בגיל 37 גליה להב - היום אחת ממעצבות האופנה הלוהטות בעולם - עוד הייתה מורה למלאכה ואמנות בבית-ספר באשדוד, נשואה לנתן להב, מנכ"ל חברת יהודה רשתות, ואם לשניים. "אישה מבסוטית ושמחה בחלקה", היא מדגישה, "כשנתן ואני התחתנו היינו מאוד-מאוד צעירים, אני הייתי בת 20 והוא בן 21, משוחרר טרי. בינתיים הילדים שלנו כבר גדלו, והרגשנו שזה היה הזמן שלנו להוריד הילוך בעבודה וסוף-סוף להתחיל ליהנות מהחיים. אבל ביום בהיר אחד נכנס לי לראש הג'וק של ילד שלישי. אמרתי לנתן, 'אסנת כבר בת 17 ותכף תתגייס, רני יתגייס אחריה, ומה יהיה? אתה ואני נישאר בבית הגדול והריק?' אמרתי לו 'בוא נעשה עוד ילד'. לא הייתי בטוחה שהוא יתלהב".
למה?
"כי היריון בגיל 40 עוד לא היה מקובל אז, הוא אפילו נחשב למסוכן. אבל נתן ענה 'עוד ילד? מצידי, בואי נעשה עוד שניים'. ככה נולד עידן. בחופשת הלידה ישבתי איתו בבית, היה לי זמן לחשוב ואז נכנס לי עוד ג'וק לראש. אמרתי לנתן, 'אנחנו כבר מסודרים, לא חסר לנו כלום בחיים, אז זה הזמן שלי להגשים את החלום שמלווה אותי מאז ילדותי'. הודעתי לו שאני לא חוזרת ללמד אמנות ומלאכה, אני רוצה לפתוח בית-אופנה".
ארבעה עשורים אחרי, גליה להב (78, "אני לא מסתירה") ניצבת במקום השני בדירוג העולמי של חמשת המעצבים המובילים באופנת קוטור כלות, אחרי ורה וונג האמריקאית (שלאחרונה מכרה את המותג שלה) ולפני מוניק לוליה. "כל השחקנים הכי גדולים שיש על המגרש, וביניהם גליה הקטנה מאשדוד, הישראלית הראשונה והיחידה", היא מריעה, "כן, מדי פעם אני חייבת לצעוק את זה כדי להזכיר לעצמי שזה לא חלום. לפעמים אפילו אני לא מאמינה לאן הגעתי. חלמתי לעצב בסגנון שלי ולמכור ולהצליח, אבל מי חלם שהמותג יגדל עד כדי כך".
ביונסה, ג'ניפר לופז, סידני סוויני, כריסטינה אגילרה וגל גדות לבשו את שמלות הערב שלה בהופעות, בצילומים ועל שטיחים אדומים. פריס הילטון, מילי בובי בראון וסימון ביילס התחתנו בשמלות הכלה שלה, כמו גם ישראליות כדוגמת עדן פינס, יובל כספית, נאיה פדרמן וגם ספיר כהן, שחזרה מהשבי בעזה. היא, ביוזמתה, לא תזרוק שמות של סלביות כחול-לבן, שיושבות איתה פייס-טו-פייס במשך שבועות וחודשים, ושיחות נשים נרקמות ביניהן. הדיסקרטיות מחייבת. לא כל הדיוות המקומיות טורחות לתת לה קרדיט ("חבל, קומפלימנט לא עולה כסף"), אבל יש מצב שכבר אין צורך לנקוב בשמה מפני שהשמלות חושפות את זהותה. כשיצא הקליפ של "ננה בננה", היה ברור שרק גליה להב מסוגלת להלביש את נטע ברזילי בשמלת טול מלמלה, ורודה וקצרה.
"בכל פעם שאני מקבלת צילום של כלה שלובשת אותי, זה עושה לי משהו. לא הייתי רוצה לצאת קיטשית, אבל בכל שמלה שלי יש משהו ממני, זאת האמת לאמיתה. והצילום של התוצאה ממלא אותי בסיפוק ושמחה. זה גם מה שנותן לי את הדרייב להמשיך, להוביל ולהביא את הדבר הבא".
הראיון איתה נערך בבית האופנה שלה, ארבע קומות של פאר בין המוסכים של דרום תל-אביב. בבניין יש מעלית, כמובן, אבל היא מתרוצצת במדרגות על עקבים - הכושר היומי שלה. במהלך ביקור בקיוטו, יפן, לרגל חנוכת חנות נוספת, היא החליקה בגשם, שברה את הרגל והוחזרה ארצה בטיסת חירום. חמישה ימים לאחר-מכן כבר חזרה לעבודה, והסתייעה במעלית כדי להגיע לחדרון שלה בכיסא-גלגלים.
ארבעה עשורים אחרי שהפכה את עצמה ממורה למלאכה למעצבת אופנה, המותג גליה להב הפך מוואן-וומן-שואו לאימפריה משפחתית. שניים מילדיה, אסנת ועידן, שכבר פיתחו קריירות עצמאיות בתחומים שונים לחלוטין, ויתרו עליהן וחזרו לאמא כמנכ"לים שותפים. גם בעלה, פנסיונר טרי, מגיע לשם פעם בשבוע "ומביא יזמויות וחידושים". בנם האמצעי, רני, ששירת כמסתערב, חזר בתשובה. "בנו מנישואיו הראשונים, שהוא הבכור מבין שמונת נכדיי, התגייס עכשיו לקרבי. חגגנו לו בארוחה טעימה, בישלתי לו את המרק שהוא אוהב. סבתא זה סבתא".
והנה עוד משהו שלא ידעתם על גליה להב. אמנם הבלונד שלה הפציע פה ושם בתצוגות, או כשקיבלה מהנשיא הרצוג פרס מפעל חיים על 40 שנות פעילותה בתעשיית האופנה, אבל היא כמעט שלא מתראיינת.
למה?
"בגלל שבישראל לא יודעים לפרגן".
× × ×
גלינה נימוי נולדה בפינסק לסוניה (שרה) ויעקב, שורדי שואה צעירים שנאחזו זו בזה ובתקווה לחיים חדשים. "שבוע אחרי שהכירו, אבא הציע לאמא נישואים. שנתיים וחצי אחרי הבן הבכור נולדו להם תאומות, אחותי תמרה ואני. אבא, שגדל בשומר הצעיר, עזר ליהודים בעלייה לא לגאלית, ומישהו הלשין עליו. כשהייתי בת שנה וחצי הוא קיבל 24 שנות מאסר בכלא קשוח בסיביר, שאפילו לא איפשר ביקורים, והוא פשוט נעלם לנו מהחיים. עד אז גרנו בבית גדול, אבא עבד כמנהל יער והרוויח טוב. כשאבא נכנס לכלא, זרקו אותנו מהבית ואמא נשארה לבד, כלומר עם שלושה תינוקות, ובלי לדעת מתי תתאחד עם בעלה. חברים המליצו לה להעביר אותנו למוסד, הזהירו אותה, 'את לא תוכלי לגדל אותם', אבל אמא הייתה לביאה. היא אמרה, 'גם אם הילדים האלה יגדלו על תפוחי אדמה, אני אהיה זאת שתגדל אותם'. היא מצאה עבודה בהנהלת חשבונות של מעון לילדים, קיבלנו שם חדר, והיא גידלה אותנו באהבה.
"גדלנו כילדים עניים, עם אבא בסימן שאלה, וסביבנו הייתה אנטישמיות קשה של אחרי המלחמה. בדרך לבית-הספר קראו לנו, 'ז'ידים, שתמותו כבר, מי צריך פה יהודים, למה הנאצים לא גמרו את העבודה'. דברים קשים. הפכנו לשורדים. אמא, חזקה כפלדה, תמיד אמרה לנו, 'יום אחד אבא יחזור הביתה, ונעבור לפלשתינה'. ככה עברו שנה ועוד שנה ועוד. כבר הפסקתי לקוות שמתישהו יקרה לנו נס. כשהייתי בת שמונה וחצי אמא שלי קיבלה מברק מסיביר. לרגל מותו של סטלין שיחררו אסירים פוליטיים, בכלא עשו הגרלה ותודה לאל, דווקא המספר של אבא שלי יצא בגורל. לימים אבא סיפר שהוא התעלף, ממש צנח, כשהודיעו לו שהוא יוצא לחופשי".
“פנתה אליי באופן ישיר". סידני סוויני בשמלה שעיצבה לה להב
(צילום: Axelle/Bauer-Griffin/FilmMagic/Getty Images)
המשפחה המאוחדת יצאה לדרך, לארץ הקודש. "אבא הגיע עם עברית פרפקט ועם תעודה של מהנדס עץ, זה תחום שהיה מפותח ברוסיה בגלל השימוש בעץ לבנייה. אמא למדה עברית מהר, והתחילה לעבוד בהנהלת חשבונות. יחסית לעולים חדשים, הסתדרנו יפה. בשנה הראשונה ההורים שלחו אותנו לגור אצל אחות של אבא בפג'ה, שכונה של תימנים בפתח-תקווה, כדי שנתקדם בעברית. שם, בכיתה, המורה בעל המבטא הרוסי שאל אותי 'אולי את רוצה לשנות את גלינה לשם יותר ישראלי?', עניתי לו שזה תלוי בשם שהוא יציע. תמרה, אחותי התאומה, הפכה לתמר, מהלך טבעי, וכשהמורה הציע לי את 'גליה' חשבתי שזה שם נחמד".
כשאביה קיבל תפקיד בכיר בלבידי אשקלון, המשפחה עברה לשם. "אשקלון הייתה נהדרת אלינו. אמנם עברו איזה שנתיים עד שהבנתי מה קורה בכיתה, אבל אהבנו את ישראל, גדלנו עם צברים והתאקלמנו נהדר. כשגמרתי את התיכון באשקלון, קיבלתי דחייה מהצבא כדי ללמוד בסמינר למורות למלאכה בגבעתיים. וכשגמרתי את הסמינר, נתן גמר את הצבא ואמר לי 'בואי נתחתן'. לא שבער לי להתחתן בגיל 20, גם לא התחתנו בגלל שהייתי בהיריון, כמו שדיברו עליי מאחורי הגב".
אז תני לי סיבה טובה לחתונה בגיל 20.
"כבר היינו ארבע שנים ביחד. נתן הוא החבר הראשון שלי. כשהייתי בת 16 הוא ראה אותי במסיבה באשקלון, ולא עזב אותי לדקה. באותו הערב, כשאמר לי 'את תהיי אשתי', עניתי 'חכה עד שאני בכלל אצא איתך'. הוא התחיל את הצבא שלו בקורס טיס והיה צריך לעברת את שם משפחתו, לינדנר. כבת זוגו אמרתי לו 'נתן להב זה שם אדיר' ועוד לא העליתי בדעתי שזה יהיה גם שם המשפחה שלי".
× × ×
את צעדיה הראשונים כמעצבת עשתה להב באשדוד, במרתף הווילה המשפחתית, ומהר מאוד היא הבינה שעליה להתקדם למרכז. "חיפשנו בית ברמת אפעל, ליד חברת ילדות שלי, וכשנתן לקח אותי לראות שטח אדמה לא רחוק משם, בשכונת קריית קריניצי, נתתי לו צביטה חזקה כדי שיוציא מקדמה. אחרי שנה הבית היה מוכן, והמרתף הפך לממלכה שלי. לא פתחתי עסק רק בשביל לעשות כסף, לא זה היה החלום שלי. חלמתי לראות את עצמי באיזשהו עולם אחר. אם את עובדת רק בשביל הכסף, באיזשהו שלב העבודה מפסיקה לעניין אותך".
את רזי המקצוע היא למדה מאמא שלה. "היא הייתה תופרת מעולה, וזה מה שהיא עשתה להשלמת הכנסה. כבר בגיל 12 תפרתי לצד אמא, לפעמים במקומה, וקיבלתי פטור משיעורי התפירה שבסמינר. תמיד הייתה לי תעוזה, ראיתי שהיד שלי יכולה להשאיר חותמת ייחודית על הבד, וידעתי איזו אופנה אני רוצה ליצור. מעולם לא חלמתי בקטן. הדגמים הראשונים שלי היו סוודרים גדולים, שהיו אז במודה, עם אפליקציות של פרוות ועורות וחרוזים. שיווקתי אותם לחנויות בסביבה, שהסכימו לקחת סיכון ולמכור משהו שכמוהו עוד לא נראה בארץ. אחרי שנה עברתי לשמלות ערב עם אפליקציות, שהפכו לשפה שלי, ובעזרת משווקת מכרתי ל-200 חנויות בכל הארץ. אחרי כמה שנים, כשהמתפרה במרתף כבר לא עמדה בקצב, שכרתי וילה ליד הבית ושם כבר יכולתי לעבוד מסביב לשעון, כולל עיצוב אישי. שם גם עיצבתי את שמלת הכלה הראשונה שלי. לקוחה קבועה הביאה את בתה המאורסת שאמרה 'אני לא רוצה סתם שמלה לבנה', והמשפט הזה נכנס לתוכי. באותה תקופה היו בארץ סלונים ומספרות לכלות, אבל מקום עם שמלות כלה מיוחדות עוד לא היה".
“בזכותי הכלות האמריקאיות גילו שמלות סקסיות". ביונסה
(צילום: יח"צ גליה להב)
את הליין הראשון של שמלות כלה היא הציגה כשעידן, צעיר ילדיה, היה כבן עשר. "תמיד אהבתי את הסגנון הצרפתי, המחויט, והשמלות הראשונות שלי היו באווירה רומנטית. אחר-כך לקחתי חברה עם עין טובה, וטסנו יחד לטיול ברומא ובפריז. חרשנו ברגליים את כל בתי הקוטור, וחזרתי ארצה עם תשוקה למחוכים. כולם היו בהלם. כלה עם מחוך? עובדה".
כשעברה לתל-אביב ("חנות ענק בדיזנגוף") היא נופפה בדגל הקוטור והתמסרה לתפירת עילית. "כל שמלה הייתה עבודת יד מדויקת, מההתחלה ועד הסוף, והיו לי שתיים-שלוש בחורות שרקמו פנינים, אבנים וחרוזים על כל בגד. עבודת פרך. לפעמים הרקמה ארכה יותר משבועיים, אבל זה היה הייחוד שלי ואהבתי את זה. כתבי האופנה של אותה תקופה לא הבינו מה זו האופנה הזאת. אמרו לי ששום בחורה שפויה בדעתה לא תלבש שמלת כלה של נסיכה עם נפח ותחתית ומחוך. בפעמים הנדירות שכתבי אופנה הטריחו את עצמם לבוטיק שלי, הם אמרו לי 'זה לא הסגנון הישראלי, בחיים לא תמכרי את זה בארץ'. בלעתי את העלבון בשקט. הבנתי שהם לא מסוגלים להבין לאיזו רמה אני שואפת".
"לעדן יש תדמית פרובוקטיבית, כולם ציפו ממנה ללבוש שמלה של חצי עירומה, ודווקא בגלל זה היא באה אליי עם החלום ללבוש מתחת לחופה שמלה קלאסית, יותר מסורתית וצנועה. היא הרגישה שאנחנו באמת נגשים לה את החלום"
מה הדבר הכי מעליב שאמרו עלייך?
"מישהו אמר שהוא לא יכול לכתוב עליי בגלל שאני לא יודעת לקרוא אופנה. ברור שלא נעים לשמוע משהו כזה, אבל מעולם לא התייאשתי. הוויז'ן שהיה לי בראש דחף אותי להמשיך. אם יש כלות שאוהבות את השמלות שלי, וכבר יש רשימת המתנה לאירועים הבאים, למה אני צריכה להיות מושפעת מביקורת של אנשים קטנים שלא יודעים לפרגן?"
החשיפה הגדולה הגיעה כשעיצבה שמלות ערב לתחרות מלכות היופי 2007. שנה לאחר-מכן, כשהלבישה את "רוקדים עם כוכבים", היא סומנה בתור הדבר הבא. "סוף-סוף גילו אותי, כשהתקרבתי לגיל 60", היא מגחכת. "הלבשתי את אנה ארונוב ורותם סלע בשמלות עם לוק שקוף וגב חשוף, וכולם דיברו על שלושת הקאפס שתפרתי להן, בחזה ובמפשעה. הרגשתי שמעריכים אותי, ועל אף שהלב שלי כמעט התפוצץ מרוב אושר לא יכולתי שלא לשאול את עצמי למה התעלמו ממני במשך 20 שנה. בעולם הכלות בצרפת היה אז לוק נסיכותי, וכשהבאתי אותו לישראל צחקו עליי, שאלו אותי 'מה זה'. פירגנו רק לבוגרי שנקר. איזה מזל שלא נתתי לביקורת להשפיע עליי, נשארתי נאמנה לעצמי".
× × ×
בשלב הזה של התפתחות בית-האופנה שניים משלושת ילדיה כבר ישבו בשני צדדיה, בקומה הרביעית של הבניין הלבן, שהם קוראים לו "המטה". מכאן יוצאים פעמיים ביום משלוחים של פדקס לכל רחבי העולם. גם במלחמה.
עדן פינס ואושר כהן בחתונתם
(צילום: ענת מוסברג)
"כשהעסק התחיל לרוץ עבדתי ימים ולילות כי לא היה משהו שעצר אותי. נתן, בעלי, תמך בי בכול. אבא למופת. ושלושת הילדים גדלו עם אמא שחיה את חלום האופנה בגלל שבאהבה אין שעות עבודה. כשאת עושה את מה שאת הכי אוהבת לעשות, כלום לא קשה לך ואת לא מתעייפת ויכולה לעשות את זה עד אין-סוף. גם היום אני מסוגלת לתפור במשך 12 שעות ברצף. זה כיף".
בתה הבכורה, עו"ד אסנת להב-מלכין (56, נשואה פלוס אחד) עשתה הסבה מקצועית לפני 20 שנה. "יום אחד אסנת צילצלה אליי ואמרה, 'אמא, נמאס לי לריב עם אנשים, נמאס לי מהמשרד', אז הצעתי לה לקפוץ לעבודה שלי. אמרתי, 'בואי, תראי, תתרשמי, למה שתלכי לעבוד במקום אחר כשיש לנו עסק משפחתי?' אסנת באה לראות מה זה בכלל, לא היה לה מושג, והיא נשאבה לתחום הפיתוח. שמחתי מאוד כשזה קרה, אני יותר אמנית ואסנת עשתה לי סדר בכספים ובלוחות הזמנים וטסנו ביחד לייבא בדים. באותה תקופה כבר התחלתי לחלום על חו"ל, ולא היה לי מושג מה לעשות ואיך להתחיל, אבל ידעתי שאי-אפשר לגדול לבד".
לפני 13 שנה הצטרף גם עידן (41, נשוי פלוס שלושה) למטה. "במקרה", הוא טוען, "ממש לא פינטזתי על זה. למדתי מדעי המחשב בבין-תחומי, הייתי בסטארטאפים, בין השאר בסולוטו, שסידרה אקזיט לנפתלי בנט. אחר-כך היה לי סטארט-אפ משלי, סגרתי אותו ובאיזה צהרי יום שישי קפצתי לחנות של אמא בדיזנגוף, שבת שלום כזה על הדרך. אבא היה שם וביקש עזרה במייל, משהו לא עבד לו, וכשנכנסתי לאינבוקס ראיתי מלא מיילים מחו"ל שאיש לא ענה להם. מה? למה? עניתי למישהי מקנדה, ופתאום מכרנו שמלת כלה ב-7,000 דולר. זה היה מטורף".
המחיר לשמלה?
"גם. בסטארט-אפ אתה יכול לעבוד הרבה ולקבל כסף ממשקיעים ועדיין לא להכניס דולר – ופתאום, בהפתעה, אתה מגלה שלשמלות של גליה להב יש ביקוש בעולם. התחלנו לעבוד על היציאה לעולם. הטיסה הראשונה שלי הייתה לאוסטרליה, כי ראינו שיש הרבה טראפיק משם, התקוות לא היו ריאליות וזה היה נורא. שום שמלה לא נמכרה. אפילו לא אחת. הניסיון השני שלנו היה באנגליה, וגם שם לא הלך משהו. כבר ויתרנו, אמרנו 'כנראה שזה לא הולך בחו"ל, לא נורא, לא אסון', אבל אז אמרנו 'פעם שלישית אחרונה', וטסנו לניו-יורק. שם הרבצנו מכה".
ג'ניפר לופז
(צילום: מתוך האתר של גליה להב)
ב"טסנו", הכוונה לארבעתם. "גם אבא היה שותף", מספרת בתם אסנת. "ידענו שיש ביקוש, ראינו את הטראפיק, ראינו שלקוחות מגיעות מהפייסבוק ומהאינסטגרם. במקביל ראינו את המתחרים. השוק הגדול היה בארצות-הברית, וכלל דברים די סטנדרטיים. אנחנו הבאנו משהו מיוחד באמת".
מה זה סטנדרטי?
"שמלה קלאסית, לבנה או בגוון קצפת וכבדה מרוב שכבות של תחתוניות. במילה אחת – משעממת. פתאום הגעתי עם שמלות כלה סקסיות עם גב פתוח וקולר סביב הצוואר, שמלות צמודות שמבליטות את מה שכדאי להבליט, והכול עבודת יד. לקח לי זמן להבין שחתונה היא גם עניין תרבותי. חתונה נוסח אמריקה היא רספשן וקצת ריקודים, משהו קצר, לעומת חתונה ישראלית שנמשכת בלי סוף, פלוס אפטר-פארטי, והכלה שרוצה לרקוד חייבת להחליף לשמלה שנייה נוחה יותר, ואולי אף שלישית. בזכותי הכלות האמריקאיות גילו שמלות סקסיות וקלילות שמתאימות לריקודים".
"הייתי בניו–יורק כשסימון ביילס באה למדידה, אז ברור שקפצתי והתחבקנו. אני לא זוכרת אם עשינו סלפי. בתצוגות בעולם הקהל מתייחס אליי כמו אל כוכבת, הכלות בוכות מהתרגשות, אנשים מבקשים ללחוץ לי את היד כאילו הייתי אוסקר דה לה רנטה"
לפני עשר שנים, עידן היה זה שהכניס את השמלות של אמא שלו לשבוע אופנת הקוטור בפריז. "יום אחד הוא שאל אותי, 'אמא, את רואה את עצמך מציגה בפריז?' ועניתי, 'אני לא בטוחה שאתקבל, ישראל מעולם לא הציגה שם'. הוא התחיל להתכתב עם הפדרציה של אופנת הקוטור, הכנו את קורות החיים של בית-האופנה, וטסתי לראיון עם המעצב שעובד איתי, שרון סבר (55), שיודע צרפתית. בעבר הרחוק הוא היה תלמיד שלי בשיעורי ציור ביסודי, ובפגישתנו החוזרת, אחרי הצבא, עודדתי אותו ללמוד בעיר האורות. חודש אחרי הראיון קיבלנו תשובה חיובית. איזו שמחה! פתחנו שמפניה במשרד, הרבה לילות לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. איך לא, הרגשתי שאני נוגעת בטופ. עליתי למגרש של הגדולים. דיור, שאנל, ולנטינו ואני. הישראלית הראשונה והיחידה".
להב הכינה קולקציה מרהיבה והתקבלה במחיאות כפיים בעלותה לבמה, בסוף התצוגה שנערכה במוזיאון הגראן פאלה, שאותו היא מתארת כארמון מאגדה. "המשכנו לטוס, מדי שנה, לשבועות אופנה בפריז עד שהקורונה גמרה את המסורת".
בזכות הרשתות החברתיות, שצברו תאוצה, התחילו להגיע פניות מסטייליסטים של סלבס ששילמו בתיוג והרימו את קרנה, אבל מלכת הקוטור רחוקה מהזוהר. היא מעולם לא פגשה את ביונסה או את ג'ניפר לופז. היא כן פגשה את סימון ביילס ("המתעמלת הקטנטונת"), שהזמינה שתי שמלות כלה. "הייתי בניו-יורק כשהיא באה למדידה, אז ברור שקפצתי והתחבקנו. אני לא זוכרת אם עשינו סלפי".
מי שבכל זאת רקמה איתה קשר מיוחדת היא השחקנית המדוברת בעולם כרגע, סידני סוויני. "לפני כמה שנים עיצבתי לה שמלה לבנה לאירוע מסוים", היא נזכרת, "האירוע התבטל לפני שהשמלה הייתה מוכנה ולמרות זאת היא שילמה ולקחה אותו אליה. לאחרונה, היא פנתה אליי באופן ישיר וביקשה שתי שמלות לפרמיירה של הסרט 'עוזרת הבית'. הלבשתי אותה בשמלה שהיא 'טיימלס', סטייל מרלין מונרו, חזה מובלט וחצאית פליסה שמדגישה את קו המותניים. כולם השתגעו על השמלה הזאת. האמת? תיארתי לעצמי שכך יגיבו בעולם. עיצבתי לה גם שמלה שחורה קטנה שלא משכה תשומת לב עולמית. אין כמו מרלין מונרו".
מילי בובי בראון בעיצוב של גליה להב
(צילום: Dia Dipasupil/Getty Images)
להב עדיין מתרגשת מהתגובות החמות. "בתצוגות בעולם הקהל מתייחס אליי כמו אל כוכבת", היא אומרת, "הכלות בוכות מהתרגשות, אנשים מבקשים ללחוץ לי את היד כאילו הייתי אוסקר דה לה רנטה".
"ישראל היא מדינה צעירה שאין לה הריטג' כמו מרצדס, לגו ואיקאה", מוסיפה אסנת, "כוחנו היה אך ורק בהייטק, ופתאום יש כאן סטארט-אפ מבד. זה הכי לא מובן מאליו".
אז הפכתם למנהלים של אמא שלכם?
אסנת: "נראה לך?"
עידן: "אמא היא המנהלת של כולם ושל כל העולם. היא הדבר האמיתי".
בניגוד לאחותו, הכניסה שלו לעסק המשפחתי הייתה הדרגתית. בהתחלה הוא התלהב מהתוכנות החדשות שהכניס ("יש לנו צוות פיתוח, אצלנו הכול אין-האוס"). עם הזמן הוא התמכר לטיסות ולמפגשים עם אנשים מרתקים, אבל מה שרתם אותו סופית היה פידבק מלקוחה מרוצה. "אין דבר יותר כיף מלקבל פידבק מלקוחה. כשקראתי את המשפט 'עשיתם אותי מאושרת', הרגשתי שמעבר לשמלות מדהימות, אנחנו עושים משהו טוב לעולם".
"אמרו לי ששום בחורה שפויה בדעתה לא תלבש שמלת כלה של נסיכה עם נפח ותחתית ומחוך. בפעמים הנדירות שכתבי אופנה הטריחו את עצמם לבוטיק שלי, הם אמרו לי 'בחיים לא תמכרי את זה בארץ'. בלעתי את העלבון בשקט"
× × ×
תחת ניצוחו של עידן נפתחו חמש חנויות דגל של גליה להב, בלוס-אנג'לס, ניו-יורק, מיאמי, צפון-קרוליינה ולונדון. כל חנות מתפרסת על שטח של 1,000 מ"ר וכוללת בר להשלמת חווית האירוח. מערכת האונליין ששיכלל משווקת סחורה למאה חנויות ברחבי הגלובוס, וממש עכשיו הוא מגדיל את המתפרות האירופיות שבבעלותם כדי למצוא דרכים לייצר גם מחוץ לישראל.
"העולם גדול וישראל קטנה", מסבירה גליה. "בשנות ה-90 העלייה מרוסיה הביאה ארצה תופרות קוטור, ואלה שנקלטו אצלנו ממשיכות לתפור לפעמים אפילו אחרי גיל הפרישה. היום אני מחפשת בנרות תופרות עילית, ואין, כמו שכבר אין סנדלרים וחקלאים. כל הצעירים הולכים להייטק. תופרת קוטור זה מקצוע מכובד, והיא יכולה להרוויח כמו מהנדסת".
נכון לעכשיו, 90 אחוז מהיקף העבודה שלהם מיועדים לחו"ל, ואחת לחודשיים היא ממריאה לתצוגה או לחנוכת חנות חדשה. "אני, בגילי, עם האנגלית הכושלת שלי, טסה ליפן וסין ומוסקבה מפני שהמשווקים מבקשים להכיר אותי. היינו הראשונים שזיהו את הפוטנציאל של המזרח. כמו-כן, יש לנו שיטת עבודה משלנו. אצלנו אין ייצור המוני ואין שורות של קולבים, יש כמה דגמים ואנחנו מייצרים בשלט רחוק, לפי הזמנה. כל כלה בעולם מזמינה לפי מידות הגוף שלה, בעיצוב שהיא רואה בעיני רוחה, ומקבלת בדיוק את מה שהיא דמיינה. עכשיו עשינו שמלת כלה למילי בובי בראון, שהזמינה ומדדה בניו-יורק. ואם הכלה מדמיינת שמלה שלא מופיעה בקטלוג, נציע לה עיצוב אישי. ואם צריך גם נטוס לכל מקום בעולם כדי להלביש אותה. נטוס זה או שרון, המעצב שלנו, או אני. שמלות עילית מחייבות שירות עילית".
והמחיר?
"בחו"ל יש לנו שני מותגים. שמלה מ'גליה להב קוטור' נעה בין 12 אלף ל-20 אלף דולר, ושמלה מ'גליה להב' נעה בין חמשת אלפים לעשרת אלפים דולר - זה מותג נגיש יותר, אבל שניהם הולכים שם. שמלה מהליין הרגיל היא מינימום שבוע עבודה, ב'קוטור' העבודה יכולה לקחת שבועיים".
20 אלף דולר לשמלת כלה זה...
"זה לא נמוך, אבל ברחבי העולם יש לא מעט כלות ממעמד גבוה שרוצות אירוע גדול ומשקיעות בלי חשבון. ואחוז לא מבוטל מהכלות האלה לא מוכנות להתחתן בשמלות בנאליות. בדרך כלל הן שומרות את שמלות הכלה אצלן, אולי לבנותיהן. פריס הילטון, למשל, שמרה לעצמה".
ומה מחירה של שמלת כלה בשקלים?
"רק בישראל שמלות הכלה שלי עומדות להשכרה, ובזכות המחיר - שלא אנקוב בו מפני שהוא תלוי בהרבה משתנים - יש הרבה כלות ישראליות שמרשות לעצמן לשכור שמלה נוספת, לריקודים. המחיר עולה כשהכלה מזמינה שמלה שלא מופיעה בקטלוג, עיצוב אישי. בואי נגיד שכשאני מעצבת ללקוחה ישראלית זה לא בשביל הכסף, זה חלק מהפרסטיז'. בעיקרון, הפסקתי לעצב שמלות ערב מחוסר זמן, אבל אני לא יכולה לסרב לאישה מכובדת שמתלבשת אצלי כבר שנים, לא נעים. הכלות הישראליות שלי מכניסות אותי לעולמות שלהן, לאהבה שלהן, וזה אושר. באל"ף".
מה אומר לך השם עדן פינס?
"לעדן יש תדמית פרובוקטיבית, כולם ציפו ממנה ללבוש שמלה של חצי עירומה, ודווקא בגלל זה היא באה אליי עם החלום ללבוש מתחת לחופה שמלה קלאסית, יותר מסורתית וצנועה. זאת תהיה ה-הפתעה. עשינו לה שמלה נסיכותית ענקית ממשי טפט, ומעליה היא לבשה עליונית עם פרחים ועלים, הכול עבודת יד. בזכותה, הקלאסיות חזרה לשמלות הכלה. אחרי החופה היא החליפה לשמנת ברבור עם נוצות. השמלה הייתה שקופה, כאילו שהיא עירומה, והנוצות היו אמיתיות. היא הייתה ברבורית מדהימה. ואחרי זה היא לבשה אוברול שקוף-שקוף, לריקודים. לדעתי, זה היה הבגד שהכי התאים לאופי שלה".
יש בינך לבין עדן הפרש גילים של כמעט 50 שנה. יש שפה משותפת?
"לפני הפגישה הראשונה לא הייתי בטוחה שהיא הקהל שלנו, אבל אחרי הסקיצות ואחרי שהייתה אצל כמה וכמה מעצבים, היא בחרה בנו. למה? נראה לי שהיא הרגישה שאנחנו באמת נגשים לה את החלום".
ויובל כספית?
"היא באה אליי ואמרה 'גליה, אני רוצה להיות כלה בוהמית'. שתקתי, בוהמי זה לא הקטע שלנו, ובסוף אמרתי 'אני זורמת איתך כי פעם גם אני התלבשתי בוהמי'. נסעתי עם שרון לתערוכה בפריז, מצאתי בדים מיוחדים, שלחנו לה תמונות, היא אישרה והבאנו אותם. היא צעדה לחופה יחפה".
גליה להב
(צילום: עוז מועלם)
"אין שום קשר בין שמלת כלה לבין מלחמה. בחמש חנויות הדגל שלנו יש לוגו גדול עם השם שלי, ומי שעושה גוגל מגלה שאני ישראלית. יכול להיות שיש בחורות שלא רוצות לעבוד עם ישראלים, אני לא מודעת לקיומן"
× × ×
אי-אפשר לראיין ישראלי שעיקר פעילותו מחוץ לגבולות המדינה, מבלי לשאול על השפעות 7 באוקטובר, אבל להב מתעקשת שהכול המשיך כרגיל. כמעט. "אין שום קשר בין שמלת כלה לבין מלחמה", היא אומרת, "וכשכלה לעתיד מתאהבת בשמלה מסוימת - שום דבר לא יעצור אותה. בחמש חנויות הדגל שלנו יש לוגו גדול עם השם שלי, ומי שעושה גוגל מגלה שאני ישראלית. יכול להיות שיש בחורות שלא רוצות לעבוד עם ישראלים, אני לא מודעת לקיומן מפני שהן לא מגיעות אליי. בשנה הראשונה, כשהשמיים היו סגורים ולא היו טיסות, כל המשלוחים נתקעו. בדרך-לא דרך הצלחנו להוציא אותם מישראל כדי לא לפספס את יום החתונה. לדעתי, קצב העבודה לא ירד".
אסנת: "מי שחופרת מאיפה המותג ומגלה ולא אוהבת את ישראל, לא תזמין אצלנו שמלת כלה. אבל תודה לאל, יש לנו מספיק נקודות מכירה ברחבי העולם, וזה פחות מורגש".
בני הזוג, שכבר חצו את חתונת הזהב, גרים בפנטהאוז בשכונת כוכב הצפון. בשבת בבוקר, הנכדים ("חוץ מהחרדי") מגיעים פלוס חברים שלהם לבריכה שעל הגג. היום היא כבר לא מדמיינת את אורח-החיים שהייתה מנהלת אילו חיה ופעלה בארצות-הברית. "היו לנו הזדמנויות לעבור לשם, כשהילדים היו קטנים נתן קיבל הצעה לניהול מפעל בתנאים מעולים והוא טס לראות. כשחזר, הוא אמר 'לא עוזבים את המדינה'. אני לא רואה את עצמי בשום מקום אחר בעולם. איך הייתי מפתחת את העסק אילו הילדים שלי לא היו איתי? קולגות שלי, בעלי עסקים גדולים, נאלצו לסגור בגלל שלא היה להם דור המשך".
אסנת: "סבא שלי היה אסיר ציון, אנחנו משפחה ציונית, באנו לפה ליישב את המדינה ולהקים בה תעשיות, זה מה שעשו ההורים שלי במשך שנים, כל אחד בתחומו, ואנחנו ממשיכים אותם. כרגע המצב לא מדהים, וברור שבמקום אחר יכולנו להרוויח יותר, אבל לא הכסף מניע אותנו".
עידן: "גליה להב לא נכנסה לאופנה בגלל הכסף, היא לא חשבה שתעשה מזה כסף וזה בכלל לא היה העניין. הייתה בה, ועדיין יש בה, תשוקה אמיתית לעיצוב שמלות כלה. כשאת אוהבת את מה שאת עושה וגם עושים מזה כסף, זה השילוב המושלם".
אחרי 30 שנה בעולם שמלות כלה קוטור, עוד יש מה להמציא ולחדש?
"ברור. המוח לא מפסיק לעבוד. בלילה אני חולמת על איזו שמלה מטורפת, משהו שלא נראה מעולם, ובבוקר אני נכנסת למתפרה ומבשרת שזאת הקולקציה הבאה. לילה אחד חלמתי על שמלה שקופה לגמרי עם מכנסון קטן וקאפים לחזה, ואמרתי 'זה חייב לפתוח את התצוגה בניו-יורק. נשים על הדוגמנית מעיל גדול ובסוף המסלול היא תפתח אותו'. בחיים לא שמעתי צעקות 'וואו' כאלה. שאגות. אחר כך חלמתי על שמלות של נסיכות. הרגשתי שההיסטוריה טיפה חוזרת. עשיתי קולקציה של שמלות עם נפח, עם קרינולינות, וזה נתפס מדהים. והכנסנו גם צבע בשמלות הלבנות. איך? שמלת התחרה בהירה ותחתיה אני שמה תחתית בצבע פודרה, ורדרד או סגלגל. הסיניות התעלפו על התחתוניות בצבע התכלת. השנה הוצאנו בורדו. מחוך בורדו ותחתיו פרחים בבורדו. ויש לי עוד הפתעה לעולם. היא תיחשף בקרוב. כל בוקר אני קמה עם ראש פתוח, ומחפשת איך לפנות לדור הבא, איך להיכנס ללב של דור ה-Z".
איך?
"איך פיספסתי את טיילור סוויפט", היא מייבבת בצחוק. "את שמלת החתונה שלה היא לא הזמינה אצלי. הלוואי שאזכה להלביש אותה. לא שאני מכירה את כל השירים שלה, אבל היא מכתיבת האופנה של הצעירים".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.26
