החדשות הגדולות של השבוע: שנת הבחירות החלה. הזמן לא מרפא הכל, אך את הכל הוא מוחק. אם בנימין נתניהו יצלח את כנס הקיץ, הבחירות יתקיימו ב־2026. זו הייתה המטרה של ראש הממשלה: לפתוח פער של זמן בין גיא ההריגה, ובין הבחירות הבאות. לשמר את הקואליציה, בכל מחיר. השבוע נחל ניצחון ענק, ניצחון כמעט מוחלט על האופוזיציה. חמאס יחכה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
מיד אחרי שהתקציב עבר, ראש הממשלה צילם סרטון עם שר האוצר סמוטריץ'. נהרה הייתה שפוכה על פניו. הוא לא נראה כה מאושר מאז 7 באוקטובר. "האויבים שלנו ייחלו שהתקציב ייפול", אמר ביבי לסמוטריץ', ודיבר על איראן וחמאס. אפשר לנחש שגם דיבר על אויבים מבית. ואז נתניהו הוסיף משפט מפתח: "העברנו תקציב עם קואליציה גדולה יותר ויציבה יותר ממה שהייתה לנו בתחילת המלחמה". זהו תיאור עובדתי מדויק. המחדל הנורא, המלחמה, המחאות וההפגנות, הניצחון שלא הגיע – כל אלה היתרגמו להצלחה בכנסת, עבור נתניהו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' על העברת התקציב
(צילום: דוברות רה"מ)
בסרטון, הוא בכלל לא השתדל לשכנע שמדובר בתקציב טוב; ראש הממשלה (בניגוד לשר האוצר) לא אמר מילה על מילואימניקים, שיקום הדרום, הכלכלה הישראלית. הכל היה מסור להישג הפוליטי. תמונת ראי של כישלון האופוזיציה. זהו פרדוקס מדהים: מחנה שנוחל ניצחון אחרי ניצחון בכל הסקרים כמעט מאז מארס 2023 (!), אך חווה נטישה - מגדעון סער ועד לעידן רול. להאשים את ביבי בהצעות מגונות, בציניות ובטקטיקות נלוזות אפשר עד מחר. בסוף, יש חמישה מועמדים לראשות הממשלה במחנה מולו. ככה המחנה גם נראה.
בחירות ב-2025 עוד ייתכנו, תיאורטית, אם החרדים יבחרו לפרק את החבילה. אך נתניהו מתמרן את הפוליטיקה החרדית במיומנות. נאומו השבוע בכנסת המחיש שיש אדמו"ר חדש; הוא הגן על החרדים בחירוף נפש ממש. הם לא מקבלים 1% מהתקציב, התאונן ראש הממשלה, בשעה שהם 12% מהאוכלוסייה. מדובר בפייק מוחלט. איך נתניהו הגיע לכך שהחרדים מקבלים הטבות של 6.5 מיליארד שקל "בלבד"? נראה שהכוונה היא לתקציב החינוך והישיבות החרדי. זו הטעיה בוטה, שלוש פעמים. החרדים מקבלים תקציבים רגילים, ככל אזרח, ובנוסף גם תקציבים ייחודיים. אבל זו ההתחלה. שוחחתי עם גורם ממשלתי על כך. "עיריית ירושלים מקבלת מענק בירה של 1.2 מיליארד שקל. המענק כולו נובע מעוניה של ירושלים, והנהנים העיקריים הם החרדים, בצורה של הנחות ארנונה", הוא אמר לי, "ומה עם ההנחות הספציפיות לריכוזי אוכלוסייה חרדית בתחבורה ציבורית? וסבסוד מעונות יום, וקצבאות ילדים? וכל התבחינים שנוצרו עבורם?"
העסקנים החרדים לוחצים על הרבנים להמשיך עם הממשלה, כמה שאפשר. נכון, הפטור מגיוס לא הוסדר, אך עם ישראל כ"ץ כשר ביטחון וגפני כיו"ר ועדת הכספים, לא ירדפו פה אחרי עריקים ברחובות בני-ברק. גם לא יקטעו תקציבים למשתמטים. נתניהו נתפס בעבר כמשיח בן יוסף, אמר לי עסקן חרדי אחד. היום הוא תכף משיח בן דוד.
בהיעדר פרישת החרדים או התפתחות בלתי מתוכננת, הליכוד יכול ליזום בחירות בפברואר, מאי או אפילו במועד המקורי, אוקטובר 2026. שלוש שנים אחרי שחמאס פלש למדינת ישראל. שאלתי שר בקואליציה על התאריכים. הוא העיר ברוגע: "לא נרצה את הבחירות באוקטובר".
עקרונית, הממשלה הייתה יכולה לנוח כעת על זרי הדפנה. למה לה להפר צווים של בית המשפט. זו תהיה התגרות מסוכנת בציבור, במחאה, בהסתדרות, בארגוני המעסיקים, במעמדה של ישראל בעולם. אך הנה הקטע: הסקרנות הרגה את החתול, והקיצוניות שולטת בקואליציה. הם מכורים. לא נגמר נושא התקציב, והנה הודיעו ח"כים שלא יתייצבו לחקירת משטרה על פריצתם לבסיסי צה"ל.
חקירת קטאר מעיקה מאוד על נתניהו, אבל מעטים מאמינים (במשטרה, בשב"כ ובממשלה) שיימצא בה אקדח מעשן הקשור בו אישית. בינתיים, השעון דופק. כהונתו של רונן בר אמורה הייתה להסתיים באוקטובר 2026, והוא התחייב להתפטר מוקדם יותר. גם אם בג"ץ יפסול לגמרי את פיטוריו בידי הממשלה – עניין מתבקש בהתחשב בהליך הרקוב שהוביל להדחתו – השופטים לא יוכלו לספק לו חסינות להישארות בתפקיד. הממשלה תוכל להתחיל מחדש.
תומכיו של בר במערכת הביטחון אומרים כי מאבקו ההרואי מיועד לוודא את עצמאות הדרג המקצועי של מי שיבוא אחריו. בר מנסה ליצור הרתעה שכזו, שלא תאפשר לנתניהו לרמוס את השב"כ ולהשתמש בו לדיכוי פוליטי. ללא התעקשות כזו, תישאר רק מורשת בן גביר – זו שהומחשה באיומיו להכניס את ראש השב"כ לכלא. עבריין מורשע, שמאיים על מי שסיכן את חייו פעמים אינספור למען המדינה.
הדחת היועצת המשפטית לממשלה היא עניין מורכב בהרבה. כרגיל עם פרויקטים של יריב לוין, מדובר בשילוב נדיר של קיצוניות וקטסטרופה פוליטית. החלטת הממשלה השבוע הייתה לתועלת יחסי הציבור. כדי להגיע לפיטוריה, צריך למצוא שר משפטים לשעבר לוועדת המינויים. כרגע, כולם מסרבים. לוין היה צריך לסגור את זה לפני שהוא מתחיל בתהליך, אבל פרוצדורות זה לא בשבילו. מִנּוּיָם של גדעון סער או אמיר אוחנה, ששניהם אינם בדיוק "לשעבר", יגיע – תופים! - לבג"ץ.
בהיעדר דרמה משבשת מציאות, מפתיעה, הכל מתכנס אל הבחירות.
ההפגנות ברצועת עזה הן דרמה. כל פלסטיני שפניו נראים בהפגנות מסכן את חייו. "צריכים לקרות שני דברים כדי שנדע שזה מאוד רציני", אמר לי גורם ביטחוני. "הראשון הוא שהם צריכים להתחיל לחסל אנשי חמאס. לעשות בהם שפטים. והדבר השני הוא שצריך לראות שיש להם נשק, ולא רק סיסמאות". כרגע, המצב הפוך. חמאס מחזיק במונופול על הפעלת אלימות בחברה הפלסטינית ברצועה; יש לו את הנשק. הוא ינסה לחסל את מי שצעדו נגדו.
אפשר לנחש כי שב"כ – אותו שב"כ שהדרג המדיני מבזה – עבד קשה כדי לעודד את ראשית ההפגנות ברצועת עזה, באזורים מסוימים. ניחוש. גם אם זה המצב – אינני כותב זאת כעובדה, כמובן - הן הפכו לתופעה ויראלית, אמיתית.
ישראל הופתעה. שני תרחישים הובילו את הדרג המדיני, ואף אחד מהם לא כלל מרי אזרחי נגד חמאס. התרחיש ראשון הוא שצה"ל יתחיל במבצע מוגבל בהיקפו להגברת הלחץ על חמאס. זה מה שקורה כעת, ברחבי הרצועה. התקווה היא שחמאס יבין שישראל רצינית, ויפנה לעסקה מוגבלת. עוד חטופים ייצאו בחיים. עד כה, אין לכך תוצאות.
התרחיש השני תואר בטור זה. בהינתן הצלחה בעסקה קטנה או כישלון (ללא עסקה בכלל), צה"ל יסתער על עזה. כמה אוגדות ינסו לשבור את רוח הלחימה של חמאס במהלכים מהירים ועם עוצמת אש גדולה. צה"ל יישאר ויתפוס את השטח לתקופה ארוכה. האוכלוסייה הפלסטינית תידרש להגיע לאזור הומניטרי; לא יתאפשרו מים ומזון בשטחים האחרים, שטחי הלחימה. מבחינת סמוטריץ', הפלסטינים יידחקו לידיה של "מינהלת ההגירה" שהוקמה במשרד הביטחון.
השבוע פורסם כי יצאו עובדי בנייה מרצועת עזה לאינדונזיה. מדובר במספרים זעירים, טפטוף. פרסום ראשון: לא רק לאינדונזיה יצאו השבוע פלסטינים מעזה, אלא לעוד כמה מדינות. לפחות אחת מהן במזרח התיכון. ועוד משהו: מערכת הביטחון ביצעה בדיקות שקטות, סקרים למעשה, כדי לבדוק להיכן הפלסטינים יסכימו להגר. במקום הראשון – צפון אמריקה. במקום השני – מדינות המפרץ. בשני המקרים זה לא יקרה, כמובן.
בדיונים שהתקיימו במשרד הביטחון ובצה"ל הובהר משפטית שכל פלסטיני שיוצא מרצועת עזה, מחזיק בזכות גמורה לשוב אליה. אחרת מדובר ב"גירוש". אם היציאה נעשית תוך כדי לחץ צבאי מסיבי, תחת כורח, היא יכולה להיחשב כפשע מלחמה. הרמטכ"ל אייל זמיר הורה שצה"ל לא יעסוק בענייני ההגירה; לשם כך יש "מינהלת".
אנשי ציבור: לכבד את ביהמ"ש, לעצור חקיקה, להרגיע את המחאה
בעוד שבוע אמור להתקיים טקס קטן בחוף תל-אביב-יפו, ליד הלוחית המציינת את אירוע אלטלנה, שבו התקרבה מדינת ישראל הצעירה למלחמת אחים. למעלה מ-180 חותמים, ובהם הורים שכולים, אישי ציבור, אקדמאים, רבנים וראשי המשק יוזמנו כדי לציין את ההסכמה על הצהרה משותפת. היום הופיעו מודעות בעיתונים על היוזמה. הכותרת היא "בולמים על סף התהום".
ההסכמה מורכבת משלושה חלקים עיקריים: כל שינוי שלא בהסכמה רחבה בסדרי השלטון והמשפט יידחה עד אחרי הבחירות. ובמילים אחרות: בלי הפיכה או רפורמה משפטית כעת, בלי שינוי הוועדה למינוי שופטים. המרכיב השני: שלטון החוק. "אנו קוראים לממשלה להמשיך ולכבד את שלטון החוק ולהימנע בכל מחיר ממשבר חוקתי, וביחד עם כל רשויות המדינה לנהוג בריסון עצמי ובגמישות, כדי להגיע להסכמות – עד לסיומה המוצלח של המלחמה יחד עם שחרור אחינו החטופים". ובמילים פשוטות: אסור לממשלה להפר צו של בג"ץ, והחותמים מצפים ממערכת המשפט ומהדרג המקצועי להגיע להסכמות עם הממשלה. המרכיב השלישי מכוון דווקא למוחים נגד הממשלה: "על המשתתפים במחאות, על התקשורת" לנהוג באחריות ובגבולות החוק, להימנע מהסתה אישית ולהעמיד את "ביטחון המדינה ולכידות האומה בראש". רשימת החותמים מגוונת, באמת ובתמים. הנה מקצת מהשמות: ג'ון ורייצ'ל גולדברג־פולין, הוריו של הירש ז"ל, מירב לשם גונן, הרבנים יצחק שילת, יעקב מדן, תמיר גרנות, מנחם בומבך, המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, ראשי השב"כ לשעבר יובל דיסקין ויורם כהן, מנכ"לים ובעלים של חברות גדולות כגון חיים גבריאלי, הראל ויזל, משה גינדי, יאיר המבורגר ועדי סופר תאני, וגם אקדמאים - הפרופסורים ניר קידר, בני פורת, ידידיה שטרן, מאיר בוזגלו ורפי ביאר, בין היתר.
שוחחתי עם אלישע מדן, אחד החותמים. הוא לוחם מילואים שנפצע אנושות ואיבד את שתי רגליו בפיצוץ פיר ממולכד ברצועת עזה, אחרי שלחם יחד עם חטיבתו, 551, מאז 7 באוקטובר. "רוב העם שלנו רוצה שיפסיקו בתדר הזה, במריבה הזו. הם צריכים להתנהל כמו מנהיגי המדינה הזו. אני לא פונה רק לממשלה וראש הממשלה, אני פונה גם לשופטים בביהמ"ש העליון וליועצת המשפטית. אנחנו קרועים פה לא מעט שנים. הוויכוח הלוהט הזה צריך להיפסק, מלמעלה. אני מרגיש כמו ילד שההורים שלו רבים, ואנחנו צועקים להורים – תפסיקו כבר. אתם הורסים את הבית". מדן הוא בנו של הרב יעקב מדן, מרבני הציונות הדתית. "אני איש ימין. תומך ברפורמה חד-משמעית. חצי עם פה מרגיש שמנסים לקחת לו בכוח. אני אומר לשני הצדדים – תפסיקו בבקשה. פסיקה של בית משפט העליון וגם הממשלה צריכים לקחת בחשבון את מצב העם".
יוזמי המכתב הם הרב תמיר גרנות, ששכל במלחמה את בנו סרן אמִתי גרנות ז"ל, הרב מדן, אחד מראשי מחאת ההייטק גיגי לוי־וייס, היזם לירון דמרי, וחגי שטדלר, יזם ואיש עסקים שפעל אף הוא נגד ההפיכה המשטרית. חיבור מעניין בין הייטק ורבני ציונות דתית; מתונים, אך אנשי ימין מובהק. "אנחנו חרדים למצב המדינה וגורל העם, פשוטו כמשמעו", אומר שטדלר, "אנחנו חייבים לנסות לייצר פה כיוון אחר לספינה. אישית, אני לא מרגיש שאני יכול ללכת למחאה כרגע, לא מתחבר למסרים ולדרך. מצד שני, אני חושב שזו ממשלה רעה שצריכה ליפול. אבל אי־אפשר לתת לקיצוניים לנהל אותנו. איפה כל האנשים באמצע שיגידו - חאלס".
במחאה ישיבו, אני אומר לשטדלר, שבלעדיהם ההפיכה הייתה עוברת. והאחריות להקצנה היא על המנהיג. מי שמתווה את הנתיב. מי שהציבור משלם לו שכר. "בעיניי אנחנו חייבים לייצר דרך אחרת. אי־אפשר לחזור כל הזמן על מה לא טוב", הוא אומר, "היו שנה וחצי־שנתיים להעמיד אלטרנטיבה למערכת המשפט. הרי יש בה עיוותים וצריך לתקן אותם. נדרש שינוי, אבל רק בהסכמה רחבה". הוא זועם על הממשלה. "המסמך הזה לא קורא לבחירות. מה שהוא כן אומר, למעשה, זה כך: 'חברים יקרים בממשלה, אתם אמרתם לנו ביחד ננצח. אמרתם – אנחנו לא רוצים בחירות כי יש לנו על הראש מלחמה ולהחזיר חטופים. אני האמנתי. מודה. ואני חושב שלממשלה יש רק מנדט אחד: לנצח ולהחזיר את החטופים. שלא יעשו שום דבר שפוגע בלכידות".
בלילה התקשרתי לחותם אחר, הרב יצחק שילת. "זה דבר בעיתו, הקריאה הזו. ההיסטוריה הוכיחה שהיו מלחמות אחים, גם בתוך עם ישראל. יש לנו כרגע משימות־על כמו החזרת החטופים וסיום המלחמה בניצחון. בשום פנים ואופן אסור שיהיה מצב שהממשלה לא תציית לבג"ץ. לא כי הוא כה מכובד בעיניי, אלא כי אלה כללי המשחק הבסיסיים ואם שוברים אותם, פירושו של דבר אנרכיה וסכנה למלחמת אחים. וזה כולל גם לא להתעסק בחוקים שלא קשורים למאמץ המלחמתי. והרשות השופטת, על כל אגפיה, צריכה להבין את גודל השעה והאחריות ולא להיות עם הראש בקיר".
הוא איש ימין. זה מה שמרענן בקריאה הזו; הצטרפו אליה גם מי שסבורים שנעשה לנתניהו עוול. הרב שילת לא מתנגד לפיטורי היועמ"שית וראש השב"כ. הוא אומר ש"השמאל הכריז מלחמה על הממשלה וראש הממשלה. כזו שמלווה בהסתה פרועה. כשאני שומע חדשות במהדורה אחרי מהדורה ברדיו, אין אחת שלא מגנה באיזו צורה או תוקפת את ראש הממשלה. זה בלתי נסבל".
בעודנו מדברים, ביום רביעי בלילה, בכנסת נמשך באין מפריע הדיון לקראת אישור הרכב הוועדה למינוי שופטים. בבוקר הצביעו. החוק עבר. ההפיכה המשפטית לא שועה להצהרות.
