לפני שנתיים, אחרי 15 שנה בתל-אביב, מהן עשור כבעלת גלריה, אילנית דה פריס (55) הרגישה חנוקה מהפקקים, מהסטרס, מהרעש ומהלכלוך. "זוג שפגשנו באותה תקופה בבר הציע לנו לבוא לבקר בלסבוס", היא נזכרת. הרעיון קסם לה ולבת זוגה, והשתיים ארזו שתי מזוודות ועלו על טיסה ליוון, לסיבוב איים, בלי תוכנית מסודרת.
"מצאנו אי שקט, אותנטי, לא מיוחצן. התאהבנו במבט ראשון. יש פה משהו של החיים מפעם, כולם מכירים את כולם, קהילה, דלתות פתוחות, מפתח בסוויץ' של הווספה. 15 מיליון עצי זית. באקה אל-גרבייה פוגשת את קיסריה וקוסמוי", מתארת דה פריס. בתוך חודשיים הן מצאו לעצמן בית עם עוד שתי יחידות דיור, שהן משכירות לתיירים שנוהרים לאי בחודשי הקיץ.
אבל בקיץ האחרון האידיליה היוונית נסדקה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני שלח זרועות תמנוניות גם אל חלקת גן העדן שלהן. "כולם פה יודעים שאנחנו מישראל, ותמיד היו בינינו יחסים טובים וחמים", אומרת דה פריס, "אבל מאז תחילת הקיץ יש תחושה הרבה פחות נעימה. יש פה קבוצה קטנה של מקומיים שהם נגד הכל - ועכשיו הם נגד ציונים. הם מנסים להתסיס, מקרינים סרטים אנטי-ישראליים שלא קשורים לעזה, מביאים אנשים מהעיר הגדולה של האי להפגנות, רק בגלל שהם יודעים שיש פה ריכוז של ישראלים.
"זה התחיל עם כרזות פשוטות, אני זוכרת שראיתי את הפוסטר הראשון ואמרתי לעצמי 'וואט דה פאק, אל תכניסו לי פוליטיקה לפה עכשיו, עזבו אותי בשקט'. בהמשך זה הקצין ועבר ל'מוות לצה״ל'. ואז הם התחילו לקרוא לנו מתנחלים. בשבילי קו השבר היה כשראיתי פוסטר של נתניהו לוחץ יד להיטלר. אני לא חושבת שאכפת להם מעזה, אני חושבת שזה פשוט מאפשר להם להציף אנטישמיות".
אילו מחשבות עוברות לך בראש כשאת רואה את זה?
"האינסטינקט הראשון היה לקום וללכת. אבל כמה אפשר לעזוב את הבית? ולאן בדיוק אני אלך? חשבתי שהגעתי לסוף העולם, שאפילו מלחמת עולם לא תגיע לכאן. אז אני אישאר, אבל הבועה שחייתי בה התפוצצה".
לתחושות האלו שותף ירום בוס, תושב ותיק יותר של האי. הוא הגיע ללסבוס לפני 23 שנים, איש העלייה הראשונה. בבית שהוא הקים כאן הוא חי שישה חודשים בשנה, בחצי השנה האחרת הוא נודד כיועץ בעבודתו העלומה. בביתו באי הוא מטפל בגינה שלו, מגדל ירקות ומעניק אותם לחבריו המסעדנים.
"זול פה", הוא אומר, "לפעמים אנחנו פותחים פה שולחן במסעדה ואנחנו בטוחים שעשו טעות בחישוב. לא נעים כמה זול". הישראלים באי, לדבריו, לא מסתירים אבל גם לא מבליטים את היותם ישראלים. הם מעורים ומוטמעים בקהילה המקומית. יש להם חברים מקומיים, הם משתתפים ותורמים לקהילה המקומית.
מדריך הטיולים קובי סטארק: "יש נוכחות מסיבית של משטרה ברחובות ואני חושב שחלק גדול מזה הוא לספק הגנה מפני אירועים אנטי–ישראליים. אבל אי–אפשר לעצור כל גרפיטי, וזה מתגבר ככל שהמלחמה מתמשכת. קשה יותר ויותר להסביר את המלחמה לאיש מהרחוב, וזה ואקום שאליו נכנס השמאל הקיצוני"
"מאז תחילת הקיץ פחות נעים ונוח לפתוח שולחן בטברנה", אומר בוס, "יש מסביב אירועים, הפגנות. פעם הם היו תולים את עשרות ואז את מאות המודעות והכרזות בכל מקום, עכשיו הכל נתלה מול ריכוזי ישראלים או מול חנויות של ישראלים, עם מסר שהולך ומקצין".
הכרזות שירום ודה פריס מדברים עליהן כוללות קריאות של "יהודים לכו מפה", או "אחרי שסיימו עם יהודה ושומרון הם עוברים ליישב את לסבוס". אבל המסרים האנטי-ישראליים לא נעצרים בנייר מודפס. "יש בעלי טברנות שאומרים לי שמקומיים אמרו להם שהם מפסיקים לבוא אליהם כי יושבים שם יותר מדי ישראלים. הלכנו לראש העיר ומכובדי העיר ודחו אותנו בטענה שזה רק קומץ הזויים ועדיף להתעלם עד שזה יתפוגג, אבל בינתיים זה רק הולך ומחריף. מחפשים אותנו, ואין לנו שום תמיכה ממקומיים שהחשבנו כחברים. חלקם פוחדים שיצביעו עליהם כמי שתומכים במלחמה בעזה, חלקם פוליטיקאים שלא רוצים לפגוע בקואוליציה עם השמאל. יש פה לא מעט אנשים שהפסקתי כל קשר איתם".
בוס מאמין שמעבר לאלמנטים אנטישמיים ואנטי-ישראליים מעורב פה גם אלמנט כלכלי. "יש פה תקציבים גדולים של ארגון הפגנות, הדפסת כרזות, הסעות של מפגינים מערים סמוכות באוטובוסים. אני חושב שמעורבת פה גם פעילות של גורמים טורקיים שמנסים לפגוע בשם של לסבוס, שהפכה למקום מפלט להרבה תיירים שלא מוכנים יותר להגיע לטורקיה. ואם זה נכון, אז הם מצליחים. זה כבר לא גן העדן שהיה פה".
אתה שוקל לעזוב?
"פעם לא היו לי מחשבות כאלו בכלל, היום יש. היינו שותפים בכפר, כשהיה צריך לעזור עם הפליטים כשהגיעו אז נתתי יד, אבל נדמה שהערבות ההדדית הסתיימה כשאנחנו היינו זקוקים לתמיכה. חיינו פה בשלום 20 שנה, כעיקרון הם פרו-ישראלים, אבל עכשיו אנחנו מרגישים מאוימים".
ירום מעיד שהישראלים כבר לא נוהרים אל האי כמו בעבר, ולעיתים מקצרים את שהותם. "לדברים כאלו יש אלמנט של שדה קוצים", אומר בוס, "בסוף תהיה אזהרת מסע וישראלים ילכו לאיים אחרים. יש כבר דיבור מטורף בקבוצות של הישראלים. חלק אומרים שזה כמו ברלין לפני מאה שנה. אנשים אובדי עצות. במקום לדבר על איפה אוכלים, מדברים על המודעות החדשות. אתה בא לפה להתנתק, לא לראות חדשות, ופתאום זה נוחת אצלך בסלון".
ערן טירר, 57, במקור מגבעתיים, הוא יזם הייטק שהגיע לאי במקרה. אחרי שהריח את עצי התאנה והים, התאהב ובנה בו את ביתו. בתשע השנים האחרונות הוא חי בלסבוס חודשיים או שלושה בשנה. בשאר הזמן הוא בציריך.
"הישראלים שחיים פה היו חלק מההחלטה שלי לקנות פה מגרש ולבנות בית, כי כמה אתה יכול לשבת עם הדייג המקומי ולשתות אוזו", הוא אומר, "יש פה 3,500 תושבים שמאוד אוהבים אותנו ואת ישראל, וחמישה ממפלגת סיריזה (קואליציית השמאל הרדיקלי ביוון - ז"א) שעושים הרבה רעש.
"ההפתעה והאכזבה שלנו מחוסר התגובה של המקומיים באה גם מזה שאנחנו חשובים להם כלכלית. השקענו פה מעל ל-50 מיליון יורו ב-15 השנים האחרונות. בעלי הקרקעות הרוויחו, יש נפח עבודה לכל מי שמתעסק בבניין, גננים, מי שמתחזק בריכות. כל עסקי התיירות מרוויחים מישראלים. יש פה תיירים סקנדינבים שמגיעים למלון הכל כלול ב-700 יורו ויוצאים מהמלון רק כדי ללכת קילומטר וחצי לסופרמרקט לקנות שש בירות. הישראלים מפזרים כסף בטברנות, שוכרים רכבים. אנחנו עזרנו להרים את הכלכלה המקומית אחרי המשבר, וזה יהיה משבר כלכלי אם אנחנו נחליט לעזוב.
"השתיקה של המקומיים יותר מאכזבת מאשר השלטים וההפגנות. אנחנו ממשיכים להוריד את המודעות, אבל אם זה לא ייפסק, נצטרך להתעמת איתם. אנחנו לא מתכננים לעזוב, למרות שפעם הייתי עונה על שאלת העזיבה בהרבה יותר החלטיות".
גרפיטי, הפגנות, תקיפות סכין ונשיכות
המגמה המדאיגה כבר לא מוטלת בספק. גילויי האנטישמיות וההתנכלויות לישראלים הולכים ומתרבים ברחבי יוון - מהאיים הפסטורליים ועד אתונה התוססת. עיר הבירה הידידותית, החמה, המזמינה, כבר לא מאירה פניה אל הישראלים כמו בעבר.
אם בתחילה היה מדובר בעיקר בכרזות, צעדות והפגנות לשחרור פלסטין וכנגד הצבא הישראלי, הרי שכעת האווירה קשה ואלימה הרבה יותר. כתובות הגרפיטי הפכו לבוטות הרבה יותר (למשל כזו שבה נראה מלצר שופך קפה רותח על עיניו של לקוח ישראלי, לצד הכיתוב: "אם ישראלי מזמין קפה, תגישו לו קפה") ומטריד יותר - העימותים הפכו לפיזיים ותכופים יותר.
מידד חוזה: "אני עם יד אחת מחזיק את הדלת של השירותים במסעדה וביד השנייה מסמס למארח שלי שיזעיק משטרה. 20 דקות ככה, ואף אחד מהמסעדה לא מתערב. אני שומע מישהו אומר באנגלית 'לכו תביאו את הגרזן', והלב שלי מתחיל לדפוק כמו משוגע"
להלן רשימה חלקית של האירועים האחרונים: קבוצה של 1,600 ישראלים לא הצליחו לרדת מהספינה שלהם שעגנה באי סירוס בגלל הפגנה פרו-פלסטינית סוערת; נערים ישראלים הותקפו בסכינים ברודוס; אזרח סורי נשך באוזנו של ישראלי בחוף סמוך לאתונה; בעיתונות הבינלאומית דווח על קבוצות לובשי חולצות שחורות שמסתובבות ברחובות במטרה "לצוד" ישראלים; ויותר הפגנות פרו-פלסטיניות התמקמו מול בתי מלון שבהם שוהים ישראלים.
מידד חוזה (35) מנס-ציונה, ראש צוות פיתוח בקק"ל, חווה על בשרו את אחד האירועים החמורים שהתרחשו לאחרונה נגד ישראלים על אדמת יוון. הוא הגיע לאתונה אחרי 400 ימי מילואים. זה היה ביקורו הרביעי במדינה, והחוויה תמיד הייתה חיובית. "ביום השני שלי באתונה מצאתי מכון כושר זול ויצאתי לדרך עם מגבת ביד ונייד שכיוון אותי בעברית למקום", הוא נזכר, "אני הולך ליד בית המשפט העליון, מסביב מלא משטרה, ואני מרגיש ביטחון".
חוזה לא ידע שהאזור שבו הלך, נמצא על הגבול של שכונת אקסרכיה - שכונת האנרכיסטים של העיר. הוא לא חשד גם כאשר ארבעה פעילים פרו-פלסטינים חלפו לידו. אחד מהם, בריטי, שאל אותו אם הוא מישראל. חוזה השיב בחיוב. "ואז הוא אומר ‘פאק יו, פאק ישראל, פאק ציונים’, ואני עונה 'פאק יו, פאק פלסטין', והם ישר מתנפלים עליי, מרביצים לי עם הדגלים, משהו מאוד אלים. מיד סובבתי את הטלפון והתחלתי לצלם. בתגובה הם מנסים לחטוף לי את הטלפון מהיד ואחד מהם מתחיל לצרוח 'ציוני, ישראלי, ציוני'. פתאום מגיעים עוד 20 אנשים. רצתי לאמצע הכביש כי חשבתי שזה יגן עליי, אבל הם מקיפים אותי. הבנתי שאם אני לא בורח - אני מת שם. כשניסיתי לברוח מישהו שם לי רגל, ואני מתחיל לדמם מהרגל ומהיד. אני מבין שאם אני לא עושה משהו דרסטי, הולך להיות פה לינץ'".
תקיפות פיזיות של תיירים שהעזו לדבר עברית במרחב הציבורי, התנכלויות לבתי עסק בבעלות ישראלית ותליית כרזות "יהודים לכו מפה". מסע בין האיים הפסטורליים לאתונה התוססת מבהיר: בקיץ 2025, יוון היא כבר לא האחות החמה ומסבירת הפנים שהייתה בשנים האחרונות. האם מיליוני ישראלים צריכים עכשיו לחשב מסלול מחדש?וזה רץ לתוך מסעדה סמוכה ונכנס לתא השירותים. "עם יד אחת אני מחזיק את הדלת וביד השנייה מסמס למארח שלי שיזעיק משטרה", הוא משחזר, "20 דקות ככה, ואף אחד מהמסעדה לא מתערב. אני שומע מישהו אומר באנגלית 'לכו תביאו את הגרזן', והלב שלי מתחיל לדפוק כמו משוגע. בסוף המשטרה הצליחה להרגיע את המצב רק אחרי שהגיעה עוד תגבורת. בהתחלה הם כבלו אותי באזיקים ולקחו אותי לתחנה בגלל שאחת מהתוקפות התלוננה שפגעתי בה. רק אחרי שהראיתי להם את הווידיאו הם שיחררו אותי".
אחרי התקרית, חוזה ביקש לטוס מיידית לארץ, אבל אז התחילה המערכה עם איראן והוא נתקע באתונה עוד שבועיים. "אמא שלי התחננה אליי שאחזור, אז אמרתי שאולי היא תבוא לפה כי עדיף לחטוף קצת מכות מאנרכיסטים מאשר טיל איראני", הוא צוחק, "אבל האמת היא שזה מערער לך את האמון בבני אדם, שאנשים שלא מכירים אותך מוכנים לרצוח אותך על כלום. אני גם בהלם מהתגובות שאומרות שלא הייתי צריך להיות שם או לענות להם, אבל אני לא מוכן להתנצל על זה שאני ישראלי.
"אני לא אחזור לאתונה. זה מקום שבור. אתה לא יכול להזיז את הראש מטר בלי איזה סמל בעד פלסטין ונגד צה"ל. אתה מבין שבסוף כל 'לשחרר את פלסטין' יש 'מוות לישראל'".
ישראלים המתגוררים באתונה מעידים ששכונת אקסרכיה שבה אירעה התקרית משתייכת לרשימת אזורים בעיר שעדיף להימנע מהם לחלוטין. "לכאורה מדובר באחלה שכונה, פלורנטין כזו", אומר אמן ישראלי שחי באתונה, "היא מאוד בינלאומית, עם סצנת תרבות ואמנות מבעבעת, מלא חנויות ספרים, חנויות סחר הוגן. בהתחלה היה גרפיטי על הקירות בעד פלסטין ונגד ישראל, אבל עכשיו הפעילים ממש מתמקדים בישראלים וביהודים שגרים שם. דוחפים פתקים אנטי-ישראליים מתחת לדלת או לתיבת הדואר".
חוף "נקי מישראלים"
את תחילת המהפך היווני ביחס לישראל אפשר למצוא אולי בספטמבר 2022, כאשר מריאנטי פגוטאלי האנטישמית התמנתה לסגנית נשיאת בית המשפט העליון. פגוטאלי טענה בעבר שההיסטוריה תשפוט את היטלר לרעה כי לא ניקה את אירופה מיהודים, וכי השואה היא רק מיתולוגיה שעזרה ליהודים לאסוף כסף להקמת המדינה (מאוחר יותר הכחישה שכתבה את הדברים).
עם או בלי קשר למינוי, אחריו התרחשה שרשרת ארוכה של פגיעות בישראלים. באפריל 2023 תקפו אוהדי קבוצת הכדורסל אא"ק אתונה את אוהדי הפועל ירושלים, שהגיעו לעיר למשחק בין הקבוצות. בשבוע שעבר, אותם אוהדים התעמתו עם אוהדי הפועל באר-שבע באצדטיון באתונה. בעקבות התקרית, יצא שר הבריאות היווני נגד אוהדי אא"ק אתונה והבהיר: "אנחנו בצד של ישראל".
במאי 2024 זרקו שני איראנים, יוונית ואפגני פצצת תבערה מאולתרת לכיוון מלון ומסעדה בבעלות ישראלית.
ימים ספורים לאחר מכן הותקפו, מילולית ופיזית, שני ישראלים בכיכר מונסטיראקי ההומה. "המשכנו את הטיול, אבל עם אפס תחושת ביטחון, גם בגלל ההתקפה וגם בגלל שאף אחד לא התערב", סיפר משה, אחד מהם.
חודש לאחר מכן שלושה גברים, יווני, איראני ואפגני, השליכו חומר דליק לכיוון בית כנסת.
בדצמבר 2024 התלוננה תיירת ישראלית על התעמרות כלפיה וכלפי בעלה על ידי עובד בשדה התעופה, לאחר שהגישו לו את דרכוניהם הישראליים. כשאמרו לו שלא יחזרו לאתונה בגלל ההשפלה שממנה סבלו, ענה להם העובד: "יופי, אנשים מסוגכם לא צריכים לבוא הנה בכל מקרה".
צביקה לוינסון, בעלי המסעדה "קינג דיוויד": "אני שומר כשרות. לא היה לי הרבה מה לאכול באתונה אז החלטתי שאני עושה פה המבורגר כשר. המתקפה הזו באה לי משום מקום. נכון, יש באתונה תמיד דגלים וגרפיטי ולפעמים הפגנות, אבל זו עליית מדרגה. תקפו מקום רק בגלל שהוא כשר"
בתחילת פברואר השנה הותקפו זוג ישראלים במיקום מרכזי באתונה לאחר ששני דוברי ערבית זיהו אותם מדברים בעברית ועונדים שרשרת עם מגן דוד. אחד התוקפים, פלסטיני מעזה, צעק "אללה אכבר" - ותקף את הזוג בסכין.
במאי הותקפו חמישה ישראלים על חוף אגם ווליאגמני הסמוך לאתונה על ידי צעירים מקומיים שדרשו מהם לעזוב את המקום, בטענה שמדובר ב"חוף נקי מישראלים". הישראלים עזבו, ובתגובה הקהל מחא כפיים וזרק עליהם אבנים ופירות.
לפני כשבוע הותקף באתונה מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, רן בן-שמעון. מפגין פרו-פלסטיני קרא לעברו “פרי פלסטין”, ואז דחף אותו.
נכון לכתיבת שורות אלו אזהרת המל"ל לגבי יוון נותרה ברמה 2 - נקיטת אמצעי זהירות, הימנעות מהבלטת סממנים ישראליים ומהגעה למקומות מסוימים כשמתקיימות בהם הפגנות סוערות. ובאמת, במקרים מסוימים, חשיפת הסממנים הישראליים היא שהובילה לתקיפה.
הקהילה הישראלית: אין שינוי באווירה
בשנים האחרונות זוכה התיירות היוונית לפריחה חסרת תקדים. עם יותר מ-32 מיליון תיירים ב-2024 היא עברה את אוסטריה ברשימת עשרת המדינות המתוירות ביותר בעולם, ונצמדה לגרמניה ובריטניה. כל הפרמטרים של הרבעון הראשון של 2025 – מספר התיירים, הכנסות מתיירות, הכנסה פר תייר, והבוקינג הכמעט מלא לחדרי מלון ודירות airbnb – מצביעים על עלייה של 5.4 אחוזים לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה, למרות ביטולים לא מעטים לאיים מסוימים בשל רעידות אדמה.
הישראלים עלו על הגל היווני כבר לפני חמש שנים. עד הקורונה, יוון הייתה יעד פחות פופולרי עבור התייר הישראלי, אבל כל זה השתנה כאשר יוון הייתה למדינה הראשונה, ולתקופה מסוימת גם היחידה, שהסכימה להכניס ישראלים בשעריה. בשנה שעברה התמקמה יוון בראש רשימת היעדים המתוירים על ידי ישראלים.
אתרי התיירות ההיסטוריים, הטברנות, המחירים הזולים בכלל וברשתות הבינלאומיות בפרט, מזג האוויר החם, הטיסה הקצרה והאפשרות לשלב ביקור בבירה אירופית עם בטן-גב באחד ממאות האיים, הביאו לכך שבעונת השיא אשתקד הטיסו 13 חברות טיסה מאות אלפי ישראלים ל-15 יעדים במדינה, כשלפרקים יוצאות מישראל ליוון 30 טיסות ביום. בשנה שעברה נחתו יותר מ-1.7 מיליון ישראלים ביוון (אם כי חלקם המשיך מיד ליעד אחר). התחזיות השנה מדברות על קפיצה של יותר מ-50 אחוז בתיירות הנכנסת ליוון מישראל. התיירות הביאה גם את אנשי העסקים, המשקיעים ואנשי הנדל"ן.
את המגמה המדאיגה שעוברות יוון בכלל ואתונה בפרט אפשר לזהות בעמודים ברשתות החברתיות המיועדים לישראלים הגרים באתונה או לתיירים ישראלים המגיעים אליה. אם עד לפני כמה חודשים היה אפשר למצוא שם בעיקר אינפורמציה על מקומות לאכול, לבלות או נהגי מוניות מומלצים, הרי שלאחרונה מטפטפות לשם עוד ועוד שאלות כמו "האם אתונה בטוחה לישראלים?" "האם יש גילויי אנטישמיות בוטים?" ו"כדאי לבטל?"
בקרב הקהילה הישראלית, התגובות לשאלה הזו מעורבות. יש מי שמודים שאתונה נעשית פחות ופחות ידידותית לתייר הישראלי, אולם הרוב טוענים בתוקף שאין כל שינוי באווירה. "צריך לקחת בחשבון שחלק ממי שמנסה לבטל את התופעה, עושה זאת משני טעמים עיקריים", אמר לי איש עסקים ישראלי שנע על קו אתונה-תל-אביב בשמונה השנים האחרונות, "חלק מהם הגיעו לכאן כי נמאס להם מישראל ופסיכולוגית הם לא יכולים להודות שרע להם פה, או שהם צריכים פתאום להסתיר את הזהות שלהם. ויש עוד חלק, לא קטן בכלל, שלקח את כל הממון שלו, השקיע ביוון והפך את ההשקעה שלו לעסק שמרוויח בעיקר מתיירות ישראלית, והם לא יכולים להרשות לעצמם לפגוע במותג שלהם".
"אנחנו לא מתקפלים, להפך. אנחנו עוד נתרחב"
שירילי קרני צור, מלווה משקיעים, חיה באתונה כבר שמונה שנים ומציעה פרשנות אחרת לעליית הגרף האנטי-ישראלי. "לפני כמה שבועות הייתי במונית עם בעלי ושוחחנו בעברית", היא נזכרת, "עכשיו, הנהג לא הפעיל מונה והוא דרש סכום גבוה. הצעתי לשלם לו את מה שדרוש כשלא מפעילים מונה, ואז הוא פתאום הוא התחיל לפתוח עליי שאנחנו ישראלים ואנחנו רוצחי ילדים. כעיקרון זו תקרית על רקע כספי שפתאום מתויגת כאנטישמית או אנטי-ישראלית".
אבל אם היית רוסייה הוא גם היה מקלל אותך ככה בגלל המלחמה?
"לא. שום סיכוי. אבל אני רוצה להוסיף שאין אווירה של פחד. אנחנו חיים בשלווה. אתה הולך במרכז אתונה ויש מיליון ישראלים. חוסר הנוחות היחיד שלי הוא הבושה לנוכח מה שאנחנו עושים בעזה וההפקרה של החטופים".
גם מדריכי הטיולים ביוון מבקשים לשדר עסקים כרגיל. "הגעתי ליוון כי יש פה עבודה כל השנה, אפילו יותר תיירים בחורף מאשר בקיץ", אומר גיא תל אורן (36), במקור ממכבים-רעות. הוא מדריך טיולים בעולם כבר עשר שנים, בשלוש השנים האחרונות באתונה כאחד השותפים של "בוזוקי טרוול". “אתונה היא עיר אירופית עם אווירה מזרח תיכונית", הוא אומר, "סמטאות ציוריות, קולינריה משובחת, אווירה נהדרת, חיי לילה, שופינג זול יחסית, וים לא רחוק. אני אישית מרגיש פה בבית, תחושה מוכרת. לא זר במרחב כמו בקופנהגן או ברלין. האנשים דומים לנו, האווירה מוכרת. כמו ישראל של לפני 20 או 30 שנה".
מתי הרגשת שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מרים ראש?
"תמיד הייתה פה מודעות לנושא הפלסטיני. יש הפגנות של הקומוניסטים שבהן מניפים דגלי פלסטין, הפגנות חודשיות עם דגלים ודרישה להפסיק את רצח העם. אבל עכשיו זה יותר מאורגן, יותר חי ובועט".
ואתה מדבר בעברית, בקול רם.
"אני ממשיך לדבר בקול בעברית, ואין שום בעיה. אתונה היא לא ברלין או פריז, אבל יש יותר מתיחות. רק פעם אחת בסיור אמריקאי אחד צעק עלינו שאנחנו רוצחי ילדים.
"ליוונים לא אכפת מאיפה אתה בא, אכפת להם שתהיה בן אדם. בתחילת המלחמה הייתה הזדהות עם ישראל. אבל ככל שהיא נמשכה בלי אופק, והתמונות המשיכו לזרום מעזה, אז הם התחברו יותר לכאב של חפים מפשע. כעיקרון, ליוונים פחות אכפת ממה שקורה בפוליטיקה מחוץ ליוון. הם עסוקים בהישרדות. יש להם מספיק צרות משלהם".
ובכל זאת העיר מכוסה כרזות וכתובות גרפיטי אנטי-ישראליות.
"כן, זה גורם לסדק בלב. מעליב. יש גם הרבה ישראלים שחושבים פעמיים לפני שהם לוקחים סיורים בעברית".
גם קובי סטארק (41), מדריך טיולים ביוון בחמש השנים האחרונות, סבור שיוונים לא ממש מתחברים לדברים שלא קשורים אליהם ישירות. "הם תומכים בנו באופן אישי אבל לא ממש יעשו עם זה משהו", הוא טוען, "הממשלה לטובתנו וזו ממשלה שנבחרה על ידי רוב עצום של הציבור, ככה שהיא מייצגת את רוב העם. יש גם נוכחות מסיבית של משטרה ברחובות ואני חושב שחלק גדול מזה הוא לספק הגנה מפני אירועים אנטי-ישראליים. אבל אי-אפשר לעצור כל גרפיטי, וזה מתגבר ככל שהמלחמה מתמשכת. קשה יותר ויותר להסביר את המלחמה לאיש מהרחוב, וזה ואקום שאליו נכנסים השמאל הקיצוני ופעילים פרו-פלסטינים. האדם הממוצע רוצה שזה ייגמר. הוא פוחד שבסוף זה יגיע לרחובות שלו".
חלקם גם חוששים להפסיד את הכסף שמכניס התייר הישראלי.
"בהחלט, יש לי חברים בקמעונאות שאומרים שכשהישראלים לא מגיעים, המכירות צונחות ביותר מ-20 אחוז. אז אנשים פה בהחלט מודאגים, כי ישראלים הם תיירים חוזרים".
אתה חושב שאתונה נעשתה מסוכנת?
"לא. לא הכל מושלם ויש אנטישמיות כמו בכל מקום, אבל לא מסוכן. ובכל זאת יש ירידה בהגעה, ובביקוש לסיורים בעברית. אני לפעמים מחלק לקבוצות שלי מדבקות נגד חמאס, ומבקש שידביקו על יד גרפיטי וכתובות נגד ישראל. אני מסביר שיש להרבה אנשים אינטרס שלישראלים תהיה תחושה לא נעימה ושיחשבו שיש פה כל הזמן הפגנות נגדם. הפחד הוא שהתעמולה הזו בסוף תתפוס. יש כבר אנשים שהורידו מזוזות ממשקוף הבית שלהם".
צביקה לוינסון (54) הוא איש עסקים שבשנים האחרונות נמצא על קו ישראל-אתונה. "אני שומר כשרות, אז לא היה לי הרבה מה לאכול פה", הוא אומר, "החלטתי שאני עושה פה המבורגר כשר, כי כמה דגים כבר אפשר לאכול".
לפני כחודשיים פתח לוינסון את מסעדת "קינג דיוויד בורגר" במרכז אתונה. במוצאי שבת, לפני שבועיים, הגיעו כשבעה פעילים פרו-פלסטינים רעולי פנים למסעדה, שאנשיה התכוננו לפתיחתה. הפעילים איימו על העובדים שלא יזוזו, פיזרו מאות כרוזים אנטי-ישראליים על הרצפה והשולחנות וציירו כתובות גרפיטי באמצעות שבלונות על הקירות (הבולטות: "אף ציוני אינו בטוח כאן", "לרסק את הציונות, הפשיזם והקולוניאליזם", ו"צבא המוות לישראל, אנסים, מענים ורוצחים").
"הייתי בארץ ועקבתי דרך המצלמות שהעובדים לא פותחים לפני צאת השבת", נזכר לוינסון, "אנחנו בצנטרום של אתונה, יש כאן מלא שוטרים ובחלק מהטברנות יש אפילו תפריטים בעברית. המתקפה הזו באה לי משום מקום. נכון, יש באתונה תמיד דגלים וגרפיטי ולפעמים הפגנות, אבל זו עליית מדרגה. תקפו מקום רק בגלל שהוא כשר. בכל זאת אני חייב לציין שהמשטרה כאן לקחה את הסיפור מאוד ברצינות, ושיש הרבה יוונים שבאים להזדהות ולתמוך, להגיד שמדובר בקיצוניים שלא מייצגים אותם. לכולם יש אפס סובלנות לגזענות ולאנטישמיות. אז אנחנו לא מתקפלים, להפך. אנחנו עוד נתרחב".
