על קיר מתחם העבודה של תוכנית ארז באוניברסיטת תל-אביב מתנוססת תמונת קצין גבה קומה, מבטו מהורהר ובידו רובה אם-16 קצר ללא רצועה. זהו תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, שנפל ברצועת הביטחון בלבנון ב-28 בפברואר 1999. גרשטיין היה מח"ט גולני ומפקד יק"ל, אגדה בחייו ובמותו, והתוכנית נקראת על שמו.
באותו מתחם, פינת הנצחה נוספת. שולחן קטן שעליו דגל ישראל, ורד אדום אחד וזר שושנים לבנים, נר נשמה ותמונת לוחם מצדיע. סג"מ איתי יעבץ ז"ל, חניך תוכנית ארז בשלב מתקדם של ההכשרה, נפל בקרב ברפיח בחודש שעבר, בזמן שהיה מסופח לחטיבת הנח"ל. יום לאחר מכן היה אמור לצאת מרצועת עזה ולהתחיל את השנה השנייה ללימודיו האקדמיים. ועכשיו, כשחבריו יישבו עם הלפטופים ללמוד בפינת ה-WeWork המושקעת, או יכינו קפה במכונת האספרסו שבמטבחון, תזכיר להם דמותו של יעבץ ‑ ממש כמו זו של גרשטיין - למה הם כאן ומדוע בחרו להקדיש שלוש שנים וחצי מחייהם כדי להפוך לקצינים בצבא היבשה.
מעל מרחפת דמותו של חלל נוסף: סמל גיא בזק ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר בקרב על קיבוץ כיסופים. אביו הוא תא"ל (מיל') יובל בזק, גולנצ'יק מבטן ומלידה, שעומד בראש התוכנית מאז צאתה לדרך. כשגרשטיין היה מח"ט גולני, יובל שירת תחתיו כמג"ד 51. בנו הלך בעקבותיו ושירת כלוחם באותו גדוד. חניכי המחזור הראשון של תוכנית ארז, ובהם יעבץ, השתתפו בהלווייתו.
ב-19 באוקטובר, היום שבו נפל יעבץ, הגעתי לטקס סיום מסלול הקומנדו של חניכי הפלוגה הצעירה יותר, שנערך באנדרטה של חטיבת הראל ביישוב הר אדר שבהרי ירושלים. לפני הטקס נטעו הלוחמים עצי ארז על גבעה סמוכה. אחד מאנשי הסגל קרא לי הצידה ואמר בלחש: "אני מניח שכבר שמעת שנפלו הבוקר שני לוחמים ברפיח. אל תגיד כלום, החבר'ה פה עוד לא יודעים, אבל אחד מהם הוא חניך בפלוגה הבוגרת של ארז".
בתום אירוע הנטיעות נשא בזק נאום קצר, מסתיר את סערת נפשו. "אני מאחל לכולנו שנזכה לראות את העצים האלה גדלים ומתפתחים, וכך גם אתכם צומחים ומתקדמים בשדרת הפיקוד של צה"ל", סיכם את דבריו. גם בטקס שנערך אחר כך למרגלות האנדרטה, מול החניכים הנרגשים בכומתות האדומות וההורים הנרגשים לא פחות, הקפידו הנואמים לא לחשוף את מה שנאסר עדיין לפרסום.
עם סיום הטקס קרא מפקד הפלוגה, רס"ן מ', לשניים מהחניכים שהתחילו את המסלול בפלוגה הבוגרת ועברו לפלוגה הצעירה בעקבות פציעה, ולפיכך הכירו אישית את יעבץ. "כשבישרו לנו שהוא נפל הייתי בשוק", מספר סמ"ר נ'. "כמה שבועות קודם לכן נפל ברפיח חבר שהיה איתי שנתיים במכינת עלי, סגן איתי בן-יצחק ז"ל, לפני שנה נפל בלבנון סרן בן-ציון פלח ז"ל, שהיה איתי שלוש שנים בפנימייה הצבאית בחיפה, ועכשיו גם יעבץ. נמאס לי לשמוע על חברים שנהרגים".
התוכנית נקראת על שם תא"ל ארז גרשטיין, שנפל בלבנון ב-99': "חלק מהפיקוד הקרבי, כך לימד אותנו ארז, זה לדעת להתמודד עם שכול, לטפל בחיילים ולהמשיך קדימה"
כשבזק הבחין בחניך שהכיר את יעבץ יושב בצד ובוכה, בעוד הוריו מנסים לנחמו, הוא ניגש אליו וחיבק אותו. אחר כך סיפר על תחושותיו: "כששכלתי את גיא, זה היה בהתחלה של מחזור א' בתוכנית ארז. ההורים באו ואמרו לי: 'איבדת בן, אבל יש לך 60 ילדים חדשים'. והיום אני מרגיש שאיבדתי עוד בן. זו היכרות של יותר משנתיים, היכרות אישית, עמוקה. והתפקיד שלנו, כתוכנית ארז, הוא לעבור את זה יחד. חלק מהפיקוד הקרבי ‑ כך לימד אותנו ארז גרשטיין - הוא לדעת להתמודד עם שכול. ללוות ולחבק את המשפחות, לטפל בחיילים ולהמשיך להוביל אותם קדימה. זה מה שאנחנו עושים עם החניכים שלנו. הם קבוצה מאוד חזקה, מאוד מלוכדת, ואני בטוח שהם רק יתחזקו מזה".
הוא מדבר מניסיון ‑ לא רק של אב שכול אלא גם של לוחם שאיבד חברים: "חמישה חודשים לפני 7 באוקטובר, ביום הזיכרון, הלכתי עם גיא, כשהוא פעם ראשונה במדים, למשפחות של חברים שלי שנפלו. למשפחת אליאל בכפר תבור (סמ"ר יוסי אליאל ז"ל, לוחם סיירת גולני, נפל בקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה. אחיינו, סרן אליאל בן יהודה ז"ל, נפל בלבנון השנייה - י"ק), למשפחה של חוסיין בג'וליס (סא"ל חוסיין עמאר ז"ל, מג"ד 12 של גולני, נפל בהיתקלות בדרום לבנון - י"ק), ולמשפחה של גרשטיין בקיבוץ רשפים. רציתי שיכיר את המורשת שלהם. לא דמיינתי שתוך זמן כל כך קצר הוא יהפוך לחלק מהתמונות האלה על הקיר, ושאנחנו נהפוך ממנחמים למנוחמים. אבל אלה החיים, זה לא נתון לבחירתנו. אנחנו יכולים לבחור רק איך להתמודד".
אין להשוות כמובן בין אובדן של בן לאובדן של חבר לצוות או של פקוד, אבל עדיין דרושות תעצומות נפש כדי להמשיך הלאה אחרי שעמדת על קברו הטרי של אח לנשק. ואכן, שבוע אחרי נפילתו של איתי יעבץ, וכמה ימים אחרי שליוו אותו לקבורה בבית העלמין במודיעין, החלו חבריו לפלוגה את שנת הלימודים השנייה באוניברסיטת תל-אביב ‑ אחד השלבים המתקדמים בהכשרתם של חניכי ארז.
איך יוצרים לוחם מובחר
קצת קשה למתג את תוכנית ארז. אפשר לקרוא לה "קורס טיס של זרוע היבשה" (היא ארוכה ממנו, כאמור שלוש שנים וחצי, אם לוקחים בחשבון גם את קורס הקצינים). אפשר להשוות אותה לווסט-פוינט, האקדמיה היוקרתית לקצינים של צבא ארצות-הברית. אבל שתי ההשוואות אינן מדויקות.
התוכנית, כפי שנכתב בלוח הזיכרון לארז גרשטיין, "מאתרת ומכשירה מלשב"ים בעלי כישורי מנהיגות גבוהים, ומייעדת אותם לשירות בתפקידי מ"מ ומ"פ ביחידות המבצעיות של היבשה. היא משלבת הכשרה צבאית מקיפה עם לימודים אקדמיים ומדגישה ערכים של מנהיגות, מקצועיות ואהבת הארץ ‑ שאפיינו את ארז גרשטיין".
המחזור הראשון, פלוגת איתי, החל את המסלול בספטמבר 2023, והמשיך בו גם אחרי פרוץ המלחמה. המחזור השני, פלוגת ברק, החל שנה אחר כך, ובימים אלה עושה המחזור השלישי את צעדיו הראשונים. החניכים מאותרים דרך יום סיירות ועוברים גיבוש של יחידות מיוחדות. עוד לפני גיוסם הרשמי הם עוברים פרק קד"ץ (קדם-צבאי) בן שלושה חודשים, שבמהלכו יעשו פסיכומטרי ויקבלו טעימה ראשונה של חיי צבא.
סמ"ר נ': "ביומיים הראשונים שלנו באוניברסיטה כמעט כל מרצה התחיל את השיעור ב'תסבירו לי מה זו כמות החיילים שיושבת פה'. ואז אתה מפרט במשך רבע שעה מהי תוכנית ארז"
השלב הבא הוא טירונות חי"ר בבסיס האימון החטיבתי של גולני. הם ממשיכים לבית הספר לקומנדו במתקן אדם, שם יעברו מסלול בן שמונה חודשים במקביל לפלוגות ההכשרה של אגוז, מגלן ודובדבן. "החניכים רוכשים שם את כל הכלים המקצועיים של לוחם מובחר ‑ ניווטי בדד, לוחמה בטרור וכדומה", מסביר מפקד יחידת ארז, סא"ל א' (לתוכנית יש מינהלת אזרחית, שבראשה יובל בזק, וסגל פיקוד צבאי). "בהכשרת הקומנדו משולבים שישה 'שבועות ארז' שהם ייחודיים לתוכנית, וכוללים נושאים כמו מנהיגות, פיקוד על רק"מ (רכב קרבי משוריין, י"ק), חבלה ותעסוקה מבצעית".
בתום השנה הראשונה הם מוסמכים גם כמפקדים, ולאחר מכן מתחילים החניכים את התואר הראשון באוניברסיטה. שלא כמו סטודנטים רגילים, חניכי ארז נמצאים במסגרת צבאית מלאה. הם מתגוררים בשתי קומות שהוקצו להם במעונות הסטודנטים, מסתובבים על מדים ‑ גם בשיעורים ‑ וסדר היום שלהם כולל מסדרים ומד"סים. "ביומיים הראשונים שלנו כאן, כמעט כל מרצה התחיל את השיעור ב'תסבירו לי מה זו כמות החיילים שיושבת פה'. ואז אתה מסביר במשך רבע שעה מה זו תוכנית ארז", מספר סמ"ר נ'.
הלימודים מתפרסים על פני שנתיים במקום שלוש, לכן הם אינטנסיביים מאוד. מדובר בתואר דו-חוגי: לימודים כלליים במדעי הרוח, בדגש על צבא וביטחון, וחוג נוסף לבחירה מתוך ארבעה: ניהול, המזרח התיכון, מדעי המדינה או מדעים דיגיטליים להייטק.
חופשת הסמסטר הראשונה מוקדשת לרכישת הסמכות מתקדמות במגוון תחומים: שבועיים וחצי בבית הספר להפעלת אש בשבטה, שבועיים וחצי בבית הספר לשריון, ושבוע חבלה בבית הספר להנדסה צבאית. בחופשת הקיץ כבר יודעים החניכים היכן ישובצו בעתיד כמפקדי מחלקות, וכל אחד מהם מסתפח למשך חודש ליחידה שבה ישרת. בשלב זה הם מחליפים את הכומתות האדומות באלה של החטיבות או החילות הרלוונטיים. החניכים המיועדים לשריון, להנדסה או לתותחנים עוברים באותו זמן את קורסי הפיקוד המקצועיים של אותו חיל. בתום הפרק הזה יתחילו את שנת הלימודים השנייה, שבמהלכה יצטרפו מעת לעת ליחידות שאליהן הם מיועדים. בסיום התוכנית, שלוש שנים אחרי גיוסם, ייצאו לקורס קצינים.
תגיות שהורווחו ביושר
עם תחילת שנת הלימודים הנוכחית התקיים במרכז צימבליסטה באוניברסיטה מעמד מרגש שבו העניקו מפקדי הצוותים את תגיות שלושת הפסים לחניכי הפלוגה הבוגרת, שתיקרא מעתה "פלוגת איתי", ואלה העניקו את תגיות שני הפסים לחניכי הפלוגה הצעירה יותר, פלוגת ברק, שסיימה את מסלול הקומנדו ומתחילה את שנת הלימודים הראשונה.
סמ"ר א', חברו לפלוגה של איתי, נשא דברים בשם החניכים. בן 22 מירושלים, לראשו כומתת כפיר, החטיבה שאליה סופח למשך חודש בלחימה בעזה ואליה הוא מיועד להגיע בעתיד כמפקד מחלקה. "השנה יש זוג תגיות תלת-פס שהורווחו ביושר ולא יילבשו", אמר. "נזכור ונוקיר את רוחו של איתי, וניתן לה להוביל אותנו מעתה והלאה. באופיו החוגג, בעמידתו על עקרונותיו מהכיסא הצדדי בבניין גילמן ליד הלוח, ברצון שלו להיות כמה שיותר עם הצוות, גם כשהיד שלו הייתה שבורה, גם כשהיה קשה".
מפקד התוכנית סא"ל א': "היו חניכים שעזבו אותנו כי הם רצו להילחם. אני אומר לחניך כזה, 'יהיו מספיק מלחמות בשכונה שלנו'. אבל הוא רוצה עכשיו, ואני לא יכול למנוע ממנו"
על הקיר הוקרנה מצגת עם תמונות של איתי מההכשרה. "כשהתחלנו לחשוב על המעמד הזה, חשבנו שיהיו פה מאה לוחמים", אמר יובל בזק לחניכים, 99 במספר. "והאמת? יש פה מאה. איתי ממשיך להיות איתנו - באימונים, במד"סים, בלימודים, בלב. גיא שלי היה מאוד דומה ליעבץ - בשטותניקיות, במנהיגות, ברוח, ואנשים מסוגם אף פעם לא נעלמים. הם ממשיכים לחיות בלבבות, להיות נוכחים, להשפיע".
איתי יעבץ סופח לגדוד 932 של הנח"ל ונהרג מירי נ"ט לצד מפקד הפלוגה, רס"ן יניב קולא ז"ל. את חבריו לפלוגה פגשתי יומיים אחר-כך במתקן אדם, לשם הגיעו כדי להזדכות על ציוד הלחימה בתום הסיפוחים ליחידות ולקראת החזרה לאוניברסיטה. הפעם הראשונה שבה נפגשו כפלוגה בתום פרק הסיפוחים הייתה בהלוויה של איתי.
סמ"ר ע', בן 22, תושב עמק חפר, אומר שהאסון חיזק אצלו את תחושת השליחות: "יעבץ מאוד חסר לנו, אבל זה נותן לי דחף להמשיך ולהצטיין ולהגשים את המטרה שבשבילה אני כאן ‑ להוביל אנשים בקרב".
"איתי ואני היינו חברים מאוד טובים וזו הרגשה מוזרה להמשיך בלעדיו ‑ לבוא לפה ביום זיכויים ויעבץ לא איתנו, ללכת לאוניברסיטה ויעבץ לא איתנו", מוסיף סמ"ר א"נ, בן 20, המתגורר באחד ממושבי הנגב המערבי. "אבל כולנו יודעים שלמרות הכאב, צריך להמשיך לאורו ולדחוף יותר חזק. הוא איתנו גם אם הוא לא איתנו".
כמו איתי, גם א"נ מיועד לחטיבת הנח"ל. את תקופת הסיפוח עשה עם גדוד 931 בעיר עזה במסגרת מרכבות גדעון ב'. סמ"ר א', המיועד לכפיר, לחם בעזה עם החטיבה המנומרת, וכשהחלה הפסקת האש עברו להחזיק את הקו הצהוב באזור חאן-יונס. סמ"ר ע' מיועד לגדוד 202 של הצנחנים, ועשה איתם את תקופת הסיפוח בקו בחברון. "בהתחלה התבאסנו להיות באיו"ש ולא בעזה", הוא מודה, "אבל בסוף זה השתלם, גם כי החיכוך שם מאוד גבוה וגם כי עשינו דברים שלא נוגעים בהם כמעט בהכשרה. כשאתה צמוד למ"מ או למ"פ אתה מבין באמת מה זה להיות מפקד בלחימה".
אגב, הסיפוח ליחידות לא היה ההתנסות הראשונה שלהם בגזרות הלחימה. במהלך המסלול עשו פעילות מבצעית ביהודה ושומרון, נכנסו לעזה ואפילו השתתפו במבצע איתור אמל"ח בלבנון עם גדוד 12 של גולני.
כדור בחזה, מעל השכפ"ץ
כמי שהחלו את הכשרתם זמן קצר לפני 7 באוקטובר, ענני המלחמה מרחפים מעליהם כל העת. רבים מהם חשו תסכול מכך שהם חובשים את ספסלי האוניברסיטה כשחבריהם נלחמים. "היו חניכים שעזבו אותנו כי רצו ללכת להילחם", מספר סא"ל א'. "אני מעריך מאוד את הרצון הזה".
מה אתה אומר לחניך כזה?
"אני אומר לו, 'עוד יהיו מספיק מלחמות בשכונה שלנו'. אבל הוא רוצה עכשיו, ואני לא יכול למנוע ממנו. אנחנו יחידה התנדבותית".
א"נ מכיר את התחושה: "בשנה הראשונה באוניברסיטה לא ידעתי אם אני רוצה להמשיך, כי הרגשתי שלא בשביל זה אני נמצא בצה"ל. אנשים שאתה מכיר נלחמים, ואתה רוצה להצטרף ולתרום את חלקך. אבל בסוף אתה מבין את המטרה של התוכנית, ושצריך לעבור דרך מסוימת כדי להיות במקום שמייעדים אותך אליו".
כמעט כל מפקדי התוכנית לחמו בעזה ובלבנון. אחד מהם היה סרן יהל גזית ז"ל, שפיקד על אחד הצוותים בקד"ץ. ב-4 בדצמבר 2024 הוא נפל ברצועת עזה כסגן מפקד פלוגת טנקים בחטיבה 188.
מפקד המגמה הקודם, שאחראי על החניכים בזמן לימודיהם באוניברסיטה, הוא רס"ן א', סגן מפקד גדוד 101 של הצנחנים בשנה הראשונה של המלחמה. מחליפו גדל בסיירת גולני, לחם בחרבות ברזל כקצין מילואים בחטיבה, וחזר לשירות קבע.
מפקד הפלוגה הצעירה יותר של ארז, רס"ן מ', אף הוא גולנצ'יק. ב-7 באוקטובר שהה במוצב כיסופים כקצין האג"מ של גדוד 51. כשחדרו המחבלים למוצב, יצא להילחם. לפני כן עוד הספיק לראות בפעם האחרונה את גיא בזק. "בשלב מסוים אני חוטף כדור בחזה, ממש מעל השכפ"ץ הקרמי, מצליח לירות עוד כמה כדורים ומתמוטט", הוא מספר. "גם הסמג"ד שהיה איתי נפצע. החילוץ והפינוי שלנו הוא סיפור גבורה". הוא היה מאושפז כחודש בסורוקה ועוד שמונה חודשים בשיקום יום בהדסה הר הצופים. "חזרתי ישר לתפקיד הזה. הניצחון שלי הוא לחזור לצבא ולהכשיר את דור המפקדים הבא".
ניסיונם הקרבי של המפקדים הוא לא עוד בונוס אלא נדבך מרכזי בהכשרה. מספר על כך סמ"ר י', 21, חניך פלוגת ברק: "מפקד הצוות שלי היה קצין ביהל"ם במלחמה ועבד צמוד עם הרבה יחידות בעזה ובלבנון. הוא מעביר לך המון ידע מהחוויות האישיות שלו, דברים רלוונטיים וחשובים. לפעמים הוא אומר: 'נכון, זה התו"ל (תורת הלחימה - י"ק), אבל בשדה הקרב זה לא תמיד עובד ככה'. כך גם לגבי רס"ן מ', המ"פ, ושאר המפקדים".
מפקד הפלוגה הצעירה רס"ן מ': "ב-7 באוקטובר חטפתי כדור במוצב כיסופים. אחרי האשפוז חזרתי ישר לתפקיד הזה. הניצחון שלי הוא להכשיר את דור המפקדים הבא"
י', כמו עוד שישה מחבריו לפלוגה, התגייס בכלל לשריון. "בסוף הטירונות הייתי מצטיין והציעו לי לעבור לארז", הוא מספר. "יש גם אצלנו כמה שהתחילו בכפיר, בנח"ל ובגבעתי. כל מי שהגיע מיחידה אחרת, מיועד לחזור אליה בתור קצין".
סמ"ר נ', חברו לפלוגה, הוא סיפור בפני עצמו. נ' ואחיו הם תאומים זהים, היו יחד בפנימייה הצבאית בחיפה ובמכינה, והתגייסו יחד למחזור הראשון של ארז. אחרי כחצי שנה יצאו לקורס צניחה, שבמהלכו נפצע נ' וריסק את רגלו. אחרי שמונה חודשי שיקום חזר לארז, אך נאלץ לעבור לפלוגה הצעירה יותר. אמם של השניים, שאת זהותה לא ניתן לחשוף כאן, הופיעה כנערה באחד הצילומים המפורסמים והאיקוניים בתולדות המדינה.
לא להתעפץ בשיעור
אף שחניכי הפלוגה הצעירה, שסיימו את מסלול הקומנדו, הולכים עם כומתות אדומות ונעליים אדומות, רוח גולני תופסת פה מקום מרכזי. גרשטיין פיקד על החטיבה החומה. בזק היה סמח"ט. סגנו במינהלת התוכנית, אל"מ (מיל') עידן גלילי, היה קצין השלישות של גולני במלחמת לבנון השנייה, תחת פיקודו של המח"ט דאז וסגן הרמטכ"ל כיום, אלוף תמיר ידעי. גלילי גם היה זה שיזם את התוכנית והציע את הרעיון לידעי עם מינויו למפקד זרוע היבשה. ידעי, שהיה מ"מ בגולני כשגרשטיין היה מג"ד, החליט שהתוכנית תיקרא על שם מפקדו הנערץ.
מורשתו של גרשטיין היא חלק בלתי נפרד מהתוכנית. "בתחילת המסלול כל אחד מקבל את הספר של אודי ערן 'תמצית געגוע ‑ סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון'", מספר סמ"ר א'. "בכל שנה יש לנו 'יום ארז', שבו אנחנו מגיעים לקיבוץ רשפים, נפגשים עם אנשים שהכירו אותו ומשתתפים באזכרה. ואתה יכול לראות בכניסה למתחם שלנו במתקן אדם שלט עם משפט שלו: 'מי שלא רוצה לנצח, לא צריך להשתתף'".
זה בא לביטוי גם בחיי היום-יום. "אתמול למשל הייתה לנו שיחה עם מפקד המגמה והוא אמר לנו שגם באוניברסיטה צריך לפעול לפי הערכים של ארז", מוסיף א'. "'אתה מתעפץ בשיעור או בודק את הטלפון? תשאל את עצמך אם זה תואם או לא תואם לדמותו של ארז גרשטיין'".
אחרי האסון שפקד את יובל בזק, גם המורשת של בנו גיא היא חלק מההכשרה. "הוא לקח את כל הפלוגה לכיסופים והעביר לנו את כל מורשת הקרב של הבן שלו", מספר א"נ. "הוא עבר איתנו בכל המקומות שגיא נלחם בהם עד שנפל".
וכשישבתי עם יובל ליד שולחן פיקניק באתר ההנצחה של חטיבת הראל, כמה שעות אחרי שאיבד את אחד מפקודיו, הוא סיפר לי מהי מורשתו של גיא, בן 19 בנופלו: "יוצאים 15 חבר'ה מהמוצב, בקושי עשרה חודשים בצבא, רצים לתוך האש בנחיתות מספרית, בנחיתות של אמל"ח ‑ גיא יצא אפילו בלי מיגון ‑ ומונעים בגופם, תוך כדי לחימה הרואית, טבח הרבה יותר גדול בקיבוץ כיסופים. גיא היה הקלע של הכוח. הוא זיהה את המחבלים בכניסה הדרומית ופתח באש. בתחקיר הקרב שיחררו סטנוגרמה של מחבלי חמאס שמדווחים שהם כבר שעה בתוך האירוע ולא יכולים לזוז כי יש צלף שהרג להם ארבעה ופצע עוד כמה. הם התכוונו לגיא.
"אני מגיע לכיסופים אחרי 7 באוקטובר, הולך לעמדה שהוא שכב בה ורואה על הרצפה 30-40 תרמילים, ומדמיין את הילד הזה מכניס אותם לכוונת אחד-אחד. למעשה, מנטרל כוח של חמאס. ואחר כך הגל השני נכנס לשכונה הצפונית והם מנהלים לחימה בשטח בנוי. וגיא קדימה, הוא והצמד שלו, ובשלב מסוים הבן זוג שלו נפצע. וגיא מטפל בו תחת אש. ואז מסתער קדימה וחוטף צרור וכדור פוגע לו בלב. ומה שמחזיק את החבר'ה שלו באותן שעות קשות זה המקצועיות והרעות והרוח של גולני. ואת הערכים האלה אנחנו מנחילים לדור הבא של המפקדים".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.11.25
