בעולם אחר, שאין בו מלחמה וחטופים וקרע חברתי חסר תקדים, אזרחים היו צריכים לצאת לרחובות על כך שבישראל פשוט אין מורות ומורים. הבעיה האקוטית הזו מחריפה והולכת משנה לשנה, ומאיימת על המערכת החינוכית כולה. בשונה מרגעים דרמטיים כמו פתיחה במלחמה, קריסה של מערכת החינוך היא שקופה. כל עוד יש בכיתות בן אדם עם דופק ‑ הכל בסדר כביכול. אבל כל מי שמכיר את המצב לאשורו יודע עד כמה הוא חמור. מנהלות ומנהלים נאלצים לפתוח שנה בלי לדעת מי ילמד אנגלית או מתמטיקה, מאחדים מחנכת אחת לשתי כיתות כי אין מספיק כוח אדם, או מגייסים אנשים שאינם מתאימים לתפקיד כדי למלא את השורות.
בשנת הלימודים הקרובה יידרשו 350 מורות לחנך שתי כיתות במקביל, פי שניים מהמצב לפני שלוש שנים. ההידרדרות מהירה מאוד. במערכת החינוך חסרים ערב פתיחת שנת הלימודים כ-1,500 מורות ומורים. לשם השוואה, השנה שעברה נפתחה עם מחסור של כ-500 מורים. בעיה חמורה נוספת היא שכ-12 אלף מהמורים הקיימים אינם מוכשרים ‑ סטודנטים, ממלאי מקום או סייעות שנדרשים לסתום חורים. גם העתודות בתחום במצב קשה: אין מספיק נרשמים ללימודי הוראה, יותר מ-50 אחוז מהסטודנטים מודים שהם לא מתכננים לעסוק במקצוע, והמורים שנכנסים למערכת מתקשים להחזיק מעמד.
ישראל לא לבד. דוח של ה-OECD משנת 2024 מלמד שהמחסור במורים ומורות הוא מגמה עולמית מחריפה. אם ב-2015 דיווחו כשליש ממנהלי בתי הספר על מחסור במורים באופן שפוגע בלמידה, ב-2022 זינק המספר כמעט למחצית. בדוח קובעים באופן נחרץ שמערכות החינוך לא יוכלו להמשיך להתנהל באותו האופן, ונדרש שינוי רדיקלי כדי להתמודד עם משבר התעסוקה של צוותי ההוראה. המדינות שמצליחות למשוך כוח הוראה איכותי הן אלו שמעניקות למורים לא רק שכר הוגן, אלא גם כבוד ציבורי, אפשרויות קידום ותנאים מקצועיים שמאפשרים צמיחה. הדוח מלמד שרק שני שלישים מהמדינות בארגון טורחות בכלל להכין תחזיות למחסור במורים לעשור הקרוב. תוכלו לנחש לבד איפה נמצאת ישראל בכל מה שקשור לתכנון על בסיס נתונים ותחזיות.
בעוד שבעולם המחסור במורים מוגדר כבעיה אסטרטגית שיש לה השפעה ישירה על חוסן כלכלי וחברתי, במשרד החינוך מתמודדים עם האתגר באופן טכני בלבד - טלאי על טלאי. כל שרי החינוך האחרונים התחמקו מטיפול שורש בבעיה כיוון שמדובר בתהליך ארוך ומסובך, ואיזה שר ירצה לעמול על תוכניות שאת הפירות שלהן יראו רק בעוד ארבע וחמש שנים? כשהקדנציות כל כך קצרות והצורך לייצר כותרות כל כך חזק, אף אחד לא מוכן להשקיע במדיניות לטווח הארוך. בתקופת השר יואב קיש המצב החמיר עוד יותר, כששורה של סמנכ"לים במינהל עובדי ההוראה עזבו בתוך שנתיים. מינהל עובדי הוראה הוא המקום שאחראי על כוח האדם ושם אמורים לשבת מיטב המוחות ולהתמודד עם המשבר, אבל כרגע מדובר ביחידה לא מתפקדת.
ברמת־גן בונים פרויקט שבו מורות יוכלו לשכור דירות בעלות מופחתת. בתל־אביב ניתנות לצוותי הוראה הטבות כמו חניה חינם וכניסה לאירועי תרבות. זו דרך אפקטיבית לייצר קהילת מורים מקומית חזקה
הראשון לעזוב היה אייל רם, אחריו עזבה כעבור שלושה חודשים בלבד גלי נהרי, שטענה מפורשות שלא נותנים לה לעבוד בשל מניעים פוליטיים. במכתב העזיבה שלה כתבה: "לצערי אני חווה פער עצום בין גודל המשימה המוטלת על כתפיי לבין האקלים הארגוני הקיים במשרד כיום שלא מאפשר לי לבצע משימה זו. כל הניסיונות שלי למנוע מצב זה, לא הועילו. לאור זאת, אני נאלצת לסיים את תפקידי".
למחליפה שלה, איריס ביטון, הוחלט שלא להאריך את החוזה, והיא תסיים את תפקידה בנובמבר. גם המשנה למנכ"ל, אביטל בן שלמה, פרשה באוקטובר לאחר שהבינה שלא תוכל לקדם במשרד את מודל החוזים האישיים. למעשה, כיום אין שום גורם מקצועי במשרד החינוך שמתכלל את הבעיה הגדולה ביותר של המערכת.
*
מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם המחסור האקוטי במורים? אין פתרון קסמים אחד, אבל בהחלט ניתן לייצר כמה אפיקי השקעה רלוונטיים שישנו את התמונה. בכל העולם כבר רואים שמורה זה לא מקצוע לכל החיים. הערך של עבודה מסודרת ללא סכנת פיטורים היה שווה הרבה לפני כמה עשורים, והיום הוא חסר משמעות. אחת ההמלצות המרכזיות של ה-OECD היא יצירת מסלולים גמישים לגיוס מורים. לא עוד מסלול יחיד וקבוע מראש להכשרת מורים וניסיון נואש לשמר אותם ל-20-30 שנה. הגישה החדשה מבקשת ליצור מגוון דרכים להצטרפות להוראה, גם בשלב מאוחר יותר בחיים או לחלופין לשנים ספורות עבור אנשים צעירים.
דרך נוספת היא לעודד חזרה להוראה אחרי הפסקה. ההבנה הזו אמורה לייצר כמה שינויים מרכזיים, בראש ובראשונה של מודל השכר. בישראל, ככל שהמורה יותר ותיק כך הוא מרוויח יותר. זה מודל גרוע פעמיים: הוא תוקע במערכת מורים שחוקים או גרועים שנמצאים בדרגות שכר גבוהות, והוא לא מתאים לעולם החדש שבו אנשים מחליפים מקצועות כמה וכמה פעמים. למעשה, לאדם צעיר אין אינטרס להיכנס למערכת החינוך כי עליו לחכות שנים רבות עד שיזכה לשכר הולם.
שינוי מתבקש נוסף הוא גיוס של מורים מבוגרים במסגרת תוכניות הסבה או פנייה חוזרת למורים מוערכים שעזבו את המערכת לתחומים אחרים וגיוס מחדש שלהם על תקן "מורים מומחים". בקרב הציבור הדתי ישנה תופעה מבורכת שבמסגרתה תלמידי ישיבות הסדר מוציאים תעודות הוראה ועובדים במקצוע שנים ספורות מתוך תחושת שליחות, גם אם לאחר מכן הם עוזבים לתחומים אחרים. זה מודל שממתג את ההוראה כתפקיד ערכי ששווה להשקיע בו כמה שנים, בבחינת משימה לאומית ותרומה לקהילה. את מה שקורה באופן טבעי בישיבות ניתן למסד ולהפוך למודל שמעודד צעירים להקדיש את השנים שאחרי השירות הצבאי לחינוך, גם אם יש להם חלומות על עוד סוגי קריירה. המניע הוא שליחות ותחושת משמעות.
ואכן המרכיב המרכזי שחסר בגיוס מורים הוא המשמעות. התחושה שאת מורה בעלת ערך, שיש לך תפקיד חשוב ובעל השפעה. בתוך מערכת תעשייתית שמעניקה לצוותים מעט מאוד חירויות, קשה מאוד להרגיש בעלת ערך.
מתוך הזרמים השונים, בחינוך הממלכתי חסרים הכי הרבה מורים. בחינוך הדתי, החרדי, הערבי או הקיבוצי (התיישבותי) יש מחסור קטן בהרבה, בין היתר כי מעמד המורה בקהילות הללו גבוה יותר, בדיוק בזכות אותה תחושת משמעות. אחד המודלים המעניינים שנותן מענה לסוגיה הזו בעולם נקרא Grow Your Own: עידוד רשויות מקומיות לאתר, להכשיר ולהחזיר בוגרים מקומיים כמחנכים בקהילות שבהן גדלו, כדי ליצור תחושת שייכות ומחויבות. המודל הזה הוא בדיוק הפוך ממודל ספירת הראשים הארצי, ויש בו מקום נרחב לרשויות ביצירת קהילות מורים מחויבות שמגיעות מתוך תחושת גאווה עירונית.
בתקופת קיש המצב החמיר כששלושה סמנכ"לים במינהל עובדי ההוראה עזבו בתוך שנתיים. מדובר בגוף שאחראי על כוח האדם ואמור להתמודד עם המשבר, אבל כרגע זו יחידה לא מתפקדת
בישראל ישנה קורלציה ברורה בין מספר המורים החסרים בעיר ליוקר המחיה שלה. גוש דן והשרון הם האזורים שבהם חסרים הכי הרבה מורים, ולא סתם. משכורת של מורה לא יכולה לממן חיים בעיר יקרה. גם פה מענים יצירתיים ברמה המקומית הם שם המשחק. ברמת-גן בונים בימים אלו פרויקט של 30 דירות שבו מורים יוכלו לשכור דירות בעלות מופחתת במטרה לחזק את קהילת החינוך המקומית. גם בתל-אביב זו המגמה, וכבר עכשיו ניתנות לצוותי הוראה הטבות עירוניות כמו חניה חינם בכחול-לבן או כניסה לאירועי תרבות בעיר. זו דרך אפקטיבית לייצר קהילת מורים מקומית חזקה. המנהיגות המוניציפלית למעשה נכנסת לוואקום שמותירה ההנהגה הארצית.
התמורות הטכנולוגיות המשמעותיות שמתרחשות כבר עכשיו, בוודאי אחרי שנים של מגפה עולמית ולמידה מרחוק, יכולות להיות מפתח נוסף לפתרון. במודל המיושן של הוראה ניתן ללמוד רק אם יש מורה נוכח בכיתה, אבל זה לא הכרח. באמצעות כלים טכנולוגיים שונים ניתן להפריד את הקניית החומר מהתרגול שלו, ולאפשר גמישות גבוהה יותר בעיצוב הלמידה והמבנה שלה. מובן שלשם כך נדרשות פדגוגיות חינוכיות חדשות והיכרות מצוינת עם הכלים הטכנולוגיים השונים, אבל המערכת עדיין כלואה באותם מודלים ישנים ומקובעים.
*
ישנם מספיק רעיונות יצירתיים ומחקרים מגוונים שיכולים להוות תשתית לתוכנית אסטרטגית שמטרתה לגדל את דור העתיד של המורות והמורים שלנו, אבל אין אף אחד שהנושא בהול לו. כמו כל בעיה סבוכה בישראל, מהזינוק המטורף בפשיעה דרך אתגר הגיוס ועד משבר התחבורה, הבעיה היא בסדרי עדיפויות קלוקלים ופוליטיזציה הולכת וגוברת.
היעדר עמוד שדרה מקצועי וחזון ארוך טווח מובילים את המערכות הכי גדולות שאחראיות על חיינו להתרסקות. אנחנו כבר עברנו את הרגע האחרון, וגם אם מחר בבוקר יוקם צוות מושלם למשימות הלאומיות הללו, השינוי יהיה איטי ומסובך.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.25
