לפי כל הסימנים, יש הסכמה מלאה בין הנשיא טרמאפ לראש הממשלה בנימין נתניהו בדבר הצורך במהלך צבאי מיידי ועצים בשטח רצועת עזה, שישבור את מחסום הסרבנות החמאסי. זאת אחרי שבירושלים ובוושינגטון הגיעו למסקנה שחמאס, שהסכים עקרונית לעסקת שחרור חטופים על פי מתווה וויטקוף, החליט לעבור לאסטרטגיה של התשה. נציגי הארגון בדוחא החלו להגיש הצעות בידיעה ברורה שישראל לא תקבל את הדרישות שהוצגו בהן. מטרת הארגון היא למשוך זמן מתוך כוונה שהקיפאון במשא ומתן, "צונאמי הדה-לגיטימציה" האנטי-ישראלי ששוטף את הקהילה הבינלאומית והשפעת סרטוני הזוועות של החטופים המורעבים על דעת הקהל בישראל יורידו את ממשלת ישראל על ברכיה והיא תיכנע לדרישותיו.
המהלך הנגדי שנתניהו וטראמפ תיאמו ביניהם נועד לסכל את האסטרטגיה הזו. סוכם שהוא יהיה צבאי בעיקרו, אך יכיל גם מרכיב הומניטרי רציני שישלול מחמאס את הנשק התודעתי שייצר באמצעות קמפיין ההרעבה השקרי. המהלך הצבאי-הומניטרי המשולב אמור ללחוץ על הארגון לחזור למו"מ ענייני ואפקטיבי על שחרור כל החטופים ועל סיום המלחמה בתנאים שיהיו מקובלים על ישראל ועל ארצות-הברית.
המהלך החל להבשיל כשמשלחות ישראל וארה"ב נטשו את שולחן המשא ומתן בדוחא. במקביל יצאו הודעות בירושלים ובוושינגטון כי מעתה שם המשחק הוא הכל תמורת הכל: כל החטופים תמורת כל העצירים הפלסטינים, והפסקת המלחמה תמורת פירוק חמאס מנשקו והרחקתו מכל עמדה שלטונית בעזה. כל זה נועד להכניס ללחץ את הנהגות חמאס ברצועה ובקטאר.
גם בחמאס יודעים שמשא ומתן על נוסחת "הכל תמורת הכל" יימשך זמן רב מאוד, הרבה מעבר לפרק הזמן שבו תיכנן למשוך את תרגיל ההשהיה. בחודשים שיעברו לא רק החטופים יסבלו ויהיו נתונים לסכנת מוות אלא גם תושבי הרצועה, כולל המחבלים ומפקדיהם שבמנהרות מתחת לקרקע ובני משפחותיהם שבאוהלים מעל לפני הקרקע. הגשמים והקור של החורף הממשמש ובא בתנאים אלה הם איום קשה שגם ג'יהאדיסטים שמוכנים להקריב את עצמם ואת האוכלוסייה הלא-מעורבת חייבים להתחשב בו. במיוחד לנוכח הידיעה שעד שיהיה הסכם, לא יחל שיקום הרצועה.
אבל ליבת המהלך הייתה גל הדלפות לתקשורת שיצא מלשכת ראש הממשלה בדבר כוונתו, בתמיכת הקבינט, להורות לצה"ל "לכבוש את עזה". האיום היה עמום במכוון. לעיתונאים המדיניים לא הובהר מה תהיה בדיוק המשמעות המעשית הצבאית של "כיבוש עזה". אולם הרושם שלשכת נתניהו יצרה במכוון הוא שצה"ל אמור לתמרן לתוך כל המובלעות שעדיין "לא נגע" בהן מחשש לחיי החטופים, ואז להחזיק ב-100 אחוז משטח הרצועה ולשלוט בה.
הרמטכ"ל אייל זמיר הבהיר לראש הממשלה ולקבינט בהזדמנויות שונות כי הוא מתנגד למהלך כזה, שיהיה כרוך במחיר נורא וכמעט ודאי של אובדן כל החטופים שיירצחו בידי שוביהם או ייפגעו מאש צה"ל; עשרות לוחמים ייהרגו ומאות ייפצעו מהמטענים שחמאס הכין והטמין במובלעות הללו; הצבא ייאלץ לגייס שוב לתקופה ארוכה יחידות לוחמות מתוך שורות המילואים השחוקות והמידלדלות שלו; הסדירים, ששירותם הוארך, ייאלצו לשאת בעיקר הנטל עם בני משפחותיהם המודאגים, בעוד הקואליציה ממשיכה לקדם את חוק ההשתמטות; את המחיר הכלכלי המוערך ב-35 מיליארד שקל לשנה, כולל מיליארדים רבים לרכש ולשינוע הסיוע ההומניטרי, כולנו נרגיש; תדמיתה של ישראל כמי שמצפצפת על החוק הבינלאומי תמשיך להידרדר, וזה יהיה צעד נוסף בדרך להפיכתה למדינה מצורעת שאזרחיה אינם רצויים בשום מקום.
דילמת הדגל השחור
הרמטכ"ל זמיר, שהציג לדרג המדיני את המחיר הלא-סביר של כיבוש הרצועה כולה, הציע חלופה שגובשה באגף המבצעים ושרוב אלופי המטכ"ל תומכים בה. הרציונל שמאחוריה הוא שאפשר להפעיל לחץ צבאי על חמאס שיביא לשחרור החטופים ולחיסולו כגורם שלטוני וצבאי בעזה מבלי לשלם מחירים כבדים כל כך. זאת על ידי כיתור המובלעות שצה"ל עדיין לא שולט בהן והתשת אנשי חמאס ומפקדיו חוסים בהן באמצעות פשיטות ממוקדות והפעלת אש מדויקת באופן שלא יפגע בחטופים ולא יותיר למחבלים ששומרים עליהם זמן לרצוח אותם (כפי שקרה לששת החטופים ברפיח באוגוסט שעבר).
ואפילו אם המהלך הצבאי ישיג את כל היעדים, עדיין לא נראה באופק מהלך מדיני משלים לביסוס שלטון חלופי בעזה שיוציא אותנו, כלשונו של הרמטכ"ל, מתוך "הבור השחור" של מלחמה שאין לה קץ ותכלית
הכיתור יתבצע מעל ומתחת לפני הקרקע באופן שלא יאפשר למחבלים לצאת מהמובלעות הללו ולהפתיע את צה"ל בשטחים שבהם הוא כבר שולט ברחבי הרצועה. המחבלים ייאלצו להתמודד עם כוחות לא גדולים של צה"ל, מצוידים במיטב אמצעי המודיעין ובמערכות נשק מדויקות. מרכזים של GHF (הקרן ההומניטרית לעזה), שיוקמו בשולי המובלעות ויאובטחו על ידי צה"ל, יחלקו כמות גדולה של סיוע לתושביהן.
המגרעה היחידה של תוכנית "הכיתור וההתשה" היא הזמן הארוך שיידרש כדי להשיג באמצעותה את התוצאה הרצויה. בזמן הזה עלולים חטופים למות מרעב, וצה"ל לא יוכל להתפנות בצורה מלאה לתהליך השיקום ובניין מחדש של הכוח ולאפשר ללוחמים את המנוחה שהם זקוקים לה אחרי כמעט שנתיים של לחימה.
ראש הממשלה, מצידו, הבהיר לרמטכ"ל במפורש שהוא רוצה שצה"ל יבצע כיבוש מלא ולא את חלופת "הכיתור וההתשה" שזמיר המליץ עליה בחום.
הרמטכ"ל נקלע למצוקה. תחילה היה בטוח שיצליח לשכנע את נתניהו לקבל את עמדתו. אבל כשהבין שנכשל בכך, החל לשאול את עצמו ואת מקורביו אם הוא צריך לשתף פעולה עם מהלך שהדרג הצבאי הבכיר מתנגד לו בתוקף. במערכת הביטחון היה אפילו מי שדיבר על פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה, ולכן חובה לסרב לה.
איני מתיימר לדעת מהם המניעים והשיקולים של ראש הממשלה, אבל כמה עובדות מצביעות על הכיוון. החשובה שבהן היא ההבטחה שלחש באוזנו של בצלאל סמוטריץ' – חסיד נלהב של ההתנחלות מחדש ברצועת עזה – ושהובילה את שר האוצר להודיע שאין בכוונתו לפרוש מהממשלה מפני "שיקרו דברים טובים".
נתניהו, ככל הידוע, מתנגד לחידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, אבל ההדלפות על כיבוש מלא איפשרו לו להשאיר את סמוטריץ' ואת בן גביר בקואליציה. בנוסף, הוא יצר לשיטתו איום ולחץ על חמאס, שלהערכת גורמי הביטחון אינו רגיש לסבל האוכלוסייה ומוכן להקריב את חיי אנשיו, אבל רגיש מאוד לאובדן שטחים.
במבצע מרכבות גדעון הצליח צה"ל להשתלט על כ-75 אחוז משטח הרצועה, שבהם הוא נהנה מחופש פעולה ותנועה כמעט מלא. נותרו רק שלוש מובלעות שהצבא לא תימרן לתוכן. יחד הן מהוות בשטחן רבע עד שליש מכל שטח הרצועה. אבל כמעט 80 אחוז מתושבי הרצועה, בעיקר אזרחים לא מעורבים שהתפנו מאזורי הלחימה האחרים, מתגוררים שם בתנאים כמעט לא אנושיים.
בעזה, בעיקר במערב העיר ועל חוף הים, מצטופפות כמיליון נפשות; במחנות המרכז (נוסייראת, דיר אל-בלח, אל-בורייג' ומע'אזי) מתגוררים כ-400 אלף איש, ובמוואסי כ-600 אלף. במובלעות האלה מוחזקים רוב החטופים החיים, אולי אפילו כולם, וחלק מהחללים. ההשפעה שתהיה לתמרון כזה על גורל החטופים ברורה.
זאת ועוד, אם מדינת ישראל וצה"ל אינם רוצים לשאת באשמת ג'נוסייד לדורות, חייבים לאפשר לאוכלוסייה, ואף לחייב אותה, לעזוב את המובלעות לפני שמתחילים להמטיר אש מהאוויר ומהקרקע כהכנה לכניסת הכוחות המתמרנים. פינוי מקדים כזה נחוץ גם כדי למנוע פגיעה בחטופים. חמאס והג'יהאד רואים בהם נכס אסטרטגי יקר – קלף המיקוח היחיד שנותר בידיהם – ולכן סביר להניח שהם ינצלו את פינוי האוכלוסייה מהמובלעות כדי להעביר בסתר את החטופים למקום מבטחים.
לקראת ישיבת הקבינט על הרחבת הלחימה הוכנו שלוש חלופות לפעולה עצימה בעזה על פי הקווים המנחים שהציג ראש הממשלה.
חמאס והג'יהאד רואים בחטופים את קלף המיקוח היחיד שנותר בידיהם, לכן סביר להניח שינצלו את פינוי האוכלוסייה מהמובלעות כדי להעבירם בסתר למקום מבטחים
החלופה הראשונה, והמרחיבה ביותר, היא כיבוש מלא של הרצועה באמצעות תמרון לתוך שלוש המובלעות שעדיין בשליטת חמאס – העיר עזה, מחנות המרכז והמוואסי. על פי החלופה הזו, יהיה פינוי אוכלוסייה ל"תוחמת הדרומית", שם היא תקבל סיוע הומניטרי. אחרי שצה"ל יכבוש את המובלעות ויתחיל בהשמדה איטית ויסודית של תשתיות התת-קרקע, הוא יעמיק את שליטתו הביטחונית בכל שטח הרצועה וייאלץ כנראה להקים ממשל צבאי עד להשגת הסכם לשחרור כל החטופים, להפסקת הלחימה ולחיסול שלטון חמאס. לצד עידוד הגירה מרצון של כמה שיותר עזתים, ישראל עשויה לספח שטחים מהרצועה. "המועמדים" העיקריים הם התוחמת הצפונית ומרחב הפרימטר שלאורך הגבול.
החלופה השנייה, והמצומצמת יותר, היא כיבוש העיר עזה ומחנות המרכז, ללא המוואסי שהוגדר על ידי צה"ל עוד בתחילת המלחמה כ"אזור בטוח". בכל שאר הפרטים, שתי החלופות דומות זו לזו.
החלופה השלישית היא כיבוש עזה העיר לבדה, וכיתור מחנות המרכז והמוואסי מבלי לתמרן לתוכם. למתווה הזה מספר יתרונות: הוא יצמצם את הסכנה לחיי החטופים (ההערכה היא ששוביהם יבריחו אותם למחנות המרכז ולמוואסי בחסות פינוי האוכלוסייה); לצורך ביצועה יידרש רק כמחצית מהסד"כ שנדרש לכיבוש כל שלוש המובלעות – 11-10 חטיבות במקום חמש אוגדות מלאות; ובעיקר: כיבוש העיר עזה יפקיע מידי חמאס את השליטה בעיר הבירה של הרצועה. אם יאבד את השליטה על מיליון תושבי העיר ולא יוכל לקיים ברחובותיה מפגני כוח חמושים, הוא יאבד למעשה את מראית העין של שלטון ברצועה כולה. למבצע מוגבל שיתמקד בעיר עזה יהיה גם אפקט מרגיע על דעת הקהל העולמי, על רקע הציפיות למלחמת גוג ומגוג עתירת אזרחים פלסטינים הרוגים ומשבר הומניטרי חריף.
הרמטכ"ל זמיר אינו תומך באף אחת מהחלופות הללו ונותר איתן בדעתו כי הדרך הנכונה היא להוציא לפועל את תוכנית "הכיתור וההתשה", מבלי לכבוש אף אחת מהמובלעות. אתמול צוטטו בתקשורת דברים שאמר בשיחות סגורות: "נמשיך להביע את דעתנו בקבינט ללא מורא, כי מדובר בדיני נפשות". אבל קרוב לוודאי שלא יפרוש או ינקוט צעדים ציבוריים דרסטיים גם אם הקבינט יחליט על מתווה "כיבוש עזה לבדה". צה"ל בפיקודו יבצע את ההחלטה תוך נקיטת צעדים שימזערו את הסיכון הנשקף לחטופים, גם אם לא יעלימו אותו לחלוטין.
מבחינת נתניהו, עצם ההחלטה ללכת למהלך צבאי עצים חרף הסכנה לחיי החטופים הוא איתות לחמאס שישראל לא תיכנע. גם אם ימשיך להחזיק בחטופים – היא לא תוותר על מיטוטו.
שיטת התמרון תהיה דומה לזו שהופעלה במבצעי עוז וחרב ומרכבות גדעון. השלב הראשון, שעשוי להימשך שבועות רבים, הוא פינוי האוכלוסייה לאזורי מחסה סביב העיר רפיח, בין ציר מורג לציר פילדלפי והקמת עשרות מרכזי חלוקה נוספים. פינוי האוכלוסייה מדרום העיר עזה כבר החל ביום רביעי כשדובר צה"ל בערבית, אל"ם אביתר אדרעי, קרא לתושבי שכונת זייתון להתפנות למוואסי. כלומר, המהלך המכין של המבצע יצא לדרך עוד לפני שהקבינט קיבל החלטה רשמית.
רק כשכל זה יסתיים, צה"ל ייכנס ללחימה. תחילה בהמטרת אש כבדה מהאוויר ומהקרקע להשמדת עמדות הנ"ט, הצליפה והתצפית של חמאס, כדי להקטין את מספר הנפגעים לכוחותינו. לאחר מכן ינועו הכוחות, בחסות רחפנים וכטמ"מים, לעבר האיתורים שסימן המודיעין.
המטרה: למנוע זליגה
לצד פינוי האוכלוסייה, צה"ל ימנע זליגת אזרחים ואנשי חמאס מעזה וממחנות המרכז לאזור "התוחמת הצפונית" (ג'באליה, שג'עייה, דרג' תופח, בית-חאנון, בית-לאהיה ועטאטרה). שם, וגם באזור חאן-יונס, ימשיך את פעילותו שהחלה במרכבות גדעון להשמדה שיטתית ויסודית של תשתיות חמאס מעל פני הקרקע – ובעיקר מתחתיה.
במבצע מרכבות גדעון השתלט צה"ל על כ־75 אחוז משטח הרצועה, אבל במובלעות שנותרו מתגוררים כמעט 80 אחוז מהעזתים, מתוכם כמיליון בעיר עזה
במקביל לתמרון, צה"ל יאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לכל חלקי הרצועה באמצעות 16 מרכזי חלוקה שידחפו את הסיוע לנזקקים וימנעו מחמאס ומגורמי כוח אחרים להשתלט עליו. המטרה תהיה להציף את אזרחי הרצועה ואת השווקים במצרכים כדי להוריד מחירים, וכן להבטיח אספקת מים נקיים, תברואה ודלק לבתי החולים לאוכלוסייה הלא-מעורבת.
ועדיין, גם אם ישראל תלך על החלופה של "כיבוש עזה בלבד", הסכנה לחיי החטופים תגבר – ולו רק בגלל הזמן הממושך שיידרש להכנות ולתמרון עצמו, שיהיה איטי כדי לשמור על ביטחון הלוחמים. לכן האפשרות הנכונה והשפויה ביותר בעיניי היא תוכנית "הכיתור וההתשה" של זמיר.
ואפילו אם המהלך הצבאי ישיג את כל היעדים שיציב לו הקבינט, עדיין לא נראה באופק מהלך מדיני משלים לביסוס שלטון חלופי בעזה שיוציא אותנו, כלשונו של הרמטכ"ל, מתוך "הבור השחור" של מלחמה שאין לה קץ ותכלית.
