"כל עוד זוכרים אותי אני חי": סיפורו של הלוחם הגיבור דניאל לוי ז"ל
סמל דניאל לוי, לוחם בחטיבת הנח"ל, נפל בקרב ברצועת עזה והוא בן 19 בלבד בנופלו. הוא הותיר אחריו משפחה שבורת לב, חברים כואבים, ומורשת בלתי נשכחת של צניעות, חברות ואהבת המולדת.
1 / 2
"ילד של פעם, ילד נדיר"
דניאל נולד ב-23 בינואר 2005, בן זקונים להוריו, דוד וסיגל. "דניאל היה תינוק שמח, חייכן, מחייך כל הזמן", נזכר אביו בגעגוע. אמו מספרת על ילד מקסים ואהוב, שאצלו הכל הלך מהר - ההליכה, הדיבור והלימודים בבית הספר הדתי "מצפה" שבו למד עד כיתה ו'.
מגיל צעיר בלט דניאל בטוב ליבו ובצניעותו הבלתי רגילה. "הוא היה צנוע, היה עוזר לאנשים שהיו צריכים", מספר דוד האב. "בבית ספר הוא היה נשאר לעזור לשרת, לסדר כיסאות, הוא התנדב תמיד לכל דבר לעזור. פשוט אין, זה ילד שלא היה אומר את המילה 'לא'. תמיד מה שביקשו ממנו - כן, כן, אין בעיה".
אחותו, בת אל, מתארת אותו כילד המוצלח ביותר במשפחה, שהשיג הכל בכוחות עצמו: "מבחינת הכל - הלימודים, הצבא, העשייה שלו. הכל לבד". למרות הצלחתו, נותר שקט ועניו. אחיינו וחברו לספסל הלימודים, דניאל ספיאשווילי, מעיד: "דניאל היה ילד מאוד שקט, אבל יודע להיות חברותי, להיות עוזר, להיות שם בשביל האחר שצריך. עשינו הכל ביחד". בת אל מוסיפה כי דניאל "השרה עלינו ממש את הערך של החברות".
הלוחם שנלחם על הזכות להגן
כשעלתה שאלת הגיוס, לדניאל היה ברור שאינו מחפש דרכים קלות. "אם הוא מתגייס - זה לא סתם, זה להיות לוחם", אמרה אמו. ההחלטה הזו לוותה בחשש משפחתי כבד. בת אל מספרת: "ברגע של הגיוס פחדתי. זה פתאום אח קטן. אצלנו אף אחד לא היה בלוחמה ופתאום הוא, והוא כל כך נלחם על זה". אחיינו מוסיף כי דניאל היה "100% בצבא, 100% בהכל. הוא ידע שהוא רוצה להגן על המדינה שלו, להגן על המשפחה שלו".
שבוע לפני כניסתו לעזה, הגיע דניאל לביקור משפחתי אחרון. "הוא בא אליי אחרי הקידוש, אומר לי 'אני אוהב אותך, דוד'", נזכר אחיינו ברגע מצמרר. "עוד שנייה בכיתי מהחיבוק הזה, בלי שום ידע על כלום".
לאחר שמונה חודשי טירונות והכשרה מזורזת, הגיעה הפקודה להיכנס לרצועה. אביו, מתוך דאגה עמוקה, ניסה להניא אותו בשיחתם האחרונה: "דניאל, אולי תסרב, אולי אל תיכנס". אך דניאל השיב בפשטות ובנחישות: "אבא, השתגעת? אחרי שעשיתי טירונות והכשרה, נראה לך עכשיו אני לא אכנס לעזה? אין מצב".
הקרב האחרון והשבתות הריקות
ביום רביעי בלילה התקשר דניאל להודיע על הכניסה לעזה. "מאותו לילה לא ישנתי, רק מחשבות", מספר האב. החששות הגרועים מכל התממשו. הכוח נכנס למבנה ממולכד שבו הוטמנו מצלמות אויב. החוליה הראשונה נפגעה ממטען ודניאל, שהיה בחולייה השנייה, נפגע מהדף הפיצוץ החזק ונהרג במקום.
הבשורה המרה הכתה במשפחה ללא רחם. דוד האב משחזר את רגע הגעת קציני העיר: "הייתי בבלקאאוט, לא עיכלתי. לא הספקתי להוציא את האות הראשונה מהפה כדי לשאול מה, הם כבר ירו לי את זה בפנים: 'דניאל הבן שלך נהרג בעזה'". האם סיגל מתארת את השבר המוחלט: "שום דבר לא אותו דבר, שום דבר לא מנחם. בימי שישי לעלות לבית העלמין, במקום שהוא יבוא הביתה - אני הולכת אליו". בת אל מתארת את הכאב המוחשי סביב שולחן השבת: "לראות את הכיסא הזה, שאנחנו מכירים את המקום הזה שהוא יושב בו, לראות אותו ריק, זה מאוד קשה".
"כל עוד זוכרים אותי אני חי"
דניאל הותיר חלל עצום, אך זיכרונו ממשיך להאיר. המשפחה פועלת כל העת להנצחתו באמצעות כתיבת ספר תורה והקמת כיכר על שמו, בהשראת המוטו המלווה אותם: "כל עוד זוכרים אותי אני חי".
"אני איבדתי מלאך", מסכם אביו בדמעות. "זה כאילו הקדוש ברוך הוא שלח מלאך לפה, 19 שנה לעשות מה שצריך לעשות, ולקח אותו בחזרה". ואמו מסכמת בביטחון: "הזיכרון של דניאל ימשיך איתנו, עם החברים, עם המשפחה, לעד".
סמל דניאל לוי, חטיבת הנח"ל, נפל בתאריך 10.5.2024, בן 19 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמל
דניאל לוי
