"האם זה מבצע מוגבל שנועד להפעיל לחץ כדי לשחרר חטופים, או תחילת מהלך דרמטי יותר?" תהה השבוע הפובליציסט העזתי פאיד אבו-שמאלה. בפתח היום הרביעי למבצע עוז וחרב גם יתר תושבי עזה מתלבטים לגבי אותה שאלה. מצד אחד, ברור שלא מדובר בסבב הסלמה, אך מצד שני, ולפי שעה לפחות, גם לא במלחמה שלא נראתה מאז 7 באוקטובר. "הגיהינום ברצועה התחדש, אבל זה לא משהו מוזר או חריג", קבע שלשום מאמר המערכת של היומון "אל־קודס אל־ערבי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
המבצע הנוכחי החל במכת פתיחה בת עשר דקות שהפתיעה את חמאס, ובמהלכה נהרגו מאות פעילים, בהם בכירים במערך השלטוני של הארגון. בניגוד לפעילי הזרוע הצבאית שנוקטים דרך קבע דפוסי חשאיות וזהירות, בכירי הממשל פעלו בעקבות הפסקת האש באופן גלוי ולכן גם חוסלו, דבר שהביא את הארגון לפרסם השבוע הנחיות מחמירות לגבי השימוש בניידים ובמיילים.
בין המחוסלים בלט עיסאם אל־דעאליס (אבו־מועאד'), ראש הממשלה בפועל בעזה שעמד בראש גוף המכונה "ועדת המעקב אחר הפעילות הממשלית", ובמקביל גם היה חבר הלשכה המדינית של חמאס בעזה, וכמו רבים מראשי הארגון באזור מילא בעבר תפקיד בכיר בוועד העובדים של אונר"א. בנוסף, חוסלו עוד שני חברים בלשכה המדינית (מוחמד ג'מאסי ויאסר חרב, שחמישה מבניו שהיו פעילי נוח'בה חוסלו בקרבות בג'באליה); מנכ"לי משרדי הפנים והמשפטים; בהג'ת אבו־סולטאן, מפקד מנגנון ביטחון הפנים ברצועה (נשא דרגת אלוף); וכן דובר הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי, אבו־חמזה (נאג'י אבו־סיף). לפי מניין חמאס, נהרגו מאז תחילת המבצע כ־700 איש, המצטרפים לעוד כ־150 שנהרגו בתקיפות של ישראל בעזה מאז נכנסה הפסקת האש לתוקף. הפגיעה הנוכחית כואבת לחמאס, אבל אין בה כדי לערער את שליטת הארגון ברחוב העזתי.
לאחר ההלם הראשוני, חמאס מנסה להבין מה מתכננת ישראל. גם לאחר המהלך הקרקעי של תפיסה מחודשת של אזורים בציר נצרים שמהם נסוג צה"ל לאחר הפסקת האש, נראה כי בארגון סבורים שישראל מנסה לחלץ ויתורים בנושא החטופים, אך לא מתכוונת לפעול בעוצמה מלאה לצורך מיטוט שלטון חמאס, יעד שיחייב היקף כוחות גדול מכפי שפועל כרגע ברצועה, ותמרון קרקעי נרחב.
בחמאס מבהירים שהם נכונים לחזור לשולחן המו"מ, לרבות דיון על מתווה וויטקוף, אבל דבקים בתביעה להתחיל שיח על השלב השני של העסקה, שבראייתם חייב לכלול הסכם על סיום המלחמה ונסיגה מלאה מהרצועה. "הרעיון ללחוץ על חמאס באמצעות פעולה צבאית הוא אשליה", הסביר השבוע אוסאמה חמדאן, מראשי הארגון בחו"ל, וסאמי אבו־זהרי, בכיר אחר היושב באלג'יריה, טען: "ישראל חותרת למחוק את הפסקת האש ולכפות הסכם כניעה על חמאס. אין שום סיכוי שהיעדים האלה יתממשו. החטופים ישובו רק באמצעות התחייבות מצד ישראל למימוש הפסקת האש כפי שגובשה בינואר השנה. נתניהו למעשה גוזר מוות על מי שנותר חי מבין החטופים".
התגובה לא תגיע בהכרח רק מעזה
עד כה, חמאס הגיב באופן מוגבל יחסית על המתקפה. הדבר נובע משילוב בין כלכלת חימושים, כלומר זהירות משימוש רחב היקף בנשק, בעיקר רקטות שמספרן עומד כנראה על מאות או אלפים בודדים בהשוואה ליותר מ־20 אלף ב־7 באוקטובר; לבין הצלחת צה"ל לסכל פיגועים, בראשם שיגורי רקטות ופעילות ימית שחמאס תיכנן לממש בלילה שבין יום שלישי לרביעי. אלה מצטרפים לדיווחים שהתקבלו ערב המבצע על היערכות חמאס לפשוט על יעדים ישראליים, מה שמעיד הן על שימור יכולות צבאיות – גם אם מוגבלות בהשוואה ל־7 באוקטובר – והן על המשך מוטיבציה לפעול (חמאס הכחיש את הדיווח, וטען שמדובר ב"פייק ניוז שנועד להצדיק את חידוש הלחימה").
העיתונאי הפלסטיני עבד אל-ע'ני סלאמה: "האמת שלא ישראל ולא חמאס מתעניינים בסבל של הפלסטינים. הארגון מצידו מוכן להקריב את כל העזתים למען הישרדות ומימוש יעדיו. אף אחד לא דורש מחמאס להיכנע, אבל הארגון צריך להתגמש"
ישראל מצידה צריכה להיערך לכך שהתגובה לא תגיע בהכרח מעזה, או רק מעזה. מעבר למאמץ המתמשך לקדם פיגועים באיו"ש, כפי שראינו בפיצוץ האוטובוסים בגוש דן לפני כחודש, ייתכן שחמאס ינסה לפעול באמצעות התשתיות הענפות שהקים בלבנון ובסוריה. אלה שוקדות כל העת על קידום פיגועים בגבולות, ועל הרקע הזה תקף באחרונה צה"ל בסיסים של הארגון בדרום סוריה.
ברקע, נמשך מאמץ מדיני בניסיון לחדש את הפסקת האש ולקדם הסדרה בעזה. גובר הלחץ המצרי להניע את היוזמה הערבית (שקהיר הגתה) בדבר הקמת מועצה מנהלת מקומית בעזה שתחליף לכאורה את חמאס, אף כי אינה כוללת פירוק הארגון מנשקו. ממשל טראמפ דחה את היוזמה כשזו הוצגה לפני שבועיים, אבל ייתכן כי גישתו מתרככת: לפני כשבוע וויטקוף דן בנושא עם שרי החוץ של מדינות ערב, ולפי דיווחים בתקשורת הושגו הבנות בין קהיר לוושינגטון בכמה נקודות.
גם מתוך המערכת הפלסטינית מתפתח לחץ מסוים על חמאס כדי למנוע את החרפת המצב הקשה גם כך בעזה. "בחמאס צודקים בטענות לגבי הפרת הסכם האש מצד ישראל, אבל השאלה מי צודק לא חשובה בזמן שהעזתים ממשיכים לסבול", מסביר העיתונאי הפלסטיני עבד אל-ע'ני סלאמה. "האמת שלא ישראל ולא חמאס מתעניינים בסבל של הפלסטינים. הארגון מצידו מוכן להקריב את כל העזתים למען הישרדות ומימוש יעדיו. אף אחד לא דורש מחמאס להיכנע, אבל הארגון צריך להתגמש".
מה התכלית?
לא רק הפלסטינים, גם חלק גדול מהישראלים לא מצליח לפענח מה התכלית האסטרטגית של המבצע הנוכחי, ונאום נתניהו עם ההבטחה כי "מעכשיו מו"מ רק תחת אש" לא יצר בהירות בנושא. 17 חודשי לחימה נגד חמאס אמורים היו לשפר את ההבנה הישראלית לגבי טבע הארגון: עוד לחץ צבאי יכול אולי להביא להתגמשות טקטית, למשל הגדלה מסוימת במספר החטופים שיסכים לשחרר בזמן הקרוב, אבל לא ויתורים כפי שתובעים בישראל, למשל שחרור רוב החטופים בלי להבטיח לדון על השלב השני, קל וחומר התפרקות מנשק ונטישה של עזה. נראה שחמאס מוכן לספוג אבידות ואף לממש התאבדות קולקטיבית, אבל לא יסכים לממש את תביעות ממשלת ישראל.
במצב הקיים, הכרחי שיתקיים שיח מפוכח – ובעיקר כן – בין ההנהגה לציבור, שכרגע מוחלף על ידי פנטזיה שלפיה ניתן בו בזמן למוטט את שלטון חמאס ולהביא לשחרור החטופים. זהו המשך למגוון אשליות שהוצגו מאז 7 באוקטובר, ובראשן קידום תוכנית טראמפ לריקון עזה מפלסטינים. אמנם הנשיא האמריקאי עצמו מתחיל לאבד עניין ברעיון, אבל בקרב מקבלי ההחלטות בישראל כבר החלו לקדם מהלכים מעשיים בנושא במקום להתמקד ביעדים שניתן להשיגם וחשובים יותר, ובראשם השחרור המלא של החטופים.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
