בישראל הדבר נתפס כאירוע שולי, כמעט מגוחך, אבל העולם הערבי לוקח אותו ברצינות תהומית. התליון בדמות "הארץ המובטחת" שהעניק שרון גל מערוץ i24 לנתניהו בראיון שנערך לפני כשבועיים, תוך חילוץ אמירה שגם רה"מ "מתחבר מאוד" לרעיון שמגולם בתכשיט, מכה גלים בעולם הערבי, ונתפס כחשיפת תוכנית אפלה שאמורה להתממש, בין היתר, באמצעות כיבוש הרצועה (המפה המוצגת בתליון כוללת, בין היתר, שטחים ממצרים, ירדן, סוריה, לבנון ואף עיראק).
אפיזודת התליון מעוררת הד מיוחד במצרים, שגובלת ברצועה ותושפע ישירות מכיבושה. מתחילת המלחמה מקנן בקהיר חשד מ"מוא'מרה" (מזימה), ולפיה ישראל מנסה לפתור את בעיית עזה על חשבון מצרים ובשטחה.
בזיכרון המצרי צרובות הכרזות גילה גמליאל על הקמת מדינה פלסטינית בסיני, ומתעצם הפחד מחזון טראמפ ומרעיון העיר ההומניטרית. המצרים, בניגוד לרושם הרווח בישראל, חוששים שטראמפ לא נטש את חזונו, וכי התעניינותו באחרונה בסכסוך בין מצרים לאתיופיה על מי הנילוס, תלווה בהצעה לתווך בתמורה למימוש ההגירה מהרצועה.
"עקירת פלסטינים מהרצועה היא קו אדום מבחינת מצרים, ומסכנת את הביטחון הלאומי והריבונות שלה", הזהיר שר החוץ המצרי, בדר עבד אל-עאטי, אך במקביל התנסח בזהירות בנושא הסכם השלום, ואמר: "אנו מכבדים את התחייבויותינו המדיניות".
בה-בעת פירסם משרד החוץ המצרי הודעה ולפיה "קהיר עוקבת בדאגה אחר מאמצי ישראל לשכנע מדינות שיקלטו עזתים", וכי "קהיר קיימה מגעים עם אותן מדינות שהתחייבו כי לא ישתפו פעולה עם התוכניות המגונות".
ברקע מצרים מתחילה לעבות כוחות בסיני (כנראה בהיקף מוגבל ובתיאום עם ישראל) אירוע שבשגרה היה כובש את הכותרות, אבל בלהט הדרמות הבלתי-פוסקות במדינה חומק מתחת לרדאר. בהקשר הזה בלט השבוע דיווח ביומון הלבנוני "אל-אח'באר", מפי גורמים מצריים ולפיו: "הכוחות שיוזרמו לסיני ייפרסו לאורך הגבול עם הרצועה כדי למנוע ניסיונות חדירה שצפויים לקרות בתרחיש של מבצע רחב בעיר עזה, שילווה בדחיקת תושביה לדרום הרצועה".
*
עדות למתח הגואה, וגם להיתר שנותן המשטר להחריף את הטון כלפי ישראל, נמצאת במאמר שפורסם ביומון הממסדי "אל-אהראם" על ידי העיתונאית סנא אל-ביסי תחת הכותרת "אני שונאת את בנימין" – התכתבות עם הלהיט "אני שונא את ישראל" של הזמר שעבאן עבד אל-רחים שכבש את מצרים לפני 25 שנה.
במאמר המתובל במוטיבים אנטישמיים, טוענת אל-ביסי: "לאורך ההיסטוריה היהודים גורשו ממקומות רבים, לרבות גרמניה ב-1945", ו"הנביא סבל מהיהודים בעלי האופי הנתעב", ומצטטת פסוק מהקוראן על מכות שמנחית עליהם האל בשל התנהגותם.
לצורך בלימת תרחיש הכיבוש, מקדמת מצרים מאמץ כפול. הראשון – ניסיון לקדם הפסקת אש בעזה, שבמסגרתו לחצה על חמאס לאשר (שוב) הצעה המבוססת על מתווה וויטקוף, בתוספת ויתורים קלים. המתווה המקודם יחד עם קטאר, שאינה אהודה על קהיר, כולל התחייבות לדיון על סיום המלחמה במהלך הפסקת האש, אך בלי התייחסות לפירוק חמאס מנשקו. "לא ניתן לפרק את חמאס מנשקו בשלב הזה. ישראל ניסתה לחסל את הארגון 22 חודשים ועדיין נכשלה. חייבים לדחוף כעת לכיוון עסקה", מדגיש שר החוץ המצרי.
שגריר ישראל במצרים לשעבר, ד"ר חיים קורן: "לא מתקיים קשר אמין ושוטף בין שתי ההנהגות, בירושלים לא מבינים את משמעות המתח, ואין מישהו שיכול לתקשר עם ההנהגה בקהיר ולהרגיע אותה"
המאמץ השני מגולם בניסיון לקדם את היוזמה שהגתה קהיר להקים ועדה שלטונית מקומית בעזה – שבה חמאס לא ישתתף – שתנהל את האזור תוך זיקה הדוקה לרשות הפלסטינית – רעיון שמוסכם על חמאס. במסגרת הזאת, חשפה קהיר באחרונה כי החלה לאמן 5,000 אנשי ביטחון של הרשות שייפרסו ברצועה ביום שאחרי ויפקחו על הסדר הציבורי ועל מאמצי השיקום באזור.
ברקע, מתמודדת קהיר עם לחץ שמקורו באחים המוסלמים, שמקיימים בשבועות האחרונים הפגנות מול שגרירויות מצרים ברחבי העולם בדרישה להרחיב את התמיכה המצרית בתושבי עזה ולאפשר הזרמת סיוע דרך מעבר רפיח.
בפועל, מצרים מאפשרת לשיירות שנכנסות לתחומה להגיע לעזה, ומשתתפת בהצנחת סיוע. הניהול המאורגן של ההפגנות מעלה חשד למעורבות של קטאר, התומכת באחים המוסלמים, ואשר במסגרת חשיפת קטארגייט עולה כי חתרה לפגוע בתדמיתה ובמעמדה של קהיר, ואף להמציא ידיעות בדבר היערכות מצרית למערכה נגד ישראל.
"יש שיתוף פעולה נסתר בין האחים המוסלמים לישראל – שני גורמים השואפים לעורר כאוס במזה"ת", טוען העיתונאי והפרשן המצרי מאג'ד מוניר. "זו ברית צללים לא מוכרזת המבוססת על אינטרסים משותפים. היא התבטאה באחרונה בהפגנה שהתקיימה מול שגרירות מצרים בתל-אביב [ההפגנה אורגנה על ידי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית], תוך הטחת האשמות במצרים לגבי המתרחש בעזה, והסטת האש מישראל. ישראל הוציאה מחוץ לחוק את הפלג הצפוני, אבל משום מה ההפגנה הזאת אושרה, מה שמעיד בבירור על קנוניה".
*
שגריר ישראל במצרים בעבר, ד"ר חיים קורן, מביע דאגה עמוקה מהפגיעה המתמשכת ביחסים בין שתי המדינות: "מתחילת המלחמה הלחץ במצרים גובר, בין היתר, נוכח הנזק הכלכלי הכבד שנגרם מצמצום הפעילות בתעלת סואץ בגלל מתקפות החות'ים, ונוכח התסיסה מבית על רקע המראות מעזה. לא קיים שיח אמין ושוטף בין שתי ההנהגות, ובישראל לא מודעים למתח המצטבר, ואין מישהו שיכול לתקשר עם ההנהגה בקהיר ולהרגיע אותה".
חשוב להדגיש כי למצרים אחריות עקיפה, אך כבדה, למלחמה בשל העלמת עין של שנים מהברחות הנשק דרך ציר פילדלפי. חיוני שהשליטה בציר תהיה רכיב מרכזי בכל סדר עתידי, אבל הדבר מחייב תיאום עם מצרים – בין שייפרסו באזור כוחות בינ"ל (עדיף שיהיו אמריקאיים), ובין שתישמר נוכחות ישראלית בו. גם המישור הכלכלי מחייב תשומת לב: באחרונה נחתמה עסקת ענק לאספקת גז מישראל למצרים בשווי 35 מיליארד דולר עד 2040, והמיזם הזה עלול להיפגע אם המשבר בין שתי המדינות יסלים.
המתח מול מצרים הוא עדות נוספת לכך שבלהט לכיבוש עזה לא מוסברות לציבור השלכות המהלך. מעבר למחיר הביטחוני, המדיני והכלכלי, ניצב איום הפגיעה בקשר עם העולם הערבי. מנורמליזציה עם סעודיה אפשר כבר לשכוח, היחסים עם ירדן רעועים, וקיימת סכנה ליחסים עם מדינות הסכמי אברהם. משבר חריף עם מצרים, בעלת הצבא הערבי הגדול ביותר, שהשלום עימה נתפס מאז ומעולם כנכס, עלול להאפיל על יתר האתגרים, במיוחד אם יתבטא במישור הביטחוני.
כל זאת ממחיש כי בכיבוש עזה – כולה או רובה – יש יותר נזק לישראל לעומת הפסקת האש, שאינה אידיאלית, אך מסתמנת כרע במיעוטו.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.25
