"חמאס או מה שנשאר ממנו", הוא אחד ממטבעות הלשון השגורים בשיח הישראלי כיום. בפועל, האמירה ממחישה שההבנה הישראלית את הארגון בפרט ואת עזה בכלל לא ממש השתפרה מאז 7 באוקטובר, ושהתפיסה עדיין נסמכת על שילוב בין חשיבה מתמטית (ספירת מחבלים שחוסלו וגדודים שפורקו) לזלזול באויב שהסב לישראל את ההפתעה האסטרטגית הקשה בתולדותיה. חמאס אמנם ספג פגיעה חסרת תקדים, אבל שנתיים מפרוץ המלחמה שרד וממשיך להיות הגורם הדומיננטי בעזה. כל זאת בזכות שילוב בין גמישות ארגונית, כושר השתנות והתאמה לשינויי הנסיבות, לצד קנאות אידיאולוגית שמזינה מאבק עיקש, ויכולת שיקום באמצעות גיוס מהיר של כוח אדם חדש.
"מאפיין היסוד של חמאס בעזה כיום הוא ביזור", מסביר גורם ביטחוני ישראלי. "כלל מנגנוני הארגון ספגו פגיעות קשות בעקבות חיסול רבים מהמפקדים ומהפעילים, אך עדיין קיימים ומשמרים את שליטת חמאס. כך למשל בולטת תופעה של מפקדים שמארגנים במקומות שונים ברצועה כוחות המורכבים מפעילי הזרוע הצבאית, המשטרה, משרדי הממשלה ועוד. מדובר בכוחות גמישים שמוסטים ממוקד גיאוגרפי אחד לשני ויודעים לטפל במגוון משימות בהתאם לצורכי הארגון, נגד אתגרים מבית אבל גם למשל להכין מארבים לכוחות צה"ל".
יחידת סהם ("חץ") של חמאס היא עמוד השדרה במאמץ של חמאס לשמר דומיננטיות במרחב הציבורי. שם היחידה הפך למותג מעורר אימה ברחוב העזתי, ודי בדיווח על התקרבות אנשיה למקום מסוים, כדי לגרום לאנשים לפזר התקהלויות ולהסתגר באוהלים, או בבתים. היחידה מונה כאלף איש הפועלים בשלוש המובלעות שעליהן חולש חמאס – העיר עזה, מחנות המרכז והמוואסי. מדובר בבריונים שתפקידם להמחיש מי בעל הבית – באמצעות ירי ברגלי בוזזים של סיוע הומניטרי (הביזה היא פריבילגיה השמורה לחמאס בלבד), והכאת סוחרים המואשמים בהפקעת מחירים. המעשים מתועדים ומופצים ברשתות החברתיות למען יראו וייראו. "חלק מהגנבים מוענשים במכות, חלק מוצאים להורג, וחלק נכלאים", מסביר אבו-איסלאם, מבכירי היחידה בעיר עזה.
1 צפייה בגלריה
דמות בולטת בקבוצה והכיתוב: "המושך את תשומת לב השמיים [הרחפנים] הופך למטרה על הקרקע"דמות בולטת בקבוצה והכיתוב: "המושך את תשומת לב השמיים [הרחפנים] הופך למטרה על הקרקע"
הכיתוב: "המושך את תשומת לב השמיים [הרחפנים] הופך למטרה על הקרקע"
(איור: מתוך ערוץ הטלגרם "אל־ חארס" של סהם)
חמאס מקפיד להאדיר את דימוי סהם במדיה וברשתות החברתיות: "היחידה בתצורתה הנוכחית הוקמה במארס 2024, בעקבות ניסיון ישראלי לערער את ממשל חמאס באמצעות טיפוח כנופיות ועידוד פאודה. הכוח מורכב ברובו מאנשי משטרה ומשרד הפנים הפועלים בלבוש אזרחי. אבו-האדי, פעיל המנגנון ושוטר לשעבר, מעיד: "הצטרפתי ליחידה אחרי שהייתי עד לביזת מחסני מזון ומטבחים בינ"ל, ונשבעתי לשים קץ לתופעה הזו", ומוסיף אבו-מוחמד, פעיל אחר בסהם: "ישראל מעודדת את הכנופיות ומאפשרת להן לבזוז את שיירות הסיוע כדי לעורר אנרכיה, ולפעמים גם מגייסת את הפעילים שלהן כסוכנים, מה שמחייב אותנו לנקוט יד קשה לצורך הרתעה קולקטיבית".
זמן גם למשמרות צניעות
מנגד, נשמעים קולות ביקורת (חלשים) נוכח מפגני האכזריות של יחידת סהם. "מדובר בכוח שתפקידו העיקרי להחדיר פחד בלב התושבים ולשמש עיניים בכל סמטה ורחוב", מסביר העיתונאי הפלסטיני עבד אל-בארי פיאד. "את חבריה רעולי הפנים של המיליציה רואים על משאיות הסיוע שנבזזות, מכים ויורים באוויר. הם גם אחראים על גביית 'חווא', דמי חסות, שמגיעים עד 35 אחוז מכל העברה בנקאית שמבצעים חלפנים, או עסקה של סוחרים. זהו כוח שמיישם באגרסיביות טקטיקות צבאיות, כמו פשיטות וחקירות, על אזרחים פשוטים ורוויי סבל".
דאוד, אזרח מרפיח, אומר בשיחה השבוע: "אנשי סהם ממוקדים באינטרסים של חמאס, ובהגנה על עצמם ועל המשפחות שלהם. התוקפנות שלהם נובעת בעיקרה מפחד, מפני שהם יודעים שהאנשים צוברים זעם כלפי חמאס שעלול להתפרץ בעתיד. ראינו אותם עוקבים אחר ההפגנות נגד חמאס שהתקיימו לפני מספר חודשים, והיה ברור שאין להם בעיה להטביע את הרחובות בדם אם ירגישו שהעסק יוצא משליטה. סהם ממוקדים רק בענייני הסיוע ההומניטרי, שנתפס בעיני חמאס כנכס אסטרטגי, אבל ביתר הבעיות החברתיות, למשל סכסוכים אלימים בין חמולות, הם לא מתערבים".
דאוד, תושב רפיח: "ראינו את אנשי סהם עוקבים אחר ההפגנות נגד חמאס שהתקיימו לפני כמה חודשים, והיה ברור שאין להם בעיה להטביע את הרחובות בדם אם ירגישו שהעסק יוצא משליטה"
אכיפת הסדר מלווה, כמו לפני 7 באוקטובר, בשכבה עבה של מנגנוני מעקב, ובראשם המודיעין הצבאי שחושף וחוקר פלסטינים שגויסו על ידי ישראל, ומוציא להורג עשרות חשודים בשיתוף פעולה, כולל נשים וקטינים. "מי שנחשף כמשתף פעולה מוצא להורג. המטרה בענישה קשה כזו היא הרתעת האזרחים העזתים מעצם המחשבה לנהל קשר כלשהו עם ישראל", מסביר אבו-איסלאם, ומבהיר: "עזתים רבים שנחקרו והודו בקשר עם מפעילי סוכנים ישראלים טענו שהוא נוצר במרכזי הסיוע".
עוד גוף ששמו מעורר אימה ברחוב העזתי הוא הביטחון הכללי, העוקב אחר פעילי חמאס בפרט ותושבים עזתים בכלל, בין היתר, כדי לאתר "סטיות" המנוגדות לקוד האיסלאמי, למשל "התנהגות לא ראויה" של נשים וצעירים. ארכיון המנגנון, שנתפס בידי צה"ל במלחמה, משקף מעין שטאזי עזתי: גיוס אלפי סוכנים כדי לעקוב אחרי פעילי הארגון, לרבות אנשים המתפללים עימם במסגד, שכנים וקרובי משפחה, החדרת מרגלים ליתר הפלגים, בפרט לג'יהאד האיסלאמי, כדי לעקוב אחר פעילותם ולהשפיע על החלטותיהם ובילוש אחר עיתונאים ופעילי זכויות אדם שביקרו את חמאס.
את הפעילות מלוות הנחיות קפדניות בתחום ביטחון המידע שמשוגרות על ידי חמאס לפעיליו בפרט ולציבור הרחב בכלל. בערוץ טלגרם בשם "אל-חארס" (השומר), הפועל מטעם הארגון, מופצות מדי יום הנחיות כאלה: "אחי הלוחם, הימנע מלנוע בגלוי והיה חשדן כלפי הודעות ממקורות לא מזוהים", "הודעות לגבי הפוגות הומניטריות עלולות להיות מלכודת", "שמור על חוסן נפשי באמצעות קביעת סדר יום ומטרות", "אם נקטע הקשר עם מפקדיך, פעל בזהירות אך דבק בפקודות", "אחי האזרח – אל תציית לקריאות ישראל לעזוב את עזה ולנוע לדרום הרצועה, אין שם תשתיות שמאפשרות לחיות" ו"הימנעו מלהעלות לרשת מידע על זהות מחוסלים – האויב מנצל זאת להמשך פגיעות".
במסגרת המאמץ לשמר שליטה ברחוב, חמאס ממוקד בחיזוק הקשר עם החמולות ברצועה, בין היתר בעקבות זיהוי של המאמץ הישראלי לרקום קשר עימן, להניע אותן לפעילות נגד חמאס ואולי אף לטפח אותן כחלופה לארגון. כך למשל בולט הניסיון להקים מעין "אוטונומיה" בשליטת קבוצה חמושה מחמולה אבו-שבאב הבדואית בשכונת תל סולטאן ברפיח. המיזם מוצג כדגם חיים יציב וסובלני, אך בעיני הפלסטינים נתפס כפרויקט משת"פי המתקיים בחסות ישראל.
אתגר החמולות מחייב את חמאס למאמץ כפול. מצד אחד – חיסולים שמבוצעים בידי יחידה בת חודשיים בלבד בשם "ראדע" (המרתיע), שאנשיה מצלמים את ההוצאות להורג (בעיקר מקרב קבוצת אבו-שבאב) ומעלים את התיעוד לרשתות החברתיות. מצד שני, חמאס מהדק את הקשר עם בכירי החמולות, מארגן את פעילותן במסגרת מועצת שבטים וחמולות, ואף חימש חלק מהן, למשל את מדהון ואל-ע'ול, בין היתר לצורך מאבק בבוזזים ושמירה על בתי החולים. כפועל יוצא, אין – לפחות כרגע – התקוממות רחבה של החמולות נגד חמאס או ניסיון להתאגד כחלופה כוללת לארגון, ובניגוד לדימוי הרווח בישראל – גם אין כאוס מדגם סומלי, כלומר שלטון כנופיות ברחוב.
חשבון ושטיפת מוח
ברצועה לא מתקיימים למעשה כיום חיים ציבוריים. מערכת החינוך לא קיימת מאז 7 באוקטובר, רוב מוסדות הציבור והתשתיות האזרחיות חרבו, אין מקומות תעסוקה, ורוב גדול מבתי המגורים נפגעו קשות או שאינם עוד. ואולם, גם על מה שנותר מהשירותים הציבוריים – חמאס חולש, וזאת באמצעות פרוקסיז: החל מראשי עיריות (שחלקם חוסלו בידי צה"ל), דרך מנהלי אגודות צדקה וכלה באימאמים המנהלים את התפילות (לרוב בשטחים פתוחים, ולא במסגדים שכ-75 אחוז מהם נהרסו במלחמה), ובכך ממשיכים בהטמעה שיטתית של רעיונות הארגון במוחות העזתים.
"מוחמד סמור (אבו-עיבאדה), מטיף פופולרי ופעיל בזרוע הצבאית של חמאס שחוסל לפני כשנה, ממחיש איך הארגון משמר השפעה ודומיננטיות ברחוב", מסביר ד"ר עידו זלקוביץ', מומחה לנושא הפלסטיני. "עד חיסולו סמור גייס צעירים לזרוע הצבאית, ובמקביל קידם פעילות אזרחית מטעם חמאס (דעווה), כמו אספקת ארוחות וניהול חינוך המבוסס על לימודי דת. בשטח יש כיום הרבה 'סמורים', בהם רופאים ומרצים שמשמשים חוליית קשר מרכזית בין חמאס לציבור".
ד"ר עידו זלקוביץ', מומחה לנושא הפלסטיני: "המטיף מוחמד סמור גייס צעירים לזרוע הצבאית ובמקביל קידם פעילות אזרחית מטעם חמאס. הוא חוסל על ידי ישראל, אבל יש היום הרבה 'סמורים'"
תשומת לב מיוחדת מוענקת למערכת החינוך. כ-90 אחוז מבתי הספר אמנם לא קיימים (וכל המוסדות האקדמיים), אבל הארגון מנסה להמשיך ולעצב את תודעת הדור הצעיר. בשכונות העקורים הענקיות שנוסדו, בפרט בעיר עזה, מוקמות כיתות לימוד מאולתרות בתוך אוהלים, שבהן אנשי חמאס (לא בהכרח בעלי הכשרה בהוראה) מעניקים שיעורים בחשבון ושפה לצד שטיפות מוח שגרתיות.
"מדובר במענה דל, כשבפועל 650 אלף ילדים ברצועה נכנסו השבוע לשנה שלישית ללא מסגרות לימוד, ורבים מבני השמונה-תשע היום לא יודעים קרוא וכתוב", מסביר בשיחה האני, פקיד אונר"א ברצועה. "חמאס אמנם מנסה להקים כיתות מאולתרות, אבל זה תשעה חודשים שפעילי הארגון שמשמשים פקידים במערך השלטוני, לרבות תחום החינוך, לא מקבלים משכורות, מה שמתווסף לעובדה שברוב האזורים אין אספקת חשמל סדירה וקיים חשש מתמיד מתקיפות שמונעות קיום לימודים".
ערב כיבושה האפשרי של העיר עזה, חשוב לוודא שחמאס מובן לעומקו בישראל. סביר להניח שהארגון הקנאי ימשיך להילחם עד הסוף, כלומר ללא הנפת דגל לבן או נכונות לשחרר חטופים בגלל לחץ, ואת החלל שיותיר תצטרך למלא ישראל בהשקעות עתק תוך תשלום מחירים אסטרטגיים כבדים. גם אם יידחק מהעיר עזה, הוא ימשיך לחלוש על מובלעות אחרות באמצעות מאגר רחב של פעילים ולהט אידיאולוגי, ולהיות נטוע עמוק בלבבות הפלסטינים שיחיו תחת ממשל ישראלי. כיבוש עזה עלול להתברר כניצחון פירוס: מכה אנושה לחמאס, אך במחיר כבד, ובלי ניצחון מוחלט והכחדת הארגון.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 05.09.25