"למה לא כל החטופים בבית בשלב הזה?" שואל את עצמו השבוע אל"מ במיל' משה. הוא גם עונה לשאלה, כי אין כמעט אדם בישראל שיודע את התשובה לכך טוב ממנו. "זה אירוע מורכב, אבל אני חושב שאנחנו יכולים להתגבר על המורכבות ולהביא אותם. יש מקומות שצריך לחקור, יש כל מיני דברים. לפעמים חמאס כן יודע וצריך לעזור לו במוטיבציה - היום אין לו, מחר יש לו. לפעמים היו פערי ידע, ודאגנו שחמאס יקבל את המידע. הדבר הזה באמת מורכב ואנחנו בכל יום בסוג של הערכת מצב".
8 בנובמבר היה יום מטלטל לכל ישראלי, עם השבתו מעזה של החלל החטוף, סגן הדר גולדין ז"ל, שנפל בקרב בשעות האחרונות של מבצע צוק איתן ב-2014. עבור אל"מ משה, לשעבר הממונה על נושא השבויים והנעדרים (שו"ן) מטעם צה"ל, וכיום קמ"ן מבצעים במפקדת שו"ן, זה היה רגע טעון רגשית במיוחד. ב-11 השנים האחרונות הוא ליווה כנציג צה"ל את משפחת גולדין ומשפחתו של סמ"ר אורון שאול ז"ל. גופתו של שאול חולצה מעזה בינואר השנה, והפעם הגיע תורה של משפחת גולדין לשמוע ממנו בשורה משמחת: הדר חוזר הביתה.
"בתקופה האחרונה היה קשר קרוב יותר עם משפחת גולדין", הוא אומר. "ככל שהבנו שחמאס הולכים ומתכנסים להוצאת החלל, הסברנו להם שפוטנציאלית זה הולך לכיוון הזה, ושמרנו אותם מעודכנים לאורך כל השבת. כולל 'הערת אזהרה בטאבו', שיכול להיות שחמאס סתם עובדים עליהם, כי הוציאו גם גופות מחבלים מתוך התוואי. היה לנו חשוב לשקף להם את האמת, ללא שום 'גלורי'".
איך נראות השעות שבין הדיווחים האופטימיים לאימות שאכן מדובר בגולדין?
"ככל שזה הלך והתכנס למשהו שמחזיר את הדר, היו יותר מתח וציפייה. אתה מרגיש שכל המתח מכל השנים מתנקז לשעות מאוד קריטיות. כקמ"ן המשפחה, נציג מפקדת שו"ן, אני נמצא איתם בקשר כל הזמן, כולל באותה שבת. ברגע שהיה זיהוי ודאי הגעתי אליהם הביתה".
מה אומרים ברגע הזה?
"לא אמרנו הרבה. נראה לי שהיה חיבוק עם כל אחד מבני המשפחה, ואז השארתי אותם לבד. בסוף זה רגע אינטימי-משפחתי. הם לא צריכים איתם אף גורם חיצוני, קרוב ככל שיהיה".
איך מתמודדים עם החסרת הפעימה מצד המשפחה בכל פעם שאתה מתקשר?
"אני מקווה שלאורך השנים 'חינכתי' אותם שאף פעם לא מפתחים ציפיות, שזה מסע ארוך ושאני אעדכן מתי שיש במה לעדכן, לטוב ולרע. לכן אני לא חושב שטלפון ממני הקפיץ אותם אי פעם. כל אחת מהמשפחות שליוויתי קיבלה את מה שהיא ביקשה. אחת רצתה שאדבר רק עם בן משפחה אחד, אחרת ביקשה שאדבר עם כל המשפחה, וגם זה יכול להשתנות במהלך השנים לפי תקופות".
ועם הגולדינים?
"איתם לא היו שום סיכומים, אבל כן הקפדתי לא להטריד אותם בשבת. לאורך השנים התקשרתי אליהם אולי פעמיים בשבת, פעם אחת כשנפוצו שמועות על חילוץ ולא רציתי שהן יובילו לצפיות. הם גם ידעו לסנן בעצמם רעשי רקע לאורך השנים. בפעם השנייה שבה התקשרתי בשבת זה היה בעקבות מהלכי תודעה שחמאס ניסה לעשות עליהם. רציתי תמיד להכין להם את הקרקע, שלא ילמדו על זה מטלגרם או מהשכנים. בגדול, נתתי להם להוביל. איפה שרצו אותי – הייתי שם. ואיפה שלא רצו – לא הייתי. אני מקווה שהגעתי איתם לנקודה של ביטחון ואמון, שאני מייצג משהו אמיתי וכן, ולא מערבב ולא מסלף, ושיש להם על מי לסמוך".
לאחר השבתו של הדר גולדין, נודע כי בשנה וחצי האחרונות צה"ל פעל במסגרת מבצע "דרור לבן", שנועד לאתר את גופתו במנהרה גדולה. מה מנע את השבתו בחילוץ כמו שנעשה עם גופתו של אורון שאול?
"לא הצלחנו להביא את המודיעין המדויק על המטר. אתה כל הזמן עובד לייצר הזדמנויות מבצעיות, עד שזה מצליח. למנהרה שבה נמצא הדר ירדנו בפעם הראשונה בתחילת התמרון ברפיח, במאי 24'. ידענו לצמצם את אזורי החיפוש, אבל לא הצלחנו לייצר מודיעין לרמת 'נחפור פה ונביא'. המקום שממנו חמאס שלף אותו הופיע לנו איפשהו בתוכנית העבודה. זה לא שאמרתי: 'מה נסגר איתי, איך לא חשבתי על זה'. להבנתי המקצועית, ההחלטה של חמאס להחזיר את הדר התקבלה רק אחרי שהם מבינים שאם הם לא עושים את זה, אנחנו עושים את זה. הם פשוט לא רצו לתת לנו את התענוג. הדר בבית לא מטוב ליבו של חמאס, אלא מעצם זה שהבאתי את צה"ל לעבוד במנהרה הנכונה. למה לא הגעתי לרמת המטר המדויק? עשינו עשרות מבצעים מודיעיניים כדי לדייק, כיד הדמיון הטובה עלייך, תעופי לכל כיוון אפשרי, כולל להביא נחקרים מהשטח, כולל מניפולציות כאלה ואחרות על האויב, כל דבר אפשרי. אנחנו עדיין בשלב התחקירים בשביל להבין מה עבד יותר ומה פחות".
אתה מעורב גם באיסוף מודיעין לגבי החללים שעדיין בעזה, איך אפשר להבטיח למשפחות שהן לא יחכו לבנים שלהן עוד תשע שנים, כמו משפחת גולדין?
"כי היום אני הרבה יותר טוב ממה שהייתי לפני 11 שנה. אני יודע עם איזה מודיעין התחלתי לעבוד על אורון והדר, ואיזו כברת דרך הייתי צריך לעשות עד שהם חזרו. עם אורון והדר התחלתי במינוס, אפילו לא במצב אפס. זה לא שאני מתחיל היום לעבוד על החזרת החטופים שנותרו שם, אני עובד עליהם מ-7 באוקטובר. עכשיו אנחנו ב'פיינל' של איך אני גורם לחמאס למסור והאם יש פערי מוטיבציה או מידע. זו מורכבות שנפתור, אין שום סיבה שבסוף הדרך לא נחזיר אותם, וסוף הדרך זה לא עוד 11 שנה".
בחרת עיסוק שדורש עצבי ברזל.
"אני תמיד אומר לחבר'ה הצעירים, ששו"ן זה 95 אחוז כישלונות וחמישה אחוז הצלחות, וזה כשאנחנו ביום טוב. זה לחיות בכישלון מתמשך, בתסכולים מתמשכים ואין לך שום פריבילגיה להרים ידיים. בסוף אתה תעשה מאה פעולות כדי שתהיה לך את הפעולה האחת שתצליח. זה ביזנס לאנשים קשוחים".
"הדבר היחיד שחששתי ממנו - שיהיה פיצול מחנות"
אל"מ במיל' משה, בן 50, נשוי ואב לארבעה, מתגורר במרכז הארץ. בשנת 95' התגייס לחיל המודיעין ומאז הוא נדד בין יחידות השדה לחטיבת המחקר, "בדרך כלל בתפקידים של מודיעין מבצעי". הכניסה שלו לעולמות השו"ן קרתה בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים. הוא היה אז נציג אמ"ן בצוות המיוחד שהוקם לטובת החזרתו של החייל החטוף גלעד שליט.
"ישבתי כמעט שנה בשביל לפרק את הסיפור שלו, ואחרי זה לתחקר את אמ"ן", הוא מספר. בשנת 2011 חזר שליט, ובפברואר 2015 זומן משה לפגישה עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט ואל"מ במיל' ליאור לוטן, לשעבר מתאם השבויים והנעדרים במשרד ראש הממשלה, "ושניהם ביקשו ממני להתרכז באורון ובהדר. 'תבדוק אם אפשר לעשות משהו'. עבדתי על זה חודשיים-שלושה, וחזרתי עם תשובה שלפי דעתי כן. 'טוב', הם אמרו, 'אם אפשר לעשות, אז המשימה שלך'".
מה הבאת לשולחן מהניסיון שלך עם גלעד שליט?
"מבחינתי ההישג הנדרש היה לייצר נ"צ איפה הם נקברו, כדי שביום מן הימים, בשעת חירום ברצועת עזה, כלומר מלחמה, נדע ללכת להביא אותם בכוחות עצמנו. עד 7 באוקטובר לא היה נ"צ לגבי אורון, ועל הדר הייתה המנהרה שממנה נחטף, שזה לא נ"צ מספק בשביל להיכנס ולהביא אותו".
כחלק מהתפקיד החדש לקח אותו לוטן לפגוש לראשונה את משפחות שאול וגולדין, "שיכירו שיש כזה צוות, כי זה צוות חיצוני למחלקת שו"ן הרגילה באמ"ן", אומר משה. "הצגתי את עצמי, אמרתי מה המטרות שלי. מבחינתם הייתי הפנים של הצבא במשימה. במשך הזמן קיבלתי את האחריות המשימתית גם על אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. כל משפחה עם האופי שלה, עם הרצונות לדעת יותר, לדעת פחות, עם הדרך לבטא את התסכולים לאורך השנים, וזה הכי טבעי".
איך ניגשים למשימה כזו?
"כשנכנסתי לתחום השו"ן ישבתי כמה חודשים טובים בארכיון צה"ל, למדתי את כל תיקי השו"ן של מדינת ישראל משנת 48', כולל אלה שחזרו, כדי להבין איך הדבר הזה עובד. בסוף, איך שלא תהפכי את זה, מחטופי הר דב ועד גולדווסר, רגב ואחרים, לא תמצאי אף פעם אותו טייפ-קאסט של משפחה. את תמצאי כמעט תמיד גישות שונות של איך צריך להתנהל מול המערכת, מול התקשורת, מול ארגונים בינלאומיים".
בדצמבר 21' נפל דבר. אל"מ במיל' משה, אז הממונה על השבויים והנעדרים מטעם צה"ל, התפטר ויצא זועם לתקשורת. בראיון לגלי צה"ל אמר כי "ישראל הקפידה להחמיץ בשנים האחרונות הזדמנויות לעסקת חילופי שבויים עם חמאס". עוד הוסיף, כי הוא אינו זוכר שהתקיימה בשנים האחרונות "דינמיקה של משא ומתן שתוכל להבשיל (לעסקה)". על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שישב באופוזיציה באותה תקופה, הוא אמר כי בעת כהונתו הממושכת, נתניהו "לא רצה שתהיה עסקה מסיבותיו שלו, אך לא צריך להגיד 'לא' כדי שדברים לא יקרו. ישנן דרכים יצירתיות למסמס את העניין".
היום, כקצין מילואים בשירות פעיל, הוא נזהר מלהתבטא כלפי הדרג המדיני, אבל לא שינה את עמדתו. "אני לא חוזר בי מהדברים שאמרתי כאזרח, אי שם בשנת 21'", הוא אומר. "השתחררתי מצה"ל באוגוסט 20' והמשכתי עוד שנה כאיש מילואים, עד שבקיץ 21' אמרתי להם 'די'".
כשגורמים בממשלה התנגדו לעסקה, השמעת קולך?
"בשנתיים האחרונות עסקתי בפן המבצעי, לא הייתי חלק מהמשא ומתן. יש גוף שלם שעושה מודיעין למשא ומתן, אני עסקתי רק בפן המבצעי. מעולם לא אמרו לי לעצור".
"לא חוזר בי מהדברים שאמרתי כאזרח, אי שם ב-2021. אני רוצה להאמין ש-7 באוקטובר שינה פה המון דברים ושהרבה אנשים התעוררו. האם נתניהו כראש ממשלה השתנה? אני משאיר לאחרים לענות"
כשפרשת לפני כארבע שנים דיברת על זה שהממשלה לא מעוניינת להחזיר את ארבעת החטופים. הרגשת את זה גם לאחרונה?
"מאז קרה אירוע מז'ורי במדינת ישראל. אני רוצה להאמין ש-7 באוקטובר שינה פה המון דברים ושהרבה אנשים התעוררו. האם נתניהו כראש ממשלה השתנה אחרי 7 באוקטובר? זה אני משאיר לאחרים לענות, אבל משהו יסודי השתנה ואסור להגיע למצב שבו אומרים, 'זה מורכב', 'זה קשה', 'זה בלתי אפשרי'. אין אירוע כזה, מה שקשה צריך לעשות".
ארבע משפחות החטופים דאז, שאול, גולדין, מנגיסטו וא-סייד, נותרו בלעדיך ובלי לוטן שעזב גם הוא בעקבות חילוקי דעות עם המערכת. חששת שהן ירגישו אז שמשאירים אותן לבד?
"קודם כל, הם ידעו שזה הולך לקרות, לא הפתעתי אותן. קיוויתי שעצם ההתפטרות שלי תניע משהו. אבל לא התרשמתי שזה עשה רושם".
המשכת להיות בקשר עם המשפחות גם אחרי שפרשת?
"כן. לא 'חג שמח' בחגים. הייתי סוג של פעיל חברתי בתחום השו"ן, הקמתי עמותה ביחד עם עידן עמדי ומאיה אוחנה מורנו. קיימנו מפגשים באנדרטת חץ שחור, וגם מופעים ועצרות. עשינו מסע צלב לחברי קבינט, מיליון וחצי דברים".
אחרי פרישתך בזמנו אמרת שרק מחאה ציבורית תחזיר את הדר, אורון, אברה והישאם, ופתאום אתה רואה את מטה החטופים קם, ומתחיל בהפגנות. מה חשבת על זה בזמנו?
"הדבר היחיד שחששתי ממנו, זה שיהיו פיצולים, כמה מטות. כי זה הכי טבעי, שלא יהיה מכנה משותף. כל משפחה באה עם המטען שלה, תפיסת העולם שלה, הזוויות שלה. תכפילי את זה ב-251".
"אורון והדר היו מקרים פי אלף יותר מורכבים מחטופי 7 באוקטובר"
פרוץ המלחמה תפס אותו בביתו, אזעקות לא נשמעו באזור אבל מהר מאוד הוא הבין שלא מדובר בעוד אירוע מהסוג שהכרנו. "התעוררתי מהרעשים של היירוטים ואמרתי: 'מה זה הדבר הזה?' זה היה בלתי פוסק, לא סביר", הוא אומר. "הבנתי שקורה משהו, ואז כבר התחילו להגיע עדויות, טלפונים מאנשים, האסימון שיש אירוע גדול נפל כשאמרו לי: 'יש חדירה ליישוב'. ואני עניתי: 'זה לא ליישוב, זה ליישובים'".
איך ידעת לבסס הערכה כזו?
"כי אתה מכיר את הדינמיקה ומכיר את האויב. לכל אחד יש את הנקודה הזו ב-7 באוקטובר שהוא זוכר. יש כאלה שיגידו הטנדרים בשדרות, אחרים יזכרו את השיחה של קושמרו עם הבת של אוהד בן עמי. הנקודה שבה אני הבנתי שזו מלחמה, הייתה כשאמרו לי 'חדירה ליישוב' והבנתי שזה יישובים. ברבים".
5 צפייה בגלריה
מחבלים חמושים ברחובות שדרות ב-7/10. "כשאמרו לי 'חדירה ליישוב' הבנתי שזה יישובים, ברבים"
ידעת וראית כמה קשה להחזיר ארבעה חטופים, ופתאום אתה שומע שנוספו 152 למניין הבלתי ייאמן של שבויים בעזה, וכל זה תחת ראש ממשלה שהגדרת כממסמס הזדמנויות סדרתי. מה עובר בראש?
"כשראיתי תמונות חטופים בעזה, חשבתי בהתחלה שזה אירוע שיכול לקחת עכשיו גם חמש שנים. אני זוכר שבהתחלה אנשים אמרו, 'כמה ימים, גג שבועות, והאירוע הזה נסגר'. ואני חושב לעצמי, אתם לא מבינים מה זה שו"ן. לי היה ברור שזה אירוע מתמשך, אפילו מתמשך מאוד. ואני על טורים גבוהים, נכנס לדבר הזה שהתגבש להיות מפקדת שו"ן. היה שם ניצן אלון (אלוף במיל', שמונה בפרוץ המלחמה לפקד על המאמץ המודיעני להשבת החטופים) והתחלנו לעשות סדר. יכולתי לקחת ב-7 באוקטובר את האוטו ימינה למפקדת השו"ן, או שמאלה למטה החטופים. עשיתי את הבחירה שלי, כי שם חשבתי שאהיה משמעותי יותר".
בימים הראשונים למלחמה לאה גולדין באה למטה, ואמרה למשפחות: "אל תהיו גולדינים". זו קצת תעודת עניות בשבילך, לא?
"זכותה להגיד מה שהיא רוצה. אף פעם לא הייתי יועץ התקשורת שלהם, לא אמרתי להם איך לעשות, מה לעשות, כן תתבטאו בתקשורת, לא תתבטאו בתקשורת, זה לא שלי, זה לא ענייני. אני שם בשביל לשקף להם הכי רחב שאפשר את המאמצים להחזיר להם את הילד. אני שם בשביל לייצג אותם מול המערכת".
איך היום הזה השפיע עליך?
"7 באוקטובר החזיר אותי למערכת הצבאית בשביל לעשות את מה שאני מקווה שאני טוב בו. הכי טוב היה לעשות עסקה ב-8 באוקטובר, וב-10 באוקטובר להילחם כאילו שאין שו"ן. הייתי שמח להיות קמ"ן שעוזר בהשמדת האויב, אבל החיים לקחו אותי להיות קמ"ן של שבויים. ומאז 7 באוקטובר אני שם, עם אותם ערכים שהאמנתי בהם גם קודם, רק שמאז אפשר היה לצקת בהם תוכן. למה? כי מלחמה, ואפשר לעשות בה הרבה יותר דברים".
הזכרת אפשרות שעסקה הייתה נערכת ב-8 באוקטובר 23'. איך המלחמה הייתה נראית לאחר מכן?
"בלי להיות שיפוטי, ולהעריך אם עסקה כזו הייתה אפשרית, ברור שניתן היה להילחם טוב יותר אם ב-8 באוקטובר כולם היו חוזרים, והיינו נלחמים ברצועה בלי מגבלות".
במפקדת השו"ן של אחרי 7 באוקטובר חולקו החטופים בין הקמ"נים. למשה נוספו עוד חטופים, נוסף על הארבעה שהיו עד אז, תחת אחריותו. בשיחה שהתקיימה בתחילת השבוע, כשבעזה עדיין הוחזקה גופתו של דרור אור, יחד עם רס”ל רן גואילי וסותטיסאק רינטלאק, הוא הסכים לומר ששניים משלושת החטופים האחרונים שנותרו בעזה הם "שלו", והם הסיבה שהוא מתראיין כעת. "אורון והדר היו מקרים פי אלף יותר מורכבים מחטופי 7 באוקטובר", הוא אומר, "ולכן אין שום סיבה – לא למדינת ישראל, לא לצה"ל, לאף אחד, ששלושת האחרונים, רן, סותטיסאק ודרור לא יהיו בבית. אין אירוע כזה שהם לא חוזרים, ואין מצב שהיחידה לא מחזירה אותם".
כרגע זו בעיית מודיעין או בעיה טכנית יותר?
"זה לא אחת או אפס. יש באמצע משימות סופר-מורכבות: אלה שחטפו אותם, אלה שקברו אותם, דברים שקרו בשטח לאורך כל המלחמה. יש פה כל מיני רבדים שכל אחד מהם מורכב בפני עצמו, ושילוב של כולם יחד עושה את זה למורכב עוד יותר. ועדיין, פחות מורכב מהמשימות האחרות שכבר השלמנו".
אתה חושב שאתה יודע איפה הם?
"אני חושב שאני יודע איך להגיע אליהם, דרך מקומות שצריך לסמן עליהם 'וי', כל אחד והסיפור שלו, הניואנסים. אבל אין אף אחד מהם שיש עליו פתאום סימן שאלה. על כל אחד מהם יש קצה חוט, ועוד יש מספיק מה לעשות, גם מודיעינית וגם מבצעית".
מרוץ השליחים אחרי אורון והרופא שקבע את מותו של גולדין
הנחישות והאופטימיות של אל"מ במיל' משה, בהקשר לחטופים האחרונים שנותרו בעזה, הן לא משאלת לב אלא מבוססות בעיניו ונשענות על ניסיונו, בעיקר מול משפחות שאול וגולדין. "הדר היה אירוע סופר-מורכב", הוא אומר על סגן גולדין ז"ל. " הדר היה הסוד הכי גדול של חמאס, לפני 7 באוקטובר. ידעו אותו אולי חמישה אנשים, בהגזמה. לייצר מודיעין על אורון והדר, אברה והישאם, לפני 7 באוקטובר לא היה דומה לשום דבר. תחשבי שאנחנו מדברים על סוד שמתחיל לפני 11 שנה. זה לא 7 באוקטובר, שנוחתים בעזה 251 איש, והכל בלגן אחד גדול, גם בצד השני, לא רק אצלנו, וחמאס עסוק ב'רגע, איפה אני שם, איפה אני משבץ, איפה אני קובר'. לפעמים הבלגן גם מייצר מודיעין. אז אנחנו מדברים פה על אירוע שכל אחד מהם בודד, בפני עצמו".
"הדר גולדין היה הסוד הכי גדול של חמאס לפני 7 באוקטובר. ידעו אותו אולי חמישה אנשים, בהגזמה. לייצר מודיעין עליו, על אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א–סייד לפני 7 באוקטובר, לא דומה לשום דבר"
בוא נדבר על ד"ר מרואן אלהמס, מנהל בית החולים אבו-יוסף א-נג'אר ברפיח, שקבע את מותו של גולדין וידע את מקום קבורתו. מתי אתם מבינים שיש אדם כזה וצריך להביא אותו?
"אלהמס, רופא מרדים שלמד באוקראינה וחזר לרצועה, מוכר לנו מהשנים הראשונות שבהן התחלנו לחקור את הפרשה. שמנו עליו עין די בתחילת הדרך. בחמאס, בדיוק כמו בצה"ל, יש קצין רפואה ראשי ויש רופא חטיבתי, והוא רופא חטיבתי ברפיח. התחלתי לחקור לגביו ב-2015, ושנה אחרי סגרנו עליו מעגל מודיעיני, כשמבחינתנו הוא במעגל שותפי הסוד".
אז למה לא הבאתם אותו ב-2016?
"מי אמר שלא ניסינו? עזה זה לא איו"ש, בטח לא עד 7 באוקטובר. בואי נגיד שהמבצע שבו הצלחנו להביא אותו, לא היה הראשון שנעשה. הרכבנו צוות שמורכב מטובי המוחות היצירתיים במדינת ישראל, ששברו את הראש איך להביא אותו, ובמשך כמה חודשים בנו תשתית חובקת עולם, בשביל לייצר מצב שבו הוא, ביום נתון, בשעה נתונה, בדקה נתונה, יגיע לנקודה שבה אני מחכה לו, והוא לא מחכה לי".
איך מייצרים רגע כזה?
"בשביל זה צריך חודשים ארוכים של קשר יומיומי, בלי שהוא יודע עם מי הוא מדבר. הבן אדם הזה סופר-חשדן. הוא ידע שהוא מבוקש, כי הוא עלה עלינו כמה פעמים. הוא הבין איפה אנחנו מנסים להסתתר. הוא חריף מאוד והבין כמה פעמים שמי שמדבר איתו, זה לא מי שהוא טוען שמדבר איתו. החבורה יצרה פטנט שהוא 'אכל' אותו. השתמשנו בשיטות מגוונות אז הוא הרגיש די בנוח ובטוב איתנו, ונפל בפח. הוא חשב שהוא מגיע לפגישה עם מישהו אחר, וגילה שהפגישה היא איתנו".
ואחרי כל המאמץ להביא אותו, אתה מבין שממנו לא תגיע הישועה.
"הרבה פעמים אתה לא יודע לייצר את המודיעין המדויק, אז אתה מתחיל לייצר תהליך שבקצה שלו יקרה משהו. כל חטיבת רפיח בחמאס התפוררה כתוצאה מהעבודה של צה"ל, יהל"ם, שייטת 13 ויחידות נוספות במנהרה הספציפית הזאת. ברגע שירדנו אליה לחפש את הדר, נתקלנו בגורמי פיקוד ושליטה בכירים של חמאס, כולל היתקלויות, מטענים וירי. וזה גרם להם לברוח מהשטח, וברגע שהם ברחו, הדבר הזה התפורר בשבועות ספורים".
"באיתור של אורון שאול היה שילוב מטורף של יחידות - אמ"ן, שייטת וגם שב"כ, וכל אחד ידע את מקומו כמו בקונצרט: מתי הוא מנגן, מתי הוא זז הצידה ומתי הוא נותן למישהו אחר להוביל. היו לנו 48–72 שעות להוציא אותו, וכל אחד היה צריך לתת את הכי טוב שלו"
כשחופרים בחיפוש אחר חלל חטוף, אילו אינדיקציות מחפשים?
"בסוף ראינו הכל מהכל. היו לנו חטופים שקבורים בבתי קברות, בחצרות של בתים, בתוך חדר, מנהרה, או מאחורי דיפון. היו מקומות שבהם ניסו שימור חלל בהקפאה, במקרר. החיכוך עם השטח מלמד אותך דברים. אתה נכנס למנהרה, מגלה שם ציוד, ושואל את עצמך, אם זה הציוד של מפקד הגדוד, והוא יודע איפה הדר, אז האם הדבר הזה נמצא ברדיוס שלו? התפקיד שלנו במפקדת השו"ן הוא לייצר את ההזדמנויות – מבצעית ומודיעינית, ולאפשר לצה"ל ולשותפים שלנו להיות 'הרגל המסיימת'. איפה שהשכלנו לעשות שיתופי פעולה, לאו דווקא טריוויאליים או טבעיים, הבאנו להישגים הכי גדולים".
תן דוגמה.
"באיתור של אורון שאול היה שילוב מטורף של יחידות, דיסציפלינות, כל אחד ידע את המקום שלו. כמו בקונצרט: מתי הוא מנגן, מתי הוא זז הצידה, ומתי הוא נותן למישהו אחר להוביל. אצל אורון היה סוג של מרוץ שליחים של כמה חודשים, כשכל יחידה נותנת את הכי טוב שלה ומבינה שכאן נגמר היתרון היחסי שלה ומתחיל היתרון היחסי של מישהו אחר. יחידת שו"ן במובן הזה היא המנצח על התזמורת. במקרה של אורון, הדבר החשוב להבין היה שיש לנו סדר גודל של 48 עד 72 שעות להוציא אותו, שבו כל אחד צריך לתת את הכי טוב שלו. אמ"ן, שייטת וגם שב"כ, וכל אחד ידע בדיוק לתת את הטאץ' שלו ברגע הנכון, והדבר הזה ניגן פיקס".
"תחושת הכישלון והתסכול הרבה יותר קשה מהפחד של פיצוץ מטען"
השבוע, בשעות המתוחות שבהן הועברה גופה מעזה לישראל, וטרם התקבל אימות מהמכון לרפואה משפטית לכך שמדובר בדרור אור ז”ל, החטוף האחרון מבארי, אל”מ משה היה במתח מורט עצבים. כדי להתמודד עם העומס הרגשי והמנטלי שהם חווים, אל"מ במיל' משה ויתר אנשי מפקדת שו"ן עוברים סדנאות עיבוד. אנשים במפקדה, הוא מעיד, עובדים שבעה ימים בשבוע, בלי שבתות וחגים, קמים והולכים לישון עם החטופים שבאחריותם. "הייתי קמ"ן חטיבה באינתיפיאדה השנייה באיו"ש, הייתי במבצע חומת מגן, באירועים הכי קשים שאת יכולה לדמיין. שום דבר לא מכין אותך ולא דומה ללהיות חתום על חטוף".
"אין הפסקה מהמשימה", הוא אומר. "אפילו אם מדובר בחטופים שהם 'לא שלך', כל אחד מחזיק אצלו משהו. העניין של העיבוד הוא סופר-חשוב, זה ברור לגמרי למה מעבדים חוויות לחימה עם לוחם שנהרגו לו חברים, זה הכי מובן, אבל בעוד הרבה שנים, כשיעשו מחקר על אנשים ששירתו במפקדת שו"ן, יתחילו להבין למה אנשים שנחשבים יחידה עורפית, ויושבים במרכז הארץ, עברו חוויות לחימה הרבה יותר עצימות מלוחם שעלה על מטען".
עד כדי כך.
"אני אומר לך את זה כמי שעבר את שתי החוויות. קהות החושים והרגשות אצלך, אחרי שאתה צופה באין-ספור סרטוני זוועה, תמונות זוועה ועדויות זוועה, ואיפה שזה נוגע בך, ואנשים שזה נצרב להם בראש גם כשהם עוצמים עיניים, ועד לתיאורים ששומעים ואיפה שזה לוקח אותך בדמיון. כשאתה חתום על חטוף, הוא אח שלך, והיא אחות שלך. והם שם, ולא הצלחת להביא אותם הביתה. תחושת הכישלון והתסכול הרבה יותר קשה מהפחד של פיצוץ מטען. שום דבר לא ישחרר ממך את התחושה שהיית חתום על חטוף שהיה חי והחזרת אותו חלל".
"בעוד הרבה שנים יבינו למה אנשים ששירתו במפקדת השבויים והנעדרים עברו חוויות לחימה הרבה יותר עצימות מלוחם שעלה על מטען. שום דבר לא ישחרר אותך מהתחושה שהיית חתום על חטוף חי - והחזרת אותו חלל"
איך מעבדים חילוצים שכשלו, שבהם נהרגו חיילים וחטופים?
"עשינו טעויות לאורך הדרך בשנתיים האלה, לפעמים הן עולות במחירים גבוהים. המבחן האולטימטיבי של טעות נמצא בשאלה איך אתה מתחקר, האם אתה מוכן להיות אמיתי עם עצמך, להסתכל ולהגיד: 'פה טעיתי', להפיק לקחים ולהתקדם. אתה לא צריך את הביקורת מבחוץ כדי לתמרץ אותך לשמור על החטוף שלך או לדאוג שיחזור, או כדי לייצר מודיעין או הזדמנות מבצעית או מה שלא יהיה".
איזה רגע לקחת איתך הביתה מכל הרגעים שעברת?
"כשיש חילוץ אתה כבר לא לוקח הביתה. אתה לוקח הביתה רק את האנשים שאתה לא מצליח להביא. מי שהצלחת, המשימה נגמרה. גם לחטופים שחזרו בסוף בעסקה, היה מאחוריהם צוות מודיעיני, מבצעי, אופרטיבי, שעבד להביא אותם גם בלעדיה. הרבה פעמים אתה יודע מיקום ולא מצליח לייצר את התנאים המבצעיים בשביל להוציא, כי יש סיכון רב מדי לכוחותינו, כי התנאים לא מאפשרים, כי כל מיני דברים. בסוף, אין חטוף אחד, לא משנה חי או מת, שמאחוריו לא היה צוות של חוקרים וקמ"נים ואנשי מבצעים שחושבים איך מוצאים אותו, איך שומרים עליו, איך הוא לא נעלם לנו. נעשו דברים מטורפים, אבל גם כשעושים דברים מטורפים, אין לזה שום ערובה שיסתיים בהצלחה".
מקנן בך החשש מהיום ומהאפשרות לחטיפה הבאה?
"ישראל היא וילה בג'ונגל, ומתישהו ייכנסו דובים וינסו לקחת. אני מקווה לפרוש לחופשת שחרור ולעסוק בשו"ן רק בכתיבת סדרה לטלוויזיה. אני צריך לדאוג שנהיה על אפס חטופים ברצועת עזה, וחושב שצריך לשמר את היוזמה והנחישות שלנו. מה יהיה אחר כך? זה בעיקר אירוע מדיני, לא קשור אליי".
