בנובמבר שעבר, שבועות ספורים לפני הבחירות לנשיאות ארצות-הברית, שיחרר העיתונאי מייקל וולף סנסציה של ממש: סדרת ראיונות מוקלטים עם ג'פרי אפשטיין. וולף - שפירסם ב-2018 את "אש וזעם", ספר הסקנדלים הראשון על ממשל טראמפ, שמכר למעלה מחמישה מיליון עותקים - אוהב לשכשך במים העכורים של אליטות ניו-יורקריות, אבל זוכה למבט עקום מקולגות שלא לגמרי מאמינים למה שהוא כותב. אולי בגלל זה התעלמה התקשורת האמריקאית לגמרי מהדברים שאמר אפשטיין ב-100 שעות השיחה שהקליט איתו, עוד לפני שנפתחה נגדו חקירה חדשה שהסתיימה בהתאבדותו בתא כלא במנהטן. בשיחות האלה, שניהל איתו וולף בתחילת הקדנציה הראשונה של טראמפ, פירט ראש אחת מרשתות סחר המין המפורסמות והמחרידות בהיסטוריה המודרנית, את שנות חברותו הארוכות עם נשיא ארצות-הברית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
למרות שהפך לסוג של עמוד אש אפל בפני המחנה שנקרא תנועת MAGA (סיסמת הבחירות של טראמפ — Make America Great Again), מערכת היחסים של אפשטיין וטראמפ עברה לגמרי מתחת לרדאר שלהם ושל התקשורת הממסדית בכללותה. כשוולף פירסם את קלטת השיחה שבה אפשטיין נשמע אומר כי הוא היה "חברו הקרוב ביותר של טראמפ במשך עשר שנים", כולם נשארו אדישים. אחרי הכל, פדופיל מפלצתי הוא לא בדיוק עד מהימן. תומכיו של טראמפ בכל מקרה היו בטוחים שאין לו שום קשר לזה, אחרת לא היה מבטיח לשחרר את תיקי אפשטיין - מאות ג'יגה-בייט של מידע שנתפס על ידי ה-FBI מבתיו של אפשטיין, יחד עם תוצאות החקירה הנרחבת על חייו ופשעיו.
וולף סיפר כי ב-2021 נסע למאר-א-לאגו לראיין את טראמפ לספר שכתב על בחירות 2020. לדבריו, לפני הראיון שאלו אותו עוזריו של טראמפ על מה הוא רוצה לדבר איתו. "נתתי להם חצי תריסר נושאים, ביניהם אפשטיין", סיפר וולף השבוע בראיון לעיתון של אוניברסיטת ייל, "הם אמרו שהכל בסדר, אבל הוסיפו, באופן ספציפי מאוד, שאם אעלה את נושא אפשטיין הוא יקצר את הראיון. הם לא אמרו לי לא להזכיר אותו, אבל המליצו לא לעשות את זה.
"הבסיס לאובססיה של MAGA סביב אפשטיין היה, במשך זמן רב, ביל קלינטון - הם חשבו שברגע שיפורסמו כל התיקים והרשימות, זה יוכיח שקלינטון וכל האליטות הליברליות שהם כל כך שונאים הם פדופילים. זה גם היה מנגנון התגוננות בכל פעם שמישהי האשימה את טראמפ בתקיפה מינית - מה שלא תגידו על דונלד טראמפ, ביל קלינטון גרוע יותר. אבל קלינטון ואפשטיין היו חברים פחות משנתיים, בעוד שטראמפ ואפשטיין היו חברים הרבה יותר זמן. הם פיספסו את זה כי טראמפ תמיד כל כך נחרץ בהכחשות שלו, ויש אנשים בעולם שבאופן מוזר באמת מאמינים לדונלד טראמפ".
בסוף השבוע שעבר ביקר דונלד טראמפ בסקוטלנד לחמישה ימים של הרבה גולף וקצת עניינים חשובים. השאלה האחרונה שנשאל לפני שעלה על אייר פורס וואן בוושינגטון, עסקה בג'פרי אפשטיין. השאלה הראשונה שנשאל כשנחת בסקוטלנד עסקה בג'פרי אפשטיין. גם אחרי שהודיע על הסכם המכסים עם האיחוד האירופי, נשאל על ג'פרי אפשטיין. מתוך הבית הלבן זורמות הדלפות על פאניקה ועל כך שטראמפ זועם כי הצוות שלו לא מצליח להוריד את הנושא מסדר היום. אולי בפעם הראשונה מאז נכנס לפוליטיקה ושינה לגמרי את ארצות-הברית, דונלד טראמפ לא מצליח לעשות את אחד הדברים שהוא הכי טוב בהם: לשנות את הנושא. להסיח את הדעת. להכחיש בעוצמה מספקת כדי לראות את התקשורת מקבלת את דבריו וממשיכה הלאה. כל הדברים שהמנטור שלו, רוי כהן ‑ המשפטן היהודי שסייע ל"ציד המכשפות" אחר קומוניסטים בתקופת מקארתי ‑ לימד אותו והוא שיכלל לדרגת אמנות, ועזרו לטראמפ להגיע לבית הלבן ב-2016, ולחזור אליו ב-2024 למרות כל מה שהאמריקאים יודעים עליו.
חלק מזה טראמפ הביא על עצמו. הוא רכב במשך שנים על נמר שהורכב מאינספור תיאוריות קונספירציה והבטיח לספק את הרעב של הבייס באחד משלושת הנושאים הבוערים ביותר עבורם (השניים האחרים הם טרנסג'נדרים ומהגרים בצבעי עור מסוימים): ג׳פרי אפשטיין ומפעל סחר המין שלו. מדובר בגביע הקדוש של כל מה שמצביעי ההארד-קור של טראמפ מאמינים בו: הליברלים, הפרוגרסיבים, ההומואים, הטרנסג׳נדרים, האליטות והוליווד - כולם פדופילים.
כשטראמפ מינה את פאם בונדי לתובעת הכללית ואת קאש פאטל לראש ה-FBI, לא היה שום ספק כי תיקי אפשטיין ישוחררו. בונדי, ובעיקר פאטל, הפכו לכוכבי MAGA בעקבות ההתעסקות האובססיבית שלהם ברשימת הלקוחות של אפשטיין. גם מבחינתם, שחרור המידע אמור היה להיות הרגע שיחסל סופית את אמריקה הליברלית. במהלך שימוע האישור שלו בסנאט, אמר פאטל: "כראש ה-FBI אעשה הכל כדי לוודא שהציבור האמריקאי יידע את כל מה שקרה עם ג'פרי אפשטיין". בפברואר נשאלה בונדי ב"פוקס ניוז" האם משרד המשפטים יפרסם את רשימת הלקוחות של אפשטיין, והשיבה: "הרשימה מונחת על שולחני כרגע לבדיקה. זו הייתה הנחיה של הנשיא טראמפ". חמישה חודשים אחרי, אמרה בונדי כי אין רשימת לקוחות כזו.
לפני הבחירות ב-2024 נשאל טראמפ בראיון ל"פוקס ניוז", האם ישחרר את תיקי אפשטיין. בתחילה ענה שכן, אבל מיד הוסיף כי הוא לא בטוח כיוון ש"אתה לא רוצה להשפיע על חייהם של אנשים אם יש שם גם דברים מזויפים ולא אמיתיים, ויש הרבה דברים מזויפים בכל העולם הזה". "הוול סטריט ג'ורנל" דיווח כי בחודש מאי אמרה בונדי לטראמפ ששמו מופיע מספר פעמים בתיקי אפשטיין, עליהם עברו מאות עובדי משרד המשפטים שהונחו במיוחד לסמן כל מקום בו מופיע שמו. ואכן, מאז מאי, יש שינוי רטורי בולט בהתנסחויות של הממשל, וטראמפ החל לומר כי הוא תומך בשחרור מידע "אמין" ועדויות "רלוונטיות" - סייגים ורמת זהירות שהנשיא אף פעם לא מעלה בהקשרים של חקירות אחרות.
בהודעת ההחלטה שלא לשחרר את התיקים, שפורסמה רק באתר של משרד המשפטים ולא בשום פלטפורמה אחרת, נראה היה שהממשל רצה לסגור את הנושא בשקט. אבל הבית הלבן לא צפה את עוצמת האש שתתלקח בשדה הקוצים שטראמפ עצמו זרע.
אחד הניסיונות שעשה הבית הלבן כדי להרגיע את הציבור, היה לייצר רושם שהוא דווקא רוצה לשחרר חומרים, אבל זה לא בידיים שלו. נעשתה פנייה לבית המשפט לפרסם עדויות של חבר המושבעים הגדול שדן באישומים נגד שותפתו של אפשטיין, גיליין מקסוול, וטוד בלאנש, סגנה של בונדי, ערך אפילו פגישה ישירה איתה כדי "לקבל מידע". אבל אלה צעדים שאין בהם צורך. הכל נמצא בתיקי החקירה של ה-FBI, אותם יכול הממשל לשחרר במלואם בכל רגע, הוא רק לא רוצה.
בעקבות הפגישה עם הסגן בלאנש, ביקש עורך דינה של מקסוול כי הנשיא יעניק לה חנינה. כשנשאל על הרעיון, בדרך לסקוטלנד, ענה טראמפ כי "זה לא משהו שחשבתי עליו".
וכרגיל, כאשר הכל לא עובד, לטראמפ יש טקטיקות מוכחות אותן הוא שולף כשהמצב באמת חמור: השמצות של הנשיא לשעבר, ברק אובמה - לו הוא מקפיד לקרוא "ברק חוסיין אובמה" - וחזרה לעיסוק בחקירת התערבות רוסיה בבחירות ב-2016. עד כה לפחות, גם זה לא עזר לחסל את כאבי הראש שעושה לו אפשטיין.
גם ג'ו רוגן אמר השבוע בפודקאסט הפופולרי שלו כי שחרור תיקי אפשטיין הוא "הקו האדום" מבחינתו, ושטראמפ עושה גזלייטינג לתומכים שלו. זה חשוב כי לרוגן יש חתיכת השפעה בקרב קהל המצביעים של הנשיא.
כל זה כמובן לא אומר שטראמפ מעורב באיזו צורה בפשעים האיומים של אפשטיין. יש לכך הוכחות בדיוק כפי שיש למעורבות במעשים כאלה של ביל קלינטון או אהוד ברק, כלומר אין. אבל החברות עם אפשטיין היא משהו שטראמפ בבירור חושב שהוא צריך להסתיר - מבושה או מסיבות אחרות - והסיפורים שנאספו בשבועות האחרונים לגבי עוצמתה והדברים שהשניים עשו יחד בעיקר בשנות ה-90, זיעזעו את מעריציו הגדולים ביותר של טראמפ עד עמקי נשמתם.
על פי עדותו שלו, טראמפ היה חבר של אפשטיין. מה שהשתנתה זו גרסתו לעוצמת הקשר. כאשר אפשטיין הואשם בסחר מיני בקטינות בשנת 2019, אמר טראמפ: "הכרתי אותו כמו שכולם בפאלם ביץ' הכירו אותו, לא הייתי אוהד שלו". אבל ב-2002, בראיון למגזין "ניו יורק", אמר טראמפ: "אני מכיר את ג'ף כבר 15 שנה, הוא בחור נהדר. כיף מאוד להיות איתו. אומרים שהוא אוהב נשים יפות כמוני, ורבות מהן צעירות יותר".
כשאפשטיין הואשם בסחר מיני בקטינות ב–2019 אמר עליו טראמפ: "הכרתי אותו כמו כולם בפאלם ביץ', לא הייתי אוהד שלו". אבל ב–2002 אמר עליו טראמפ: "אני מכיר את ג'ף 15 שנה, הוא בחור נהדר. אומרים שהוא אוהב נשים יפות כמוני, ורבות מהן צעירות יותר"
ב-1992 ערך טראמפ ערך מסיבה גדולה עם מעודדות NFL באחוזת מאר-א-לאגו בפלורידה. צילומים של NBC מהמסיבה מראים את טראמפ רוקד בתוך קהל של נשים צעירות, ומאוחר יותר נראה מצביע על נשים אחרות תוך שהוא לוחש משהו באוזנו של אפשטיין, מה שגורם לזה להתכווץ מצחוק.
חודשים לאחר מכן אירח טראמפ עוד מסיבה במאר-א-לאגו, שבה השתתפו 28 דוגמניות צעירות שהתמודדו על הזכות להצטלם ללוחות שנה. לדברי ג'ורג' הורני, איש עסקים מפלורידה שאירגן את האירוע, אפשטיין היה האורח היחיד. "כשהגענו, היו שם רק טראמפ ואפשטיין", סיפר הורני ל"הניו יורק טיימס", "אמרתי לו: 'דונלד, זו אמורה להיות מסיבה של וי-איי-פי'ז. אתה אומר לי שזה רק אתה ואפשטיין?' בסופו של דבר אלה אכן היו רק טראמפ ואפשטיין".
ג'יל הרת', חברתו ושותפתו העסקית של הורני באותה תקופה, האשימה מאוחר יותר את טראמפ בהתנהגות מינית בלתי הולמת במסיבה. בתביעה שהוגשה ב-1997, טענה הרת' כי טראמפ לקח אותה לחדר שינה ונישק וליטף אותה בכוח. היא ביטלה את התביעה אחרי הסדר מחוץ לבית המשפט.
ב-1993 הגיעה הדוגמנית סטייסי וויליאמס, יחד עם אפשטיין, לבקר את טראמפ במגדל טראמפ במנהטן. לפני הבחירות בשנה שעברה, סיפרה וויליאמס ל"גרדיאן" כי מיד כשנכנסה לחדר "טראמפ שם את ידיו על השדיים שלי, המותניים והישבן, בזמן שהוא ואפשטיין חייכו זה לזה. זה היה מין משחק מעוות שלהם. היה ברור שהוא ודונלד חברים ממש". קרוליין לוויט, היום דוברת הבית הלבן ולפני כן דוברת קמפיין הבחירות של טראמפ, הגיבה להאשמותיה של וויליאמס כ"סיפור מזויף שהומצא על ידי קמפיין קמלה האריס".
שמו ומספר הטלפון של טראמפ נכללו בין מאות האנשים העשירים והחזקים שנרשמו ב"ספר השחור הקטן" של אפשטיין, ולפי יומני טיסות שפורסמו כראיה במשפט של מקסוול, הוא טס במטוסים הפרטיים של אפשטיין שבע פעמים, בין 1993 ל-1997. הטיסות היו בין פאלם ביץ' לניו-יורק, כולל עצירת ביניים בוושינגטון הבירה. טראמפ הודה שטס במטוסו של אפשטיין, אך התעקש כי מעולם לא נסע אל ליטל סנט ג'יימס, האי הקטן שהיה בבעלותו של אפשטיין והפך שם נרדף לפשעיו. טראמפ כן קבע, בלי כל ראיות, כי ביל קלינטון היה באי המפורסם.
כמה ימים לאחר מותו של אפשטיין ב-2019 אמר טראמפ לכתבים: "השאלה שאתם צריכים לשאול היא, האם ביל קלינטון הלך לאי? ממה שאני מבין, האי של אפשטיין לא היה מקום טוב ומעולם לא הייתי שם. אז אתם צריכים לשאול, האם ביל קלינטון הלך לאי? זו השאלה. אם תגלו את זה, תדעו הרבה".
לאחר מותו של אפשטיין אמר טראמפ לכתבים: "השאלה שאתם צריכים לשאול היא, האם ביל קלינטון הלך לאי? ממה שאני מבין, האי של אפשטיין לא היה מקום טוב ומעולם לא הייתי שם. אתם צריכים לבדוק האם ביל קלינטון הלך לאי, זו השאלה. אם תגלו את זה, תדעו הרבה"
כל ציטוט כזה רק הדליק עוד יותר את מצביעי MAGA, שמשוכנעים עד היום כי אפשטיין נרצח בידי הדיפ-סטייט הליברלי. הם מעולם לא הפסיקו להתבוסס בקונספירציה הזו. האפשרות שהאיש אותו המליכו לנשיא ארצות-הברית היה בעצמו חבר טוב מאוד של אפשטיין הלכה לעולם שכולו הדחקה.
לפי הידוע, יחסי החברות בין טראמפ לאפשטיין הסתיימו ב-2004, אחרי סכסוך נדל"ן סביב אחוזה בפאלם ביץ'. טראמפ הציע יותר מאפשטיין עבור הנכס. בעוד שיש שפע של תיעוד פומבי של השניים יחד עד 2004, כמעט ואין כזה אחריו. לפי "הוול סטריט ג׳ורנל", ב-2003 שלח טראמפ לכאורה כרטיס ברכה ליום הולדתו ה-50 של אפשטיין, כחלק מאלבום שאורגן על ידי מקסוול. המכתב עוצב בצורת גוף של אישה, וכלל דיאלוג דמיוני בין השניים וחתימה של טראמפ מפותלת כאילו הייתה שיער ערווה על קווי המתאר של הגוף. טראמפ מכחיש כי שלח את הכרטיס הזה. "אולי מישהו אחר שלח ואמר שזה אני", אמר בשבוע שעבר.
במרץ 2005 התלוננה אישה במשטרת פלורידה כי בתה המתבגרת קיבלה תשלום מאפשטיין כדי לתת לו עיסוי כשהיא עירומה. התלונה הביאה לפתיחת חקירה נרחבת של ה-FBI ומשטרת פלורידה, ולהגשת כתב אישום נגד אפשטיין ב-2006. שנתיים לאחר מכן הוא הודה באשמה בשני סעיפי אישום פליליים ונשלח ל-13 חודשים בכלא, כחלק מעסקה שמנעה אישומים פדרליים שהיו מובילים לעונשי מאסר חמורים בהרבה. את העסקה סגר התובע הפדרלי, אלכס אקוסטה, שמאוחר יותר מונה לשר העבודה בקדנציה הראשונה של טראמפ.
אחרי ששוחרר, חזר אפשטיין לחייו ונראה כי הצליח להתחמק מלשלם מחיר אמיתי על שנים של פשעים איומים, עד שהגיעה החשיפה של העיתונאית המצוינת ג'ולי בראון ב"מיאמי הראלד". היא פירקה את סקנדל העסקה שקיבל אפשטיין ב-2008, הראתה כיצד הוא הצליח לתמרן את מערכת המשפט הפלילי כדי לסגור חקירת FBI וגם לזכות בחסינות לכל אחד מ"שותפיו הפוטנציאליים לקשר". בנוסף הגיעה לכ-80 נשים שטענו כי עברו התעללות מינית בידי אפשטיין בין השנים 2001 ל-2006, חלקן היו בנות 14.
4 צפייה בגלריה
וירג'יניה ג'ופרה, המפורסמת מבין קורבנות ג'פרי אפשטיין
(צילום: Handout/US District Court - Southern District of New York/AFP)
לפי החשיפות של בראון, אחוזת מאר-א-לאגו של טראמפ מילאה תפקיד מפתח בהאשמות נגד אפשטיין ומאוחר יותר נגד שותפתו, גיליין מקסוול. וירג'יניה ג'ופרה, המפורסמת מבין קורבנות אפשטיין, שאמרה כי "הועברה כמו מגש פירות" כנערה לטורפים עשירים וחזקים, עבדה בשנת 2000 כמעסה מתלמדת במאר-א-לאגו. היא הייתה אז בת 16 ולטענתה, מקסוול ניגשה אליה כשראתה אותה קוראת מדריך לעיסוי מקצועי, והזמינה אותה להיות המעסה הצמודה של אפשטיין.
ג'ופרה, שהתאבדה באפריל שעבר, טענה כי שניהם טיפחו אותה לאחר מכן לבצע שירותי מין לגברים עשירים והצביעה ישירות לעבר הנסיך אנדרו. החשיפות של בראון הביאו לכתבי אישום רציניים והסאגה כולה הסתיימה, כמובן, בהתאבדות של אפשטיין.
אחרי מותו של אפשטיין אמר טראמפ: "אני רוצה חקירה מלאה של כל מה שהוא עשה", אבל באופן שחזר על עצמו כמה פעמים מאז, הביע סימפתיה למקסוול: "אני מאחל לה כל טוב".
לפני שכל זה התפוצץ, ישב מייקל וולף עם אפשטיין בדירת הפאר המפורסמת והמשוקצת שלו באפר איסט סייד במנהטן. הקלטות חושפות את גרסתו של אפשטיין למערכת היחסים בין שני חברים לשעבר ודרכיהם השונות מאוד: האחד לעבר כלא והתאבדות; השני לעבר כוח ושתי קדנציות בחדר הסגלגל למרות הרשעה פלילית. אפשטיין צייר דיוקן מורכב של טראמפ. הוא כינה אותו "מקסים", "כיפי", "בעל יכולת מכירות יוצאת דופן", וגם "בוגד סדרתי שאהב לזיין את נשות חבריו", "אדם שאינו מסוגל לטוב לב", "כמו ילד בן תשע עם אתגרים רגשיים" ו"כמעט אנאלפבית".
בקלטת ניתן לשמוע את אפשטיין אומר: "הוא בן אדם נורא. הוא עושה דברים מגעילים לחבריו הטובים ביותר, לנשותיהם של חברים טובים, לאנשים שהוא מנסה קודם כל לזכות באמונם, ואחר כך משתמש בזה כדי לעשות להם דברים רעים". הקלטות כוללות גם שפע של סיפורים צהבהבים שאי-אפשר לאמת אותם, ואולי בגלל זה התקשורת האמריקאית התעלמה מהן לגמרי.
"אני חושב שהתחושה הכללית הייתה: 'למה זה חשוב, ולמה אנחנו צריכים ללכלך את עצמנו כשאנחנו מדברים על זה?'" אמר וולף לעיתון של ייל, "היה מו"ל שאמר לי שזה 'מגעיל'. וזה, במובן מסוים, אכן כך, אבל אני לא חושב שהתקשורת המכובדת יודעת איך לדבר על זה. ולאפשטיין, כעד, בוודאי שאין אמינות בציבור. אבל העובדות הן עובדות. יש לכם שני בחורים שמתחילים במקום דומה, אחד בסופו של דבר מסיים עם סדין סביב צווארו בכלא האפל ביותר באמריקה, והשני בבית הלבן. יש פה אדם שהתנהג בדרכים שהיו חוסמות אותו בתחומים שלמים, ובוודאי צריכות לחסום אותו מלהיות נשיא ארה"ב, ובכל זאת הוא הפך לנשיא ארה"ב. תרצו או לא, דרך ג'פרי אפשטיין אתם יכולים לראות מי היה דונלד טראמפ".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.25
