25 בנובמבר 2023, היום השני של עסקת החטופים הראשונה, היה יום של שמחה והתרגשות בישראל. 13 חטופות וחטופים ישראלים שבו אחרי 50 יום בשבי חמאס. בהם היו גם ילדים קטנים, כמו אמילי הנד, אוהד מונדר ויהל שוהם, והתמונות של כל השבות והשבים, מחובקים עם בני משפחותיהם, היו נקודה של אור בימים אפלים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
אבל זה היה גם יום חגו של טארק דאוד. בגיל 18 הרקורד שלו כלל שלל עבירות ביטחוניות, ובגינן נעצר, הורשע, וישב בכלא הישראלי. ואז התקבלה בביתו שבקלקיליה הבשורה: דאוד נכלל ברשימות האסירים המשוחררים בעסקה. הוא לא היה שם בולט או מוכר, ולא זכה לכותרות מהדהדות בארץ. עוד שם נוסף ברשימה של 39 מחבלים – בפעימה הזו היו בעיקר מחבלות – שיצאו לחופשי.
זמן קצר לאחר שחרורו, התקבלו במערכת הביטחון אינדיקציות כי דאוד חבַר שוב למחבלי חמאס בגדה, ושב לסורו. שב"כ וצה"ל ביקשו לעצור אותו מספר פעמים, פשטו על ביתו, ולפי דיווח פלסטיני, גם עצרו את אחיו בתקווה שיופעל עליו לחץ ודאוד יסגיר את עצמו. זה לא עזר. המחבל המשוחרר ירד למחתרת, והפך למבוקש.
ב-12.8.24 נכנס ישראלי כבן 60 למוסך בקלקיליה כדי לטפל ברכבו. במוסך היה באותה עת חבר חוליה של דאוד, שהתקשר אליו והודיע: יש ישראלי במוסך. דאוד החמוש מיהר למקום, זיהה את הישראלי, ופתח לעברו בירי. הישראלי נפצע קשה, גם עוד שני פלסטינים נפגעו, ודאוד נמלט מזירת הפיגוע. כוחות צה"ל פתחו במרדף אחריו. דאוד אותר מחוץ לקלקיליה, ומי שחיסל אותו היה מפקד חטיבת אפרים אל"ם נתנאל שמכה, שעמד בראש המרדף.
דאוד היה הראשון מבין משוחררי עסקת החטופים הראשונה שחוסל, אבל ממש לא האחרון: באותו חודש חוסל מחבל משוחרר נוסף, ואא'ל מאשה, לאחר שניסה לפגוע בלוחמים. זמן קצר אחריו חוסל מחבל משוחרר שלישי, ג'יבריל ג'יבריל. כל זה, תשעה חודשים בלבד מאז ששוחררו.
מחבלים כמו דאוד וחבריו הם כאב הראש החדש-ישן של מערכת הביטחון. שיעורים ניכרים מהמשוחררים בעסקות קודמות חזרו לעיסוק בטרור. כמה בדיוק? הדעות חלוקות. ביוני האחרון אמר עו"ד סא"ל (מיל') מוריס הירש, בעברו פרקליט איו"ש בפרקליטות הצבאית, כי 60-55 אחוז מהמשתחררים חוזרים לטרור. ראש השב״כ רונן בר הציג לשרים בקבינט המדיני-ביטחוני נתון אפילו קשה יותר: 82 אחוז ממשוחררי עסקת שליט חזרו לטרור. ליאור אקרמן, לשעבר סגן ראש אגף בשב"כ, טוען שהמספרים נמוכים בהרבה. "במציאות רק כ-12 אחוז מהמשוחררים מעורבים אקטיבית בפעילות טרור. כל השאר נספרים ככאלו מאחר שהם מקבלים שכר או פיצויים מארגוני הטרור, או פעילים ברמת הפצת מסרים וכדומה. היסטורית, היו מקרים בודדים של חזרת פעילי טרור לפעילות בולטת - יחיא סינוואר (ששוחרר בעסקת שליט – א"א), למשל".
כך או כך, מדובר בתוספת משמעותית של מחבלים, חלקם מנוסים – שהישיבה בכלא אף האדירה את שמם וסמכותם, שחוזרים לדרך הטרור. מתוך כ-240 משוחררי העסקה הראשונה להחזרת החטופים, שכאמור יצאה לפועל רק בנובמבר-דצמבר 2023, כבר נעצרו מחדש 30, לא כולל השלושה שחוסלו. בשלב הראשון של העסקה הנוכחית – בתקווה שלא תתפוצץ ושישראל תקבל את כל 33 החטופים והחטופות שנכללים בחלק הזה של העסקה – עתידים להשתחרר עוד 736 מחבלים מורשעים או עצורים, ומלבדם עוד 1,167 תושבי עזה שמוחזקים בארץ ולא היו מעורבים באירועי 7 באוקטובר. אגב, לפי החלטת הממשלה, 47 מהמשוחררים בעסקה הנוכחית כבר שוחררו בעבר, בעסקת שליט, אבל חזרו לטרור ונאסרו שוב. אף אחד לא משלה את עצמו שמישהו מכל אלו הפך בינתיים לחובבי ציון. "הפלסטינים מונעים מאידיאולוגיה ושכנוע משיחיים", אומר שלום בן חנן, בעברו ראש אגף בשב"כ. "כל אלו שחוזרים לטרור, מאמינים שזה מה שצריך לעשות. הם לא שינו את דעתם בכלא. מדינת ישראל מבחינתם זו עדיין תקלה".
במערכת הביטחון יש תמיכה מקיר לקיר בעסקאות החטופים, ובצדק. אבל במקביל, יש גם לא מעט ויכוחים לגבי הדרך שבה ישראל צריכה להתמודד עם המשוחררים. בשבועיים האחרונים שוחחנו עם בכירים לשעבר במוסד ובשב"כ, שיש להם לא מעט שעות מול אסירים ביטחוניים משוחררים. השאלות הן קשות: לאן משחררים אותם? האם גירוש לחו"ל יעיל? איך עוקבים אחרי מעשיהם? ומה עושים אם מגלים כי הם בחרו שוב בדרך הטרור? אריק ברבינג ("האריס") הוא איש שב"כ לשעבר שכיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון וכראש אגף הסייבר בשירות, "ומאז שהייתי רכז צעיר", הוא אומר השבוע, "אני עוסק בחארות הכי מסוכנים ונוראיים שיש לנו".
שלושת המחבלים מהעסקה הקודמת חוסלו תשעה חודשים אחרי ששוחררו. זה פרק הזמן שלוקח להם לשוב לטרור?
"ממה שראינו בעסקת שליט, לוקח לאנשים האלו כשנה להבין את תמונת המצב. בהתחלה אם יש אליהם פניות כאלו ואחרות, הם בודקים שאלה לא תרגילים של שב"כ. דבר שני, הם עדיין מרגישים רתיעה מלחזור לכלא ונזהרים. לכן הם לא ידברו בטלפון, וינסו לשמור על פרופיל נמוך ולא ליפול בפח. אבל משום שאין להם עבודה אחרת בחיים, ובכלא הם רק התחזקו והכירו טוב יותר אחד את השני - בסוף זה יצוץ".
בעת עסקת שליט היה שלום בן חנן ראש שלוחת הדסק של חברון ויתיר בשב"כ, וסרק עם עמיתיו את 1,027 השמות שיועדו להשתחרר, כולל זה של יחיא סינוואר. "המחבלים המשוחררים", הוא מסביר, "אלו שמגיעים ליהודה ושומרון, חוזרים לשכונות שלהם, מתקבלים על ידי בני משפחתם, ומוקפים על ידי אנשי הארגון שאליו הם שייכים. אם הם אסירים של הפתח, רבים מהם ינותבו לעבודה, אמיתית או פיקטיבית, בתוך הרשות. מלבד לעבודה ידאגו להם לסבסוד ללימודים ועוד דברים, בעיקר לאלה שהם בכירים במעמדם".
איך נקבע מי בכיר?
האריס: "הבכירוּת נגזרת מתקופת המאסר, גודל המעשה שביצע, אורך השנים שישב בכלא, ומה היה מעמדו בארגון לפני".
כמה כסף אסיר כזה מקבל?
"יש מענקים ויש משכורת. כל אסיר שמשתחרר מקבל מענק לפי המפתח הבא: עד שהייה של חמש-שש שנים בכלא, 5,000-7,000 שקל. אסירים בכירים שבילו בכלא כעשר שנים, יקבלו מענק של 12 אלף שקל, המורכב מכספי רשות ומכספי חמאס או ג׳יהאד. ומי שנכלא למאסר עולם ולתקופות ארוכות יותר יכול לקבל גם מענק של 20 אלף שקל, גם הם מכספי הרשות וכספי הארגון. אחר כך, כמשכורת, יקבל אסיר ששוחרר ממאסר עולם עד כ-8,000 שקל, אסיר שישב חמש-שבע שנים, כ-5,000 שקל, אבל שכר זה משתנה לעיתים בשל סיכולים רבים שנעשים מול אותו אסיר משוחרר. זה הרבה כסף למי שגר באיו"ש".
ליאור אקרמן, לשעבר סגן ראש אגף בשב"כ: "שב"כ מעדיף את השארתם של המשוחררים בשטח, מאחר שכך אפשר לפקח עליהם בהצלחה רבה יותר. אולם הדרג המדיני העדיף לגרש את חלקם מטעמים פוליטיים"
ומה קורה לאסיר חמאס שחוזר לעזה?
בן חנן: “גם אז הוא יקבל משהו מהרשות, כי כל אסיר נחשב למישהו שהקריב משהו לטובת לעם הפלסטיני, אבל שם יעטפו אותם הארגונים שלהם. בגדול, הרשות לא מממנת משוחררי חמאס. בחמאס יש הקצבות מסודרות גם לתקופה שהיו בכלא, פיצוים למשפחות וגם להם. אסיר מחמאס מקבל קצבה שתלויה בתקופת הכלא שריצה, אלא שכרגע הקצבה הזו כלל אינה בטוחה, בגלל ההרס בעזה ומצב הנזילות של חמאס. אבל כל האסירים יקבלו עזרה, בגלל המחיר ששילמו ובגלל שהנרטיב של האסירים הוא רגיש במיוחד בחברה הפלסטינית. מבחינתם, מדובר בלוחמי חירות ששילמו מחיר כבד, והטיפול בהם יהיה בכפפות של משי”.
אחת הדילמות האקוטיות שבהן מתלבטים במערכת הביטחון היא לאן לשחרר את המחבלים שיוצאים לחופשי במסגרת העסקה. יש הבדל גדול בין האסירים שמשוחררים לאיו"ש, לבין אלו שמשוחררים לעזה, ובין אלו שבכלל מגורשים לחו"ל. "בעסקת שליט חמאס שלט בעזה, ורוב האסירים הכבדים הגיעו לשם, גם אם הם מאיו"ש", מסביר בן חנן, כיום עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור ומרצה בתוכנית לתואר שני של בית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, ומתמחה בין השאר בחמאס ובטרור. "חמאס קלט אותם ונתן להם בתים, כסף, משרות. בשנים הראשונות היו לנו תמונות שלהם חיים בבתים יפים, רוכבים על סוסים, מבלים בים. בשלב הבא, מכיוון שמדובר באנשים שרוצים להמשיך להיות פעילים, חמאס הקים ברצועה את מטה הגדה, ארגון שהיה אחראי לתכנון כל צירי הפיגועים של חמאס באיו"ש. המטרה הייתה לנצל את הקשרים שנבנו בבתי הכלא בישראל, כדי לתכנן ולהוציא לפועל פיגועים בצורה יותר טובה, לדוגמה בענייני מימון, רכישת אמל"ח והנחיות. החוליה שחטפה ורצחה את שלושת הנערים ביוני 2014, למשל, קיבלה את המימון ממטה הגדה. המטה אפילו לא ידע את מתווה הפיגוע. ידעו רק שהם נותנים כסף לפעילות טרור".
על הטעות הזו – גירוש אסירים מאיו"ש לעזה – ישראל לא תחזור הפעם. בעת עסקת שליט, המחשבה הייתה שאם מחבל מאיו"ש ישוחרר לעזה שבשליטת חמאס, הוא יהיה שם מנוטרל. חמאס, כידוע, דיכא באלימות את גורמי הרשות הפלסטינית בעזה. "אנחנו חשבנו שהגירוש לרצועת עזה יגרום להם לא להתעסק בטרור, או שהם יפתחו דף חדש", אומר האריס. "אבל המחשבות האלו התפוצצו לנו בפרצוף. לא ביום אחד, אבל התפוצצו. מי שמימן את פיגוע החטיפה והרצח של שלושת הנערים היה חברוני שגורש בעסקת שליט. זרקו אותו לרצועה, וברצועה הוא הוציא פיגוע. ולמה? שלטון חמאס הבין שיש פה אנשים רציניים, ואותם אנשים, מצידם, התחברו עם סינוואר, דף ומחמוד עיסא, והתחילו להפעיל טרור ביו"ש. הם היו פונים לאנשים בשכם, רמאללה, ג'נין, ומנסים לגייס אותם. כשהתרענו, לא היה אישור, מכל מיני סיבות, לפגוע בהם ברצועת עזה, בעיקר מחשש שזה ייצר הידרדרות והסלמה".
ומה בדבר הפעולה ההפוכה, לגרש מחבלים מעזה לאיו"ש?
"עזתים לאיו"ש", אומר האריס, "זה הכי מסוכן, ואת זה אתה לא עושה בכלל. גם הרשות לא מעוניינת בזה. היא מפחדת שהמסה הזו שתגיע, בעיקר מפלגי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, עלולה להביא להקצנה. האנשים האלו יודעים לעשות רק טרור, ואלה, מבחינת הרשות, הם האיום המרכזי ליציבות השלטון. בעסקת שליט, סאלח אל-עארורי (הממונה בחמאס על הזרוע הצבאית באיו"ש, שחוסל במלחמה הנוכחית ברובע הדאחיה – א"א) ואחרים שידרגו את מעמדם באמצעות הקשרים שיצרו בגדה, וגם בהנהגות של חמאס בחוץ - בקטאר, סוריה ועיראק. כל האנשים האלו, ככל שיעבור הזמן, אם לא נדע עליהם מספיק מידע שיוביל למעצרם, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בין אתגרים לסכנות ממשיות".
לדברי האריס, רשת הקשרים הזו, שנטווית בין המחבלים בכלא ומנוצלת לאחר שחרורם לצורכי טרור, היא הגיים-צ'יינג'ר באירוע. "המחבלים משודרגים בכלא מבחינת ידע וקשרים בין-אזוריים – יו"ש ועזה", הוא אומר. "הקשרים האלו לא יפרחו ברגע הראשון, אבל הם בוחנים את השטח, ואנחנו מצידנו נשב עליהם בצורה הדוקה. מטבע הדברים, היכולת של מערכת הביטחון לעקוב אחרי כל אחד ואחד כל הזמן, ולהיות צמוד אליו מבחינת זיהוי מאפיינים – אם יש לו כוונה לגייס צעירים, או שהוא מתחבר לגורמי ידע בנושאי נפץ, או מתחבר לגורמים בעזה או במדינות בחוץ – מוגבלת".
למרות הקשיים הללו, כל הבכירים שעימם שוחחנו מסכימים שהמעקב אחרי המשוחררים הוא אקוטי. "יש האזנות, יש באוויר כל הזמן כלי טיס שצופים", אומר אילן לוטן, בכיר לשעבר בשב"כ. "זה כמעט משחק חתול ועכבר. למה בנו בעזה תת-קרקע? חלק מהסיבות זה שלא יצפו בהם. יש גם סייבר, תצפיות, כל שיטות האיסוף שקיימות, אבל המחבלים המנוסים – וחלק ממשוחררי העסקות הם מאוד מנוסים – יודעים להיזהר, ובכל זאת מצליחים להוציא פיגועים. אחת המסקנות, למשל, זה להבין שלא מסתמכים בעיקר על טכנולוגיה. צריך לחזור לדברים הישנים של פעם, ליומינט (מודיעין אנושי, בעיקר סוכנים – א"א). שב"כ מתאים את עצמו למציאות החדשה ברצועת עזה".
"תפקיד שב"כ וצה"ל", מחזק האריס, "זה להביא מידע על כל גורם, בוודאי כאלו שהיו בכלא והם משוחררי העסקות, ולבצע עליהם פיקוח: למי הם מתקשרים, מה הם עושים. כל זה אפשרי. ביו"ש למשל, יש לישראל עליונות מודיעינית ומבצעית, גם אם לא הרמטית. כל מי שמשתחרר אנחנו מכירים אותו היטב. בנוסף, צריך לוודא שהוא לא מייצר קשרים, נגיד בין חברון לג'נין או בין שכם לרמאללה, על בסיס הקשר עם החברים מהכלא".
אפשרות אחרת, שנוסתה בעבר, היא להגלות משוחררים לחו"ל. בעסקה הנוכחית נקבע בהחלטת הממשלה כי "אסיר ביטחוני המיועד לשחרור... אשר הורשע ברצח או בייצור אמל"ח ששימש לרצח או שילח מפגע לפיגוע עם הרוגים, ישוחרר לפי החלטה זו בתנאי שהוא יועבר לרצועת עזה או לחו"ל ובתנאי שלא ישוב למדינת ישראל או לשטחי איו"ש, לצמיתות או לפרק זמן של שלוש שנים". כדי לחזור, אסור למחבל המשוחרר להיות מעורב בטרור במשך שלוש שנים, וגם אז – הוא נדרש לאישור שב"כ ושרי הקבינט.
ההערכה היא כי בעסקה הנוכחית, מחבלים "כבדים" יגורשו למדינות זרות. על הפרק: טורקיה וקטאר. אלא שבמערכת הביטחון הדעות חלוקות לגבי האפקטיביות של ההגליה לחו"ל. מצד אחד, המרחק עושה את שלו, ומקשֶׁה על המגורשים לעסוק בטרור בשליטה מרחוק. מצד שני, אם הם חוזרים לטרור – בחו"ל האופציות להגיע אליהם מורכבות הרבה יותר מאשר באיו"ש ואפילו בעזה.
האריס, שהיום משמש כיועץ לענייני מודיעין, שייך לקבוצה שמאמינה כי הגליה היא אפקטיבית, לפחות לגבי חלק מהמגורשים. "בעיניי, אם אתה מגלה אותם לטורקיה או קטאר - יש משמעות למרחק הגיאוגרפי", הוא אומר. "ככל שאתה רחוק יותר, לנו יותר פשוט לזהות את הקשר לטרור ולטפל. לכאורה אתה יכול כל ערב להגיע לרמאללה לעצור את אותו אדם. אבל מומחי ידע ומנהיגים בכירים? אני מעדיף אותם רחוק. ככל שאתה רחוק יותר והנגישות שלך היא דיגיטלית - המרחק נותן לי יתרונות, שאני יודע לנצל. זו עבודה של שב"כ, מוסד ואמ"ן. אם מזהים ציר, קשר בין מישהו שנמצא במדינה רחוקה לגדה, יש לישראל ולידידותיה עליונות, ואתה יכול להרתיע ולפגוע בו. הפגיעה גורמת לבריחה והרתעה. אלא שבשנים האחרונות זה לא קרה כמעט - ולכן יכולת ההרתעה ירדה".
עודד עילם, לשעבר ראש חטיבת הפח"ע במוסד, דווקא היה מעדיף שהמחבלים הכי מסוכנים יהיו הכי קרובים. "אני חושב שזו שגיאה להגלות מחבלים", הוא אומר. "אנחנו ראינו את הסיפור של סאלח אל-עארורי ואיך הקים מערך שלם (מחו"ל) וכנ"ל חאלד משעל (ראש הלשכה המדינית של חמאס, שפועל מקטאר – א"א). היכולת שלנו לטפל במחבלים שנמצאים מחוץ לגבולות אמנם קיימת, אבל היא לאין ערוך נמוכה לעומת היכולת שלנו במקומות כמו עזה ואיו"ש".
האם המחבלים מחו"ל יכולים לחזור איכשהו לעזה או לאיו"ש ללא אישור ישראל?
בן חנן: "המחבלים האלו בחו"ל הופכים ליעדים. הוא לא יכול לחזור במעבר אלנבי לאיו"ש או לעבור בנתב"ג. אבל היו בעבר מקרים של אנשים שהבריחו את עצמם לשטח".
אז מה עושים?
"נדרש שיתוף פעולה הדוק עם המוסד. היה כזה בעבר, ויהיה בעתיד. למדינת ישראל יש יכולות מודיעיניות לפקח על מי שהיא רוצה".
"הם לא מגורשים לארצות ידידותיות לנו", אומר אמנון סופרין, בכיר לשעבר במוסד. "לא לארה"ב ולא לאירופה, אלא למדינות שבהן מקבלים אותם בקבלת פנים טובה. כי אף אחד אחר לא רוצה לקבל אותם. בטורקיה, למשל, יש נציג רשמי של חמאס. גם הוא משוחרר מעסקת שליט, היה בעברו נהג הרכב של החוליה שחטפה את נחשון וקסמן ז"ל. דואגים להם למגורים, למשכורות. סאלח אל-עארורי ישב קודם בטורקיה. יש שם תשתית שהיא קיימת, פעילה, יודעת לקלוט את האנשים, לתת להם את הצרכים, ויודעת לתכנן פיגועים בארץ ובחוץ. ברגע שהוא תחת חסות מדינה אחרת, אי-אפשר לגעת בו".
שלום בן חנן, ראש אגף בשב"כ בעבר: "עד 7 באוקטובר כלל המערכת הייתה בקונספציה, ולא חשוב מאיזה צד, שבשם השמירה על השקט לא רוצים לחסל מישהו ממטה הגדה, למשל. אני חשתי שיש להם סוג של חסינות ושאנחנו לא מתחשבנים איתם. עכשיו כולם אומרים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אני סקפטי"
מה בכל זאת אפשר לעשות אם מגורש לחו"ל חזר לטרור?
"בחו"ל צריך לבחור במי להתמקד. לא כל המשוחררים הבכירים באותה רמה או יכולת, ולא כולם מסוכנים באותה מידה. מאחר שאנחנו יודעים מי האנשים, אנחנו יודעים לסנן את המסוכן, ואז מתחילים לעקוב אחריו בכל האמצעים, ולבנות את התמונה: עם מי הוא נפגש, מי חוג האנשים שלו ומה הם מתכננים. ואז אתה מסכל את זה. עכשיו, אותם אנשים הפכו להיות זהירים, ואתה צריך לנצל את כל היכולות, ולהבין איזה סוג פעילות הוא יכול להוציא לפועל. אתה צריך להיות מאוד זהיר, כי אתה פועל על אדמת מדינה זרה, וכמוסד, אתה החשוד העיקרי. אנחנו כל הזמן לומדים ומשכללים את השיטות, משפרים את היכולות ומתאימים אותן למציאות החדשה".
גם אקרמן, היום ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, היה מעדיף שהמגורשים יהיו בהישג יד. "ככלל", הוא אומר, "שב"כ מעדיף את השארתם של המשוחררים בשטח, מאחר שכך אפשר לפקח עליהם בהצלחה רבה יותר. אולם הדרג המדיני העדיף לגרש את חלקם מטעמים פוליטיים. שב"כ מסוגל ובנוי לייצר פיקוח מודיעיני הדוק על כל המשוחררים. אף אחד מהם אינו נעלם. יש יכולות מודיעיניות לזהות התנהלות ביטחונית חריגה של כל משוחרר, או חזרה לפעילות טרור ממשית".
בן חנן: "בטורקיה למשל, זה טריקי. היו תקופת בעבר שהגבילו שם מחבלים או גירשו אותם בשל אינטרסים מול הממשל הטורקי. מובן שהיום המצב שונה, וסביר להניח שהחבר'ה האלה יחזרו לעסוק בטרור. ואז מישהו יוכל להגיד לארדואן, אתה לא מפקח מספיק על מחבלי חמאס? גם לקטאר, מדינת האם של חמאס, יגידו לה, למה המחבל הזה עושה ככה וככה ואתם לא יוצאים נגדו? זה לא ריאלי. הנה, אמרו לקטאר לגרש את חמאס. שמעת על זה? ממש לא. הם ימשיכו לחיות שם בבתי מלון מפוארים. אני מניח שהמפקדה תחבק את המשוחררים, ייתנו להם כסף, תקציבים, תארים מפוצצים, ובתכלס, הם יחזרו לעסוק בטרור".
אבל היה לפחות מקרה אחד שבו הגליה לחו"ל דווקא כן עבדה. באפריל 2002, במהלך מבצע חומת מגן, התבצרו כ-50 מחבלים בכנסיית המולד בבית-לחם, והחזיקו בבני ערובה. בגלל הרגישות – זה אחד המקומות הקדושים לעולם הנוצרי, האירוע זכה לכיסוי תקשורתי אינטנסיבי בחו"ל – ישראל העדיפה מו"מ עם המתבצרים על פני פעולת פריצה. אחרי 39 יום נסגרה עסקה: חלקם הקטן של המחבלים גורשו לעזה – מרביתם לקפריסין, ומשם נקלטו באירלנד ובספרד. "מה שניתק אותם מהטרור", אומר בן חנן, "היה הפיקוח הקפדני במדינות שאליהן הם נשלחו. אלו היו מדינות מערביות שקלטו אותם בתנאים מחמירים, כי אפילו אם הן אוהדות את העניין הפלסטיני, לא מתאים להן שמחבלים יאספו כסף ויוציאו לפועל פיגועים על אדמתן. הן גם לא רוצות שמחר יהיה חיסול של המוסד בשטחן בגלל מישהו שעסק בטרור. לכן אותם מחבלים הם כמו אסיר ברישיון".
למה לא לנסות את זה עכשיו?
האריס: "בחוליית המולד זה הצליח, כי רוב המחבלים שם היו אנשי פתח, ומיעוטם חמאסניקים, וכשהם יצאו למדינות באירופה הם השתלבו, וכמעט מאה אחוז מהם לא חזרו לטרור. הם ראו שיש חיים טובים יותר והסתדרו. אבל עכשיו רוב המשוחררים הם מחמאס וג'יהאד, ולא פתח. זה גם קרה לפני יותר מ-20 שנה. היום מדינות אירופה כבר לא ירצו לקלוט אנשים כאלו".
אין כמובן דרך לדעת מראש כמה מהאסירים המשוחררים בעסקה הנוכחית ישובו בסופו של דבר לטרור. "זה הכל רולטה לאומית, אולי המחבלים ירצחו, אולי לא", אומר ח"כ לשעבר עו"ד צבי האוזר, שהיה בעת עסקת שליט מזכיר הממשלה ויו"ר ועדת החוץ והביטחון וועדת המשנה למודיעין. "זה הכל הערכות, כיסויי מצפוּן".
האוזר התנגד לעסקת שליט. "העובדה היא שיש אנשים ששילמו בחייהם בשל עסקת שליט, קרי ישראל לא יכלה למנוע רצח. היכולות המודיעיניות שלנו טובות, אבל לא הרמטית. אולי מנענו יותר רציחות, אבל לא את כולן".
גם אם נקבל את ההערכות הנמוכות, 12 אחוז, בעסקה הנוכחית מדובר בעשרות רבות של מחבלים שישובו לטרור. במקרה כזה, למערכת הביטחון יש מגוון אפשרויות להתמודד עימם, שגם הן תלויות במיקום של המחבל. אף אחת מהן, כפי שהאוזר טוען, לא הרמטית.
אם המחבל בשטחים או בעזה, יכול להיות שהצעד הראשון יהיה שיחת אזהרה שהוא יקבל מרַכז שב"כ. אנחנו יודעים שנפגשת עם זה וזה ועשית כך וכך, דיר באלכ, אתה אסיר משוחרר. בתקווה שזה יעזור. לרוב, זה לא עובד. "אני שלחתי רכזים למשוחררים וזימנו אותם לשיחות אזהרה", אומר האריס. "זה מחזיק כמו שיחת נזיפה מהמורה בבית הספר".
למחבלים שגורשו לחו"ל, אומר בכיר המוסד לשעבר עילם, האזהרות הללו פחות רלוונטיות. "חס וחלילה", הוא פוסק. "בחו"ל אני לא רוצה שהם יחשבו שיושבים עליהם. אני רוצה להרדים אותם. אני לא רוצה שיחליפו מקומות או ישתמשו באמצעי טשטוש (לתקשורת או מיקום – א"א). האינטרס שלנו הוא לא להגיד 'אתם יעד שלי', כי זה יגרום להם לנקוט אמצעי בטיחות".
אם פעילות הטרור של האסיר המשוחרר נמשכת, שוב, השאלה היא איפה הוא. אם המחבל בשטחים, ייתכן שיוגדר כמבוקש, וכוחות הביטחון יבקשו לעצור אותו. כאמור, כ-30 ממשוחררי העסקה הראשונה כבר נעצרו מחדש. אם הוא בחו"ל, העניינים טיפה מסתבכים. במדינה ידידותית, אפשר לבקש מהשלטונות לפעול. מן הסתם, זו לא ממש אופציה שקיימת כרגע בקטאר או בטורקיה.
האפשרות הקיצונית יותר היא, כמובן, סיכול ממוקד של המחבל המשוחרר. גם הדרך הזו מאוד לא פשוטה, אפילו אם המחבל באיו"ש או בעזה. בן חנן: "אחרי עסקת שליט היו ברצועה סיכולים ממוקדים בודדים. עניין של החלטה של המדינה".
החלטה פוליטית?
"זה אף פעם לא רק פוליטיקאים. זו החלטה של כל המערכת. זה לא שמערכת הביטחון הגיעה לישיבות הממשלה ואמרה: 'בואו נחסל'. עד 7 באוקטובר כלל המערכת הייתה בקונספציה, ולא חשוב מאיזה צד, שבשם השמירה על השקט לא רוצים לחסל מישהו ממטה הגדה, למשל. אני חשתי שיש להם סוג של חסינות ושאנחנו לא מתחשבנים איתם. עכשיו כולם אומרים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אני סקפטי. מה שאני מניח לעתיד, שאלה ממטה הגדה שנשארו בחיים יחזרו לעיסוקים שלהם מלפני 7 באוקטובר".
לוטן דווקא כן מצביע על המערכת הפוליטית כמקום שבו נבלמו חיסולים. "לאורך השנים", הוא אומר, "היו פיגועים באיו"ש עם הכוונה מעזה, ואז היו לא מעט המלצות לפעול נגדם בפעילות יזומה, המלצות שלא אושרו בגלל דרג מדיני. לפני 7 באוקטובר הייתה, למשל, המלצת שב"כ לפעולה יזומה נגד ראשי ארגוני חמאס ברצועת עזה. למה לא עשו? תשאלי את הפוליטיקאים".
מה אפשר לעשות עכשיו?
"יוזמה, ולא תגובה. ודבר שני, לפגוע ביכולות ולא לחפש כוונות. מזהים אצל היריב יכולות, למשל מחרטה לייצור פצצות מרגמה? מיד לפגוע. לא להמתין לראות האם הם מתכוונים לירות, אולי מתכוונים לירות. חייבים לשנות את התפיסה".
האריס: "הסיכולים ששב"כ יודע לעשות הם בעיקר מעצרים. במקרים חריגים ביותר ביו"ש, אם יש מחבל שהוא פצצה מתקתקת, מקבלים את האישור המתאים להרוג. הבעיה היא המערכת. אם עכשיו משוחרר עסקה חזר לביתו ומתקתק באינטרנט 'איך מכינים חומר נפץ', אני רוצה שתהיה לי גישה משפטית קלה אליו מהרגע הראשון שאני מזהה אצלו כוונות טרור, או אפילו מחשבות על טרור".
וזה לא קורה?
"בעבר, אחרי שהם היו משתחררים, המערכת התנהגה אליהם כאילו העבר שלהם התאפס. אני חושב שזה לא נכון. אני משחרר אנשים בעסקה לפני הזמן? אני רוצה שאם מישהו יעשה פיפס לא נכון בבוקר, תהיה לי פלטפורמה משפטית שתאפשר מעצר, עיקוב וכו', פלטפורמה מהירה יותר מאשר מול תושב אחר באיו"ש שלא היה בעסקה. בעסקת שליט לא היה את זה. הם חזרו לטרור, ובכל פעם היינו צריכים להתחיל מחדש. אבל הוא לא מחבל חדש. הוא שוחרר בעסקה, חסכו לו שבע שנים בכלא, ואני רוצה שנתייחס אליו כאילו החזרתי הביתה מחבל. צריך מנגנונים חדים ומהירים יותר, ותיאום ביטחוני הדוק יותר בטיפול מול יריבים משותפים לנו ולרשות".
כל נושא הסיכול הממוקד של אסיר משוחרר הופך כמובן להרבה יותר מסובך בחו"ל. "בחו"ל, לתכנן מבצע לחיסול פעיל כזה או אחר, זה תהליך ארוך ומורכב, שדורש הרבה מאוד משאבים ושיש לו גם השלכות מדיניות", אומר עילם. "למה לא חיסלנו עד היום בקטאר את החבר'ה? למה עד היום יושבים אבו-עבדאללה וחאלד משעל ואבו-מרזוק קילומטר משדה התעופה בקטאר? גם בגלל קטאר, וגם בגלל האמריקאים. גם אחרי המלחמה לא נגענו בצמרת שלהם בקטאר. לא חיסלנו בטורקיה. לראיה, הנייה ישב בטורקיה ולא קרה לו כלום, עד שעבר לאיראן (הנייה חוסל בטהרן ביולי 2024 על ידי ישראל – א”א)".
אולי כי זה הרבה יותר קשה לביצוע במדינות כאלו.
"ישראל והמוסד יודעים בסופו של דבר איך להגיע למי שרוצים. לא תמיד זה אפשרי, או בעל יכולת מבצעית או מודיעינית, ולפעמים יש שיקולים מדיניים. אבל עם זאת, המוסד יודע להגיע".
"לצערי הרב", אומר האריס, "גם אלו שגורשו לחו"ל והתפזרו בעולם, רובם ככולם לא סוכלו. סאלח אל-עארורי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס באיו”ש, שפעל תקופה ארוכה ליצירת תשתיות טרור, לא סוכל עד חרבות ברזל. אני חושב שצריך לגרש אותם למדינות רבות ככל הניתן. הריחוק מהשטח מייצר הזדמנויות מודיעיניות רבות ומגוונות, לרבות מבצעיות וסיכוליות. לפעמים יותר קל לפגוע ולסכל במקומות רחוקים מאשר קרובים. תחושת הביטחון בחו"ל גבוהה אצלם יותר, ולפעמים היכולת בחו”ל נגישה יותר".
עילם מקווה שכל זה השתנה עכשיו מול האסירים המשוחררים החדשים, ואלו שעוד יבואו. "חשוב להבין שהיום אנחנו נמצאים בישראל מודל 2.0 מבחינת הנכונות להפעלת כוח", הוא אומר. "אנחנו בתפיסה ביטחונית שונה לחלוטין מאז 7 באוקטובר. ישראל, במידה מסוימת, הסירה את הכפפות. ורואים את זה עכשיו בטול-כרם וג'נין, וכמובן עזה ולבנון. נגמר העידן שישראל מתקשרת לארה"ב ומתחננת שישכנעו את חיזבאללה להזיז את האוהל. גם בעזה או בגדה, לדעתי, אין הקש בדלת, אין דבר כזה שרכז דופק על הדלת. נגמר. עצם זה שמחבלים שוחררו, הם צריכים להבין שיש עליהם גזר דין מוות אם הם חוזרים לטרור. ושהמוות שלהם הוא בשטח, לא דרך בית המשפט".
