"הילד שלי הפך להיות המורה שלי": סיפורו של הגיבור ינון נוריאל ואנה ז"ל
ישנם אנשים שנוכחותם בעולם שקטה אך מהדהדת, וכזה היה סמל ינון נוריאל ואנה ז"ל. ינון, לוחם וטכנאי בסיירת גולני, נפל בקרב ברצועת עזה והוא בן עשרים בלבד. הוא הותיר אחריו משפחה אוהבת, חברים רבים וחלל עצום שאינו ניתן למילוי. מבעד למילים של אימו נאוה ואחותו הדס, מצטיירת דמותו הייחודית של ילד ביישן וצנוע, שהתברר כאוטודידקט גאון, נשמה רגישה ולוחם חדור מטרה שלא נרתע משום משימה.
1 / 4
הילד המתוק בין האחים
ינון גדל בבית מלא חיים, השישי בין שבעה אחים ואחיות. "ינון היה ילד טוב כזה, בחיים לא כעסו עליו", מספרת אימו נאוה בחיוך ובגעגוע. "מאוד צנוע, מאוד ביישן. הוא היה כאילו הצעצוע של כולם". אחותו הדס נזכרת ברגע שבו נולד: "אני זוכרת שהוא נולד וממש הייתי עצובה, לא רציתי עוד אח בן. ואז הוא נולד, ופשוט התייחסנו אליו קצת כמו אל עוד אחות. היינו שמות לו לק ועושות לו צמות. הוא לא הסתפר שנים והיה עם שיער ארוך. הוא זרם עם זה, כי הוא היה הילד שכולם רצו לפנק. היו לו עיניים ענקיות כאלה, הוא פשוט היה ממש יוצא דופן ומתוק, קשה לסרב לו".
לצד העדינות, ניחן ינון בעצמאות ובסקרנות אינסופית מגיל צעיר. הוא היה טכנוקרט בנשמתו, עם חוש מכני נדיר. אימו מספרת שכבר בגיל שנה וחצי, בעודם בחיפה, זחל ינון על הרצפה ובאצבעותיו הקטנות פירק לחלוטין את מנגנון הנעילה של המגירה במשרד. כל דבר עניין אותו - איך הוא פועל וממה הוא מורכב. הוא אהב אנימה, והיה מוזיקאי מחונן בזכות עצמו. יום אחד קיבל פסנתר כנף צעצוע והחל לנגן עליו במהירות ובכישרון מבלי שלמד מעולם. בהמשך, הפך לאוטודידקט אמיתי כאשר למד דרך המחשב לנגן על גיטרה ועל גיטרה בס ברמה מדהימה.
השינוי הגדול והשירות בסיירת
השנים בתיכון חוללו בינון מהפך. מילד מופנם, שקט ובלי הרבה חברים, הוא מצא את המוטיבציה הפנימית שלו ופרח. הוא המשיך ללימודי י"ג-י"ד, התמיד בלימודים בצורה יוצאת דופן והפך לאהוב על כל מכריו. המוטיבציה הזו הובילה אותו לבנות לעצמו עתיד טוב יותר, והוא התגייס בגאווה לסיירת גולני כטכנאי נמ"ר. המשפחה נהגה להתבדח איתו על התפקיד, אך ינון לקח את שליחותו ברצינות רבה, שאף לחתום קבע ולתרום ככל יכולתו. "הוא היה קצת צהוב, אהב את הדברים של הצבא, את הסיכות והכומתות", מספרת אחותו. "מצאנו אוסף של כומתות במגירה שלו. היה לו פשוט מאוד חשוב להיות עם החברים שלו, לשמור עליהם. זה מה שהניע אותו".
במהלך שירותו הספיק ינון לפעול בגזרות רבות - בלבנון, בסוריה ובעזה. בכל פעם שהיה יוצא מרצועת עזה, היה שולח הודעה קבועה בקבוצה המשפחתית: "משפחה נכבדה, יצאתי מעזה, אני בדרך הביתה", וכולם היו נושמים לרווחה. תפקידו דרש ממנו להיכנס לשטח בכל פעם שכלי רכב נפגע או נתקע, לתקן תחת אש ולצאת.
הכניסה האחרונה והפרידה
בפעם האחרונה, ינון בכלל לא היה אמור להיכנס. הוא החליף חבר שהיה אמור לבצע את המשימה. הכוח נכנס לתקן כלי תקוע בקרבת מנהרה, ממנה יצא מחבל שהשליך מטען חבלה לתוך הנגמ"ש. הפיצוץ היה מיידי, וינון נהרג במקום. באותו הבוקר, בארבע לפנות בוקר, נשמעו הדפיקות החזקות על דלת המשפחה. "בשנייה שראיתי את הקצינים בדלת הבנתי מה קורה. לא הייתה לי שנייה של ספק".
החיים לאחר האובדן הפכו לתלושים וקשים להכלה. ארוחות שישי, שינון היה מרכזן והאדם שהכי הצחיק את המשפחה בהומור הייחודי שלו, הפכו לריקות. אך מתוך השבר, מוצאות אימו ואחותו נחמה בדמותו המאירה ובחברים והחברות הרבים שבאו לשבעה וסיפרו כמה חבר קרוב, קשוב ומדהים הוא היה עבורם.
"החיים אחרי הופכים אותך לבן אדם אחר, עצוב יותר", מסכמות נאוה והדס. "אבל יש לך אפשרות לגדול ולהתפתח מזה. אלו שמתים בגיל צעיר נועדו להיות מלאכים. מילד שלי, ינון הפך למורה שלי. אנחנו כל כך גאות בו על הדרך שלו, על החברים שאסף, ועל כך שתמיד הלך עם האמת שלו עד הסוף, חדור מטרה ומקור עצום לגאווה".
סמל ינון נוריאל ואנה, חטיבת גולני, נפל בתאריך 26.7.2025, בן 20 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמל
ינון נוריאל ואנה
