כאשר הגיע זמנה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, לפרוש, בגיל 70, עוזי פוגלמן, הבא אחריה בשיטת הסניוריטי, היה אמור להתמנות במקומה. פוגלמן סירב: הוא אמר שמכיוון שנותרה לו שנה בלבד עד לפרישה, אין טעם. ענייני כמו תמיד, הוא העדיף את טובת המוסד על התואר. אבל המלחמה שהכריז שר המשפטים יריב לוין על בית המשפט העליון, סיכלה כל אפשרות לבחירת נשיא. בלית ברירה, פוגלמן כיהן כממלא מקום הנשיא עד לפרישתו, לפני שנה בדיוק. לוין לא החרים אותו, לא ביזה אותו בפומבי כפי שהוא נוהג היום בנשיא יצחק עמית, אבל הפסיק לעבוד איתו, בניגוד לדרישות החוק.
43 שנים כיהן פוגלמן במערכת המשפט, מהן 24 כשופט. ערב השנה החדשה בחר להעניק ל"ידיעות אחרונות" את הראיון העיתונאי הראשון בקריירה שלו. מדוע בחרת להתראיין, שאלנו אותו, מדוע עכשיו. "כי יש סכנה ממשית לדמוקרטיה בישראל", השיב.
כאשר האיש שהיה בעליון דוגמה למה שמכנים "מזג שיפוטי" – זהיר, מאופק, לעולם לא מתלהם – אומר משפט מפליג כזה, נפל דבר. הוא ראה את בית המשפט העליון בשיא כוחו; הוא רואה אותו עכשיו בהשפלתו, במאבק ההישרדות שלו מול ממשלה דורסנית. הוא מרגיש שאסור לו לשתוק.
הפרישה מהעליון החזירה אותו אל האופניים, הרכב האהוב עליו: הוא מדווש כמעט יום־יום מביתו בצפון תל־אביב לים, בדרך כלל בשעה היפה של טרם שקיעה. יום אחד בשבוע הוא נוסע לבית המשפט העליון בירושלים. לכל השופטים בדימוס מוקצית שם לשכה צנועה, בדרך כלל עם שותף. הוא חולק לשכה עם דורית ביניש, הנשיאה בדימוס, המנטורית שלו – שני חדרים קטנים, עמוסים בספרים ובמזכרות שביניש והוא צברו לאורך השנים. אחת מהן היא גביע קטן, שהמתמחים נוהגים להעניק ללשכה הכי מסודרת, הכי קפדנית, הכי מרובעת בעליון. "הלשכה הצהובה", כך הם קוראים לה. הצוות של פוגלמן זכה בגביע כל שנה.
הוא נולד בצפון הישן של תל־אביב, עשה שירות סדיר בנח"ל, נלחם במלחמת יום כיפור ושירת עד גיל 42 כחייל בחטיבת חי"ר. הוא חלם ללמוד היסטוריה אבל התפשר על משפטים, בעקבות אביו עורך הדין. מגיל צעיר ראה את ייעודו בעבודה בשירות הציבורי.
כשסיים את לימודיו, ביקש להתמחות בפרקליטות המדינה, במחלקת הבג"צים. המחלקה נחשבה לסיירת של משרד המשפטים. ההתמחות בה הייתה משאת נפשם של מצטייני הפקולטה.
פוגלמן הציג את מועמדותו בשורה של מכתבים. מכתביו לא נענו. הוא החליט לנסוע בעצמו למשרד המשפטים בירושלים, לחפש מענה. לאחר שקיבל תשובה שלילית, הלך לקצה המסדרון ודפק על דלתה של דורית ביניש, מנהלת המחלקה. מצטערת, אמרה לו ביניש. כל העמדות תפוסות. אבל וחפוי ראש יצא פוגלמן לרחוב, לאוטובוס שייקח אותו חזרה לתל־אביב. למזלו, האוטובוס בושש מלהגיע. המתמחה של ביניש מצאה אותו בתחנה. מתברר שיש עמדה אחת פנויה, בישרה לו, אצל הפרקליטה מיכל שקד. כך התחילה הקריירה שלו במערכת המשפט.
פוגלמן נחשב לאחד השופטים הליברלים בבית המשפט העליון. "עוזי הוא מפא"יניק", אומר עליו אחד מעמיתיו. "ממלכתי, פרגמטי, איש המערכת".
אסור לקבל את זה
הוא עמד על כך שנראיין אותו בבית המשפט העליון בירושלים. המיקום הבהיר לנו שהוא לא מדבר רק בשם עצמו אלא בשם עמיתיו המכהנים, שגוזרים על עצמם שתיקה. האם אתה משוכנע שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה, שאלנו. מפיך אלה מילים קשות.
"אני אדבר רק על מה שקרה וקורה למערכת המשפט", אמר. "נקודת השבר הייתה בנאום של השר לוין בינואר 2023. חלקים מהחזון שלו לא יצאו עדיין לפועל, אבל די במה שקרה כדי לומר שזאת שבירת כלים מוחלטת.
"להשבעת הנשיא עמית לא הגיעו ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ושר המשפטים. זאת שבירת כלים. בכל פעם שאני רואה את ביטויי החרם הנמשכים האלה, אני מזדעזע מחדש. אסור לקבל את זה".
מדוע ההיעדרות מטקסים מזעזעת אותך, שאלנו. טקסים הם רק טקסים.
"השמירה על רשות שופטת עצמאית היא עניין תשתיתי לדמוקרטיה", השיב. "העובדה שמסרבים לקרוא לעמית נשיא, היא לא רק פגיעה בתואר, היא פגיעה במהות. השרה אורית סטרוק, חברת הוועדה לבחירת שופטים, אמרה שלא צריך נשיא קבוע לבית המשפט העליון – הכל מתנהל בסדר עם ממלא מקום, בלי נשיא. זה לא נכון: נשיא בית המשפט העליון מנהל, יחד עם שר המשפטים, את כל בתי המשפט במדינה, מערכת עצומה, חיונית לשירות האזרח, עם תקציב גדול ואלפי עובדים.
"כממלא מקום הנשיא נפגשתי עם כל שופט שביקש להיפגש איתי, לשטוח דברים, להתייעץ, להתקדם. גם הפגישות עם השר חשובות. הסירוב של השר לוין להכיר בנשיא עמית ולהיפגש איתו כופה שיתוק על המערכת".
איתך לוין נפגש, אמרנו.
"נכון", אמר. "למרות חילוקי הדעות בינינו נפגשנו אחת לשבוע. החלטנו על מינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט, על מינוי שופטים לוועדות איתור ולוועדות שחרורים של אסירים ועוד. בכל פגישה חתמנו יחד על ערימה של מסמכים לאישור. בסופו של דבר מונו בתקופה שלי 162 שופטים ומונו גם 15 שופטים בפועל – זו הייתה הזרקת חמצן חשובה מאוד למערכת. ביוני 2024 לוין החליט להפסיק את הפגישות".
מה פוצץ אותו, שאלנו.
"בג"ץ דרש משר המשפטים להסביר מדוע הוא לא מאפשר בחירה של נשיא לעליון. מלא את תפקידך, אמר לו בג"ץ. לוין טען שבג"ץ לוקח סמכות שאין לו. הטענה חסרת שחר: הצו היה הדבר הבסיסי ביותר במשפט מינהלי: זה מה שעושים כאשר שר נמנע מהפעלת סמכות. החרם שהטיל לוין הוא מהלך שלא היה לו אח ורע ב־43 השנים שבהן עבדתי במערכת המשפטית".
בת ערובה
לוין ורוטמן משוכנעים שאתם, שופטי העליון, צברתם הרבה יותר מדי כוח, אמרנו. אתם מונעים מהממשלה להגשים את המדיניות שלה, אתם קושרים לה את הידיים ואת הרגליים.
"זה הנושא שמדאיג אותי", אמר. "הניסיון לפגוע בעצמאות השיפוטית. בישראל עצמאות השופטים קריטית כי בלי ביקורת שיפוטית אין בקרה אפקטיבית אחרת על הרשויות האחרות. הרשות המבצעת שולטת גם בכנסת, גם בחקיקת חוקי היסוד. אין לנו חוקה או מנגנונים מאזנים אחרים כמו שני בתי פרלמנט, בחירות אזוריות או כפיפות לבתי משפט כמו אלה של האיחוד האירופי, שפוסקים משטרסבורג או מלוקסמבורג. הרשות השופטת היא הבקרה האפקטיבית היחידה.
"עצמאות השופטים הייתה המוטו שלי. כשכיהנתי כממלא מקום הנשיא, דאגתי להתקשר לכל שופט שהותקף פוליטית, מהימין או מהשמאל. אמרתי לכל שופט כזה שאני עומד מאחוריו בלי קשר לתוכן ההחלטה שלו. ביקורת על החלטה תוכל להיעשות בהליך של ערעור ולא בבית דין שדה"
"לכן כל כך חשוב שבחירת שופטים לא תהיה פוליטית או בשליטה פוליטית. לאורך השנים היה לנו בוועדה לבחירת שופטים ניסיון מצטבר, מוצלח, של בחירת שופטים על ידי שילוב של אנשי מקצוע ופוליטיקאים. בחוק החדש שקיבלה הכנסת דיללו את החלק המקצועי והפכו את החלק הפוליטי לדומיננטי. יותר מזה, קבעו שנדרשת הסכמה של נציגי הקואליציה והאופוזיציה בבחירת שופט לעליון והוציאו את השופטים ממעגל ההסכמות. הבחירה (החל בכנסת הבאה, אם החוק לא יבוטל) תהיה פוליטית לגמרי, בלי שופטים ובלי נציגי הלשכה: לא תהיה בקרה מקצועית. כל שופט שייבחר יסומן פוליטית, לאיזה צבע פוליטי הוא שייך.
"הפוליטיקה חודרת גם לערכאות הנמוכות. החוק שהתקבל אמנם נותן השפעה מסוימת לשופטי העליון בתהליך הבחירה של שופטים לשלום ולמחוזי, אבל הוא קובע סייג: שופטים ייבחרו רק לאחר שתושג הסכמה בין נציגי הקואליציה והאופוזיציה. כך נגיע למצב שהוועדה תהיה בת ערובה – עד שלא תאשרו את המועמד שלי, אף שופט לא יתמנה. חווינו לאחרונה מקרה כזה בוועדה לבחירת שופטים: הפוליטיקאים מימין סיכלו קידום של שופטת שלום רק כיוון שפעילי ימין סברו שהיא מקילה מדי עם חשודים פלסטינים. זה שולח לשופטים מסר: אם לא תהיו קשובים למסרים פוליטיים, הקידום שלכם ייעצר".
פוגלמן מתכוון למקרה של שופטת השלום הירושלמית ג'ויה סקפה־שפירא, שלא קודמה למחוזי. בתגובה פוגלמן עיכב איוש חמישה תקנים בבית המשפט המחוזי בירושלים. "לא הסכמתי לפסילה על רקע פוליטי", אמר לנו.
השופטים שעוכבו מונו לאחר פרישתו של פוגלמן, בהסכמת הנשיא עמית, שחשש מקריסה במחוזי בירושלים. השופטת סקפה־שפירא לא קודמה.
"עצמאות השופטים הייתה המוטו שלי", אמר. "כשכיהנתי כממלא מקום הנשיא, דאגתי להתקשר לכל שופט שהותקף פוליטית, מהימין או מהשמאל. אמרתי לכל שופט כזה שאני עומד מאחוריו בלי קשר לתוכן ההחלטה שלו. ביקורת על החלטה תוכל להיעשות בהליך של ערעור ולא בבית דין שדה".
אני חונכתי על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית – הורינו ואנחנו נלחמנו על בסיס הערך הזה. מי שרוצה שלטון ללא מצרים של ממשלה, לא רוצה דמוקרטיה"
האם הלחץ הפוליטי חדר להחלטות השופטים, בעליון ובערכאות האחרות, שאלנו.
"אני חושב שלא", אמר. "המערכת עדיין שומרת על יציבותה ועצמאותה למרות הלחץ האדיר שמופנה כלפיה. הרשות השופטת מתאפיינת במקצועיות ובמצוינות. חשוב שהציבור יידע את זה, כי יש מי שטוען שהשופטים מוחלשים בגלל לחץ פוליטי. אסור לנו להגיע למצב ששופט שעומד לפסוק בדין יחשוב, מה שר המשפטים התורן יחשוב עליי".
לבנות מחדש
חוק נוסף שעבר מצביע על אותה מגמה: הוא משנה את שיטת הבחירה של נציב התלונות על השופטים. לפני תיקון החוק, השר בהסכמת נשיא העליון הביא את המועמד להצבעה בוועדה לבחירת שופטים. בחוק החדש שר המשפטים מקים ועדת בחירה. "אין ייצוג לשופטי העליון, אין ייצוג ללשכת עורכי הדין, אין ייצוג לאופוזיציה. הממשלה דומיננטית בתהליך", אמר פוגלמן.
נציב התלונות החדש, אמרנו, השופט המחוזי לשעבר אשר קולה, נחשב לבחירה מוצלחת. מי אמר שדווקא שופט עליון חייב להיות הנציב?
"אין לי טרוניה כלפי המועמד שנבחר", אמר פוגלמן. "הטרוניה היא כלפי המנגנון שנקבע ופוטנציאל הפגיעה בעתיד. דיברנו על ההשפעה של הפוליטיזציה על עצמאות השופטים – זה צומת אחד. הצומת השני הוא נציב התלונות. הוא יכול להמליץ על נקיטת אמצעים משמעתיים נגד שופטים, אפילו על הדחתם. החוק הוא חלק מאותו ניסיון לפוליטיזציה ועיקור העצמאות השיפוטית".
יריב לוין, אמרנו, איננו אינסטלטור שבא לפתוח כמה סתימות במערכת הקיימת: הוא מהפכן שסוחף את כל הקואליציה אחריו. האם ייתכן שאתם, בעליון, לא הבנתם עד כמה הממשלה מהפכנית? אתם מתווכחים על סעיפים בחוק כזה או אחר בזמן שהם הופכים את ישראל למדינה שונה.
"זה נכון", אמר. "לוין הוא לא אינסטלטור. הוא מהנדס שרוצה לבנות את הבניין מחדש. דמוקרטיה בנויה על איזונים ובלמים, הפרדת רשויות, כיבוד זכויות אדם ועצמאות שיפוטית, להבדיל משלטון של גורם אחד. אני חונכתי על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית – הורינו ואנחנו נלחמנו על בסיס הערך הזה. מי שרוצה שלטון ללא מצרים של ממשלה, לא רוצה דמוקרטיה".
בממשלה אומרים שכל מה שהם רוצים הוא משילות, אמרנו. המשפטנים מונעים מהם לעבוד, מונעים מהם למשול.
"זה מושג ללא אחיזה", אמר. "18 שנה עבדתי בפרקליטות, מתפקיד של מתמחה ועד למנהל מחלקת הבג"צים. התפיסה הייתה שהממשלה קובעת, ותפקיד הייעוץ הוא להציג לה מה מותר ומה אסור. לא רצינו לקבוע מדיניות. אם פרקליט היה אומר שאי־אפשר להגן על החלטה ממשלתית, זה לא עורר מחלוקת. הממשלה הייתה מקבלת את העמדה שלנו, ואם עמדה בהתנגדותה, הנושא היה עולה ליועץ המשפטי לממשלה, להכרעה. במקרים ספורים ראש הממשלה היה מתקומם. כך, למשל, כשאמרנו שראש הממשלה חייב לפטר את אריה דרעי שנחשד בפלילים, רבין התנגד בנחרצות, אבל ציית".
מעציב, לא מעליב
מה אתה חושב על המהלכים להדחת גלי בהרב-מיארה, שאלנו.
"היועצת ממלאת את תפקידה בענייניות ובמקצועיות", אמר. "הדחתה תפגע באופן ממשי בשלטון החוק. ההליכים נגדה משתלבים בקמפיין לדה־לגיטימציה של השירות הציבורי כולו. ממשלה לא יכולה לתפקד בלי שירות ציבורי. כשהממשלה מתארת אותו כדמון, כדיפ־סטייט, היא כורתת את הענף שהיא יושבת עליו".
האם כאשר שרי הממשלה מעליבים אתכם, השופטים, אתם נעלבים, שאלנו.
"זה מעציב, לא מעליב", אמר. "זה חלק מהגל העכור שאנחנו עוברים עכשיו. ביקורת על שופטים הייתה תמיד. מה שקורה היום לא נעצר בדרג הפוליטי. היום הכל פרוץ. פעם היו ממתינים למתן פסקי דין ואז משתלחים. היום כל שאלת ביניים של שופט באולם הופכת לעביט של שופכין ברשת החברתית".
הרבית לעבוד עם נתניהו כאשר עבדת במחלקת הבג"צים, אמרנו. מה חשבת עליו אז, ומה אתה חושב היום?
"החוויה שלי ממנו הייתה טובה", אמר. "הוא היה קשוב לחוות הדעת שלנו וגילה הבנה ובקיאות. החוויה הייתה טובה גם בשלבים מאוחרים יותר. כשהנשיאה ביניש פרשה, הוא הגיע לפגישה עם שופטי העליון. הוא דיבר בשבח העצמאות של בתי המשפט בישראל".
נתניהו איננו אותו נתניהו, אמרנו.
"אצטט כאן את דברי הנשיא אהרן ברק", השיב. "כשופט אני עושה אנליזה של החוק ולא פסיכואנליזה של המחוקק: כל אחד יחשוב לעצמו מה גרם לשינוי הגישה שלו".
היית אחד מ-11 שופטי העליון שהחליטו פה אחד להכשיר את בחירתו של נתניהו לראש ממשלה, אמרנו.
"פסק הדין היה נכון בזמנו וגם היום", אמר. "מינוי ראש ממשלה הוא החלטה של הכנסת, החלטה משטרית ייחודית שנמצאת בלב השדה הפוליטי, כל זאת במציאות חוקתית שבה ראש ממשלה יכול לכהן עד מתן פסק דין חלוט בעניינו. זאת להבדיל ממינוי ומפיטורים של שר, החלטה שמצויה בתחום המינהלי. מבחינה משפטית ההבדל ברור. רבים התפלאו בזמנו איך לא נמצא שופט אחד שהתנגד. התשובה הייתה חדה וברורה לכל השופטים שהיו בהרכב. זה היה המצב גם בהצבעה פה אחד – 9:0 – בעניין גיוס החרדים. כאשר המצב המשפטי חד וחלק, התשובה המשפטית ברורה, אם מגדירים אותך כשמרן או אם מגדירים אותך כליברל".
עולה מדבריך, אמרנו, שאין שום משקל להשקפת עולם של שופט. האם זה באמת כך?
"המנדט שלי גם כפרקליט וגם כשופט היה להחליט לא על פי השקפתי הפרטית", השיב. "כל חיי המקצועיים כך נהגתי: נתתי גיבוי לאינספור החלטות שלא אהבתי, אך הן היו במתחם החוק והסבירות. היו מקרים שבהם חשבתי שמה שהמדינה עושה לא נכון, אך הוא בגדר סמכותה. הבטן קצת כאבה לי, אבל השתכנעתי שהממשלה עומדת בכללי הביקורת השיפוטית. למשל, בנושא הריסת בתים של מחבלים. כתבתי שכאשר מדובר בהריסת בית של משפחת מחבל שאינה מעורבת בפשע, ההריסה לא מידתית, וראוי לשקול שינוי של ההלכה בהרכב מורחב, אך כל עוד קיימת ההלכה שמאפשרת הריסה, אני פוסק לפיה. אני חלק מבית המשפט".
נציגי העליון בראשותך הטילו וטו על בחירתם של ד"ר רפי ביטון וד"ר אביעד בקשי, מועמדים מהימין, לבית המשפט העליון, אמרנו. לוין טוען שנפסלו על רקע פוליטי.
"אנשי אקדמיה שמועמדים לעליון צריכים להיות בעלי שיעור קומה אינטלקטואלי", אמר. "עופר גרוסקופף, למשל, היה פרופסור בולט וסגן דקאן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב; דפנה ברק־ארז הייתה דקאנית הפקולטה למשפטים ומומחית בעלת שם במשפט ציבורי; אלכס שטיין היה גם הוא פרופסור בעל שם בעולם. ד"ר ביטון וד"ר בקשי, שני המועמדים, שאין לי כמובן דבר אישי נגדם, לא עומדים באותן אמות מידה המאפשרות בחירה ישירה מהאקדמיה לבית המשפט העליון".
מהומות בשידור חי
בג"ץ פותח מפעם לפעם את הדיונים שלו לשידור חי בערוצי הטלוויזיה, אמרנו. הדיונים האחרונים לוו בהתפרעויות של חברי כנסת ושל גורמים אחרים. האם באווירה הנוכחית כדאי לדעתך להמשיך ולשדר?
"שיניתי את דעתי בנושא", השיב. "בעבר חשבתי שבתי המשפט צריכים לדבר רק באמצעות פסקי דין. לאחר פרישת המשנה לנשיאה חנן מלצר, הנשיאה חיות ביקשה ממני לעמוד בראש ועדת ההיגוי להטמעת שידורים ישירים. שאלתי אותה מדוע היא מבקשת דווקא ממני, שמסתייג מהעניין. היא אמרה, דווקא בגלל ההסתייגות שלך.
"למדתי שיש בשידורים תועלת מאוד גדולה לציבור, אך יש להם גם מחירים. המלחמה מחריפה את הדילמה. אל הדיונים שנוגעים למלחמה מגיע קהל נסער, כולל הורים שכולים. יש גופים לעומתיים לבג"ץ שמזמינים ברשת קהלים מטעמם. השופטים כמובן סובלניים מאוד כלפי הורים שכולים, אך גבול הסובלנות נחצה כשיש ניסיונות לפוצץ את הדיון. את זה אי־אפשר להכיל. החלופה שנבחרה במקרה קיצון היא לסגור דלתות בפני הקהל הרחב, אך להמשיך לאפשר את השידור החי".
שרים וחברי כנסת קוראים לאחרונה לא לציית לפסיקות בית המשפט, אמרנו. השר קרעי, למשל.
"עד עכשיו לא נתקלנו בסירוב לכבד פסקי דין", אמר. "אני רוצה לקוות שלמרות הרטוריקה לא נגיע לאי־ציות חזיתי. ממשלה שלא תציית לפסקי דין תאבד את הלגיטימיות שלה, ואנחנו נאבד את החישוקים שמחזיקים אותנו כחברה. ברגע שאתה מאבד את החישוק הזה – למה שבעל יכבד פסק דין על תשלום מזונות לאשתו? זה מתכון להתפרקות חברתית. אני מאמין שלממשלה אין אינטרס לעשות זאת".
הוא ביקש לסיים בדברים שאין להם קשר לנושאי הראיון, אבל הם בוערים בליבו: "אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק הלב לכל המשפחות שאיבדו את יקיריהן במלחמה. אני מייחל לשובם במהרה של החטופים: בעניין הזה מוטלת על המדינה חובה מוסרית ראשונה במעלה. אני מייחל להחלמת הפצועים בגוף ובנפש ולחזרת המפונים ואנשי כוחות הביטחון לבתיהם ולשגרת חייהם. אני מבקש לאחל שנה טובה לכל אזרחי ישראל".
