המספרים מדברים בעד עצמם. והמראות בשטח. וצילומי הלוויין של "לפני" ו"אחרי". שנתיים של מלחמה הותירו ברצועת עזה הרס עצום, כמעט בלתי נתפס. על פי הערכות שפורסמו בחודשים האחרונים על ידי גורמים בינלאומיים, כ-245 אלף מבנים – יותר מ-80 אחוז מהמבנים ברצועה – ניזוקו או נהרסו כליל מאז 7 באוקטובר 2023. וזה לא כולל את הנזק שנגרם מאז כניסת צה"ל לעיר עזה במבצע מרכבות גדעון ב'. פעולות השיטוח וההפצצות הותירו אחריהן בין 40 ל-50 מיליון טונות של פסולת בניין (שווה ערך לכמות הפסולת שהייתה נוצרת אם כל המגדלים בגוש דן היו נהרסים עד היסוד), רובן המכריע ממבני מגורים. מה שהיה פעם ערים, עיירות וכפרים נראה היום כמו לוקיישן של סרט פוסט-אפוקליפטי.
אלא שההרס אינו מסתכם במבני מגורים. תשתיות חיוניות רבות הושמדו או חדלו מלתפקד: כבישים ראשיים נהרסו והפכו לדרכי עפר זרועות חול; רשתות החשמל והמים קרסו; תחנות שאיבה ומערכות ביוב אינן פעילות; בתי חולים, מוסדות חינוך ומבני ציבור רבים נהרסו או הפכו לבלתי שמישים. הנמל הימי, אזורי התעשייה ומרכזי המסחר ניזוקו קשות, והמשק המקומי, שגם כך היה תלוי בסיוע בינלאומי (וישראלי), מצוי במצב של שיתוק מוחלט.
מעטים התקדימים בהיסטוריה המודרנית להיקף כזה של הרס: הירושימה ונגסאקי שלאחר הטלת פצצות האטום במלחמת העולם השנייה, דרזדן וברלין שהוחרבו בהפצצות של בעלות הברית באותה מלחמה, ביירות שלאחר מלחמת האזרחים שקרעה את לבנון.
"הגיע הזמן לשקם את עזה", אמר השבוע הנשיא טראמפ בפסגת שארם א-שייח'. מאחורי המילים האלה עומד אתגר בסדר גודל דמיוני – שיקום פיזי, כלכלי ואנושי שיימשך שנים רבות ויחייב השקעה של עשרות מיליארדי דולרים.
ישראלים רבים שואלים את עצמם: למה זה בכלל צריך להטריד אותנו? הרי מדובר באויב מר שפתח במלחמה וביצע מעשי זוועה ב-7 באוקטובר. העזתים אוכלים עכשיו את מה שבישלו. אפשר להסכים עם זה ואפשר שלא להסכים, אבל דבר אחד בטוח: רצועת עזה לא תיעלם מהמפה. היא תמשיך להתקיים – על 2.1 מיליון תושביה, על הגבול הצפוף והמורכב עם ישראל, ועל כל המשתמע מכך. ודווקא משום כך, שיקום יסודי של הרצועה עשוי ליצור מציאות יציבה ובטוחה יותר, הן עבור תושבי עזה והן עבור ישראל. והפעם ישראל וצה"ל צפויים להיות מעורבים בפרויקט באופן הדוק, בעין בוחנת ובפיקוח קפדני, כדי להבטיח שהכספים והמשאבים ישמשו אך ורק לשיקום אזרחי ולא יגיעו לידי חמאס וישמשו לשיקום תשתיות הטרור שלו.
בשנתיים האחרונות גובשו כמה וכמה תוכניות לשיקום רצועת עזה. רובן בחודשים האחרונים. חלקן נחשבות מקצועיות ורציניות יותר, וכוללות מפות דרכים מפורטות, ואחרות נתפסות כהצהרתיות או פוליטיות בעיקרן. בין שלל התוכניות אפשר למנות את זו של מכון RAND האמריקאי (צוות חשיבה ומחקר ללא מטרות רווח), שמתמקדת בשיקום מבני הרצועה והתשתיות האזרחיות; את התוכנית הצרפתית "דמיינו את עזה – בונים שלום", שפורסמה בחודש שעבר ומציבה את השיקום כחלק מתהליך פיוס אזורי; את התוכנית המצרית "עזה 2030", החותרת לפיתוח כלכלי הדרגתי ולשיקום מרכזי הערים שלאורך החוף; וגם את "תוכנית טראמפ לפינוי רצועת עזה", שהבטיחה להפוך את הרצועה ל"ריביירה של המזרח התיכון" וירדה מהפרק מיד לאחר שפורסמה. מעניין שמאחורי שתיים מהתוכניות החשובות – האמריקאית והצרפתית – עומדים דווקא ישראלים, מה שמוסיף נדבך למעורבות הישראלית בתהליך השיקום.
תקדים מוסול וסוריה
אחת התוכניות הבולטות והמקצועיות ביותר היא זו של מכון RAND, שנעשתה בשיתוף משרד האדריכלים ORG Permanent Modernity, הפועל מניו-יורק ומבריסל. התוכנית, שפורסמה בחודש מארס האחרון תחת הכותרת "ממחנות [עקורים] לקהילות: פתרונות מגורים בעקבות המלחמה", כוללת ארבעה ערוצי שיקום. הראשון מציע פתרון ביניים – הקמת דיור זמני עבור מאות אלפי עזתים שיזדקקו לפתרונות מגורים במשך עשור או יותר, עד שמגורי הקבע שלהם ישוקמו או ייבנו מחדש. השני מתמקד בשיקום ובשיפוץ של שכונות מגורים שלמות, תוך ניצול מרחבים פתוחים בין האזורים ההרוסים ליצירת סביבת מגורים נאותה ומודרנית. השלישי עוסק בפיתוח מודל חדשני לתכנון מחנות פליטים, כך שלא ייהפכו שוב למוקדי עוני וצפיפות אלא יציעו תנאי מחיה ראויים עם תשתיות מתקדמות. והרביעי מציע תכנון של שכונות חדשות על קרקעות לא מפותחות ברחבי הרצועה, במטרה להרחיב את אפשרויות המגורים ולבנות סביבה עירונית מתקדמת ומתפקדת.
אחד ממחברי התוכנית הוא האדריכל ומתכנן הערים הישראלי-אמריקאי קובי רוטנברג, מומחה לתוכניות אסטרטגיות בינלאומיות ארוכות טווח. רוטנברג פועל בעיקר בזירה הגלובלית ושותף בפרויקטים מורכבים ברחבי העולם, בדגש על פתרונות חדשניים לשיקום ושיפור מרקמים עירוניים שנפגעו כתוצאה מסכסוכים אלימים או מאסונות טבע. הוא לקח חלק, בין השאר, בעיצוב תשתיות מיגון מפני הצפות והסתגלות לשינויי אקלים בניו-יורק, בתוכנית להקמת עיר חקלאית חדשה בגאנה ובתוכנית לאומית לפיתוח מרחבים כפריים במלאווי. "התוכנית שהכנו לעזה משנה תפיסות מקובעות של תכנון עבור פליטים ומבקשת למנוע חזרה על טעויות העבר", אומר רוטנברג בראיון ל"המוסף לשבת". "הנחת היסוד היא שהזמני של היום הוא הקבוע של מחר, וכל תוכנית עתידית תידרש לקחת את זה בחשבון".
תפריט של אפשרויות
התוכנית נולדה למעשה כבר בשנת 2022, הרבה לפני 7 באוקטובר, והתמקדה בתחילה בכיוון אחר. "היא נועדה בכלל להיות תוכנית אסטרטגית לפיתוח תשתיות עירוניות בכל השטחים הפלסטיניים, כולל הגדה המערבית ועזה", אומר רוטנברג. "המטרה המקורית הייתה ליצור סט כלים ומסמכי מדיניות עבור כלל מקבלי ההחלטות – הפלסטינים, הישראלים, האמריקאים, האירופאים ומדינות ערב".
בעקבות המלחמה בעזה, אומר רוטנברג, הוחלט לעצור את התוכנית המקורית ולחשב מסלול מחדש. "כחודשיים-שלושה אחרי פרוץ המלחמה התחלנו לעבוד על תוכנית ייצוב ושיקום. מטרת התוכנית היא להתכונן ליום שאחרי ולספק פתרונות ריאליים לשיקום הרצועה, תוך תמיכה במקבלי ההחלטות מכל הצדדים". לדבריו, "התוכנית מציעה תפריט של אפשרויות לאכלוס של יותר ממיליון פליטים לתקופה של למעלה מ-15 שנה, תוך התייחסות לתנאי שטח הרוסים, כמויות חומר נפץ הדורש טיפול, והסביבה הלוגיסטית המורכבת במהלך עבודות השיקום".
עלות התוכנית נאמדת בכ-50 מיליארד דולר, 72 אחוז מתוכם יושקעו בפתרונות דיור. "התקציב מתבסס על הערכות של האו"ם ושל הבנק העולמי", אומר רוטנברג, "אך מאחר שהלחימה נמשכה לאחר שגובשו ההערכות הללו, סביר שהעלות בפועל גבוהה בהרבה. למרות שהתוכנית שלנו אינה מציעה מנגנון מימון מוגדר, היא מדגישה כי שיקום בהיקף כזה ידרוש תיאום בינלאומי ממושך, פיקוח הדוק וממשל שקוף".
כפי שציינת, הרבה השתנה בשטח מאז שפורסמה התוכנית שלכם בחודש מארס. האם יש צורך לעדכן או להתאים אותה למצב הנוכחי ברצועה?
רוטנברג: "התוכנית מכירה בכך שהתנאים בעזה השתנו באופן דרמטי. כמו כן, הניתוחים שלנו מסתמכים על נתוני לוויין שיש צורך לאמת ולעדכן ברגע שתהיה גישה לשטח. בעוד המסגרת שאנו מציעים – ובמרכזה שיקום ברמה הקהילתית, עירוניות הדרגתית וחוסן לטווח ארוך – נותרה בעינה, התכנון המפורט וקביעת סדר העדיפויות יצטרכו להיות מאומתים מול הנתונים העדכניים בשטח. אנו נמצאים בדיאלוג עם מגוון רחב של בעלי עניין – ממוסדות ממשל וגורמים בינלאומיים ועד לנציגים מקצועיים ומקומיים".
לאן יפנו את הכמות האדירה של הפסולת וההריסות? האם יש מודלים או דוגמאות מהעולם שמהם אפשר ללמוד?
"התוכנית שלנו מדברת על כ-42 מיליון טונות של הריסות, בהתבסס על נתונים מלפני יותר משנה. כיום הנתון הזה הוא ללא ספק גבוה בהרבה. פינוי ההריסות מציב אתגרים לוגיסטיים וסביבתיים עצומים והוא יצטרך להתבצע במקביל לפינוי חומרי נפץ וניהול פסולת כדי להגן על בריאות הציבור ולאפשר בנייה מחדש בטוחה. התוכנית אינה מגדירה מודל מסוים לסילוק פסולת, אך שמה דגש על תכנון מוקדם, שימוש חוזר ומִחזור, דבר שידרוש תהליכים וטכניקות שונים המותאמים לסוג המרחב ולרמות ההרס בכל אזור ואזור".
ההערכה שמדברת על לפחות עשר שנים של עבודה אינה תלושה מהמציאות. "גם במבצעים קודמים לשיקום עזה, שנעשו בהיקפים מצומצמים בהרבה, נמשך תהליך הבנייה שנים רבות בשל מחסור במשאבים, מגבלות תנועה ויבוא, ומורכבויות תיאום בין גורמים בינלאומיים ומקומיים", מסביר רוטנברג. "גם הניסיון מערים אחרות שנחרבו בעימותים – כמו מוסול שבעיראק או ערים בסוריה – מלמד שבתנאים נוחים בהרבה, פינוי ההריסות ונטרול חומרי נפץ, שיקום והרחבת תשתיות ובניית מערכות עירוניות מתפקדות הם תהליכים הנפרסים על פני עשור ואף יותר".
אתה מאמין שזה ייצא לפועל?
"התוכנית נועדה להתמודד עם האתגרים מבלי להיכנע להם, ואני מאמין שאפשר לבנות באמצעותה בסיס לעתיד יציב ובר-קיימא לתושבי עזה ולאזור כולו".
קירות הגנה ימיים
אם התוכנית האמריקאית של RAND ניגשת לשיקום עזה מזווית תכנונית-אסטרטגית זהירה, המתמקדת בבנייה הדרגתית וייחודית, הרי שהתוכנית המצרית נושאת אופי הרבה יותר שאפתני. תוכנית זו, שפורסמה גם היא במארס השנה וכמעט שלא סוקרה בישראל, הוכנה ביוזמת ממשלת מצרים והוצגה בכינוס מיוחד של הליגה הערבית.
מדובר בתוכנית מקיפה ומפורטת שזכתה לתמיכת רוב מדינות ערב ונושאת את השם "עזה 2030". היא מתפרסת על פני 106 עמודים הכוללים תרשימים הנדסיים, הדמיות ותוכניות פיתוח. בניגוד לתוכניות אחרות, המעריכות עשור של שיקום, הגישה המצרית מציבה יעד אופטימי הרבה יותר של חמש שנות שיקום בלבד – עד לשנת 2030.
התוכנית המצרית בנויה משלושה שלבים: שלב חירום קצר של התאוששות בת שישה חודשים, בעלות מוערכת של כשלושה מיליארד דולר, ולאחריו שני שלבי שיקום מרכזיים – הראשון יימשך כשנתיים, ועלותו נאמדת ב-20 מיליארד דולר, והשני יימשך כשנתיים וחצי, ויעלה כ-30 מיליארד דולר. כך שעלות התוכנית כולה נאמדת ב-53 מיליארד דולר.
במסגרת התוכנית יפונו ההריסות ויוקמו כ-400 אלף יחידות דיור קבועות, כאשר רבע משטח הרצועה יוקצה למגורים. זאת לצד פיתוח מקיף של תשתיות החשמל, המים, הכבישים והבריאות, שיקום השטחים החקלאיים והקמת אזור תעשייה, נמל ימי ואפילו שדה תעופה חדש.
אחד המרכיבים הייחודיים בתוכנית המצרית הוא השימוש בפסולת ההריסות העצומה שנוצרה מהמלחמה לצורך יצירת קרקע חדשה והקמת נמל ימי. לפי התוכנית, מתוך כ-50 מיליון טונות של פסולת בניין שהצטברה ברחבי הרצועה חלק ניכר ימוחזר באמצעות ייבוש קטעים מהים ויצירת שטח יבשתי חדש של כ-14 קמ"ר (שהם כשני אחוזים משטח הרצועה). העבודות צפויות להימשך בין שנתיים לשלוש שנים באמצעות שילוב של חומרי מילוי מהריסות עזה עם כ-200 מיליון מטר מעוקבים של חול שיובא מבחוץ, בעיקר מהחוף המצרי השכן. בנוסף יוקמו קירות הגנה ימיים מאבן ומבטון, שמקורם במצרים. מעבר להיבט ההנדסי, מדובר גם במהלך סמלי – הפיכת החורבן וההריסות לחומרי בנייה של תשתית חדשה, שתשמש בסיס לפיתוח כלכלי ולחיבור מחדש של עזה אל הים ואל העולם.
על פי המתווה המצרי, שהציגו לשכת הנשיא א-סיסי ומשרד החוץ בקהיר, הפרויקט ינוהל על ידי מינהלת פלסטינית זמנית, בתמיכת הרשות הפלסטינית ובפיקוח בינלאומי. זהו חלק מניסיון מצרי להציע חזון אזורי חדש, הרואה בעזה מנוע כלכלי ופוליטי שיכול, אם יתממש, לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון.
לא רק נדל"ן
תוכנית נוספת לשיקום עזה היא זו הצרפתית, שפורסמה בפברואר האחרון תחת הכותרת "Imagine Gaza – Building Peace". היא מציגה חזון רחב היקף לשיקום רצועת עזה בעשור הקרוב, המתמקד בראש ובראשונה בצורכי התושבים עצמם. מאחורי היוזמה עומד עופר ברונשטיין, ישראלי-צרפתי המשמש יועצו של הנשיא עמנואל מקרון לענייני המזרח התיכון והסכסוך הישראלי-פלסטיני, והוא גם מי שהוביל את גיבוש התוכנית.
בשיחה איתנו מבהיר ברונשטיין כי מדובר בתוכנית מסגרת, מעין מפת דרכים ראשונית, שנועדה להגדיר את הכיוון. "בשלב זה הכל כתוב באופן כללי, ברמת המקרו", הוא אומר, "ברגע שחלק מהדברים יתחילו לקרום עור וגידים, אנשי המקצוע, יחד עם השותפים האחרים, ייכנסו לעובי הקורה".
בין היתר כוללת התוכנית הצרפתית הקמת רשות בינלאומית לשיקום, שתפעל לצד רשות אזרחית פלסטינית זמנית ותנוהל בשקיפות מלאה תחת פיקוח האיחוד האירופי, הבנק העולמי ומדינות ערביות מתונות. במוקד התוכנית עומדים שיקום מהיר של תשתיות בסיסיות – מים, חשמל, בריאות ותחבורה – לצד הקמת נמל ים ואזור כלכלי מיוחד שימשוך השקעות וייצור תעסוקה. התוכנית מדגישה את הפניית משאבי הביטחון האזוריים להשקעה בשלום, את שיקום האמון בין הישראלים לפלסטינים ואת התפיסה של עזה כמודל לפיתוח משותף ובסיס להסדר מדיני עתידי בין שני העמים.
מה מבדיל את התוכנית הצרפתית משאר התוכניות לשיקום עזה שפורסמו?
"יש הרבה הבדלים, ואני שמח שגם התוכנית המצרית וגם התוכנית האמריקאית הושפעו מכמה מהרעיונות שאנחנו הצענו. ההבדל העיקרי הוא שהתוכנית שלנו שמה במרכז את האנשים – הפלסטינים עצמם. אנחנו לא רואים בשיקום עזה פרויקט נדל"ני, אלא תהליך חברתי וכלכלי שנועד לענות על הצרכים האמיתיים של האזרחים: תעסוקה, תחבורה, תשתיות ומגורים. בכל תחום נדרש תכנון מודרני ופרוגרסיבי – לא רק לצרכים של ההווה, אלא לעשרות השנים הבאות. אם כבר בונים מחדש, צריך לעשות זאת נכון. יש כאן הזדמנות נדירה לא רק לשקם את עזה אלא להקים אותה מחדש, כדי להעניק תקווה לשני מיליון העזתים שיוצאים כעת מחלום הבלהות".
העלות לשיקום רצועת עזה, לפי התוכנית שלכם, נאמדת ביותר מ-50 מיליארד דולר. מאיפה יגיע הכסף?
"רוב מקורות המימון יגיעו מקרן בינלאומית ייחודית, ממדינות המפרץ המבוססות, ממדינות אירופה ומארצות-הברית. גם בתחום הזה אנחנו מציעים גישה חדשה ומקורית לגמרי – לא עוד גישוש אחר תרומות ממדינות ומגופים בינלאומיים, אלא בנייה של כלכלה עצמאית שתאפשר לפלסטינים לממן את השיקום בעצמם. אחת הדרכים לכך היא פיתוח מאגרי הגז הפוטנציאליים מול חופי עזה, שיכולים להניב להם הכנסות של כעשרה מיליארד דולר בשנה".
עכשיו, משנחתם ההסכם לסיום המלחמה, צריך להפוך את התוכניות שעל הנייר למציאות בשטח. איך מתחילים בכלל?
"כרגע אנחנו נמצאים בשלב הראשון – הכנסת הסיוע ההומניטרי. במקביל, בהתאם להסכמים, יש לפרק את חמאס מנשקו ולוודא שלא תהיה לו כל אחריות בניהול הרצועה בעתיד. במקומו יפעל כוח בינלאומי, בפיקוח מדינות ערב, שינהל את עזה בתקופת המעבר. לאחר מכן יש לדאוג למגורים זמניים, שכן פרויקט השיקום שאנחנו מדברים עליו צפוי להימשך בין חמש לעשר שנים. בשלב הסופי נבנה את עתיד הרצועה – התשתיות, בתי הספר, בתי החולים והמגורים החדשים – כחלק מתפיסה רחבה של כלכלה מודרנית ואורח חיים עדכני".
פרס לאדריכלים ולאמנים
התוכנית הצרפתית מתייחסת בהרחבה גם להיבטים התכנוניים והאדריכליים של שיקום עזה, ומציעה לבנות מחדש את הרצועה על פי עקרונות של קיימות, קהילה ועיצוב עירוני מתקדם. מעבר לשיקום תשתיות בסיסיות, היא כוללת תכנון של כ-120 אלף יחידות דיור אקולוגיות שייבנו מחומרים מקומיים בעלי טביעת פחמן נמוכה, עם מערכות סולאריות לאנרגיה ואיסוף מי גשמים. השכונות החדשות אמורות להיבנות כמערכות שלמות הכוללות בתי ספר, מרפאות, שווקים ומרחבים ציבוריים ירוקים – תפיסה של עיר חיה ומתפקדת ולא של מחנה שיקום זמני. לצד הפן הפיזי, התוכנית מדגישה את הממד התרבותי וכוללת יוזמות כמו הקמה של מכון אירופי-ערבי לאדריכלות בת-קיימא ופרסים לאדריכלים ולאמנים הפועלים לשיקום ולשלום – מתוך הבנה שהתכנון עצמו הוא חלק מתהליך של פיוס ובנייה מחודשת של חברה.
שיקום רצועת עזה יהיה מבחן של רצון ומאמץ אזורי ובינלאומי שתכליתו לא רק לשקם את הרס פיזי, אלא לבנות מחדש מרקם של חיים, תקווה ושפיות. מאחורי המפות, ההדמיות והמסמכים עומדת הבנה פשוטה אך חמקמקה – שיקום אינו רק עניין הנדסי אלא גם פוליטי, מוסרי ואנושי. מדובר בתהליך שידרוש שיתוף פעולה נדיר, אמון בין יריבים ותעוזה לחשוב אחרת על העתיד המשותף של האזור. השאלה הגדולה היא מי יצליח להפוך את התוכניות שעל הנייר למציאות, והאם מתוך ההריסות של המלחמה תוכל לקום רצועת עזה אחרת, שתסמן התחלה חדשה לשני העמים החיים זה לצד זה.
