מפקד חטיבת המילואים כרמלי, אל"ם ד', הורה בחודש האחרון לפקודיו לתלות דגל ישראל ענקי במוצב החדש, המערבי ביותר, שהקים צה"ל בדרום לבנון, ממש מעל בתי שכונת שלומית שבמועצה המקומית שלומי. הדגל העצום פרוס כעת בקצה הדרום-מזרחי של המוצב, אחד מחמישה מוצבים ב"מיני-רצועת ביטחון" שצה"ל ממסד כעת בדרום לבנון. חיילי המילואים שכאן, יוצאי גולני, תקעו אותו על השיפולים שנוטים לצד הישראלי במוצב כמביט מטה, דרומה, ולא צפונה, לעבר הכפר עלמא א-שעב הסמוך והעיירה א-נאקורה. מסר לתושבי הצפון: אנחנו פה, שומרים עליכם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"לעלמא א-שעב יש סיפור מעניין", אומר רס"ן (במיל') ד' מהחטיבה, שגם הובילה כאן את המהלך הקרקעי של צה"ל אשתקד, "הכפר הזה שונה מאחרים בגזרה כי הוא שלם ועומד על תילו, תושביו לא נתנו לחיזבאללה להתבסס בו, ועכשיו הם נהנים מהתוצאות". אבל חיזבאללה ועוד איך פה, במרחק נגיעה, מגשש את דרכו, מחפש הצדקה לקיומו. "זה עניין של זמן עד שהלבנונים יתבעו מאיתנו להסתלק מפה וחיזבאללה ידרוש שניסוג מאדמות לבנון כפי שהפך את שובא ושבעא לסמל התנגדות מבחינתו", אומר אחד הקצינים הוותיקים.
יואב זיתון במוצב מגן יהודה בדרום לבנון
(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
המוצב הזה זכה לשם "מגן יהודה". אבל לוחם ותיק אחר בפלוגה שמחזיקה אותו, שעוד הספיק לשרת ברצועת הביטחון בלבנון בשנות ה-90', הציע לשנות את שמו לרותם, על שם מוצב צה"ל שהיה באותו אזור עד לנסיגה בשנת 2000. מהנקודה שבה נטוע הדגל הגדול, על מפגש סוללות העפר, אפשר להבין את חשיבותו האסטרטגית של המוצב עבור תושבי הגליל המערבי: למרגלותינו גגות הרעפים של שכונת שלומית, הנשלטים מרכס הסולם; ממזרח אלינו, בטווח של מאות מטרים בודדים, נתיב החדירה המסוכן והעמוק ביותר בגזרה – ואדי קטעיה הידוע לשמצה, שנבלע בין שני קווי רכס. דרך סבך השיחים שלו חדרו אינספור חוליות מחבלים בעבר. מאותו אזור פלשה חוליית חיזבאללה ורצחה שישה ישראלים ליד קיבוץ מצובה הסמוך בשנת 2002.
מתחת לדגל עומדת עכשיו קבוצת קציני מילואים לסיור למידה גזרתי. עוד מעט הם יחליפו את לוחמי כרמלי, וחוזר חלילה. "תראה איך ניתן לשלוט מפה בקלות באש ובתצפית, להעמיד משגרים ואמצעי ירי ולטווח באין מפריע יישובים וכבישים רבים, לא רק שלומי", אומר ר' המ"פ עם כניסתי למוצב. "לפני שבוע", מוסיף המח"ט ד', "פגשתי תושבים משלומי ומחניתה, והם אמרו לי שלא יישארו יותר בבית שלהם אם יראו את הדגל יורד. הם מרגישים שהדגל הזה שומר עליהם כי צה"ל שם למעלה".
200 מטר לכל היותר של דרך עפר מפרידים בין פתח גדול בחומת הגבול לבין מוצב "יהודה" על עשרות לוחמיו, חי"רניקים במילואים וטנקיסטים סדירים מחטיבה 7. ציר נוסף, עירום מסבך אחרי פעולות החישוף, יוצא מקו הרכס מזרחה ומגיע לעלמא א-שעב. ביום בהיר רואים מפה אפילו את העיר צור מצפון ואת אוניברסיטת חיפה מדרום. כשהייתי כאן לפני שבעה חודשים, זה נראה אחרת לגמרי. "אז זה היה שס"מ (שטח סבוך מבוצר) לבּוּנה של חיזבאללה, עם אלפי אמצעי לחימה ועמדות הזנקה לגליל שהוא הסתיר בין השיחים ובתוך האדמה. את הכול חשפנו, איתרנו והשמדנו, ועדיין זה נמשך", מספר המג"ד סא"ל (במיל'). באותם ימים עוד יכולנו להראות את פניהם של ט', של ד' ושל שאר החיילים. הם התגאו בכך שהמשפחות בבית מזהות את האבא שכמעט שלא נמצא, ומבינות את חשיבות עשייתו למען ביטחון תושבי הצפון. כיום כולם מפוקסלים או מצולמים מאחור, מטושטשי זהות, מחשש שייעצרו בביקורם הבא בחו"ל בחשד לביצוע פשעי מלחמה. עוד מציאות מופרעת שהתרגלנו אליה.
למוצב אני עולה מהאתר היפהפה והנטוש של ראש הנקרה, מהמעטים בגזרה שלא שבו לפרוח בחג הפסח. "זה בגלל סידורים שעושים שם, אבל חוץ ממנו היתר היה פתוח ומשגשג", מצהיר המח"ט ד', שלחם ב-7 באוקטובר בקיבוץ כפר עזה כמפקד יחידת דובדבן.
"חיזבאללה עדיין כאן, לא בגלוי, עוקב ואוסף", מסביר מפקד הפלוגה סרן ר', עורך דין לענייני חוזים במקצועו האזרחי. את תחילת הסקירה הפילו עליו, כי המג"ד והמח"ט היו עסוקים בתחקור אירוע של גניבת נשק ממוצב אחר בגזרה. ר' נמצא פה מחודש פברואר במה שצה"ל מגדיר כ"קרב הגנה". הוא גאה להיות הראשון שמבצע עם חייליו סבב מילואים חמישי בתוך שנה וחצי. הם נלחמו גם בעיירה מרווחין ובג'בל בלאט בדרום לבנון, וכעת הוא רואה כיצד המוצב שלו מתרחב וגדל.
התנאים פה טובים: מכולות מגורים ממוגנות וממוזגות, אוכל חם ממטבחים צבאיים במרחב, שמירות שתיים-שש או שתיים-שמונה. תדירות היציאות היא שמונה או עשרה ימים בגזרה עם אפטר פה ושם, ואז ארבעה-חמישה ימים בבית. שבוע-שבוע, כמו בגבול עזה, לא תמצאו פה.
"ממש כאן היה מוצב של חיזבאללה ואמצעי לחימה שלו שאין בימ"חים שלנו", מספר סא"ל ג' מהחטיבה. "יש לנו קווים אדומים ברורים מול הלבנונים איפה אפשר להיות ולאן אסור להתקרב. חיזבאללה מנסה להשתקם אחרי שחטף מאיתנו מכה קשה. חיסלנו פה יכולות של פלוגת רדואן שלמה על 150 מחבליה".
על מוצב יהודה חולש מוצב של האו"ם, שעדיין רלוונטי מאוד חרף הביקורת הקשה של צה"ל על יוניפי"ל. "עכשיו יש שם איטלקים שמסתכלים עלינו", אומר ר' המ"פ. במערכת הביטחון רתמו את כל מי שמריח כגורם זר בלבנון כדי לשמר את הישגי צה"ל במלחמה ולהרחיק את חיזבאללה מהגבול. הגישה כלפי יוניפי"ל השתנתה והקשר עם הארגון התהדק. מנגנון הפיקוח הראשון מסוגו של האמריקנים מונה בסך הכול 15 קצינים שיושבים בביירות, אך כל הפרה שצה"ל מזהה מדווחת אליו מיד והוא מדווח חיש מהר לצבא לבנון, שיוצא לשטח, עוצר ירי פוטנציאלי או מחרים משגרי רקטות. ואם זה לא קורה בתוך זמן סביר, חיל האוויר תוקף, כמעט בכל יום. מאות מחבלי חיזבאללה חוסלו כך מאז שהחלה הפסקת האש.
"לא הכול סגור ותפור ואנחנו מסמנים פה גבולות גזרה לצד השני", מוסיף סרן ר', שתליון כסוף בצורת העץ של גולני מנצנץ מצווארו. "הכול עדיין בהתהוות והלוחמים שלי מרגישים שהם עושים פה היסטוריה, למרות כל העומס הכבד והשחיקה".
והשחיקה קיימת, אפילו כאן, באחת מחטיבות המילואים המורעלות והמושקעות ביותר של פיקוד הצפון. שיעור ההתייצבות של חייליה בתחילת המלחמה היה 100 אחוז ויותר, כמו בשאר הצבא, וכעת הוא נע סביב 82 אחוז, לעומת 60-50 אחוז ברוב חטיבות המילואים. "וזה בלי מסופחים, אין לי מסופחים, אולי בודדים. אני לא רוצה מסופחים, בעיקר בגלל בעיות חוסר אורגניות שזה יוצר", אומר המג"ד ט'.
תופעת המסופחים ממחישה את משבר כוח האדם בצה"ל: צבא המילואים חייב למלא את שורותיו המידלדלות עם התמשכות הלחימה ומחיריה, וקצינים כבר מזמן לא מתביישים לפרסם ברשתות מודעות דרושים. בגדודים מסוימים הוקמו מחלקות ופלוגות שלמות של מסופחים, לרוב חבר'ה צעירים שרק השתחררו מצה"ל ופחות מצאו את מקומם באזרחות. גם ההטבות הכספיות הגדולות שהאוצר מלעיט בהן את המילואימניקים משחקות תפקיד, אף שאיש לא יודה בכך. "תופעת המסופחים פוגעת בערך הרעות ויוצרת אוספים של גולגולות, לא של חברים לנשק", מעיד הקצין המנוסה ט', "זה נהיה מגפה בצבא ויוצר נזק ארוך טווח. מה שמחזיק את האנשים זו הלכידות".
מפקד החטיבה: "הכי מטריד אותי שחיזבאללה לא מגיב למרות שאנחנו תוקפים אותו הרבה. אני יודע שהמוצבים החודרים אצלי יהיו המטרה הראשונה שהוא יתקוף, אם וכאשר"
המ"פ סרן ר', למוד ניסיון, החל את פרק התעסוקה הנוכחית עם הכרה בצורך האישי של כל לוחם: את מי שצריך, הוא שחרר. מי שהיה מסוגל, בא אפילו לשבוע, נתן כמה משמרות והלך הביתה. "יש נשים שלא יכלו יותר שבן הזוג ישוב למילואים ועוד יסכן את עצמו שוב בגבול, אז הרפינו, אמרנו לאנשים – הפעם אל תבואו, תחזרו בפעמים הבאות שיהיו. למען שלום בית, אחרי שזוגות רבים התגרשו במלחמה בגלל המילואים", מספר קצין בגדוד. לדברי קצין בחטיבה ששימש כמג"ד בעבר, "עד 7 באוקטובר, מג"ד מילואים היה עושה 70 יום בשנה. היום זה מה שעושה חייל רגיל, ואנחנו משתדלים שלא יעשה מעבר לכך. קצינים כאן כמעט שלא רואים בית בכלל. מג"ד לא יורד ממדים".
עד 7 באוקטובר פעלה כאן חטיבה מרחבית 300, מאזור מושב שומרה ועד לים. כיום, גם לאחר יותר מחצי שנה של הפסקת אש, יש פה כמות כוחות גדולה פי שלושה, משני צידי הגדר. יש גם גדוד בקו האחורי, בשטח ישראל, חמישה-שישה ק"מ מהגבול. רק בגזרה שבה אנו נמצאים כעת פועלים כוחות משמעותיים עם שתי חטיבות. זהו לקח מטראומת 7 באוקטובר. אבל אל תתפלאו אם חלק מהכוחות האלה ידולל בשנה הקרובה בגלל השמיכה הקצרה והשקט שנשמר. "זה הרבה יותר ממה שהיה לאורך השנים, ונצטרך לבחון אם זה לא יותר מדי", מוסיף המג"ד ט', "אנחנו משלמים עכשיו מחיר על צמצום הכוחות שהיה כאן לאורך שנים".
לפי חישובים זהירים של גורמים באוצר, משלם המיסים הישראלי מממן חודשיים וחצי של תעסוקה מבצעית לגדוד מילואים אחד בכ-20 מיליון שקל. ומדובר רק בשכר על ימי המילואים, לא כולל סל ההטבות בעשרות אלפי שקלים שמגיע לכל אחד מהמשרתים. במכפלות של חצי שנה פי כמה וכמה גדודי מילואים, מדובר במיליארדים. לכן מתחננים בצה"ל לגייס חטיבות סדירות של חרדים שיסייעו להפחית בעול.
"אפשר לשפוך עלינו כסף עד מחרתיים, אבל אף אחד לא מפצה אותנו על קריירות שנפגעות ועל קידומים שלא מגיעים כי אנחנו לא במשרד, ועוד לא דיברנו על המעסיקים שבכלל לא משופים", אומר רב-סרן במילואים מהחטיבה. "אני, כמעסיק ומהנדס בניין, נאלצתי לפטר 40 איש כי איבדתי פרויקטים ולא קיבלתי אף פיצוי. מפקד פלוגה מקדיש שליש מהזמן שלו לשכנע מעסיקים לא לפטר את הלוחמים שלו, אפילו מהמגזר הציבורי כמו בתי חולים. אבל מה יכול לעשות מנהל כזה, שרואה את המתכנת או את המסגר שלו רק חצי מהזמן במשך שנה פלוס? "אומרים ששמו לנו we work במוצבים, לעבוד מהמילואים. לא לכולם יש את האפשרות הזו, אין תמיד קליטה לאינטרנט או לסלולר וזה מורכב הרבה יותר ממה שחושבים. אם לעובד יש פגישת עבודה חשובה בזום, הוא ינטוש אותה באמצע לטובת הקפצה?".
ללוחמי הגדוד יותר קשה להגיע למשימות הגנה ובט"ש שוחקות, וחלקם דורשים במפורש לאתגר אותם. "הגזרה עדיין פעילה. רק בחודש האחרון פוצצנו עוד בונקרים עם אמל"ח של חיזבאללה", מספר המח"ט ד'. "החבר'ה שלנו קיבלו נשקים חדשים וציוד לחימה חדיש וזה עושה להם טוב. יש ראוטר עם אינטרנט באחד המוצבים, הטכניון שאימץ את החטיבה מאוד תומך בנו, ואנחנו שולחים הנדימנים לבתים של החיילים לתקן תקלות ואפילו להעביר את האוטו טסט".
התגייסת לצה"ל אחרי היציאה מרצועת הביטחון, אבל חלק מפקודיך הספיקו לשרת בבופור או בריחן, בעיישיה או בדלעת. אתה לא חושש שתיכנסו לשגרה מסוכנת שהאויב יֵדַע לנצל, כמו אז?
"מילת המפתח היא השתנות. זה מה שחשוב. אני מחליף פה גזרות בין הפלוגות. למדנו מושגים של מוצבים חודרים מפעם, הבאנו את ותיקי גולני ששירתו ברצועת הביטחון. יש חיפויים הדדיים בין המוצבים וקו ראייה זה מזה. מפקד גם צריך ליזום כמה שיותר, להוציא פעולות ולא להיתקע במוצב. ברור שיש תסכול אם לא מאשרים הכול. גם אצלי, כשאני עולה לדרג הממונה. אבל בסך הכול יש לנו חופש פעולה גדול".
מתברר שגם צבא לבנון פועל. "לפני כמה ימים הודענו להם על מצבור אמל"ח שזיהינו, והם שלחו כוח לפרק אותו", מספר המח"ט. "אם זה לא היה קורה, אנחנו היינו מפוצצים אותו. הם יודעים שראיתי מה הם עושים בעזרת רחפנים שלי שעקבו אחרי פעולתם".
מה הכי מטריד אותך?
"שחיזבאללה לא מגיב למרות שאנחנו תוקפים אותו הרבה. אני יודע שהמוצבים החודרים אצלי יהיו המטרה הראשונה שהוא יתקוף, אם וכאשר".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.05.25
