עם חזרת החטופים החיים חזרו גם כמה מנדטים יקרים לעמודת הליכוד בסקרים. אלקטורלית, לא היו ימים טובים כאלה לנתניהו מאז ערב המלחמה. גם לא אחרי התקיפה באיראן. מבחינתו תיקו יספיק. הוא לא צריך לנצח בבחירות אלא לוודא שאף אחד אחר לא ניצח. ובסקרים, כרגע, לאף אחד אין 61.
חלק מראשי גוש רל"ב כבר הכריזו שלא יסכימו שוב לקואליציה שנשענת על רע"מ, אבל נוכח ההתפתחות הזאת, בימים האחרונים דנים שם באפשרות ביניים: תיאורטית, אם המפלגות הערביות יימנעו או פשוט לא יגיעו למליאה, הם יוכלו לנסות להשביע ממשלת מיעוט בכנסת. זה לא הסדר שנועד להאריך ימים אלא רק להחליף את מי שיושב בלשכת ראש הממשלה לתקופת המעבר, בדרך לעוד בחירות. בפרק הזמן הזה הם מן הסתם ינסו להקים ועדת חקירה ממלכתית או לצרף עוד מפלגה כדי למנוע את הגלישה החוזרת אל הקלפיות. כמה מראשי המפלגות רואים בכך מוצא הכרחי, אבל מודעים לחיסרון המובנה: גם אם הח"כים הערבים פשוט לא יופיעו במליאה, בנט וחבריו יואשמו שוב בשת"פ איתם, מה שממילא יתדלק את הקמפיין של נתניהו בסיבוב הבא.
כדי לחסוך תרחיש כזה, ולשבור את התיקו בסקרים, מפעיל בנט לחצים כבירים על איזנקוט. למרות שגם הסקרים בינתיים לא מראים שהשלם מביא יותר מסך חלקיו (אבל גם לא פחות), בנט משוכנע שמפלגה שתעקוף באופן משמעותי את הליכוד בסקרים תקרין החוצה: גם לטראמפ, גם לשומרי הסף השונים שנמצאים תחת לחץ, וגם לציבור, שיתחיל לנוע מגוש לגוש.
מעבר לתזה הזאת, האינטרס שלו ברור: חבירה של איזנקוט אליו תעניק לו הכרעה סופית כמנהיג גוש רל"ב ומועמד לראשות ממשלה, ראש בראש עם נתניהו. איזנקוט גרס אחרת: לשיטתו, איחוד מוקדם ישחוק את ההתלהבות הראשונית וייתן לליכוד זמן רב יותר לטווח אותם. יו"ר "ישר!" חשש משחיקה של האיחוד, ונשחק בעצמו. כשיצא לדרך לפני חודשיים היו לו 12 מנדטים בסקרים, היום הוא על שבעה אצל אותם סוקרים. באחד מהם רשם אפילו ארבעה מנדטים, עמוק בתוך אזור הסכנה שהוא עצמו הגדיר: כל מפלגה של 4-5 מנדטים תיאלץ לפרוש מהמרוץ. זו לא הפעם הראשונה שאיזנקוט מציף רף שמתנגש בו: כך היה גם כשאמר בליל הקמת המחנה הממלכתי שהמינימום לראשות ממשלה הוא 12 מנדטים. בדיוק המספר שקיבלו בקלפי.
ובכל זאת הוא עדיין מחוזר, גם על ידי בנט וגם על ידי לפיד. יו"ר יש עתיד רמז בעבר שאם יצטרך, הוא ייתן לאיזנקוט את המקום הראשון. אבל ספק אם ההצעה בתוקף. בסקרים האחרונים לפיד התחזק, ועמודת המנדטים שלו גבוהה כרגע משל איזנקוט. גם המחיר אצל בנט כנראה פחות אטרקטיבי מלפני חודשיים. בסוף הם יתחברו, כנראה לבלוק של יותר ממפלגה אחת. השאלה המעניינת היא מי יתחבר קודם עם מי, ובאיזה סדר.
איזנקוט מבהיר בכל הזדמנות שהשיקול המכריע יהיה היכולת לנצח בבחירות. אפשר להאמין לו. הביוגרפיה שלו רצופה ויתורים אישיים - גם על הרמטכ"לות, לבני גנץ, גם על מיקומים בפוליטיקה - שוב לגנץ, ולסער. אז למה בכל זאת הוא מחכה? כנראה כי עוד לא ויתר על האפשרות להיות מספר 1 בעצמו. בסביבתו חושבים שדווקא הוא, אם יסומן כמנהיג הגוש, יוכל להביא מצביעים מאזורים שאחרים יתקשו. הביוגרפיה האישית שלו - גולנצ'יק, רמטכ"ל, פריפריה ‑ כוללת גם סעיפים שהוא נמנע מלנופף בהם: בן ליוצאי מרוקו ואב שכול מהמערכה האחרונה. בסקרים שבודקים סנטימנטים הוא אהוב ומעורר פחות התנגדות גם בקרב תומכי הממשלה. בינתיים זה לא מתורגם למנדטים.
