מדובר בשאלה המהותית ביותר לעתיד מדינת ישראל. אנחנו בעיצומה של המלחמה הצודקת ביותר, שהובילה אותנו לשפל החמור ביותר. יהיו ויכוחים. יהיה קשה. אבל נדמה שיש מי שמתעקש שישראל לא תצליח להתאושש. משום שעל השולחן נמצאת גם השאלה החשובה יותר לטווח הארוך: מדינה דו-לאומית או מדינה יהודית? בעצם הימים הללו מציב בצלאל סמוטריץ' אולטימטום. הוא רוצה סיפוח של 82 אחוז משטחי יהודה ושומרון. ככה. פשוט. לא עוד מדינה יהודית, אלא ישות שתכיל בתוכה, בשלב הראשון, בנטוסטן פלסטיני קטן של 18 אחוז משטחי יהודה ושומרון. בשלב הבא זו תהיה מדינה דו-לאומית. מדינה אחת. מהים עד הירדן.
כבר עכשיו אנחנו על סף התהום של מדינה דו-לאומית. אבל עדיין אפשר לעצור את האסון. הרי רוב מוחלט של המתיישבים מעבר לקו הירוק גרים במזרח ירושלים, בערים החרדיות ובגושי ההתנחלויות. אלה, בכל הסדר, יהיו חלק ממדינת ישראל. אבל תוכנית שר הביטחון בפועל והאוצר, האיש החזק של הממשלה, שמייצג את עמדת רוב חברי הכנסת של הליכוד, תוביל לתוצאות הרות אסון. המפולת המדינית הנוכחית תיראה כמו משחק ילדים לעומת מה שיקרה לנו. במקום הסכמי אברהם נקבל את מתווה דרום-אפריקה. איחוד האמירויות כבר מאיימת כי "סיפוח הגדה - קו אדום שיפגע קשות ברוח הסכמי אברהם". היא לא תישאר לבד.
כבר עכשיו, ככל שמדובר באירופה, זו בעיקר גרמניה שמצליחה לעצור את החרם הכלכלי שהוא החלום הרטוב של שונאי ישראל. אבל סמוטריץ', בן גביר וחבריהם, חברי הקואליציה של from the river to the sea, ידאגו להגשמת החלום. ארה"ב, הם טוענים, תעניק גיבוי ליוזמת הסיפוח. מנין האשליות הללו? הרי החזון המדיני של ממשל טראמפ, בדיוק כמו זה של קודמיו, הוא שתי מדינות לשני עמים, גם אם על קווים קצת שונים. כבר עכשיו, צריך להזכיר, מצביעים הסקרים על כך שישראל מאבדת לא רק את תומכי המפלגה הדמוקרטית. היא מאבדת, לא כל כך לאט, אבל בטוח, גם את מצביעי המפלגה הרפובליקנית. כמה תומכים יישארו לישראל לאחר הסיפוח?
כבר שני עשורים שאני מגויס להגנה על ישראל מול תעמולת השקרים. מדוע אין שלום, אני נשאל שוב ושוב. משום שהפלסטינים, אני עונה, דחו כל הצעה שמבוססת על שתי מדינות לשני עמים. אבל זו מדינת אפרטהייד, מאתגרים אותי. לא נכון, אני עונה, משום שישראל לא סיפחה את השטחים, וביום שהם יואילו בטובם להפסיק את המאבק נגד עצם קיומה של ישראל – אפשר יהיה להגיע לפיוס ולהסדר הוגן. הרי זו הייתה המדיניות גם של נתניהו, שהיה בין אלה שגיבשו את חזון השלום של טראמפ.
סמוטריץ' רוצה סיפוח של 82 אחוז משטחי יו"ש. ככה. פשוט. ישות שתכיל בתוכה בנטוסטן פלסטיני קטן של 18 אחוז ובשלב הבא - מדינה דו־לאומית, מדינה אחת, מהים עד הירדן. המפולת המדינית הנוכחית תיראה כמו משחק ילדים לעומת מה שיקרה לנו
מה נאמר עכשיו? מה יאמר אלן דרשוביץ? ומה עוד גופים שכבר זמן רב קשה להם? אז עכשיו? כשישראל על סף תהום? אסון הסיפוח רובץ לפתחנו. זו המתנה הטובה ביותר שממשלת המיעוט הנוכחית, בהנהגת סמוטריץ', בן גביר ונתניהו, עלולה להעניק לשונאינו. וזו הבעיטה הכואבת ביותר, אולי הנואשת, שעלולים לחטוף ידידי ישראל.
אולי תסובבו את הספין?
אפשר להניח שנתניהו צודק, והצעת חמאס, הכביכול חדשה, על נכונותו לסיים את המלחמה, היא ספין. אלא שבמקום לקפוץ עם תגובה שלילית, אפשר להגיב בדרך שתביך את חמאס. ובמקום הכותרות הקבועות, בנוסח "חמאס מציע הסכם להפסקת המלחמה ושחרור החטופים וישראל מסרבת" – אפשר היה להגיב בדרך קצת יותר מתוחכמת. בתחבולות תעשה לך מלחמה. וגם הסברה. למשל, היה אפשר לומר: ישראל מקבלת בברכה כל הצעה להפסקת המלחמה, ובלבד שהיא עומדת בתנאים שהוצעו רק לפני שבועות בודדים על ידי הליגה הערבית, ובכלל זה פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. אנחנו יודעים שחמאס יגיד לא. אבל זה בדיוק העניין. במקום שחמאס יגיד כן וישראל תגיד לא, אפשר להפוך את היוצרות ולקבל כותרות קצת יותר מועילות לישראל. אבל כנראה שהרעיון להגיב בדרך חכמה תחת הממשלה הזאת – הוא בלתי אפשרי.
והדמגוגים משווים
לא חשוב מאיזה צד הם מגיעים. ברור שבחברה דמוקרטית – וישראל עדיין דמוקרטית למרות השלטון הנוכחי – הרדיקלים רק פוגעים במחנה הפוליטי שהם מתיימרים לייצג. החוליגנים מהגבעות מזיקים לימין. החוליגנים המבוגרים יותר, ששרפו פחי אשפה, וגרמו לשריפת מכונית, מזיקים למחאה נגד הממשלה. נתניהו קפץ עליהם כמוצא שלל רב, והציג את עצמו כקורבן אולטימטיבי ש"פלנגות פשיסטיות" מהלכות עליו אימים. מסכן שכמותו.
המעשה בקושי התפרסם, והתגובות בנוסח "למה הם לא מגנים" כבר הופנו גם לראשי מפלגות המרכז והשמאל וגם לראשי המחאה. נו, באמת. הרי עברו דקות וכולם התייצבו בשורה אחת כדי לגנות. ידם לא הייתה במעל.
הרי למחאה, כל מחאה, יש טרמפיסטים. וכי ההצתה הייתה על דעתה של שקמה ברסלר? של לפיד? גם לא על דעתו של יאיר גולן. אלא שיש הבדל. משום שיש חוליגנים הרבה יותר מאורגנים בימין. הם מתעללים באופן שיטתי בפלסטינים חפים מפשע. הם שורפים רכוש פלסטיני. הם עוקרים מטעים. לפעמים הם גם רוצחים. הרי זה אותו סמוריץ' שקרא למחוק את חווארה. ואלה כמעט כל הפוליטיקאים מימין שבאופן שיטתי וקבוע מעניקים תמיכה, לפעמים בשתיקה, לפעמים בדרך ברורה יותר, לחוליגנים שפוגעים במוסר, בציונות, ביהדות, במדינת ישראל.
19 פלסטינים נורו למוות על ידי פשיסטים מהימין הרדיקלי, מאז 7 באוקטובר. בודדים נעצרו. כמה גינויים שמענו? כמה קריאות למיצוי הדין? כמה פעמים כינה אותם נתניהו "פלנגות פשיסטיות"?
אז כמה נפלא שלמחאה נגד הממשלה יש שוליים, והדמגוגים יכולים לעשות השוואה. יש שניים, אחד כבן 60, השני כבן 80, שבהבל פה של נתניהו הפכו להמונים שמאיימים עליו ברצח ולפלנגות פשיסטיות. לפי ההיגיון הזה, החוליגנים מהגבעות הם פלוגות האיינזצגרופן. ולא, הם לא. הם חוליגנים. הם פשיסטים. בודדים גם רוצחים. בין שפעילי המחאה אשמים בהצתה ובין שלא – הם מעוררים את הדיון על גבולותיה. אנחנו בבעיה. המחאה מתגברת ולא שוחרר חטוף אחד. הממשלה הנוכחית והעומד בראשה חיים בבועה.
המחאה היחידה שהצליחה לשנות משהו הייתה ב"ליל גלנט", וזו לא הייתה מחאה אלימה. זו הייתה מחאה המונית. היא הצליחה, משום שלרחובות יצאו מאילת ועד קריית-שמונה, גם רבים ממצביעי הקואליציה. זו כנראה הנוסחה היחידה שיכולה לגרום לתזוזה. נכון לעכשיו, אנשי ימין רבים, שתומכים במחאת משפחות החטופים, נשארים בבית. אני לא יכול ללכת להפגנה שיש בה שלטים נגד הכיבוש, אמר לי איש ימין. וזה עלול להיות גרוע יותר. משום שמחאה רדיקלית דוחפת מהססים חזרה לזרועות נתניהו. זה מה שנתניהו רוצה. אין שום צורך להעניק לו את התענוג הזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.09.25
