ספטמבר 2023, ניו-יורק. נתניהו מגיע לעצרת האו"ם, ובשוליה נרקמת פגישה לא שגרתית: רה"מ הישראלי ונשיא טורקיה, ארדואן, שני מנהיגים שלדברי אנשים שמכירים את הצדדים פשוט "מתעבים האחד את השני". אבל הדיווחים מלאי תקווה: האם שתי המדינות, שבעבר היו ביניהן יחסים הדוקים וחמים, שוב מתקרבות?
נתניהו הגיע ל"בית הטורקי" בניו-יורק, מעין קומפלקס מרשים שארדואן הקים בעיר, שמשמש גם כקונסוליה וגם כמרכז כלכלי-תרבותי-תיירותי. פניו של ארדואן, כמו תמיד, קפואות. זה חלק מהתדמית שלו, מסבירים מומחים, האב הנוקשה והקפדן שתמיד דואג לילדיו – אזרחי טורקיה – לא יכול לחייך יותר מדי, בוודאי לא ליד ראש ממשלת ישראל. נתניהו, בניסיון להקליל את האווירה, הצביע על כך ששניהם עונבים עניבה אדומה והתבדח: Our ties are improving, not just our ties ("העניבות שלנו משתפרות, לא רק הקשרים שלנו").
ארדואן לא צחק, גם לא ממש חייך, ונראה נבוך. הכותרות שיצאו מהמפגש הכריזו כי השניים דנו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נורמליזציה עם סעודיה ועוד. ארדואן אפילו היה אמור להגיע לביקור היסטורי בישראל, כזה שאולי יסמל את סוף האיבה שהחלה 15 שנה קודם, עם ההשתלטות על משט המרמרה.
אבל 18 ימים אחרי פגישת העניבות האדומות הגיעה השבת השחורה. ארדואן עוד ניסה בתחילה לשמור על איפוק, אך תוך כמה ימים חזר לסורו. "המתקפה המדממת, המגעילה והאכזרית ביותר בהיסטוריה", אמר הפטרון של חמאס רגע לפני תחילת התמרון של צה"ל בעזה, וכינה את הפעולות של ישראל אחרי הטבח "מחלת נפש". "הדמעות המערביות שנשפכות על ישראל הן ביטוי של הונאה", הוסיף.
שנתיים מאוחר יותר ארדואן הוא מאדריכלי הסכם הפסקת האש, ואחד המרוויחים הגדולים מהמלחמה. כשנאם אחרי החתימה על ההסכם מול חברי מפלגתו, הדגיש הנשיא כי "טורקיה היא מדינה שהאופק שלה לא מוגבל לשטחה", ברומזו לכך שכוחות טורקיים יכולים להגיע לכל מקום, גם לעזה. במהלך הנאום נשמעו לעברו מתוך הקהל המשולהב זעקות "קח אותנו לעזה! קח אותנו לעזה!"
"קודם כל אני אלך, ואתם אחריי!" ענה הנשיא לאנשיו. הם השיבו בתשואות רמות.
נכון לעכשיו, העתיד עדיין לוט בערפל, וגם בירושלים לא יודעים להעריך עד כמה תהיה טורקיה מעורבת בהסדרי היום שאחרי בעזה. ייתכן שאלו יכללו נוכחות פיזית של כוחות טורקיים על אדמת הרצועה, בין אם חיילים או כוח משימה אחר.
וכך או כך, אלו חדשות לא טובות לישראל.
× × ×
בקרוב יציין רג'פ טאיפ ארדואן 23 שנה כמנהיג טורקיה, בתחילה כראש ממשלה ומ-2014 כנשיא. למרות זאת, בקרב מומחים לטורקיה הוא עדיין נתפס כסוג של חידה וכדמות עתירת סתירות פנימיות. השבוע שוחחנו עם כמה מהם ועם אנשים מהדרג הדיפלומטי של ישראל, כדי לנסות ולהבין: מה בעצם רוצה ארדואן עכשיו? למה החליט לפתע לקפוץ לתוך הביצה המדממת ששמה עזה, מדוע כל כך חשוב לו לשמר את כוחו של הנשיא א-שרע (אל-ג'ולאני) בסוריה, ואיך כל זה מסתדר עם היחסים המורכבים – בלשון המעטה – עם ישראל? התשובות שקיבלנו היו מרובות, וחלקן סותרות. כמו האיש עצמו.
הסתירות האלו הופיעו בגלוי ב-8 באוקטובר, יום לפני החתימה על הפסקת האש. ארדואן שב במטוס הנשיאותי מביקור במועצת המדינות הטורקיות שהתכנסה בעיר גֶבֶֶלֶה, אזרבייג'ן. באותה עת עוכבו כמה חברי פרלמנט טורקים שהתקרבו יותר מדי לחופי עזה, על אחת מספינות "משט סומוד", משט הסיוע שארדואן העניק לו תמיכה מלאה ופומבית. "צפיתי בפעולותיו של משט סומוד, היכן הוא נמצא ומה מצבו, דרך תמונות שקיבלנו מהאקינג'י שלנו", הוא אמר. האקינג'י ("המתקיף") הוא כלי טיס קרבי מתקדם מאויש מרחוק בפיתוח טורקי, שמסמל את ההשקעה האדירה של ארדואן בפיתוח צבאי. במקביל, איברהים קאלין, ראש ארגון הביון הלאומי הטורקי ואיש סודו של ארדואן, עשה את דרכו לשארם א-שייח' כדי לנעול סופית את פרטי הסכם הפסקת האש. זוהי הדואליות הארדואנית: מצד אחד אומר שהוא עוקב מקרוב באמצעים צבאיים אחרי מעשי ישראל; מהצד השני שולח את מקורבו לסגור את הפסקת האש.
כמה שבועות קודם לכן התכנסו באיסטנבול 150 חכמי דת מוסלמים מכל העולם, ודנו בשאלה איך המדינות המוסלמיות יכולות לעזור לתושבי עזה הרעבים. למרואן אבו-ראס, איש חמאס שנאם בכנס, הייתה תשובה ברורה: "יש לתת תמיכה לג'יהאד, ויש לתת נשק למוג'אהדין. אל לנו לשכוח, המאבק שלנו איתם (עם ישראל) לא הסתיים, ולא ייגמר לעולם!". היום, התבטאויות כאלו לא צורמות לאוזן הטורקית. למעשה, בשנתיים האחרונות ארדואן בעצמו קבע רף גבוה של רטוריקה אנטי-ישראלית: "ישראל מבצעת בעזה רצח עם מוחלט", קבע, "נתניהו כבר השאיר את היטלר האכזר מאחור בפשע רצח העם" ו"ישראל היא מדינת טרור שניזונה מדמם של חפים מפשע", אמר בהזדמנויות אחרות. בנאום בחודש הרמדאן הוא כבר איחל "שאללה ישמיד את ישראל הציונית".
"לארדואן יש בסיס תמיכה רחב של פונדמנטליסטים דתיים, והאמירות נגד ישראל נועדו לרצות אותו", מסביר ל"7 ימים" ט', חוקר יחסי טורקיה-ישראל מאיסטנבול שבחר להישאר בעילום שם. "ככה הוא גם מציג את עצמו כמנהיג האומה האיסלאמית - וגם כמגינם של הפלסטינים".
זה לא רק פופוליזם, אלה השורשים הפוליטיים של ארדואן. "מפלגתו של ארדואן, בדומה לחמאס ולאחים המוסלמים, צמחה מתוך תפיסה איסלאמית חברתית ופוליטית", אומר ד"ר נמרוד גורן, נשיא ומייסד מכון "מיתווים" למחקר מדיניות חוץ אזורית ומנהל-שותף של Diplomeds – מועצה לדיפלומטיה ים תיכונית. "ארדואן למעשה היה הראשון שבירך את חמאס כשניצחו בבחירות הפלסטיניות ב-2006". והוא לא עצר שם: נתן לבכירי ארגון הטרור דרכונים טורקיים, ואלו ביקרו, חיו ופעלו משם. יש גם טענות של ישראל שהיו פיגועי טרור שתוכננו בטורקיה.
התמיכה של הנשיא הטורקי בחמאס מגיעה מסנטימנט עמוק נוסף: בעיני עצמו, ארדואן הוא מחיה האימפריה העות'מאנית החדשה, הסולטאן שישיב עטרה ליושנה, מי שיאחד תחת כיסאו את כל המוסלמים. נאומיו מעוטרים באזכורים לימים ההם, ספרי הלימוד מהללים את התקופה, הטלוויזיה הטורקית מלאה בסדרות על האימפריה והוא מציג חזון סדור של שלום עולמי המבוסס על שליטה טורקית-מוסלמית במרחב. "טורקיה ממוקמת בנקודה מאוד אסטרטגית מבחינה גיאוגרפית", אומר ט', האקדמאי הטורקי, "היא מהווה נקודת חיבור בין אירופה, אסיה, ארצות הקווקז, המזרח התיכון ואפילו אפריקה (טורקיה חתמה על הסכם גבול ימי שנוי במחלוקת עם לוב - ג"א). לתפיסתו של ארדואן, לטורקיה יש את היכולת להביא לשגשוג, ביטחון ושלום אזורי".
"העולם גדול מחמש", נוהג הנשיא הטורקי לומר, וכוונתו היא שהסדר העולמי שנשען על חמש המדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם לא רלוונטי, ולטורקיה, מדינה ענקית וחזקה בעלת השפעה רב-אזורית, יש מקום מסביב לשולחן. טורקיה חברה בברית נאט"ו, וצבאה הוא השני בגודלו מבין חברות הברית. הוא גם בעיצומה של התחמשות מואצת: טורקיה בונה מטוסי קרב משלה, משקיעה בפרויקט טילים עצמאי ויש לה תעשייה ביטחונית מפותחת, שמייצאת לכל המעוניין. "את טורקיה אנחנו מקטלגים כ-MIDDLE POWER, מעצמת ביניים, כזו שיש לה השפעה מעבר לגבולותיה והיא ממוקמת בין מעצמה אזורית לבין מעצמה גלובלית", מסבירה ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל-אביב. "טורקיה מפתחת נושאת מטוסים עצמאית (טורקיה מחזיקה בנושאת מטוסים להמראה אנכית של כלי טיס ומפתחת עוד אחת עם מסלולי המראה - ג"א), יש לה בסיס צבאי בסומליה, היא משתפת פעולה עם בנגלדש ומעורבת בסכסוך בין הודו לפקיסטן. כלומר כיום טורקיה היא כבר לא רק מעצמה אזורית, אלא שחקן גלובלי".
3 צפייה בגלריה
מצעד של הצבא הטורקי בשטח הכבוש של ניקוסיה, קפריסין, לציון יום השנה לפלישה לאי
(צילום: Petros Karadjias/AP)
× × ×
אבל כדי להתחיל להגשים באמת את החלומות האימפריאליסטיים שלו, ארדואן היה צריך חבר טוב בבית הלבן. הנשיא הקודם, ביידן, פחות חיבב את מה שעושה ארדואן בתוך ארצו: גלי המעצרים של מתנגדים פוליטיים, המשפט שנתפר לראש עיריית איסטנבול, היריב הפוליטי של ארדואן, ניסיונות להשפיע על עיתונאים ושופטים, וזו רק רשימה חלקית. אלא שאז הגיע טראמפ, שכל אלו מעניינים אותו כקליפת השום, והתחיל לדבר על "עסקאות". ועסקאות ארדואן יודע לעשות. "הנשיא הטורקי", כך אומר גורם בשירות החוץ הישראלי, "מנסה לפדות כמה שיותר ז'יטונים כל עוד טראמפ נמצא בתפקיד, כי הלגיטימציה הבינלאומית שהוא (ארדואן - ג"א) נהנה ממנה עכשיו יכולה להיעלם כהרף עין".
בינתיים זה עידן טראמפ, וטראמפ רצה לעשות עסקה שתסיים את המלחמה בעזה. כאשר הנשיא האמריקאי הבין שהלחץ הקטארי על חמאס לא מספיק, הוא סימן לטורקיה לקום מהספסל. בוושינגטון ידעו מה הם עושים: מצד אחד יש לארדואן לא מעט מנופים על חמאס; מצד שני, טורקיה, שכאמור חברה בברית נאט"ו, היא בעלת ברית חיונית למערב. אנקרה גם צברה ניסיון רב במו"מ: תיווכה בהסכמי ביניים בין רוסיה לאוקראינה, כולל בהסכם הדגנים בין המדינות, ודאגה לחילופי שבויים. ובכלל, מאז חזרתו של טראמפ לבית הלבן מסתמנת פריחה ביחסים בינה לבין מנהיגת העולם המערבי.
ציר אנקרה-וושינגטון החל להתעבות בשולי עצרת האו"ם בסוף החודש שעבר. במפגש של נשיא ארה"ב עם מנהיגי המדינות המוסלמיות ארדואן קיבל מקום של כבוד לימינו של הנשיא האמריקאי. "הנִראוּת הזאת היא היבט חשוב למיצוב של טורקיה כשחקן מוביל ומשפיע", מציין ד"ר גורן, "וגם פנימה, בתקופה שבה ארדואן נתון לביקורת, יש חשיבות בתמיכה פוליטית של נשיא ארה"ב. חוץ מזה, יש גם דברים קונקרטיים שארדואן רוצה לקבל בתמורה למעורבותו בהסכם בעזה". למחרת הכינוס בעצרת האו"ם, טראמפ נפגש עם ארדואן לארוחת צהריים ומול המצלמות סיכם את הדברים כדרכו: "הוא צריך דברים מסוימים, ואנחנו צריכים דברים מסוימים".
דברים כמו מה, למשל? לפני מספר שנים טורקיה רכשה מרוסיה את מערכת טילי ההגנה האווירית S-400. נאט"ו ראתה בזה מהלך בוגדני ומסוכן שפוגע בברית, וארה"ב הדיחה את טורקיה מפרויקט פיתוח מטוסי החמקן המתקדמים F35. "מאז טורקיה נעה לכיוון של יותר ויותר הסתמכות עצמית מבחינה צבאית", מסבירה לינדנשטראוס. "היא החלה לפתח מטוס קרב דור חמישי בעצמה, על אדמת טורקיה, אבל עדיין תלויה במדינות אחרות בשביל חלקים, כמו מנועים למשל. אז פה ייתכן וניתנה הצעה טקטית של טראמפ לארדואן: אני אעזור לך לקדם את פרויקט ה-F35 בקונגרס, אבל אתה, בתמורה, אל תקנה אנרגיה מרוסיה ותיכנס לתווך בעסקה בעזה".
רכישת הטילים הרוסיים לא רק הרחיקה את טורקיה מה-F35 אלא גם הביאה להפעלת מערכת סנקציות שמגבילה מאוד את אפשרויות הסחר האמריקאי עם טורקיה. אנקרה מעוניינת שהסנקציות האלה, שמשפיעות באופן דרמטי על הכלכלה הטורקית, יוסרו, אך לשם כך היא צריכה לשים חיץ ברור נגד השפעה רוסית. לארדואן, שאוהב לרקוד על כל החתונות, זה לא כל כך פשוט. בינתיים איש עוד לא יודע לקבוע האם טורקיה כבר קיבלה את תמורתה, או שלעת עתה היא מסתפקת בתשבוחות של טראמפ ובמעמד משודרג כציר מרכזי בהסכם.
לארדואן יש עוד אינטרס למכור לאזרחיו את אידיאל "שובה של האימפריה": מצבה הפנימי של טורקיה איננו טוב, לשון המעטה. האבטלה גבוהה, המטבע חלש, מיליוני פליטים מציפים את המדינה וכיסי ההתנגדות לשלטון מתעצמים. ארדואן מתמודד עם כל זה באמצעות הסטת תשומת הלב לחזון המעצמה הטורקית שהוא מקדם, וכל תמונה שלו לצד טראמפ, מקרון או פוטין, היא בעיניו קישוט להתנאות בו. וישראל? היא רק חלק אחד בפאזל הטורקי של ארדואן, פאזל שצריך להשגיח עליו בשבע עיניים ישראליות.
× × ×
עין ישראלית אחת מהן צריכה להיות פקוחה לרווחה צפונה, לעבר הגבול הסורי, שם המגף הטורקי כבר על הקרקע. ארדואן, מוטרד מהנוכחות הכורדית ושאיפותיה לעצמאות בצפון סוריה, החל לתמוך בא-שרע ובכוחותיו המורדים כבר לפני מעל עשור. אבל רק הלחץ הצבאי של ישראל על חיזבאללה בלבנון חולל את תגובת השרשרת שהביאה בסופו של דבר להפלת משטר אסד בסוף השנה שעברה. ארדואן ראה בכך הצלחה של ההימור שלו, ועכשיו הוא מזהה הזדמנות להקים מעין מדינת חסות, או לפחות "מדינה שתהיה לטורקיה הרבה השפעה עליה, אפילו מדינה שתהיה סוג של מוצב קדמי עבורה. וזה כמובן מאוד מדאיג את ישראל", אומרת ד"ר לינדנשטראוס.
למה, בעצם?
"כי לישראל חשוב חופש הפעולה האווירי בשמי סוריה, שאִיפשר למשל את התקיפה המוצלחת באיראן. ישראל גם חוששת שטורקיה תלחץ על א-שרע לאפשר פעילות של חמאס בשטחה".
שאלנו גורמים המעורים בנושא מה הייתה עמדת ישראל ביחס למעורבות של טורקיה בעזה. התשובה הייתה לא פחות ממדאיגה: לטענתם, בממשלה לא קיימו אף דיון מעמיק בנושא, וישראל כמדינה לא גיבשה עמדה. במשרד רה"מ בחרו שלא להגיב לטענה
"כמות הפגישות שנערכו בחודשים האחרונים בין שר החוץ הטורקי למקבילו הסורי היא אדירה", מספר ד"ר גורן. "טורקיה רואה בסוריה מדינה שכנה שהייתה תחת השפעה של היריבה האיראנית (איראן סייעה לאסד במאבקו לדיכוי המרידות נגדו - ג"א), ועכשיו הפכה לבעלת ברית קרובה. זה פותח נתיבי סחר דרך סוריה, מרחב השפעה אסטרטגי נוסף מול סכסוכים אחרים - הכורדים למשל, או קפריסין - וזה נותן דריסת רגל פוליטית לטורקיה, שבדרך כלל נדחית על ידי המקומיים במרחב המזרח התיכון. אז טורקיה רוצה שיהיה בסוריה שלטון ריכוזי חזק שנאמן לה, ויש לו גם יכולות צבאיות".
וישראל?
"ישראל מנגד העדיפה שלטון חלש, שמפוצל לגורמים שונים ומתחרים כמו הדרוזים והכורדים ושאין ברשותו צבא משמעותי, כך שחופש הפעולה האווירי שלה יישמר".
התנגשות האינטרסים הזו בין ישראל וטורקיה הובילה להסלמה רטורית שמעוררת רשמים מהמלחמה הקרה. "במהלך המלחמה ארדואן דיבר על כוונות ישראליות עתידיות לפלוש לטורקיה, ואפילו הביא את זה לדיון בפרלמנט", ממשיך גורן. התקיפות הישראליות באיראן ואחר כך בקטאר מאוד חיזקו את החשש הזה, שהוביל את ארדואן להאיץ את פרויקט הטילים ולקדם את התחדשות חיל האוויר הטורקי ברכישת עשרות מטוסי קרב. מנגד, ישראל, כך לפי פרסומים, מכרה מערכות הגנה אוויריות לקפריסין וניהלה מגעים לחימוש קפריסין בטנקי מרכבה סימן 3 (הדור הקודם של הטנק), מה שרק הגביר את החשש באנקרה. ד"ר לינדנשטראוס: "טורקיה גם חוששת שישראל יכולה, אם תרצה, להפיל את א-שרע וכל זה יצר מצב של הסלמה מתמשכת. ישראל זיהתה אפשרות לפעילות צבאית טורקית בבסיס חיל האוויר T4 שבלב סוריה, והפציצה את המתקן. זה הביא את המשבר לנקודת רתיחה". באוגוסט האחרון טורקיה ניתקה באופן מוחלט את היחסים הכלכליים עם ישראל, והחששות מפני הסלמה לכדי עימות הלכו והתעצמו.
אבל הצדדים עשו חשיבה מחדש: לטורקיה חשוב בעיקר מה שקורה בצפון סוריה, ויכול להיות שעכשיו ארדואן דווקא ירצה להגיע להסכם עם הכורדים. הסיבה: הוא זקוק לתמיכת המפלגה הכורדית בטורקיה בשינויים המיוחדים שהוא מעוניין להכניס לחוקה, כאלה שיאפשרו לו להתמודד לקדנציה נוספת. ישראל מודאגת בעיקר מכל הקשור באזור הגבול שלה מדרום. הצדדים הבינו שיש מקום לתיאום, ולכאן נכנסה אזרבייג'ן כידידה משותפת של שתי המדינות. בבירתה באקו נוסד "קו חם" שמשמש מנגנון תיאום למניעת הסלמה בין המדינות. המנגנון נועד לוודא שפעילות אווירית של מי מהצדדים לא תוביל לתאונות ולהסלמה לא מתוכננת. לאף אחד מהצדדים, התברר, אין כוונה להיכנס לעימות צבאי ישיר.
השיחות בבאקו, כך אומרים גורמים המעורים בפרטים, מתקיימות ברוח טובה, כשהצדדים, רון דרמר וצחי הנגבי מכאן, ומקביליהם בתפקיד משם, נפגשים באופן בלתי אמצעי ללא נוכחות של האָזֶרים בחדר. מה שמוכיח שלעיתים רטוריקה לחוד - ומעשים לחוד. "אין ספק שיש לנו מרוץ חימוש אזורי שהוא בעייתי בפני עצמו", אומרת ד"ר לינדנשטראוס. "יחד עם זאת, יש כמה גורמים מרסנים".
כמו?
"הראשון הוא חברותה של טורקיה בנאט"ו. קשה לדמיין תרחיש שישראל נכנס לעימות חזיתי עם חברה בנאט"ו, וזוהי ברית מאוד חשובה לארדואן".
והשני?
"הגורם המרסן השני הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם פנינו אכן להפסקת אש ממושכת, יהיו לה השפעות חיוביות על יחסי ישראל-טורקיה, ואז גם הסחר בין המדינות יחזור".
× × ×
ההערכה המושכלת בישראל היא שלא צפוי עימות ישיר בטווח הקרוב בין טורקיה לישראל, אבל בירושלים כן מוטרדים מכך שבהסכם הפסקת האש מעורבות מדינות שתומכות בארגוני טרור, ובפרט בחמאס, ועלולות לסייע לארגון בשיקומו ובמימונו. יש גם תרחישים אפשריים הרבה יותר מיידיים: אם בשלב הבא יוחלט שטורקיה תציב את אנשיה בעזה, מה תעשה ישראל אם מחבלים ישגרו רקטה לשטחה מאזור שסמוך למבנה של כוחות טורקיים, למשל? האם ישראל תעז להפציץ אותו?
שאלנו גורמים המעורים בנושא מה הייתה עמדת ישראל ביחס להצטרפות של טורקיה למשא ומתן על הפסקת האש ולמעורבות בעזה. התשובה הייתה לא פחות ממדאיגה: לטענתם, בממשלה לא קיימו אף דיון מעמיק בנושא, וישראל כמדינה לא גיבשה עמדה ביחס למעורבות האינטנסיבית של טורקיה בגורלה. יש לכך מספר סיבות, ובראשן שמשרדי הממשלה עובדים בקווים מקבילים: רון דרמר ומשרדו לא מתואמים עם משרד החוץ, כך גם המל"ל. כל אחד מן הגופים יכול למשוך לכיוונים אחרים, בלי גורם מתכלל אחד. עד ירידת הגיליון לדפוס לא נמסרה תגובה ממשרד ראש הממשלה לטענה.
בינתיים בישראל מנסים לגדר את המעורבות של המדינות בהסכם, אבל נדמה שלא הכל נתון לשליטתה. ישראל הרי סירבה במשך שנים לתיווך טורקי, והפעם הדבר נכפה עליה. בכל זאת, גורמים המעורבים בתהליך מנסים לא להכניס את ארדואן לתוך קטגוריות מוחלטות כמו "חבר" או "אויב". אז איך בכל זאת רואים את הדברים בירושלים? טורקיה מדינה יריבה, אבל גם בת ברית אסטרטגית בחלק מהנושאים, ובעיקר שחקן חשוב ומרכזי במגרש האזורי. האינטרס המשותף הן של ישראל והן של טורקיה הוא לדחוק את ההשפעה האיראנית ולהביא ליציבות אזורית, גם אם הדברים לא תמיד הולמים את הרטוריקה הרעילה של המנהיג מאנקרה.
"לארדואן יש בסיס תמיכה רחב של פונדמנטליסטים דתיים והאמירות נגד ישראל נועדו כדי לרצות אותו", מסביר ט', חוקר יחסי טורקיה–ישראל מאיסטנבול שבחר להישאר בעילום שם. "ככה הוא מציג את עצמו גם כמנהיג האומה האיסלאמית - וגם כמגינם של הפלסטינים"
חוץ מזה, בישראל גם יודעים שארדואן מסוגל להפשיר כשצריך. כשטורקיה רצתה לשקם את היחסים עם מצרים, היא גירשה משטחה את אנשי האחים המוסלמים, למרות שארדואן איסלאמיסט בעצמו ותמך במורסי לאחר ההפיכה במצרים. להבדיל, כשארדואן היה צריך את ישראל הוא גם ידע לפגוש את נתניהו, כמו אז, בשולי עצרת האו"ם של 2023. "זו הפעם היחידה בהיסטוריה שטורקיה חיזרה אחרי ישראל, ולא להפך", מציינת ד"ר לינדנשטראוס. זה קרה כשישראל נישאה על כנפי הסכמי אברהם, ואילו טורקיה נזקקה לעזרת ידידיה בקונגרס האמריקאי כדי לצאת מהבידוד המדיני שנדחקה אליו. ארדואן גם רצה לבדוק אם ישראל תרצה להשתמש בטורקיה כנקודת מעבר לגז הטבעי ממנה לאירופה.
בינתיים, ארדואן יצא כאחד המנצחים מ-7 באוקטובר, מבלי ששילם על כך מחיר כלשהו. הודות לישראל, סוריה נתונה עתה להשפעתו ואיראן מחוץ לתמונה. טראמפ זוכר לו היטב את התיווך בעסקה, ויחסי טורקיה וארה"ב שודרגו מאוד, למרות הכרסום בדמוקרטיה הטורקית. כלפי עמו הוא נותר מגן האומה האיסלאמית ומושיעם של הפלסטינים. כל זה מבלי שנדרש אפילו ללחיצת יד פומבית אחת עם נתניהו, צעד שהאיסלאמיסטים בארצו מאוד לא יאהבו.
כמה הנקודה הזו חשובה לארדואן? לפני שבועיים, בדרך לשארם א-שייח', התעכב מטוסו של ארדואן. שופרות השלטון בתקשורת הטורקית מיהרו לדווח כי הנשיא הטורקי חג עם מטוסו מעל שארם, ונעתר לנחות רק אחרי שווידא מעל לכל ספק שנתניהו לא מתכוון להגיע. עד כדי כך.
לעומת זאת, עיתונאים טורקים עצמאים דיווחו כי הסיבה לעיכוב בנחיתה הייתה פשוט תקלה טכנית.
