פחות משלושה שבועות חלפו מאז שדונלד טראמפ הושבע לתפקידו. בצפון־מזרח האמריקאי קר כמו שהיה אז, בבוקר החגיגי ההוא בוושינגטון די־סי, אך סופות השלג והקרח הן צנועות אל מול המהפכה המתמדת הגדולה, הטראמפיזם שאין לו מעצור. בקדנציה הראשונה, נאמניו של הנשיא התקדמו בזהירות, בחוסר ביטחון מסוים. הם לא ציפו לנצח. טראמפ הקיף את עצמו בגנרלים; רובם היו אנשים מערכתיים, פטריוטים, רפובליקנים מהדור הישן. קחו לדוגמה את הגנרל ג'יימס ("כלב משוגע") מאטיס. אני זוכר ציטוט אחד מפורסם שלו, מתקופתו הצבאית. "אני בא בשלום. לא הבאתי ארטילריה. אבל אני מתחנן בפניכם, ויש לי דמעות בעיניים: אם תזיינו אותי, אני אהרוג כל אחד מכם". מאטיס גמר רע, כמובן: הוא התפטר בזעם מתפקיד שר ההגנה בגלל רצונו של טראמפ לסגת מסוריה במהירות.

נזכרתי במאטיס השבוע, כי בעוד התקשורת הישראלית עולצת סביב תוכניות הריביירה ברצועת עזה, התברר בארה"ב כי משרד ההגנה האמריקאי מכין תוכניות לנסיגת כוחות ארה"ב מסוריה, מיידית, בתוך 30 עד 90 יום. הנשיא נשאל על כך במסיבת העיתונאים בחדר הסגלגל השבוע, ובפרט - האם הודיע על כך לראש הממשלה נתניהו. הוא אמר ש"נחליט על כך (על סוריה) בקרוב. סוריה היא בלגן בפני עצמו והם לא צריכים אותנו מעורבים בכל דבר".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
הנוכחות האמריקאית בסוריה היא עניין קריטי מבחינת ירושלים; באזור מתפתח ציר ג'יהאדיסטי סוני, או לפחות כזה המזוהה עם האחים המוסלמים. בדמשק שולט המנהיג לשעבר של ג'בהת א־נוסרה. בני הברית החשובים של ישראל במרחב הזה הם הכורדים, והיא מפעילה את השפעתה הניכרת בוושינגטון כדי להגן עליהם מהמשטר החדש בסוריה, ובעיקר מפני טורקיה. הכוחות האמריקאיים מונעים, מעצם נוכחותם האזורית, את חיסול האוטונומיה הכורדית.
הנושא הזה סבוך ודרמטי, כי הכורדים הם הסוהרים של למעלה מעשרת אלפים לוחמי דאעש. אם האזור הכורדי בסוריה נופל, השד יברח מהבקבוק. אנקרה מבטיחה שהיא יכולה לטפל בכך; באירופה, בישראל ובארה"ב מוטרדים מאוד. ממילא, יש לאמריקאים פחות מ־2,000 חיילים שם; לא מתנהלת נגדם לוחמת גרילה אפקטיבית. זו עלות נמוכה מאוד עבור מרכיב ביציבות האזורית. ראש המוסד, ראש השב"כ ומערכת הביטחון כולה מביטים בעניין הכורדי, ובנושא דאעש, בדאגה רבה.
אך הטורקים עובדים בוושינגטון קשה מאוד. הם רוצים בחיסול הכוחות הכורדיים, פעם אחת ולתמיד. כמו קטאר, כמו סעודיה, הקשרים של אנקרה בבירה האמריקאית עמוקים, נרחבים, ממומנים היטב.
אם אכן טראמפ החליט לצאת מסוריה, הכורדים הפסידו, הישראלים גם, והטורקים ניצחו. ואלה לא החדשות הבעייתיות ביותר; טראמפ טרח להדגיש, בעוד נתניהו בוושינגטון, שדיווחים על היערכות לאופציה צבאית נגד איראן הם "מאוד מופרזים", ושהוא רוצה הסכם.
אלה שני עניינים שנדחקו אל מול פעמי המשיח ששמעו בישראל השבוע. הסופר מיכה גודמן המציא את הביטוי "צמצום הסכסוך"; בא דונלד טראמפ ומציע כעת את "מסחור הסכסוך". מסיבת העיתונאים של טראמפ בבית הלבן הייתה מוזיקה ערבה מאוד לרוב הגמור של הציבור פה. היא הזכירה את הסנטימנט העיקרי של ישראלים כלפי עזה, שאותו ניסח יפה יצחק רבין המנוח כאשר אמר שעדיף ש"עזה תטבע בים". רק שרבין, שהיה ריאליסט גמור, הוסיף שזה לא יקרה, ולכן צריך למצוא פתרון. ובכן, בא נשיא אמריקאי והציע פתרון: הגירה המונית ו"בעלות" אמריקאית על הרצועה. ריביירה, במילותיו שלו. היה צריך רק לתת מבט אחד בנתניהו כדי להבין עד כמה הוא חש שזכה בלוטו. הקואליציה ניצלה. בישראל ידעו על עמדות ההגירה של טראמפ, שהובעו בפומבי. אבל לא ציפו ל"תוכנית בעלות אמריקאית" בעזה.

לזכותו של הנשיא, ייאמר שכהרגלו הצליח לשבור מוסכמות. לדחוק את האזור והעולם לחשוב מחדש על עזה, על הכישלון ברצועה במשך עשרות שנים (עוד לפני שליטת ישראל, או ההתנתקות, או שלטון חמאס). כאשר טראמפ הציע מה שהציע, כוונתו לא הייתה להשתמש בכך כ"עז" במגעים עם סעודיה. הוא היה רציני. אבל מי יודע; אולי ההצעה תקדם שלום אזורי, דווקא כי תרד מסדר היום.
מצד שני, עוד לפני שהתרנגול קרא שלוש פעמים, החל הממשל לעדן, לתקן, להסביר ולבסוף לעמעם את התוכנית של טראמפ. דוברת הבית הלבן דיברה על "רילוקיישן זמני" של העזתים. כאשר נשאלה על דברי הנשיא ביחס ללוחמים אמריקאים, היא השיבה שהוא לא התחייב לכך. סטיב וויטקוף אמר לסנאטורים רפובליקנים שאין כוונה להוציא דולרים אמריקאיים על שיקום ובניית עזה. לאיש לא היו תשובות לשאלה מהי "בעלות" אמריקאית בעזה. האם מדובר בריבונות. איך יתמרצו את הפלסטינים לצאת, בהנחה שלא מדובר בגירוש אלים – שהוא פשע מלחמה, כמובן. האם יש הסכמה מאחת הטריטוריות או המדינות שהוזכרו (מסומלילנד ועד מצרים, שכבר הודיעה שאין על מה לדבר). מה זה אומר על השלב השני בעסקת הפסקת האש. ברחבי העולם הערבי, ובעצם בעולם כולו, התגובות היו חריפות. סעודיה הוציאה הודעה בסביבות 4 לפנות בוקר, שעון מקומי, שתוקפת כל יוזמה להזזת הפלסטינים. נוצרה תחושה שהממשל לא יודע מה לעשות עם הערות הנשיא.
2 צפייה בגלריה


דחק את האזור והעולם לחשוב מחדש על עזה. טראמפ
(צילום: Andrew Harnik / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בתחילה, הדרמה הייתה ענקית; בטלוויזיה האמריקאית חיפשו דוברים ישראלים שיכולים לדבר, מיד, לפנות בוקר בשעון ישראל, על מסלולי הגולף שייבנו ברצועה. אלה שעלו לשידור, שוריינו גם ליום למחרת. רק שלמחרת התקשרו מהרשתות האמריקאיות: בעצם, לא צריך עוד הופעה. אולי טראמפ עוד יקדם את תוכנית עזה, אבל מחזור התקשורת האינטנסיבי בעידנו הפך את הריביירה לעוד סנסציה. כמו המלחמה הצפויה נגד פנמה על השבת התעלה. כמו מכסי המגן הדרקוניים נגד מקסיקו וקנדה, שהוטלו ואז בוטלו בתמורה לכמה אלפי חיילים על הגבול. הסיפור של גרינלנד, שצמח, נשכח, חזר בתנופה, וכעת נמצא שוב בתרדמת (וצפוי להתעורר שוב). זה לא שכל העניינים הם כלאם פאדי; רק שיש כל כך הרבה כדורים באוויר, שקשה להתמקד.
ביום שאחרי, עזה עוד הייתה בכותרות - אבל הממשל עבר להתמקד בסוגיות הפנימיות, אלה שעליהן טראמפ נבחר. היה את הסיפור של ההשתלטות וסגירת סוכנות הסיוע העולמית האמריקאית, ה־USAID. ועניין האתלטים הטרנסג'נדרים. כעבור פחות מיממה, התברר שבמסגרת הקיצוצים בממשל הפדרלי, עניין קריטי המנוהל בידי ראש היוזמה ליעילות ממשלתית, אילון מאסק, הסי־איי־איי נדרש להעביר רשימת שמות של אנשים שנשכרו לעבודה בשנתיים האחרונות. באורח מדהים למדי, הוא שיגר שמות (לא מלאים) במייל בלתי מאובטח לבית - כולל אנליסטים ומומחים שעוסקים, לדוגמה, בסין. מפקדת משמר החופים האמריקאית, קצינה בדרגת אדמירל, קיבלה מטראמפ הודעה שהיא מפוטרת מיידית – ונדרשה לעזוב את מעונה הרשמי בתוך שלוש שעות, בלי לארוז את דבריה.
אולי שווה להזכיר מהי הדרמה האמיתית בישראל. זו שקשורה למציאות שלנו כרגע. הנה היא: בעזה יש עשרות ישראלים חפים מכל פשע, המוחזקים כחטופים בידי ארגון טרור אכזר. אין לו כוונה להתיר את שחרורם אלא בעסקה, ושימו לב: הוא לא ירשה הגירה מרצון מעזה. אז לפני רעיונות על חופשת "הכל כלול" בשכונת זייתון, טיפול בחמאס ממשיך להיות דרישה מקדמית. טראמפ הבהיר זאת בעצמו אתמול.
כאשר יש כל כך הרבה כדורים באוויר, כדאי לשמור את העיניים על הכדור הכי חשוב, הכי אנושי. ההצלחה הכי מובהקת ומרהיבה של הנשיא האמריקאי: השבת החטופים.