1. אפשר לנהל מלחמה שמטרותיה סותרות: גם פירוק תשתיות חמאס וגם שחרור החטופים
ב-25 באוקטובר 2023, כשבועיים אחרי הטבח וימים ספורים לפני תחילת התמרון בעזה, כתבנו כאן את מה שנראה מובן מאליו: "אסור להתבלבל. בפני ישראל עומדת שתי ברירות, ושתי ברירות בלבד. זה או-או, ואין אפשרות ביניים: או עסקה שתשיב הביתה את החטופים כולם, הנשים, הילדים, הקשישים, החיילות והחיילים" - או לפנות למלחמה כוללת. "ולא, אין אפשרות ביניים, וכמו ימין ושמאל – שתי הדרכים מנוגדות זו לזו, הפוכות בכיוון, בתוצאה, בברירה, מאפסות האחת את השנייה".
הטקסט זכה בשעתו לתגובות נזעמות גם בצבא, גם בקהילת המודיעין, וגם בממשלה ושופרותיה. ישראל קבעה כי שתי המטרות העליונות של הלחימה הן השמדת שלטון חמאס והחזרת החטופים. רק מעטים העזו לומר: אלו מטרות סותרות; האחת מגבילה את השנייה. "היה ברור שתמרון צבאי אדיר ממדים, אוגדות של טנקים מתמרנות בתוך שטחים עירוניים צפופים רוויי כוחות אויב, מסכן בהגדרה את החטופים", אמר השבוע אלוף במילואים שהיה מעורב בשנת המלחמה הראשונה.
היו כל מיני ניסיונות ליישב את הסתירה הזו. חלק אמרו שהנוכחות הצבאית היא שמאפשרת מבצעים לחילוץ החטופים. אבל מהר מאוד התברר שמבצעים כאלו נדירים מאוד, "והבנו שניתן יהיה לחלץ רק מעטים במבצעים צבאיים", מודה אותו אלוף.
אז החל ניסיון אחר ליישב את הסתירה: בממשלה, במשרד הביטחון ובצה"ל, טענו שמטרת המלחמה הראשונה - פירוק חמאס מיכולותיו - היא הדוחפת ומאפשרת את המטרה השנייה - שחרור החטופים בעסקה. אלא שעסקה, פירושה - כפי שהסתבר בהסכם הנוכחי - הפסקת הלחימה. כלומר, המטרה השנייה, מבטלת את הראשונה.
בשטח, המטרה הראשונה הוצבה בעדיפות גבוהה יותר. לפעמים, ברגעים נדירים, היו שאפילו הודו בכך. כאשר נכנס לתפקידו כאלוף פיקוד הדרום החדש, אמר יניב עשור כי השבת החטופים היא "המטרה השנייה בחשיבותה אחרי הכרעת חמאס". אבל נתניהו וחלק ממערכת הביטחון המשיכו למכור את האשליה הזו, שאפשר גם וגם. עד שבא טראמפ, העלה את שחרור החטופים לראש סדר החשיבות, וביטל את הסתירה על ידי ביטול הלחימה. החטופים ישובו, חמאס לא ימוטט. כי שתי מטרות באותה מלחמה לא יכולות לסתור האחת את השנייה.
2. רק לחץ צבאי יביא חטופים
42.
זה מספר החטופים שנרצחו, נהרגו בשוגג בידי כוחות צה"ל או מתו מסיבות אחרות במהלך השבי. מוחמד דף הוציא הוראה סודית למחזיקי החטופים, שהייתה ידועה למקבלי ההחלטות בישראל, לפיה אם כוחות צה"ל יתקרבו - עליהם קודם כל לרצוח את השבויים שבידיהם. אבל למרות כל זאת, צה"ל והממשלה המשיכו לפמפם שרק לחץ צבאי יביא חטופים. המשפט הזה נצרב כל כך עמוק בגנום של המערכה כולה, הודהד בידי מערכת הביטחון ונציגיה בתקשורת, שהפך כמעט לאקסיומה. אף אחד מהם לא הסביר מדוע ככל שהלחץ הצבאי גובר, ודחפורי צה"ל נועצים את טופריהם במרחק שמיעה ורעידה מסינוואר - הוא דווקא מקשיח את תנאיו.
להפך. המסקנה הייתה מנוגדת: ישראל לא מפעילה מספיק לחץ. עוד קצת ירי, עוד קצת הפצצות, ואוטוטו סינוואר נכנע ומחזיר את כולם. ממש עוד טיפה.
רק אחרי כמאה ימים התחילו לדבר בלחש בצה"ל ובקהילת המודיעין על האפשרות כי יותר מפעם אחת - יותר גם משלוש, ואולי הרבה יותר פעמים - קרה מה שכולם חששו ממנו כל העת: חטופים נהרגו או נרצחו בידי חמאס בנסיבות הקשורות ישירות לתמרון הקרקעי שאמור להציל אותם.
חלק מהסיבה היא פשוט שלא תמיד ישראל ידעה איפה החטופים. 30 החטופים החיים שחזרו בעסקה השנייה (ינואר-פברואר 24') הביאו למתחקרים שלהם ממערך השו"ן ומשב"כ הרבה מידע מוכּר, אבל גם כזה שהיה בגדר הפתעה מוחלטת. התברר שלפעמים המודיעין החמיץ לחלוטין, חשב שחטוף מסוים נמצא במקום אחד, והתברר שהוא בכלל היה בעיר אחרת. ועדיין, הרמטכ"ל זמיר אמר באפריל 25' לקבוצת טייסי מילואים כי "הפעולה בעזה לא מסכנת חטופים". זמן קצר אחר כך הפציץ חיל האוויר מתקן של חמאס בחאן-יונס. מתחת לאותו מתקן הוחזק עידן אלכסנדר, שניצל בנס.
שבוע אחרי הוא שוחרר. בעסקה.
3. אבל חמאס לא רוצה עסקה
במשך חלק גדול מהשנתיים האחרונות הוזן הציבור הישראלי בשני מסרים מנוגדים. האחד היה חיובי, ופִימפם שעוד רגע יש עסקה, שהשבוע הקרוב יהיה מכריע, שהימים הבאים יהיו קריטיים, שהשעות הבאות גורליות. "ב-99 אחוז מהמקרים הסיפור לא היה נכון, כלום, אפס", אומר קצין בכיר במילואים שבילה חלק גדול מהלחמה במערך השו"ן. "זה סיפור שנולד על ידי מישהו שרוצה להקרין דרך התקשורת כאילו שיש התקדמות".
ואז, כשהכל התמוסס, נכנס המסר השני: "תעצמו רגע עיניים ותחשבו כמה פעמים שמעתם את ארבעת המילים 'חמאס לא רוצה עסקה' בתקשורת", ממשיך הקצין. "כל המקרים הללו הם 100 אחוז שקר, 100 אחוז תדריך של גורמים בעלי עניין. כי אם חמאס לא רוצה עסקה, אז אף אחד בצד הישראלי לא אשם בכלום. הרי לא משנה מה הוא יעשה - חמאס לא רוצה עסקה".
אבל חמאס כן רצה עסקה, פשוט התנאים שהציב לא התאימו למדינת ישראל, והם לא השתנו בהרבה לאורך הזמן. לגיטימי לגמרי שישראל תסרב לכך, אבל למה פשוט לא לומר את האמת? שחמאס כן מוכן לעסקה, אבל אנחנו לא מוכנים לתנאים שהוא מציב.
אגב, בסוף חלק גדול מהתנאים שדרש חמאס, התקבלו בעסקה הנוכחית.
4. נתניהו לא חיבל בעסקאות ותמיד שם את החטופים בעדיפות הראשונה
תשעה ימים אחרי פרוץ המלחמה היו בעזה 251 חטופים וחטופות - אבל הם כלל לא היו חלק ממטרות המלחמה. הם נכנסו כמטרה רק בלחץ של גדי איזנקוט, שהצטרף יחד עם בני גנץ לממשלה ולקבינט המלחמה. "אבל גם אחר כך, נתניהו שילם מס שפתיים למטרה הזו, ודיבר בהרבה יותר התלהבות על המטרה השנייה, זאת שכוללת הכרעה, ‘ניצחון מוחלט’ ומלחמה ניצחת", אומר גורם צבאי שנמצא במגע רציף עם הדרג הפוליטי.
כמה ימים אחרי השבת השחורה ההיא, פגש ראש צוות המו"מ המטכ"לי אל"מ דורון הדר את אחד מעוזרי נתניהו הקרובים, והזהיר אותו שאם לא יחזרו החטופים עכשיו, זה ייקח שנים. העוזר הביט עליו כאילו נפל מהירח והודיע לו ש"דורון, תחליף דיסקט. לא תהיה פה עסקה. לא ישחררו פה אסירים. מדובר בדאעש. אנחנו נכתוש אותם, נהרוג אותם, את כולם".
העוזר ידע מה שהוא אומר. שוב ושוב חיבל הדרג המדיני בעסקאות או פוצץ אותן. זה החל כבר מהעסקה הראשונה בנובמבר-דצמבר 23'. כן, חמאס הפר את העסקה, והציע, למשל, מספר חטופים חיים נמוך ממה שסוכם. אבל במקום לספוג את זה, ולזכור שהיו גם הפרות ישראליות, הממשלה מיהרה לחזור ולהילחם ודנה את החטופים שנותרו מאחור בחלקם למוות ובחלקם לייסורי שאול נוספים.
אחר כך, כשהיו גישושים במו"מ, נתניהו דאג להכניס "עיזים", כמו למשל דרישה לקבל כתנאי לפני כל משא ומתן רשימה שמית של כל המתים והחיים. אגב, זו דרישה שנעלמה בהסכם הנוכחי לחלוטין. נתניהו גם צימצם מאוד את מרווח חופש הפעולה של צוות המו"מ, ואף שיגר את מקורבו, אופיר פלק, "להשגיח" שהגבולות לא נפרצים. כל אלו עיכבו את המו"מ במשך כחצי שנה.
במהלך העסקה השנייה ישראל הייתה אמורה לפתוח במו"מ מואץ כדי לסגור את השלב השני - סיום המלחמה - אבל נתניהו גרר את הזמן, עד שהורה לחזור ללחימה במרץ השנה. אז גם נולד עוד "פתרון קסם", שהתרסק בקול ענות חלושה: הקמת הקרן ההומניטרית לעזה (GHF), שהייתה אמורה להפוך למנגנון חלוקת מזון שינצח את חמאס דרך הקיבה של העזתים. הקרן ביזבזה למעלה ממיליארד שקל, ישראל הצטיירה כמרעיבה, הלחץ הבינלאומי עליה גבר, והפך לצונאמי מדיני-דיפלומטי כנגדה. עד שגם לטראמפ נמאס.
רק הפעם, בלחץ הנשיא האמריקאי, הודיע לפתע נתניהו את מה שלא אמר פעם אחת קודם: "בשלב הנוכחי של התוכנית אנחנו ממוקדים בשחרור חטופים". כשוויטקוף, קושנר והנשיא עצמו נושפים בעורפו, ה"עיזים" הוצאו מהמו"מ והחטופים אכן הוחזרו.
5. ציר פילדלפי הוא נתיב ההברחות המרכזי של חמאס, וגם החטופים ייעלמו דרכו
איפשהו בין אמצע יוני לתחילת יולי 24' הנציגים הבכירים של ישראל, חמאס וראשי הצוות מטעם המתווכות הרגישו שאולי יש שעת רצון והצדדים מתקרבים זה לזה. ואכן, ב-2 ביולי הודיע חמאס כי הוא מקבל את ההצעה הישראלית מ-27 במאי, מינוס כמה עניינים שכל המעורבים חשו שהם פתירים. "היינו ממש מרחק נגיעה", אמר גורם ביטחוני שעסק בנושא. אם הייתה נחתמת העסקה אז, לפחות חלק מששת הנרצחים במנהרה בתל סולטן היו ניצלים, וסבל רב מכל שאר החטופים היה נחסך.
אבל אז הניח נתניהו על השולחן "מכתב הבהרות" (היו בכירים ישראלים שכינו אותו "מכתב הדמים") ובו חזר בו מוויתורים קודמים והעמיס תנאים חדשים, כשבראשם - לפתע פתאום - ציר פילדלפי הועלה לרמה של נכס אסטרטגי. חמאס בתגובה הוסיף תנאים משלו והעמיס מהצד שלו. המו"מ התפוצץ.
כמה שבועות אחרי, נרצחו ששת החטופים במנהרה בחאן-יונס. המחאה נדלקה, ונתניהו פתח בקמפיין. הוא כינס את מסיבת העיתונאים המפורסמת שבה הכריז כי בלי פילדלפי, "תהיה יצירה של מפלצת. ציר הרשע צריך את ציר פילדלפי, ומאותה סיבה אנחנו חייבים לשלוט בציר פילדלפי".
אלא שבזכות ההתערבות ושיתוף הפעולה עם א-סיסי לא היו מנהרות פעילות מתחת לפילדלפי מאז 2017 ושום דבר לא הוברח בהן. בצה"ל מצאו לכך הוכחה פשוטה: לחיזבאללה היו טילי נ"ט מתקדמים שפותחו בשנים האחרונות, שהוברחו אליו. הדרך היחידה להבריח כאלה לתוך עזה היא במנהרה מתחת לציר. לחמאס - למזלה של ישראל - לא היו טילים כאלו, פשוט כי לא היה איך להבריח אותם.
נתניהו המשיך וטען כי רק הישארות בציר פילדלפי תמנע הברחת חטופים לאיראן ולתימן. זמן קצר לאחר מכן, ה"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי פירסם כתבה על "התוכנית הסודית של סינוואר להבריח חטופים לאיראן", על פי "מסמכים". באותו סוף שבוע, שרה נתניהו עידכנה את הורי התצפיתניות החטופות שזה מה שסינוואר מתכנן לבנות שלהן. הייתה רק בעיה אחת עם זה: כל זה לא היה ולא נברא.
בינואר השנה חתם נתניהו - במסגרת העסקה השנייה - על הסכם שבו ישראל התחייבה כי תיסוג מהציר באופן מלא. ההסכם המלא נותר סודי, וכאמור, לא קוים במלואו.
6. אם רק נהרוג את האיש הזה, חמאס ייכנע וישחרר את החטופים
יחיא סינוואר, סלאח ערורי, איסמעיל הנייה, מוחמד דף, מוחמד סינוואר, והרשימה עוד ארוכה. כולם בני מוות שחוסלו על ידי ישראל. לצה"ל ולכל מערכת הביטחון היו הרבה סיבות מוצדקות לגדוע את פתיל חייהם המדמם. אבל היו מי שניסו לשווק את זה אחרת: הנה, עכשיו כשההוא חוסל, הכל עומד להיות הרבה יותר קל. עוד רגע יונף דגל לבן מעל לפירים בעזה.
עכשיו אפשר לגלות כי היו אנשים במערכת הביטחון שחשבו שצריך להרוג את מוחמד סינוואר, שהפך למנהיג חמאס ברצועה, למרות שהוא דאג שתמיד יהיו שניים או שלושה חטופים איתו. הפצצות שתוכננו למשימה היו משאירות לחטופים סיכוי הישרדות קטן מאוד, אלא שהנימוק היה שעדיף להפסיד שניים כדי להביא את השאר.
מי אמר שחיסולים מביאים כניעה? מי אמר שאם דף או סינוואר יחוסלו, חמאס יקרוס? התשובה היא: אף אחד. להפך. כל חיסול כזה עצר את המו"מ, וכשחודש, חמאס שב עם דרישות קשוחות יותר.
אגב, התפיסה הזו הולידה עוד פיאסקו מהדהד במלחמה: ההפצצה בקטאר. הטענה ששוווקה הייתה כי אם רק הסרבנים של חמאס חוץ יחוסלו - חמאס ינהר להסכם, ולשחרור החטופים. זה נגמר בהתנצלות משפילה של נתניהו למנהיג המדינה המארחת של "הסרבנים". מנהיג חמאס מחוץ לשטחים, חליל אל-חיה, זה שלכאורה חוסם כל התקדמות במו"מ - היה זה שדחף לחתימה על ההסכם הנוכחי.
7. אם רק נכבוש (שוב) את העיר הזו - חמאס ייכנע וישחרר את החטופים
כמו בחיסולים, כך בערים. רפיח, חאן-יונס, עזה. תמיד יש איזה גביע קדוש שאם נגיע אליו, יבוא הניצחון המוחלט. ואז מגלים שהוא חמק ליעד הבא.
הפעם האחרונה הייתה עזה. ב-18 באוגוסט הכריז שר הביטחון כ"ץ כי "שם (בעזה - ר"ב) ההנהגה נמצאת ושם נותרו התשתיות המרכזיות של הזרוע הצבאית. גם חמאס מודע לכך שזו ליבת השלטון שלו כעת. הכרעת העיר עזה תביא להכנעת חמאס".
על מה ביסס השר את קביעתו? אין לדעת. כל גורמי המודיעין וראשי הצבא ומערכת הביטחון אמרו לו בדיוק ההפך. אבל כ"ץ? הבטיח לקבוצת "רבני תורת הארץ הטובה" שהחטופים ישוחררו, "העיר עזה תיראה כמו בית-חאנון" (החרבה - ר"ב), ואז חמאס יוכרע.
שאלה לשר כ”ץ: אז למה לוותר על כל הטוב הזה, תמורת הסכם שמותיר את חמאס על כנו?
8. חמאס לעולם לא יחזיר את החטופים
רבים מהמתנגדים לעסקה ניסו לטעון כי אין כל טעם במו"מ, שהרי ארגון הטרור ממילא לא ישיב את החטופים. לא עזרו הצהרות מומחי המודיעין - שבעסקאות עימו, חמאס כן עמד בהסכמים שנוגעים לשחרור האסירים. דווקא מהצד השני, כל מיני דיבורים על החלת עונש מוות למחבלים כשיש חטופים ישראלים חיים בידיהם, או פנטזיות על תוכניות הגירה מרצון, הם שהציבו סימני שאלה סביב כמה ישראל מצידה מחויבת לשחרור החטופים שלה.
גם הפעם היו מי שהטילו ספק בשחרור המיוחל של החטופים על ידי ארגון הטרור. חמאס, הם פסקו, לא יישאר בלי קלפים, בלי ערובה בידו. אלא שבהסדר החדש, שעליו חתומה ממשלת ישראל, דווקא יש לחמאס קלף חזק מאוד, שכפ"ץ חדש במקום החטופים. לשכפ"ץ הזה קוראים ארדואן.
9. ההפגנות עוזרות לחמאס ומעלות את המחיר עבור החטופים
גורם במערך המודיעיני - אדם עם הכשרה בטיפול בשורדי שבי, כולל מהמלחמה הנוכחית - אומר כי להערכתו, כמחצית מהשבים שאותם פגש, סיפרו שראו, שמעו או קראו על ההפגנות למען החטופים בישראל - ושהרגעים הללו היו מה שחיזק אותם יותר מכל. די היה בכך כדי להשליך את הטיעונים כאילו ההפגנות מסייעות לחמאס או פועלות בשם חמאס או מעלות את המחיר.
אבל גם המציאות לא תומכת בטענה שההפגנות עוזרות לחמאס. המחיר שחמאס דרש לא השתנה באופן משמעותי לאורך המלחמה, ואין שום מתאם בין השינויים שכן היו - לבין עוצמת ההפגנות באותה עת. אין גם שום עדות מכל סוג שהוא שחמאס מקבל עידוד כלשהו מקיומן של הפגנות. הן אולי מפריעות למשפחת נתניהו וסובביו, אבל חמאס? נותר בסך הכל אדיש למה שקורה בקפלן.
10. בעסקה הנוכחית חמאס נכנע / ישראל נכנעה
ביום שישי הכריז נתניהו כי בזכות ההסכם שהושג, "חמאס יפורק מנשקו, ועזה תפורז". כל אלה תוצאות רצויות, גם אם הן לא ממש "הניצחון המוחלט" שהובטח שוב ושוב ושוב לאזרחי ישראל. אבל יש בעיה קלה בהצהרה הזו: חמאס לא חתם על שום דבר שאומר את מה שהבטיח נתניהו. פירוק מנשק? פירוז? זה לא קיים במסמכים שנחתמו. אין שם גם שום התחייבות על יציאת ההנהגה לחו"ל, פירוק הארגון, איסוף הנשק שלו, או המשך שליטה ביטחונית ישראלית בכל השטח. נתניהו איים כי "אם הדבר הזה (התפרקות מנשק ופירוז) יושג בדרך הקלה – מה טוב. ואם לא – הוא יושג בדרך הקשה".
זו הפגנת עוצמה מרשימה, אבל קשה להבין איך נתניהו עומד לעשות זאת אחרי שישראל חתמה על ההסכם שבו נקבע: "צה"ל לא ישוב לאזורים שמהם נסוג, כל עוד חמאס יישם באופן מלא את ההסכם". מה זה אומר "יישום מלא" של ההסכם מבחינת חמאס? החזרת החטופים, נצירת אש ושיתוף פעולה עם המנגנון הבינלאומי שיוקם כדי לאתר את אלה שחמאס טוען שאינו יודע מה עלה בגורלם. אם חמאס ישמור על כל אלו, וישראל תפעל "בדרך הקשה" - היא תחשב כמפירת ההסכם, ההישג הגדול ביותר של טראמפ עד כה.
נתניהו גם חוזר בנאומיו שוב ושוב כי "צה"ל נשאר עמוק בתוך הרצועה ומחזיק בכל הנקודות השולטות בה", כשהאמת היא שצה"ל ייסוג מכל הערים הפלסטיניות (מה שנשאר מהן), לרבות מהעיר עזה, ומרוב הנקודות השולטות. יש בהסכם הישג של ממשלת נתניהו - הגדלת השטח שיישאר בידי ישראל עד לשלב הבא. זהו ויתור של חמאס על נסיגה מוחלטת. מאידך, עזה של היום שונה מאוד, חלק גדול ממנה הרוס ולכן השטח שיישאר בידי ישראל, שטח נטוש וחרב, כלל לא רלוונטי לניסיונות של חמאס לשקם את יכולותיו.
השבוע, כשהפגזים נדמו, פרצה מלחמת הנרטיבים. ישראל ניסתה להציג את ההסכם כניצחון שלה; חמאס כניצחון שלו. מי באמת ניצח? האמת שכנראה פשוט אף אחד. גורם מודיעיני בכיר הקשור במיפקדת החטופים אומר כי "בהערכה זהירה מי התפשר יותר ומי הלך יותר לכיוון הצד השני, הייתי אומר שישראל עשתה לפחות 70 אחוז מהדרך, חמאס את השאר".
