שיחת הטלפון למוקד 100 על גופת אישה בחוף הים התקבלה בצהרי יום שני 23 בדצמבר. גבר שטייל עם זוגתו בחוף הים הלך הצידה להתפנות, זיהה כף יד מבצבצת מתוך החול והזעיק את המשטרה. השוטרים שהגיעו למקום נחרדו מהמראה שהתגלה מתחת לחול: אישה צעירה חבולה, פניה מרוטשות ופלג גופה התחתון עירום. הבגדים שהוסרו הונחו לידה ללא פרטים מזהים נוספים, היא הייתה בלתי ניתנת לזיהוי. כמו בחייה כך במותה, הייתה שקופה, נערת שוליים.
ויקה שקולניק - זיהו במעבדה. בת 26 מאשקלון, אם לילדה שנלקחה ממנה על ידי רשויות הרווחה אחרי שהתמכרותה לאלכוהול לא איפשרה לה לספק לבתה תנאי גידול נאותים. במידה רבה, לסיפורה של ויקה, צעירה שמאז שנולדה חיה בשוליים של השוליים, ללא עוגן וללא נקודת אחיזה משמעותית בחיים, לא היה יכול להיות סוף שאינו טרגי. זה לא חייב היה להיות כך.
היא נולדה באוזבקיסטן בשם מריקה לנדס, הקטנה מבין ארבעה אחים, לאם יהודייה ממוצא יווני שגידלה את משפחתה ללא אב בתמונה. כשהייתה בת שנתיים המשפחה עלתה לארץ והתמקמה במצפה רמון. האם לא הצליחה לפרנס את ילדיה וכספי הקצבה מביטוח לאומי לא הספיקו. המשפחה עברה לאשקלון ושם האחות הגדולה, אלני, התחילה לעבוד בתור מנקה, למדה את השפה ופירנסה את אחיה. כשהגיעה לגיל שש ויקה הייתה אמורה להיכנס לבית הספר ולהתחיל להשתלב בחברה, אבל אז האם פיתחה קשיים נפשיים והקשר שלה עם המציאות הלך והתרופף. הרווחה פיזרה את הילדים בפנימיות שונות, מריקה נשארה קרוב, באשקלון. האם הייתה מגיעה לפנימייה של מריקה ומשתפת אותה בפחדיה: רודפים אחרייך ורוצים לחטוף אותך, סיפרה לבת הקטנה.
הרווחה שוב התערבה והרחיקה את מריקה לפנימייה ייעודית בזכרון יעקב, הרחק מהישג ידה של האם הרדופה. היא הוגדרה כילדה ללא עורף משפחתי ורוב הזמן נשארה בפנימייה. למרות מאמצי המקום, חוויית ההישרדות מגיל כל כך קטן והמאבק על מקומה בעולם הייתה קשה. "היא הייתה נחבאת אל הכלים, לא כל כך השתלבה בנוף של הפנימייה", אומרת ע', בת שירות לאומי שעבדה בפנימייה ונקשרה לוויקה, אז עוד בשם מריקה. "שתינו אהבנו רוק כבד ועל רקע זה התחברנו. היינו שומעות מוזיקה ביחד או צופות בקליפים, והיא הייתה נפתחת ומשתפת אותי בחיים שלה. היא כל כך רצתה בית לחזור אליו, ולצד זה הבינה שזה מקום שלא יכול לספק לה תמיכה".
מדי פעם, אחרי שגדלה מעט, המשטרה הייתה מתקשרת פתאום לאלני - האחות הגדולה שבינתיים מונתה לאפוטרופוס שלה - ומדווחת לה שמריקה ברחה מהפנימייה ונמצאה בכל מיני פינות רחוב. בתיכון החלה לצאת מהפנימייה בסופי שבוע ובחגים והייתה חוזרת לאשקלון, לבית אחותה, אבל גם שם לא תמיד הסתדרה, וכך העבירה את רוב הזמן ברחובות. בשיטוטים האלה הכירה מריקה נער בן גילה והשניים היו לזוג. היא לא רצתה לחזור לפנימייה, הוא רצה להישאר איתה, ויחד הם ברחו, אולי ניסו למצוא לעצמם חיים אחרים. אחרי שלושה ימים המשטרה איתרה אותם, אבל מריקה כבר לא חזרה לפנימייה.
"היא הייתה שקטה וביישנית", מספרת קטרין קפלין, חברה שלמדה עם בן הזוג של מריקה באשקלון. "איתנו היא אף פעם לא הייתה שותה, אפילו לא נוגעת בסיגריות. אבל אפשר היה לראות שחסרה לה המון תשומת לב, צורך כמעט אובססיבי ליחס. היא הייתה אובססיבית ביחס שלה כלפי מ' (בן זוגה דאז - ג"א) וגם אותי אהבה מאוד, קראה לי 'אחותי' ואמרה לי דברים כמו 'הלוואי שהיית המשפחה שלי'. היה לה קשה בפנימייה, היו מציקים לה ומפיצים עליה שמועות, אבל לא היה לה לאן ללכת. היא הייתה כמו ילדה קטנה שפשוט רציתי לחבק אותה".
כנראה שסמים ואלכוהול לא היו זרים לוויקה שקולניק, אז עדיין מריקה לנדס, כבר בתקופתה בפנימייה. "כשהיא הגיעה אליי קיבלתי אותה כמו בת משפחה", אומרת יוליה שקולניק, אמו של מ' שבביתה גרה מריקה באותה תקופה. "ריפאנו אותה מהשימוש בחומרים וביחד הלכנו להוציא תעודת זהות, ואחר כך לקחתי אותה לצו ראשון". כשהגיעה לגיל גיוס הוצבה במחנה זיקים, קרוב למה שהיה הכי קרוב לבית מבחינתה. גם שם היא לא החזיקה מעמד והשתחררה אחרי תקופה קצרה.
היחסים עם בן זוגה לא היו יציבים, הם נפרדו וחזרו חדשות לבקרים ומריקה הייתה נודדת בין בתים: אצלו, אצל אחותה, אצל חברות. באחת הפעמים שבה נפגשו במהלך הקשר הלא-יציב, הודיעה לו: אני בהיריון. כשהייתה בת 21 נולדה בתה, וכולם גרו יחד עם משפחתו. "היא זאת שהפכה אותי לסבתא", מספרת שקולניק. בתחילה נראה שבזכות הילדה הקטנה שבאה לעולם חייה של מריקה יכולים היו לראשונה לעלות על המסלול. "כשהייתה איתנו היא הפסיקה לשתות, הייתה נקייה לגמרי", מספרת שקולניק. עם לידת בתה גם מריקה רצתה להיוולד מחדש, והיא שינתה בתעודת הזהות את שמה באופן רשמי, לא עוד מריקה לנדס. מעתה, ויקה שקולניק.
× × ×
התקוות לטוויסט חיובי התבדו במהירות. הזוג הצעיר לא הצליח לשמור על התא המשפחתי, ובאחת הפרידות ויקה לקחה את התינוקת הקטנה ועברה איתה לבית אחותה אלני, אישה קשת יום שעבדה במפעלים מבוקר עד ערב, פירנסה את בני ביתה, וכעת גם את אחותה ואחייניתה.
המצב בבית לא היה פשוט: ויקה לא הצליחה להתמיד בעבודות, לא נתמכה על ידי קצבאות סיוע והעבירה את זמנה בשתייה מרובה. "הייתי יוצאת בבוקר ומשאירה לה כסף מזומן כדי לקנות אוכל ודברים לילדה, וכשחזרתי בערב ראיתי שהיא קנתה בכסף הזה וודקה", מספרת אלני. "לא היה קל לה לגור שם", אומרת ע', בת השירות ששמרה על קשר עם ויקה, "היא הייתה בחוסר אונים, מצד אחד מנסה לשקם את החיים שלה ומצד שני לא היה לה בסיס לצמוח ממנו".
ערב אחד, כשהמצב הידרדר, אלני הציבה גבול לאחותה הקטנה: או שאת מפסיקה לשתות - או שאת לא גרה אצלי יותר. "היה לה פה, לוויקה. לפעמים כששתתה היא איבדה שליטה, קיללה וצרחה", מספרת אלני. בלהט הוויכוח הטיחה ויקה באחותה: "את חתיכת חרא ששלחת אותי לפנימייה ולא נלחמת עליי". ויקה, כך אומרת אלני, חשפה מסכת של התעללויות אלימות שעברה בפנימייה. גורמים בפנימייה וגם חברותיה מהתקופה מכחישים לחלוטין את הטענות הללו.
האחות אלני: "אחרי שלקחו לה את הילדה המצב הידרדר. ויקה הייתה מגיעה אלינו מדי פעם לבקש כסף וכששאלתי אותה מה איתה, איפה היא גרה, עם מי נמצאת - לא סיפרה יותר מדי. פעם אחת התקשרו מהמשטרה ואמרו שתפסו אותה על גשר בכניסה לאשדוד ושניסתה להתאבד"
בהמשך אותו ערב ויקה הסתגרה בחדרה, התקשרה ליוליה, אמו של בן זוגה לשעבר, וסיפרה לה שמרביצים לה. "ישר אני והבן שלי נסענו לשם והתקשרנו לרווחה ולמשטרה", אומרת יוליה. "ויקה לא הייתה טובה עם מסגרות, היא הייתה חופשייה מטבעה ולא יכולה שמציבים לה גבולות". ויקה לא התלוננה במשטרה, ואחותה טוענת שהיא בדתה את כל הסיפור מתוך המצב הקשה שהייתה בו. אחרי האירוע הזה גורמי הרווחה התרשמו כי ויקה חסרת מסוגלות הורית, לא מתפקדת באופן נורמטיבי, אין לה דיור קבוע או עבודה, והוחלט להעביר את הבת הקטנה בחזרה למשפחת שקולניק, ובהמשך למשפחת אומנה. "ויקה הבינה שאם היא רוצה לתת לבת שלה סיכוי לעתיד טוב יותר, היא תהיה חייבת לגדול בסביבה אחרת. זה דווקא מעשה מאוד אימהי מצידה", אומרת ע'.
"אחרי שלקחו לה את הילדה המצב שלה הידרדר", מספרת אלני. "ויקה הייתה מגיעה אלינו מדי פעם לבקש כסף וכששאלתי אותה מה איתה, איפה היא גרה, עם מי היא נמצאת - לא סיפרה יותר מדי, רק אמרה שיש לה חברות ושהיא מסתדרת. פעם אחת התקשרו מהמשטרה ואמרו שתפסו את ויקה על גשר במחלף בכניסה לאשדוד ושהיא ניסתה להתאבד". ויקה הגיעה לרחוב.
"היא הייתה מסתובבת ברחובות עם אנשים לא טובים בשבילה", מספרת דנה סופר, תושבת אשקלון וחברתה של ויקה מהפנימייה. "ראיתי אותה על מונית עם שני עובדים זרים אפריקאים". החודשים חלפו, ויקה הייתה מעבירה את הזמן באזור התחנה המרכזית בעיר ובלילות ישנה על ספסלים. "היא הייתה יושבת בתחנה המרכזית וכל הגברים שם, עובדים זרים ואחרים, שותים בירות ומנצלים אותה", מספר תושב העיר מוריס סמיה (78).
סמיה, גרוש שחי לבדו בדירה גדולה, סיפר שריחם על ויקה והציע לה להתגורר אצלו. "איפה שהיא הולכת רק מנצלים אותה ומרביצים לה, אז לקחתי אותה אצלי. אמרתי לה, 'פה זה כמו הבית שלך, אני כמו אבא שלך, אני אשמור עלייך'". סמיה מספר שהיה קונה לה בגדים, אוכל וגם בירות, כדי שלא תשתה בחוץ. "היא כל הזמן התגעגעה לבת שלה ובכתה שלקחו לה אותה".
לפי סמיה, ויקה גרה אצלו כשנה ומדי פעם, כשנמאס לה להיות בבית, הוא היה נותן לה מפתח והיא הייתה יוצאת וחוזרת כרצונה. "היא באה אליי יום אחד ואמרה לי, 'אני בהיריון בחודש שלישי ואני צריכה כסף בשביל הפלה'. נתתי לה כסף והיא עשתה הפלה בבית חולים", אומר סמיה.
אחרי שעודד אותה לבקש תמיכה מביטוח לאומי, סמיה מספר כי בדצמבר 24' אישרו לה את הקצבה, אבל היא לא הספיקה ליהנות ממנה. "היא אמרה לי שכבר נמאס לה להיות בבית", אומר סמיה. "נתתי לה כסף ביד, אמרתי לה תעשי סיבוב, תנשמי קצת אוויר ותחזרי". ביום ראשון ההוא, ויקה כבר לא חזרה.
× × ×
בסביבות השעה 14:40 קטרין קפלין, חברתה מימי התיכון של ויקה שקולניק, ישבה על ספסל בשכונת "עתיקות" בעיר ודיברה בטלפון. "עברו איזה שמונה שנים מאז שהתראינו ובכל זאת זיהיתי אותה, אבל היא לא זיהתה אותי", היא אומרת. "ראו שהיא תחת השפעה של משהו, עמדה מתנדנדת, צועקת על כל הרחוב ודיברה שטויות".
ויקה הייתה שם יחד עם אלכסנדר זבאילוב, תושב העיר בן 60 שחמש שנים קודם לכן סיים לרצות את עונשו בכלא לאחר שהורשע שהרג במכות הומלס כשהיה שיכור. הם קנו בירות במינימרקט הסמוך ואלכסנדר התיישב על הספסל ליד קפלין. "הוא היה עם בירה, היה לו ריח של בירה והוא היה מוזנח. שניהם היו מוזנחים. הוא זרק לי הערות מיניות לגבי הגוף שלי והמראה שלי, והזמין אותי לשלישייה איתם בים. הוא אמר 'אקנה לך בירות, סמים, מה שתרצי'", מספרת קפלין לראשונה. "אני כמובן סירבתי ועברתי לספסל אחר, ואז ויקה, שכל אותו הזמן עמדה בצד, נדחפה בינינו והתחילה לדבר ברוסית מעורבבת עם אנגלית ועברית ושאלה אותי למה אני מדברת עם החבר שלה".
היא אמרה שהוא חבר שלה?
"כן. היא אמרה שזה בן הזוג שלה. ואז הוא אמר לי, 'אל תתייחסי אליה, היא לא במצב טוב', ביקש ממנה לזוז הצידה והיא התעצבנה וירקה לכיוון שלי".
את חושבת שהוא ניצל אותה?
"אני חושבת שיש סיכוי טוב מאוד שהוא ניצל את הצורך שלה בכסף ובסמים וקיבל בתמורה מין".
לפי כתב האישום ויקה וזבאילוב המשיכו משם במונית לחוף דלילה, ואחרי שהוא כנראה רכש במינימרקט הסמוך בירות או סיגריות, השניים הלכו לעבר חוף הים. כשעה לאחר מכן צעירים שהיו במקום ראו אותם רבים, הוא משך אותה בכוח והושיב אותה על החול, והצעירים שהיו עדים לכך הזעיקו משטרה. השוטרים הגיעו בתוך דקות אחדות ותישאלו את השניים, כל אחד בנפרד.
ויקה התעקשה שלא קרה שום דבר והכל בסדר. "מה אתם חושבים, שהוא ירצח אותי?" שאלה את השוטרים בתיעוד שהוקלט במצלמות הגוף שלהם. השוטרים התרשמו שהאווירה בין הזוג רגועה ועזבו את המקום. ממצלמות האבטחה ניתן לראות שהשניים הלכו יחד, ולא בכפייה, דרומה לכיוון "חוף הדתיים".
גופתה של ויקה, בת 26 בהירצחה, נמצאה בסביבות השעה 13:00 ביום שלמחרת, כמה מאות מטרים דרומה משם, באזור חוף הצוק שבגן הלאומי אשקלון. היא הוכתה פעמים רבות בצורה אכזרית בפניה ובפלג גופה העליון. לצידה נמצאה אבן גדולה ועליה שאריות דמה. מנגד, לא נמצאו ראיות פורנזיות של זבאילוב על האבן ולא נמצאו ראיות לאקט מיני.
בשאלה מה קרה בין לבין יכריע בית המשפט. פרקליטות מחוז דרום הציגה לראיה קטעים ממצלמות אבטחה שבהם נראה זבאילוב חוזר לבד מהחוף לביתו, ואחרי זמן קצר יוצא שוב, בחזרה באופניים אל החוף. הוא השאיר את האופניים קרוב לגן הלאומי - ונעלם. החוקרים שאלו את זבאילוב מה עשה שם, אבל הוא לא נתן הסבר משכנע. בתחילה טען שהוא לא מכיר את ויקה, ואחרי שעימתו אותו עם הראיות הוא שינה גרסאות.
זוגתו הנוכחית מסרה בחקירה שזבאילוב חזר באותו יום עם כתם דם בצווארון ועם מכה בסנטר, שהם הלכו יחד להוציא כסף ובהמשך הוא ניסה להשיג כרטיס טיסה לרוסיה. מצלמות אבטחה מנתב"ג מראות אותו עובר בין דלפקים, ככל הנראה מנסה לרכוש כרטיס. להבנת הפרקליטות, משכשלו מאמציו לברוח הוא נסע לתל-אביב, ובסופו של דבר שם נעצר. עד עכשיו הוא מכחיש את המיוחס לו.
ע', חברה של ויקה: "אנשים ממהרים לשפוט ואומרים 'אוקיי, זה היה צפוי'. אבל ויקה הייתה בחוסר אונים, מצד אחד מנסה לשקם את החיים שלה ומצד שני לא היה לה בסיס לצמוח ממנו"
עורכי הדין נועם בונדר ודמיטרי דוגמן, שמייצגים את זבאילוב מטעם הסנגוריה הציבורית, מודעים לקושי שמעלים שינויי הגרסאות של הנאשם. לטענתם הכחשתו הראשונית להיכרות ביניהם היא תולדה אינטואיטיבית של ניסיון להרחיק את עצמו מהאירוע, ולא מלמדת דווקא על ביצוע המעשה. לפי תיקו הרפואי של זבאילוב יש לו עבר משמעותי של שימוש באלכוהול, שהביא אותו למספר אשפוזים בבתי חולים, כולל בתקופת המאסר שלו. בחלק מהמקרים שבהם השתכר עד אובדן הכרה הוא נכנס להתקפים פסיכוטיים, ואף אושפז בבתי חולים פסיכיאטריים.
"הייתה לו בעיה מאוד-מאוד חזקה עם אלכוהול", מספרת בתו של זבאילוב על עברו. "הוא לא היה יכול לעצור את השתייה, ופעם אחת ניסה להרביץ לאמא שלי והיא עזבה אותו בגלל זה". מאותו רגע הקשר בין זבאילוב לבתו נותק ומעל שני עשורים שאין קשר ביניהם, לכן שיחת הטלפון מהמשטרה בחודש דצמבר מאוד הפתיעה אותה. "אמרו לי שהוא נעלם ומחפשים אותו, ושאלו אם אני יודעת איפה הוא. אני אפילו לא ידעתי שהוא חי".
זבאילוב עלה לישראל מאוקראינה ב-1995 ומאז, למרות השנים הארוכות בארץ, מעולם לא התערה בחברה, לא למד את השפה וכנראה גם לא הצליח לטפל כהלכה בהתמכרותו לאלכוהול ובקשייו הנפשיים. כרגע הוא נמצא במעצר עד תום ההליכים בכלא שקמה וממתין להכרעה בתיקו שמתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
לכל הדיונים שהתקיימו בתיק מגיעה אלני, האחות הגדולה, מתניידת בתחבורה ציבורית מאשקלון עם בנה התינוק בעגלה, ובליווי עורכת דין מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, היא מבקשת שייעשה צדק אחרון עם אחותה. "אני רוצה שבבית המשפט יראו שיש משפחה בתמונה ושאנחנו מחפשים תשובות. את אחותי כבר אי-אפשר להחזיר, אבל לפחות שהרוצח שלה יישב בכלא למאסר עולם ולא ייצא יותר", אומרת אלני.
"כששומעים שמישהי שחיה ברחוב, שתתה אלכוהול ואולי עסקה בזנות נרצחה, אנשים שלא מכירים את הסיפור מאחוריה ממהרים לשפוט ואומרים 'אוקיי, זה היה צפוי'", אומרת ע', בת השירות מהפנימייה שהייתה חברתה של ויקה שקולניק ז"ל והיום היא עובדת סוציאלית. "אבל ברגע שנחשפים למקום שממנו היא באה ולבחירות שעשתה בחיים, אפשר להבין שנערה שעד גיל 18 המדינה התייחסה אליה כחסרת ישע, שמרה עליה ועטפה אותה, אבל לא נתנה לה את הכלים לצאת לעולם - לא הופכת בכיתה י"ב לגיבורת-על. היא חוזרת למקום שאמרתם לה שאסור לה להיות בו, ואין לה את הכלים להתמודד איתו".
