בכור סימנטוב קם בבוקר, שותה את הקפה שלו, עובר על הרשתות החברתיות, פייסבוק, אינסטגרם, ויוצא לסידורים. מאוחר יותר הוא נפגש עם חברים לשחק טניס במועדון הספורט "תשרין". אולי זה מפתיע, אבל זו שגרת יומו של אחד מאחרוני היהודים שעוד נותרו בדמשק, בירת סוריה. עד לפני מספר ימים היו בסוריה תשעה יהודים, אך ביום ראשון האחרון הרבנות הראשית ליהדות סוריה הודיעה כי הדייה שטאח בת ה-92, יהודייה תושבת דמשק, נפטרה בשיבה טובה. הדייה לא השאירה אחריה צאצאים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
בפרסום של הרבנות הראשית נכתב: "תנחומינו הכנים לאחותה היקרה, גברת רוזה שטאח תח'י, תושבת העיר דמשק לאורך ימים ושנים, ולכל המשפחה הכבודה, יהי רצון מן השמיים תנוחמו ולא תדעו עוד צער. אנו פונים בקריאה ליוצאי מדינת סוריה בארץ הקודש ובתפוצות ללמוד ולהתפלל לעילוי נשמתה של המנוחה". על המכתב שפורסם חתום הרב בנימין חמרה, הרב הראשי ליהודי סוריה בישראל, בנו של הרב אברהם חמרה ז"ל, שהיה הרב הראשי המיתולוגי בדמשק.
4 צפייה בגלריה
בכור סימנטוב בעת ביקורו בחורבות בית הכנסת "אליהו הנביא" בג'ובר שבפאתי דמשק
(צילום: Omar Sanadiki / AP)
כעת נותרו בסוריה רק שמונה יהודים, כמעט כולם מבוגרים, לדברי סימנטוב. בקהילה מאמינים כי בעוד כמה שנים לא יישארו יהודים בסוריה כלל. קהילה יהודית מפוארת שאט-אט הלכה ונעלמה. לפי פרסומים, בתחילת המאה ה-20 מנתה הקהילה היהודית בסוריה כ-100 אלף נפשות. הקהילות היהודיות הגדולות בסוריה התרכזו בעבר בשתי ערים מרכזיות – דמשק וחלב, אם כי היו קהילות קטנות יותר גם בערים אחרות. עם השנים, בעקבות היחס ליהודים, פרעות ומשבר כלכלי, עזבו רוב יהודי סוריה את המדינה, בעיקר אחרי הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. היהודים היגרו למדינות שונות, בין היתר לישראל, ארצות-הברית ומקסיקו.
את השיחה סימנטוב מקיים איתנו מדמשק. לדבריו, המצב הנוכחי, אחרי ההפיכה והפלת משטרו של הנשיא לשעבר בשאר אל-אסד, טוב יותר. "בעבר היה פשע, פחד, אימה", הוא אומר. "הממשלה החדשה טובה יותר מהקודמת. יש חופש. חופש דעה. ותודה לאל המצב הכלכלי הפך טוב יותר. הכל בסדר". לסימנטוב מפעל בגדים באזור התעשייה בדמשק וחנות בגדים שנמצאת לא רחוק מ"חארת אל-יהוד", הרובע היהודי בעיר. "היהודים גרים בשכונה אחת, כולם קרובים אחד לשני", הוא מסביר.
סימנטוב מספר כי בתקופת משפחת אסד, האב והבן, היהודים חיו תחת הגבלות. אסור היה להם לרשום בית על שמם והם נדרשו לאישורים כדי לצאת אפילו לפיקניק רחוק. כל חייהם היו סביב אישורים. "לא היה חופש, פחדו לדבר", הוא מתאר. כעת, באופן מפתיע, דווקא עם עלייתו של אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני) לשלטון בסוריה, אותו אל-ג'ולאני בעל העבר המפוקפק באל-קאעידה, שהוביל את ההפיכה בסוריה נגד בשאר אל-אסד כשעמד בראש "הייאת תחריר א-שאם", מתאר סימנטוב שיפור במצב היהודים.
תחת משטר משפחת אסד, במשך 54 שנים, היהודים בסוריה אמנם יכלו לקיים את חובות הדת, אך נאסר עליהם לצאת מחוץ למדינה, כדי למנוע מהם להגיע לישראל עד תחילת שנות ה-90. אחרי שהוסרו הגבלות הנסיעה, רבים אחרים עזבו את המדינה.
סימנטוב כבר הספיק להיפגש עם נציג משטרו של אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני), והוא מספר שמסר לאותו הנציג כי הוא מרוצה מאוד משינוי הממשל. "אמרתי שאנחנו חיים באושר, טוב יותר מאשר בעבר", הוא מספר. בעוד סימנטוב מקווה לשיפור משמעותי ביחסים עם ישראל לכיוון שלום, הוא מבין כי זה לא משהו שיכול לקרות בקרוב. "זה קשה עכשיו. מערכת היחסים חדשה עדיין. בעתיד, נראה שהעתיד יהיה שלו. אני מצפה שיהיה שלום", אמר.
אך בכל הקשור ליחסי סוריה-ישראל קשה עדיין לראות את התמונה הוורודה. אף על פי שאל-ג'ולאני מציג מדיניות מתונה מאז השתלטותו על סוריה, קיים חשש ישראלי מכאוס ומהתפתחויות מסוכנות בגבול עם המדינה. ישראל השתלטה מיד אחרי ההפיכה על אזור החיץ שנקבע בהסכם הפרדת הכוחות מול סוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים, וכבשה גם את החרמון הסורי. כוחות צה"ל פועלים בשבועות האחרונים בכפרים שונים בסוריה כדי לוודא שלא מתפתחים איומים נגד ישראל, וכבר דווח כי הנוכחות הישראלית בשטח גרמה ללא מעט חיכוכים עם האוכלוסייה ואף לאירועי ירי. אירוע חריג נרשם ב-20 בדצמבר האחרון בגולן הסורי, כשכוח צה"ל ירה לעבר מפגינים סורים ואחד מהם נפגע. מצה"ל נמסר בתגובה כי "זוהה איום שהיה נדרש להסירו". המפגינים הסורים מחו ודרשו כי צה"ל יעזוב את אזור החיץ.
בכל הקשור לתקיפות אוויריות ישראליות בסוריה, בימי הקרבות עד נפילת משטרו של בשאר אל-אסד וגם אחרי השתלטות המורדים, יוחסו לישראל תקיפות עוצמתיות בסוריה באזורים שונים. אתר "קול הבירה", שזוהה בשנות מלחמת האזרחים בסוריה עם האופוזיציה הסורית, טען כי ישראל "משמידה בשיטתיות את כל החטיבות והגדודים של המשטר הקודם בדרום סוריה, תוך תקיפה ישירה של כל מערכות ההגנה האווירית, מחסני הטילים ומכוני הפיתוח והייצור בכל מקום שהשתתף, ייצר, או פיתח נשק שעלול לאיים על ישראל". גם לפני נפילת משטר אסד, לאורך מלחמת חרבות ברזל יוחסו לישראל תקיפות משמעותיות בסוריה, באזורים שונים, גם בשכונות בדמשק, נגד מטרות שהיוו איום, בין היתר אתרים של ארגון הטרור חיזבאללה בסוריה ושל גורמים איראניים ופרו-איראניים, מחסני נשק וטילים. כל אלה מצטרפים לחיסולי הבכירים שלקחו חלק בציר השיעי-איראני שיוחסו לישראל במדינות האזור, גם בסוריה, ושעל חלקם לקחה ישראל אחריות.
המצב בחודשים האחרונים מעלה את השאלה האם אין כעס בדמשק, ברחוב הסורי, על התקיפות והפעולות הישראליות. לדברי סימנטוב, "ההפך הוא הנכון. העם משוכנע שישראל יותר טובה מאיראן ויותר טובה מכל מדינה ערבית. ישראל לא תוקפת אזרחים. היא תוקפת מחסני נשק. היא פוגעת באזורים שיש בהם נשק, שיש בהם גורמים מחיזבאללה ומאיראן. היא מכוונת לאיראן".
עם עיתונאים ישראלים אין לו בעיה לדבר והוא גם לא חושש. "במשטר הזה יש חופש. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה למי שאתה רוצה, אין בעיה עם זה", אמר. בשיחתנו הוא מבהיר שוב ושוב כי אין לו כל בעיה להביע בסוריה את דעותיו התומכות בישראל, וכי כבר עשה זאת ללא חשש כששאלו אותו שאלות נוקבות, כמו באיזה צד היה בוחר?
בראיון לסוכנות הידיעות AP בסוף דצמבר סיפר סימנטוב שהיה אחד היהודים הבודדים שדיברו בגלוי על אמונתם לאורך השנים. לדבריו, מעולם לא נתקל באפליה כלשהי. עוד סיפר כי יהודים אחרים העדיפו שלא לדבר בגלוי מסיבות בטיחותיות, עקב השנאה בסוריה כלפי האויבת מהעבר, ישראל, וחשש שיסומנו כמרגלים או משתפי פעולה.
מלחמת האזרחים בסוריה החריבה כמעט הכל, גם את בתי הכנסת ברובע היהודי בדמשק. לדברי סימנטוב, היו יותר מ-20 בתי כנסת ברובע היהודי, אך נותר רק אחד במצב טוב. כל השאר נהרסו לחלוטין. באותו פרסום מדצמבר של סוכנות הידיעות AP דווח כי סימנטוב חזר, אחרי נפילת משטר אסד, לבקר בחורבות בית הכנסת "אליהו הנביא" בג'ובר שבפאתי דמשק. זו הייתה הפעם הראשונה שהגיע למקום אחרי 15 שנה. "בית הכנסת הזה חשוב לנו מאוד", אמר לסוכנות הידיעות. הוא שמע שבית הכנסת ניזוק, אך לא ציפה לראות שהפך לערימת הריסות.
עוד סיפר סימנטוב לסוכנות כי יהודים מרחבי העולם התקשרו אליו לומר שהם מוכנים לעזור בבנייה מחדש של בית הכנסת. לפני תחילת מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, סימנטוב וחברי הקהילה הנותרים הגיעו בשבתות לבית הכנסת בג'ובר, אחד העתיקים בעולם, שם נהגו להתפלל ולקרוא בספרי התורה. "אני יהודי ואני גאה בזה", אמר סימנטוב, שסירב לנטוש את סוריה במשך כל שנות המלחמה באותו ראיון. בשיחתנו הוא מספר שהוא מגיע ממשפחה של 12 אחים ואחיות, שבניגוד אליו בחרו לעזוב את סוריה ולהגר. חלקם נמצאים גם בישראל.
לצד הדיווחים השוטפים המגיעים מסוריה בשבועות האחרונים על התבססות משטרו של אחמד א-שרע, המשלחות הדיפלומטיות שמגיעות ללא הפסקה למדינה והקרבות הנקודתיים מעת לעת, חיי הסורים בדמשק נמשכים כרגיל. מה עושים בסוריה בימים אלה? כנראה מה שעושים בכל מקום אחר בעולם, למרות איך שהדברים נראים מבחוץ. כשסימנטוב מתאר את סדר יומו, הרשתות החברתיות תופסות מקום נכבד, והוא גאה במיוחד בעמוד הפייסבוק שהוא מפעיל. "כולם אוהבים אותו. כל העולם עוקב אחריי", הוא אומר ומוודא שגם אני עוקבת ונהנית. עמוד הפייסבוק שלו, כמי שמשמש כעת נציגם של היהודים האחרונים במדינה, מלא בקטעי וידיאו מראיונות מצולמים שלו לערוצים שונים, סרטונים מהרובע היהודי בדמשק ותמונות ממשחקי טניס שלו עם חברים במועדון הספורט תשרין בדמשק. הוא דמות מוכרת ונראה כי אין לו כל בעיה עם זה. לדבריו, המשטר החדש מאפשר את הפתיחות הזאת, שלא התאפשרה לפני כן.
סדר היום שלו גם כולל בישול לאישה מבוגרת, יהודייה, בסביבות גיל 90, שכל קרוביה נפטרו. "היא גרה לבד ואני מבשל לה כל יום. אני מבשל אוכל כשר וטוב", הוא מספר. "אחר כך אני הולך לשוק לקניות ואחרי הקניות אני הולך לשחק טניס". סימנטוב מתאר אווירה חמימה ברחוב הסורי. אנשים שצועקים לו "שלום עליכם". את היחסים עם השכנים המוסלמים הוא מתאר כ"טובים מאוד, כמו אחים ואפילו יותר". לדבריו, הם מתעניינים ביהודים וגם בישראל. את הראיון הוא מסיים בנימה אופטימית ועם מסר של תקווה – ש-2025 תהיה שנה של שלום. "השנה הזו תהיה שנה של טוב ושל שלום. אני אעשה זאת, בעצמי. אנסה לעשות שלום עם ישראל".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.01.25
