"חמאס, או מה שנשאר ממנו", הפך לאחת האמירות השחוקות טרם הפסקת האש, ורבים ממשיכים להשתמש בה גם כעת. האמירה מתמצתת את פערי התפיסה הישראליים לגבי הארגון: זלזול בכוחו, אי-הבנת כושר השרידות ויכולת ההתאמה שלו לנסיבות משתנות, הסתמכות על כמיהות לב במקום על ראייה מפוכחת את המציאות, ובכלל – תחושה שרבים מלקחי 7 באוקטובר לא הופנמו.
504 ימים לאחר שנפתחה המלחמה הקשה ביותר בין ישראל לפלסטינים, חמאס לא רק ששרד, הוא למעשה הגורם הדומיננטי בעזה, למרות המכות חסרות התקדים שספג, ובראשן חיסול חלק ניכר מההנהגה שפעלה עד 7 באוקטובר, בפרט בעזה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
2 צפייה בגלריה
הנותרים, לפני שבועיים בקהיר. מימין: מוסא אבו־מרזוק (שני), ניזאר עוודאללה (רביעי), ח'ליל אל־חיה, מוחמד דרוויש, ח'אלד משעל (שמיני) וזאהר ג'בארין
חוץ מסינוואר, איסמעיל הנייה, יו"ר הלשכה המדינית העליונה של הארגון, וסגנו סאלח עארורי, חוסלו מחצית מ-18 חברי הלשכה המדינית ברצועה (בראשם רווחי מושתהא, שסומן כמחליפו של סינוואר); ראש הזרוע הצבאית מוחמד דף וסגנו מרוואן עיסא; ארבעה מפקדי חטיבות; מפכ"ל משטרת חמאס וצמרת המנגנון; וכן דמויות סמליות, כמו אוסאמה אל-מוזייני, ראש מועצת השורא בעזה, ואחמד בחר, סגן יו"ר הפרלמנט.
דילול צמרת חמאס הוא לא התנסות חדשה לחמאס. הארגון עבר פגיעה דומה לפני כ-20 שנה, אז חוסל רוב דור המייסדים שלו, ובראשו שייח' אחמד יאסין, המחליף שלו עבד אל-עזיז רנתיסי (שחוסל חודש אחרי יאסין ב-2004), וסלאח שחאדה, מייסד הזרוע הצבאית. הדילול אז איפשר לדור צעיר יותר לתפוס את מושכות הארגון, קבוצה שבה בלטו אנשים כמו הנייה, עארורי וסינוואר.
"סוד השרידות של חמאס לעולם לא יובן על ידי מי שמכור לטכנולוגיה ולמכונות", מסביר העיתונאי העזתי חסן אבו-הניה. "להט האמונה הדתית מאפשר לעמוד באין-ספור אבידות וחורבן כמו במלחמה הנוכחית, ולהתמודד עם עליונות צבאית כמו של ישראל. ישראל מנופפת בסיסמת חיסול חמאס בלי להבין מהו באמת הארגון הזה, מהו המבנה הארגוני שלו, מהם מקורות המימון שלו ואילו קשרים מדיניים יש לו שמונעים ממנו להימחק או להתפרק".
"כיסוח הדשא" במלחמה הנוכחית אמנם משנה דיוקנאות ומעצב מחדש את יחסי הכוחות בהנהגת חמאס, אבל לא מזעזע את אחיזתו בשטח ואת לכידותו הפנימית, כפי שקיוו רבים בישראל.
תהליך קבלת ההחלטות בתוך חמאס טולטל אבל מתקיים, כפי שמשתקף בדיון הפנימי ובהכרעות שהתקבלו לגבי הפסקת האש וקידום העסקה, וגם בנוגע לשיח "היום שאחרי" המתקיים כעת בהנהגה.
הלכידות הפנימית בחמאס מתאפשרת בעקבות שמירה על שני עקרונות: שורא (התייעצות) ואג'מאע (קונצנזוס). "יש מגוון דעות בתנועה. כל חבר רשאי להביע דעתו, ובסוגיות חשובות גם מתקיימת הצבעה, אבל מרגע שהחלטה מתקבלת במועצת השורא, כולם מחויבים לה", מסביר החוקר הפלסטיני עקל סלאח.
לשימור העוצמה תורמים גם תהליכים יעילים ומהירים של מינוי מנהיגים חדשים במקום אלה שחוסלו, גיוס פעילים בכלל מערכי הארגון והבטחת האחיזה האיתנה בלבבות העם, בין היתר באמצעות שילוב הציבור בטקסי קבורה המוניים שנערכו באחרונה לדף, מושתהא ועיסא וכמובן – בטקסי שחרור החטופים.
השינוי המשמעותי ביותר ניכר בעזה, הקטר שהנהיג את הארגון ויזם את המלחמה. בהיעדר סינוואר, שהיה מנהיג-על מעורב שהכריע בכל סוגיה, התפצלו הסמכויות בין מקבלי ההחלטות האסטרטגיים הפועלים מחו"ל (בעיקר ח'ליל אל-חיה, סגנו של יחיא סינוואר, שמתגורר בקטאר ומייצג את עזה בהנהגת הארגון) לבין מנהלי העסק בשטח – מוחמד סינוואר, ולצידו בכירי הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-חדאד (אבו-סוהייב) וראא'ד סעד (אבו-מועאז), הממוקדים כולם במישור הצבאי.
בעקבות הפגיעה בהנהגת הרצועה, מתחזקים בכירים המייצגים את איו"ש, ובראשם זאהר ג'בארין, שהחליף את עארורי ופועל מטורקיה. שחרור מאות פעילי חמאס, רובם מהגדה, מזריק דם חדש להנהגתה, שמייחלת לשחרור קלפים כבדים יותר בשלב ב' של העסקה, כמו איברהים חאמד, שהיה ראש הזרוע הצבאית באיו"ש, ועבאס א-סייד, שהיה מפקד חמאס בטול-כרם. המוטו של ג'בארין הוא "הגיע זמנה של הגדה", ולאורו הוא פועל במרץ להצית טרור ולערער את היציבות ביהודה ושומרון.
שינוי נוסף ניכר גם בהנהגת חו"ל. לצד דמויות מפתח ותיקות כמו ח'אלד משעל ומוסא אבו-מרזוק, שניהם ראשי הלשכה המדינית בעבר, צצים אישים רבי-עוצמה שעד כה פעלו במחשכים. הבולט בהם הוא מוחמד איסמעיל דרוויש (אבו-עומר חסן), ראש מועצת השורא, שמגיע ממחנות הפליטים בלבנון. על מעמדו הרם מעיד למשל מיקומו בראש טור מנהיגי חמאס ונושאי הדברים מטעם הארגון בכל ביקור ומפגש מדיניים, כמו זה שנערך לפני כשבועיים באיראן.
ההרכב הנוכחי לא מבשר על שינוי משמעותי בתפיסת העולם, בוודאי לא בהגדרת היעדים האסטרטגיים, שבמרכזם שימור הגמוניה בעזה, ובהמשך ביסוס מעמד מנהיגותי בכל המערכת הפלסטינית. כרגע ממוקד הארגון בהבטחת מעבר משלב א' של העסקה (שנתפס כהתנעה בלבד) לשלב ב' שנועד, בראייתו, להחזיר את המציאות לטרום 7 באוקטובר, עם הכרזה על סיום המלחמה ומימוש נסיגה מלאה של צה"ל מהרצועה. ולכן, האתגר המרכזי שלו הוא ליישב בין השאיפה להמשיך לשמש גורם מרכזי בעזה ובין הדרישה שלא ישלוט בה ב"יום שאחרי".
"חמאס לא ייצא מעזה בשום תרחיש ולא יוותר על דבר בתמורה לשיקום. נתייחס לכל כוח זר שירצה להחליף את ישראל כמו סוכן של ישראל. 'היום שאחרי' בעזה חייב להיות 'פלסטיני-פלסטיני', ואין בעיה לדון בסוגיה הזאת עם הרשות. לגבי נשק ההתנגדות – לעולם לא נסכים לדון בנושא", הסביר בשבת שעברה אוסאמה חמדאן, מראשי חמאס בחו"ל, בכנס שערך ערוץ "אל-ג'זירה".
ריבוע המעגל מתאפשר באמצעות היוזמה שהעלתה מצרים לפני כמה חודשים ומאומצת על ידי העולם הערבי, לגבי הקמת "ועדה מנהלת" של עזה שבה ישתתפו, בין היתר, נציגי הרשות. העולם הערבי נאחז ביוזמה כמפלט: זוהי לכאורה היענות לקריאת טראמפ להציג יוזמה לשינוי יסודי בעזה, ומדינות ערב מקוות שכך אולי ירצו אותו ויגרמו לו לזנוח את החזון לריקון עזה מתושביה ויישובם במצרים ובירדן. חמאס מצידו כבר אמר כן, אגב הבהרה שבכל תרחיש לא יתפרק מנשקו. הרשות, מנגד, מסויגת נוכח שני ניסיונות מרים של מהלך דומה (ב-2014 וב-2017), אשר התבררו כתעלול שאיפשר לחמאס לשלוט בעזה בלי לשאת באחריות על ניהול וכספים.
הדילמה מתקרבת במהירות לפתחה של ישראל ותחריף אם טראמפ, שקשה לצפות את מהלכיו, יאמץ את התוכנית. סדר חדש כזה אמנם לא יהווה איום צבאי כמו ב-7 באוקטובר, אבל יותיר על כנו את חמאס. הדבר יחייב כל הנהגה עתידית בישראל לשקוד על הכנת מערכה בקנה מידה היסטורי לעקירת הנגע, שסביר שתחייב כיבוש מלא של הרצועה, שהייה ממושכת וניסיון לטפח חלופה מקומית.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 21.02.25
