למרות שהתרעת הצונאמי המדיני, כולל ציון מועדו המדויק, ניתנה כבר לפני חודשים אחדים, כאשר גליו שטפו השבוע את ישראל - ניכר בירושלים הלם. התגובות האוטומטיות בדבר פרס לחמאס, מניעים אנטישמיים ומאמץ של מנהיגי המערב להיחלץ ממשברים פנימיים, מסוות אמת מורכבת, ולפיה רוב העולם (למעט טראמפ), לא מבין מהי האסטרטגיה הישראלית חוץ מניהול מלחמות, בפרט בנושא הפלסטיני.
"ההכרה במדינה הפלסטינית השבוע מבטאת שינוי עמוק בדעת הקהל העולמית, במיוחד ביחס המערב כלפי ישראל", מסביר העיתונאי הפלסטיני מוחמד עיאש. "להכרה הבריטית בפלסטין חשיבות סמלית מיוחדת. זוהי המדינה שהעניקה חסות להגירה היהודית לארץ, וכמובן יזמה את הצהרת בלפור ב-1917. ההכרה במדינה הפלסטינית היא תיקון של המדיניות הבריטית זה למעלה ממאה שנים".
1 צפייה בגלריה
(טראמפ עם מנהיגי העולם הערבי והמוסלמי בניו־יורק השבוע. סביר שסיפוח לא יוביל לקריסת כל הסכמי הנורמליזציה | צילום: אי-אף-פי, BRENDAN SMIALOWSKI)
ברשות הפלסטינית, שלכאורה אמורה הייתה לתסוס בעקבות ההכרזות הבינ"ל, ניכרה השבוע רגיעה יחסית. ברמאללה מברכים על ההכרזות, אבל מוטרדים מהתגובה שהבטיח נתניהו עם שובו מהביקור בארה"ב: האומנם תהיה בדמות סיפוח או סיפוחים, והאם במקביל יונחתו על הפלסטינים עונשים קשים?
בצמרת הפלסטינית מסתמנת דילמה סביב השאלה אם גם היא עצמה צריכה להכריז על עצמאות (למעשה בפעם השנייה, היות שערפאת כבר הכריז על מדינה ב-1988). המסויגים, שמסתמנים כרוב כרגע, גורסים שמדובר יהיה בהפרת הסכם אוסלו, מה שיעניק לישראל עילה נוחה לשינוי המציאות באיו"ש: מסיפוח שטחים ועד מיטוט הרשות. הטענה המרכזית היא שצריך לתת לעולם להוציא את הערמונים מהאש עבור הפלסטינים, בעיקר בכיוון החרפת הלחץ הבינ"ל על ישראל.
"ההכרה היא מחווה סמלית וריקה מתוכן", מסביר מוסטפא ברגותי, איש ציבור בכיר מאיו"ש. "הכרחי להכביד את הלחץ על ישראל, בפרט מצד מדינות המערב שתומכות בה, וחשוב מכל - להטיל סנקציות כלכליות ואמברגו נשק". לדברי הפרשן הערבי-ישראלי ודיע אבו-נסאר: "ההכרה הבינ"ל הנוכחית לא נובעת מאהבה לפלסטינים. אלה שאוהבים אותם הכירו בהם כמדינה כבר ב-1988. ההכרה הפעם מגיעה ממדינות מערביות שבדרך כלל אוהדות את ישראל, ונובעת מחרדה שלהן נוכח ההתנהלות של נתניהו וטראמפ. הפלסטינים צריכים לחתור לשינוי המדיניות של הנשיא האמריקאי כלפי ישראל ולפתח שיח עם הציבור הישראלי".
*
ברחובות איו"ש מוטרדים בעיקר מהפגיעה בחיי היום-יום. בערי הגדה לא יצרו מעגלי הורה בעקבות ההכרזות ומנסים להבין אם ישראל תטיל הגבלות שיחריפו את המשבר הכלכלי הפוקד את הגדה מאז 7 באוקטובר, בעיקר בעקבות הצמצום בהיקף העסקת הפועלים בארץ שהכפיל את האבטלה, ונוכח המשך הגבלת העברת כספי המסים, המהווים כ-65 אחוז מתקציב הרשות. ההרעה בחיי הפלסטינים והתעצמות החרדה בנוגע לעתיד - שהתגברה עוד השבוע בעקבות ההודעה על סגירת מעבר אלנבי עד להודעה חדשה - מערערות את המשוואה האסטרטגית שמנעה עד היום, בפרט מאז 7 באוקטובר, אינתיפאדה שלישית. בהקשר הזה מסביר השבוע בשיחה ד"ר ח'ליל שקאקי, ראש המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות וסקרי דעת קהל (PCPSR) ברמאללה: "הפלסטינים חוששים מצעדי נקמה, ורואים בסגירת מעבר אלנבי צעד מדאיג שנועד להבהיר לעולם מי הבוס בשטח ושההכרה בפלסטין חסרת משמעות".
חמאס מביט על הדרמה מהצד ומנסה להבין אם יש בכוחו לסייע בבלימת המלחמה בעזה. מצד אחד, הארגון מנסה להציג עצמו כחלק מ"הצד הלגיטימי של דורשי העצמאות", ומצד שני, מנסה לטשטש את הביקורת כלפיו ודוחה את הדרישה לשחרור החטופים ולפירוקו מנשק. "מבול אל-אקצא החזיר את הנושא הפלסטיני לקדמת הבמה. ההכרה הבינ"ל במדינה פלסטינית היא צעד נכון אך לא מספיק", הסביר השבוע אוסאמה חמדאן, מבכירי חמאס בחו"ל. "על הקהילה הבינ"ל להבין שנתניהו חותר לממש את חזון 'ישראל הגדולה' על חשבון מדינות ערב, מה שיחייב לקדם חרם ומצור כלכלי ומדיני".
גם בעולם הערבי ממוקדים בשאלה מה תהיה תגובת נתניהו לצונאמי. איחוד האמירויות כבר שיגרה איתות ולפיו סיפוח הוא קו אדום שיערער את הסכמי אברהם, וסעודיה כבר עייפה להסביר כי ללא דיון בנושא הפלסטיני וסיום המלחמה בעזה לא תהיה נורמליזציה. אופטימיות זהירה ניכרת בעקבות פגישת טראמפ עם מנהיגי העולם הערבי והמוסלמי ביום שלישי השבוע, שבה לפי דיווחים תקשורתיים הבטיח הנשיא האמריקאי כי לא יאפשר סיפוח באיו"ש. כל זה לא מפריע לפוליטיקאים בישראל להמשיך לעסוק בנושא, לרבות הפרחת התיאוריה שניתן לקדם "סיפוח זהיר ומוגבל", למשל רק של בקעת הירדן, שיהיה לכאורה נוח לעיכול ולא יערער את הסכמי השלום.
"הממשלים הערביים, במיוחד במפרץ, היו ממוקדים בשנים האחרונות באינטרסים שלהם והסכימו לפתח את הקשר עם ישראל גם ללא פתרון הבעיה הפלסטינית. אבל המצב הזה השתנה בשנתיים האחרונות, וכרגע הם מודאגים מהקרנת המלחמה על מעמדם מבית", מסביר בשיחה העיתונאי הסעודי עבד אל-עזיז ח'מיס. "מבחינת העולם הערבי, סיפוח, גם אם חלקי, יחייב תגובה. מדינות המפרץ ינקטו כנראה קו מרוסן יחסית: יקדמו אמנם צעדים חריפים, כמו החזרת שגרירים, ביטול ביקורי בכירים וצמצום שיתופי פעולה, אבל ייזהרו מביטול גורף של ההסכמים המדיניים".
*
הדאגה המרכזית צריכה להיות ממוקדת בירדן: תגובת הממלכה, בעיקר אם תסופח הבקעה, צפויה להיות דרמטית. "כל סיפוח ייתפס בירדן כשבירת הכלים", מסביר בשיחה ד"ר איימן חניטי, מומחה ירדני לענייני המזה"ת. "הסיפוח יעורר תסיסה פנימית וכן את החרדה הישנה ממזימה של ישראל לדחוק את הפלסטינים באיו"ש לגדה המזרחית. משבר מדיני הוא תרחיש ודאי, אך מכאן יש אפשרות להסלמה חריפה עוד יותר עד סכנה להסכם השלום. בעיני הירדנים, סגירת מעבר אלנבי נועדה להכשיר את הקרקע לסיפוח, בין היתר, באמצעות מניעת חזרה של פלסטינים השוהים בירדן".
העיתונאי הבחרייני עבדאללה ג'ונייד מחדד בשיחה את ההידרדרות שחלה בדימוי של ישראל בעיני הערבים ובאמון שרוחשים לה: "יותר ויותר בעולם הערבי חוששים שישראל חותרת למימוש 'הארץ המובטחת', תוך התססת מיעוטים במזה"ת - כמו הדרוזים והכורדים - וההתנהגות הזאת נתפסת כאתגר ביטחוני בעיני כלל מדינות ערב, לרבות במפרץ. הערבים נותרו נאמנים ליעד המקורי של הסכמי אברהם לעיצוב אזורי חדש ויציב, בעוד ישראל פועלת לערעור שלו".
החלטה על סיפוח תבטיח שהצונאמי לא יישאר רק בגדר הכרזות שמעסיקות דיפלומטים, אלא יקבל ביטוי מעשי בדמות לחץ כלכלי ומדיני שיורגש על ידי כלל האזרחים, ויערער את הזירות שעוד נותרו יציבות יחסית מאז פרוץ המלחמה: הסכמי השלום עם מדינות ערב והמציאות באיו"ש. מעבר לכך, סיפוח יגלם ניסיון להכריע בסוגיית הליבה ההיסטורית של דיוקנה הגיאוגרפי של המדינה, וזאת - לא באמצעות שיח פנימי או בחירות, אלא כמחטף שמנהיג מיעוט העוטף חזון אידיאולוגי בתחפושת של אסטרטגיה.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
