1. ביום שישי שעבר הייתי בצילומים בערוץ 12. צילמנו קמפיין מקסים שבמסגרתו מקבלים מילואימניקים ששירתו מאות ימים בשנתיים האחרונות תעודה לעסק שלהם, מעין אות הוקרה, שבהמשך בעזרת ה' יביא להם עוד לקוחות שמבינים שמגיע למילואימניקים שהשאירו את הכל בצד שנעזור להם לחזור לשגרה. אנחנו בסוג של הפסקת אש, דגש על הסוג של, וזה בדיוק הזמן שבו הגיבורים האלה שהיו בעזה, בלבנון ואיפה לא, מנסים להרים מחדש את העסק, והמעט שאנחנו יכולים לעשות זה לעזור להם בזה.
אז אנחנו בצילומים, ולמרות המטרה הבאמת נשגבת זה לא יום שכיף לעבוד בו, אנחנו עוברים מלוקיישן ללוקיישן, מנסים להספיק כמה שיותר. באיזשהו שלב אחד מעובדי ההפקה שעובד ממש קשה אומר לי: איזה כיף שיש שבת. איזו המצאה גאונית זו. ופתאום הרגשתי את זה, את ההדר של השבת. נזכרתי במה שמנחם בגין אמר על השוק בסלוניקי, שבגלל שהיו בו הרבה סוחרים יהודים היה נסגר בשבת, ותיאר איך כל עובד נמל נעשה בשבת מלך בביתו, חפשו את הסרטון. זה באמת נפלא. אז תודה לך ה' שהמצאת את השבת. מהרעיונות הגדולים שלך.
2. תודה גם לך צביקה הדר, שבאותו היום, כשחזרתי הביתה תשוש וקצת חולה, ראיתי פתאום קבוצת ווטסאפ מוזרה שפתחת. קראת לה "קבוצה א’" והיו בה אנשי קשר שלך, רובם ככולם אנשים מוכרים מאוד, זמרים, שחקנים ומה לא, וכולם תהו למה פתחת קבוצה, מה מצדיק את הפעולה הקיצונית הזו של פתיחת קבוצת ווטסאפ עם כ-400 אנשים מפורסמים, שהקשר היחידי ביניהם הוא שהם באנשי הקשר של צביקה הדר. ובכן, מתברר שצביקה ניסה לגַבות אנשי קשר או משהו כזה, ובלי משים פתח קבוצת חדשה, שזה משהו שיכול לקרות לאנשים בגיל שלנו מעת לעת. אבל מה שיפה זה שבמשך 20 דקות היה מאוד כיף בקבוצה ההיא, היו המון בדיחות לא רעות על הסיטואציה הביזארית, ואני קצת מתגעגע. נזכרתי בקבוצה שפתח שרון גל לפני כעשור כדי להודיע שיש לו מספר חדש, הוא צירף את כל אנשי הקשר שלו כדי להגיד להם ‘שלום לכולם, מהיום אני במספר אחר’ ויצא מהקבוצה. כך נשארנו בעל כורחנו בקבוצה ללא אב, או-אז דרש אהוד ברק שיוציאו אותו מהקבוצה, עד שהוסבר לו בנימוס שעליו לצאת ממנה בעצמו.
יש משהו נחמד בהקמת קהילה ל-20 דקות. אתה חווה את ההתרגשות שיש בהתחלה של משהו, ומיד נפרד וממשיך בחייך.
3. אנחנו עדיין ביום שישי שעבר. אחרי הצילומים וסאגת קבוצת הווטסאפ החדשה, הבנתי שאני חולה. יש איזה רגע דק כזה שאתה מבין בו שאלו כבר לא סתם צינון וכאב גרון, וברגע הזה אתה נופל למשכב, ואם אתה גבר בן 50, אתה גם מרחם על עצמך מאוד ותוהה אם אי פעם תחזור לאיתנך. בשלב מסוים התחילו לי מרוב חום הזיות כאלה תוך כדי שינה, ודמיינתי בהן איך אני כותב צוואה. תוך כדי שאני כותב אותה, אני מבין שאני לא באמת יודע מה יש לי ומה אין ואיפה, וממילא כל המידע נמצא אצל אפרת. אז ירדתי מהצוואה ולקחתי אדוויל.
4. ממשיכים. יש בדיחה שאני מאוד אוהב, על אדם שהגיע לבנק וביקש מהפקידה: תפתחי לי חשבון בנק, יא שרמוטה. היא מאוד נפגעה והלכה לקרוא למנהל, ששאל את הלקוח מה הסיפור. הלקוח סיפר לו שזכה בעשרה מיליון שקל בלוטו והוא רוצה לפתוח חשבון. המנהל הסתכל עליו, ואז לעבר הפקידה, ואמר לו: והיא לא מוכנה, השרמוטה?
לא משנה אם אלה הילדים של שיקלי שלא נכון לרדוף אותם, או כל מיני קורבנות מהצד השני שחטאם שבאו להפגין כחוק וגילו שאיזה בריון צעצוע "חוסם אותם למען החטופים". מה שחשוב הוא שכולם ייקחו צעד לאחור
פוזיציה. הכל מתנהל פה על פי פוזיציה. אנחנו עדיין בשישי שעבר. אני אחרי צילומים עם חום, ובתקשורת יש עיסוק נרחב בסוגיית האלימות כלפי אנשי תקשורת ואלימות בכלל. וזה דיון פשוט מדהים, כי ניכר שלכולם די נמאס מאלימות וכולם די סובלים ממנה, אבל במקום להגיד אוקיי, הלכנו רחוק מדי, בואו נקבע הלכות חדשות של מה מקובל ומה לא, הוויכוח מתרכז בשאלות חסרות חשיבות: מי התחיל עם האלימות, איזה צד אשם בה, מי גינה אותה ומי לא, ועוד שלל עניינים אזוטריים. זה מדהים בעיניי, בגלל שהם מחמיצים שוב הזדמנות להגיד משהו שיהיה מקובל על ימין ועל שמאל: בואו ננהל את הוויכוחים שלנו בכבוד, ולא משנה אם אלה הילדים של שיקלי שלא נכון לרדוף אותם, או כל מיני קורבנות מהצד השני שחטאם שבאו להפגין כחוק, וגילו שאיזה בריון צעצוע "חוסם אותם למען החטופים". השאלה מי התחיל מעניינת, אבל לא חשובה. מה שחשוב הוא שכולם ייקחו צעד לאחור. שנירגע.
5. אז עזבו מי התחיל. מי אשם. מי עשה את זה יותר. בואו נקבל החלטה בוגרת מהיום שאפשר להפגין, אבל לא חוסים כבישים וצירי תנועה; בואו נחליט שההפגנות ליד בתי אנשים לא יהיו נגד מי שאינו איש ציבור, וגם ההפגנות שמכוונות לאנשי ציבור לא יהיו מהסוג שכל מטרתו היא להטיל אימה ולהשפיל, כמו מרדף אחר בן אדם בדרך לבית כנסת. משמרות מחאה שקטות כן, אבל להדביק סלולרי לפרצוף של בן אדם - פחות. מי שזה נראה לו כמו התפרקות מנשק, חשוב שנזכיר: אנחנו בשנת בחירות, וכל הסוגיות שעל סדר היום יובאו ממילא בקרוב להכרעת העם. אז את כל האנרגיה שיש לכם - תיקחו לשם, לשכנע אנשים בדרך שלכם. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
