שאהד 101 הוא חתיכת כטב"ם איראני מרושע במיוחד. אורכו 1.60 מטרים, מוטת כנפיו שני מטרים וגופו עשוי מסיבי פחמן, שמקשים מאוד על גילויו באמצעות מכ"ם. הוא משוגר מלבנון, מפלח את השמיים בשקט מצמרר בזכות המנוע החשמלי שלו, טס רחוק מאוד - עד 800 קילומטר - ונמוך מאוד, כמעט נוגע בצמרות העצים. הוא נושא בבטנו פצצה אכזרית במשקל של כשמונה קילו. כשהוא מגיע למטרה, השאהד 101 גולש ישירות אליה ומתפוצץ במגע עם מטען הרסס שלו, שמטרתו היחידה היא להרוג כמה שיותר אנשים בבת אחת. זו מכונת מוות מעופפת, יעילה וזולה, שמדעני משמרות המהפכה פיתחו כשלנגד עיניהם מטרה מרכזית אחת: לפגוע בכמה שיותר חיילי צה"ל.
ואכן, חיילים ששירתו בגבול הצפון למדו כבר לזהות את הזמזום מעורר החלחלה של השאהד 101, וגם הבינו שאין ממש תשובה יעילה לנשק הזה. מהקרקע קשה מאוד להפיל אותו, ועד שיוזנק למקום מסוק או מטוס, שיצליחו לזהות אותו, לרדוף אחריו ואז להפילו, עוברות דקות ארוכות, לעיתים קטלניות. מה נשאר? להתמגן טוב, ולקוות שהוא יחלוף. לפעמים זה גם לא עוזר: השאהד 101 פגע ביישובים רבים בצפון – במתקפה על כברי, למשל, נפל לוחם מילואים – והיו גם מתקפות באילת, בבקעת הירדן ועוד. מתקפות כטב”מים נוספות גבו עוד עשרות קורבנות – בבסיס הטירונים של גולני ליד רמות מנשה, כטב"ם אחד, כזכור, אפילו הגיע מלבנון לבית ראש הממשלה בקיסריה, אחר הגיע מתימן ופגע בבניין סמוך לשגרירות ארה"ב והרג אדם. אם מול מערך הרקטות שכבת המגן שמעניקות מערכות כיפת ברזל והחץ פעלה באופן מרשים – בין 90 ל-95 אחוזי יירוט – מול הרחפנים והכטב”מים השיעורים היו נמוכים ביותר: כ-50 אחוז מהם בלבד הופלו בזמן.
4 צפייה בגלריה
מערכת "אור איתן" (במציאות הקרן אינה נראית, וצבועה לצורך המחשה בלבד)
(צילום: באדיבות רפאל)
אבל לפני קצת יותר משנה מאזן האימה הזה נשבר. זה היה בשעות הערב, כשהלוחמים של גדוד דרקון (946) בצפון הבחינו שבשמי הגזרה שלהם מרחף איום. דרקון הוא גדוד טקטי ששייך למערך ההגנה האווירית, והוקם מחדש אחרי כמעט 20 שנה שהגדוד הקודם, בעל אותו השם, פורק. באותו ערב הגיע בדיוק הרגע שחיכו לו: בקרון ההפעלה שבסוללה עקבו בדריכות אחרי המטרה, אחר כך הגיעה ההתרעה, אז הנעילה. ואז הגיע השיגור.
כשהמערכת הופעלה שום רעש של רקטת "טמיר", המיירט של כיפת ברזל, לא נשמע בחוץ. גם לא השאון האימתני של שיגור טיל חץ. למעשה, מלבד הנשימה המתוחה של הלוחמים בקרון והדיווחים בקשר, לא היה שום צליל חריג. בתחילה גם לא נראה שום דבר. אבל הדקות האלו ייכנסו להיסטוריה כזמן שבו בוצע השיגור המבצעי הראשון של נשק הלייזר הישראלי.
ופתאום, במרחק של כשני קילומטרים משם, הכטב"ם מלבנון הותז הצידה בפראות אילמת. הוא ניסה להתייצב, אבל הכנף השבורה שלו, שקצֶהָ היה תלוי בעליבות על בלימה, לא הותירה לו שום סיכוי. הכטב”ם הסתובב על צירו, חרטומו מופנה מטה, נכנס לסחרור ונפל כמו אבן לקרקע. הרעש הבא היה שאגות השמחה בקרון ההפעלה, שדווקא נשמעו היטב למרחוק.
אלו היו שאגות מוצדקות: מעולם לפניהם לא הצליח מישהו להפיל כלי נשק מעופפים באמצעות קרן לייזר בפעילות מבצעית. לכולם היה ברור: זה אירוע שמשנה את המשחק כולו. מהפכה אמיתית.
בסוף מאי השנה, ביום ה-600 למלחמת 7 באוקטובר, חשפה מערכת הביטחון את הגילוי המרעיש: תותחי לייזר משתתפים במלחמה והצליחו להפיל כבר קרוב ל-40 כטב”מים ששיגר חיזבאללה. "מערך ההגנה האווירית פרס בשטח את מערכות הלייזר והביא להישגי יירוט גבוהים במיוחד שהצילו חיי אזרחים והגנו על נכסים לאומיים", נאמר בהודעה שפורסמה.
הסרטון שפורסם היה מרשים: בזה אחר זה נראו שם רחפני אויב מתפרקים, מתפוצצים, וצוללים לקרקע. "ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שמציגה יכולת לייזר מבצעית מסיבית ליירוט איומים", אמר אז ראש מפא"ת (המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות) במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') דני גולד.
בכלי התקשורת חגגו את כניסתה לשימוש של מערכת הלייזר "אור איתן" (שידועה גם כ"מגן אור") שכה רבות דובר עליה, אלא שזה לא היה נכון. למעשה אלה היו מספר מערכות ירי לייזר קטנות וניידות של רפאל, Iron Beam-M ("להב ברזל") ו-Lite Beam, שהיו עדיין בשלבי ניסוי. אלה גויסו למערכה והצליחו, באופן שהפתיע אפילו את המפתחים שלהן, להפיל כטב”מים שוב ושוב. והם עשו את זה בשבריר מהעלות של מטוסי הקרב והמסוקים שהוקפצו לקראת הרחפנים, וטילי האוויר-אוויר שנורו לעברם.
השבוע אנחנו חושפים כי לא רק חיילים השתתפו בלוחמת הלייזר ההיסטורית הזו, אלא גם אזרחים. מכיוון שמדובר היה ב"מדגימים" - כלי נשק בשלב הפיתוח - היה צורך במהנדסים ובטכנאים שיתלוו לכלים ויוודאו שהם פועלים כמו שצריך; כלומר שהם מפוצצים כטב”מים, אבל לא מטגנים חיילים.
אחד מהם היה ד"ר י', מהנדס המערכת של "אור איתן". ד"ר י' וצוותו יצאו לשטח לצד חיילי ההגנה האווירית, כדי להפעיל את המדגימים. "עבדנו מאוד קשה בשביל לגרום לזה לקרות, הצוותים שלנו עבדו מסביב לשעון פה בשטח", אומר ד"ר י' ל"7 ימים", "החיילים הפעילו את זה בפעם הראשונה והם למדו מהר. מאוד מהר. אבל גם אז היו להם הערות והצעות לשיפורים, ואנחנו היינו פה בלילות. פתאום משהו לא עובד למישהו אז מקבלים טלפון בשבת וקופצים. הדבר הזה היה כל הזמן. גם אנחנו עשינו סבבים מאוד מהירים של לימוד".
ואומרים ששגרת היומיום של מהנדסים משעממת. זה היה דבר שחשבתם אי פעם שתצטרכו לעשות?
ד"ר י': "אני חושב שצריך לשים את זה בהקשר. 7 באוקטובר, כל אחד מתעורר וחושב מה הוא יכול לעשות. אז אחרי שהלכנו לתרום דם נפגשנו והתחלנו לחשוב: אוקיי, מה אפשר לעשות עכשיו? מכיוון שכולנו מזוהים עם הלייזר, אמרנו אוקיי, מה אנחנו יכולים לעשות עם הלייזר?"
ד"ר ד’, ראש תחום מערכות האלקטרואופטיקה בפרויקט הלייזר: "היה פה צוות שנרתם בצורה מדהימה. אבל גם לא ויתרנו והמשכנו במקביל בפיתוח העיקרי. אנחנו היינו פה תחת הרבה אזעקות באותה תקופה, וכשאתה יודע שהמערכת חסכה חלק מזה, זו הרגשה מאוד טובה".
איך צה"ל יכול לסמוך על טכנולוגיה שטרם הוכחה לגמרי, שתעשה את העבודה המבצעית ותגן על אזרחים?
סא"ל י', רע"ן לייזר רב-עוצמה במפא"ת: "המערכת הזאת הייתה צריכה להגיע לחיל האוויר השנה. אז להשתמש בדברים שהמערכת כבר הדגימה בהצלחה, לארוז את הכל וכמה שיותר מהר לשלוח לשטח – זה היה לנו מאוד חשוב. פתאום היה משהו שההשפעה שלו הייתה יותר גדולה משדמיינו. הבנו שבאמת הלייזר יהיה שובר השוויון".
× × ×
אם עד היום כל הדיבור על נשק הלייזר היה בלשון עתיד, עכשיו הוא הופך ללשון הווה. מתישהו בחודש הקרוב תתבצע ההשקה המבצעית של "אור איתן", ושורה של סוללות תותחי לייזר חדשים יוצבו בסמיכות לסוללות כיפת ברזל. "אור איתן" (שבחו"ל תיקרא Iron Beam) היא מערכת נשק לייזר קרקעית רבת-עוצמה, 100 קילוואט, הראשונה בעולם שנכנסת לשימוש מבצעי סדיר. המערכת הוכיחה יעילות בהפלת רקטות, פצצות מרגמה וכטב”מים, במרחק של עד עשרה ק"מ.
"אור איתן" מופעלת באמצעות מערכת ההתרעה ומערכות השליטה והבקרה של כיפת ברזל: בתוך חלקיק שנייה המערכת מזהה אם איום שמתקרב למרחב שלה מצריך טיל של כיפת ברזל בשווי 50 אלף דולר, או שיגור קרן לייזר בשווי חצי דולר. השיקולים יהיו מבצעיים בלבד, כמובן, אבל החיסכון שיושג בכלכלת היירוטים יהיה עצום.
צה"ל הוא הצבא הראשון שמפעיל נשק לייזר במתווה מבצעי מלא, אבל אפשר לשער כי זו רק תחילתה של המהפכה הזו. בעתיד הלא-מאוד-רחוק נראה כנראה גם לייזרים שיורכבו על גבי לוויינים ויירטו טילים בין-יבשתיים מהחלל, מערכות לייזר מוטסות, כולל על גבי רחפנים, ושימושים נוספים של צבא הקרקע. אם לייזר מיירט כטב"ם באוויר, למה שלא ישמיד, נניח, מטוס אויב בטרם המראתו, או כלי משוריין במחנה מרוחק? אבל כל אלו – בינתיים – מדע בדיוני, בדיוק כמו ש"אור איתן" הייתה עד לפני זמן קצר.
לילד הזה יש הרבה אבות ואמהות, שרבים מהם נמצאים במכון דוד של רפאל, אי שם בצפון הארץ. החברה מעסיקה קרוב לאלף עובדים, מתוכם כמאה עוסקים במערכת "אור איתן", אחד הפרויקטים המורכבים והמאתגרים שפותחו אי פעם על ידי התעשיות הביטחוניות. בשבוע שעבר המערכת זכתה בפרס היוקרתיAviation Week Laureate Award לשנת 2026. "מערכת הלייזר הראשונה בעולם בעלת אנרגיה גבוהה המסוגלת ליירט ביעילות רקטות, טילים וכלי טיס בלתי מאוישים", נאמר בהודעת הזכייה. הפרס הוענק לרפאל ביחד עם שותפי הפיתוח, אלביט ומפא"ת.
בצעד נדיר התירו ברפאל ביקור במקום שבו נולד ופותח "אור איתן" – מכון דוד. מדובר במתחם מבוצר היטב שמשקיף אל הים, ובתוכו אוסף בניינים, שנראים כמו קמפוס של חברת הייטק בשנות ה-70, רק תחת מעטה כבד של סודיות ואבטחה. גם התוצרים שונים: טילי אוויר-אוויר, מיירט טילים היפר-סוני, סוללות כיפת ברזל ו"קלע דוד", פצצות וחמושים. ההשקעה של רפאל במחקר ופיתוח הסתכמה בשנת 2024 בכ-1.8 מיליארד דולר, זאת בנוסף לתקציבי המו"פ (מחקר ופיתוח) שהיא קיבלה ממערכת הביטחון לפיתוח המערכות המשמעותיות להגנת ישראל.
בתוך אחד ההאנגרים מחכים לנו ארבעה מהאנשים שהפכו את "אור איתן" מתסריט מדע בדיוני למציאות. ד"ר י', מהנדס המערכת הראשי של ״אור איתן״, תושב הצפון בן 47, נשוי פלוס ארבעה. הוא נמצא ברפאל משנת 2010 ומלווה את הפרויקט כמו אב שעוקב אחרי צעדי ילדו הרך. ד"ר ד' הוא בן 46, נשוי פלוס שלושה ומתגורר בגליל התחתון. הוא עובד כעשור ברפאל וכיום מוביל את תחום מערכות לייזר בחטיבת הפיתוח וההנדסה, אחראי לטכנולוגיית האלקטרואופטיקה, שהיא העיקרית שהזניקה את המערכת קדימה – האופטיקה האדפטיבית. עוד נגיע אליה.
ט' היא מהנדסת מובילה בפרויקט. בת 42, נשואה ואמא לשלושה ילדים, תושבת הקריות. במסגרת הפרויקט היא אחראית למכוון, מה שנראה כמו עדשה גדולה אבל בעצם מהווה את לוע התותח שמשגר את קרן הלייזר הקטלנית, וגם מכוונת אותה למטרה. ט’ מנהלת יותר מ-40 אנשי צוות תחתיה והיא גם הוותיקה מבין הארבעה: הצטרפה ב-2010, קצת לפני ד"ר י'.
סא"ל י' - לא להתבלבל עם ד"ר י' - הוא תושב ירושלים, בן 41, נשוי עם חמישה ילדים. עתודאי ומהנדס בהכשרתו, קצין ביחידת המו"פ של מפא"ת – ומכהן כראש ענף לר"ע (לייזר רב-עוצמה). הוא הצעיר בחבורה ויש לו תפקיד רב-חשיבות: לייצג את צורכי צה"ל וגם לדרבן את הצוותים לספק אותם בזמן. לא תמיד ברור מהם צורכי צה"ל, במיוחד כשההחלטות משתנות לאורך הזמן. עוד נגיע גם לזה.
רגע, אז על מי מביניכם אפשר להגיד שהלייזר הוא הבייבי שלו?
ד"ר י': "זה ילד עם הרבה הורים, הרבה מאוד. זה לא פרויקט של איש אחד. אין איזה מטורף שדוחף את זה. זה משהו שהרבה אנשים מעורבים בו".
ד"ר ד': "בוא נגיד שגם ד"ר י' וגם ט' ואני, בכל התקופה שלנו ברפאל, זה מה שאנחנו עושים".
כדי להבין כמה גדול ההישג שלהם צריך להבין איך הכל נולד. עשרות שנים מפנטזים בכל העולם להפוך לייזר לכלי נשק, וסרטים כמו "מלחמת הכוכבים" ו"בלייד ראנר" למציאות. הניסיונות הראשונים לייצר לייזר ככלי נשק נעשו על ידי האמריקאים. בשנת 1996 חתמו נשיא ארה"ב ביל קלינטון וראש הממשלה שמעון פרס על חוזה לפיתוח משותף של מערכת לייזר ליירוט רקטות בשם "נאוטילוס" (THEL), בהובלת התאגיד האמריקאי נורת'רופ גראמן. זו הייתה מערכת בעלת עוצמת לייזר אדירה, מבוססת חומרים כימיים מסוכנים, כבדה, גדולה ובעיקר יקרה מאוד. אחר כך ניסו לפתח מערכת מוטסת בשם סקייגארד שירתה קרני לייזר עוצמתיות ממטוס ג'מבו, אבל גם זה התברר כיקר מאוד. מערכת הביטחון החליטה לוותר על הלייזר ב-2007 ולהעדיף את הפיתוח של כיפת ברזל.
"זה לא רק שאנחנו עצרנו אחרי התוכנית הזאת שנייה כדי לעשות רגע חושבים", אומר סא"ל י', "גם האמריקאים שינו הרבה מאוד כיוונים אחרי הלמידה מהתוכנית הזאת. היום אנחנו מובילים את כל הלייזר לתחום אחר בכלל, זה כבר לא הלייזר הכימי אלא לייזר חשמלי".
היירוט המבצעי הראשון בהיסטוריה של הלייזר התרחש לפני כשנה, בצפון הארץ. מערכת "אור איתן" זיהתה בגבול הצפון כטב"ם של חיזבאללה שנע לעבר ישראל. תוך כמה שניות הוא איבד כנף, צלל לקרקע והתרסק
ואכן, ברפאל החלו אז לפתח מערכת בשם "קרן ברזל" (Iron Beam) שהתבססה על טכנולוגיית הלייזר החשמלי. הבעיה: לייזר חשמלי הוא אמנם זול ובטוח יותר לייצור מהכימי, אבל הוא גם חלש בהרבה. את זה פתרו באמצעות טכנולוגיה חדשה שנקראת "איחוד אלומות": המערכת מייצרת כמה אלומות לייזר, שמתאחדות לאלומה אחת עוצמתית. הרעיון היה שזו מערכת שתנטרל פצמ"רים וקסאמים, שהיו הבעיות הבולטות באותה עת.
ואז החל הוויכוח: אין מספיק כסף גם ללייזר וגם למערכת כיפת ברזל. המומחים נחלקו לשניים, מאחורי הקלעים התנהלו דיונים סוערים ויצריים, עד שב-2007 שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, הכריע: הולכים על כיפת ברזל, גם היא של רפאל. בינתיים הלייזר הייתה על אש קטנה, אבל המהנדסים הצליחו להגביר מאוד את עוצמת הקרן, ולהתגבר על בעיות נוספות.
לאורך השנים נערכו שוב ושוב ניסויים של המערכת בשטח הניסויים הלאומי בשדמה שבנגב, והתוצאות דווחו כמוצלחות. עוד ב-2010 התבצעו יירוטי לייזר מוצלחים של פגזי מרגמה 60 מ"מ ו-120 מ"מ, אבל הנושא לא קודם על ידי מערכת הביטחון. ב-2014 העריכו ברפאל שהמערכת תהיה מבצעית בתוך שנתיים. ב-2018 התנהל ניסוי מוצלח נוסף, והופרחו הצהרות שהמערכת תהיה זמינה בתוך שנה. הבעיה הייתה שההצהרות לא לוו בתקציבים הולמים.
אבל אז שדה המלחמה השתנה, והרחפנים החלו להיכנס לשטח. ב-2020 בנו ברפאל מערכת לייזר שבניסוי הצליחה ליירט רחפנים. שנה אחר כך הוזמנו כמה מערכות בודדות, בעלות של 400 מיליון שקל. אלא שזמן קצר אחר כך נכנס בנט למשרד ראש הממשלה. הוא התרשם מאוד מהיכולות של הלייזר והורה לפרוס בקרוב את המערכת, שכונתה אז "מגן אור". “הניו יורק טיימס” פירסם שיחיא סינוואר החליט להקדים את מתקפת 7 באוקטובר מחשש שהמערכת תהיה מבצעית עד סוף 2023. זה, כידוע, לא ממש קרה.
אבל הלקח כנראה הופנם, ובשנה שעברה חתם משרד הביטחון על חוזה עם רפאל ואלביט לאספקת המערכת עד 2025, הפעם בתקציב של שני מיליארד שקל. "העסקה מבשרת על עידן חדש, עידן הלייזר", אמר מנכ"ל משרד הביטחון אז והרמטכ"ל היום, אייל זמיר. לשלב הבא של הרחבת המערך כבר יש מימון – 1.2 מיליארד דולר שהובטחו בתקופת הנשיא ג'ו ביידן. ויש הרבה תוכניות לגבי מה שייעשה בכסף הזה.
× × ×
אם מחפשים את האבא של תיאוריית קרני הלייזר מגיעים, איך לא, לאלברט איינשטיין. במאמר שלו מ-1917 הוא תיאר פליטה מאולצת של קרניים, בין השאר קרני אור. הרבה שנים אחרי זה, ב-1960, תיאודור מיימן מימש את הרעיון התיאורטי וזכה להיכנס להיסטוריה כממציא ה-L.A.S.E.R, ראשי התיבות הלא-ממש סקסיים של "הגברת אור על ידי פליטה מאולצת של קרינה". מאז מנסים להגביר עוד ועוד את עוצמת הלייזרים, והם אכן נכנסו לשימוש בתחומים כמו ניתוחים רפואיים או חיתוכים מדויקים בתעשייה. אבל מכאן ועד להפוך לנשק ממש, הדרך הייתה ארוכה. הבעיה העיקרית הייתה העוצמה. מכירים את פנס לייזר הצעצוע שהילד הנודניק של השכן קנה בפיצוצייה ומתלהב כשהחתול שלכם משתגע ורודף אחרי הנקודה האדומה? לצעצוע הזה יש עוצמה של פחות מוואט אחד; למערכת “אור איתן” יש עוצמה של 100 אלף וואט.
עוצמה אינה הבעיה היחידה שעימה התמודדו המפתחים. בעיה נוספת היא שהמטרות נעות מהר ואפילו מנסות להתחמק, ולא פשוט "להינעל" עליהן. בעיה שלישית היא שטווח הלייזר, אפילו החזק ביותר, מגיע למספר קילומטרים בלבד, כשהאיומים עלולים להיות רחוקים יותר. הטווח הזה מתקצר מאוד כשמזג האוויר סגרירי או גשום. ובעיית הבעיות היא תופעת ההתאבכות באוויר, שגורמת לעיוות של קרני האור, כמו תעתוע המים שרואים לעיתים על הכביש ביום חם. ההתאבכות משביתה לגמרי את היכולת של הלייזר לפגוע.
המהנדסת ט' נולדה ברוסיה ועלתה כילדה קטנה. היום היא אחראית על פיתוח המכַוֵּון, שיורה את הלייזר: "כיף לעבוד על משהו שאת יודעת שבסוף שומר על הבית שלך, שומר על הילדים, שומר על החיילים"
ברפאל ובאלביט התמודדו עם האתגרים האלה בצורה מרשימה. האנרגיה ליצירת קרן לייזר חזקה נוצרת כיום באמצעות סיבים אופטיים, וניתן לצרף עוד ועוד סיבים ולהגדיל את עוצמת הקרן. "כדי שהמערכת תעבוד, צריך את מקור הלייזר שאנחנו רוכשים באלביט, שהוא לייזר מאוד ייחודי שפותח לפי הדרישות שלנו והם עושים את זה מצוין", מסביר ד"ר א'. על בעיית ההתאבכות מתגברים באמצעות טכנולוגיה המכונה "אופטיקה אדפטיבית". לא ניכנס לעניינים הטכניים, אבל ניקח את המילה של ד"ר א', שפוסק: "זה קריטי, סופר-ייחודי והמקום שבו אנחנו הכי טובים בעולם, ובפער גדול".
בסוף, אחרי שלל פריצות הדרך, הייתה להם ביד מערכת שאפשר לנסות. איך כל הדבר הזה עובד? נניח שחיזבאללה שיגר לעבר ישראל כטב”ם. המכ"ם של המערכת – אותו מכ"ם של כיפת ברזל – מזהה אותו ומבצע מה שמכונה "רכישה", כלומר ננעל עליו. מערכת השליטה והבקרה מחליטה אם להפיל אותו באמצעות מיירט כיפת ברזל, או שהנתונים מאפשרים יירוט בלייזר. אם הבחירה נופלת על הלייזר, הנתונים מהמכ"ם מועברים למכַוֵּון הלייזר, שמותקן על מה שנקרא "גימבל", זרוע מסתובבת שמאפשרת לו לנוע ב-360 מעלות במהירות. כל הזמן הזה הכטב"ם תחת מעקב, ומערכת האופטיקה האדפטיבית מזינה את כל התיקונים שהלייזר צריך לעבור, כדי להתגבר על עיוותי האוויר. המכוון ממקד את האלומה לקוטר הנכון, ואז אפשר "לירות" את הלייזר, או בלשון המקצועית, לבצעה "לְזִירָה".
ד"ר י': "האתגר של לכוון את הקרן דומה למכונית שצריכה לנסוע בחניון גדול, עמוס, אבל ב-150 קמ''ש. אוקיי? צריך שכל המערכות שיודעות לראות, צריך את כל האלגוריתמיקות שיודעות לחשוב, צריך את הדיוק בתהליך, אחר כך נכנסת האופטיקה האדפטיבית לפעולה ומתקנת בזמן אמת את אותה טורבולנסיה שהאוויר גורם כדי לשמור את כל הקרניים על המטרה".
יש משהו שמעיף את המוח בפרויקט שלכם: בכל עולמות הנשק קל להבין במה מדובר: מטוס מפציץ, טיל משוגר, תותח יורה. אבל זו פעם ראשונה שמציגים לציבור נשק שנראה כמו מדע בדיוני. אתם אשכרה בניתם פייזר שעובד.
סא"ל י': "אני חושב שבסוף, ההצלחה שווה הרבה יותר מכל מדע בדיוני. זה שאנחנו יכולים להגיד שלייזר מיירט זו מציאות, זה כבר לא דמיון של אף אחד מאיתנו, זה מנצח הכל. למרות שעשינו את זה גם כשזה עוד היה חצי מדע בדיוני".
ד"ר י': "הקונספט של לייזר כנשק לא היה מההתחלה. שאלו את ממציא הלייזר בארצות-הברית למה זה טוב, והוא דיבר על פיזיקה מעניינת, אבל בעיתונים כבר היו תמונות של מדע בדיוני וחייזרים מתפוצצים. כשניסו ללכת בכיוון של נשק, אבותינו המקצועיים התחילו לקלף את הבצל הזה ולראות איך עושים את זה. כל פעם נפתרת עוד בעיה".
ועדיין אנשים חושבים במושגים של מדע בדיוני, שקרן הלייזר פוגעת במטרה ומפוצצת אותה ולא שהיא עוקבת אחרי המטרה ומחממת אותה.
"כן, זאת מיס-קונספציה. יכולה להיות קצת אכזבה לאנשים שחושבים על מדע בדיוני".
× × ×
כל זה הכניס את העולם למעין מרוץ חימוש חדש. ארה"ב דיווחה על הצבת שתי מערכות לייזר קטנות (20 קילווואט) בבסיסיה וכמה תותחי לייזר בהספק 60 קילוואט על משחתות של חיל הים. במקביל האמריקאים מפתחים לייזרים בעוצמה אדירה של 300 קילוואט. בשנה שעברה נרעש העולם כשצבא ארה"ב אישר שהשתמש בנשק לייזר ליירוט "כטב"ם אויב" במזרח התיכון. ההערכות היו שמדובר בכטב”ם חות'י.
בבריטניה פותחה מערכת בשם DragonFire שאמורה להיות מותקנת על ספינות מלחמה בריטיות עד 2027. המלחמה באוקראינה גורמת גם לרוסים ולאוקראינים להאיץ את פיתוח נשק הלייזר. יש דיווחים שגם סין מפתחת נשק לייזר, ואפילו מכרה מערכות לייזר לסעודיה ולאיראן. גם אירופה – בעיקר איטליה וגרמניה – במרוץ הזה, בייחוד במערכות ימיות, וגם אוסטרליה, שפיתחה מערכת הגנת לייזר מפני רחפנים בהספק 100 קילוואט.
אתם מסתכלים מה עושים בעולם בתחום?
ד"ר י': "כל הזמן. אנחנו מכירים שמית את המערכות, איפה עושים אותן, מי עושה את זה".
הפעילות המבצעית מול הכטב”מים של חיזבאללה תורמת ליכולת של רפאל למכור את המערכת בעולם?
"גם העימות פה וגם העימות באוקראינה מבהירים שזה לא רק הנושא הכלכלי והיערכות המשק להתמודד עם נחילי רחפנים. בסוף יש גבול ליכולת לייצר רחפנים, ונשק הלייזר יוצר אותו. הדבר הזה הוא מטרד בכל העולם, ומערכות לייזר שיודעות להתמודד עם זה הן משהו שיש לו ערך מאוד גבוה. יש כאן פוטנציאל משמעותי למדינת ישראל ולשותפים לה".
× × ×
אבל הוויכוח סביב הלייזר לא נגוז. רק באחרונה פירסם המדען ואיש המודיעין לשעבר יוסי לנגוצקי מאמר ב"הארץ", ובו יצא כנגד "מבול היחצנות" שמציף את התקשורת לדבריו, בעניין המערכת. לטענתו, המערכת הכימית שנפסלה הייתה עדיפה בהרבה.
היו לכם ספקות אם אתם בכיוון הנכון?
ד"ר י': "כל הזמן".
ביקורת חיצונית, או גם בתוככם?
"גם בתוך הצוות עצמו יש את ההתלבטות, 'רגע, זה ילך, זה לא ילך'. וגם איך. הדבר הזה הוא חלק מהיכולת שלנו להצליח - לדעת לזהות מכשולים, לבחון כיוונים חדשים, להסתכל ולנסות לבדוק את עצמנו. לשמחתנו, מפא"ת תמיד היה פה, נתן דחיפה ואנחנו ידענו לעשות".
המהנדסת ט': "פרויקט כזה, שלוקח הרבה טכנולוגיות לקצה ודורש המון יצירתיות וחשיבה והמון מאמץ לאורך תקופה ארוכה, אי-אפשר לעשות אותו בלי אמונה שאנחנו עושים משהו שבסוף יצליח. זה נכון שהיו, עדיין יש, הרבה אתגרים בדרך. אבל אם לא נאמין, אז כנראה כולנו היינו הולכים לים".
סא"ל י': "יש פה עשורים של השקעות בטכנולוגיות ועדיין יש לא מעט בעולם שאומרים שזה לא יעבוד. אני חושב שצריך לקחת אותו בצעדים קטנים שבסוף מתלכדים למערכת. קידמנו פה בכמה דורות את הטכנולוגיות האלה, במקומות שאף אחד אחר לא עשה אותם בעולם".
בקיץ האחרון, במשך חמישה שבועות התקיימה סדרת הניסויים המכריעה של מערכת "אור איתן" בשדה הניסויים בשדמה. הצלחת הניסוי הייתה תנאי להתקדמות הפרויקט. ואכן המערכת הוכיחה ביצועים ביירוט כטב”מים, טילים, רקטות ופצצות מרגמה. "עוד 30 שנה שום דבר לא יעוף באוויר פה בלי אישור של מדינת ישראל", אמר גורם בכיר במערכת הביטחון. בסיום הניסוי מערכת הביטחון נתנה אור ירוק לפרויקט ושינתה את שם המערכת ל"אור איתן", לזכרו של קצין אגוז סרן איתן אוסטר ז"ל, שנפל בדרום לבנון ואביו היה מיוזמי וממפתחי הפרויקט.
האתגר הגדול היה לייצר קרן בעוצמה גבוהה, שתישאר לאורך זמן על מטרה נעה במהירות, שלעיתים מתחמקת. או, כפי שמסביר זאת ד"ר י': "לכוון את הקרן דומה למכונית שצריכה לנסוע בחניון גדול ועמוס - אבל ב–150 קמ''ש"
למה צריך חמישה שבועות בשביל זה? השיגור אורך כמה שניות.
ד"ר י': "היו ניסויים שלא כל כך הצליחו, יש המון בעיות, כי הכל עושים בפעם הראשונה. המערכת מייצרת המון מידע וצריך לקחת את זה ולהבין מה עבד טוב, מה פחות טוב, מה עוד אפשר לשפר. כשדברים לא עובדים חלק, צריך לסדר אותם. ואז אנשי מכניקה באים ומסדרים אותם. יש המון-המון מורכבות, וכמו כל דבר חדש, בהתחלה הוא לומד ללכת לפני שהוא רץ".
המשפחות יודעות מה עשיתם בחמשת השבועות האלה, או שאלו לאן אבא או אמא נעלמו?
ד"ר ד': "הם יודעים שאנחנו עושים דברים חשובים ושבדרום בדרך כלל זה אתר הניסויים, אבל לא הרבה מעבר לזה. אבל בזכות ההבנה שאנחנו עושים דברים לטובת ההגנה על מדינת ישראל נותנים גב, למרות שזה קשה".
המהנדסת ט': "אלה לא רק חמשת השבועות האלה, כן? אלה גם תקופות מאוד ארוכות לפני הניסויים, הרבה שעות בפיתוח, שעות נוספות, לפעמים עבודה בלילות. וכן, המשפחה מקבלת את זה. ברור שיש קטעים שקצת קשה לילדים וזה קצת מבאס, אבל הם יודעים שזה למען מטרה חשובה ושכולנו עובדים קשה בשביל מערכת שתגן על המדינה".
עכשיו כבר אפשר להגיד מה עשיתם. הם גאים באבא ובאמא שלהם?
המהנדס א': "כשאתה בדרך הביתה ויוצא כזה דבר בתקשורת, אז הם כבר עושים אחד ועוד אחד ומבינים. בהחלט יש גאווה".
ט', את נולדת ברוסיה ועלית לארץ עם משפחתך כילדה. חשבתי שיום אחד תמצאי את עצמך עוסקת בדברים הכי משמעותיים לביטחון ישראל?
"כשהייתי קטנה - לא, אבל הייתי עתודאית ותמיד העבודה בתחום הביטחוני הייתה משהו שרציתי לעשות. גם בזכות הגיוון, העניין והאתגר הטכנולוגי אבל בעיקר בגלל המשמעות. זה כיף לעבוד על משהו שאת יודעת שבסוף שומר על הבית שלך, שומר על הילדים, שומר על החיילים".
היום את מהנדסת ראשית ומנהלת צוות של עשרות עובדים. כמה זה נפוץ ברפאל, שנשים נמצאות בתפקידים כאלו?
"יש לא מעט. יותר ממה שאנשים חושבים. אבל כן, רפאל באופן כללי ארגון יחסית גברי, אם כי יש נשים גם בתפקידים בכירים".
בחודש הקרוב, כאמור, אמור מערך ההגנה האווירית להתחיל לקלוט את המערכות המבצעיות הראשונות של "אור איתן". "כמו שכיפת ברזל סימלה בזמנה את המעבר מתפיסה של הרתעה לתפיסה של הגנה פעילה, כך ‘אור איתן’ מסמלת את המעבר מעולם של תחמושת לעולם של אנרגיה", אומר יו”ר רפאל, ד”ר יובל שטייניץ. "זהו שינוי תפיסתי עמוק".
יואב תורג'מן, מנכ"ל רפאל: "כל רכיב במערכת הזו הוא תוצאה של שיתוף פעולה יוצא דופן בין אנשים עם רצון אמיתי לחדשנות, בין מדענים למהנדסים, אנשי טכנולוגיה שמבינים שהחידוש האמיתי נמצא לא רק במעבדות אלא גם בדרך שבה עובדים יחד. אנו גאים למסור בקרוב את המערכת הראשונה שיצאה מקווי הייצור למשרד הביטחון, אך מבחינתנו זה רק שלב נוסף במסע".
גם ארבעת המפתחים מבינים שזה רק השלב הראשון. מה הצעד הבא? הם מסרבים לפרט.
היו כאן שנתיים לא קלות. עוברת לפעמים בראש מחשבה "למה אני צריך את זה", אולי ללכת בעקבות מהנדסים רבים אחרים ולמצוא רילוקיישן נוצץ באיזו חברה בחו"ל?
ד"ר י': "יש קולות כאלה שבאים לידי ביטוי, אבל אני חושב שיותר אנשים בארץ מתגייסים לעשייה הביטחונית בשנתיים האחרונות, גם באקדמיה וגם בהנדסה".
ד"ר ד': "להפך. יש גיוסי עובדים חדשים, ויש אנשים שיצאו לחו"ל וחזרו בעקבות המלחמה".
אני מניח שלתחומי ההתמחות שלכם יהיה ביקוש גבוה בחברות אמריקאיות. אולי זה מהווה שיקול שלכם, או של אנשים שאתם מכירים?
ד"ר י': "אני יכול לדמיין שאולי זה נכון, אפילו ברמה של לבדוק את זה. אבל העשייה פה מאוד ייחודית. נמצאים פה גם בחזית הטכנולוגיה, גם בשיא המשמעות, שכולנו מאמינים שיש. אנחנו לא צריכים למצוא את המשמעות הנוספת מחוץ לשעות העבודה ולעבוד קשה בשביל זה אחר כך. יש לנו את כל זה פה".
