פעם-פעמיים ביום, לפעמים יותר, מזמזמת ההתרעה בקבוצת הטלגרם של נוער הגבעות. הנוסח תמיד דומה. "ערבים מדווחים שיהודים *תקפו* את הכפר ראבה, מחוז ג'נין", עם תמונה של רעולי פנים מכלי תקשורת פלסטיניים. יום לפני כן: "ערבים מדווחים שיהודים *תקפו* ערבים סמוך לחברון", או "ערבים מדווחים שיהודים *הציתו* מספר רכבים בכפר מוכמוס מזרחית לרמאללה", עם וידיאו של מכוניות שרופות. הכוכביות מעניינות: *תקפו*. *הציתו*. הניסוח "ערבים מדווחים" הוא כדי לוודא שהדברים לא ישתמעו כנטילת אחריות חוקית. זה רק דיווח. של "ערבים". מפעם לפעם יש הודעות תמיכה בעצורים, כאלה שמעוכבים לחקירה ומשוחררים.
השבוע הוצג תיעוד שעורר תגובות: עשרות רעולי פנים יהודים מציתים מפעל, דיר כבשים ומשאיות באזור התעשייה הפלסטיני בבית ליד ובכפר דיר שרף. ההמוניות של פעולת הטרור הצליחה לחדור אל מחזור החדשות. אך כפי שהפורומים של נוער הגבעות ממחישים, ההתקפות יומיומיות. הן משתרעות מאזור ג'נין בצפון כל הדרך לחברון. בעקבות ההצתה ההמונית השבוע, הרמטכ"ל גינה - וכך גם הנשיא הרצוג. אחריהם הגיע שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו. ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כ"ץ שתקו.
מעטים המקומות בהם הקונספציה כה מזהרת ומסוכנת כמו היחס לפשיעה הלאומנית והטרור היהודי בישראל. לקונספציה רבדים רבים. רובד אחד טוען כי הפעילים הללו הם "גרעין קשה של כמה עשרות" בלבד; זו אמירה משונה למדי. רק בפעולה השבוע ליד שכם תועדו עשרות. רובד אחר בז להם. מדובר ב"בעיית רווחה", "שולי ההתיישבות". אך בעוד רוב תנועת ההתנחלות ביהודה ושומרון מגנה – וחלקו מתעב – את האלימות הזו, הפעולות שמבצע "נוער הגבעות" נחשבות ללגיטימיות הרבה יותר אחרי 7 באוקטובר. הרי אם כל יישוב פלסטיני ביהודה ושומרון הוא בסיס לטבח הבא, דברים שראשי יישובים אומרים לעיתים, מדוע אין זה מתבקש להרחיק באלימות כל מוסק פלסטיני ב"מרחק ראייה מיהודים"? בפרט כאשר שב"כ חסר אונים, המשטרה משרתת את השר הכהניסט וצה"ל מגמגם מול הימין הקיצוני.
ההנחה של הקונספציה: הפלסטינים מורתעים וחרדים ממה שקרה בעזה. החברה הפלסטינית באיו"ש לא תתפוצץ כתוצאה משריפת אזורי תעשייה, שריפת מכוניות, ניסיון לשרוף בתים על יושביהם, תקיפות נגד המוסקים. פונדמנטליסטים יהודים יוסיפו את דבריו של המנהיג הראשון של ברית המועצות, ולדימיר איליץ' לנין: וככל שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב. במקרה הטוב, הפלסטינים מאבדים שטח ואחיזה, נדחקים למרכזי הערים, והמדינה הפלסטינית העתידית מסוכלת. במקרה היותר טוב, הם מתקוממים וחווים נכבה בגדה המערבית. הזדמנות אלוקית.
הקונספציה לא באמת רואה בנוער הגבעות "טרור". המאבק שלהם נחשב מקומי, על שטחים מסוימים, על פעולות תגמול. "גרפיטי והצתת מכוניות", אמר לי פעם בבוז בכיר במערכת הביטחון. ומה לגבי טרור אסטרטגי – מסגד על יושביו, הר הבית? לא ייתכן, עונים המקורות ממערכת הביטחון. לא מאמינים בתרחיש ייחוס כזה. אלה משפטים ששמענו לא מזמן, בהקשר אחר לגמרי.
זווית אחרת היא האפשרות שיפגעו באישיות ישראלית; כדאי לשים לב לדוגמה למסע ההסתה והאלימות המתמשך נגד גיא פלג מחדשות 12, שכל חטאו שפירסם תיעוד מצולם לעבירה קשה ומזעזעת, לכאורה, כלפי עציר חמאס.
הנתונים של מערכת הביטחון חד-משמעיים ומצביעים על הידרדרות. מראשית המלחמה היו 1,586 אירועי פשיעה לאומנית יהודית, בממוצע שניים ביום, ביהודה ושומרון. 114 התקפות של יהודים נגד צה"ל, מג"ב והמשטרה. 174 "נפגעים פלסטינים" (כך לפי נתוני מערכת הביטחון). יש הסלמה: עלייה של בין 20% ל-25% באירועים ביחס ל-2025. הגרפיקה וההגדרות שאתם רואים – כולל ההגדרות "טרור עממי", "פיגוע" ו"תקיפה מכוונת נגד כוחות הביטחון" הן של מערכת הביטחון עצמה. טרור עממי, לדוגמה, הוא בקבוקי תבערה שהשליכו מחבלים יהודים. פיגוע הוא "הצתת בית" או "ניסיונות תקיפה חמורה או לינץ'" נגד פלסטינים.
רבים יקראו ויעירו: ומה לגבי הטרור הפלסטיני? זה עיקר הטרור באיו"ש. מאבנים ועד בקבוקי תבערה ופיגועי ירי רצחניים. התשובה היא שאל מול התופעה הזו פועל צה"ל, ובאופן חריף, כולל הרס מחנות פליטים, שימוש בחיל האוויר, חדירה עקבית וקבועה למרכזי הערים הפלסטיניות למבצעים. פעולות הטרור היהודי מפריעות לצבא, משבשות את התגובה שלו, שהיא אגרסיבית מאוד ממילא. אלה לא אבחנות פרטיות – אלא של הרמטכ"ל זמיר וכל קודמיו.
הקונספציה לא רואה בנוער הגבעות "טרור". "גרפיטי והצתת מכוניות", אמר בבוז בכיר במערכת הביטחון. ומה לגבי טרור אסטרטגי - מסגד על יושביו, הר הבית? לא ייתכן, עונים שם. אלו אמירות ששמענו לא מזמן, בהקשר אחר לגמרי
סמוטריץ' והנרגילה / ספק אם בצלאל סמוטריץ' קרא את הספר "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין, אך הוא בהחלט מיישם אותו בשקדנות. קליין הסבירה כיצד מנוצלים רגעים של פחד והלם ציבוריים כדי ליזום שינויים יוצאי דופן, שמיטיבים עם בעלי הכוח; היא דיברה על קפיטליסטים. באיו"ש, בעלי הכוח הם אצולת ההתנחלות. סמוטריץ', יחד עם שותפתו אורית סטרוק, ניצלו את רגעי ההלם של הציבור הישראלי ואת המיקוד במלחמה בעזה, כדי לשנות מהיסוד את המציאות ביהודה ושומרון באורח דרמטי וכמעט לא מדווח. זה החל בהסכם הקואליציוני כמובן. "שלא יהיה לך ספק, הוא באמת שר הביטחון בשטחים", אמר לי בכיר אחד, "ויש לו שם ניצחון גדול".
מדובר בניצחון בודד. חזון הימין המשיחי שהחל ב-7 באוקטובר פינטז על גירוש תושבי עזה, הקמת ההתנחלויות שם, מכירת קרקעות ו"בוננזה של נדל"ן". ממשל טראמפ שם סוף לתוכניות הללו. לפני כמה שבועות, הנשיא עצמו טרק את הדלת על חלומות הסיפוח בגדה המערבית.
מה נשאר? עובדות בשטח. ובשטח שועטים הריינג'רים שמחלקים סמוטריץ' וסטרוק. גולת הכותרת היא מה שמכונה "החוות החקלאיות".
לפני קצת יותר משנתיים, היו בערך כ-30. כיום, כ-120. מאז אריאל שרון וגל הקמת ההתנחלויות בשנות ה-80 של המאה הקודמת, לא היה פרויקט משמעותי יותר להתנחלות. במילותיה של סטרוק: "החוות הן המעשה ההתיישבותי החשוב והמשמעותי ביותר במרחבי יו"ש, הן משנות לחלוטין את תפיסת השטח". החוות חולשות כעת על שטח הגדול משטחן של כל ההתנחלויות (כולל הערים הגדולות) ביהודה ושומרון – ביחד.
וכל זה נעשה בעת המלחמה. החשש בהתנחלויות מ-7 באוקטובר מקומי היה הדלק והלגיטימציה למהלך כולו.
מבחינת ממשלת נתניהו, החוות הן שסתום לחץ לימין, הן יכולות לשמור מהשתלטות הרש"פ על שטחים פתוחים - אפשר להשתמש בהן כדי "לשקם" בני נוער שהיו חלק מנוער הגבעות. לא בטוח שבשב"כ רואים זאת כך.
לחוות יש איגוד, ושם אמרו לי כי "95%" מהנוער שנמצא בחוות ועובד בהן מתגייס לצה"ל, ומשפחות החוות עצמן שירתו ולחמו במלחמה, לעיתים חירפו נפשן בה. באתר האינטרנט של "איגוד החוות" העניין מתואר בז'רגון ציוני קלאסי: "המפעל האדיר, שנתמך על ידי גורמים מקצועיים וממשלתיים, מחזיר את השליטה לשטחים שהפכו לשדה בור, והופך את האדמה החשופה – לגבעות מוריקות. הרי יהודה ושומרון מתכסים שוב באהבה – באהבת הבנים שחוזרים הביתה".
מי הם הבנים? באתר האינטרנט מופיעים שמות חברי הוועד המנהל. אחד מהם הוא נריה בן פזי, שארה"ב בתקופת הנשיא ביידן הטילה עליו סנקציות בשל מה שהוגדר כאלימות נגד פלסטינים; בדצמבר 2023 הוציא נגדו אלוף פיקוד המרכז צו הרחקה מנהלי מכל שטחי יו"ש שגם אסר עליו ליצור קשר עם פעילי ימין המזוהים כ"גבעות".
גורמי ימין אמרו לי כי בן פזי הוא "דווקא מתון יחסית", ומנסה "לשלב" את נוער הגבעות; באיגוד החוות הדגישו בפניי שהם "מתנגדים לאלימות", רואים באירועים האחרונים של גורמים קיצוניים יהודים פגיעה בפרויקט שלהם - ומשתפים שיתוף פעולה מלא עם צה"ל. שורה של דו"חות של ארגונים ישראליים ועדויות ממחישות כי חוות ומאחזים הובילו לדחיקה ברוטלית ומהירה של קהילות רועים פלסטיניות, ובעקבותיה ישראל מואשמת בגירוש מכוון. "יש אזורים שאין בהם כבר עימותים, כי הם לשיטתם 'ניקו את השטח' מפלסטינים'", כדברי גורם אחד. לזה יש כסף, והרבה: תקציב משרדה של סטרוק התנפח במאות מיליוני שקלים מראשית המלחמה. מפאנלים סולאריים ועד לתאורה, דרך סלילת כבישים, רחפנים וגנרטורים. תודעת שפע.
חיפשתי נתון קטן: מהי התפוקה החקלאית של חוות כה רחבות ידיים. לאור גודל השטח, הרי מדובר בהתפתחות חקלאית חסרת תקדים. טרם מצאתי.
במערכת הביטחון הייתה מלחמה קצרה בעניין החוות. היא הסתיימה, סמוטריץ' ניצח וצה"ל משתף פעולה באופן מלא. היום יש רק גרילה. גורם רשמי אחד אמר לי את הדברים הבאים על החוות, והקשר ביניהן לפרעות של יהודים בשטחים: "מי שהתעלם מעלייה של כמעט 100 חוות חדשות מאז 7 באוקטובר 2023 שלא יתפלא שיש עלייה באירועי החיכוך והפשיעה הלאומנית". החוות, שוב, אומרות שאלה לא אנשיהן.
במערכת הביטחון הייתה מלחמה קצרה בעניין החוות. היא הסתיימה, סמוטריץ' ניצח. "מי שהתעלם מעלייה של כמעט 100 חוות חדשות מאז 7 באוקטובר 2023" אומר גורם רשמי, "שלא יתפלא שיש עלייה באירועי החיכוך והפשיעה הלאומנית"
עמיתי עודד שלום כתב על אלימות קיצוניים נגד פלסטינים בחודש אפריל האחרון. הוא שוחח עם פלסטיני, עיסא אבו יונס, מהכפר ג'ינבה (מורדות הר חברון בואכה מדבר יהודה). אבו יונס תיאר בפניו אירוע שהחל בעדות של רועים יהודים (מחוות באזור) שהותקפו בידי פלסטינים. פעולת התגמול הייתה נגד הכפר, קולקטיבית: "מרחוק ראיתי כמה טנדרים וטרקטורונים של מתנחלים נוסעים במהירות לכיוון הכפר. הם היו 15 בחורים, כולם רעולי פנים, נכנסו לבית של עזיז אל-עמור, תקפו את הבן שלו אחמד באלות ואחר כך את עזיז עצמו שניסה להגן על הילד שלו... היה שם ג'יפ של הצבא שעמד על גבעה לא רחוק, אולי 100 מטר מהכפר. אנשים בכפר ניפנפו להם בידיים שיבואו לעזור, אבל הם לא באו".
חוקית, אומרים במערכת הביטחון, כמחצית מהחוות הן ללא האישורים המתאימים. אך הן נהנות מתמיכה מלאה של המדינה ומערכת הביטחון ומנהלת ההתיישבות של סמוטריץ' מסייעת בעדן. הן נסמכות בעיקר על אישור מהחטיבה להתיישבות לשימוש באזורי מרעה. מוסיפים לזה תרגילים חוקיים: לדוגמה, המימון הממשלתי הוא לאמצעים "נתיקים" מהקרקע, ולכן זה מותר. נתונים שמובאים כאן לראשונה ממחישים את האכיפה על בנייה בלתי חוקית יהודית מול פלסטינים ביהודה ושומרון. כפי שאפשר לראות, ב-2025 בוצעו הריסות של מבנים פלסטינים בשיעור של 70% מסך הבנייה הבלתי חוקית שהתגלה בשטח. אצל יהודים מדובר בערך ב-10% בלבד מהמבנים הבלתי חוקיים שאותרו.
בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה, קבע מאיר אריאל. אי-אפשר להפריד בין הפרויקט הגדול של סמוטריץ' את סטרוק ובין מידת הביטחון שחש גרעין טרור יהודי ביהודה ושומרון. הערבי עם הנרגילה הוא סמוטריץ', במשל הזה.
האנומליה של גל"צ / שעתו הגדולה של שר הביטחון כ"ץ השבוע הייתה ההודעה על סגירת גל"צ. בבייס של הימין מדובר בניצחון אדיר, אם ייצא אל הפועל. כ"ץ יגיד שכולם הבטיחו - והוא קיים. תחנות רדיו אזורי, חלקן קשורות באנשי ליכוד, ירוויחו מסגירת גל"צ. Win-Win.
נזכרתי – אולי בגלל העיסוק ביהודה ושומרון – ברגע אחד משירותי ככתב שטחים בגל"צ, לפני למעלה מרבע מאה. זה היה לקראת מסירת חברון לפלסטינים, בממשלת נתניהו הראשונה. פירסמתי סקופ: ממשלת נתניהו עומדת להעניק למשטרה הפלסטינית בחברון תתי-מקלע מסוג אינגרם. כלי נשק החביב מאוד על ארגוני טרור. הלוגיקה הייתה למנוע מהפלסטינים נשק קנה ארוך, כגון M16, אך התוצאה אווילית: אינגרם הוא נשק קטלני עם קצב אש גבוה ויעיל. עד כמה שידיעתי משגת, הפרסום סיכל את הרעיון. במשרד הביטחון כעסו; מדוע התחנה הצבאית משבשת את תוכניותיה של ממשלת ישראל. לעומת זאת, היישוב היהודי בחברון דווקא היה מרוצה; הם לא רצו לפגוש את האינגרמים אצלם.
גל"צ פירסמה אינספור ידיעות כאלה, שתרמו פיסות אמת למציאות. במקביל, זה סיפור המצביע על האנומליה הבעייתית, שלא ניתנת להכחשה, של גלי צה"ל. אין כמוה בעולם, ואין טעם להשחית על כך מילים. אנומליות לא חסרות במציאות הישראלית. מה שחסר הוא כלי תקשורת ציבוריים ועצמאיים. גלי צה"ל תמיד הייתה נתונה לגחמות שר הביטחון, אך נשאה בגלוי את ההטיה הזו, במדי חייליה. בביקורת התקשורת, הבון-טון היה להצביע על הקונפורמיות של התחנה, על הדרך בה ייצרה "טאלנטים"; האמת היא שאלה היו מגיעים ממילא, לאור לידת הטלוויזיה המסחרית בישראל. התלונות אינן באמת על גל"צ, אלא על דור חדש של עיתונאים שצמח בחדשות 2, ואז 10. לגבי גל"צ ה"שמאלנית": מבט אחד בפאנל הפטריוטים, ובדרך בה עשו קריירה בגל"צ כבר לפני שנים רבות, ממחיש עד כמה מדובר באמירה שאבד עליה הכלח.
בשיאן, חדשות חושפות עוולות מקוממות ומביאות אמיתות משמעותיות על המציאות. גלי צה"ל עשתה הרבה מאוד מכך - וגם יותר תוכניות למען חיילים מכל שאר התקשורת, ביחד. זו תרומה גדולה לחברה הישראלית; צה"ל עושה דברים מופרכים יותר שאינם במסגרת תפקידו. לכתבים ולמפיקים בגל"צ הייתה תרומה מנגזרת שנייה: חריצותם הצעירה והמסובסדת החדירה לעיתונות תחושת דחיפות ותחרות, מחזור אחרי מחזור. אבל אין להכחיש ‑ למרבה הצער, העשורים האחרונים הביאו התקרנפות למכביר.
כמו בהפיכה המשפטית, השאלה היא מה התכלית. שר שמציע לסגור כלי תקשורת ציבורי (בעייתי ככל שיהיה), צריך להסביר לישראלים איזה רדיו ציבורי חדש, אולי יותר נקי, בלתי תלוי ומייצג, יקבלו במקום.
את הממשלה זה לא מעניין.
