גם כשפרשתי מהתואר בשביל הדוגמנות היה איזה הלם כזה, לא תמיכה מיידית. בסך הכל הוחתמתי בכמה סוכנויות - אבל הרגשתי שזה הדבר לעשות, הייתה לי קריאה פנימית, ועם הקריאה הזו התקדמתי גם פה, לא משנה מה חשבו מסביב".
קצב של אחרים כפול 300
היום, כשאנחנו נפגשות לא רחוק מהדירה שלה ביפו, מאחוריה שנה של פירוק והרכבה. מסע ארוך בחו"ל שבו הייתה משוחררת מכבלים ומהתחייבויות, התמסרה לחופש באמת, וכן, שילמה גם מחירים. "בהתחלה נתתי לחיים ולעבודה לאלחש אותי, עד שאיפשרתי לעצמי לשקוע לתוך הכאב ולפגוש בו באמת. היו כל כך הרבה רגעי התרסקות. את תופסת אותי עכשיו בשבוע כזה, שהכל נוחת עליי. תמיד הייתי הבוגרת שמחזיקה הכל בעצמה, שלא מצליחה לפרוק ולהישען על אחרים, וגם בשנה הזאת הרגשתי שאני חייבת להישאר חזקה ושאין לאן ליפול. אפילו כשחברים שלי אמרו לי שהם דואגים לי, וגם אמא שלי, אמרתי לכולם 'אני יודעת שעכשיו אני אמורה להיות בדיכאון, אבל אני לא רוצה להתמוטט'. בשבוע האחרון אני מרגישה את נפילת המתח. התקפי חרדה שלא חוויתי מעולם. ואני לא נבהלת, יודעת שזה בריא והכרחי. כל מי שמכיר אותי אומר לי 'סאן, החיים שאת חיה הם על סטרואידים, זה קצב של אחרים כפול 300, גם בעבודה וגם בחיים האישיים, אז תרשי לעצמך'".
ואיך זה היה, פתאום להכיר את עצמך כרווקה אחרי תשע שנים בזוגיות?
"כשעברתי דירה לבד זה היה בסדר, אני מכירה את הקונספט של להיות לבד כמובן, מהעבודה כדוגמנית. אבל פתאום מצאתי את עצמי מתנהלת מול רואת חשבון לבד, מנהלת משק בית לבד, דברים שהגרוש שלי היה עושה. ופתאום אני לא מחזיקה רק את הכאב שלי - אלא גם את של כל הסביבה, מתמודדת גם עם אצבעות מאשימות. הייתי בתקופה הזאת ממש לבד, מבחירה. ידעתי שאני צריכה רגע למצוא את הסנטר שלי ולא להיות מוקפת בקולות רקע. זה שמילדות היה לי עולם פנימי משלי וידעתי להיות לבד עזר לי לתמוך בעצמי".
"אמרתי לעצמי שאני לא יוצאת מזוגיות אחת כדי לחפש מישהו אחר, אלא לוקחת בחשבון שאולי אמות לבד, אגדל ילד לבד, אני הולכת לפגוש את ה'ג'ונגל בחוץ' הזה שכולן מדברות עליו. אמרתי לעצמי שזה עדיף על פני להיות במקום לא מדויק לשנינו"
איפה את עומדת היום?
"התהליך הסתיים, אפשר לומר, חוץ מבירוקרטיות קטנות. גם הרבנות מאחורינו, וזה היה אחד החלקים המהותיים ביותר, כי אני מאמינה באנרגיות ולדעת שאני עדיין חתומה באיזה חוזה, וגם הוא - הרגשתי שחייבים לשחרר שם משהו. הוקל לי כשזה נגמר ונסגר המעגל. אפשר לומר שזאת הייתה השנה המשמעותית בחיי, קצת פחדתי וקצת מרדתי, קצת חקרתי ועברתי בין הכל. לקחתי לי כמה חודשים לטייל בעולם, כמעט חצי שנה. הייתי במרקש, יוון, מקסיקו, איביזה, ובאמצע פריז, ניו-יורק, מילאנו, ולא רק בשביל עבודה. זה כמו כשמשתחררים מהצבא ואת יודעת שיש רגע של חופש שלא יחזור. גם לטייל לבד זה דבר. פתאום אין לך מחויבות לאף אחד ולשום דבר כמעט, אפילו לא לכלב שהיה לנו יחד ועכשיו חי איתו. ידעתי שאני נכנסת לכמה חודשים שבהם אמרתי לעצמי שאני לא הולכת לכעוס על עצמי על איך שאני אוכלת, איך אני מבזבזת ואיך מתנהל היום שלי. אני הולכת לקראת חופש מוחלט".
מה כלל החופש שלך?
"אכלתי הרבה יותר - חלק מזה אכילה רגשית - והכל היה בעוצמות גבוהות יותר, כי לא הייתה שגרה. קראתי הרבה יותר, כתבתי, עשיתי יותר ספורט, ציירתי, רקדתי. הרשיתי לעצמי להתפרק. רק בחודשיים האחרונים חזר לי האוויר לריאות והרגשתי שאני רוצה קרקע ויציבות, אבל לחוות את כל מה שחוויתי באקסטרים היה הכרחי. חוויתי המון אובדנים - הגרוש שלי, הכלב שלנו, החיים שלנו יחד, סבא שלי שנפטר. מערכות יחסים ובכלל החיים כמו שהכרתי אותם. וגם של העבודה כמו שהייתה פעם, כי שמנתי ביחס לעצמי, בערך שמונה קילו בתוך שלושה חודשים. אני זוכרת איך באתי לניו-יורק ודיברתי עם הסוכנים שלי, סיפרתי להם הכל על התקופה המאתגרת שאני עוברת ושזה ישפיע על העבודה".
בעצם הפסקת לעשות את כל הדברים שציפו ממך לעשות.
"ממש ככה. בגלל זה אני אומרת שמרדתי. אומרים לי כל הזמן מבחוץ שצריך הרבה אומץ כדי לעשות את מה שעשיתי, וכרוך בזה גם הרבה אמון - לסמוך על עצמי ולזכור שזה לא קובע את הערך שלי, זה שאני עובדת פחות לרגע. הכי מתסכל בזה ששמנתי, ותוך כדי התפתח לי אקנה, אחרי שלא היה לי בחיים, זה שהרגשתי דווקא מדהים והכי טוב עם איך שאני נראית. הרגשתי סקסית, אישה, מלאת עוצמה, והיה רגע ששאלתי את עצמי אם הדוגמנות תואמת את הערכים שלי עדיין, אולי אני כבר לא במקום הזה? כי מבחינת הסוכנים הם אמרו 'הכל בסדר, תני לעצמך את הזמן ותחזרי לעצמך ולמידות שלך כשתוכלי'. היו מאוד רגישים כלפיי, גם אחרי שאמרתי להם 'אל תגנו עליי, דברו איתי בלי פילטרים על ההשלכות של ההפסקה הזאת שאני עושה ועל מה שאתם חושבים. בראש, בגוף ובנפש אני מרגישה בריאה, לא יפריע לי שיגידו לי שבגלל המשקל אני לא יכולה לעבוד, אני מבינה את זה בעצמי'".
מה עבר בראש כשחשבת לעזוב את הדוגמנות?
"הדוגמנות הפכה לחלק בזהות שלי, באיך שאני מכירה את עצמי ובאיך שאנשים מכירים אותי - והתכוננתי לעוד איזה אובדן שם, אם זה יפסיק. עשיתי טבלה בראש של מה אני מרוויחה ומה אני מפסידה. מפסידה - תהילה, טיולים בעולם, להכיר אנשים חדשים. כסף האמנתי שאצליח לייצר ממקום אחר. מרוויחה - את האותנטיות, האמת שלי ולהיות בקשר טוב עם עצמי".
לקנות נעל בשוק במרוקו
העובדה שהיא נכנסה לדוגמנות רק בגיל 22, עם מה שהיא קוראת לו “סנטר פנימי”, חסכה ממנה סיפורים מוכרים על דירות דוגמניות, מסיבות עם שורות קוק על האסלה ומאמצי הרזיה בכל מחיר. "לא נמשכתי למקום הזה. היה לי חשוב לבסס את הקרקע שלי ולהבין איך לשמור על עצמי בעולם של הדוגמנות, אבל הפער בין העולמות תהומי. יום אחד את צועדת מול קיילי ג'נר ואז עולה עם אחותה קנדל על אותו מסלול, ואז הולכת למסיבה באיזה הוטל עם 50 אנשים שביניהם לאונרדו דיקפריו, ומכירים לך אותו והוא לוחץ לך את היד. אבל להגיד לך שזה היה משהו שריגש אותי? אני זוכרת שהייתי איזה ערב עם כמה דוגמניות צעירות ממני שהתעסקו קצת בסמים, אני לא נגעתי בכלום, כמו תמיד, ואמרתי להן 'אני אהיה האמא שלכן הלילה'. ומכניסים אותנו למאחורה של המסיבות, ויש מוזיקה כיפית, ואני רוקדת בחופשיות ובכיף וכולם מסביב זזים, אבל הם בממד אחר ממני, דלוקים, ואני היחידה שלא. מרגישה כמו חייזר שם. והרגישות שלי גורמת לי להרגיש כאב על מי שמספק את עצמו עם סמים, או ההיא שמספקת את עצמה עם גברים. אפף אותי כאב הרבה פעמים על הסביבה הזו".
כשבחו"ל נסקת, בישראל בעיקר הכירו אותך כ"בת של אלון מזרחי הכדורגלן".
"נכון, ורציתי ליצור זהות נפרדת גם בשבילי וגם בשבילו. יש כאן עניין, בארץ, שכל התעשיות מעורבבות ויש טשטוש גבולות מוזיל ומעצבן, דוגמנות מעורבבת עם תעשיית הבידור ולא מקצוע בפני עצמו. לטוב ולרע, כי זה פותח לדוגמניות דלתות להיות גם שחקניות או משפיעניות, אבל יש בזה משהו פחות מקצועי. כמו שף של מסעדה שיעשה גם אוכל איטלקי וגם אסייתי, ולא בא לי ללכת למסעדה כזו. קחי את נאפיס וקחי את טאיזו. חשוב בעיניי שלכל אחד תהיה ההתמקצעות שלו. אני לא רוצה להיות מפורסמת, אלא שיכירו אותי בזכות ההישגים שלי. ובאמת, בישראל הכיר אותי קהל מצומצם של אנשים שעוקבים אחרי אופנה גבוהה, ולא עניין אותי שזה קהל מצומצם. אחרת הייתי נכנסת ל’האח הגדול’ כ'בת-של אלון מזרחי', או ל’הישרדות’. היה לי כל כך הרבה על מה לשחק אם מה שהייתי רוצה זה פרסום".
הדוגמנות הביאה לחייך גם שפע כלכלי.
"זה עזר לי לצבור המון ביטחון. לא שלא היה לי אותו קודם - אני עובדת מגיל צעיר, ותמיד הסתדרתי. חרדה כלכלית היא לא דבר נוכח בחיים שלי, וזה מעניין, כי דווקא בילדות ידענו תהפוכות. אני פשוט יודעת שיש לי המון מה להביא, ושאם כסף זה ערך - לי יש ערך לתת, אז מישהו גם ירצה לקבל ולשלם לי. הדוגמנות יצרה אצלי סטנדרט מסוים, אם אני טסה ליומיים עבודה בניו-יורק - אני רוצה שזה יהיה בביזנס, ואני יכולה להרשות לעצמי. אבל אני יכולה לקנות נעל בשוק במרוקו, נעל של רוברטו קוואלי, ואת שתיהן אוהב באותה המידה".
בשבוע האופנה הקרוב תחזור מזרחי למסלולים של מילאנו ופריז. "כיף לחזור שוב ושוב לעבוד עם אותם מותגים, והייתי רוצה לעשות עוד קמפיין ביוטי. אולי שאנל של מתיו בלייזי, שאני אוהבת כאדם. ואולי שוב פעם בוויקטוריה’ס סיקרט?
"הדבר הכי יקר ערך שקיבלתי מהמקצוע הזה הוא האנשים שהזיזו לי משהו בלב, ואני להם. כמו עם המעצב ז'אקמוס. אני זוכרת איך הגעתי לקאסטינג למותג שלו והוא היה שם, יחף. למחרת ביום הצילום, כששמע איך קוראים לי, הוא סיפר לי שצייר שמש ענקית בחדר שלו כילד ואפילו יש לו קעקוע של שמש. נבנה בינינו איזה קשר, פתחתי את התצוגה שלו והרבה צילומים בין לבין, הוא היה שולח לי הודעות באינסטגרם וגם קרא לבן שלו על שמי. גם המלהק פייר ג'ורג'יו הפך לחלק ממש מרכזי בקריירה שלי, ממש אחראי לפריצה שלי, ובהמשך לכמעט חבר באנרגיות. זה גרם לי להרגיש שאני לא רק יפה, לא רק עוד דוגמנית. הרגשתי נראית כסאן".
יש חשש עכשיו, סביב הסנטימנט השלילי כלפי ישראל?
"אני רואה אנשים שאני עוקבת אחריהם ושעוקבים אחריי, מעלים דעות שלא עושות כבוד לישראל, אבל אני רוצה להאמין שזה לא ישפיע על קבלת עבודות. ואם כן, סימן שזה לא נועד להיות. לא הייתי רוצה להיות במקום שבו אני צריכה להסתיר את הזהות שלי או נשפטת לפי איפה נולדתי".
"אני זוכרת שהייתי איזה ערב עם כמה דוגמניות צעירות ממני שהתעסקו קצת בסמים ואני לא נגעתי בכלום, כמו תמיד, ואמרתי להן 'אני אהיה האמא שלכן הלילה'"
יש איזו מחשבה שמי שעושה הפסקה אולי לא חוזרת, במיוחד כשמגלים פתאום את המחיר הפיזי של לחזור למידות?
״לא. הייתי תמיד דוגמנית רזה. לא הכי רזה, אבל מספיק רזה. וזה היה ברור שלעולם לא אהיה מאלה שצמות, אני אדם תשוקתי כמו שאמרתי, אוהבת לבשל, לאכול, לטעום. אכלתי הכל גם כדוגמנית. יש בי חופש שלפעמים לא יודעים כל כך לעכל. כשאני מעלה סרטונים שלי רוקדת לסטורי, אנשים שואלים אם אני בסדר - את מתגרשת הרי, לא? וברור שאני גם מגז'דרת בבית, אבל זה לא או מאושרת - או מגז'דרת. אפשר להיות גם וגם".
בסדר היום החדש שלה היא מקפידה לשמור על כמה שיותר חופש. "אני מתאמנת כל יום, וגם הולכת כל יום לים. לפעמים אפילו פעמיים ביום, בבוקר ובשקיעה. אני עובדת על פרויקטים אישיים, פוגשת חברות, ואת בן הזוג החדש".
איך הכרתם?
"החברה הכי טובה שלי חזרה לקשר עם איזה חבר ילדות שלה, שמעתי עליו פה ושם לאחרונה. לפני כמה זמן היא קבעה עם שנינו, האחד אחרי השני, הוא איחר לה, נפגשנו, והיה קליק. יש לי הערכה לגברים שמתחילים עם נשים בעולם האמיתי, וכשזה קורה בצורה אלגנטית, בטוחה ומכבדת. זה היה קסום. הוא לא היה הטייפ-קאסט שלי, חשבתי לעצמי שאני צריכה אולי מישהו מבוגר יותר, אולי לא מפה, אבל הדרך שבה הוא עשה את זה שבתה אותי".
באילו אנרגיות הוא מצא אותך?
"זה הגיע אליי כשלא רדפתי, והבנתי שערכי לא תלוי באם אהיה בזוגיות או לא. הוא שאל אם יש לי ערב פנוי, ואמרתי ישר 'אולי מחר בבוקר נשב לקפה?' אחרי שהתחילו איתי אנשים מוכרים, בזה היה משהו אחר. הוא עף על מי שאני ועל האנרגיות שלי, ממש מעריץ את זה. היו שלבים אחרי הגירושים שאמרתי לכל מי שסובב אותי שאולי לא אתחתן שוב ואולי גם לא אביא ילדים, שאחרי החוויה של הגירושים אני לא יודעת כבר כמה אני סומכת על הקונספט הזה. ופתאום, לאחרונה, אני שומעת את עצמי מדברת אחרת".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.25
