אילו מישהו היה אומר לפני 15 שנה לסיגל עובדיה, אחות פגייה ותיקה ומוערכת, שחייו של בנה, יובל, יהיו תלויים בבקבוקון קטן של שמן קנאביס – היא ודאי הייתה מסרבת להאמין. מילד בריא לחלוטין הפך יובל בן-לילה לחולה אנוש המונשם במשך שבועות בטיפול נמרץ, ושב להכרתו כשכל יכולותיו אבדו לו. אחרי שורת תרופות פסיכיאטריות שניוונו את גופו, דווקא הצמח השנוי במחלוקת חולל את הבלתי ייאמן.
שבועיים בלבד לפני יום הולדתו השביעי, חרב על משפחת עובדיה עולמה. יובל, עד אז ילד פעיל ובריא לחלוטין, לקה במחלת חום שגרתית. הבוקר שאחרי שינה את חייהם לנצח. "הוא התעורר כשהוא לא מזהה אותי ולא את בעלי, ולא יודע שהוא נמצא בבית שלו. מצאנו שתן במיטה", משחזרת עובדיה. כאחות מנוסה, היא הבינה מיד שמשהו נורא מתרחש ופינתה אותו לחדר מיון. שם המצב הידרדר. "יובל התחיל לטפס ולצעוק, ונרדם במיטה. כשלקחו לו בדיקות הילד צעק והרביץ. המצב שלו נע בין צרחות לבין שינה, לא היה אמצע".
עד מהרה הופיעו פרכוסים בלתי פוסקים. יובל פירכס ללא הרף. האבחנה הייתה קשה: הרופאים קבעו כי הוא לקה בפיירס (Fires), תסמונת אפילפטית נדירה ואלימה התוקפת ילדים בריאים. כדי להגן על מוחו מקריסה, הם נאלצו להרדים אותו. שלושה שבועות היה מורדם ומונשם ביחידה לטיפול נמרץ. כשהתעורר גילו הוריו שהם צריכים להכיר לו את העולם מבראשית. "הוא לא ידע לדבר, לא ידע ללכת, עשה את צרכיו בחיתול. היינו צריכים להתחיל את החיים שלו מחדש", מספרת עובדיה.
אחרי עשרות אשפוזים ותשעה חודשי שיקום בתל השומר, החל מסע ייסורים של ניסוי וטעייה. יובל טופל בשורת תרופות קונבנציונליות ופסיכיאטריות שלא הועילו לו. הוא עבר לחינוך המיוחד, שם הפך לילד אפאתי שישן שעות ארוכות על פוף מיוחד שהוצב עבורו בבית הספר. "היה נוירולוג שהבטיח לנו שהוא יעשה מהילד שלנו תפקודי, ניסה עליו תרופות, וזה רק פגע בו יותר", מתארת סיגל. "כשאמרתי לו שהתרופות רק מחמירות את המצב, הוא ענה לי: 'אולי נצליח יותר בתרופה הבאה'. הילד שלי הפך לעכבר מעבדה".
כשיובל הגיע לגיל 11, החליטה עובדיה חרף חששותיה המוקדמים לנסות שמן קנאביס רפואי עשיר ב-CBD, אחד ממרכיבי הצמח. התוצאה הייתה לא פחות מנס. "כשהתחלנו את הטיפול יכולנו לרדת בתרופות הקונבנציונליות וקיבלנו ילד תפקודי", היא משחזרת. "הוא היה ער, פעיל, התחיל להתאמן בכדורסל. בהמשך היה יושב ראש מועצת תלמידים ועשה בגרות. קיבלנו ילד אחר".
אבל במקום שבו הרפואה הגיעה להישגים יפים, הבירוקרטיה נכשלה. רפורמת הקנאביס, שהייתה אמורה להסדיר את התחום, הפכה את חייהם של המטופלים בצמח למאבק הישרדות. עלויות הטיפול זינקו במאות אחוזים: מהוצאה חודשית של 470 שקלים, עובדיה משלמת כיום עבור הטיפול החיוני סכומים שנעים בין 1,500 ל-2,500 שקל בחודש. במקביל הם מתמודדים עם חוסרים תדירים במלאי, שבמקרה של יובל ממש מסכנים את חייו. יום אחד ללא השמן המדויק שהוא זקוק לו, ויובל, כיום בן 21, עלול להידרדר בחזרה אל תהום הפרכוסים. לחרדה הקיומית הזו, מספרת האם, מתווספת אטימות דורסנית בכל פעם שהוא צריך לחדש את הרישיון לקנאביס.
"אחרי שאני שולחת להם מיילים בלחץ, כי השמן נגמר, מתקשרים אליי, וכל פעם יש עניין אחר", מתארת עובדיה. "בפעם האחרונה אמרו לי: 'מה שרשמו לך מתל השומר, זה לא מאוד ברור. כתוב במילים 80 גרם, וחסרים שם איזו נקודה או פסיק'. על פסיק לא קיבלתי את הרישיון. יש לי בבית עוד בן עם פוסט-טראומה מהמלחמה. החיים שלנו קשים גם ככה, אז על פסיק אתם עושים לי בעיות?"
האחות סיגל עובדיה ובנה יובל, המטופל בקנאביס רפואי. "החיים שלנו קשים גם ככה, אז על פסיק אתם עושים לי בעיות?"
(יובל חן)
× × ×
המאבק היומיומי שמתארת סיגל אינו תקלה נקודתית. הוא תוצר ישיר של זירת קרב רגולטורית שמתנהלת כבר שנים מעל לראשיהם של החולים ועל חשבון איכות חייהם. המחסומים הבירוקרטיים בדרך לטיפול המיוחל בקנאביס הם רבים: החל בשלב הוצאת הרישיון, הכרוך לעיתים בהמתנה ממושכת, תהליכים מורכבים להוכחת מיצוי טיפולים קונבנציונליים וטופסולוגיה רפואית מעיקה, ועד לשלב המימוש, שבו נתקלים המטופלים בחוסר יציבות בשוק האספקה, שינויים תכופים בריכוזי החומרים הפעילים בזנים ועלויות משמעותיות. האוכלוסייה הרגישה הזו, שמתמודדת עם כאבים כרוניים ומחלות מורכבות, נאלצת להקדיש אנרגיה אינסופית למאבק מנהלי מתיש, במקום להתמקד במה שבאמת חשוב: תהליך ההחלמה והשיקום שלה.
אבל עכשיו המלחמה על הקנאביס נכנסת לחזית נוספת. רק לפני חודש משך שר הבריאות חיים כץ בבלם החירום, וביטל את המלצות הוועדה לבחינת מגמות הטיפול בקנאביס, שמונתה על ידי מנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב. מה שהחל כהבטחה דרמטית לרפורמה מקיפה שגובשה בחדרים הממוזגים של משרד הבריאות, ואמורה הייתה לחלץ את התחום מהכאוס הממסדי שבו הוא שרוי - התרסק באחת אל קרקע המציאות. ההנהלה הבכירה נשלחה למקצה שיפורים על מנת להציג מתווה חדש, שייטיב עם המטופלים.
מה בדיוק קרה שם? בבורסת השמועות הפוליטיות, אחת הסברות למהלך הדרמטי של השר היא שביטול ההמלצות נעשה משיקולי טרום-בחירות. השר, כך נטען, בחר לגנוז את הדוח מתוך רצון למלא את רצונם של עשרות אלפי בוחרים – המטופלים ובני משפחותיהם – שיישום ההמלצות המקצועיות היה מקפח אותם ופוגע אנושות בשגרת הטיפול שלהם.
בסביבתו של השר כץ הודפים את הטענה הזו, ומצהירים כי האקט החריג נעשה משיקולים ענייניים בלבד. "השר מכיר מקרוב את הסיפורים הקשים של המטופלים עוד בשבתו כיו"ר ועדת הבריאות של הכנסת, ומעוניין לעזור להם", אומר גורם המקורב לכץ. "פנו אליו הרבה אנשים עם תלונות וביקורת על המלצות הוועדה ועל המידע שעליו היא הסתמכה, ולכן הוא החליט בשלב ראשון לעצור את יישום המסקנות ולבקש עבודת מטה מחודשת ומעמיקה, שנועדה לקיים שיח יסודי על מנת לשפר את הרפורמה לטובת המטופלים. ככל שיישקלו שינויים בעתיד, כל עוד השר כץ במשרד הם ייעשו בשיתוף המטופלים, בדגש על נפגעי פוסט-טראומה".
חבר הוועדה פרופ' ארנון אפק: "אין ספק שלקנאביס יש יתרונות רפואיים מוכחים, אבל אסור לשכוח שיש לטיפול גם תופעות לוואי. לכן צריך להתייחס לנושא הזה בזהירות: לא צריך לשפוך את התינוק עם המים, ומצד שני, גם לא להתיר שימוש גורף בו לכל בעיה. המפתח הוא איזונים"
הדוח הגנוז של ועדת הקנאביס הציג שורת המלצות נחרצות, חלקן שנויות במחלוקת: העברת הטיפול בקנאביס לאחריות קופות החולים, כולל מעבר מלא משיטת הרישיונות למרשמים, שגם הם יהיו באחריות הקופה המבטחת; הפסקת שיווק ושימוש בקנאביס בתצורת עישון בתוך שלוש שנים, והמרתו למשאפים ולשמנים; זהירות מחמירה בטיפול בפוסט-טראומה (PTSD); חזרה לשימוש במינונים האפקטיביים המינימליים ובריכוזים נמוכים מהמקובל כיום של THC, המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי של הצמח; קביעת כינוסים קבועים של ועדת ההתוויות כדי לשקול הוספה או גריעה של אבחנות קיימות; קביעת קווים אדומים ברורים לזיהוי סיכון להתמכרות ולצורך בהפסקת הטיפול; ועוד.
כל זה לא נעשה, כמובן, משרירות לב. מומחים בוועדה הצביעו על סיכון ניכר להתמכרות, פיתוח תחלואה פסיכיאטרית ופגיעה קוגניטיבית, ומנו "דגלים אדומים", בהם דרישה אגרסיבית של מטופלים למרשמים וסירוב להפחתת מינונים. הוועדה התריעה כי מטופלים רבים תופסים בטעות את הקנאביס כתחליף לטיפול תרופתי ומפסיקים אותו על דעת עצמם, דבר שעלול להחמיר את מצבם. עוד חשפו נתוני הוועדה כי בעשור האחרון חלה בישראל עלייה חדה בצריכת קנאביס רפואי, המלווה בעלייה מסוכנת בריכוזי THC, במינונים גבוהים. בניגוד למגמות בעולם, כך קבעה הוועדה, הרוב המוחלט של המטופלים בישראל צורך את הקנאביס בעישון תפרחות, תצורה שאינה אחידה בספיגתה ומעודדת התנהגות מסכנת בריאות. על פי הנתונים, כ-87% מהמטופלים צורכים קנאביס באמצעות עישון, כ-12% במיצוי (שמן), ורק כ-1% באמצעות משאף.
אמצעים לצריכת קנאביס רפואי. בישראל 87% מהמטופלים בוחרים בעישון, 12% בשמן ורק 1% באידוי
"קנאביס רפואי הוא כנראה אחת הטעויות הגדולות של מערכת הבריאות", מצהיר רופא בכיר המעורה היטב בעבודת הוועדה. "במקום לגליזציה עשינו מדיקליזציה", הוא אומר. "שיעור ה-THC, שבשנות ה-60 עמד על 3%-5%, היום הוא 30%. זה חומר פסיכואקטיבי שהוא מאוד פוטנטי, וזה לא טריוויאלי שמערכת הבריאות מחלקת אותו בלי עדות מבוססת לתועלת ועם עדות גדולה לנזק הולך וגובר".
לדבריו, המערכת איבדה שליטה לטובת תעשייה המונעת מאינטרסים כלכליים, והוועדה הוקמה מתוך צורך דחוף בהצלת חיים. "ברפואה, הכלל הראשון הוא אל תעשה נזק. והיום, עם הקנאביס, אנחנו עושים נזק, ללא ספק. אי-אפשר להחזיר את המצב לאחור, אבל חשוב וצריך לצמצם את הנזקים העתידיים".
בלב המלצות הוועדה עומדת ההחלטה הדרמטית לעבור ממתן קנאביס בעישון לטיפול בשמן. "המטרה היא להחזיר את היסודות של שימוש רפואי אמיתי, כדי לנטרל את אלה שנכנסים למערכת בשביל ה'היי'. אם אתה צריך את זה רפואית – תקבל את זה בשמן. רפואה לא נותנים בעישון. הכל יהיה דרך קופות החולים. אם זה מוצר רפואי, בסוף מקבלים אותו מרופא בקופה. הוועדה לא מתאכזרת. אנחנו מבינים את המציאות, ואומרים: תנו טיפול למי שצריך, אבל בזהירות אדירה. המציאות הנוכחית מייצרת נזק אדיר למטופלים".
הוועדה, בראשותו של ראש מינהל בריאות הנפש במשרד הבריאות ד"ר גלעד בודנהיימר, ישבה על המדוכה במשך שש פגישות. "הדיונים היו לעיתים סוערים", כותב ד"ר בודנהיימר בפתח הדוח שפירסמה, ומודה בעצמו כי חלק מההמלצות מורכבות ליישום. "הגישה המקצועית ותפיסת המטרה המשותפת, להיטיב עם המטופל וגם למנוע נזק, סייעו להגיע להבנות ברוב התחומים, אולם נותרו גם כאלה ללא הסכמה מלאה".
המסקנות השמרניות של הוועדה לא היו מקובלות על כל חבריה. "צריך להוריד את גובה הלהבות, בעיקר כדי לא לפגוע במטופלים", אומר ל"7 ימים" חבר הוועדה פרופ' ארנון אפק, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות. פרופ' אפק הוביל בשעתו את הרפורמה שביקשה לקבוע סטנדרטים רפואיים מחמירים לטיפול בקנאביס רפואי, על מנת להבטיח שהמטופל מקבל מוצר אחיד, בטוח ואיכותי. "אין ספק שלקנאביס יש יתרונות רפואיים מוכחים", הוא אומר. "הוא נמצא בשימוש אלפי שנים ועוזר לאנשים, אבל אסור לשכוח שיש לטיפול גם תופעות לוואי. קנאביס אינו הטיפול לכל המחלות בעולם, ויש הבדל מאוד מהותי בין קנאביס למטרות רפואיות לבין קנאביס למטרות חברתיות. הבעיה שהשימוש למטרות רפואיות גולש החוצה, ונוח לכולם להתמקד בו במקום לנהל דיון ענייני בנושא העישון החברתי.
פרופ' ארנון אפק
(יובל חן, Yuval Chen)
"צריך לזכור שמול הטיפול בחולים עם קנאביס עומדים טיפולים אחרים, כמו אופיואידים, שהם ללא ספק יותר מסוכנים ועלולים לגרום לאסון, כפי שקרה בארה"ב. לכן צריך להתייחס לנושא הזה בזהירות: לא לפגוע בציבור המטופלים, אלא לעודד מחקר ולטפל בצורה זהירה. לא צריך לשפוך את התינוק עם המים, ומצד שני, גם לא להתיר שימוש גורף בו לכל בעיה. המפתח לניהול מוצלח של תחום הקנאביס הרפואי הוא איזונים".
לא בטוח שלכפות על אנשים להפסיק לעשן קנאביס, כשאצל הרוב המוחלט של המשתמשים בישראל זו שיטת הטיפול המועדפת, זה מאוזן.
"סוגיית העישון כדרך טיפול היא בעייתית בראיית הרפואה. כדי להשתמש בקנאביס צריך לחמם אותו, אחרת הוא לא פעיל. על מנת לעשות את זה, יש כמה דרכים, הקלאסית היא עישון. זו לא דרך סבירה לטיפול רפואי, אין על זה ויכוח, אבל אנחנו עדיין רחוקים מהיום שבו התחליפים לשימוש רפואי כדוגמת המשאפים המחממים ייכנסו לשימוש נרחב, ולכן לדעתי צריך לדחות את הדיון בנושא".
מצד שני, אפק סבור שיש מטופלי קנאביס שצריכים אפילו לקבל את הטיפול על חשבון סל התרופות. "הגיע הזמן שבטיפולים מאוד-מאוד מוגדרים שיש הסכמה מקצועית לגבי היעילות שלהם, למשל באפילפסיה בילדים, נכניס את הקנאביס הרפואי גם לסל הבריאות ונתחיל לייצר לו סוג של לגיטימציה. בזה יש למשרד הבריאות חלק חשוב".
× × ×
מול הנימוקים הרפואיים – יהיו שיאמרו גם הקרים למדי - של הוועדה, ניצבת חזית התנגדות נוקשה מצד מטופלים, עמותות ורופאים בקהילה, שרואים בהמלצות החדשות ביטוי לרפורמה מנותקת ומסוכנת, שעלולה לעלות בחיי אדם. המתנגדים טוענים גם כי העברת מלוא האחריות לקופות החולים העמוסות תיצור צוואר בקבוק בירוקרטי מורכב, וההמלצה לחסל בהדרגה את שיווק התפרחות הפופולרי (כלומר הצריכה באמצעות עישון) מתעלמת מהצורך הקליני בהקלה מיידית על כאב מתפרץ. החשש הגדול ביותר, מזהירים המתנגדים, הוא שהחסמים הבירוקרטיים החדשים והיחס החשדני, שמתייג מטופלים כמכורים פוטנציאליים, עלולים לדחוף אלפי חולים אבודים לחפש מזור בשוק השחור.
אך הביקורת הקשה מכולן מופנית כלפי ההחלטה הדרמטית הנוגעת להלומי הקרב. בתוך בליל הסעיפים הטמינה הוועדה פצצת זמן קלינית, שהכתה בהלם את נפגעי הפוסט-טראומה. במרכז הדיון בוועדה בנושא הפוסט-טראומטיים הונח נייר עמדה שפורסם בספטמבר 2024 על ידי המועצה הלאומית לפוסט-טראומה בראשותו של פרופ' איל פרוכטר, שקבע: "יותר משהקנאביס מועיל למטופלים עם PTSD, הוא מזיק". נייר העמדה הזה נכתב אחרי שהמועצה מינתה ועדה שחקרה את החידושים בטיפול בתסמונת. הוועדה קבעה כי לא רק שקנאביס לא נמצא יעיל כטיפול בפוסט-טראומה, הוא אף עלול להיות קשור להחמרת תסמיני התסמונת ולתופעות לוואי נוספות. הוועדה המליצה להימנע ממתן טיפול בקנאביס עד שמוצו כל אפשרויות הטיפול האחרות.
חבר הוועדה הבכיר נחרץ במיוחד לגבי סוגיית הפוסט-טראומה. "העדויות שיש לקנאביס כמועיל בתחום הזה הן מאוד-מאוד דלות. זה סוגר את הדלת על השיקום. אנשים מושכים מסיגריה לסיגריה כי כואב להם, אבל המוטיבציה שלהם להשתקם יורדת לאפס".
הפסיכיאטר ד"ר מיכאל סגל: "את הנזק שנעשה ביחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות ייקח שנים לתקן. יש מטופלים שמפטמים אותם כמו אווזים, בשש, שמונה, לפעמים עשר תרופות כדי להיות זכאים לקנאביס. היו מקרים שהייתי צריך להפר את שבועת היפוקרטס ולומר לאנשים בגלוי 'בלי לרכוש את התרופות האלה אתם לא תקבלו קנאביס'"
רעידת אדמה. מול אינספור עדויות של פוסט-טראומטיים שהקנאביס הציל את חייהם – או לפחות הקל אותם משמעותית – המועצה קובעת כי אין לכך שחר, ואפילו להפך, הקנאביס עלול להזיק להם. "בנושא הזה היו ויכוחים קשים בקרב הקהילה המדעית והפסיכיאטרים המטפלים", מספר פרופ' אפק. "יש כאלה שמאוד מתנגדים לקנאביס, כמו חלק מחברי המועצה הלאומית לטיפול בפוסט-טראומה, ומצד שני ישנם פסיכיאטרים שמאוד תומכים בו. בלי קשר להמלצה שהתקבלה בסוף, עצם קיומו של דיון כזה, שכלל ויכוח בין פסיכיאטרים שמאוד-מאוד תמכו בהתרת השימוש ובהרחבת השימוש בקנאביס לבין אלה שהם יותר זהירים, הוא מועיל וחשוב, ולא פחות חשוב – שלא נשכח את המטופלים שלנו, שכה רבים מהם סובלים מפוסט-טראומה מאז החלה המלחמה".
מסקנות הוועדה, שאומצו אל תוך הדוח הגנוז של אנשי משרד הבריאות, קבעו כי לא רק שאין די עדויות מדעיות המבססות את יעילות הקנאביס לטיפול בפוסט-טראומה, אלא שבמקרים רבים הוא אף עלול להחמיר את המצב הקליני, לעודד התמכרות ולהוביל להתפרצויות פסיכוטיות. ההמלצות הללו קראו, הלכה למעשה, לעצור את הסחף, ובטווח הרחוק, אולי אף למחוק את ההתוויה הנפוצה מ"הספר הירוק", ספק החוקים של הטיפול בקנאביס בישראל. אם ההמלצה הזו הייתה מתקבלת, הייתה נסגרת הדלת בפני אלפי הלומי קרב ונפגעי טרור שהצמח הוא החוצץ היחיד, לפחות לתחושתם, בינם לבין התהום.
"אני לא מסוגל לחיות בלי קנאביס, כי אני לא יכול לחזור לסיוט שקרה לי כשעזבתי את המשפחה שלי. אין מצב בעולם, זה פשוט לא יקרה", אומר מיכה כץ, שאובחן כפוסט-טראומטי כתוצאה משירותו הצבאי. כץ (45), נשוי ואב לשלוש בנות, מתגורר עם משפחתו בבית שבנה בלב יער מבודד בגוש עציון. עד לפני ארבע שנים, הוא אפילו לא ידע שהוא פוסט-טראומטי. כץ שירת כלוחם בסדיר ובמילואים, היה באינתיפאדה השנייה ובמלחמות ומבצעים. ב-22', לגמרי במקרה, פגש אישה שאחיה נהרג. מהר מאוד התברר שהאח היה חברו, והוא גסס לצידו של כץ ברמאללה. "איך שהיא אמרה את השם של אחיה, פשוט טבעתי. הרגשתי שקוברים אותי חי", משחזר כץ. "כל השירות עף לי בראש בתוך מאית השנייה. הגעתי למצבים שאני מרחף מעל הגוף שלי, עוקר דלתות בבית, שובר את החלונות, שובר את המראות והספות, ולא מסוגל לעצור".
מיכה כץ, שאובחן כפוסט־טראומטי. “הרגשתי שקוברים אותי חי"
הפוסט-טראומה התפרצה אצל כץ באלימות שלא הכיר. כדי להגן על סביבתו, הוא עזב את עסקיו ומשפחתו וברח ליער. גלגל ההצלה המשמעותי ביותר שלו בדרך חזרה לתפקוד היה הקנאביס הרפואי. "בזכות הקנאביס אני חי", הוא מספר. "הכדורים שקיבלתי לא נתנו לי לתפקד. שמנים עושים לי לא טוב. השמן צריך להיכנס למערכת העיכול, ואי-אפשר לתזמן את זה עם הרגע שבו אתה צריך את זה. קנאביס שמשתמשים בו באידוי או בעישון משפיע ישירות".
ד"ר מיכאל סגל, שהיה בעברו פסיכיאטר צבאי במשך עשרות שנים, לשעבר מנהל מחלקה פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש שער מנשה, הוא המומחה בעל הניסיון הרב ביותר בטיפול בפוסט-טראומה באמצעות קנאביס בישראל. אף שטיפל עד היום באלפי אנשים שסובלים מהתסמונת המורכבת, הוא לא הוזמן להופיע בפני הוועדה, למרות ששלח אליה את עמדתו הרפואית המנומקת בנושא. "את הנזק שנעשה ביחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות בשנים האחרונות ייקח שנים לתקן", הוא אומר.
ד"ר מיכאל סגל
סגל, שהיה בין הראשונים שקידמו את הטיפול בקנאביס לפוסט-טראומה, טוען כי המדיניות הרשמית של משרד הבריאות בתחום, התובעת הוכחת טיפולים קודמים לפני מתן היתר לשימוש בקנאביס, היא בבחינת "סחיטה באיומים". את הדרישה להעביר את הפוסט-טראומטיים טיפולים אחרים לפני שיאושר להם קנאביס הוא מגדיר "טיפול רפואי בכפייה", לא פחות. "הקביעה שנדרשים שני סבבים של תרופות ושני סבבים של פסיכותרפיה, כאשר אף תרופה או טיפול פסיכותרפי מעולם לא עבדו אף פעם בתחום הזה, היא מופרכת", הוא אומר. "מעולם לא פגשתי מטופל שאמר לי 'קיבלתי טיפול פסיכותרפי שעזר לי'. הם קבעו כללים לא רפואיים למתן טיפול תרופתי שמאריך סבל לפני הטיפול בקנאביס. יש מטופלים שמפטמים אותם, כמו אווזים, בשש, שמונה, לפעמים עשר תרופות כדי להיות זכאים לקנאביס. היו מקרים שהייתי צריך להפר את שבועת היפוקרטס ולומר לאנשים בגלוי 'בלי לרכוש את התרופות האלה אתם לא תקבלו קנאביס'.
"טיפלתי באב שאיבד שני בנים במלחמה. הוא לא קיבל קנאביס, כי לא לקח מספיק תרופות. איך אני אמור לטפל באדם כזה במשך שנים, לרמות אותו, לתת לו תקווה, כשאני יודע שהטיפולים האלו לא יעזרו לו?"
והקנאביס כן יעזור?
"פעמים רבות כן. בפוסט-טראומה לא ישנים, למשל. כמה שאנשים מתים לישון, הם מתהפכים מצד לצד ולוקח שעות עד שהם נרדמים. ואז הם מתעוררים מסיוטים, מהזעת יתר, משתינים במיטה. הקנאביס מאפשר להם לישון בלי חלומות. הדבר השני שהקנאביס עושה זה להוריד מסך על הזיכרון הטראומטי. אנשים לא עסוקים כל הזמן בזיכרונות הקשים שלהם. הוא מוריד גם את הפלאשבקים, התמונות שרצות להם מול העיניים של מה שקרה, מפחית חרדות ומתקן את חוסר היכולת שלהם ליהנות מהחיים. יש שיפור משמעותי בקשב ובריכוז שלהם. אנשים מסיימים תארים אקדמיים, חלקם בהצטיינות. לפי מידע שאספתי על המטופלים שלי, אם לפני הטיפול בקנאביס פחות מ-30% עובדים או לומדים, אחרי הטיפול זה מגיע ל-70%, ונותר יציב במשך עשור. 70% מצליחים ללמוד ולעבוד, חלקם בתפקידים בכירים".
אצל כמה אנשים זה באמת עושה שינוי דרמטי?
"הייתי אומר שאצל 85%-90% יש שיפור עם הקנאביס, אצל חלקם שיפור דרמטי. המלצות הוועדה הן מכה אנושה לאנשים האלה. במהלך המלחמה כבר התאבדו יותר מ-100 לוחמים. זו משימה לאומית לנסות להציל אותם".
× × ×
הפער בין הפרוטוקול הרפואי הנוקשה למציאות המדממת בשטח לא נעלם מעיניהם של גורמי מקצוע בכירים נוספים. פרופ' הווארד עמיטל, מנהל פנימית ב' והמכון למחלות אוטואימוניות ומרפאת הקנאביס של המרכז הרפואי שיבא, רואה בדוח שהוציאה הוועדה תעודת עניות למערכת. "אני לא חובב קנאביס", צוחק פרופ' עמיטל. "בחיים שלי לא עישנתי, אפילו לא סיגריה רגילה, וגם אני גדלתי על הדוגמה של בית הספר לרפואה, שקנאביס הוא לא תרופה. אבל בתור פנימאי וראומטולוג במקצועי לאורך השנים, החולים שראיתי בתסמונות הכאב כמו פיברומיאלגיה הרגישו טוב יותר על קנאביס. כשהבנתי את זה, התחלתי לבקש אישור לקנאביס עבור חולי פיברומיאלגיה וחולים ראומטיים עם בעיות כאב".
פרופ' הווארד עמיטל
אחרי שעבר את הקורס שהסמיך אותו לרשום קנאביס ונוכח בקושי החמור של מרפאות הכאב לטפל בחולים, החליט עמיטל להרים את הכפפה, והציע למנהל שיבא פרופ' יצחק קרייס לפתוח מרפאת קנאביס ייעודית, "במטרה להקל על החולים". הוא נענה בחיוב, והמרפאה החלה לפעול. "החולים הראשונים יצאו עם דמעות בעיניים, הם לא האמינו שמישהו עזר להם בלי לטרטר להם את הצורה".
בשיא פעילותה טיפלה המרפאה בכ-5,000 איש שהגיעו אליה מכל רחבי הארץ, אולם ידה הארוכה של הרגולציה הגיעה גם לכאן. משרד הבריאות הנחה את בית החולים להגיש עזרה למטופלי שיבא בלבד, ולא למטופלים חיצוניים. "מספר המטופלים היום ירד בחצי, כי אני לא רוצה לעבור על החוק", אומר פרופ' עמיטל. "השבוע פנתה אליי משפחה בבקשה לסייע לסבתא שלה בת ה-91, שהשתחררה מבית חולים בירושלים וסובלת מכאבים קשים. המשפחה כבר אובדת עצות. לצערי נאלצתי לענות להם שהייתי מאוד שמח לסייע לה, אני גם יכול לעשות את זה בקלות, אבל ההנחיות של משרד הבריאות אוסרות עליי, כי היא לא מטופלת של שיבא. בעבר הלא-רחוק נתנו מענה לפצועי צה"ל, לעקורים מהעוטף, לבני משפחה של חטופים, לחולים קשים שהגיעו אלינו מבתי חולים אחרים ולאנשי הקבע בחיל הרפואה. מה אני אמור לומר להם עכשיו, שאסור לי לעזור להם?"
פרופ' עמיטל נוכח במו עיניו שוב ושוב כיצד הקנאביס מסייע למטופלים שלו. "עד שאתה לא פוגש אדם שסובל מפוסט-טראומה, אתה לא מבין מה זה", הוא אומר. "אנשים לא מצליחים לישון בלילות. יש לי מטופל, קצין בכיר לשעבר בצבא, מילואימניק עם PTSD, שהתנדב לעשות את כל תורנויות הלילה מ-7 באוקטובר באחד מהחמ"לים המרכזיים של צה"ל, כי הוא ממילא לא ישן. רק הקנאביס מאפשר להם לישון. צריך גם לזכור שבניגוד לאופיאטים או לבנזודיאזפינים כמו ואליום או ואבן, הקנאביס ללא ספק פחות ממכר. מאוד קשה, עד בלתי אפשרי, להתאבד עם קנאביס".
ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מההשלכות השליליות האפשריות שלו.
"אני לחלוטין לא מקל ראש בשימוש בו. במרפאה שלנו קבעתי כלל, שלא רושמים יותר מ-50 גרם קנאביס לחודש אלא באישור שלי, כדי למנוע לחץ על הרופאים. הגיע אליי מטופל שמקבל 90 גרם קנאביס לחודש, כמות שמספיקה לשלושה אנשים. על זה לא מפקחים. רגולציה היא לא מילת גנאי, אבל צריך לעבוד בתבונה. כיום נראה שרק מקשים על הציבור".
× × ×
בשטח כרגע יש כאוס. למרות שיישום מסקנות הוועדה של משרד הבריאות נדחה למועד לא ידוע, חלק מקופות החולים כבר נוהגות בפועל לפי ההמלצות הגנוזות. אלונה (שם בדוי), 53, לשעבר מורה לספרות מיישוב בשרון, שסובלת מפוסט-טראומה מורכבת עקב פגיעה מינית בילדות ומטופלת בקנאביס, גילתה לפני שבועיים להפתעתה כי המינון שאותו היא צורכת באישור המדינה כבר שנים הוקטן משמעותית, וריכוז החומר הפעיל בו הופחת.
המציאות שלה, כפי שהיא מתארת אותה, מורכבת מרצף שברים מול מערכת אטומה. "מגיל חמש עד שמונה עברתי פגיעות מיניות, אני זוכרת הכל", היא מתארת. "המדינה הזניחה אותי ואת אחי. היינו בתת-תזונה. פגיעות מיניות בגיל צעיר כמו שאני עברתי גרועות כמו הלם קרב, אם לא יותר".
ב-2018, אחרי משבר נפשי קיצוני שהוביל אותה לניסיון אובדני, מצאה אלונה קרן אור בטיפול בקנאביס רפואי. "הקנאביס הוא הדבר היחיד שנותן לי להירדם בלילה", היא מסבירה. "זה מה שמרגיע ומרדים אותי ומשכך כאבים פיזיים. זה עוזר לי לשכוח את כל מה שעברתי".
אבל הרפורמות השונות בתחום פגעו בה פעם אחר פעם. רפורמת ליצמן הקפיצה את מחירי הקנאביס פי שלושה והקשתה עליה לממן את הטיפול. כעת, אחרי של שנים של שימוש, החליט גורם רפואי בקופת החולים מאוחדת, שבה היא מבוטחת, לחתוך את מינון הקנאביס שלה מ-60 ל-20 גרם בחודש, ולהפחית משמעותית את עוצמת החומר שבו היא מטופלת. עוד נוסף לתיקה, ברוח הוועדה, רישום של "חשד למגמתיות", ברמז כי השימוש הוא לא רק למטרות רפואיות.
במכתב שנמסר לה מהקופה נאמר כי מחקרים עדכניים מראים שהטיפול בקנאביס ל-PTSD רק מחמיר את התסמינים. "ההמלצות החדשות", קבע צוות מאוחדת לקנאביס רפואי, "הינן לטפל בקנאביס רק כמוצא אחרון, במינון נמוך ובהרכב מאוזן".
לאלונה (שם בדוי), מטופלת בקנאביס לפוסט–טראומה כתוצאה מפגיעה מינית, המינון כבר קוצץ: "יש לי מחשבות אובדניות שלא היו לי שנים. מה רוצים, שאהיה עבריינית ואקנה בטלגרם זבל במאות שקלים? אנחנו מטופלים שקופים, לא רואים אותנו. השאירו אותנו מדממים בשדה הקרב, אנחנו בשר תותחים"
וכך, בלי לדבר עם המטופלת עצמה, גזרה הקופה על אלונה גזירה שהיא לא מסוגלת לעמוד בה. "על מנת לנסות להפחית מעוצמת התסמינים ותופעות הלוואי של שימוש בקנאביס, כמו גם החמרת PTSD, ראשית נקטין את המינון למינון שנצרך בפועל, עם קצת תוספת לפנים משורת הדין וכדי למנוע מחסור", קבעו בקופה, והוסיפו כי "עקב הצורך לאזן את הריכוז נאשר תחילה 20 גרם בריכוז הנוכחי, ו-20 גרם בריכוז מאוזן יותר, ונמשיך בשינויים בעת חידוש הרישיון הבא".
וכך מצאה עצמה אלונה, שמתמודדת גם עם נכות של 100% בעקבות תאונת דרכים, נאלצת להתמודד עם שינוי דרמטי ושרירותי בטיפול שלא קיבל עדיין גושפנקה רשמית, ושבלעדיו היא לא מתפקדת. כעת היא נדרשת לעבור תהליך שייקח זמן רב – אלונה חוששת שאפילו שנתיים וחצי - רק כדי לחזור למינון המקורי שבו טופלה שנים. "מאז השינוי אני לא ישנה", היא מספרת בבכי. "אני בוכה בלי הפסקה, סובלת מסיוטים, יש לי דיכאון כרוני. אני ברגרסיה עכשיו, בהידרדרות. יש לי מחשבות אובדניות שלא היו לי שנים. מה רוצים, שאהיה עבריינית ואקנה בטלגרם זבל במאות שקלים? אנחנו מטופלים שקופים, לא רואים אותנו. השאירו אותנו מדממים בשדה הקרב, בין שר בריאות שלא סופר אותנו לבין פקיד במאוחדת שלא מבין כלום מהחיים שלו. אנחנו בשר תותחים".
מקופת חולים מאוחדת נמסר בתגובה: "בהחלטתה הרופאה לא הסתמכה על המלצת ועדת משרד הבריאות, שהחלטותיה לא התקבלו על ידי שר הבריאות, אלא על עמדת המועצה הלאומית לפוסט-טראומה, שנחשבת לסמכות המקצועית בתחום. הרופאה המאשרת נתנה את המלצתה הרפואית הטובה ביותר עבור המטופלת, אחרי בחינה מקיפה ומעמיקה של התיק הרפואי ועל פי שיקול דעתה, ניסיונה ואחריותה המקצועית".
בכנס חירום שיזמה לפני שבועיים סגנית שר החוץ וחברת הכנסת שרן השכל, הציגו רופאים מומחים, מטופלי פוסט-טראומה והורים לילדים חולים את החשש הכבד מיישום הנחיות ועדת הקנאביס של משרד הבריאות. בדומה לאלונה, העידו משתתפים נוספים כי קופות החולים כבר החלו להוריד להם מינונים בפועל.
השכל מתכוונת לקדם הצעת חוק שתקבע כי רופאים מומחים שעברו הכשרה יוסמכו לרשום מרשמים על פי שיקול דעתם הרפואית בלבד, ללא צורך בבירוקרטיה עודפת. סעיף נוסף בהצעה יקל את תנאי המחקר והפיתוח, כדי למשוך לארץ חוקרים מהעולם ולקדם את הענף. "כמו שאנחנו סומכים על רופאים עם החיים שלנו על שולחן הניתוחים, צריך לסמוך על הרופאים שקיבלו את ההכשרה המתאימה לרשום קנאביס", אומרת השכל. "לומר לפוסט-טראומטיים שהם לא יוכלו לעשן יותר, זה כמו לומר לחולה סרטן שהוא לא יכול יותר לקבל תרופות. רופא שקול והגיוני שטובת המטופל עומדת לנגד עיניו לא עושה דברים כאלה".
ח"כ שרן השכל. "כמו לומר לחולה סרטן שאין לו יותר תרופות"
(אבי מועלם)
עבור סיגל עובדיה, המאבק הציבורי שהיא מנהלת למען בנה יובל הוא קולה של קהילה שלמה של מטופלים שקופים שהמערכת בוחרת להתעלם מהם ולרמוס אותם. "26 שנה אני אחות, נשבעתי שאעזור לאנשים ואני עושה את המיטב", היא מסכמת. "לאורך השנים הלכתי עם אמהות שהילדים שלהן היו במצב דומה לבית מרקחת, ועשיתי כל מה שיכולתי עבורן. אני רוצה את אותו דבר לעצמי ולילד שלי, שארגיש שעושים את המיטב עבורי ולא אצטרך לעשות הכל לבד, פשוט כי אין אף אחד אחר שיעזור לו ולי".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.06.26
