אבוהב, צפת
לבית הכנסת אבוהב בצפת צריך להגיע שעתיים לפני התפילה, אם רוצים להתרכז בה כשהיא מתחילה ולא לטייל בעיניים ברחבי האולם המקושט להפליא בציורי קיר ואיורי תקרה ובמושבים המרופדים שמקיפים את הבמה בצורות שונות. היא עצמה גבוהה מאוד, כמחצית מגובהו של בית הכנסת, מדרגות מובילות אליה ומעקה מקיף אותה.
בית הכנסת בנוי מקשתות ובראשו כיפה גבוהה, שמבפנים מאוירת כולה בעצי דקל ופרחים. קו החלונות הגבוה שמתחת לכיפה מוסיף רושם לציורים שמעליו. כל הקירות מעוטרים בציורים בחלקם הגבוה, ובצד הנמוך יותר בתמונות או בציורי קיר ממקומות קדושים בארץ – חברון, קבר רחל, ירושלים ועוד. נברשות משתלשלות מהתקרה ומשתלבות היטב בציורים במבנה שמזכיר ארמון מלכותי מסיפורים היסטוריים.
הדרך לבית הכנסת עוברת בסמטאות העיר העתיקה של צפת, עם מדרגות ושבילי אבן יפים שבית הכנסת בולט מתוכם בשל כיפתו הגדולה. ההליכה הממושכת למבנה העתיק מרגישה כמו טיול ויוצרת חוויה של ניתוק וריחוק מסוים מכל ענייני היומיום כשמגיעים לתפילה. צורת הישיבה, הספסלים מרופדים שמקיפים את הבמה (חלקם עם הגב אליה), יוצרת אווירת תפילה אינטימית, פשוטה וכמעט משפחתית.
בית הכנסת העתיק פועל בעיר מהמאה ה־16, ובאורח פלא מצליח לשמור על התחושה מאז. בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, ממוקמים שלושה ארונות קודש. בארון הימני נמצא ספר תורה אשר נכתב על פי המסורת על ידי רבי יצחק אבוהב (מחכמי ספרד במאה ה־14), ותלמידיו העלו אותו לצפת. מדובר באחד מהעתיקים שבספרי התורה בצפת, ומוציאים אותו לקריאה בשלושה מועדים: ראש השנה, יום כיפור ושבועות. ספר נוסף אשר נמצא בבית הכנסת הוא ספרו של רבי סולימאן אוחנה, מקובל שעלה לצפת מפאס שבמרוקו והתחבר עם גורי האר"י. ספרים אלו העניקו לבית הכנסת משנה חשיבות, ולכן נהגו יהודי צפת לחגוג בו את ליל חג מתן תורה בחג השבועות.
אור תורה, עכו
בעיצוב האמנותי המרהיב של "אור תורה" בעכו אפשר להבחין עוד כשעומדים על המדרכה מחוצה לו. יודעים מה? אפילו לפני שנכנסים לחצר. קשתות אבן עם ציורי פסיפס שמסמלים את חגי ישראל וסיפורים תורניים מקיפים את הרחבה מבחוץ, ואחרי הכניסה בשער ניצב בית הכנסת הטוניסאי, המכונה גם "אלגריבה", בשמו ובתעתיק של בית הכנסת באי ג'רבה.
ברחבי הארץ ישנם בתי כנסת רבים שבנויים כתעתיק של בית הכנסת בטוניסיה, אך "אור תורה" גדול, מרשים ומפואר במיוחד. בקיר המזרח יש לא פחות משבעה ארונות קודש עם דלתות כסף, כל אחד מהם מוקדש לזכות או לכבוד נושא אחר: אחד לקהילות ישראל בעולם, השני לצה"ל, השלישי לשואה, הרביעי לעשרת הרוגי מלכות, עולי הגרדום, חטיבת כרמלי (ששיחררה את עכו במלחמת העצמאות) ואלי כהן, החמישי לגירוש ספרד, השישי לירושלים והשביעי לבית המקדש. בית הכנסת מקושט כלו ביצירות פסיפס, ואפשר למצוא כאלו גם על התקרה. על הקירות – סמל המנורה ואיורים נוספים. מקור יצירות הפסיפס בשיתוף פעולה מיוחד בין עכו לקיבוץ אילון הסמוך. נברשות מאירות לאורך כל בית הכנסת את היצירות המיוחדות, יחד עם האור הצבעוני החודר מחלונות הוויטראז'.
האיטלקי, ירושלים
בצעד הראשון שנעשה אל תוך בית הכנסת האיטלקי בירושלים, או בשמו הרשמי "בית הכנסת כמנהג בני רומא", אפשר להסתנוור מהברק של אור הנברשות וארון הקודש המצופה זהב. בית הכנסת זהה למקום שפעל בעיירה קונליאנו ונטו באיטליה, עד לעזיבת יהודי האזור ב־1900. אחת היהודיות הבודדות שנשארו לגור בעיירה הופקדה על שמירת המפתח לבניין.
על פרוכת ארון הקודש רקום אגרטל ממנו יוצאים גבעולי עלים ופרחים, כשעל האגרטל ציור של אריה ותרנגול. לצד דלתות ארון הקודש ניצבים שני עמודים המשורגים בעלי גפן המציינים את העמודים יכין ובועז בבית המקדש.
הספסלים וחלק מעיטורי בית הכנסת הובאו מבית הכנסת המקורי באיטליה, והווילונות המפרידים בין הגברים לנשים מהווים תעתיק מדויק של המקור. בכניסה ניצב כיור שגם הוא הובא מאיטליה. הכיור נועד לרחיצת ידיים לפני תפילה, ולנטילת ידי הכהנים לפני שעולים לברך את הציבור ולפרוש מולם ידיים לפי המצווה - אך גם הוא מעוצב בקפידה: הוא עשוי שיש אדום, ומעל לברזים מופיעות דמויות השבורות באוזן, באף ובפה. את השבר ביצע הרב האיטלקי המקורי של בית הכנסת, על מנת שדמויות אלו לא ייחשבו לפסלים. הכיור מתפקד היטב, וגם כיום משתמשים בו המתפללים.
היכל יהודה ("הקונכייה"), תל-אביב
אדריכלים: יצחק טולדנו, אהרון חיים רוסו, עמירם ניב
בשל צורתו, עוברי אורח ותושבים בשכונה מכנים אותו גם "הקרמבו", "השופרות" ועוד – אבל איך בגלל הגענו לצורה הזו? האדריכל יצחק טולדנו, שהיה גם ממקימי בית הכנסת, ביקש להקים בית כנסת שבו לא יהיו עמודים שיחצו את חלל הבית. בנוסף, עלו על הפרק שיקולים של תצורת תהודה ועיצוב מבנה שבו תהיה בולטות לבמה ולארון הקודש.
פנים האולם מרשים לא פחות: ארון הקודש מפאר את בית הכנסת, וכך גם הבמה, השטיחים וחלונות הוויטראז'. אלו מביאים באיור סמלים יהודיים או סיפורים מקראיים בצבעים שמתעוררים לחיים כאשר אור השמש מציף אותם. חזית בית הכנסת כוללת פסלי סמלים יהודיים, ועוד לפני הכניסה אליו ניכר שמדובר במבנה מוקפד בכל הנוגע לנראות ואווירה. צורת הישיבה דומה לזו שבבתי הכנסת הספרדיים, כאשר ספסלי הישיבה מקיפים את הבמה ולא כולם פונים לכיוון ארון הקודש.
זוגות שמתחתנים בתל־אביב ומבקשים טקס מרשים – שייראה כזה גם מאוחר יותר בתמונות – מבקשים להשתמש במבנה לצורך עריכת חופות. הזוגות מקיימים את טקס הקידושין בבית הכנסת ואת סעודת החתונה באולם בעיר.
בית תנחום (הקווקזי), טירת-כרמל
הכניסה לבית הכנסת "בית תנחום" בטירת־כרמל, או "הקווקזי" כפי שקוראים לו תושבי העיר, היא רגע עוצר נשימה ומסנוור. בשל עיצובו הנדיר, הצבעוני והמרהיב, המבנה שנחנך ב־2003 הפך לאתר תיירותי הסוחף אליו המוני מבקרים. הרב יהודה יעקובוב, רב קהילת יוצאי קווקז, היה יוזם הרעיון, ואת הכסף הדרוש להקמת המבנה המפואר – שני מיליון דולר – תרמו האחים זאור ואקיף גיללוב (גורשומוב), מעשירי מוסקבה, בני העדה הקווקזית. תנחום היה אביהם.
צורת בית הכנסת מזכירה תיאורים ואיורים הדומים למבנה בית המקדש השני, אם כי קטן יותר. החוויה מתחילה עוד לפני שנכנסים פנימה, כאשר עוברים דרך שער אבן ושערי ברזל כחולים, עם גדרות מעוצבות. לאחר מכן, את באי המקום מקבלות דלתות עץ מפוארות.
ורק אז מגיעים לחלק הפנימי: ארון הקודש הניצב באמצע קיר מואר מלמעלה ועד למטה, בהתאם למורשת יהודי קווקז, צבוע כולו בגווני כחול וזהב עם איורי פרחים וקישוטים. חלל בית הכנסת מוצף בנברשות ושרשראות של מנורות. חלקו העליון של פנים המבנה, בין עזרת הנשים לגברים, צבוע בתכלת ומעוטר לכל אורכו באיורי מנורות, רימונים, פרחים ועוד. קירות בית הכנסת מצופים בעץ, וכדי להתאים את המושבים לעיצוב, גם הריפוד שעליהם הוא בגווני כחול.
חלונות שאגאל, ירושלים
בית החולים הדסה עין כרם. אדריכל: יוסף נויפלד
בתי כנסת הפועלים בתוך מרכזים רפואיים הם סטנדרט בסיסי, אבל בית הכנסת "חלונות שאגאל" שבהדסה עין כרם הוא יצירת אומנות מהמסד עד הטפחות. לא רק שקשה למצוא מראה כזה בבתי חולים אחרים, הוא נדיר לבתי כנסת בכלל. הסיבה היא הוויטראז'ים - החלונות המצוירים הקיימים בבתי כנסת רבים, אך גדולים ומרשימים כאלה הם חריגים.
בסוף שנות ה־50, ד"ר מרים פרויד, אז נשיאת ארגון נשות הדסה, נפגשה עם הצייר מרק שאגאל בפריז במטרה לגייס את יצירותיו לתרומה. הוא התלהב ואמר: "למה לקח לכן כל כך הרבה זמן? חיכיתי כל חיי לשרת את העם היהודי". וכך הוא תרם את היצירות (השלים אותן ב־1961), בתנאי שיבחר את הסגנון והנושא. שאגאל עבד שנתיים על המחקר, הלימוד וההוצאה הסופית לפועל של החלונות, שכל אחד מהם משקף את אהבתו ליהדות, את תחושת ההזדהות העמוקה עם ההיסטוריה שלה ואת ילדותו בבית דתי.
חלקו התחתון של בית הכנסת עשוי משיש מהודר, בעוד חלקו העליון, הבולט מעל בית החולים מבחוץ, בנוי מ־12 חלונות ויטראז' ענקיים, המציינים את 12 שבטי ישראל. כל חלון נושא ציור שמזוהה עם אחד מבני יעקב וציטוט מהברכה שנתן יעקב אבינו לאותו בן.
מרכז עולמי לתורה וחסידות בעלז, ירושלים
אדריכל: אהרן אסטרייכר
קשה לעבור בשדרות גולדה מאיר בירושלים מבלי להבחין במבנה המונומטלי של החסידות השנייה בגודלה בישראל. "מרכז עולמי לתורה וחסידות בעלז" הוא שמו הרשמי של "בית המקדש של בעלז".
המבנה העצום, שנבנה לאורך 16 שנים והושלם ב־2002, משחזר את בית המדרש של החסידות בגליציה שחרב במלחמת העולם הראשונה – ויותר מכך, שולבו בו חלקים מחורבותיו. מעבר לגובהו הרב – יותר מ־20 מטרים – אפשר להרגיש בו משהו מהסיפורים התלמודיים על ההתאספויות במקדש.
ארון הקודש מתנשא לגובה 12 מטר ושוקל לא פחות מ־23 טונות. בתוך הארון מונחים כ־70 ספרי תורה. היכל עזרת הגברים מונה כ־2,000 מקומות ישיבה, ומאירות אותו תשע נברשות שמשקלן 750 ק"ג. הכיסא של האדמו"ר הקודם, רבי אהרן רוקח, מוצב כמוצג מוזיאוני. המבנה תוכנן באופן שמתחשב בתנאי האקוסטיקה, ובימי חול ניתן לשמוע את החזן שעומד במרכז בכל חלקי בית המדרש – בלי צורך במיקרופון. לפני ארון הקודש ניצב שלט מוזהב הנושא את הכיתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד", הקובע שכל הפאר נועד לכבד את אלוקים.
בית הכנסת הגדול , ראשון-לציון
אדריכל: ברוך פפירמייסטר
ראשל"צ היא אחת הערים הגדולות בישראל, וכבר מזמן לא "מושבה" כפי שהייתה בראשית ימיה – אך בית הכנסת הגדול שבמרכזה בהחלט מהווה תזכורת לימיה הראשונים, אי שם במאה ה־19, אז הוקם לא רק כבית תפילה אלא גם כמוקד קהילתי. בית הכנסת שופץ שלוש פעמים ושודרג עם השנים, אבל עד היום, מה שהוא מציג מבפנים ובמחוץ נראה כמו תמונה מכפר מרוחק שהתגנבה ללב עיר.
המראה נועד גם כדי להתגבר על התנגדות השלטון העות'מאני לבניית היכל תפילה גדול. לשם הטעייה, בנו המתיישבים את בית הכנסת במסווה של מחסן לציוד חקלאי. בעבר המבנה שימש גם לאסיפות וקבלות פנים, ובחזיתו נערכו טקסים חגיגיים. הוא שימש גם כמחבוא לבחורים צעירים שניסו להימנע מגיוס לצבא העות'מאני, ועל פי האגדה, היו כאלה שקפצו מהקומה השנייה וברחו כאשר הטורקים החליטו לערוך בו חיפוש.
במרכז המבנה נמצא ארון הקודש, שסביבו חלונות ויטראז' עם איורי הסמלים של 12 השבטים וציורי ששת ימי הבריאה. על הקירות ויטראז'ים עם ציורים המסמלים את מועדי ישראל – ואיתם גם יום העצמאות. בחזית ישנם 12 פתחים, שוב, כדי לציין את מספר שבטי ישראל. שני החלונות העליונים ביותר מזכירים בצורתם את שני לוחות הברית.
"הפירמידה", באר-שבע
אדריכל: נחום זולוטוב
קהילת יהודי עיראק היא אחת התפוצות בעלות המסורת השורשית והוותיקה ביותר מבין קהילות ישראל, וגם בית הכנסת העיראקי בבאר־שבע נותן מקום של כבוד למסורת. "פירמידה" – כך הוא מכונה, על שם צורתו הנראית מבחוץ כמו מגדל מחודד, שמזכיר גם אוהל גדול. המבנה תוכנן בקפידה עבור הקהילה שלפני כן הסתפקה בבית כנסת קטן וישן. הוא עשוי בטון חשוף וגובהו מגיע ל־18 מטרים. ראשו של המבנה עשוי כיסוי שקוף, שבשעות הערב מואר בזרקורים.
האדריכל נחום זולוטוב יצר מבנה שהוא מעין חידה: לא קיימת חלוקה בין הקירות לגג, והאלכסונים נמתחים מהארץ עד למעלה. כשמביטים בבית הכנסת ממבט עילי או מתוך חללו הפנימי, מתגלה צורתו כמגן דוד מרשים. המבנה נשען על שש נקודות של עוגני בטון שנחפרו לעומק האדמה.
קירות בית הכנסת עשויים חלונות ויטראז', מעוצבים ממשולשים המרכיבים סדרות של מגיני דוד. הדלתות עשויות זכוכית, ובימים עמוסים, או בתקופות חמות במיוחד, גם הדופנות הופכות לפתחים. מעל ארון הקודש ניצב לוח זכוכית שיובא מלונדון ועליו מודפס פרק "למנצח" מתוך ספר תהילים. בארון שוכנים ספרי התורה, ביניהם ספר תורה עתיק שהועלה מעיראק.
האר"י (הספרדי), צפת
מעבר לסיפורים מצמררים ומרגשים על בתי הכנסת העתיקים בצפת - גם היופי של חלק מהם ייחודי ובלתי שגרתי. בית הכנסת האר"י בעיר הצפונית נחשב לבית התפילה העתיק ביותר בה. בית הכנסת הספרדי נבנה לאחר פטירתו של האר"י הקדוש, על ידי תלמידיו וחסידיו. הדרך אליו עוברת בשבילים ובדרכים ההיסטוריות של צפת. הוא נהרס ברעידות אדמה שפקדו את האזור במאה ה־18, אך שוחזר ונבנה מחדש. בית הכנסת בנוי בסגנון עות'מאני, עם קשתות רחבות ותקרות גבוהות. בחלק הפנימי, קירותיו מקושטים בציורים וסמלים מהתקופה העות'מאנית, כולל נברשות עתיקות. הבמה המרכזית מעוצבת בעץ מגולף.
ארון הקודש המרשים, אחד המאפיינים הבולטים של בית הכנסת, מעוטר בציורים וקישוטים צבעוניים, ומכיל ספרי תורה יקרי ערך שהובאו למקום במשך השנים. הוא זכה לארבע פרוכות שונות זו לצד זו, בעוד בבתי הכנסת יש רק אחת בדרך כלל. המדרגות המובילות אליו בנויות בצורה מעוגלת וצבועות בכחול. הבמה בנויה כמבנה נפרד שנותן יוקרה למעמד הקריאה בתורה. על הקירות אפשר למצוא פסוקים מכתבי קודש מהמאה ה־16 וה־17 (הקמת בית הכנסת מיוחסת למאה ה־14). בנוסף, ניתן למצוא בבית הכנסת חלונות ויטראז' צבעוניים המספרים את סיפורו של האר"י הקדוש ואת סיפור התפתחות תורת הקבלה בצפת.
"הסנה הבוער", בה"ד 1, מצפה-רמון
אדריכל: אלי ארמון
בהתאם לכללי האחידות בבית הספר לקצינים של צה"ל - כלל המבנים ברחבי בה"ד 1 הינם אפורים, וכך גם בית הכנסת המונומנטלי שבמרכזו. אלא שלמרות הצבע האפור, קשה שלא להתרשם מהיופי המיוחד שבעיצובו.
קירות בית הכנסת אינם אחידים. הם מורכבים מרצועות בטון מכוסות פלסטיק שקוף המדמות מעין גלים, מה שיוצר אפקט של להבות בוערות בשעות החשכה, כאשר התאורה באולם התפילה דולקת ומקרינה אור מבין הפתחים. 24 "להבות" מרכיבות את קירות בית הכנסת, הצופה על רחבת הכניסה לבית הספר לקצינים. מבנה בית הכנסת קשור גם למסר אותו מבקש כלל הבסיס להעביר לבאים בשעריו: "והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אֻכל", מראה השיח שאש אוחזת בו אך לא שורפת אותו שראה משה רבנו לפני שיצא לגאול את בני ישראל. כך גם החיילים, שברובם יוצאים מכאן למשימות הנהגה ופיקוד.
מדרגות וגשר צר מובילים אל תוך האולם, בהליכה שמכניסה את המתפללים בהדרגה ל"עבודה שבלב" – הכינוי היהודי לתפילה. בהתאם למסורת היהודית – בית הכנסת נמצא למעשה קומה או שתיים מעל כל מבני הבה"ד וכך הוא מרשים גם בגובה אליו הוא מתנשא.
בית הכנסת הגדול, מזכרת בתיה
אדריכל: פנחס היט
צריחים מרובעים שנראים כמו טירה אירופית מסרט מצויר, וביניהם קיר ענק עם חלונות בסגנון עתיק, כשבמרכז סמל המנורה – כך נראית החזית המרשימה של בית הכנסת הגדול במזכרת בתיה, הממוקם בצומת הרחובות רוטשילד והרב מוהליבר – שני אישים שהמפגש ביניהם הוא שהוביל להקמת המושבה. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל פנחס היט, שראה אותו כמבנה מרכזי – מקום תפילה וגם מרכז התכנסות ומוקד חברתי. בית הכנסת לא מרשים רק ביופיו אלא גם בעל מורשת היסטורית עמוקה. המקום שנחנך ב־1928 שימש כסליק של ההגנה, כאשר בחלל הבמה ומאחורי ארון הקודש הוחבאו כלי הנשק. במלחמת העצמאות הוא שימש כבית חולים שדה.
דוגמת הריצוף מדגישה היכן מיקום ספסלי המתפללים והיכן צריכה להיות ממוקמת הבמה. ארון הקודש מוקף משני צדיו בחלונות צבעוניים, הקירות מקושטים בעץ מאויר, ולכל אורך התקרה נברשות קטנות זהות זו לזו בגודלן המפיצות אור. באמצע בית הכנסת תלויה אחת גדולה מכולן.
