1. בגלל שהמגזר מוצף בנשק זמין לכל דורש, רובו מצה"ל
בשנה שעברה פירסמה המשטרה בגאווה כי מתחילת 2024 ועד מאי באותה שנה היו 1,078 אירועים של תפיסות נשק לא חוקי במגזר הערבי, ובמהלכם נתפסו 442 אקדחים, 152 רובים, 216 כלי נשק לא תקניים, 486 חיקויי נשק, 33 רובי ציד, 642 רימונים, 519 מטעני חבלה, 301 כוורות זיקוקים, ו-103,470 פריטי תחמושת מסוגים שונים. זה אולי נשמע מרשים, אבל מדובר בטיפה בים.
אף אחד לא באמת יודע כמה נשק לא חוקי מצוי במגזר. מכון ריפמן, העוסק במשילות בנגב, פירסם דוח שבו נטען כי בנגב לבדו יש כ-100 אלף כלי נשק לא חוקיים, ושבדרום התפתח אפילו שוק להשכרת נשקים, עם מחירון של 500 שקל ליום עבור M16 ואלף שקל ליום עבור מקלע מאג.
המקור המרכזי לנשק במגזר הוא הגניבות מהצבא. "צה"ל הפך הספק המרכזי של הפשיעה האלימה במדינת ישראל. נקודה", אמר בראיון ל"7 ימים" מפכ"ל המשטרה דני לוי. "המחסנים פרוצים, האמל"ח בהישג יד של כל אחד. חיילים מוֹכְרים אמל"ח לעבריינים, ויש גניבות בכמויות שאי-אפשר לתאר". צה"ל, כך טוענים במשטרה, לא עושה מספיק כדי להילחם בתופעה.
המקור השני לאמל"ח במגזר הוא הברחות, בעיקר מגבול מצרים אבל גם מירדן. "הבדואים מעבירים תחמושת לארגוני הפשיעה באמצעות רחפנים שמגיעים ממצרים", אומר המפכ"ל לשעבר משה קראדי. הברחות האמל"ח בגבול הדרומי הפכו לתעשייה של ממש. בדיון בוועדת החוץ והביטחון שנערך לפני כשבועיים, נטען כי בשלושת החודשים האחרונים בלבד בוצעו 896 הברחות, לעומת 464 הברחות בתקופה המקבילה אשתקד. חשוב להדגיש: אלו רק ההברחות שהמשטרה וצה"ל הצליחו לגלות. סביר מאוד כי בפועל המספר גבוה בהרבה.
אבל האמל"ח הוא לא רק כלי בידי ארגוני הפשיעה הערביים, אלא הפך גם לאמצעי הכנסה. "הסחר באמל"ח הוא חלק ניכר מהתעשייה של ארגוני הפשיעה", אומר קראדי. "היום ארגוני הפשיעה הערביים והיהודיים משתפים פעולה עם הפלסטינים. הם לוקחים נשק שהוברח מירדן, סוריה ואפילו איראן ומגיע לידיים פלסטיניות ביו"ש, ומשם הוא עושה את דרכו לארגוני הפשע תמורת כסף".
2. בגלל הכישלון של המשטרה להפעיל את אגף סיף ולהקים את חאמי אל-קאנון
בעשור האחרון מנסה המשטרה, ללא הצלחה, להקים כוח ייעודי למאבק בפשיעה במגזר. ב-2016 קראו לזה "המינהלת לשיפור שירותי המשטרה בחברה הערבית", ובראשה הוצב ניצב ג'אמל חכרוש. החזון שלו היה פשוט: "עליית אמון הציבור הערבי במשטרה והורדת הפשיעה ברחוב הערבי". הוא קיבל תקציב גדול, בנה 12 תחנות משטרה ביישובים הערביים, גייס כ-300 שוטרים מהמגזר – אבל ארגוני הפשיעה התרשמו פחות.
באוגוסט 2021, הפעם בממשלת בנט, הוקם אגף ייעודי ללחימה בפשיעה במגזר ונקרא אגף סיף. בראשו הוצב אותו ג'אמל חכרוש, שנאלץ לפרוש מהתפקיד כעבור כשנה, לאחר ש"הארץ" חשף תיעוד שלו מדלג מעל גופה ועוזב זירת רצח מבלי לסייע. כך או כך, האגף לא ממש זכה להצלחה וב-2023 נסגר. "סיף היה חארטה ברטה", סיכם המפכ"ל דני לוי בראיון. "זה קשקוש".
8 צפייה בגלריה
פיגוע פלילי בשוק רמלה, 12.9.24, במהלכו נרצחו ארבעה, מתוכם שני ילדים, ועוד תינוק שנפצע אנוש
(צילום: קובי קואנקס)
"אגף סיף מלכתחילה היה טעות בתפיסת העבודה של מי שהמציא אותו", טוען המפכ"ל לשעבר קראדי. "אי-אפשר להתמודד מהמטה הארצי עם פשיעה. זאת עבודה טריטוריאלית של ממ"ז ושוטרים בשטח. לא נלחמים ככה בפשיעה בשום מקום, בטח לא במגזר הערבי שנמצא בכפרים קטנים מהנגב ועד הגליל העליון".
המפכ"ל הנוכחי רוצה להקים יחידה חדשה, חאמי אל-קאנון ("מגן החוק" בערבית) שמה. הרעיון הוא שזו תהיה יחידה עם יכולות חקירה דומות לאלו של להב 433, אבל עם נציגות בשטח בכפרים וביישובים. לטענת המפכ"ל, הוא ביקש רק תקציב ראשוני, ואמר כי יוכל להביא לפחות עוד 15 מיליארד שקל מחילוט רכוש של ארגוני פשיעה במגזר. אלא שכל התוכנית נבלמה באוצר. כך או כך, המפכ"ל לשעבר קראדי טוען כי חאמי אל-קאנון איננה הפתרון. "ממילא שוטר באום אל-פחם שידפוק דוח לשכן שלו, הלך עליו. ושוטר יהודי לא ירצה לעבוד באום אל-פחם", הוא מסביר.
אז מה כן?
"חייבים להקים משטרה בכל יישוב ערבי כדי לתת שירות לשומרי החוק. בן גביר מדבר על ריבונות ומשילות? אני קורא לו להקים תחנות בכל יישוב ערבי עם דגל ישראל מתנופף מעל גגותיהן".
3. בגלל שארגוני פשיעה ערביים וארגוני פשיעה יהודיים החלו לעבוד יחד
עד לפני כעשור, החלוקה הייתה ברורה: ארגוני פשיעה יהודיים לחוד, וערביים לחוד. היו בריתות, כמובן, ועבריינים ערבים שהתברגו לארגונים יהודיים (להפך כמעט שלא), אבל הגבול היה ברור. אלא שרעידת האדמה שחולל תיק 512, משפט הפשע המאורגן הגדול והמורכב במדינה, טרפה את הקלפים מחדש. השינויים במפת הפשיעה הביאו להקמת קואליציות חדשות בין המגזרים. ממעמד של קבלני ביצוע הכפופים ליהודים, הפכו חלק מהארגונים הערביים לשווים בין שווים וחלקם אף למפעילים שלהם.
מנהג ה"ווג'ע" התפתח בתחום ההלוואות: לארגון הפשיעה לא משתלם לפגוע בחייב עצמו, אז פוגעים דווקא במי שיקר לו. משם ה"ווג'ע" חדר לתחומי עבריינות אחרים, וזו הסיבה שבמגזר יש כל כך הרבה נרצחים בלתי מעורבים
באפריל השנה הוגש כתב אישום נגד לטיף אבו-לטיף, המוגדר במשטרה כראש ארגון פשע, וכנגד כמה מאנשיו, הנוגע להשתלטות על מכרזי תשתיות לאומיים ומכרזי רשויות מקומיות. בין 22 הנאשמים והחברות שבבעלות חלקם, מופיעים יהודים שעבדו בשת"פ מלא: ויקטור עטיה, עבריין אלים מנתניה שיש לו היכרות מוקדמת עם לטיף; וניסים אמרה, בעלים של חברה בתחום עבודות העפר. כתב האישום מייחס לכל 22 הנאשמים - כולל היהודים, ביצוע עבירות במסגרת פעילות של ארגון פשיעה. המשפט עדיין מתנהל.
עו"ד ירון גיגי, המייצג חברים בארגוני פשיעה ערביים ויהודיים: "אפשר לראות חיבורים ללא קשר לדת וגזע. בסוף הכל מונע ומושפע מכסף, מעמד ושליטה. חלק מהחיבורים הם למטרות ספציפיות, לעיתים בשיטת ברטר, 'תחסל לי ואחסל לך', וחלק מתוך אינטרסים משותפים".
מי החיילים?
"יש הרבה צעירים מובטלים במגזר, שקל לפתות אותם תמורת כמה עשרות אלפי שקלים להצטרף לארגונים האלה או לבצע פשע ספציפי עבורם. חלקם פונים אליהם ביוזמתם".
לאילו ארגונים?
"יש כמובן את המשפחות הגדולות והידועות ששולטות בפשיעה הערבית: כרג'ה, אבו-לטיף, ג'רושי, בכרי, חרירי, קוטייר, אבו-גאנם והבדווים בצפון ובדרום. ביניהן יש בעיקר כנופיות מקומיות ששולטות בערים המעורבות וביישובים הערביים כמו אל-ערייש ואל-אסמאר באום אל-פחם, או פלגים של כרג'ה וג'רושי שמפוזרים בצפון, במרכז ובדרום. אלה לפעמים מחזקים את הארגונים הגדולים במשימות שונות, או שמזעיקים אותם לסייע במקרים ספציפיים, כולל לארגונים היהודיים. הכל תמורת כסף".
הנה דוגמה טרייה: ביום ראשון שעבר נעצרו בלאל אל-ג'רושי, המזוהה עם ארגון הפשע ג'רושי מרמלה, וחשוד יהודי בשם ראובן חלילי מנתיבות, בחשד שהניחו אמל"ח באשדוד באותו השבוע. השניים הכחישו כל קשר לאמל"ח, והחקירה בעניינם נמשכת. דוגמה נוספת: בינואר השנה נגזרו תשע וחצי שנות מאסר על האני קשוט, חייל בארגון ג'רושי. הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון, בסיוע לרצח בני שלמה, ראש ארגון הפשע בדרום, שנרצח באוקטובר 2022. שלמה היה מחובר לפלג מסוים בארגון ג'רושי, ואילו יריביו היהודים בדרום לפלג אחר. דו-קיום ממש.
עו"ד גיגי: "כל זה קורה כי הארגונים היהודיים נחלשו, ורבים מהבכירים בכלא או בחו"ל. הארגונים הערביים עלו מדרגה: יש להם יותר חיילים, מוטיבציה, נשק וכוח אש. ויש תופעה נוספת: אנשי עסקים יהודים מעדיפים לפתור את הבירוקרטיה המשפטית שלהם באמצעות בוררים בעולם התחתון מהארגונים במגזר".
המפכ"ל לשעבר שלמה אהרונישקי: "ארגוני הפשע מתקיימים בסביבה נוחה להם, והיום הארגונים הערביים מחוברים למגזר היהודי. יש פה תהליך דו-סטרי, וזה יחזור כמו בומרנג".
בן גביר מקדם הצעה להכריז על ארגוני פשיעה ערביים כארגוני טרור. זה אמור לאפשר לפעול נגדם בכל הכלים – גם הטכנולוגיים – של שב"כ.
"שטויות. זה לא יקרה. אני לא מאמין שבסוף שב"כ ייתן לזה יד. אי-אפשר שהוא יחשוף את שיטות העבודה שלו והאמצעים. זה נובע מהכישלון של השר: כשאתה לא מצליח, אתה זורק את האחריות למישהו אחר".
4. בגלל שאם אתה ערבי, לך תנסה להשיג משכנתה בבנק
זה אולי נשמע מוזר בהתחלה, אבל למצב הדיור במגזר הערבי יש קשר ישיר והשפעה גדולה על הפשיעה. למרות שבחלק מהערים ומהכפרים במגזר מחירי הדיור רק מאמירים, ערבים לוקחים פחות משכנתה מהמגזר היהודי. מחקר של בנק ישראל – שבוצע בעשור הקודם, אבל סביר להניח שהנתונים דומים גם עתה – מצא כי מתוך כלל נוטלי המשכנתאות, שני אחוז בלבד הם ערבים. סוהא סלמאן מוסא, מנהלת שותפה של מרכז מוסאוא לזכויות הערבים, מסבירה למה: "לערבים יותר קשה לקבל משכנתה בישראל, ומראש יש פחות סניפים ופעילות בנקים במגזר".
למה כל כך קשה לערבי לקבל משכנתה?
"כמה סיבות. הרבה קרקעות לא רשומות כדין, או שבמקרים אחרים, הקרקע רשומה על שם מספר בעלי זכויות, ללא חלוקה מסודרת ('מושעא'), מה שמקשה על הבנק לממש את הנכס, ויש מקרים של החלפת קרקעות בעל פה, ללא תיעוד. יש גם בתים שנבנו ללא היתר, קושי להוכיח הכנסה קבועה, ועוד".
אז מה רוכש דירה כזה עושה?
"היעדר מדיניות בנקאית מתאימה מאלץ אותם להסתמך על הכלכלה הבלתי פורמלית ועל ארגוני הפשיעה, שהפכו להיות מקור המימון העיקרי. הם מספקים הלוואות גדולות, אבל בריבית רצחנית".
הבעיה מתחילה, כמובן, כשהלווה לא מצליח לעמוד בהחזר החוב. ארגוני הפשיעה בתחילה יאיימו, אחר כך יממשו את האיום. במקרים רבים, הם לא יפעלו ישירות כנגד בעל החוב – מבחינתם עדיף שימשיך לעבוד – אלא יפגעו במישהו יקר לו. "זה מכונה 'ווג'ע' (כאב)", מסבירה סלמאן מוסא. "לפגוע בבטן הרכה של החייב, במי שמוצלח במשפחה, במי שלא קשור לחוב".
מנהג ה"ווג'ע" גלש מעולם ההלוואות האפורות והפך למקובל גם בתחומי פשיעה אחרים במגזר. זו הסיבה שרבים מהנרצחים בחברה הערבית הם ילדים, נשים, או בלתי מעורבים, ושמספר הרציחות האמיר כל כך. אחד המקרים הבולטים בחודשים האחרונים היה הרצח של זיאד אבו-מוך ז"ל, מנהל מוערך של תיכון בבאקה אל-גרבייה, באמצעות מטען ברכבו. הרצח הכה גלים במגזר הערבי, ועורר שביתה וגל מחאות. ההערכה היא שהרצח שלו היה "ווג'ע", במסגרת סכסוך שכבר גבה קורבנות נוספים. התיק, כמעט מיותר לציין, טרם פוענח.
5. בגלל שגם כשסוף-סוף אושרו תקציבים ללחימה בפשיעה – הם קוצצו
באוקטובר 2021 קיבלה הממשלה, אז ברשות בנט, את החלטה 549: תוכנית מקיפה לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. התוכנית תוקצבה ב-2.4 מיליארד שקל בפריסה לחמש שנים, והחלה לצאת לפועל ברשויות שונות. הנתונים הראשוניים היו מעודדים, ברשויות שבהן הופעלו תוכניות במסגרת החלטה 549 החלה ירידה במקרי הרצח ובאירועי האלימות. אבל אז ספגו התוכניות הללו מכה, כשבין 15 ל-30 אחוז מתקציבן קוצץ. "זה העלה את רף הפשיעה וגרם לו להכפיל את עצמו תוך שנה ושנתיים", אומר חסן טואפרה, שכיהן עד לאחרונה כראש הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים. "היו גם מי שטענו כי צריך לסגור לגמרי את התקציב לחברה הערבית, כי הם זולגים לפשיעה. זו טענה מופרכת לחלוטין, כי זה כמו לסגור כביש בגלל שיש תאונה. צריך להגביר את האכיפה, לבצע מעצרים ולנהל חקירות. בתקופת סגלוביץ (יואב סגלוביץ היה סגן השר לביטחון פנים והאחראי לביצוע התוכנית עם הקמתה – ש"מ) עשו בכל יישוב מודל עם צוות שטיפל בבעיות של היישוב עצמו. במקביל, ישב צוות בתוך הממשלה על כל ארגון פשע, יחד עם רשות המסים, הלבנת הון, משטרה וכו', עד ששמו ידיהם על המשפחה".
ועכשיו?
"אין, והכתובת על הקיר. כבר בהסכמים הקואליציוניים אמרו שהם רוצים לפגוע בתוכנית החומש. כאילו החברה הערבית היא עניין פוליטי. בן גביר אמר: אני לא מוכן להשקיע כסף במגזר. במקום לצמצם את הפשיעה - הם מקצצים בתוכניות למיגור הפשיעה".
6. בגלל שלנער ערבי יש פחות אופציות
"כשאתה חייל של משפחת פשע ואתה רוצח - אז אתה מקבל רכב מסוג רוביקון, ג'יפ שעולה 700 אלף שקל, ואז אתה מסתובב בכפר כאילו אתה מלך העולם. אז למה לך ללכת ללמוד ולעבוד?" אמר המפכ"ל לוי בראיון ל"7 ימים". ואכן, לעיתים הפנייה לעולם הפשע היא המוצא הקל והזמין של צעירים במגזר. בג'סר א-זרקא, למשל, נעצרו לפני מספר שבועות חברי כנופיה צעירים שעל פי החשד פשוט השתלטו על החוף בגן הלאומי "כפר הדייגים" שסמוך ליישוב – וגבו דמי חסות מהמבקרים. "זו רק דוגמה", מספרת עו”ד נסרין סלאמה, ראש תחום החברה הערבית בסניגוריה הציבורית. "קטינים וצעירים מהחברה הערבית מהווים חלק גדול מהפוגעים והנפגעים שאנחנו מייצגים. בג'סר א-זרקה יש שיעור גבוה של אוכלוסייה מתחת לגיל 19 שאין להם מענים ביישוב כמו רווחה, תעסוקה, חינוך, מסגרות בלתי פורמליות, מתנ"סים עם חוגים ופעילויות. אין להם בשביל מה לקום בבוקר, ובלית ברירה הם פונים לפשע. ברמלה, בלוד ובעוד ערים מעורבות יש גם היבט לאומני.
"לצעירים האלה יש חוסר אמון בממסד וחוסר שייכות לחברה הישראלית. הם מרגישים כאזרחים סוג ב'. וזו המלכודת שבה הם נתפסים על ידי אותם ארגוני הפשיעה, שמציעים להם כסף תמורת ביצוע משימות שבהתחלה הן לכאורה פשוטות".
כמו?
"מגיע אלינו צעיר שנתפס פעם ראשונה על אחזקת נשק. ביקשו ממנו להעביר אקדח ממקום למקום תמורת כסף. אם הוא לא יקבל מענה טיפולי במעצר הראשון, נקבל אותו שוב, הפעם על עבירה חמורה יותר. הוא כבר לא מפחד מהכלא, יש לו חברים שם, והוא עולה שם כיתה ומקבל דיפלומה. וככה זה ממשיך".
"היום יש לארגונים הערביים יותר חיילים, מוטיבציה, נשק וכוח אש", אומר עו"ד ירון גיגי, שרבים מלקוחותיו הם אנשי הארגונים הללו. "ויש תופעה נוספת: אנשי עסקים יהודים מעדיפים לפתור את הבירוקרטיה המשפטית שלהם באמצעות בוררים בעולם התחתון מהארגונים במגזר"
7. בגלל שהאזרחים הערבים לא סומכים על המשטרה
בסוף אוקטובר שעבר פורסם מדד האמון של המכון הישראלי לדמוקרטיה. המשטרה אמנם סבלה מצניחה תלולה באמון של האוכלוסייה היהודית (39% לעומת 58.5% בדצמבר 23'), אבל האמון בקרב האזרחים הערבים נמוך אף יותר, ועמד על 25% בלבד (לעומת 38% בדצמבר 23'). ללא אמון, האזרח לא יראה במשטרה כתובת. ללא אמון, הוא לא יבוא להתלונן על פשיעה. ללא אמון, הוא יפנה לגורמים מפשרים, כמו בוררי עולם תחתון, כדי לפתור את בעיותיו. ללא אמון, הוא לא יבוא להעיד ופשעים לא יפוענחו. זו אחת הסיבות העיקריות ששיעור תיקי הרצח המפוענחים במגזר הערבי נמוך מאוד לעומת המגזר היהודי. המפכ"ל לשעבר קראדי: "פשיעה נובעת ומתחילה קודם כל בכושר ההרתעה של המשטרה ואמון הציבור בה".
למה זה כל כך חשוב?
"כי אם יש 200 תיקי רצח לא מפוענחים - זה גורם לאיבוד כושר ההרתעה. הסיכוי שלך להיתפס הוא קטן, וזה מאיץ פשיעה. אין לך בולמי פשיעה. אין שיתוף פעולה של עדי ראייה ובעלי מידע, ולא ייתנו לך סרטונים ממצלמות האבטחה. גם לא יגישו תלונה, כי הם פוחדים שהמשטרה לא תגן עליהם".
אמנון בארי-סוליציאנו, מנכ"ל "יוזמות אברהם": "אחוזי הפענוח נמוכים כי זה לא בעדיפות המשטרה. אתה לא חשוב, אתה סוג ב' והיא לא תשמור עליך. מה שהמשטרה לא מבינה, שזה יתפוצץ לה בפנים: פשיעה זה כמו מזג אוויר, היא עוברת מאזור לחץ גבוה ללחץ נמוך".
8. בגלל סכסוכים בין שבטים בדואיים
כ-410 אלף בדואים חיים בישראל, מרביתם בדרום. במשך מאות שנים, התפתחה בפזורה הבדואית תרבות שהתבססה על השבט והחמולה, ורבים מהמאבקים ביניהם – בעיקר על טריטוריה – נפתרו בכוח הזרוע. חלק מהסכסוכים ההיסטוריים האלו לא נעלמו גם במאה ה-21, כשיותר ויותר מתושבי הפזורה עוברים ליישובי קבע. "ב-20 השנה האחרונות, הרקע לסכסוכים בין השבטים הוא על שטח ציבורי, וחלק על נקמות דם שלא נפתרו", אומר וואחיד אלסאנע, מנהל הביטחון הקהילתי ברהט, שמפעילה מרכז לגישור בסכסוכים כאלו. אלסאנע מכיר היטב, מקרוב, כמה מהסכסוכים האלו. "העבריינות הזו מתמקדת בחמולות שבטיות", הוא אומר.
וכיום, איפה מתרכזים הסכסוכים האלה?
"יש ארבעה סכסוכים בערערה, שניים בחורה, ויש גם בשגב שלום, בתל שבע, בלקייה וברהט".
המעבר מחיי נוודות ליישובי קבע – גם אלו שאינם מוכרים – יצר בקרב הבדואים משבר עמוק, בעיקר בנגב. "הצעירים מורדים בהנהגה", אומרת עו"ד נור אל-עטאונה, המרכזת של נושא החברה הבדואית במחוז דרום בסניגוריה הציבורית. "רובם באים מעוני וממשפחות פוליגמיות, לעיתים האבא מזניח את הילדים, והשבר הזה דומיננטי ומדרדר אותם לפשע. ריב שמתחיל בין ילדים מתפתח לסכסוך אלים בין משפחות. אם בעבר הייתה הודנה, הנוער של היום לא נותן מספיק משמעות להחלטה, הסמכות רופפת - ואז יש 'ווג'ע'".
המפכ"ל לשעבר אהרונישקי: "המפכ"ל צריך לקבוע סדרי עדיפויות וליישר את הגב. אסור לו להיכנע לדרישות של השר. את בן גביר מעניינים רק המנדטים. מהמגזר הערבי הוא לא יקבל, אז למה להשקיע בו כמו שצריך?"
המקרה האחרון של "ווג'ע" בפזורה היה החודש: ד"ר זיאד אבו-עאבד ז"ל (27), רופא מוערך בסורוקה, נורה כשנסע מהעבודה לביתו ברהט - ומת מפצעיו בביה"ח כשבועיים לאחר מכן. לפי המשטרה, מדובר בסכסוך בין שתי חמולות בדואיות, שבמהלכו כבר נרצחו שלושה בני אדם. ד"ר אבו-עאבד לא היה קשור ישירות לסכסוך. גם התיק הזה טרם פוענח.
9. בגלל מנהיגות רופסת של המגזר
אי-אפשר לפתור את המגזר הערבי עצמו מאחריותו למצב הפשיעה, ובוודאי שלא את מנהיגיו. תחושתם של האזרחים הערבים היא חד-משמעית: בסקר שנערך בינואר השנה עבור לפ"מ (לשכת הפרסום הממשלתית) 95% מערביי ישראל הגדירו את מצב הפשיעה כ"חמור", כש-86% מהם אף הגדירו אותו "חמור מאוד". אלא שמלבד כמה ח"כים ומנהיגים בודדים – כמו ח"כ מנסור עבאס, למשל – ההנהגה הערבית ממעטת יחסית לעסוק בנושא הפשיעה. מבחינת רבים מהם, המדינה היא זו שצריכה לטפל, והיא בלבד. "אחת הסיבות להשתוללות האלימות במגזר היא הרמת ידיים מצד המנהיגות הערבית וראשי הציבור, עד כדי כניעה בפני המצב", אומר אלון אביתר, פרשן לענייני ערבים וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "הם יושבים בפינה ולמעשה זורקים את הכדור למגרש הלאומי. גם ראשי השלטון המקומי ברשויות הערביות הפכו לחלשים ומורתעים, הם תופסים את התפקיד שלהם כסדרני עבודה וכפקידים במקרה הטוב, ולא כמי שאמור להנהיג ולהיות בראש המאבק, כאילו הם לא קשורים לאירוע. חלקם חוששים על עצמם ועל משפחותיהם".
המפכ"ל לשעבר אהרונישקי טוען שהטלת האחריות הזו על המדינה מחלחלת גם לשוטרים עצמם. "הם אומרים: זאת לא האחריות שלנו, מה אתם רוצים מאיתנו?"
אז של מי?
"מבחינתם? זו אחריות של המשרד, הממשלה, המדינה. מישהו אחר, לא אנחנו".
עו”ד ראויה חנדקלו הייתה עד לאחרונה מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות של ועד ראשי הרשויות הערביות. היום היא עומדת בראש "אילאף", המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית. "השאלה הזאת, ‘איפה המנהיגים הערבים’, אף פעם לא נשאלת ביישובים יהודיים", היא אומרת. "שם זה ברור מאליו שמי שאחראי לביטחון התושבים היא המדינה. בדרך כלל השאלה הזו מגיעה יחד עם השאלה: למה אתם לא יוצאים להפגין?"
למה באמת?
"כי הכלי הכי בסיסי בדמוקרטיה, מחאה ציבורית, הפך אצלנו לכלי מסוכן. המשטרה מדכאת מחאה של אזרחים ערבים. אנשים חוששים להיחשף, להיעצר, לפגוע בפרנסה או במשפחתם. כאשר פחד ואיום הם חלק מהיום-יום, מחאה המונית אינה בחירה פשוטה. למרות זאת, המנהיגות הערבית נמצאת בחזית, רק שהחזית הזו נמצאת תחת אש".
נדמה שרבים מהם בורחים מהנושא, או בכלל עוסקים בכיבוש וכו'.
"אני מסכימה שאפשר וצריך לעשות יותר. האחריות של המנהיגות היא להוביל מאבק ציבורי נחוש ומתמשך מול מדיניות שמאפשרת לארגוני פשיעה לשלוט בשטח, ובמקביל להיאבק בנרמול הפשיעה והתסכול של האזרחים הערבים. וזו משימה לא קלה".
10. בגלל שנושא הפשיעה המשתוללת במגזר הוא בתעדוף נמוך של השר לביטחון לאומי
בשנה שעברה נרצחו 230 אזרחים ואזרחיות ערבים כתוצאה מהפשיעה במגזר. השנה הנוכחית טרם הסתיימה, אבל מספר הנרצחים הערבים כבר חצה את רף ה-210, ורק השבוע נרצחו בעראבה ובכפר קרע שני נערים. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מרבה לדבר על משילות, ונוהג לבקר כמעט בכל זירת פיגוע טרור. לעומת זאת, לזירות רצח במגזר הוא ממעט מאוד להגיע, גם כאשר הנרצח איננו ערבי. כך למשל, כאשר לפני כשבועיים במהלך ירי פרוע בכביש 443 נרצחו שני בני אדם, השר לא הופיע בזירה, גם לא כאשר התברר שאחד מהנרצחים, סרגיי מתתוב ז"ל, הוא עובר אורח תמים, מהנדס מחדרה שפשוט נקלע עם רכבו לכביש במרכז הארץ שעליו ה"משילות" כנראה פחות חלה.
8 צפייה בגלריה
המהנדס סרגיי מתתוב ז"ל, אחד הקורבנות, שנרצח בעת נסיעה תמימה בכביש 443
(צילום: אלבום פרטי)
במקום טיפול עומק, כמו למשל להפוך את העולם כדי להקים את יחידת חאמי אל-קאנון, השר מעדיף פעולות שמצטלמות היטב. בסוף השבוע שעבר, למשל, בעקבות תלונות תושבי זכרון יעקב – אגב, עיר מגוריו של המפכ"ל – על ירי מהכפר השכן פורדייס, התגובה הייתה יצירת מחסום באחת הכניסות לעיר. המפכ"ל לשעבר אהרונישקי: "בזמני לא הייתי צריך ששר המשטרה יגיד לי לטפל בפשיעה. המפכ"ל צריך לקבוע סדרי עדיפויות, וליישר את הגב. אסור לו להיכנע לדרישות של השר, אבל המשטרה, במקום לקחת אחריות ולטפל, נשענת על שר שלא הוא זה שצריך לקבוע ולהחליט. את בן גביר מעניינים רק המנדטים. מהמגזר הערבי הוא לא יקבל, אז למה להשקיע בו כמו שצריך?"
אבל הוא אומר שהוא פועל נגד בנייה לא חוקית, עושה מבצעים לתפיסת נשק.
"כשקורים אירועים יש נטייה לעשות מבצע. שמים כמה מאות שוטרים לתקופה קצרה, שמחפשים נשק או מבצעים מעצרים, וזהו. אבל זאת צריכה להיות שגרת הפעילות. לטיפול בפשיעה במגזר יש כל כך הרבה תוכניות, מחקרים ומודלים שכולם מוכנים – לא צריך להמציא את הגלגל, רק צריך להחליט שרוצים. אם לא יקום מישהו בממשלה, ידפוק על השולחן ויגיד: אלו התוכניות שלנו ואלו היעדים ותתחילו לטפל בזה – זה לא יקרה".
המפכ"ל לשעבר קראדי מסכם: "בן גביר לקח מערכת מצוינת שעבדה וטיפלה והגיעה להישגים, חיסל אותה לגמרי בגלל עניין פוליטי - ומדבר על ריבונות ומשילות. כשאני שומע שבן גביר ריכז את כל הממ"זים ונתן הוראה להנמיך את הדציבלים במסגדים, במקום לטפל בבעיית הפשיעה, את מי זה מעניין? מי שחושב שיכולים לשתוק לרמת האלימות 'כי זה אצלם' ו'שירצחו האחד את השני', בזמן שנרצחים גם חפים מפשע - לא מבין שמהר מאוד זה יבוא אליו".
