האם מותר לי לחנך את הילדים שלי למרות שאני יושבת בכלא? האם אני יכול להעניק להם אהבה גם כשאני לא רואה אותם ביומיום? מאז שהחלה לעבוד עם הורים אסירים בבית הסוהר, מנחת ההורים תהילה אטיה נתקלת לא מעט בשאלות מהסוג הזה. ויש לה תשובות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
אטיה (42) היא מדריכת הורים בשיטת שפר ויועצת אישית, נשואה ואם לחמישה. לפני כמה חודשים נתקלה בפוסט שקורא למרצים ולמנחים להעביר סדנאות הורות לקהל ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. "התקשרתי והסבירו לי שאת המודעה פרסמה קצינת חינוך בכלא במסגרת פרויקט לשיקום אסירים", היא אומרת. "האסירים שמתכוונים לבנות חיים חדשים אחרי השחרור עוברים הדרכות, כולל בנושא המערך המשפחתי. התנדבתי למטרה. שוחחתי עם סוהרים כדי להבין את צורכי הקהל החדש שלי, ומאז אני מעבירה סדנאות בכמה בתי כלא בארץ ורואה כמה זה משמעותי".
מה האתגרים הכי גדולים של הורות מתוך הכלא?
"לפני הכול קשה לאסירים לשמור על קשר מרחוק. הם רוצים קשר עמוק, אבל המרחק הפיזי מהילדים מאתגר אותם. במקרה הטוב הם מדברים עם ילדיהם בטלפון. במקרה היותר טוב, נפגשים איתם ביום קבוע, אבל זה לא כמו לגור באותו בית. קושי נוסף נובע מהתחושה המתסכלת שהם לא מעורבים מספיק במה שקורה בבית. הם לא יודעים מה בדיוק מתרחש שם ולכן לא יודעים מה מותר ומה אסור להם לדרוש מילדיהם. לא פעם הם מנסים להציב גבולות מרחוק, וזה לא תמיד מצליח. מערכת היחסים לא ברורה ולא יציבה".
יכול להיות שהילד מזלזל בסמכות של ההורה שלו כי הוא יודע שהוא בכלא.
"לא כל הילדים יודעים באמת היכן ההורה נמצא. פגשתי אסירים שסיפרו לילד שהם בנסיעת עבודה ארוכה לחו"ל. הם בקשר טלפוני יומיומי, אבל הילדים לא רואים איפה הם. הרבה ילדים מנצלים את הריחוק של ההורה כדי לעשות מה שהם רוצים, כי הם יודעים שהוא לא בסביבה לאכוף את הכללים. כך או כך, הסמכות ההורית מתערערת, וזה מורכב".
איך האסירים מגיבים כשאת מדברת על תפקידם כהורים?
"יש פה ושם אנשים שמתכחשים לילדים שלהם או לא רגישים אליהם, אבל אצל הרוב הקשר ההורי חשוב, גם אם לא רואים את זה. יש קשר פנימי. אני מתחילה את הסדנאות עם השיר של חנן בן ארי, 'אני מתפלל על הילדים שלי', ומהרגע הראשון מזהה דמעות בעיניים שלהם. הסדנה מעוררת אותם, נותנת להם כוחות ומחזירה להם את האמונה שהם שווים משהו כהורים למרות הסיטואציה".
יש הבדל בגישה בין אסירות לאסירים?
"האתגרים הם של כולם, אבל האמהות לוקחות אותם יותר ברצינות. אמהות מרגישות שהן צריכות להוכיח את חפותן מהרגע שבו הן מגיעות לטיפת חלב ומדברים איתן על המשקל ועד לשלב שבו הילדים גדולים ממש. קל וחומר אם הן בכלא".
"אני ממליצה לכל ההורים, לא רק לאסירים, לדבר עם הילד מרחוק, במחשבה. תגידו להם כמה הם אהובים, נחמדים, יפים ומוצלחים. גם בקול וגם ביניכם ובין עצמכם. המסר עובר"
מהם הנושאים המרכזיים שבהם הורים אסירים מבקשים עזרה?
"הם רוצים שתהיה להם אמירה, שהילדים ישמעו אותם ויקשיבו להם ולכללים שהם מציבים, למרות שהם לא חיים ביחד. הם רוצים את הקשר שחסר להם ביומיום. כשאדם בבית עם ילדיו, גם אם הוא לא יוזם או מתאמץ, יש לו קשר טבעי עם הילד, יש להם אינטראקציה: 'הארוחה מוכנה', 'בוא נכין שיעורי בית', 'לאן אתה הולך?'. הנוכחות בכלא הופכת את ההורות לטבעית פחות, אבל זו עדיין הורות".
איך הילדים חווים את הריחוק מהורה בכלא?
"גם בשבילם הריחוק עצמו הוא האתגר. יש רגעים שבהם אין להם תשובות: למה אבא שלהם לא הגיע לפעילות של אבות ובנים או משחק כדורגל משותף? למה אמא לא נמצאת אף פעם בבית? קשה לילדים לשאת דבר כזה על כתפיהם. בסופו של דבר הם מגיעים לחיים הבוגרים הרבה יותר מחושלים ומוכנים. הם יכולים לצמוח ולגדול מכזו מציאות".
ובכל זאת, איך אפשר לשמור על קשר בריא בין הורה בכלא לילדיו? הרי הם לא ביחד, ואפילו לריב אין להם הזדמנות.
"אני נותנת דוגמאות של ילדים שנסעו רחוק ללמוד או לעבוד ובכל זאת נשמר קשר טוב ביניהם ובין הוריהם. הקשר הוא קודם כול פנימי, עמוק, רגשי ואפילו רוחני. יש קשר שקיים גם בריחוק. אני מלמדת אותם לדבר עם הילדים לא רק טכנית – בטלפון או בפגישות - אלא גם בתודעה. לדוגמה, אם אתה יודע שיש לילד קושי מסוים, שב בערב בשקט שלך ודמיין שאתה מדבר איתו. תגיד לו, 'אני סומך עליך, אתה יכול. אתה מקשיב לאמא. אתה לומד למבחן. אתה לא מרביץ'. שלח מסרים חיוביים. זה נשמע מיסטי, אבל זה עובד.
"באחת ההרצאות אמא שיתפה שהקושי הכי גדול שלה הוא שאין לה חיים רגילים עם הילד שלה – הכול בשלט רחוק בלי להתראות, וכשיש מפגשים הם קרירים ומרוחקים. היא לא מרגישה שהיא באמת אמא שלו ונדמה לה שאין לה זכות לדבר איתו כמו אמא רגילה. זה מה שהכי חסר לה. הסברתי לה ולחברותיה שנכון שהיא לא שם בשביל לספר לילד סיפור לפני השינה, להכין כריך בבוקר או להלביש אותו, אבל הקשר פנימי. לפני השינה היא יכולה לדבר איתו בלב ולהגיד לו כמה היא מתגעגעת אליו ובבוקר להגיד לו בלב 'בוקר טוב, מה שלומך?'. במפגש הבא שלנו היא סיפרה שהיא עשתה את זה, וזה הקל עליה. בביקור הבא שלו, המפגש היה אחר – הילד קפץ עליה בהתרגשות, הייתה תחושה של קרבה אמיתית, וזה היה שמח וזורם. גם הוא חיפש את הקשר. אני ממליצה לכל ההורים, לא רק לאסירים, לדבר עם הילד מרחוק, במחשבה. תגידו להם כמה הם אהובים, נחמדים, יפים ומוצלחים. גם בקול וגם ביניכם ובין עצמכם. המסר עובר".
סביר להניח שיש ילדים שמנתקים קשר עם ההורה הכלוא, מתוך בושה, כעס או אכזבה. מה את מציעה להורה לעשות?
"צריך להבין שמה שהילד חווה או חושב, זה לא בשליטתי. מה שבשליטתי זה מה שאני יכול לעשות עם עצמי. אני יכול להיות בטוב וזה ישפיע על כולם. אני יכול לשלוח לו משהו, לדבר עם ההורה השני עליו, לחשוב עליו דברים טובים, להתרכז בחוזקות שלו".
אילו עוד כלים את מעניקה לאסירים כדי לשפר את ההורות שלהם?
"יש נטייה להכניס לפגישה הפרונטלית עם הילד את כל החינוך ואת כל ההערות, כדי להספיק, כדי לנרמל את הקשר הטבעי. אבל זה לא עובד ככה. חשוב להיות בטוב בשעות האלה, ליהנות במקסימום, כי זה עובר לילד ומשפיע על ההמשך. זה מה שהוא יחווה גם אחרי שתיפרדו. בנוסף, חשוב לשים דגש על החוזקות של הילד. מילים טובות, הסתכלות טובה, לחפש במה הוא חזק, להעצים שבח שקיבל מהמורה. אם אפשר להיות מעורבים בפרטים היומיומיים של מבחן, משחק כדורגל או מפגש חברות, זה נהדר".
אטיה מדגישה כי להורה מותר להעיר ולחנך, "אבל לפני כן חשוב שישאל את עצמו: מותר לי להעיר? אני שלם עם זה? האם נראה שהילד שלי מסוגל להקשיב לי עכשיו? הוא יכול לקבל ממני ביקורת? אם התשובה חיובית והדברים נעשים מתוך אמון, בגובה העיניים ובצורה מכבדת, זה מגדיל את סיכויי ההצלחה של השיחה".
איך מתמודדים עם היעדר קשר פיזי?
"העיקרון המנחה הוא להתרכז במה שיש. אם יש אפשרות למסור ד"ש, לשלוח משהו, לחבק במילים מרחוק – עושים את זה, והכי חשוב שזה יבוא מהלב. צריך גם להאמין שלילד זה בסדר והוא יכול להתמודד עם זה. חשוב שהורה כזה יזקוף כתפיים למרות כל מה שעבר עליו, כדי שיוכל להשתקם ולחזור למקומו בבית כהורה. אחת האמהות סיפרה שבכל פעם שהילד שלה, בן שבע, הגיע לבקר אותה, היא חשבה שהיא חייבת לתת לו שוקולד. זה הפך להיות הרגל. יום אחד היא לא הייתה מוכנה לביקור והילד ציפה למתנה הקבועה שלו. הוא השתולל כי לא קיבל אותו. זה הפך כל מפגש לחרדתי. דיברתי איתה, עבדנו על התודעה שלה, והיא הפנימה שכאמא, חשוב שתשים לו גבולות ושיבין שהחיים זה לא רק לקבל כל הזמן. היא דיווחה לי בהמשך שהיא התחזקה והמפגשים הבאים עברו חלק גם בלי השוקולד, בזכות חיזוק של האמון בעצמה כאמא. הרווח של ההורה האסיר הוא כפול, כי השינויים שהוא עושה בתוכו, כהורה, משפיעים עליו וממילא מגדילים את הסיכוי שלו להשתקם כאדם בכל התחומים, לאחר שירַצה את עונשו".
יש מקום לדבר עם הילד על העונש, על המאסר?
"בהחלט כן, לפי הרגשת האב או האם. בסופו של דבר, זה שיעור עבורו. אפשר לומר, 'לא הייתי בסדר ואני נותן על זה את הדין ומשלם מחיר'. לילד יש בחירה חופשית ואת היכולת להגיד: ככה אני לא רוצה את החיים שלי. לא בכדי רואים כל כך הרבה ילדים שצומחים לתפארת במשפחות כאלה".
בסיומה של כל סדנה אטיה מבקשת מקהל האסירים לקחת מחברת או פתק, לחשוב על הילד שהכי מאתגר אותם, וכל יום, באופן קבוע, לכתוב עליו משהו טוב. "אחרי שבוע, כמו קסם, הלב נפתח לאותו ילד, ובשיחת הטלפון הבאה תזרום אנרגיה טובה והכול עשוי להשתנות. הטוב יצוף. זה נכון לכל הורה בכל מקום. בכלא, כשיש גם ריחוק פיזי, זה כלי מעולה", היא אומרת.
ע' (35), נשוי ואב לחמישה מדרום הארץ, הוא אחד מהאסירים שמשתתף בסדנה של אטיה. "בחרתי לספר לילדים שלי את האמת, שאני בכלא", הוא מספר. "אני לא פוחד שילכו אחריי בפשע. בסדנה למדתי שיש להם בחירה ובכל רגע נתון הם יכולים לבחור בדרך הטובה. תהילה דיברה על כך שלרגש יש כוח הרבה יותר גדול מהדיבור, ואני מרגיש שאני יכול לדבר עם הילדים בכל רגע נתון. אני מכין קפה בבוקר, עוצם עיניים ורואה את אשתי והילדים. אני מדמיין שאני מסביר לילדים איך להשקות את העצים ואיך להכין שיעורי בית. ההרגשה הזו מחזקת אותי ואני כבר לא מרגיש זר או לא שייך.
"קשה להיות הורה בכלא. יש המון תחושות אשמה, בדידות, החמצה. אני לא נמצא בילדות של הילדים שלי וזה מורכב. זו התחושה של כל מי שנמצא כאן איתי, לכן כל כלי שאנחנו מקבלים פה הוא כוח עצום עבורנו, בתקווה שהדברים ייראו אחרת כשנחזור הביתה".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
