עוד לפני שפורסמה רשימת המחבלים שצפויים להשתחרר בעסקה בין ישראל לחמאס, כבר רוחשת הזירה הפלסטינית סביב הנושא ועולות לא רק השאלות לגבי זהות ומספר המשוחררים, אלא גם איך ישפיע המהלך על מעמד חמאס ועל המשך המאבק בישראל.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
את האווירה בצד הפלסטיני משקף היטב קדורה פארס, ראש הרשות לענייני האסירים ומראשי מחנה תומכי מרואן ברגותי בפתח, שהגיע לקטאר כדי להשפיע על דיוני העסקה: "הגענו לנקודת אל-חזור, והאופטימיות הפעם הייתה במקומה". לפי המידע שהתפרסם, שחרור המחבלים צפוי להתבצע בכמה פעימות ולכלול את 48 משוחררי עסקת שליט שנעצרו מחדש מאז 2011 (כולם מאיו"ש), כ-250 אסירי עולם עם דם על הידיים (רובם מהגדה) שכנראה יגורשו (לעזה או ליעדים בחו"ל כטורקיה וקטאר), ועוד כ-1,500 כלואים שלא נשפטו למאסר עולם ויוכלו לשוב לבתיהם, ובהם נשים, קטינים, חולים ומבוגרים.
עד היום בוצעו שלוש עסקאות שבהן שוחרר מספר גדול של מחבלים: עסקת ג'יבריל הראשונה ב-1983 שבה שוחררו 4,765 מחבלים, רובם מפתח, תמורת שישה חיילי צה"ל, עסקת ג'יבריל השנייה ב-1985, שבה שוחררו 1,150 תמורת שלושה חיילים, ועסקת שליט באוקטובר 2011, שבה שוחררו 1,027 מחבלים, בהם יחיא סינוואר, בתמורה לחייל אחד.
השפעת העסקאות הייתה לרוב שלילית מבחינה אסטרטגית וביטחונית. האירועים נתפסו כניצחון ההתנגדות והשיבו למערכת הפלסטינית מנהיגים שעם שחרורם האיצו את המאבק האלים. בעסקת ג'יבריל השנייה, למשל, שוחררו שייח' אחמד יאסין, ששנתיים לאחר יציאתו מהכלא ייסד את חמאס והכריז על תחילת ג'יהאד נגד ישראל, זיאד נח'אלה, מזכ"ל הג'יהאד האיסלאמי כיום, ורבים ממנהיגי פתח בשטחים, כמו ג'יבריל רג'וב, שהיו המנוע המרכזי של האינתיפאדה הראשונה ב-1987.
לעסקת שליט יש במידה רבה קשר ישיר ל-7 באוקטובר. סינוואר ומקרוביו ששוחררו עימו, ובראשם רווחי מושתהא שחוסל במהלך המלחמה, ותאופיק אבו-נעים, ששימש האחראי על ביטחון הפנים ברצועה, הגו יחד את רעיון המתקפה, השתלטו בהדרגה על מוקדי קבלת ההחלטות (בעיקר הלשכה המדינית וראשות הזרוע הצבאית), ביססו את "הפרויקט" כסיבת קיום הארגון והעלו אותו על פסים מעשיים.
לפי מספר הערכות שגובשו לאורך השנים, בין 40 אחוז למחצית ממשוחררי עסקת שליט, באיו"ש וברצועה, שבו לעסוק בטרור. במלחמה הזאת חיסל צה"ל ברצועה כעשרה ממשוחררי עסקת שליט שגורשו מאיו"ש, ובהם גם עבד אל-עזיז סאלחה שהתפרסם כשהניף ידיים מגואלות בדם לאחר הלינץ' ברמאללה. תזכורת טרייה בנוגע לשיבה המהירה לטרור קיבלנו בחיסולו של טארק דאוד, ששוחרר בעסקת נובמבר 23' ופצע בקיץ שלושה ישראלים במוסך בקלקיליה.
פתרון גירוש המחבלים שישראל משתמשת בו זה עשרות שנים מסתמן כבעייתי. מגורשים רבים ממשיכים את פעילותם, בפרט הצבאית, ממקומות גלותם, ואף צוברים השפעה ומעמד שלא היו להם בתקופת הכלא. כך למשל סאלח עארורי, ששוחרר ב-2010 וגורש לחו"ל (הוא נדד בין מדינות עד שהתיישב בלבנון), שם הפך לראש חמאס באיו"ש וקידם פיגועים קשים, כמו רצח שלושת הנערים בקיץ 2014; בכירי הזרוע הצבאית של הארגון ששוחררו בעסקת שליט והקימו בחו"ל ובעזה את "מטה הגדה" העוסק בהכוונת פיגועים באיו"ש (בראשו עומד כיום זאהר ג'בארין שהחליף את עארורי לאחר חיסולו); וכן מרואן ברגותי, שגורש ערב האינתיפאדה הראשונה וקידם מתוניס פעילות נמרצת מול השטחים.
"הגירוש לחו"ל מוכח זה שנים רבות כטעות", מסביר תת-גונדר בדימוס ד"ר יובל ביטון, ששימש ראש חטיבת המודיעין של השב"ס. "מגורשים כמו עארורי מגיעים ליעדים כמו קטאר וטורקיה, משם הם יכולים לפעול באופן חופשי יחסית, בעוד אם היו מוחזרים לאיו"ש, הם היו מצויים תחת פיקוח שוטף ויכולת פעולה של ישראל, כמו גם לחץ מצד הרשות".
עד לכתיבת שורות אלה, לא ברור מי מאסירי העולם ישוחרר. בורסת השמות – מתוך כעשרת אלפים כלואים בישראל – כוללת בכירים בחמאס, כמעט כולם מאיו"ש. הבולטים שבהם: איבראהים חאמד, ראש הזרוע הצבאית של חמאס באיו"ש; עבאס סייד, שעמד בראש זרוע חמאס בטול-כרם ונשפט ל-35 מאסרי עולם בגין אחריותו לפיגוע במלון פארק בנתניה ב-2002; עבדאללה ברגותי, שהיה אחראי לפיגועים קשים באינתיפאדה השנייה ונשפט ל-67 (!) מאסרי עולם; וכן פעילים שהפכו לסמלים, כמו חסן סלאמה שהיה אחראי על פיגועי תופת ב-1996, ג'מאל אל-הור, מראשי חוליית צוריף, או עבד א-נאסר עיסא, מתלמידיו של יחיא עיאש.
לצד אלה, מוזכרים בשיח הפלסטיני מנהיגי חמאס בכירים באיו"ש בעלי השפעה ציבורית, ובראשם חסן יוסף, אביו של "הנסיך הירוק", מסעב יוסף, מבקר חריף של הארגון המתגורר בארה"ב, וכן ג'מאל אבו אל-היג'א, ראש חמאס בג'נין הכלוא לתשעה מאסרי עולם, שכמה מבניו עצורים גם הם, ואחד מהם אף נהרג כמבוקש. זאת, לצד בכירים שאינם חברי חמאס, ובראשם מרואן ברגותי, שלגביו נטען באחרונה כי שחרורו לא נדון, ואחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית, שהשתתף בתכנון רצח השר רחבעם זאבי.
לא פעם התאפיינה ההערכה הישראלית לגבי השחרורים בחוסר הבנה בנוגע לחמאס. "בדיונים על עסקת שליט הוערך שהמהלך יחזק את הדימוי של הארגון, אבל היו שטענו שחלק גדול מהכלואים איבדו בשנות המאסר מעמד, מיומנויות וקשרים ויפנו לחייהם האישיים", מסביר ד"ר ביטון. בפועל, כפי שהוכיח שחרור יאסין ב-1985 וב-1997, אותם מנהיגים שומרים מהכלא על קשר עם העולם החיצון ועל מעמדם, ועם שחרורם משתלבים מהר בעשייה השוטפת.
3 צפייה בגלריה
מרוואן ברגותי. גם שמו עלה בבורסת השמות של האסירים שעשויים להשתחרר
(צילום: Eitan Hess-Ashkenazi, AP)
המשוחררים מוצגים כבר עכשיו על ידי חמאס כהישג בולט של המלחמה ואף כסיבה לקיומה, אף שברור כי הפגיעה בישראל הייתה המניע המרכזי של סינוואר, שמעולם גם לא תבע ריקון מוחלט של בתי הכלא. בכירי המשוחררים יסייעו, קרוב לוודאי, לשיקום הארגון, למילוי השורות בעקבות החיסולים הרבים, וישתתפו בעיצוב האסטרטגיה לאחר המלחמה. בין שיפעלו מעזה ובין שמחו"ל, סביר להניח שישאפו לשמר משוואה שתאפשר להמשיך לקדם טרור בגדה. זה בדיוק המצב שהתקיים עד 7 באוקטובר, כשישראל הסכימה לספוג פיגועים בגדה, כולל כאלה שמקורם ברצועה, כל עוד חמאס שמר על רגיעה בעזה.
ההתפכחות הנדרשת מישראל לאחר 7 באוקטובר מתחייבת גם לגבי המחבלים שישוחררו. כולם, ובכל זירה, יצטרכו להיות תחת מעקב מודיעיני הדוק. לגבי אלה שימשיכו בטרור, תידרש גם פעילות סיכול, מהסוג שמיעטו לבצע עד המלחמה. השחרור עלול לחזק את דימויו, כוחו וביטחונו העצמי של חמאס, ולפגוע באלה של הרשות באופן שעלול לערער את מעמדה. הפוטנציאל הזה, כמו דילמות אחרות הקשורות למלחמה, צריך לחדד בפני ישראל את העובדה שאבו-מאזן, חרף מגרעותיו, הוא הרע במיעוטו, ושכדאי לאתר דרכים לייצובו במקום למיטוטו.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
