ותיקי פרקליטות המדינה העריכו השבוע שספק אם דורית ביניש, המאמנת בראשית שנות השמונים של שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר, הייתה רווה נחת מפסק הדין שלה בעניין חקירת פרשת הפצ"רית. מי שמצוי במורשת המשרד סבור שהחלטת וילנר לאשר לשר המשפטים מינוי חוקר חיצוני, מחוץ למערכת הייעוץ המשפטי לממשלה, היא "זוועה" - מדרון חלקלק ומתן אור ירוק לפגיעה פוליטית ומהותית בעצמאות התביעה בישראל.
פסק הדין, שאותו כתבה השופטת וילנר והשופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ סמכו עליו את ידם, אכן התקבל בציבור ברגשות קוטביים. "מדובר בפסיקה שהיא מבוא להתפוררות מוסד היועץ המשפטי לממשלה, בכך שאושרה לשרי משפטים מכאן ולהבא דריסת רגל בתביעה העצמאית", זועם שופט בכיר בדימוס. "וילנר נחשבת אמנם שופטת שמרנית, המדגישה שעל בג"ץ להימנע מלהיכנס להחלטות הממשלה, אבל הענקת סמכות לשר משפטים פוליטי למנות מנהל חקירה בכלל לא קשורה לשמרנות. הפסיקה הזו היא צעד אחד רחוק מדי.
"כל היועמ"שים בעבר נתקלו במהלך כהונתם בעשרות ניגודי עניינים שלהם והם העבירו את הסמכות הלאה, למשנים או לפרקליטים. פסילת כל בכירי הפרקליטות לעסוק בתיק היא חרפה, מה גם שווילנר הדגישה בדיון שאין אינדיקציה שהיועצת בהרב-מיארה מעורבת בפרשה.
"זו פסיקה שהיא מפגן של ניתוק מצד וילנר, שהעדיפה להתעלם מכך שהשר לוין מצוי גם הוא בניגוד עניינים, כמי שמבקש להדיח את היועצת. וילנר גם יודעת היטב שהסמכות הזו שהעניקה ללוין אינה מנותקת מהמהפכה המשפטית שכבר פוגעת בבית המשפט העליון. ההסבר היחיד שייתכן הוא חוסר הניסיון הפוליטי שלה. היא שופטת שצמחה רק בשיפוט, ולא היה לה ממשק עבודה עם הממשלה שהיה מקל עליה לראות את ההקשר הרחב של צעד השר".
מנגד, תומכי הפסיקה אומרים ש"מדובר בפסק דין חכם, שנכתב תוך ניתוח נגיש לכל קורא ומתאר בפשטות מצב לא פשוט, שבו היועמ"שית מצויה בניגוד עניינים לא רק אישי, אלא גם מוסדי", כפי שטוען שופט בכיר אחר. "ברור שבהרב-מיארה הלכה רחוק מדי בהתעקשות שלה שלא לוותר. מאידך, וילנר, שסברה שהפסיקה תתרום לאמון הציבור בשלטון החוק, עמדה על כך שסמכות שרי משפטים לקביעת 'מלווה מיוחד' של החקירה תהיה מאוד-מאוד מוגבלת ונדירה. עובדה שלוין התקשה למצוא מועמד שיעמוד במגבלות שהציבה הפסיקה, ועוד נראה אם בחירתו של השופט בדימוס יוסף בן חמו לתפקיד תעמוד במבחן הבג"צים שתגרור.
"וילנר גם הגבילה את התערבות השר רק לשלב הליווי והפיקוח על החקירה, ובהינתן שלא יימצא רבב בפעילות מיארה, יוחזרו אליה מלוא הסמכויות. שופטים, וכך פעלה גם וילנר, לא אמורים לשקול שיקולים פוליטיים וצופי פני עתיד. היא הייתה צריכה להכריע רק במה שניצב בפניה, וכך עשתה".
*
עם התקבל פסק הדין עסקו כלי התקשורת והפרשנים בשאלה מי "ניצח" ומי "הפסיד". הקונצנזוס בדרך כלל היה שהשר נחל ניצחון מרשים. הדבר הזכיר לחובבי הז'אנר את הטרוניה שהשמיע לוין כלפי וילנר, כאשר חייבה אותו לפני שנה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך מינוי נשיא קבוע לעליון. בפסק הדין אז כתבה השופטת שלא ייתכן שמינוי נשיא, אחד מסמלי השלטון של מדינת ישראל, יסוכל במשך יותר משנה "רק משום שהשר אינו משלים עם מנגנון הבחירה שקבע המחוקק בעניין".
לפני שנה, צריך לזכור, חייבה וילנר את אותו השר לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. "בתכלס, וילנר הטילה עליו מגבלות כה קשות בבחירת המלווה לחקירה, שלוין לא מרוצה"
"והנה, עכשיו העניקה וילנר ללוין את המתנה היקרה מכל – פלישה לתחום החקירות הפליליות", אמר השבוע מישהו בעליון. "זו ההוכחה לענייניות בג"ץ שבה לוין כופר. בתכלס, לוין לא מרוצה. וילנר הטילה עליו מגבלות כה קשות בבחירת המלווה שרבים אליהם פנה סירבו, או שלא עמדו בסף".
*
וילנר (66), ילידת הארץ, היא נצר למשפחה המושרשת בציונות הדתית. סבה היה הרב יצחק אריאלי, ממקורבי הרב קוק וחתן פרס ישראל לספרות תורנית. אביה נחום שימש פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. היא עצמה, לאחר ששירתה שירות לאומי בקריית-שמונה, סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית והתמחתה בשנים 1983-1981 אצל השופט העליון משה בייסקי המנוח ואצל דורית ביניש, שכיהנה אז כראשת מחלקת הבג"צים.
לאחר כ-15 שנה כעורכת דין מונתה ב-1998 לשופטת בבית משפט השלום בחיפה וב-2006 קודמה למחוזי בעיר. היא תושבת חיפה, נשואה לד"ר יוסי וילנר, בכיר ברפאל, ולזוג ארבעה ילדים ותשעה נכדים. מי שמכיר אותה מקרוב אומר שלמרות שהיא מכסה את שיער ראשה היא "דתייה מודרנית ליברלית". "כמובן שעם כניסתה לעליון תייגו אותה כימנית", מוחה אחד ממכריה, "אני מעריך שהיא נמנית עם המרכז הימני, בדומה למפד"ל בעבר".
באוקטובר 2017 מונתה לבית המשפט העליון. השופטת המתויגת כ"שמרנית" קודמה לתפקיד הבכיר על ידי שרת המשפטים דאז איילת שקד, שניצבה עם נפתלי בנט בראשות "הימין החדש", ולא הזיקה לכך העובדה שהיא גם אישה וגם דתייה. אבל ההסכמה הכוללת הייתה שמדובר בשופטת מחוזית מצטיינת, שרק תוסיף למקצוענות ולפלורליזם של העליון.
מה שעוד סייע לה היו יחסי העבודה והרעות הקרובים עם מי שכיהן כבר בעליון, יצחק עמית, ידידה הוותיק מבית המשפט המחוזי בחיפה שבו צמחו השניים. עמית העניק למינוי את החסות החשובה ביותר והבטיח לכל מי שרצה לשמוע שמדובר במקצוענית לעילא, בקיאה בכל היבטי המשפט ובפרט במשפט האזרחי, ושבית המשפט העליון רק יתברך בידע ובכושר הניתוח שלה.
מי שמכיר אותה אומר שלמרות שהיא מכסה את שיער ראשה היא "דתייה מודרנית ליברלית". "תייגו אותה כימנית אבל אני מעריך שהיא נמנית עם המרכז הימני, בדומה למפד"ל בעבר"
גם היום, אף שעמית נמנה על הליברלים בעליון, הם ביחסים מצוינים ומכבדים את השונות המשפטית זה של זה. "היא עצמה, בת הציונות הלאומית הדתית הממלכתית, מזועזעת מההתקפות על העליון. בעיקר מהחוגים מהם צמחה", אומר שופט מכהן.
שופט עליון לשעבר: "וילנר מומחית בדיני נזיקין שיודעת לשלב ידע משפטי וחוכמה פרקטית. לכן היא יכולה לקבוע הלכות חשובות, לרדת לפרטי חישובים ולנתח כל נוסחה מתמטית הקשורה בתחום הפיצויים. גם פסקי הדין שלה במשפט ציבורי מדויקים ומנוסחים בבהירות וזה שילוב לא ברור מאליו. שלא לדבר על כך שהיא מאוד חרוצה ועם הספק עבודה בולט".
המזג השיפוטי ונועם הליכותיה הפכו לשם דבר בקרב הצדדים המתדיינים. הדרך בה דיברה בסבלנות מופלגת מול התפרצויותיה של ח"כ טלי גוטליב בדיון בשבוע שעבר, בלי להוציאה מהאולם, הייתה מרשימה.
*
"שמרנותה" של וילנר – כמי שדוגלת בזהירות משפטית ומגבילה את החלטות בית המשפט לגבולות החקיקה והפסיקה הקיימות, תוך הימנעות מפרשנויות מרחיקות לכת – באה לידי ביטוי בכמה תיקים משמעותיים.
בין התיקים הנפיצים יותר פוליטית בהם ישבה וילנר על הכס בעליון היה גם תיק בג"ץ בנושא ביטול עילת הסבירות. וילנר נמנתה על שבעת שופטי המיעוט, לאחר שבחרה בגישה של הגבלת החוק על ידי פרשנות, בלי לבטלו. על עמדת המיעוט נמנו גם השופטים שטיין וכנפי-שטייניץ – בדיוק אותו הרכב שכיכב השבוע.
לדבריה, "המבחן לפסילת אקט שלטוני מחמת חוסר סבירות דורש שההחלטה תהיה מופרכת בעליל, עד שלא יעלה על הדעת כי המחוקק התכוון להסמיך את הרשות לקבל החלטה כזו". היא הבהירה שהתיקון של הכנסת בעניין הסבירות "אינו פוגע בליבת הזהות הדמוקרטית של מדינת ישראל, ואף איננו קרוב לכך. משמעות התיקון מתמצה בשינוי הסטנדרט להפעלת עילת הסבירות, בכל הנוגע להחלטות ממשלה ושרים".
גם בפסק דין אחר, שבו ביטל בג"ץ את מינוי אריה דרעי לשר בנימוק של "חוסר סבירות קיצוני", טענה וילנר ש"הלכה עימנו שאין להתערב בחוק יסוד מכוח דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, אלא במקרים נדירים וקיצוניים".
בפסק דין שעסק בתחילת 2024 בנבצרות ראש הממשלה קבע העליון, ברוב של שישה מתוך 11 שופטים, כי יש להורות על דחיית כניסתו לתוקף של החוק בעניין הסדר נבצרות ראש הממשלה. הנימוק: מדובר בתיקון "פרסונלי מובהק" שמהווה שימוש לרעה של הכנסת בסמכותה המכוננת. הרוב קבע שבחקיקת החוק היו גם מניעים פרסונליים - קידום האינטרסים האישיים של נתניהו, בשים לב להליך הפלילי המתנהל נגדו. השופטת וילנר, שנמנתה על שופטי המיעוט, סברה כי השיקולים הפרסונלים בחקיקת החוק לא הוכחו בפני בית המשפט.
וילנר כתבה גם את פסק הדין באחד התיקים שהסעירו את המדינה בשנים האחרונות ועסק בהחלפת הביציות ובתינוקת "סופיה". בדיקה שנערכה לתינוקת שנהרתהּ בהפריה חוץ-גופית ב"אסותא" ראשון-לציון, העלתה כי אין התאמה גנטית בין העוברית לבין היולדת ובן זוגה - כלומר הביצית המופרית שהושתלה ברחמה של האם היולדת נוצרה מזרע וביצית של זוג אחר.
וילנר דימתה את ההכרעה ל"משפט שלמה של תקופתנו", כשהפכה את פסק הדין שניתן במחוזי וקבעה שהתינוקת תישאר אצל הוריה המגדלים – האם היולדת ובן זוגה. היא ציינה בדבריה כי המקרה הנדון מגלם שילוב של נסיבות יוצאות דופן וטרגיות, "כאלו ששִׁמְעָן לא משאיר אוזן אדישה ולא מותיר עין יבשה". בניתוח משפטי מעמיק, הראתה וילנר כי החקיקה והפסיקה בישראל אינן מספקות תשובה ישירה לשאלה מיהם הוריה של התינוקת. השופטת מילאה את הלאקונה בחוק תוך שהיא רואה לנגד עיניה את טובת הקטינה.
אחד מפסקי הדין החשובים של וילנר ניתן בערעור "הידועים בציבור". פסק הדין במחוזי קבע שגבר ובת זוגו המנוחה היו "ידועים בציבור", ולכן הוא זכאי לתשלום פיצויים מחברת הביטוח. השופטת וילנר קבעה כי הגבר לא הוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש בין היות בני הזוג "מנועי חיתון" לבין היותם לא נשואים, ושלא ניתן להסיק מחומר הראיות את רצון בני הזוג להינשא או להחיל על מערכת היחסים ביניהם את ההשלכות האזרחיות-כלכליות של חיי הנישואים. למעשה קבעה וילנר הלכה, שלא ניתן להסתפק בהתייחסות לקשר הזוגי כפי שהוא, אלא שיש לבחון את הכוונות וההבנות של הצדדים.
לפני ארבע שנים, בפסק הדין בעניין הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, הראתה שוב וילנר את תפיסתה לפיה בג"ץ אינו מחליף את שיקול דעתו של הגורם המינהלי המוסמך.
ועדת הפרס החליטה להעניקו לגולדרייך על הישגיו במתמטיקה ובמדעי המחשב, אלא ששר החינוך גלנט דחה את המלצת הוועדה בשל עמדותיו הפוליטיות של החוקר. בהחלטת ביניים, בדעת רוב של השופטים סולברג ו-וילנר, קבעה השופטת כי יש להחזיר את הדיון אל שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון (שהחליפה את גלנט בתפקיד), על מנת שתבחן מחדש את המלצתה של ועדת הפרס במסגרת אמות המידה שהותוו בפסיקת העליון. השופט עמית, בדעת מיעוט, סבר כי יש להורות לשרה להעניק את הפרס לפרופ' ללא דיון נוסף.
בסופו של דבר, במארס 2022, לאחר שהשרה החליטה שלא להעניק את הפרס, כתבה וילנר את החלטת הרוב – כשהפעם הצטרף אליה עמית מול עמדת המיעוט של סולברג – בה ביטלה את החלטתה של שאשא-ביטון משום שלא נתמכה בתשתית ראייתית.
בנושא אחר – החסינות השיפוטית – הצטרפה וילנר לעמדתו של השופט דאז, מני מזוז. העליון פסק כי החסינות הינה מהותית ולא ניתנת לעקיפה. פסק הדין עמד על התכליות העיקריות העומדות בבסיס מוסד החסינות השיפוטית - הצורך בשמירה על העצמאות השיפוטית ועל תפקודה התקין של מערכת השפיטה על ידי מניעת השפעות ושיקולים זרים, הנובעים מחשיפת שופט או בעל תפקיד שיפוטי אחר לתביעת נזיקין בגין החלטותיו.
*
הוותק של וילנר יציב אותה בשנים הקרובות יותר ויותר בקדמת פסיקות העליון. היא תמשיך לככב בתחום החוזקה שלה, המשפט האזרחי, שאינו כה שנוי במחלוקת. בתחום הרגיש יותר – היחסים בין העליון לכנסת ולממשלה – תגלה רגישות למתח הפוליטי-משפטי ותבחר תמיד לתרום להנמכת הלהבות.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.25
