"הרוכבים פוחדים, ואני מבין אותם", אומר סילבן אדמס, ראש ובעלים של קבוצת האופניים הישראלית "פרמייר טק", למחרת ההפגנות הפרו-פלסטיניות וחסימות הכבישים במחאה על השתתפותה במרוץ וואלטה שנערך בספרד. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המרוץ שהוא הופסק בגלל הפגנה אלימה. תגובת המארגנים, אגב, הייתה לבקש מישראל לשקול לעזוב את התחרות, אחת היוקרתיות והפופולריות בענף.
"הייתי בהמון מרוצים בכל העולם", אומר אדמס, בעצמו ארבע פעמים אלוף העולם ברכיבת אופניים, "ואף פעם לא ראיתי דבר כזה. כל כך הרבה מפגינים, דגלי פלסטין, כל כך הרבה אלימות, חסימות. זה היה מאורגן חודשים מראש. יכולת לראות לאורך כל הדרך התארגנויות כאלה. זה לא היה ספונטני. המשטרה הגנה על הרוכבים אבל זה משפיע עליהם מאוד. הם סופגים קללות, צעקות, הפרעות, חסימות. קוראים להם רוצחי ילדים, נאצים. המפגינים נשבעו שימשיכו להרוס גם את המשך המרוץ, ובשידורי הטלוויזיה פה מעודדים את המפגינים לבוא. זה קשה, וזה גם יקשה מאוד על הקבוצה בעתיד. יהיה קשה למשוך רוכבים טובים. הם ישאלו את עצמם למה לבוא? מה אני צריך את זה? לקבל איומים, לינצ'ים באינטרנט, הפגנות מול הבית? זה נורא ואיום".
ראוי לציין שהרוב המכריע של הרוכבים בקבוצה הם זרים. מתוך 30 הרשומים בסגל, רק חמישה ישראלים. בתחרות הנוכחית השתתף רק רוכב ישראלי אחד, נדב רייסברג. הכוכב של הקבוצה, דרק ג'י, כבר הביע את רצונו לשבור חוזה ולעזוב והעניין נמצא בבירור משפטי ("לא נוח לו להיות בישראל"). בשיחות קודמות סיפר אדמס על החתמה בולטת של רוכב ידוע חדש, אבל מי יודע מה יהיה עכשיו. ענף האופניים בישראל עוד נמצא בחיתוליו, והוא כבר בסכנת חיים.
אדמס: "שוחחתי עם יו"ר החברה שמנהלת את המרוץ, שמפיקה גם את הטור דה פראנס, עם מנכ"ל איגוד האופניים העולמי,עם ראש ארגון הרוכבים. מופעלים עליהם המון לחצים להוציא את ישראל מהתחרות. שאלו אותי בנימוס אם נסכים לפרוש מהתחרות ודחיתי את ההצעה בתוקף. אנחנו ישראלים. לא ניכנע לשנאה או לפחד. הגענו הנה בזכות. אנחנו צריכים ללכת בגלל הפגנות? בגלל אנשים אלימים? ומה אם מחר יפגינו פעילי אקלים נגד קבוצה שממומנת על ידי חברת אנרגיה? תעיפו גם אותה? איפה זה ייגמר?".
מה הם אמרו?
"הם חושבים רק על העתיד הקרוב, על התחרות של מחר. הם לא יכולים לראות את ההשפעה שתהיה לדבר כזה על הספורט כולו. הם כמו פוליטיקאים. זה עצוב. אם הייתי מסכים, מה זה היה אומר לגבי כל הספורט הישראלי? אי-אפשר להסכים לזה. זו הרי רק ההתחלה. אם ניכנע יעיפו אותנו מכל מקום וניחסם מהשתתפות בכל פעילות ספורט, מסחר, אקדמיה. הדלתות נסגרות, לכן חייבים להתעורר ולהשיב מלחמה. הם מנצחים אותנו בעזרת שקרים ואנחנו לא עושים מספיק כדי להילחם בזה. בסוף ננצח במלחמה האמיתית, נגד חמאס, אבל במלחמת המדיה הזאת נפסיד את העולם. חייבים לפעול".
האמנתי בדיפלומטיה רכה
אדמס (66) אינו רק בעלים של קבוצת אופניים ורוכב מעוטר. הוא מיליארדר יהודי-קנדי - השנה הופיע לראשונה ברשימת עשירי עולם של מגזין "פורבס" עם שווי נקי של כ-2.8 מיליארד דולר - שעלה לישראל לפני כעשור. הוא עלה לכותרות כשקנה את הדירה היקרה בישראל נכון לאז (ועד היום): פנטהאוז מול הים בטיילת של תל-אביב תמורת 120 מיליון שקל ("היה להם רק פנטהאוז אחד מוכן", סיפר השבוע, "ולא רציתי לחכות 11 שנים לפרויקט הבא, אז כן. שילמתי יותר מדי"). הוא נשוי, אב לארבעה וסב לשבעה. את אשתו פגש כשהשניים התנדבו בקיבוץ חצור בשנות ה-80.
אדמס הוא אחד הפילנתרופים הבולטים בארץ והישראלי היחידי נכון להיום החתום על יוזמת ה-Giving Pledge של וורן באפט וביל גייטס, שחותמיה מתחייבים לתרום את מרבית הונם בעודם בחיים למטרות פילנתרופיות שונות. התרומה הגדולה האחרונה שלו הייתה 100 מיליון דולר לאוניברסיטת בן-גוריון, ולפי הערכות זה פחות או יותר הסכום שהוא תורם כל שנה. הוא זכור גם בזכות העובדה שהביא לישראל את מרוץ הג'ירו, את מדונה שתשיר באירוויזיון, את ליונל מסי (פעמיים) ועוד. הוא בנה את הוולודרום, אולם לרכיבה מקצועית בצפון תל-אביב. במארס השנה מונה לנשיא אזור ישראל בקונגרס היהודי העולמי (WJC). שנים רבות קודם עוד הלך עם כרטיס ביקור שהכריז "שגריר ישראל מרצון טוב".
שנים השקעת במה שאתה קורא לו "דיפלומטיית ספורט", לחשוף את ישראל לעולם דרך הספורט. עכשיו, מול המתרחש בספרד, אתה חושב על זה מחדש?
"תמיד האמנתי בדיפלומטיה רכה. להביא את העולם לישראל, כמו שעשיתי בג'ירו, להראות את הצד היפה, המערבי. עכשיו כבר אי-אפשר לעשות את זה כמובן. אנחנו בבעיה חמורה. פניתי לכיוון השני, שזה להוציא את ישראל החוצה, כמו עם קבוצת האופניים. עכשיו גם זה ייעצר? מה שקורה עכשיו בספורט הרבה יותר מדי לוחמני לטעמי, אבל אסור לאבד תקווה אף פעם. אני לא מכבה את הלפיד ולא מאבד תקווה, גם בקבוצה. התשובה הכי טובה למפגינים תהיה ניצחון במרוץ".
התקשרו מהממשלה אחרי התקרית?
(צוחק) "לא, ולא ציפיתי שיתקשרו. הנשיא הרצוג התקשר, זה כן. אף פעם לא קיבלתי הרבה תמיכה או עזרה מהממשלה, אז באמת אין לי ציפיות. לא חיכיתי שנתניהו יתקשר. היה נחמד אם מישהו היה מתקשר לשאול, לדאוג, אבל כאמור, אנחנו פייטרים ואנחנו ממשיכים".
מרוץ הוואלטה יסתיים בעוד עשרה ימים במדריד. עכשיו הכל תלוי במשטרה הספרדית ובחוסן הנפשי של הרוכבים. השאלה היא מי יישבר קודם.
80 אחוז קטאר, 20 אחוז איראן
אף שידיו כאמור מלאות בעיסוקי פילנתרופיה, הוא הסכים לקחת על עצמו את התפקיד בקונגרס היהודי העולמי. "היהדות העולמית תחת מתקפה", הוא מסביר. "ב-7 באוקטובר השתחררה כזו עוצמה של אנטישמיות, וזה זיעזע אותי. הייתי בשוק לשמוע אנשים צועקים 'יהודים, תישרפו'. אני מעידן הלעולם לא עוד, בן של ניצול שואה, אכפת לי מהעם שלי. פנו אליי, חשבתי והחלטתי ללכת על זה. השתלט נרטיב עוין ואנחנו צריכים לשנות אותו. אחרת נדפקנו".
"צריך לגייס את כל הג'ניוס היהודי, מישראל ומהעולם, ולהשיב מלחמה - אמת נגד שקרים, טוב נגד רע. חייבים לגייס את הלבבות. זה הג'וב שלי, לשנות את הדעות האלה"
בנאומים שאתה נושא מאז קבלת התפקיד אתה מקדיש זמן רב לקטאר.
"זו הבעיה הכי גדולה שלנו. יש פה קמפיין קטארי של 20 שנה וטריליון דולר. הוא נמצא בכל מקום בעולם ‑ בפוליטיקה, בתקשורת, בספורט, באקדמיה, איפה שלא תסתכל. זה מתחיל איתנו, אנחנו החזית הראשונה, אבל שהעולם לא יטעה. זו מלחמת עולם, מלחמת תרבות: העולם הפרימיטיבי והפונדמנטליזם האיסלאמי נגד הדמוקרטיות המערביות. אם העולם, ואירופה במיוחד, לא יבינו את זה - הם הבאים בתור. הם לא רואים קדימה. אבל זו האמת ומול זה אנחנו מתמודדים. אפשר לנצח, זה לא אבוד. צריך לגייס את כל הג'ניוס היהודי, מישראל ומהעולם, ולהשיב מלחמה - אמת נגד שקרים, טוב נגד רע. זה הסיכוי היחיד שלנו. אתה חייב לגייס את הלבבות. זה הג'וב שלי, לשנות את הדעות האלה. למזלנו יש לנו את טראמפ. מה שהוא עשה נגד האנטישמיות בארה"ב, אף אחד לא עשה".
בעודו חבר קרוב של אנטישמים מוצהרים.
"אני שופט את הפעולות שלו".
אתה אומר דברים ברורים נגד קטאר. מה דעתך על פרשת ההשפעה הקטארית בלשכת ראש הממשלה? נתניהו אפילו לא הגדיר אותה כמדינת אויב. מדינה מורכבת, הוא אמר.
"אנחנו לא יכולים לסבול את זה. לא יכול להיות שאנשים בסביבת ראש הממשלה יעבדו עבור קטאר. זה טירוף. זה רק מוכיח כמה עמוקה ההשפעה שלהם. ועוד מקילים בזה ראש. זה מאוד מטריד. עבורי זה עניין של שחור ולבן. אני רוצה להגיד משהו ביקורתי נגד הממשלה: 20 שנה נרדמנו מול הסוגיה הקטארית, ישנו עמוק, וגם היום עושים עבודה רעה. צריך להתעורר ולהשקיע בזה. יש לנו את המוחות. מה שעשינו עם הביפרים ומלחמת איראן, זה היה מדע בדיוני. אז אנחנו לא יכולים לנהל מלחמת מדיה מול קטאר? אני מפציר בממשלה, וביהדות העולמית, להתעורר ולהשקיע בזה. להשיב מלחמה. האויבים שלנו זה 80 אחוז קטאר, 20 אחוז איראן. בקטאר צריך להיאבק בשכל ובטכנולוגיה. באיראן צריך להחליף את השלטון. הם צריכים לעשות את זה בעצמם כמובן, אבל אפשר לעזור להם. אלה שני הצירים העיקריים במלחמה שלנו".
זה, ומה שקורה בעזה.
"זה נורא מה שקורה בעזה אבל לא הייתה לנו ברירה אלא להרוס אותה. דיברתי עם המון חיילים ומילואימניקים שחזרו. בכל בית, מסגד או בית חולים יש מנהרה או נשק. העזתים הכי נפגעים וזה כואב. אבל חמאס מתעלל בהם ולנו קוראים מרעיבי תינוקות? וכמובן אסור לשכוח את 7 באוקטובר ואת העובדה שיש לנו חטופים שם. שיחזירו את החטופים, זה הדבר הכי חשוב".
זו המלחמה הכי ארוכה בהיסטוריה, והיא הורגת אותנו בעולם.
"אני לא מאמין לכל הנתונים על הנפגעים. הם מגיעים מחמאס. אפשר לסמוך עליהם? לדעתי לא. אני חושב שגם הם וגם אנחנו לא יודעים כמה אזרחים באמת נהרגו בעזה".
ועדיין.
"יש לא מעט מומחים צבאיים כמו ריצ'רד קמפ וג'ון ספנסר שמעידים שישראל עושה את המקסימום כדי למזער פגיעה באזרחים כמו שאף מדינה לא עושה. אני מאמין בזה. הדרך היחידה לפתור את הסכסוך שם היא כמו שטראמפ אמר: בלי חמאס בעזה. צריך לשנות את הנרטיב".
"יהיה קשה למשוך רוכבים טובים. הם ישאלו את עצמם, למה לבוא? מה אני צריך את זה? לקבל איומים, לינצ'ים באינטרנט, הפגנות מול הבית. זה נורא ואיום"
נרטיב זה חשוב, אבל יש גם מציאות. ממשלה אולטרה-ימנית עם התבטאויות, נגיד מוזרות, על הרס עזה, על התנחלות. אתה רואה שרים בממשלה אומרים את זה.
"האמירות האלה הן בלה-בלה, שטויות במיץ. הרי לעולם לא נתיישב בעזה. המדינה צריכה לבחור בזהירות יתרה את מי היא שולחת להתראיין ב-CNN. שימו שם אנשים שיודעים לדבר לעניין. אתה יודע מה, שימו את נתניהו. הוא עדיין דובר מעולה. שמעתי אותו רק לאחרונה. רבים לא אוהבים אותו, אבל הוא עדיין הדובר הכי טוב שיש לישראל להציע".
מדבר יפה, אבל מה עם המעשים?
"דיברנו על הדיבורים שלו. ובכל זאת, אם אפשר להגן על הממשלה קצת, ממש קצת, צריך להזכיר את ההתמודדות שלה מול הממשל האמריקאי הקודם, שהגביל אותנו. אחת הסיבות שהמלחמה מתמשכת היא שארה"ב של ביידן האטה אותנו. בנסיבות האלה אני חושב שביבי תיפקד טוב. אני גם מאמין ברון דרמר. אספר לך סיפור עליו: הוא רצה לפרוש מהחיים הפוליטיים. מתישהו הוא פגש את טראמפ וסיפר לו שקרא את ספרו 'האמנות שלי ‑ איך לעשות עסקים'. טראמפ הרים טלפון לביבי ואמר לו: 'אני רוצה את הבחור הזה'".
מקסים.
"אני חושב שטראמפ מכין פה משהו גדול עם סעודיה, סוריה ולבנון. זה יכול לשנות את התמונה לחלוטין".
מדמם כחול לבן
שוב ושוב מכריז אדמס על כוונתו להביא לישראל מיליון עולים. ונשאלת השאלה, מהיכן? "טבח 7 באוקטובר היה שעון מעורר רציני ליהדות העולם", הוא אומר. "אני מסתובב ומדבר עם יהודים בבריטניה, צרפת, קנדה ובהרבה מקומות נוספים. נהיה קשה ליהודים. בוא נעשה שהטרגדיה הנוראית הזאת של 7 באוקטובר לא תהיה לשווא. העלייה מברית-המועצות הצילה את ישראל בשנות ה-90 ואני רוצה להציל את ישראל פעם שנייה. אני רוצה לעבוד עם הממשלה בשביל לשבור חסמים. להתמקד בנגב ובצפון כי בתל-אביב יש מספיק, ליצור מגורים, אזורי תעסוקה. צריך להציע לעולים חיים טובים. היעדר האנטישמיות זה רק ההתחלה. צריך להציע להם חינוך, ספורט, אקדמיה. אחרי החגים אני מתחיל לעבוד על זה. הכרזתי, ובדרך כלל כשאני מצהיר - משהו קורה. אני לא בן אדם של בולשיט. כבר אפשר לראות עולים באים לישראל. בטח מצרפת. הבניין שלנו בהרברט סמואל מלא צרפתים".
"אני מאוד מאוכזב מהמיליארדרים בישראל. יש קומץ נדבנים ישראלים ואלה תמיד אותם אנשים. איפה כל השאר? הישראלי הרגיל נדיב מאוד - אבל הישראלי העשיר לא"
אתה מדבר כמו תל-אביבי אמיתי.
"תל-אביב הייתה הבחירה הראשונה והיחידה שלנו. רצינו לגור פה, מול הים. זה המקום שלנו. עלינו בדיוק לפני עשור ואנחנו מאושרים. אני ציוני ואני מדמם כחול ולבן. תחתוך אותי ותראה. אני יהודי-לאומי שאוהב את המדינה, את האנשים, את השפה, התרבות, ההיסטוריה. ואני אוהב לרכוב על אופניים ביום כיפור. לצום ולרכוב. כן. בכל זאת, ארבע פעמים אלוף עולם. הכל טוב לי פה".
הכל? ממש הכל?
"אתה שואל מה מפריע לי? הבירוקרטיה. בכל מדינה יש בירוקרטיה, אבל בישראל זה משהו מיוחד. בתור סטארט-אפ ניישן, אנחנו חייבים להיפטר מזה. חייבים. צריך ליצור כלים שיקלו על האנשים בחיים ובעסקים, ולא שיקשו עליהם. בקנדה לא הייתי בחיים שלי בסניף דואר. מאז שעליתי לישראל הייתי חייב ללכת המון פעמים. על כל חידוש רישיון רכב או דרכון עושים לך בלגן. חייבים להקים פה DOGE, משרד ליעילות. גם יוקר המחיה מטורף וצריך לפתור את זה. מצד שני אם תיפול פה ברחוב יעזרו לך. בקנדה ידלגו מעליך".
לו עצמו, כאמור, ארבעה ילדים. אף אחד מהם לא עלה לישראל. "עדיין", מתקן אדמס. בנוסף, הוא לא עושה עסקים בישראל. רק פילנתרופיה. "רציתי לשנות את חיי, לא ללמוד שוק חדש", הוא מבהיר. "השארתי את העסק בקנדה. הבן שלי שומר עליו".
אספנים של כסף
אדמס לא חושף את דעותיו הפוליטיות. "גם כי אני רוצה להסתדר עם כולם וגם כי זה פרטי", הוא אומר. "אבל נראה לי שהבוחר הישראלי הוא לא מצביע אסטרטגי. יש יותר מדי מפלגות, יותר מדי דמוקרטיה. בצחוק. אבל צריך פחות מפלגות. ככה הקולות מתפזרים והתוצאה היא קואליציות שבירות ואז המיעוט שולט ברוב. צריך לשנות את זה לדעתי. הגיע הזמן לעשות חוקה לישראל".
בוא נדבר פילנתרופיה. ההערכה היא שבמהלך העשור תרמת משהו כמו מיליארד דולר. אתה מאשר את זה?
"כן".
ואתה הישראלי היחיד שחתם על הצהרת באפט-גייטס לתרום את מרבית הונך בחייך.
"כן".
מה אתה חושב על המיליארדרים הישראלים שלא חתמו על ההצהרה, שלא תורמים מספיק? אם כי נציין לחיוב את התרומה האחרונה של ענת ושמואל חרל"פ לבילינסון, של 600 מיליון שקל.
"אני מאוד מאוכזב מהמיליארדרים בישראל. אני לא הישראלי הכי עשיר, אתה יודע".
אפילו לא קרוב.
"בסדר, אבל למה להעליב? לא היית צריך להדגיש את זה. בכל אופן, יש קומץ נדבנים ישראלים ואני ביניהם, ואלה תמיד אותם אנשים. אריסון, סגול, עזריאלי, קאהן. ועוד כמה, סליחה אם שכחתי שמות. אנחנו קליקה קטנה מאוד. איפה כל השאר? יש הרבה מיליארדרים בישראל. חלקם כסף ישן, חלקם כסף חדש, מההייטק וכדומה. איפה הם? כשבאתי הנה חשבתי שכשאפרסם את החתימה שלי על הצהרת באפט-גייטס, יבואו אחרים. אבל אף אחד לא בא. הם לא יודעים מה הם מפסידים. באמת. זה כל כך טוב לתת, לתרום, לעזור. אני חושב לעצמי - מה הם העשירים האלה? אספנים של כסף. אבל בשביל מה? הגענו לעולם עירומים ונעזוב אותו עירומים. באמצע, תחיה חיים ראויים".
"לא יכול להיות שאנשים בסביבת ראש הממשלה יעבדו עבור קטאר. זה טירוף. זה רק מוכיח כמה עמוקה ההשפעה שלהם. ועוד מקילים בזה ראש. זה מאוד מטריד"
שאלת אותם למה הם לא תורמים?
"בטח. אתה לא תאמין מה אמר לי אחד מהם: 'סילבן, כבר תרמתי למדינה: הייתי בצבא'. כן, אבל אז היית ילד. הגיע הזמן לנסות שוב. יש לי תיאוריה: אני גדלתי בגולה. ישראל הייתה מדינה ענייה וידענו שאנחנו חייבים לתמוך בה. הישראלים לא פיתחו את רפלקס הנתינה הזה. חשבתי שזה ישתנה מתישהו, אבל לא. וזה מאוד מאכזב בעיניי. הישראלי הרגיל נדיב מאוד, אבל הישראלי העשיר לא".
קמצנים. רק לוקחים ולא נותנים.
"הרי מאיפה קיבלת את העושר שלך? למדת פה, טיפלו בך פה, שירתת ב-8200, היית באוניברסיטה. אז עכשיו תן חזרה. ואלה מהכסף הישן עוד יותר גרועים. תנו חזרה! אני אומר לך בדיוק את מה שאני אומר להם. רוצה לשמוע סיפור עצוב?".
ספר.
"רציתי להביא את ביל גייטס הנה שידבר על היוזמה ויצרף אנשים. התחלתי לברר, לדבר עם אנשים - אבל התברר שאני לא אצליח למלא אפילו חדר קטן במתעניינים".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.09.25
