השיעור הראשון בנושא סין של הסטודנטית הצעירה, בוני גלייזר, התקיים ביום מותו של השליט המיתולוגי מאו דזה-דונג, ב-9 בספטמבר 1976. כמעט 50 שנה חלפו מאז, והרבה מאוד השתנה בסין עצמה ובמעמדה בעולם, אך גלייזר נותרה באותו מקום. היא ממשיכה לעסוק, בסקרנות ובהתלהבות שאינן דועכות, במדינת הענק המרתקת והמורכבת הזו וביחסים הנפיצים שלה עם ארצות-הברית הגדולה ועם טייוואן הקטנה. בארה"ב יש מומחים רבים לנושא, אך מעטים צברו ניסיון וידע כמותה. לכן, כשהיא אומרת שאנחנו "בתקופה מסוכנת" ביחסי המשולש ארה"ב-סין-טייוואן, כדאי מאוד להקשיב לה.
"דונלד טראמפ הוא כמובן המרכז גם כאן, כי הוא כל כך בלתי צפוי", אומרת גלייזר, מנהלת מחלקת הודו-פאסיפיק בקבוצת החשיבה היוקרתית German Marshall Fund בוושינגטון. "לאחרונה פורסם כי הוא סגר עסקה עם חברות השבבים Nvidia ו-AMD, שתאפשר להן לעשות עסקים בסין בתמורה להעברת 15 אחוז מההכנסות שלהן לארה"ב. זה מסוג הצעדים שאף נשיא לפניו לא עשה. זו רק דוגמה לסוג העסקאות שטראמפ עשוי לסגור, עסקאות שעלולות להיות מזיקות מאוד לביטחון הלאומי של ארה"ב. אי-אפשר לדעת מה יהיה הצעד שלו שיערער את הסטטוס קוו באופן מסוכן. למרות זאת, איני מאמינה ששימוש סיני בכוח או פלישה לטייוואן הם משהו שיקרה בקרוב או התפתחות בלתי נמנעת.
"נשיא סין, שי ג'ינפינג, מבין שהמחיר יהיה גבוה מאוד והסיכון עצום. אם הצבא הסיני לא ינצח, הדבר עלול לערער את הלגיטימציה של המפלגה הקומוניסטית בסין ולהחליש את מעמדו האישי. אם הוא יסתבך במלחמה ארוכה, ייתכן שייהרגו חיילים רבים שהם בנים למשפחות של ילד אחד – מה שעלול להוביל לתסיסה גדולה. כל הדברים האלה נמצאים בראשו של שי, ולכן הוא זקוק להבנה ברורה מאוד לגבי גודל הסיכונים. אלא אם יידחק לפינה ויגיע למסקנה שאי-שימוש בכוח יעלה לו יותר מאשר יציאה למלחמה, אני חושבת שהוא צפוי לנקוט משנה זהירות".
ואם ארה"ב תודיע שהיא מחדשת את היחסים הדיפלומטיים עם טייוואן ומחייה את אמנת ההגנה ההדדית?
"אז כנראה לא תהיה לשי ברירה אלא לפעול. אבל אני לא רואה את טראמפ מתעורר מחר בבוקר ואומר, 'מהיום אני לגמרי בעד טייוואן'".
× × ×
כמו כל אימפריה, אמיתית או מדומה, גם סין טוענת לבעלות על אזורים שונים שאינם תחת שליטתה. אבל אף אחד מהם לא טעון רגשית כמו טייוואן. סין רואה בטייוואן חלק ממנה מאז ימי קיסרות שושלת צ'ינג בסוף המאה ה-17. מבחינת בייג'ינג, היא לא ויתרה מעולם על הריבונות, גם לאחר שטייוואן עברה לשליטת יפן במחצית הראשונה של המאה ה-20 וחזרה לשלטון סיני לאחר מכן. אחרי מלחמת האזרחים בסין וניצחון הקומוניסטים ב-1949, ברחו ראשי המפלגה הלאומנית (KMT), שנתמכו בידי המערב, לטייוואן עם כשני מיליון פליטים, וצמחו למדינה עצמאית – אף שמעולם לא הכריזו רשמית על עצמאות. עד היום הם קוראים לעצמם "הרפובליקה הסינית (ROC)", שמתקיימת כיישות דמוקרטית. מבחינת בייג'ינג, זה פצע פתוח שיכול להתאחות רק באיחוד מלא – כזה שישלים את השיקום הלאומי מאותה מלחמת אזרחים ארוכה ועקובת דם.
וזהו רק הצד הרגשי. אליו מצטרפת חשיבות אסטרטגית במיקומה של טייוואן בלב "שרשרת האיים הראשונה" במערב האוקיינוס השקט: מבחינת סין זו חומה טבעית, ומבחינת ארה"ב ובעלות בריתה – קו הגנה קדמי נגד התפשטות סינית. לכך מתווספת המשמעות הכלכלית-טכנולוגית של מרכז ייצור השבבים המתקדם והחשוב בעולם שהופך את טייוואן למעצמה חזקה בהרבה מכפי שאפשר היה לצפות מאי בגודל של שווייץ או הולנד, שבו חיים כ-23 מיליון תושבים בצפיפות גבוהה.
בעיני רוב העולם המערבי, המתיחות בין סין לטייוואן תמיד נראתה רחוקה מהעין ומהלב. הסטטוס קוו נראה יציב: סין רוצה להחזיר את טייוואן אליה, טייוואן כמובן מתנגדת ושומרת על משטר דמוקרטי, והעולם מחבב את טייוואן בזכות השבבים שהיא מייצרת – אך אינו מקיים עימה יחסים דיפלומטיים גלויים, כדי לא להרגיז את סין. פעם בכמה זמן צריך להרגיע את הרוחות, וזהו. כל זה השתנה עם הפלישה של רוסיה לאוקראינה.
"אם הצבא הסיני לא ינצח, הדבר עלול לערער את הלגיטימציה של המפלגה הקומוניסטית בסין ולהחליש את מעמדו האישי של שי ג'ינפינג (בתמונה). אם הוא יסתבך במלחמה ארוכה, ייתכן שייהרגו חיילים רבים שהם בנים למשפחות של ילד אחד - מה שעלול להוביל לתסיסה גדולה ולחוסר יציבות חברתית"
"החשיבות של טייוואן לכלכלה העולמית ממש עצומה ביחס לגודל שלה", אומרת גלייזר, שב-1979 נסעה לטייוואן לשנה וחצי והגיעה שלושה שבועות אחרי שארה"ב ניתקה איתה את הקשרים הדיפלומטיים, "טייוואן מייצרת מעל 90% מהמוליכים-למחצה המתקדמים ביותר בעולם, ויותר מ-50% ממה שאנחנו מכנים שבבים מדור קודם, שמשמשים בהרבה מכוניות. אפילו סין עצמה תלויה מאוד בטייוואן עבור השבבים שלה. נערכו כמה מחקרים שבחנו את ההשפעה על הכלכלה העולמית אם יהיה מצור על טייוואן, והיא לא תוכל לייצא שבבים. אחד המחקרים, שנעשה בתקופת ג'ו ביידן, הגיע למסקנה שאם יהיה מצור על טייוואן במשך שנה – רק מצור, בלי ממש שימוש בנשק – תהיה לזה השפעה של 2.5 טריליון דולר על הכלכלה העולמית. מחקר נוסף, שנערך על ידי 'בלומברג' ובחן סכסוך ברמה גבוהה יותר, קבע שקצב הצמיחה של הכלכלה העולמית יואט ב-10%. כשרוסיה פלשה לאוקראינה הייתה לזה השפעה כלכלית קטנה מאוד על אירופה, אבל זה היה צלצול השכמה, כי אם סין תחליט שהיא גם רוצה ותפלוש לטייוואן – המחיר שהכלכלה העולמית תשלם יהיה עצום".
אז זה קלף ההרתעה שיש לטייוואן ולא היה לאוקראינה.
"כן, זה חלק מאוד משמעותי בהרתעה. מדינות מוכנות להטיל סנקציות אמיתיות על סין, גם בזמן שלום, אז זה צריך להיכנס לחישוב של שי ג‘ינפינג".
אבל אם סין תחליט לפלוש מחר, לטייוואן יש סיכוי?
"אנשים שלמדו מלחמות עבר יודעים שקשה מאוד לצבא לחצות 160 קילומטר של מים ולפלוש לאי. טייוואן הררית מאוד. יש לה מספר מוגבל של חופים שהצבא הסיני יכול לנחות עליהם, אף שהסינים מפתחים כעת יכולות לנחות בדרכים נוספות. לטייוואן יש יכולות מסוימות. ברור שאין לה נשק גרעיני, אבל היא כנראה יכולה להחזיק מעמד מול הצבא הסיני לזמן מה. זה לא צבא שמיומן בעימותים כמו הרוסים. רוב המומחים מאמינים שאם טייוואן תדע שארה"ב מגיעה לעזרתה, היא תנסה להחזיק מעמד. צריך לזכור שגם אם ארה"ב תגיע, זה ייקח זמן כי נצטרך להשתמש בכוחות לא רק מיפן, אלא גם מהאי גואם וכנראה גם מארה"ב היבשתית, או לפחות מהוואי, וכל זה יכול לארוך חודשיים או יותר. אם טייוואן תדע שארה"ב מגיעה, סביר יותר שהיא תילחם. אם טייוואן תרגיש שהיא לגמרי לבד, אז אני מניחה שהיא תיכנע".
כמה זמן הם יחזיקו מעמד תחת מצור סיני?
"לטייוואן יש כמות מוגבלת מאוד של רזרבות אנרגיה. היא מייבאת משהו כמו 98% מהאנרגיה שלה. יש להם מאגר של גז טבעי נוזלי שמספיק לבערך 12 ימים. זה באמת לא מספיק. רק לאחרונה הם התחילו להתאמן בצורה רצינית והאריכו את גיוס החובה מארבעה חודשים לשנה, לאחר שבעבר הוא עמד על שנתיים וקוצץ".
אבל בשורה התחתונה, הם תלויים בכך שארה"ב תבוא להציל אותם.
"כן".
× × ×
כמו כל דבר בעולם היום, גם התשובה לשאלה האם ארה"ב אכן תגיע לעזור במקרה הצורך, תלויה במצב הרוח של דונלד טראמפ. גלייזר סבורה כי טייוואן עדיין לא מצאה את האסטרטגיה לניהול הקשרים עם ממשל טראמפ השני, אבל בכל מקרה אין לטייוואן שום דרך לגרום לטראמפ להתעניין בה כשהוא עסוק במלחמת סחר עם סין.
איך יכולה להיראות פגיעה באינטרסים של טייוואן?
"בקצה אחד של הספקטרום: פשוט להתעלם ממנה. אם לא ייערכו הפגישות הרגילות שיש לאמריקאים עם טייוואן, כמו שיחות בנושא מדיניות ההגנה שבוטלו באחרונה, זו פגיעה, גם אי-מכירת נשק תפגע בטייוואן. בקצה השני של הספקטרום, יש פוטנציאל לעסקאות שטראמפ יכול להגיע אליהן עם שי ג‘ינפינג, שיכולות לכלול אפילו רק הצהרות רטוריות ששי רוצה וטראמפ ייתן לו".
אילו הצהרות למשל?
"אנחנו יודעים שכששי נפגש עם ביידן ב-2023, הוא ביקש ממנו לומר שארה"ב תומכת באיחוד מחדש של סין עם טייוואן בדרכי שלום. זה משהו שאף נשיא אמריקאי לא הסכים לומר, ולכן אם תגיע הצהרה כזו מטראמפ כחלק מהסכם עם סין, היא תזיק מאוד לטייוואן. וכמובן ישנם דברים נוספים שהוא יכול לעשות, כולל אי-נקיטת כל פעולת תמיכה בטייוואן, מה שיאפשר לסין להשתלט עליה, בין אם בדרכי שלום או בכפייה".
התמיכה בטייוואן תמיד היתה דו-מפלגתית בארה"ב, מסבירה גלייזר. לדבריה, בקדנציה הראשונה של טראמפ היו הרבה עסקאות נשק עם טייוואן, אבל כבר אז אפשר היה לראות אותו עושה דברים שנועדו קודם כל לא להרגיז את סין. פעם אחת היה ביקור של סגן עוזר מזכיר המדינה בטייוואן. הסינים התלוננו, זה הגיע לטראמפ והיו צעקות בחדר הסגלגל. הוא רצה לדעת מי אישר את הנסיעה הזו וקבע שאף אחד לא ייסע לטייוואן בלי אישור שלו.
זה דפוס אצל טראמפ: הוא מעריץ אימפריות.
"הוא רואה את טייוואן כחסרת חשיבות. פעם הוא דיבר עם הנשיאה לשעבר, צאי אינג-וון, ואחר כך נפגש עם שי ג‘ינפינג. בתום הפגישה עיתונאי שאל אותו האם הוא מתכון לעשות עוד שיחת טלפון עם צאי אינג-וון, וטראמפ ענה: 'אצטרך להתייעץ קודם עם שי'. די ברור שהוא לא מייחס חשיבות לטייוואן ולא רוצה שזה יפריע למשא ומתן או לשיתוף הפעולה שלו עם סין".
הוא לא מבין שתמיכה בטייוואן היא דרך לרסן את השפעתה של סין?
"אני לא חושבת שארה"ב תומכת בטייוואן כדי לרסן את השפעתה של סין".
אז מה האינטרס האמריקאי פה?
"אף ממשל אמריקאי מעולם לא כינס פגישה ברמה גבוהה שבה עלתה השאלה, 'מה אנחנו יכולים לעשות עם טייוואן כדי לעצבן את סין?' יש לנו מערכת יחסים חשובה משל עצמנו עם טייוואן. היה הסכם הגנה הדדי בין השנים 1954 ל-1979, וגם אחרי שהוא בוטל נותר קשר טבעי. כל נשיא בעבר היה אומר שאנחנו חולקים ערכים עם טייוואן הדמוקרטית. ג'ורג' בוש הבן כינה אותה 'מגדלור של דמוקרטיה'. זה היה איתות לסינים עצמם שגם להם יכולה להיות דמוקרטיה, כי לעיתים קרובות אנשים אומרים שדמוקרטיה לא מתאימה תרבותית לעם הסיני. אז לארה"ב יש מערכת יחסים נפרדת עם טייוואן, ואנחנו תומכים בה צבאית, בוודאי כי אנחנו לא רוצים לראות את סין משתלטת עליה. אבל בסופו של דבר, המדיניות האמריקאית היא שארה"ב תקבל כל תוצאה שתגיע בסיום משא ומתן בין שני הצדדים".
4 צפייה בגלריה
מרכז ייצור השבבים המתקדם והחשוב בעולם הופך את טייוואן למעצמה חזקה בהרבה מכפי שאפשר היה לצפות מאי בגודל של שווייץ או הולנד, שבו חיים כ־23 מיליון תושבים בצפיפות גבוהה
(צילום: Qilai Shen/Getty Images)
× × ×
אם צריך לשים את האצבע על הרגע שהביא לעליית המתיחות של השנים האחרונות, זה היה כנראה אוגוסט 2022, כשיו"ר בית הנבחרים דאז, ננסי פלוסי, ביקרה בטייוואן. "הסינים הפכו את האירוע הזה למבחן לקמוס לכוונות ארה"ב. הם עבדו קשה מאוד כדי לגרום לג'ו ביידן לאסור על פלוסי לנסוע, אבל ביידן האמין מאוד בהפרדת רשויות. כשהיא נסעה הסינים ראו בזה אינדיקציה לכך שארה"ב מוכנה לאתגר את האינטרסים המרכזיים של סין, והם שינו את הסטטוס קוו בדרכים חשובות מאוד".
למשל?
"הפעילו את הנכסים הצבאיים שלהם, בעיקר את משמר החופים, קרוב יותר לאי הראשי וגם די קרוב לעוד כמה מהאיים היותר מרוחקים. אנחנו רואים הרבה יותר נוכחות צבאית סינית משראינו בעבר. השאלה האם לשי ג'ינפינג יש באמת כוונה להשתמש בכוח צבאי נגד טייוואן עדיין נתונה במחלוקת גדולה בין מומחים. אלו מאיתנו שחוקרים את האסטרטגיה של סין כלפי טייוואן, מאמינים ששי עדיין רוצה לאחד את טייוואן עם סין בדרכי שלום. לצד האיתותים הצבאיים, הם ממשיכים לנסות לפתוח טייוואנים לבוא לסין, ללמוד, להשקיע ולחיות בה".
יש אנשים בטייוואן שתומכים באיחוד עם סין?
"כן, אבל הסקרים מראים שזה אחוז קטן מאוד. יש אוניברסיטה בטייוואן שעושה את אותו סקר דעת קהל כבר יותר מ-30 שנה. השאלות קבועות: האם אתם תומכים בעצמאות באופן מיידי, האם אתם תומכים בעצמאות לטווח ארוך, האם אתם תומכים באיחוד מחדש באופן מיידי, האם אתם תומכים באיחוד מחדש לטווח ארוך, והאם אתם תומכים בשימור הסטטוס קוו ללא הגבלת זמן. אחוז האנשים שתומכים באיחוד מיידי עומד כעת על ארבעה-חמישה, ואלה בעיקר אנשים מבוגרים שמשפחתם הגיעה מסין. הצעירים רואים בטייוואן את ביתם ואת ארצם, ורואים בסין מקום שאולי ירצו לעבוד בו, אבל זה לא המקום שבו נמצאת המחויבות שלהם".
מה המערב לא מבין על הסכסוך מהצד של סין?
"יש כל כך הרבה שאנחנו לא מבינים. השנים שבין אמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 נחשבות בעיני הסינים כ'מאה של השפלה'. ב-1949, כשמאו דזה-דונג עמד בכיכר טיינאנמן והכריז על הקמת המדינה, זה היה כביכול סוף מאַת ההשפלה – אבל זה לא באמת נגמר בתודעתם של הסינים כי יש חלק אחד שלא הוחזר, וזו טייוואן. הסיפור הזה הוא דוגמה טובה לאיך ממשלות ממלאות תפקיד חשוב מאוד בחינוך של עמים לגבי האופן שבו עליהם לראות את ההיסטוריה. במשך זמן רב טייוואן לא הייתה באמת חלק מרכזי בחינוך הפטריוטי בסין, אבל בתקופת שי הם מדגישים שהאיחוד הוא בלתי נמנע, ושטייוואן היא חלק בלתי נפרד מסין ויום אחד תצטרך לחזור למולדת. הממשל הסיני עורר בעשור האחרון רגשות לאומיים מתגברים שלדעתי בסופו של דבר עלולים להיות קשים לשליטה".
איך משתלבות בכל זה מדינות אסייתיות שכנות?
"יפן היא המדינה החשובה ביותר, כי אם סין תשתלט על טייוואן זה באמת יהיה איום קיומי עבור יפן. יש ספק גדול לגבי מה שסין תרוויח מכיבוש טייוואן מבחינת האיום על ארה"ב, אבל האיום על יפן הוא אמיתי. האי היפני, יונאגוני, רחוק כ-100 קילומטר מטייוואן, זה מאוד-מאוד קרוב ולכן המשמעות של השתלטות סינית על טייוואן ממש קריטית ליפן. עם זאת, תמיד היו שאלות גדולות לגבי התפקיד שיפן תמלא במקרה של עימות צבאי. אם ארה"ב תבוא להגן על טייוואן, יפן בהחלט תתמוך לוגיסטית. זה יאפשר לארה"ב להשתמש בבסיסים שלה ביפן ובשירותים אחרים, אבל אם ארה"ב לא תגיע, אני סקפטית שיפן תגן על טייוואן לבדה".
אי-אפשר לחזות את טראמפ, אבל נניח שסין תפלוש לטייוואן כשהוא בבית הלבן, האם ארה"ב תגן עליה?
"כל נשיא יהיה תחת לחץ עצום מצד הקונגרס להגן על טייוואן, אבל הרבה עשוי להיות תלוי בדרך שבה תתחיל מלחמה כזו. העמדה של ארה"ב, שמתנגדת לשינויים חד-צדדיים בסטטוס קוו מצד אחד מהצדדים, התחזקה במיוחד בתקופת ג'ורג' בוש הבן, כי נשיא טייוואן אז, צ'ן שואי-ביאן, היה מאוד פרובוקטיבי כלפי סין. אז אם תהיה פרובוקציה מצד טייוואן, זה שונה מאוד מאשר אם סין תחליט לפלוש. אבל אפילו בתרחיש הראשון, אני חושבת שתהיה תמיכה גדולה בטייוואן בקונגרס. סקרים מראים שכמחצית מתושבי ארה"ב חושבים שאנחנו צריכים לתמוך בטייוואן, וזה כשלרוב האמריקאים אין מושג איפה טייוואן נמצאת".
הייתה בדיחה סביב זה בעונה האחרונה של "הלוטוס הלבן", שהתרחשה בתאילנד אבל אחת הדמויות אמרה שוב ושוב: 'טייוואן, איזה מקום, טייוואן, איזה מקום'".
"זה מאוד נפוץ בארה"ב. הלכתי להסתפר ואחת הספריות סיפרה לי שהיא מטייוואן והתחילה לשאול שאלות, אז ספרית אחרת אמרה 'אני הייתי שם', והתחילה לדבר על מה שבבירור הייתה תאילנד, לא טייוואן. אני די בטוחה שאמריקאים לא באמת יודעים מה הם אומרים כשהם עונים לסקרים על טייוואן".
