מעדיפה סקי. מאוהבת באלפים הצרפתיים וחולמת על המסלול האדום של המתקדמים. מה שאני אוהבת בספורט הזה היא העובדה שאין לי כסף לטוס לשם, אין לי איפה לאפסן מגלשיים ומעולם לא עשיתי סקי, גם לא במסלול של המתבוננים. והנה, עכשיו גם שחייה בים הפתוח ירדה מהפרק. אין לתאר כמה לא הייתי רוצה להיות נעה איתיאל, האינדיאנה ג'ונס שמצאה לא את ארון הברית או את הגביע הקדוש, אלא את הראיה המפלילה בסרט החדש והרע שבתוכו אנחנו נמצאים.
אבל נעה דווקא נראית מבסוטה. ובצדק. בזמן שכל גברברי החוף האמביציוזיים הסתובבו טרוטי עיניים עם גלאי מתכות, חליפות צלילה ובלוני חמצן, היא הביאה כבוד למגדר ועשתה את המעשה האזרחי הנכון. לא הייתה לה כל התלבטות, כיוון שהיא, כך אמרה, "אזרחית שומרת חוק". ולפתע, המשפט הטריוויאלי הזה הכה בי ודמיינתי את עצמי במקומה. אני כמובן מפחדת לכתוב את זה, לכן רק ציירתי את זה.
אולי אני טועה, מקווה שאני טועה, בכל זאת אני לא כזו אמיצה. יש יסוד להניח שאחרי התלבטות קשה, זיעה קרה ובעיקר פחד שאולי קרקעית הים מרוצפת בננו-מצלמות של המוסד, הייתי מתקשרת למשטרה. אבל אתן יודעות מה, אין לי מושג את מי מהשתיים אני מחבבת יותר - את עצמי בגרסתי הסחית או את עצמי כתלמה או לואיז. ולפתע הבנתי שהשנים האחרונות דירדרו מאוד את תדמיתו של החוק בעיניי. מאז ההפיכה המשטרית החוק נראה לי כמו חבילה משיין. הבת שלי מזמינה משם קליפסים נחותים שבקושי מחזיקים לה את הפוני. מה בדיוק מחזיק היום את החוק? היועמ"שית, בג"ץ, להב 433 ונעמה לזימי?
מה זה אומר להיות היום "אזרחית שומרת חוק", אם כל שר בממשלה מכופף את החוק כדי לוודא שהצליח להרוס באופן יסודי את התשתית של המשרד שעליו הוא ממונה? כאשר המשטרה מנוהלת על ידי עבריין מורשע? כאשר ראש הממשלה מעוניין להדיח את התובעת במשפטו, להשתלט על מערכת המשפט ולהימנע מחקירת הכשלים של 7 באוקטובר גם במחיר פירוק המדינה?
מה זה אומר להיות היום "אזרחית שומרת חוק" אם אני, מחרחרת פרובוקציה בשקל, בכל זאת נאמנה לחוק יותר מכפי שנאמן לו מי שמופקד עליו? לא אומרת שאני טלית, כן?
מה זה אומר להיות היום "אזרחית שומרת חוק" אם אני, מחרחרת פרובוקציה בשקל, בכל זאת נאמנה לחוק יותר מכפי שנאמן לו מי שמופקד עליו? לא אומרת שאני טלית, כן? גם אני הייתי שמחה להיפטר מהנייד שלי לפני שהיה מגיע לידיים זרות - סתם כי אין לי שום חשק שהחברות שלי יידעו איך אני משמיצה אותן עם החברות האחרות, ושתמונת הפריחה במפשעה, שאותה שלחתי לרופאת עור לפני חודש, תדלוף לרשת - אבל אני משלמת מסים? אני מגייסת ילדים? אני אוספת חשבוניות, מפרידה אשפה, לא נוהגת אחרי ששותה, לא מקבלת ג'ובים ממפלגת השלטון שעשרה מחבריה מעורבים כעת בחקירות פליליות? אה, כן, בהחלט. עשרה. אחוז משוגע. יותר גבוה מאחוז פורעי החוק, שורפי הכפרים, מניפי האלות, בקרב המתנחלים.
מה זה אומר להיות היום "אזרחית שומרת חוק" אם החוק - אותו כלי שאמור לארגן את חיי החברה, להבטיח סדר, הוגנות ויציבות - הפך לפשע מאורגן בחסות ממשלה עבריינית שמגינה על רוצחים, על פורעים, על גנבי דעת? גיא פלג, העיתונאי שביקש לתווך לציבור את קיומן של נורמות מקולקלות בצבא, מסתובב היום עם אבטחה משטרתית כבדה וחייו נתונים בסכנה, אבל ערוץ שלם המבוסס על שקרים וגִזלוּטים, שהכוכב הבכיר שלו קורא לבצע לינץ' בפצ"רית, עומד לקבל, בחסות החוק, בטח החוק, הטבות מפליגות על ידי שר התקשורת. הרפורמה ההונגרית שלו, שעברה השבוע בקריאה ראשונה, צפויה להיטיב עם ערוץ 14, להסיר מגבלות רגולטוריות ולהנחית מכה אנושה על המתחרים דרך מנגנוני פיקוח וענישה חדשים. הכל יהיה חוקי, מסודר ומאורגן לתפארת הפירוק הטוטאלי של הדמוקרטיה.
מה זה אומר להיות היום "אזרחית שומרת חוק" במדינה שיש בה חוק אחד למי שהדליפה סרטונים על התעללות בעציר - וחוק שני למי שהדליף מסמך מסווג, החזיק אותו מחוץ למתקן מאובטח והעביר אותו לעיתונאי זר?
זה פשוט לא מספיק יותר לנפנף במילה "חוק". את אייכמן תלינו כי הוא ציית לחוק, חייבים לדבר גם על השמדתו הערכית. איך ייתכן ש"הדלפה ביטחונית" היא לפעמים פשע ולפעמים שירות לאומי פטריוטי? איך ייתכן שהמושג "ניגוד עניינים" נלעס בפה של עמית סגל כמו תרופה נגד צרבת רק כשמדובר ביועמ״שית, ולא, נניח, בנאשם נתניהו, שנושם מהבוקר עד הלילה ניגוד עניינים?
בחזרה לפצ”רית. אין לי חשק אפילו למלמל את המנטרה הקבועה של המחנה שלי: “חטאה, עוותה, פשעה, אבל!” אין לי חשק להסביר מדוע מה שהתרחש בשדה תימן, כולל הפריצה של חברי הכנסת לבסיס, כולל עלילות הדם, גרוע יותר מחטאה של הפרקליטה. רק מדינה שאיבדה את חוקיותו של החוק מדברת כל כך הרבה על החוק ומנהלת דיונים מטרחנים על מהותו.
מכיוון שאני הרבה יותר מתעניינת באנשים מאשר בחוקים, הייתי רוצה להציע להכניס לתוך סולם השפיטה שלנו פרמטר נוסף ומרענן. הוא נורא פשוט: דמיון. זה מה שעשיתי באיור כשהפכתי לאינדיאנה ג’ונס. להשתמש בכוח הדמיון כדי לשים עצמנו בעורו של הזולת. לדמיין את רגע האמת שבו טעה, שיקר, עבר על החוק - ולחשוב על עצמנו. מכווצ’ץ’ לנו את הלב? מַתְליש את השיער? מכעיס? מַבְכֶּה?
האם אנחנו מפרשות את הבחירה לעבור על החוק משום בצע כסף? רוע? פחד? תיעוב? גזענות? טיפשות? מה באמת של הדברים, באוסוּל, הפעיל לדעתנו את החוטא והיה יכול להפעיל גם אותנו? אהבנו את “תלמה ולואיז” כי הבנו איך הן התגלגלו לשם, כי השאלה החוקית היא לא תמיד השאלה החשובה. תראו איזה דברים זוועתיים אפשר לעשות בחסות החוק.
מה הייתי עושה אני אם הייתי אֵם לחטוף? אם הייתי חטוף? מה הייתי עושה כיו”ר ההסתדרות אם היו מציעים לי שוחד? האם שמפניה ורודה עושה לי את זה? האם הייתי מסוגלות להכות נשים פלסטיניות בזמן מסיק? ולכוון אקדח ולירות? ולענייננו - האם אני, בגרסתי הפרקליטית, הייתי מעיזה לחקור מקרה שבו חמישה חיילי מילואים שברו שבע מצלעותיו של עציר ביטחוני, ניקבו לו ריאה ופתחו לו את התחת עד שהמעי הגס שלו הלך לאיבוד בחלל הבטן? האם לדעתי לוחמי צה”ל הם קדושים, או שיש גבול?
רגע, ואם כתוצאה ממעצרם היו נפתחים עליי שערי הגיהינום וחברי כנסת, כולל שר הביטחון, היו מאשימים אותי בבגידה, בפגיעה בלוחמי צה”ל, בזדון, בשקרים, בבישול סרטונים, האם יש מצב שהייתי מאבדת את זה? כולל את שיקול הדעת? כולל את הרצון לחיות? לגבי הרצון לחיות - עליו אני חותמת. יש ימים שרק מלקום בבוקר ולקרוא עיתון אפשר לאבד אותו.
