אש פנימית ושלווה עמוקה: סיפורו של רס"ר איל מאיר ברקוביץ ז"ל
ישנם אנשים שהנוכחות שלהם בעולם היא כמו מנגינה שקטה אך עוצמתית, כזו שממשיכה להדהד גם כשהצלילים נדמים. רס"ר איל מאיר ברקוביץ' ז"ל, לוחם חיל הרגלים שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-7.12.2023 והוא בן 28, היה אדם כזה. שילוב נדיר של גאונות ושכלתנות, בצד צניעות עמוקה, אש פנימית ולב רחב.
1 / 4
ילדות של כישרון ותורה בעלי
איל נולד כילד השני מתוך שישה. מגיל צעיר ניכר בו כישרון יוצא דופן; הוא ניחן בתפיסה חדה, חוכמה רבה וכישרון ציור ייחודי שליווה אותו לאורך חייו. לאחר שנות שליחות משפחתית בניו זילנד, שבו ארצה והתיישבו בסוסיא, שם גדל והתחנך. איל אהב מאוד כדורסל. עבורו הספורט לא היה רק תחרות, אלא חוויה מזוקקת של כיף, עד כדי כך שהיה קם לפנות בוקר כדי לצפות במשחקים.
עם סיום לימודיו התיכוניים, פנה איל לישיבה הגבוהה בעלי, שם למד במשך שלוש שנים והפך לעילוי של ממש. חברו, איתמר לוינסקי, מספר עליו: "הוא היה חכם וחריף בצורה יוצאת דופן. האחרון לעזוב את בית המדרש והראשון להגיע. הוא היה סוג של ויקיפדיה עבורנו. כל נושא ששאלת אותו הוא כבר חקר, העמיק וזכר".
מסיירת מטכ"ל ועד להתנדבות ששינתה את חייו
את שירותו הצבאי החל איל במסלול מפרך בסיירת מטכ"ל, ולאחר שמונה חודשים עבר לחטיבת מגלן, שם השלים שירות סדיר משמעותי והמשיך לשירות קבע קצר.
אולם אישיותו של איל לא הצטמצמה רק למצוינות אינטלקטואלית וצבאית. את אשתו לעתיד, מיכל, הכיר במהלך התנדבות בעמותה לבוגרים עם לקויות פיזיות. מיכל נשבתה בקסמו מיד: "הקסימה אותי הצניעות שבה הוא הראה את הלב הטוב שלו. הייתה בו אש פנימית, סקרנות ורצון לטרוף את העולם ולנסות הכל, ויחד עם זאת שלווה ונחת עמוקה".
החיבור ביניהם היה מיידי ועמוק. איתמר חברו מעיד כי מיכל הצליחה לפתוח את עולמו הרגשי של איל השכלתן, ואמו ריקי מוסיפה בחיוך עצוב: "אנחנו קוראים לזה שהוא הפך להיות מושלם". הם נישאו, קבעו את ביתם בירושלים והחלו לבנות את עתידם המשותף - מיכל כאחות בבית החולים עין כרם ואיל כסטודנט בשנה הראשונה ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית, אתגר שבחר פשוט כי היה הקשה ביותר.
המלחמה והמשימה האחרונה
ביום שמחת תורה, השבעה באוקטובר, שהו איל ומיכל בבית הוריו. עם פרוץ הקרבות, קיבל איל קריאה דחופה ויצא מיד למילואים. לבקשתו, מונה לסמל הצוות, מספר שתיים של המפקד. איל השליך את עצמו אל המערכה מתוך תחושת שליחות עמוקה, ובמשך חודשיים בקושי יצא לביתו.
בבוקר של ה-7 בדצמבר יצא הצוות למשימה מורכבת של כיבוש מבנה ציבורי בצפון הרצועה, ששימש את חמאס. במהלך ההכנות התקבל מידע על הימצאות גופות חטופים באזור (משימת שו"ן). המידע הזה דרך את הלוחמים והעניק למשימה חשיבות עליונה. איל, שהתרגש מאוד לקראת האפשרות להשיב חטופים, יצא יחד עם חבריו. קצת לפני שהגיעו ליעד, הופעל נגד הצוות מטען צד מרחוק. איל נהרג במקום, יחד עם חברו לצוות, גל איזנקוט ז"ל.
"אמור מעט ועשה הרבה"
באותו ערב, בבית המשפחה, הכל כבר היה מוכן להדלקת נר ראשון של חנוכה. המרק רתח על האש, הנרות המתינו, ואז הגיעה הדפיקה הנוראה על הדלת. איל הותיר אחריו חלל עצום וגעגוע שאינו מרפה, במיוחד בימי שבת וחג שבהם חסרונו בולט וכואב. "הוא חסר בפשטות של החיים", אומרת מיכל, "בלחזור הביתה ולראות אותו יושב על הספה, קורא".
כיום, מורשתו של איל ממשיכה לחיות. כתב ידו היפהפה הפך לגופן דיגיטלי במסגרת מיזם ההנצחה "אות חיים", ובו אף הודפסה מהדורה מיוחדת של 'משנה סדורה' עם הערותיו התורניות. איל, שלא היה איש של הרבה מילים אלא של מעשים גדולים, ממשיך לגעת בלבבות וללמד אותנו פרק בצניעות, ברדיפת אמת ובאהבת האדם.
רס"ר איל מאיר ברקוביץ, חיל רגלים, נפל בתאריך 7.12.2023, בן 28 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ר
איל מאיר ברקוביץ
