בצמרת הקואליציה שבים וטוענים גם היום שהמפתח לפתרון המשבר הקשה, שבגללו שר המשפטים יריב לוין אינו מכיר בנשיאותו של יצחק עמית, הוא כינון פשרה ביו השופטים לבין הפוליטיקאים במחלוקת על בחירת ארבעה שופטים לעליון. מנגד, חוגים המקורבים לבית המשפט העליון טוענים שהסברי הקואליציה, שהכל מתחיל ונגמר בסירוב הנשיא עמית, כקודמו עוזי פוגלמן, לצרף לשורות בית המשפט את מועמדי לוין – ד"ר רפי ביטון או ד"ר אביעד בקשי – הם רק עוד ספין.
"להציג את הבעיה כאילו עמית ופוגלמן סירבו לבחור את ביטון או בקשי ובכך הכשילו פשרה, זו הפצה של אגדה אורבנית ואחיזת עיניים. לוין תובע לנווט את המינויים בעליון ומתלונן ש'אין פשרה'", אומר חבר הוועדה לבחירת שופטים לשעבר, המצוי בנושא. "הוא גם התעקש על המועמדים שלו וגם הטיל וטו על הצגת מועמדים נוספים, שופטים מחוזיים, שהוצעו על ידי פוגלמן ועמית. כל שם שהצענו נדחה על ידי לוין על הסף. השר לא רצה להתפשר, אלא להכתיב בחירת ארבעה שופטים.
"זה לא עניין שהנשיאים לא מוכנים לפשרה. היו כבר מקרים ששופטים לא הכי אידיאליים מבחינת התאמתם לעליון נבחרו בדיל בין נשיאי העליון לבין שרי המשפטים, אבל כולם עמדו בתנאי סף. ביטון ובקשי רחוקים מהאג'נדה של העליון וכופרים בסמכותו, וגם השופטים השמרנים בעליון סברו שהם אינם עומדים באמות המידה המשפטיות-אינטלקטואליות הנדרשות משופט עליון".
*
השבוע פורסם שעמית החליט לשכור יועץ אסטרטגי כדי להתמודד עם השחיקה העצומה באמון הציבור במערכת המשפט. הדרישה הגיעה לעמית משופטים ברוב הערכאות, המספרים שהמערכת ושופטיה מותקפים תדירות. מבחינת עמית, האירוע המכונן היה ההתפרעויות במהלך הדיון על הדחת ובחירת ראש השב"כ שדמו לכינוס מרכזי מפלגות מסוימות או לסצנות מחוף הים.
אין ספק שאי-הכרת שר המשפטים והממשלה בבחירתו של עמית מעמיקה את משבר האמון בעליון, אך יש מרכיבים נוספים שתרמו למצבו המדאיג.
מאז המהפכה המשפטית מטווח העליון ביתר שאת על ידי חוגי הימין ונציגיהם בקואליציה, בלי רחמים ובלשון נמוכה. "התופעה התגברה עם תחילת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו", מעיד גורם משפטי בכיר. בעבר, טרם הפייק ניוז והפופוליזם, היה לפחות קונצנזוס של הפגנת כבוד כלפי העליון ואתוס של כיבוד פסיקותיו. זה כמעט חלף מהעולם. הפסיקות מונגשות לציבורים השונים באמצעות פוליטיקאים ופרשנים בעלי פוזיציה מובהקת.
בתקופה כזו היה לכל נשיא עליון קשה לתפקד ולנהל את החזית הציבורית. אבל הנשיא עמית צמח בערוגות המשפט בלבד; הוא מעולם לא כיהן בתפקיד ביצועי כמו יועמ"ש או פרקליט המדינה. הוא נעדר ניסיון מהותי בהתחכחות ישירה עם פוליטיקאים (למעט תקופה קצרה כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית). כשעמית ניצב מול שועל פוליטי כמו יריב לוין, זה לא כוחות.
*
אלא שלעמית נוספה חזית חדשה, חסרת תקדים. עם רוח גבית מהמהפכה המשפטית, מתחילים להישבר גם כללי המשחק הפנימיים בעליון בדמות הדלפות ופלגנות פוליטית. אחרי הכל, מדובר בבני אדם – עם שאיפות, יצרים, חשבונות ועמדות.
המכה הראשונה ניחתה כאשר הודלפה לפני שנה וחצי טיוטת פסק הדין בעניין ביטול עילת הסבירות. החקירה שעליה הורה מ"מ הנשיא דאז פוגלמן, שכללה גם מומחי חקירה יוצאי שב"כ, הייתה יסודית והתקרבה ללשכתו של אחד השופטים. פוגלמן עצר אותה על המפתן מתוך כוונה להכיל את האירוע, לא להתעמת עם השופט, "להפיק לקחים" ולרמוז למי שמבקש להדליף בעתיד – שזה לא כדאי.
אבל המשבר המשיך לבעבע. את הכפירה בסמכותו של עמית, הנושבת מהשלטון המרכזי, הריח גם קומץ שופטים בבית המשפט. אלה משמיעים לאוזניים חפצות סיפורי מרירות ואי-שביעות רצון שבעבר היו מבוטאים בקיטורים בחדרים סגורים.
זה החל בהדלפת השיחה הקשה בין המשנה נעם סולברג לנשיא עמית, שבה דרש הראשון לגוון את הרכב השופטים ולהפסיק עם הרכבי הסניוריטי שבהם לעמית יש רוב אוטומטי. המשיך בפרסום "שיחת הצעקות" בין הנשיא לשופט דוד מינץ, בעקבות החלטת האחרון לקיים דיון נוסף בפרשת מינוי נציב שירות המדינה. לפי מה שפורסם, עמית טען שמינץ "הטמין לו מטען צד" כדי לכלול בהרכב את השופט יוסף אלרון.
"אין מדובר בפלורליזם", אומר שופט בכיר על המצב שנוצר, "אלא בשבירת כלים. התחושה שאתה לא יכול להביע עמדות בחופשיות, בבית, פן ידלפו – עוכרת שלווה. ככלות הכל מדובר בחבורה החיה באותה קומה, חולקת מסדרון משותף. קשה לחשוד בקולגה שאיתו אתה חולק את עבודתך ואת חייך 14 שעות ביממה".
בשבועיים האחרונים הוצף עמית באינספור מיילים ושיחות תמיכה משופטים מכל הערכאות. הם התקשרו מודאגים, הוא כמובן ביקש להרגיעם שאין מדובר במרד נגדו ו"המבצר" יציב. ראשוני המתקשרים היו דווקא שופטים בכירים המתויגים כשמרנים. "אל דאגה", השיב להם עמית. "אני יושב חזק על הכיסא ולא נשקפת כל סכנה להיכל הצדק".
העובדה שהחוק לשינוי בחירת השופטים ייכנס לתוקף בכנסת הבאה כבר מדירה שינה מעיני הגווארדיה הישנה בבית המשפט העליון. השחיקה בלכידות הקולגיאלית וההעברה הצפויה של האיזון בבחירת השופטים לכיוון השפעה פוליטית הן פצצה מתקתקת שתגרום לפוליטיזיציה של השפיטה, לשחיקה באמינות פסקי הדין, לאיבוד עצמאות המערכת ולפגיעה בדמוקרטיה.
*
עמית אינו טומן ראשו בחול. עם זאת, ספק אם העסקת יועץ אסטרטגי היא צעד נכון. טכניקה, שיכולה לסייע לארגונים או למוסדות ממלכתיים רגילים, אינה מתאימה לעליון שאמור לדבר רק באמצעות פסקי דין. מדובר בארגון שכל אחד מחבריו הוא אינדיבידואל החייב לתפקד באופן עצמאי. עולם הייעוץ האסרטרטגי הוא שטחי, מתאים לפוליטיקאים, למומחים לספינים קליטים, המחברים את הלקוחות לרגשות שלהם ופורטים עליהם. הבעיה של עמית, ולמעשה של כל מערכת המשפט, היא כיצד לנווט את הספינה בין סלעי המשבר של הדמוקרטיה הישראלית.
וכל זה מתרחש ערב תחילת אחד המבחנים הקשים בתולדות בית המשפט העליון: הדיונים בעתירות הצפויות נגד הדחת היועצת המשפטית לממשלה. שופט ותיק אומר: "אם העליון לא יבטל את המהלך – הוא צפוי להיות המוסד הבא שייפול. אחרי העתירות הנפיצות בנושא ראש השב"כ ובחירת נציב שירות המדינה, יידרש העליון להכריע את עתידו של השירות הציבורי והממלכתי. האם ימשיך להיות עצמאי, ענייני, המשרת בראש ובראשונה את הציבור, או שיהפוך פוליטי, תחת נאמנות אישית ולמען אנשי שלומנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.25
