כמה דקות אחרי שהשופט שלמה בנג'ו הגיע לבית משפט השלום בחיפה, נכנסה לאולם, דרך דלת צדדית, גם א’. עטופה בבד כהה, כשפניה מוסתרות, היא התיישבה מאחורי פרגוד ובקול חנוק מדמעות החלה להשמיע את עדותה.
מולה ישב הנאשם רונן שיך, בן 33, עובד עיריית חיפה לשעבר, שניהל קבוצת טלגרם עם יותר מ-100 אלף חברים ובה הפיץ תמונות אינטימיות של 187 נשים וקטינות, בהן גם א', ללא ידיעתן והסכמתן. כדי להוכיח שלא מדובר בעובדות בתעשיית המין, צירף שיך לתמונות גם את פרטיהן האישיים ואת הפרופיל שלהן ברשתות החברתיות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"החיים שלי נהרסו ברגע", סיפרה א' לשופט בקול רועד על הרגע שבו גילתה כי תמונותיה הופצו ללא ידיעתה. מאז, שיתפה, היא מתקשה לצאת למרחב הציבורי ובעקבות כך אף נאלצה לעבור ניתוח קוסמטי לשינוי תווי פניה, כדי למנוע את האפשרות שתזוהה ברחוב. לצורך ביצוע ההליך הסבוך, היא שילמה כ-200 אלף שקל. לאישוש דבריה, היא צירפה לעדותה תצהיר ומסמכים רפואיים.
"מצפייה בסרטון שלה שהופץ, לעומת הדמות שהופיעה בבית המשפט, התרשמנו שאכן מדובר בשינוי רציני, וכי לא ניתן היה לזהות שמדובר באותה האישה", אמר פרקליטו של שיך עו"ד אבי אמר.
עו״ד אבי אמרבאפריל 2021 נגזרו על מרשו 50 חודשי מאסר בפועל ופיצוי כספי בגובה חצי מיליון שקל לקורבנות. "מדובר בתיק תקדימי מבחינת היקף וחומרת האישומים", אומר עו"ד אמר. "הפרקליטות דרשה שש שנות מאסר, אבל הצלחתי לחתום על הסדר טיעון לטובת שמירה על המתלוננות וכדי למנוע מכולן להעיד".
עדויותיהן המטלטלות של א' ושל יתר הקורבנות בתיק חשפו את המחיר הכבד שגובה הפצה בלתי חוקית של סרטונים ותמונות עירום, בעיקר באמצעות קבוצות טלגרם, שהפכה בשנים האחרונות לאחד מסוגי הפגיעה המשפילים והקשים ביותר במרחב המקוון. כשהמדינה רעשה בשבוע שעבר, בעקבות פרשת מכון הכושר ביבנה, הן מן הסתם גם הבינו, יותר מכולם, את ההשלכות הקשות, העמוקות וארוכות הטווח של החשיפה הכפויה והבלתי חוקית. זאת לאחר שמצלמות האבטחה בחדר הכושר נפרצו, והמתאמנות והמאמן גילו לתדהמתם שתמונותיהם האינטימיות ביותר הופצו לכל עבר ברשתות, לצד ביטויי זלזול, ואפילו תוכחה.
בשיחה איתו, הדגיש המאמן כי הוא "לא נשוי, אלא רווק" וכי שלוש הנשים שעימן קיים יחסי מין "כולן גרושות". זה כמובן לא רלוונטי. עדויות של מי שמצאו את עצמן חשופות לעין כל, בעל כורחן, מגלות כי הפרשה, שזכתה לממים ולאינספור התייחסויות ברשת, מבודחות בחלקן, כלל לא מצחיקה ובעיקר, פלילית. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, המשטרה טרם גילתה מי פרץ למצלמות ו/או הפיץ את התמונות, אבל הפרסום הוויראלי כבר גרם לפגיעה קשה בקורבנות ובבני משפחותיהם.
"מה שהאנשים ש'רק' צפו בסרטונים האלה ו/או העבירו אותם הלאה לא מבינים, זה שהם עברו עבירה וצפויים לעונשי מאסר", אומר עו"ד עופר פרידמן המתמחה בעבירות סייבר. אבל מה שהאנשים ש"רק" צפו או "רק" שיתפו, וככל הנראה לא ייתפסו ויועמדו לדין, באמת לא מבינים ‑ היא הפגיעה העמוקה והבלתי הפיכה שלהם בחיי הקורבנות, שעלולה להגיע לדיני נפשות ממש.
"יש פער עצום בין הקלות של ביצוע העבירה ‑ למרות שמדובר בעבירת פשע של חמש שנים ‑ שאתה בלחיצת כפתור מפיץ, לבין הנזק של מי שנפגעת, שהוא פשוט מטורף", אומרת עו"ד שירי רום, סגנית מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה. "אלו ממש מאפיינים של נשים שנפגעות בעבירת מין".
ואכן, מעיון בתיקים שטופלו בשנים האחרונות במחלקת הסייבר, עולה כי הפצת התמונות ברשת הביאה את הנפגעות למצבי ייאוש קיצוניים שגרמו להן לפתח חרדות, דיכאונות, הפרעות נפשיות והפרעות אכילה, להסתגר בבית ולהימנע מקשר עם אנשים.
"המצב הנפשי שלי קורס. יש לי בחילות יומיומיות, חוסר תיאבון, קושי להירדם, קושי באינטראקציה עם אנשים, חוסר אמון במין הגברי, זלזול עצמי ובכי לעיתים קרובות". כך העידה אחת מקורבנותיו הרבים של עידן מיכאילוב, שהפיץ תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני של יותר מ-130 נשים, בהן 30 קטינות, במספר ערוצי טלגרם בתשלום שניהל, בשם "תוצרת כחול לבן". הוא נהג למכור כל תמונה או סרטון תמורת 60 שקל. הצעיר בן ה-22, תושב אופקים, הורשע ב-2022 בעבירות של הטרדה מינית, התנכלות ופגיעה בפרטיות ונידון למאסר של חמש שנים. השופטת ענת חולתא קבעה כי מעשיו "גרמו להחפצת הקורבנות וסחר במיניות שלהם. מעשים התורמים לזיהום המרחב הווירטואלי והפיכתו ללא בטוח".
3 צפייה בגלריה
מיכאילוב בבית המשפט בהקראת גזר הדין. "מעשים התורמים לזיהום המרחב הווירטואלי והפיכתו ללא בטוח"
(צילום: בראל אפרים )
נפגעות נוספות תיארו פגיעות מתמשכות באורח חייהן ואף מחשבות אובדניות: "הביטחון העצמי שלי ירד, הדימוי העצמי ירד, אני מרגישה בסיוט", סיפרה אחת מהן. "אני רוצה להתחבא ולהיעלם. בגלל שלא יכולתי להכיל יותר, לאחרונה נכנסתי לדיכאון קליני והתחלתי לקחת כדורים".
מספר קטינות שנפגעו, סיפרו כי נאלצו לעזוב את בית הספר שבו למדו. אחרות דיברו על קושי במציאת עבודה, ביצירת קשרים עם אנשים ובמתן אמון בבני המין השני. "נמנעתי מסיטואציות חברתיות", סיפרה מתלוננת נוספת. "מה יקרה אם מישהו יודע ויראה אותי? ירדתי למחתרת. מכל בחינה".
כמעט כולן דיווחו על הטרדות מרובות שהן סופגות, רובן בעלות תוכן מיני, ברשתות החברתיות, בהודעות טקסט או בשיחות לטלפון שלהן, ואף ברחוב. "כל הבקשות וההודעות (שקיבלתי) היו מגברים שראו אותי", העידה אחת המתלוננות. "מאות גברים שניסו ליצור קשר בצורה כזו או אחרת, ובכל התראה שאת מקבלת - עוד סכין ננעצת לך בלב, כי את יודעת שעוד אדם ראה אותך חשופה כל כך, רגשית ופיזית, למרות שלא הסכמת ולא רצית בכך".
"כל בקשות החברות וההודעות שקיבלתי ברשת היו מגברים שראו אותי... מאות גברים שניסו ליצור קשר בצורה כזו או אחרת, ובכל התראה שאת מקבלת - עוד סכין ננעצת לך בלב, כי את יודעת שעוד אדם ראה אותך חשופה כל כך, רגשית ופיזית, למרות שלא הסכמת ולא רצית בכך"
כל זה, היא המשיכה וסיפרה, שינה את כל השקפתה על החיים וגרם לה לאבד את הביטחון הבסיסי שהיה לה בעולם. "לצערי, הבנתי איך זה מרגיש להיות אישה בתוך מציאות גברית שבה לאף אחד לא אכפת מה את מרגישה... העיקר שאת מספקת צרכים. הדבר הכי בסיסי, הפרטיות שלך, הגוף הפרטי והאישי שלך - הופך לנחלת הכלל. את כלי, את בובה. תחושת האמון שלי בעולם התנפצה, וגיליתי שאני, כאישה, מופקרת בעולם הזה".
ללא ספק, אחת העדויות הקשות והמטלטלות בתיק היא של נ', צעירה שכבר נפגעה מינית בעברה. "עברתי אונס בגיל 14 וזה היה נורא קשה, ועדיין, אני מרגישה שהפרסום של התמונות שוב ושוב - גרוע הרבה יותר", העידה. "אונס זה דבר פרטי, אישי שלי, אף אחד לא יידע אם אבחר להתמודד עם זה לבד ולא לספר. (אבל) כשממשיכים להפיץ תמונות עירום שלי ברשת, כולם יכולים לראות את זה כל הזמן. אין לי שליטה על זה, ואני מרגישה שזה כאילו שאני מאבדת שליטה על הגוף שלי. אני ממשיכה להיות חשופה כל יום, כל הזמן, וכל פרסום כזה גורם לי להרגיש כאילו אני עוברת אונס מחדש, כאילו לא אצליח להשאיר את זה בעבר לעולם".
"עברתי אונס בגיל 14 וזה היה נורא קשה, ועדיין, האונס זה דבר פרטי שלי, אף אחד לא יידע אם אבחר לא לספר עליו. כשממשיכים להפיץ תמונות עירום שלי ברשת, אני ממשיכה להיות חשופה כל יום, כל הזמן. זה כאילו אני עוברת אונס מחדש, כאילו לא אצליח להשאיר את זה בעבר לעולם"
ואכן, אחת הבעיות העיקריות שאיתן מתמודדות הנפגעות ורשויות החוק, היא הקושי להדביר את הסרטונים והתמונות מהרשת, שצצות מחדש בקבוצות טלגרם אחרות, ומציפות איתן גם את הטראומה. "כשזה קורה ומופץ בשנית, חוסר השליטה וחוסר האונים של הקורבנות מגיעים לרמות משוגעות", אומרת עו"ד רום. "אנחנו רואים חלק מהקורבנות חוזרות אלינו שוב ושוב. אנחנו כבר מכירים אותן, כי משתמשים באותן התמונות שלהן ברשת ומוסיפים בכל פעם מחדש לכל מיני קבוצות שנפתחות. יש לנו שלושה-ארבעה תיקים עם אותה נפגעת, כי הם ממחזרים את התמונות הישנות".
והמתלוננות צריכות גם להעיד שוב ושוב על כל תיק כזה?
"ברוב המקרים לא, כי יש לנו ראיות פורנזיות ‑ תפסנו את המפיצים, רואים שהם שלחו את הסרטונים - זה לא תיק של מהימנות עדה, אין מה לחקור אותה בבית המשפט. הן כן צריכות להגיע כל פעם למשטרה ולגלות שהפיצו את התמונה שלהן שוב. וזה מתסכל. לפעמים יש נפגעת מלפני חמש שנים, ששוב מריצים את התמונות שלה ומפיצים מחדש, וזה מלווה אותה לאורך החיים, פוגש אותה בשלבים השונים. היא כבר מתגייסת לצבא וזה פתאום רץ בבסיס, או שהיא מתקבלת למקום עבודה חדש, ומרכלים עליה. הפגיעה היא בלתי נתפסת. אין איך להפסיק אותה".
"המקרה הזה גרם לי לתחושה של אשמה נוראית", סיפרה עוד מתלוננת, שגילתה גל נוסף של הפצת תמונות שלה. "הרגשתי כמו מישהי שעברה ועדיין עוברת אונס קבוצתי... משנודע לי על המקרה הנוכחי, חזרתי לנקודת ההתחלה - הסתרה של גופי ופניי. הפצת התמונה בפעם הזאת שברה את אמוני בבני אדם ובעצמי. אני תוהה אם מתישהו אצליח לעבור הלאה ואם זה ייפסק... אני מותשת ומתוסכלת, לא מצליחה ליצור שגרת חיים. נמנעת וחוששת להיכנס לקשרים זוגיים".
עו"ד פרידמן מסביר כי חוק הסרטונים, שתוקן בינואר 2014, קובע כי הפצת תוכן בעל אופי מיני, קרי: תמונה, הקלטה, או סרטון, ללא ידיעה והסכמה של האדם המופיע בהם - ואף עריכה, או שילוב תמונות באופן שבו ניתן לזהות את המצולם - היא עבירה מסוג הטרדה מינית, שדינה חמש שנות מאסר ופיצוי כספי של עד 120 אלף שקל לנפגע, ללא הוכחת נזק. גם אדם ש"רק" צפה, או העביר את החומר - נחשב למבצע עבירה.
מי שאחראית לשינוי החוק, ולהתאמתו לעידן האינטרנט, היא אחת הנפגעות, צעירה בשם ים קטאל, שנחשפה באומץ בפניה ובשמה, כדי להביא להכרה ציבורית בתופעה המסוכנת. "עד לתיקון ב-2014, העבירה הזאת חסתה תחת חוק הגנת הפרטיות", מסביר מי שמרכז את תיקי "חוק הסרטונים" במחלקת הסייבר של פרקליטות המדינה ומגבש אותם לכתבי אישום, עו"ד איתי גוהר. לדבריו, "השינוי התחולל בעקבות הפצת תמונותיה של קטאל בווטסאפ, בידי בן זוגה לשעבר".
עו"ד שירי רוםצילום: מהאלבום הפרטי זה קרה שנה אחרי שהם נפרדו. בדצמבר 2012 נדהמה קטאל לגלות שהסרטון הפרטי שלה הפך לוויראלי. מבוהלת ומיואשת מגודל החשיפה ומעוצמתה, מהביקורת הציבורית וגם מהבגידה האישית מצד האדם שסמכה עליו, היא אף ניסתה לשים קץ לחייה. פעמיים. שבע שנים אחר כך, לאחר שהתאוששה, יצאה להילחם בתופעה הבזויה והובילה שינוי מתבקש. עו"ד גוהר: "בעקבות המקרה, הוחלט שהפגיעה הזאת נושאת מאפיינים של עבירה מינית, והחוק תוקן בהתאם".
עם הזמן, והבנת החומרה שבמעשים, מספרת עו"ד רום, עודכנו גם כתבי האישום. "בהתחלה לא היו על העבירה הזאת עונשי מאסר", היא אומרת. "בשנים האחרונות הפרקליטות העלתה הילוך במאבק בעבירות על 'חוק הסרטונים'. בזכות ההתמדה והנחישות שלנו הועלה רף הענישה, ובתיקים גדולים הנאשמים נידונו למספר שנות מאסר ולפיצויים כספיים בסכומים משמעותיים".
עונש המאסר הראשון בעקבות חוק הסרטונים, ב-2019, משחזר עו"ד גוהר, הוטל על האחים אורן ומאור עוזיאל מקריית-אתא. "השניים ניהלו בטלגרם קבוצה בת 7,000 משתתפים, שבה שיתפו תמונות וסרטונים אינטימיים. אורן נידון ל-31 חודשי מאסר, ואחיו מאור, שסייע לו, לעבודות שירות".
בעקבותיהם, הגיעו עוד רבים. בהם עידן הוכמן, בן 26 מנתניה, שהפעיל שש קבוצות שונות בטלגרם תחת השמות: "תוצרת כחול לבן", "WORLD", "תוצרת כחול לבן זיהויים", "המנוש", "המנוש כחול לבן פתוחה" ו"ישראליות שוות" - שבהן הופצו 3,000 תמונות וסרטונים של 47 נשים וקטינות. במרץ האחרון הוא נידון לארבע שנות מאסר ופיצוי של 225 אלף שקל למתלוננות.
3 צפייה בגלריה
עידן הוכמן. ניהל קבוצות שהופצו בהן אלפי תמונות וסרטונים של 47 נשים וקטינות
(צילום: מהאלבום הפרטי)
במועד הטיעונים לעונש, הגישה הפרקליטות שישה תצהירים של נפגעות עבירה, המעידים על עומק הפגיעה בהן. בין היתר, הן הביעו חשש כי ייאלצו להסתתר כל חייהן או לעזוב את הארץ ודיווחו גם על תסמינים כגון: צריכת אלכוהול בכמות מופרזת, סיוטי לילה, חוסר אונים, מעבר דירות תכוף והיעדר מנוחה.
אחת המתלוננות, שהגיעה מבית דתי, הצהירה כי נזרקה ממנו לרחוב, אחרי שאמה אמרה לה כי לא תחזיק זונה בבית. היא סובלת עד היום מפוסט-טראומה ומנזקים נרחבים.
מתלוננת נוספת חוותה הרעה של ממש במצבה המשפחתי, וסיפרה כי בעקבות הפרסום התגרשה, שכן בעלה לא יכול היה לשאת את הבושה. בהליך הגירושים נאמר לה כי לנוכח הסרטונים, בית הדין הרבני לא ימצא אותה זכאית למזונות או לכספי הכתובה שהובטחו לה. בנוסף היא סובלת מנשירת שיער מסיבית ומטופלת פסיכולוגית ובכדורי הרגעה כדי למתן את החרדות שלה. היא מצהירה כי הפכה פרנואידית ושכל טלפון ממספר לא מזוהה מלחיץ אותה, והיא חוששת שמא הבוס, עמיתים לעבודה או בחור שאיתו היא יוצאת, יראו את הסרטון המיני, ואף מודאגת מהאפשרות כי בתה תיחשף אליו ביום מן הימים.
השלישית העידה כי בעקבות הפצת התמונות והפרופיל האישי שלה, היא הוטרדה ברשתות החברתיות במאות הודעות, מחשבונות מזויפים ‑ הודעות שכללו תמונות, הצעות מגונות, הערות על גופה ומראה, תוך כדי שיתופה במעשי אוננות על תמונותיה ושליחת תמונות איברי מין. לתחושתה, בהודעות אלה שופטים אותה, מציקים לה, משפילים אותה ומזלזלים בה, והיא חווה עקב כך תסמינים פיזיים של דופק מהיר, זיעה קרה, קוצר נשימה וסחרחורת. עקב הגעת התמונות לבני משפחתה וחבריה, היא מתקשה להתמודד עם העובדה שכל אלו גם ראו אותה בעירום. לדבריה, הופעת התמונות בכל פעם מחדש גורמת לה לשנאה עצמית והאשמה עצמית והיא חשה כאילו גופה עובר בין כולם, כשכל אחד מבצע בה את זממו.
אחת המתלוננות, מבית דתי, הצהירה שנזרקה לרחוב. מתלוננת נוספת סיפרה שהיא סובלת מנשירת שיער מסיבית ומטופלת בכדורי הרגעה כדי למתן את החרדות
גם הרביעית תיארה מחסור בשעות שינה וחרדות שהובילו אותה לטיפול אצל קב"ן ופסיכולוגית, כשהיא בין היתר מתקשה לסמוך על אחרים. היא הוסיפה כי שמחת חייה נפגעה וכן מערכת היחסים שלה עם בן זוגה, המתקשה להכיל את המקרה.
מתלוננת נוספת ציינה כי היא עדיין מזוהה לעיתים ברחוב, נזרקות לכיוונה הערות המערערות אותה וביטחונה להלך ברחוב בראש מורם ולהסתכל לאנשים בעיניים נפגע.
ואילו השישית חשפה שהיא חשה מחוללת ושחייה נהרסו וכי בכל פעם שבה היא סבורה כי חלפו די שנים כדי שהסיפור יישכח, הוא צף ועולה מחדש, לדבריה – "מה שברשת, נשאר ברשת".
בעקבות העדויות, כתבה השופטת אליאנא דניאלי בפסק הדין החמור נגד הוכמן כי "יש לנקוט מלחמת חורמה בתופעה הבזויה, המשפילה והקשה של הפצת חומרים אינטימיים, לצד פרטים מזהים, ברחבי הרשת. על בית המשפט להציב גבולות ברורים בפני מי שסבר כי באמצעות הקשה על מקלדת, כשהוא ספון בחדרו, יוכל להפיץ מידע אינטימי שהגיע לרשותו, כשהוא מדרבן אחרים לשלוח לו חומרים נוספים מהפרסומים ולעיתים אף מחוץ למרחב המקוון, ורואה בנשים הצעירות חפץ ולא אדם".
אלא שלא תמיד הענישה חמורה דיה. למשל במקרה של אליאור ושדי, בן 26 מרחובות, שנידון לשנת מאסר אחת בלבד. ושדי הכיר בחורה בטינדר, נפגש איתה בביתו והשניים קיימו יחסי מין, במהלכם תיעד אותה באמצעות מכשיר הטלפון שלו ויצר מספר סרטונים שבהם ניתן לזהות את פניה. בהמשך, הוא הפיץ שניים מהם ללא ידיעתה והסכמתה בטלגרם, בקבוצה בשם: "רק סרטונים No Talk", המונה כ-9,600 משתמשים.
משם הסרטונים התגלגלו והופצו ברשתות החברתיות, בצירוף תמונתה של המתלוננת שנלקחה מתוך חשבון האינסטגרם שלה. כך היא מצאה את עצמה לפתע מקבלת מבול של פניות מיניות מגברים מצד אחד, וסופגת התנכלויות וקללות מצד שני. בבית המשפט, כשהיא מוסתרת מאחורי פרגוד, היא סיפרה על תחושת ההשפלה אחרי שבני משפחתה ואנשים רבים שאינה מכירה צפו בסרטונים והיא הפכה למושא ללעג ולבוז.
בעקבות כך, היא מתמודדת עם בעיות אכילה, קשיי שינה וסיוטים. היא סיפרה כי אינה זוכה לסיוע ולתמיכה, שכן הקשר עם משפחתה נותק, והיא מתמודדת עם השלכות הפגיעה לבדה.
כחלק מהניסיון להתמודד עם ההשפלה והעלבון הצורב, היא מתחמקת ממפגשים חברתיים, נמנעת גם מאינטראקציות יומיומיות עם אנשים כמו נסיעה באוטובוס, כיוון שהיא מרגישה כי נועצים בה עיניים ומדברים עליה מאחורי גבה. היא הוסיפה ותיארה כיצד איבדה את הערך העצמי שלה, ובניסיון להבדיל את עצמה מהדמות המצולמת בסרטונים, קיעקעה על גופה ציורים.
כמזור לכאביה, היא גם השתמשה לרעה באלכוהול, נטלה כדורי הרגעה ופנתה לייעוץ מקצועי, אך לתחושותיה - כל אלו אינם מסייעים לה. חייה מלאים בכאב ובסבל והיא מרגישה חסרת אונים. היא הביעה חשש שמא החשיפה וההשפלה ברבים ילוו אותה במשך כל חייה ובכל מקום ומקום אשר אליו תפנה.
כל זה, כאמור, הסתכם בשנת מאסר, שגזרה בינואר 2023 השופטת זהר דיבון סגל מבית משפט השלום ברחובות על ושדי, וכן פיצוי בסך 15 אלף שקל למתלוננת וקנס בסך 1,000 שקלים.
בינתיים, כאמור, המשטרה מתקשה למצוא את מפיצי הסרטונים מחדר הכושר ביבנה, שלא לדבר על אינספור המשתפים. "הבעיה הכי גדולה בפרשת המכון ביבנה היא שהעיסוק הציבורי בו גורם לאנשים להיכנס לטלגרם, כדי לצפות בסרטונים המדוברים", אומר עו"ד גוהר. "האנשים האלה גם יישארו אחר כך בקבוצות האלה, כך שמבחינתנו זה יהיה ללכת אחורה”.
אז בתכלס, אין יכולת לאכוף את החוק שאוסר על שיתוף.
"באופן כללי, ברגע שיפסיקו לחפש את התוכן הזה - יהיה פחות ממנו. אנחנו בקשר עם 400 נפגעות שונות בתיקים שלנו, והתחלנו לראות שתמונות ישנות שלהן כבר לא חוזרות לקבוצות חדשות בטלגרם. החשש הגדול שלי הוא שאירוע כזה הופך לבדיחה ברשתות החברתיות, בזמן שיש פה אנשים שנחשפו במערומיהם, תרתי משמע".
עו"ד איתי גוהרצילום: מהאלבום הפרטיאבל גם בתיקים שלא זוכים להד תקשורתי כה נרחב, קשה מאוד לעלות על שרשרת המפיצים. "התיקים האלה מורכבים, בין היתר, משום שהעבריינים מתנהלים בעיקר בטלגרם שהפך למעין דארקנט - אם כי יותר נגיש, וכמעט בלי סיכוי שלהם להיתפס", מסביר נצ"מ דודי קָץ, מפקד יחידת הסייבר הארצית בלהב 433 במשטרה. "הטלגרם קידם פשיעה נתמכת רשת, שמשמשת פלטפורמה לביצוע העבירות האלה. חד-משמעית, מדובר פה בתופעה מדאיגה".
אז איך בכל זאת עוצרים אותם?
"אנחנו ביחידת הסייבר פיתחנו שיטות, כלים ואמצעים שונים כדי להסיר את האנונימיות של מנהלי הקבוצות בטלגרם, וגם פועלים לשם כך באופן יזום. זה האתגר של היחידה, אשר נעה כל הזמן בין מניעה לאכיפה: לא רק לחסום את הערוץ, אלא גם לאתר את המשתמשים בו".
נצ”מ קץ חושף כי יחידת הסייבר מפעילה גם אווטרים, שחודרים לקבוצות הרלוונטיות. "האווטרים, שמאחוריהם יש שוטר, הגיעו למספר ערוצים סגורים שפירסמו בהם סרטונים. אנחנו פועלים באמצעותם לפרום את הזהויות של מנהלי הקבוצות, וחלק גדול מהערוצים האלה אכן חסמנו".
נצ"מ דודי קָץצילום: משטרת ישראלמה הפרופיל של מפעילי הקבוצות הללו?
"מדובר בחבר'ה צעירים, נורמטיביים, אחרי צבא, שהאנונימיות בטלגרם מהווה זרז לדרדר אותם לבצע עבירות פליליות. אם המפעיל נקרא שם: 'פרפר 19', ולא פוגש פיזית בקורבן שנפגע מהמעשים שלו, קל לו יותר לבצע את העבירה, בלי נקיפות מצפון. כולם עושים שם כסף קל. אם באמצעות גביית תשלום עבור צפייה בערוץ או קבלת כסף מפרסומות או שיווק ערוצים פליליים אחרים".
ומי חבר בקבוצות הללו?
"מי שנכנס לקבוצות האלה הם לרוב סקרנים, אבל המיקוד שלנו לא בהם. המאמץ מתמקד בלתפוס את המפעיל, מי שמחולל את הפשיעה, ולהכניס אותו לבית הסוהר".
בחסות האנונימיות בטלגרם, מספר הפרקליט איתי גוהר, עושים מנהלי הקבוצות כסף קל, באמצעות גביית תשלום מהגולשים: מ-50 שקל לצפייה בסרטון ועד ל-300 שקל עבור מי שרוצים לצפות בסרטונים ביותר מקבוצה אחת. בקבוצות האלה, מאפיין גוהר, "אנחנו מגלים יותר משתתפים בעלי תפיסות סוטות. מה שנקרא בשפה האקדמית 'מציצנות וירטואלית'. בנוסף להן נוצרו קבוצות של 'שיתופים', 15-20 חבר’ה ששיתפו את התוכן שלהם כדי שיהיה להם קל לעשות החלפות עם אחרים. בעבר כבר נכנסנו לקבוצה כזאת, והגשנו כתב אישום נגד כל מי שהופיעו שם”.
ראש הרשות להגנת הפרטיות, עו”ד גלעד סממה, אמר השבוע כי בשל חומרת הנושא, במקביל לחקירת המשטרה, פרטי האירוע שהתרחש במכון הכושר ביבנה - נבחנים כעת על ידי הרשות להגנת הפרטיות, הן ברמה הפלילית והן ברמה המנהלית.
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אמרה השבוע כי הם פועלים כעת לקדם חוק שיהפוך גם את עבירת ההפצה של הסרטונים לעבירת מין, ממש כמו מעשה מגונה. "אנחנו במרכזי הסיוע מקבלות פניות קורעות לב וכואבות, של נשים שבגלל לחיצת מקלדת אחת, הפכו חייהן לסיוט מתמשך. ברגע שהופצה התמונה - הפגיעה הופכת להיות יומיומית.
“מדובר בפגיעה מינית חמורה, עם השלכות קשות ביותר. שינוי החוק שאנו, באיגוד מרכזי הסיוע, מקדמים כעת יאפשר להחמיר את הענישה ולתייג גם את המפיץ כעבריין מין לכל דבר ועניין. החוק חייב להשתנות, ובהקדם, כדי שתיווצר הרתעה משמעותית".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.02.25
