בשבוע שעבר פשטה אלוף-משנה אופירה אלקבץ-רוטשטיין את המדים אחרי 30 שנות שירות בצה"ל. פשטה מטפורית, כי בארבע השנים האחרונות, שבהן היא כיהנה כסנגורית צבאית ראשית, ממילא היו היא וחבריה על אזרחי, למעט באירועים רשמיים. השבוע יצאה לחופשה של חודשיים ותקבל עוד חמישה חודשי הסתגלות, ובין לבין תבחר את התחנה הבאה שלה. מבחינתה הכל אפשרי – מגזר פרטי, תפקיד ניהולי במגזר הציבורי. "מה שאני רוצה כרגע זה לקחת את הזמן, לפתוח את הראש, וכן, גם לנוח קצת אחרי כל השנים האלה", היא אומרת.
4 צפייה בגלריה
(אל"ם אופירה אלקבץ־רוטשטיין. "ההתנסחות של אנגלמן בוטה וגם של מקורביו. למשל 'מי זאת הסנגורית הזאת שתגיד למבקר מה לעשות'" | צילום: דנה קופל)
אלקבץ-רוטשטיין השאירה מאחוריה שנתיים של התמודדות קשה עם האתגרים שהציבה בפניה מלחמת חרבות ברזל – כשהארוך, המורכב, ואולי המתסכל שבהם, היה אתגר העמידה מול מבקר המדינה מתניהו אנגלמן. המאבק לא תם, ומחליפתה אלוף-משנה תאה שליט תצטרך להמשיך בו.
"אחרי 7 באוקטובר היה לי ברור, כאזרחית וללא קשר לתפקידי, שתוקם ועדת חקירה", היא אומרת, "רק שמהר מאוד, מהר מדי לטעמי, התברר שגם המבקר נכנס לזירה. כבר בנובמבר 2023 הוא החל את התהליך ובינואר 2024 הניח על שולחנו של צה"ל רשימה ארוכה של נושאים. חלקם לגיטימיים, כמו פעילות כיתות הכוננות או פינוי חללים ופצועים. רק שלצידם היו נושאים שעסקו בשאלות הליבה שבהן אמורה לדון ועדת החקירה. למשל עבודת קהילת המודיעין, תמונת המצב ערב הטבח, מה קרה בלילה שלפני ואיך התנהלו קרבות הבלימה. כל השאלות הגדולות שגם הציבור שואל תחת הכותרת 'איפה היה צה"ל'. אלה נושאים שחורגים באופן בוטה מהמנדט של אנגלמן.
"היה לנו ברור שזה הולך להיות אירוע משפטי משמעותי, גם ברקע האמירות המאוד מוחצנות שלו שבהן הבהיר שהוא מתכוון להטיל אחריות אישית. זה, חשוב לציין, הפוך ממה שהצהיר עם כניסתו לתפקיד – שהדוחות לא יהיו פרסונליים – וגם סוטה מהדנ"א הכללי של מוסד מבקר המדינה, שאמור לבדוק סדרי מינהל או תהליכים. לבדוק גופים ולא אנשים".
תלוי מתי. היו מקרים שמבקר המדינה נקב בשמות והטיל אחריות אישית.
"נכון, רק שאנגלמן הצהיר עם כניסתו לתפקיד שזו לא הכוונה שלו".
נוכח הנסיבות, אפשר להבין למה שינה את דעתו.
"יכול להיות, רק שזה מחייב אותו לשמור על זכויות הנחקרים. אנחנו הבנו שצריך להיערך לביקורות האלה".
לשם כך הקימה אלקבץ-רוטשטיין בסנגוריה את "מערך הייצוג לחרבות ברזל", וגייסה לעמוד בראשו את אל"ם (במיל') אבי חלבי, שהיה התובע הצבאי הראשי. במקביל היא הצליחה להרכיב רשימה של עורכי דין אזרחיים מהשורה הראשונה, ובהם איל רוזובסקי, רועי בלכר, ז'ק חן, שלומי צפורי, נבות תל-צור, דורי קלגסבלד, גדעון פישר, רותי ליטבק, יחיאל וינרוט ואחרים.
כולם נענו?
"כולם. הם הבינו את חשיבות המשימה, ועשו את זה מתוך תחושת שליחות ואהבה לצה"ל ולמשרתים".
לא היו כאלה שנוכח התנהלותו הכושלת של הצבא סירבו להתגייס? כאלו שאמרו למשל "את אהרון חליוה אני לא מסכים לייצג"?
"לא. אנשים התגייסו כדי שנצליח להוציא את האמת לאור ומתוך אמונה שהתהליך יהיה נכון ושקוף. ההבנה הייתה שרבים מהקצינים כבר לקחו אחריות וסוחבים עול כבד על הכתפיים. ובכל מקרה, תפקיד הסנגור לדאוג שיישמרו הזכויות שמגיעות להם ולאפשר להם להציג את אחריותם כפי חלקה וכפי מידתה".
חלקה ומידתה בהשוואה למה? אחריותו של מפקד האוגדה היא 100 אחוז, בלי קשר לאופן שבו התנהל ראש אגף המבצעים, ואחריותו של ראש אמ"ן היא 100 אחוז, בלי קשר להחלטה אם להעביר כספים לחמאס.
"האירוע הזה מחייב בחינה לעומק".
זה לא מסוג האמירות שדווקא מערפלות את התמונה? שמרדדות את האחריות האישית?
"לא. עובדה שגם בצבא מבינים ותומכים בהקמת ועדת חקירה. אני אסביר: קודם כל, גם אני אזרחית וב-7 באוקטובר נרצחו שניים מבני משפחתי שגרים בעוטף. גם במשפחה שלי יש כעס נורא על הדרג המדיני ועל הדרג הצבאי. גם אני חווה כאב עצום, אכזבה ותסכול ממה שקרה. וגם בתוך צה"ל יש את כל סט הרגשות האלו. לכולנו יש זכות לדעת מה בדיוק קרה, ופה אני חוזרת להתנהלות מבקר המדינה, ולעתירה לבג"ץ שהגשנו נגדו".
"פגיעה בניהול המלחמה"
בינואר 2024, אחרי שאנגלמן הניח את רשימת הנושאים לביקורת על שולחן הרמטכ"ל וסירב לבקשת הרצי הלוי לדחות את התהליך משום שצה"ל בעיצומם של הקרבות, הגישו תנועת "אומץ" והתנועה לאיכות השלטון בג"ץ נגד המבקר עם בקשה לצו ביניים.
4 צפייה בגלריה
אלקבץ־רוטשטיין בטקס של הפרקליטות. "אמשיך להיאבק במילואים" | צילום: אנף חדשנות וניהול ידע הפרקליטות הצבאית
"העתירה שלהם הוגשה גם מהטעם שאנגלמן בודק דברים שלא בסמכותו לחקור, אבל בעיקר משום שהוא פוגע ביכולתו של הצבא לנהל את המלחמה ומסיט את קשב הפיקוד מהמטרה", אומרת אלקבץ-רוטשטיין. "בג"ץ אכן הוציא צו ביניים. בנובמבר 2024, לאור דרישת המבקר ובהסכמת הצבא, צומצם צו הביניים ובמארס האחרון הוא הוסר".
הסכמה שנכפתה על הצבא?
"הסנגוריה לא הייתה שותפה בהליך הזה. אני מניחה שזה נעשה על דעת הפצ"רית ועל דעת הרמטכ"ל אייל זמיר. הייתה הבנה שצה"ל יכול להכיל את הביקורת בתנאים מסוימים. רק שתוך זמן קצר התברר שהמבקר שב לנושאי הליבה, ובמקביל לא מעניק למבוקרים את מרבית הזכויות שהם זכאים לקבל בהליך של ועדת חקירה.
"בשלב הזה החלטנו להגיש עתירה לבג"ץ, הפעם מטעם הסנגוריה הצבאית. טענו שהחוק קובע באופן מובהק שעניין בעל חשיבות ציבורית חיונית ייבדק על ידי ועדת חקירה, ואין דבר שהוא עניין בעל חשיבות ציבורית חיונית יותר מ-7 באוקטובר.
"טענו שעבודת המבקר חורגת מסמכות ושהיא תגרום לזיהום ושיבוש עבודת ועדת החקירה. גם אם ייקבע שיש לו סמכות, הוא חייב לשמור על אותן זכויות שניתנות בוועדה. בפועל, המבקר לא פועל בצורה שקופה ופומבית. הוא יושב בחדר סגור עם המבוקר, מוציא סיכום אבל לא מנהל פרוטוקול של הדברים".
מה עם הקלטות?
"הוא סירב לאפשר הקלטה של השיחות".
כלומר, אם הוא יוציא סיכום ויטען שדבר מסוים נאמר לו, לא תהיה למבוקר אפשרות להוכיח שזה לא נכון?
"נכון".
העתירה הוגשה ב-4 ביוני, אבל לדברי אלקבץ, אנגלמן לא רק שלא הפסיק את ההליכים אלא האיץ אותם, ולכן פנתה הסנגוריה לבג"ץ שוב, גם ביולי וגם באוגוסט. "אני רוצה להדגיש שבניגוד לטענות משרד המבקר, לא מדובר רק בתיעוד ואיסוף מסמכים אלא בגביית עדויות, תוך חשיפה של גרסאות ומידע במהלך הראיונות עם הנחקרים", היא מסבירה. "זה הליך שחד-משמעית מזהם ומשבש את יכולת הוועדה להגיע לחקר האמת".
איפה זה עומד עכשיו?
"נקבע שתגובת המבקר לעתירה תועבר באוגוסט יחד עם תשובת היועצת המשפטית לממשלה. מאז הוגשו שלוש בקשות נוספות לדחייה, עד ל-7 בספטמבר, אחר כך לדחייה נוספת עד 15 בספטמבר, ובהמשך בקשת הארכה עד 30 בספטמבר".
קצת מוגזם?
"כן, זה פרק זמן ארוך מאוד נוכח העובדה שהמבקר ממשיך בפעילותו".
ניסית להיפגש עם אנגלמן בארבע עיניים?
"לא היה טעם נוכח התשובות שלו לבקשות שלנו. גם אופן ההתנסחות שלו במענים לבית המשפט מאוד בוטה וקשה, וכך גם המסרים התקשורתיים שלו ושל מקורביו".
איך למשל?
"'מי זאת הסנגורית הצבאית הראשית הזאת שתגיד למבקר מה לעשות'. הם גם טענו שהרצי הלוי מנע מהם לבצע את עבודתם במשך 15 חודשים, בלי להזכיר שזה היה בגלל צו הביניים של בג"ץ".
איך את מתייחסת לטענות שההתנהלות של אנגלמן נועדה להפיל את הכישלון כולו על הצבא ולחלץ מאשמה את הדרג הפוליטי, ואם לדייק, את ראש הממשלה בנימין נתניהו?
"אני לא יכולה להיכנס למניעים ולא מתעסקת בזה. אני משקפת עובדות ומעלה טענות משפטיות".
היא לא יכולה ולא תוציא המלצה גורפת לקצונה הבכירה שלא לשתף פעולה עם המבקר, משאירה זאת לשיקול דעתו של כל סנגור שמייצג את הקצינים. במענה טוען מבקר המדינה כי היא שוגה עובדתית ומשפטית, ושאין במהלכים שלו פגיעה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית (התגובה המלאה בסוף הכתבה).
כמעט שופטת
אלקבץ-רוטשטיין (48) נולדה וגדלה באופקים ("אז עדיין עיירת פיתוח"), בת בכורה בבית שדחף למצוינות. "אם הייתי חוזרת מבית הספר עם ציון 95 אבא שלי היה שואל למה לא 100", היא מספרת. בגיל 18 עזבה את הקן, ניסוח שלה, ועברה לחיפה, שם סיימה תואר ראשון במסגרת העתודה האקדמית, ובהמשך גם תואר שני, שניהם בהצטיינות. למה 95 אם אפשר 100.
היא התחילה מלמטה. תובעת בפרקליטות הצבאית בצפון, אחר כך סנגורית ("שזה מה שתמיד רציתי") ואז קודמה לתובעת פיקודית בפיקוד הדרום. המינוי חייב את כל המשפחה – אז כבר היו לה שני ילדים, היום היא אם לשלושה – לעבור להתגורר ברחובות.
היא טיפלה בעיקר בתיקים של סחר בסמים, סחר באמל"ח, הברחות מגבול עזה, וגם בתיקי אונס, חלקם מורכבים וקשים. אחד מהם, שזכה לסיקור תקשורתי, נגע לחיילת בבסיס טירונים שסגרה שבת, בילתה ושתתה עם חברים. היא טענה ששניהם אנסו אותה, הם טענו שהכל היה בהסכמה, ובסופו של דבר הם זוכו. אלקבץ-רוטשטיין הייתה התובעת. "החיילת כעסה מאוד, ובמשך תקופה ארוכה אחר כך הייתה מתקשרת אליי", היא מספרת. "'אני יודעת שאת בהיריון', היא הייתה אומרת לי, 'אני מקווה שתראי איך השטן יוצא לך מהבטן'".
בהמשך עמדה בראש תחום תעבורה ארצי שהוקם אז בפרקליטות הצבאית, וכשסיימה מונתה למדריכה ראשית וראש תחום האקדמיה בקורס שמכשיר פרקליטים צעירים. בתקופה הזו התמודדה אלקבץ-רוטשטיין על תפקיד שופטת. היא עברה בהצלחה את המיונים וסיימה בהצלחה את קורס ההכשרה, אבל לפני שהגיעה לוועדה הסופית, שקרוב לוודאי הייתה מאשרת את המינוי, זימן אותה לשיחה האלוף שרון אפק, אז הפרקליט הצבאי הראשי. שיפוט תוכלי לעשות בהמשך, אמר לה, ואנחנו צריכים אותך. היא קיבלה דרגת סגן-אלוף ומונתה לפרקליטת מחוז דרום בזרוע היבשה.
כשסיימה את תפקידה בפיקוד הדרום מונתה לפרקליטת איו"ש. "הרגשתי שם שכף רגלי דורכת במקום ש-20 שנה לא הייתה בו פרקליטה אישה, מקום שבו עורכי דין פלסטינים, שועלי קרבות ותיקים, קיבעו מסורת ארוכה של שיחות לא פורמליות על קפה וסיגריות", היא אומרת.
ואיך הסתדרו איתך?
"הסתדרו טוב מאוד, רק עם קפה ובלי סיגריות".
בין השאר היא טיפלה בתיק הרצח של אסתר הורגן, תושבת טל מנשה שיצאה לריצה ונרצחה על ידי מחבל, וליוותה את חקירת נפילתו של סמ"ר עמית בן יגאל, לוחם בסיירת גולני שנהרג מפגיעת לבנה שהושלכה מגג בניין במהלך פעילות בכפר יעבד.
"בניגוד לרושם שנוצר לפעמים, כאילו מדובר במשפטי בזק וההרשעה אוטומטית, ההליכים האלו נמשכים זמן רב ומעורבים בהם מומחים משני הצדדים", אומרת אלקבץ-רוטשטיין. "במקרה של בן יגאל ז"ל, הסנגורים טענו שהנאשם בסך הכל זרק אבן כדי להבריח כלבים שנבחו. האירוע קרה לפני כחמש שנים והמשפט טרם הסתיים".
אני נגד הפצ"רית
בספטמבר 2021 מימשה אלקבץ את חלומה, קיבלה דרגת אלוף-משנה ומונתה לסנגורית הראשית. "תפקיד הסנגוריה הצבאית להגן על חיילי הצבא, מהטירון שרק התגייס ועד לרמטכ"ל, בסדיר, בקבע ובמילואים", היא מסבירה. "לספק להם את ההגנה המשפטית הטובה ביותר שניתן בהליכי חקירה פליליים ובהליכי בדיקה וחקירה ציבוריים. אנחנו עושים את זה באמצעות סנגורים בשירות סדיר וחובה, משהו כמו 25 איש, ועוד מאות סנגורים בשירות מילואים שמגויסים לפי הצורך.
"הסנגוריה הצבאית היא גוף עצמאי, ייחודי בנוף הצה"לי, שאינו כפוף להיררכיה הקלאסית. גם אם פיקודית אנחנו כפופים לפצ"רית, מבחינה מקצועית חובת הנאמנות היחידה שלנו היא לאנשים שאותם אנחנו מייצגים. אנחנו גם לא כפופים לדובר צה"ל, רשאים לדבר עם התקשורת ללא אישורו, ולייצג עמדה נוגדת לעמדת התביעה הצבאית ולעמדת הפצ"רית בבתי הדין הצבאיים. כשאנחנו מאמינים שיש פגיעה בזכויות המשרתים אנחנו רשאים להגיש עתירות נגד גורמי צבא, כולל נגד הרמטכ"ל, הפצ"רית, או ראש אכ"א".
שלוש עתירות הגישה אלקבץ-רוטשטיין לבג"ץ נגד הפרקליטה הצבאית הראשית. באחת מהן דרשה לאפשר ייצוג משפטי לאנשי קבע לא רק בהליכים פליליים, כפי שהיה נהוג, אלא גם בהליכים משמעתיים חמורים העלולים להוביל לפיטוריהם. עתירה שנייה הייתה בדרישה לשנות את הנהלים שאישרה הפצ"רית, שאיפשרו לפטר אנשי קבע החשודים בהטרדות מיניות מבלי שניתנה להם אפשרות נאותה להתמודד עם התלונה. שתי העתירות הביאו לשינוי בפרקטיקה הנוהגת.
העתירה השלישית הייתה בעניינם של הנאשמים בפרשת שדה תימן. "זה אירוע שהתפרץ לתוך חיינו בשעתנו הקשה", היא אומרת. "כמו כולם, גם אני למדתי מהתקשורת שנעצרו חיילים בחשד לעבירת מין והתעללות במחבל נוח'בה שהוחזק שם. הבנתי שאני צריכה לתת לעצורים מענה באפס זמן. הטענה שלהם, שאגב לא השתנתה לאורך הדרך, הייתה שמדובר בפעולה שיטורית, בתנאים מאוד מסוכנים. הם טענו שהעציר תקף אותם והם הגיבו במסגרת הכללים וההכשרה שקיבלו.
"טענה נוספת שלהם הייתה שלא הייתה התעללות מינית ולא הוחדרה אלה לפי הטבעת של המחבל, גרסה שאושרה בחוות הדעת הרפואיות. נקבע שהיה פצע חודר בצד הישבן שגרם לפצע פנימי.
"אני לא מקבלת את הביקורת שהופנתה כלפי הפצ"רית שלא היה צריך לפתוח בחקירה. להפך –אם יש חשד למעשה פלילי חייבים לחקור אותו. הבעיה הייתה האופן שבו טופל הנושא. אם הייתה נערכת חקירה סמויה, וכל חוות הדעת הרפואיות היו נאספות לפני שעצרו את החיילים, אפשר היה לחסוך את עוגמת הנפש שנגרמה לא רק למעורבים בפרשה, אלא לצה"ל כולו. היו נחסכים גם סיכון החטופים והנזק שהפרסום גרם לישראל. וכן, הייתה לנו ביקורת גם על האופן שבו בוצע המעצר. יש שיטות אחרות לעשות את זה".
איך את מסבירה את הפרשה?
"אני לא רוצה לענות במקום הפצ"רית ולא במקום מצ"ח. אני כן רוצה להגיד שמה שהחמיר את המצב היו ההדלפות של הסרטונים ושל בדיקות הפוליגרף שהתביעה סירבה לתת לסנגורים בהארכת המעצר בטענה שזה ישבש את החקירה. כלומר, מצד אחד אומרים שזה ישבש את החקירה ומצד שני מנהלים בתקשורת משפט שדה, אולי כדי להכשיר את האופן שבו בוצע המעצר".
בעקבות ההדלפות דרשה הסנגוריה הצבאית פתיחת חקירה על ידי גוף חיצוני לצבא, ומכיוון שזה לא קרה – עתרה לבג"ץ.
זה אירוע תקדימי שסנגורית צבאית מבקשת לפתוח בחקירה נגד הפצ"רית וגורמי האכיפה בצבא.
"כן. כי זה אירוע חמור מאוד. התקיים דיון בבג"ץ שבמהלכו גילינו שהוקם צוות חקירה פנימי בתוך הצבא ומי שמפקח עליו הוא סגן הפצ"רית גל עשהאל. אנחנו טענו שהוא נמצא בניגוד עניינים מוסדי ואישי".
עברו מאז חודשים רבים.
"נכון. ובמהלכם פנינו לעליון שוב ושוב, ומכיוון שלא קיבלנו תשובה מספקת, הגשנו מכתבי מיצוי הליכים לפני הגשת עתירה נוספת".
עד מתי הסנגוריה תחכה?
"לא הרבה. הסחבת במקרה הזה לא סבירה. מה עוד שבסופו של דבר בכתב האישום אין שום אזכור להתעללות מינית אלא רק לחבלה בנסיבות מחמירות".
איך את מתייחסת לפרסומים שהפרקליטות פנתה למחבלים ששוחררו וניסתה למצוא עדויות למקרים דומים?
"אני תוהה מה אני יכולה לומר בלי לפגוע בחיסיון עורך דין-לקוח. אגיד רק שיש בסיס לטענה שמצ"ח פעלה כך ושזה פסק. אין לי דרך לדעת אם זה היה בהשראת הפצ"רית או בהסכמתה".
הצלחנו להזהיר חיילים
נושא נוסף שאלקבץ-רוטשטיין הקדישה לו הרבה זמן ומחשבה נוגע לחיילי צה"ל היוצאים לחו"ל ומעל ראשיהם מרחפת סכנה שלא הכירו כמותה: מעצר והעמדה לדין בגין פשעי מלחמה.
"אנחנו מודעים לעובדה שיש הרבה מאוד גורמים פרו-פלסטיניים שמנהלים נגד חיילי צה"ל מערכה משפטית אגרסיבית ממומנת ומשומנת היטב, תוך שימוש נרחב בחומרים שחיילים עצמם העלו לרשתות החברתיות", היא אומרת. "הנושא הובהר לחיילים, אבל יש הרבה חומרים כאלה שכבר נצברו, ולכך מצטרפים גם צילומים שמספקים תושבי עזה. זה סיכון אמיתי והוקם בעטיו מנגנון שמוביל צוות של משרד המשפטים, משרד החוץ, המל"ל ומחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.
"אני לא יודעת מספרים רשמיים, אבל לפי הפרסומים היו כמה מקרים כאלה. כסנגורית צבאית ראשית אני חייבת לדמיין את התרחיש הרע, אז הוקם בפרקליטות הצבאית מערך ייצוג בינלאומי עם 25 סנגורים שעבדו או עובדים בחו"ל ואנחנו הכשרנו. השאיפה היא שתוך 24 שעות הם יוכלו לעלות על מטוס, להגיע לחייל ולסייע בייצוג שלו עם עורכי דין מקומיים שכבר נוצר הקשר עימם. אחרי שנתיים של מלחמה ועדיין לא נעצר אף אחד. הצלחנו למנוע את זה בכל מיני דרכים. במקרים שבהם החל הליך, הצלחנו להזהיר את החיילים ולסייע להם לעזוב מיד".
סיום המלחמה יגרום לשינוי בגישה כלפי חיילי צה"ל שיוצאים לחו"ל?
"ההנחה שלי היא שההליכים נגדם רק יגברו, משתי סיבות. הראשונה, ייכנסו גורמים נוספים בעלי אינטרסים שיאספו מידע כדי לבסס תשתית עובדתית שעליה נסמכים ההליכים האלה. השנייה, עכשיו יתאפשר ליותר חיילי מילואים וסדיר לצאת לחו"ל ונוכחותם שם עשויה להמריץ ארגונים פרו-פלסטיניים לפעול נגדם ולנסות להשליט פחד בקרב ישראלים להסתובב בעולם. לכן, המערך שהקמנו הוא יותר מחיוני גם בימים האלה".
בליבת העשייה של הסנגוריה הצבאית בימים אלה נמצאים ליווי נחקרים וייצוג חשודים ונאשמים בעבירות של אירועים מבצעיים, בדרך כלל כאלו שבהם נהרג או נפצע אדם. "לפני המלחמה זה קרה בעיקר ביהודה ושומרון ומאז המלחמה מדובר באירועים מבצעיים בתוך עזה או בלבנון", אומרת אלקבץ-רוטשטיין. "זה קורה כשיש חשד שהפעולה חרגה מהדין. למשל סרטון שפורסם שבו נורתה אישה כשהיא לכאורה מתרחקת מהכוח.
"מדובר בחיילים ואנשים נורמטיביים שלא מורגלים בחקירות פליליות. הם יכולים להיות מנכ"לי חברות, אנשי הוראה או פועלי ייצור שהתנדבו לשרת את המדינה ומוצאים את עצמם תחת אזהרה בחדר חקירות. זה אירוע מאוד קשה לחלק מהם. גם אם החקירה הסתיימה בלא כלום, הם לא רוצים לחזור יותר למילואים".
כמה חקירות כאלו נפתחו?
"בעזה, לפי הפרסומים, נפתחו כ-70 חקירות פליליות. ביהודה ושומרון היו בשנת 2024 כ-430 הרוגים ונפתחו 400 חקירות".
לא כל הרוג ביהודה ושומרון מביא לפתיחת חקירה?
"לא. למשל אם מישהו נהרג לאחר שנפתחה אש על הכוח. בכל מקרה, כשאני מבינה שיש אירוע שנהרג בו אדם, אנחנו יוצרים קשר עם המג"ד או עם המח"ט, ומעדכנים אותו שיש לכל חייל זכות להיוועץ בסנגור. זה מפחית קצת את תחושות הנבגדות, הכעס והתסכול".
ואיך זה שאת פורשת בעיצומם של המאבקים האלה?
"לצערי, אני חושבת שזה מאבק שיימשך עוד פרק זמן ארוך, וכשתקום ועדת חקירה היא תלווה את ישראל ומשרתי הצבא שנים קדימה. אני לא אוכל למשוך את התפקיד שלי לאורך כל כך הרבה זמן. אבל אני לא נוטשת מכיוון שזה ממש בנפשי. אני רוצה ללוות את התהליך הזה גם במילואים. אהיה שם עבור כל דבר שהמערכת תזדקק ממני לצורך המשך ליווי התהליך והטיפול בחיילים".
אנגלמן משיב אש
ממבקר המדינה נמסר בתגובה: "הטענות לוקות, בלשון המעטה, משפטית ועובדתית. הסנגורית הצבאית משמיעה עמדות שמתעלמות, ואף למעשה דוחות, את פסיקת בג"ץ שנתן תוקף של פסק דין לסיכום שאליו הגיעו מבקר המדינה והרמטכ"ל, בעניין כלל ביקורות חרבות ברזל הרלוונטיות לצה"ל (יצוין כי מדובר בביקורות שאמורות לבדוק גם את הדרג המדיני). טענתה בדבר החריגה מסמכות נעדרת בסיס משפטי. חמור מכך: בדבריה מגולמת טענה שלפיה בג"ץ אישר את המשך הביקורת בניגוד לדין ולסמכות מבקר המדינה. נבהיר כי אין בביקורת זו כל חדש. המבקר קיים שורה של ביקורות גם במלחמות עבר.
"לא רק שביקורת המדינה אינה מאיינת הקמת ועדת חקירה ממלכתית, להפך: החוק מאפשר לוועדה לביקורת המדינה של הכנסת להקים ועדת חקירה ממלכתית בהתבסס על דוח מבקר. ואכן, בעבר כבר הוקמו בדרך זו ועדות חקירה ממלכתיות. צר לנו שפעולתה של הסנגורית הצבאית משבשת הלכה למעשה פעולה חוקית, הכרחית ומעל הכל נחוצה ציבורית לבחון את המחדלים שהובילו לאסון הקשה לפני כשנתיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.10.25
