גוף חטוב, שיער שופע ותווי פנים משורטטים כבר לא מספיקים כדי להשביע את מפלצת אידיאל היופי בעידן הרשתות. תכירו את האובססיה החדשה, בחסות האינסטגרם והטיקטוק: "עור זכוכית" - עור נטול כתמי פיגמנטציה, קמטים או נקבוביות פעורות. כמה שיותר מפולטר ופחות אנושי - כך יותר טוב.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
הדרך להשגת המטרה הנכספת עוברת בשינון מונחים כמו חומצה סליצילית, לקטית או היאלורונית, ובעיקר ברכישת עוד ועוד קרמים, סרומים, מסכות ותרסיסים. "בזמן האחרון אנחנו מבחינים בעיסוק בלתי פוסק בהשגת העור הכי צעיר, הכי קורן", מאפיינת נתלי יצחקוב, טרנדולוגית. "למעשה, אידיאל 'עור הזכוכית' לא מותיר מקום לשום דבר שמעיד שמדובר בעור של בן אדם אמיתי".
במציאות העגומה של ישראל 2025, חרדה מחצ'קונים ומרקם עור לא אחיד עלולה להישמע משונה, אבל היא ללא ספק קיימת. בעולם, מופעים קיצוניים שלה כבר קיבלו אבחנה ושם, "דרמורקסיה" (Dermorexia) - אובססיה לא בריאה לטיפוח עור הפנים. "זה לא מופרך בעיניי שזה מתפתח לחרדה", אומרת יצחקוב, "גם אני מרגישה מוצפת מרוב מוצרים שיש בשוק, והסטנדרט הבלתי אפשרי שרואים ברשת לעור פנים".
אז אם פעם האובססיה הייתה להשיג את הגוף המושלם, עכשיו עור זוהר הוא הרזון החדש?
"כן, אפשר להגיד. חברות הקוסמטיקה מזהות שוק של צרכניות מאוד צעירות, לחלקן עדיין לא מלאו עשר, שהופכות ללקוחות הכי גדולות של ספורה. הן רואות מוצר בטיקטוק ומשיגות אותו אחר כך בכל דרך אפשרית, בלי להבין אם הוא בכלל מתאים להן ומועיל להן. בדור שלי היינו צריכות לבקש רשות מאמא כדי לשים מסקרה, והיום לכל אחת בגיל בית ספר יסודי יש מדף מוצרים משלה".
דקל ורד כץ היא מהנדסת ביו-רפואה ויוצרת תוכן בתחום טיפוח ובריאות העור, עם קהילה של מעל 400 אלף עוקבות באינסטגרם ובטיקטוק. "95 אחוזים מהקהילה שלי הן נשים", היא מאפיינת, "קהל אינטליגנטי שאני פוגשת בהרצאות שלי. אלו יכולות להיות רופאות, הייטקיסטיות, עורכות דין, סטודנטיות למקצועות מדעיים וגם ילדות ומבוגרות מאוד. יצא לי לפגוש בקניון סבתא ונכדה שסיפרו שהן עוקבות אחריי יחד. וגם יש הרבה נשים בהיריון ומניקות. עור הפנים מעסיק את כולן".
על הרקע הזה, לא מפתיע שוורד כץ מצאה את עצמה במרכזו של קרב אפידרמיס שהתחולל ברשת בחודשים האחרונים, ובמוקדו תרכובת אורגנית בשם "הידרוקינון", שידועה כמסייעת בטיפול בפיגמנטציה. בארץ הידרוקינון נחשבת תרופה לכל דבר, אבל בחו"ל החומר לא מוגדר ככזה ואפשר לקנות אותו ללא מרשם, או לקבל אותו במשלוח מהיר מאמזון.
הסערה התחילה כאשר ורד כץ טענה שהסיכונים הבריאותיים הנקשרים לחומר צריכים לגרום לנשים לחשוב מחדש אם להשתמש דווקא בו, תחת הדיסקליימרים הנדרשים שאינה רופאה. רופאות שזיהו טעות עובדתית אחת שעשתה ורד כץ בנוגע לחוקיות השימוש בהידרוקינון כרכיב קוסמטי (טעות שהיא מיהרה לתקן) - הגיבו בכל הכוח, ומכאן התגלגל דיון שגלש במהרה לפסים אישיים, ומתנהל בימים אלו בבית משפט בין אחת מרופאות העור המגיבות לבין ורד כץ.
מבחוץ, זה אולי נשמע כמו סערה בצנצנת קרם, אבל היא חשפה יחסי כוחות חדשים בתחום הרווחי והאמוציונלי של טיפוח הפנים: מי מחליט היום במה מתמרחים.
"כל מה שהגיע בעקבות הסרטון הוא בעיקר ניסיון להנמיך אותי", אומרת ורד כץ. "המהות הייתה לבקר רכיב קוסמטי. אני הרי לא רואה את עצמי תחליף לרופאות, ולא חושבת שמישהו צריך לדאוג למקומו. אני רואה את עצמי כמי שצריכה לעזור לנשים להבין מה עליהן לצרוך, איך לשאול שאלות ולא להאמין לכל פרסומת שהן נתקלות בה".
ברשת הטיקטוק לבדה, קטגוריית "סקין טוק" - שבה אפשר למצוא סרטוני המלצות למוצרי ביוטי, פירוט שגרות טיפוח עמוסות ומונולגים על פיגמנטציה ואקנה - כוללת כבר למעלה מ-35 מיליון סרטונים שצברו מעל 600 מיליארד צפיות עד כה. עשרות אלפי סרטונים חדשים בנושא עולים מדי יום. "זה תחום תוכן בולט וצומח באפליקציה, שמושך אליו המוני משתמשים", מגלה אביעד רוזנבוים, מנהל פעילות התוכן של טיקטוק ישראל. "התוכן הכי מוצלח בו הוא של יוצרים או משתמשים בפלטפורמה שמביאים אותנטיות ומשתפים ללא פילטרים".
החיבור בין עליית המשפיענים לקלות היחסית שברכישת מוצרי ביוטי אונליין - רכישה שלא מצריכה מדידה בחנויות ולרוב גם לא שבירת תוכניות חיסכון - הקפיץ את הרווחים בעולם הקוסמטיקה, אבל יצר גם לופ מבלבל. "לרוב המוצרים שזמינים בפארמים יש ריכוזים לא מספיק גבוהים של חומרים פעילים כדי לייצר באמת אימפקט על העור", מתארת יצחקוב, "הלקוחה מתוסכלת שהמוצר לא עובד וחוזרת לנסות עוד מוצר ועוד מוצר. 'טוב, זה רק עוד 200 שקל, ויש ממילא הנחה, ננסה'".
ד"ר אלגית ישורון היא רופאת עור מוסמכת שמטפלת בקליניקה שלה בבעיות עור שונות, ובמקביל יוצרת תוכן ברשתות. באינסטגרם אפשר לראות אותה מתמרחת במסכות ומספרת על הרכישות האחרונות שלה בספורה. "זה מנגיש אותי כרופאה ושובר איזה דיסטנס בין רופא למטופל, ואני בסדר עם זה", היא אומרת, "מטופלות שבאות אליי מרגישות יותר בנוח לדבר איתי ולשתף אותי. יכול להיות שיש מגלגלי עיניים - גם רופאים וגם מטופלים - אבל אני נשארת נאמנה לעצמי. אם אני לא אהיה שם ברשת, אנשים אחרים יהיו, ולא בטוח שתהיה להם את ההכשרה שלי יש".
לאינסטגרם יש הרבה מאוד כוח.
"בהחלט, אם אני מעלה סרטון באינסטגרם, הוא יגיע לפי עשרות אלפי עיניים, מספר עצום בהשוואה למטופלים שאני מספיקה לפגוש במרפאה, או לקוראים של כתב עת נחשב לרפואת עור. וכמובן שיש את הצד השני - את מפרסמת תוכן במקום שיש בו גם דיסאינפורמציה, אמירות שלא מבוססות על מחקרים, משפיעניות שמקריאות בריף ששלחה להם חברת הקוסמטיקה בלי הבנה אמיתית מעבר, וכאלה שמפרסמות מתוך מקום של מכירה וקוד קופון. יש ברשת לא מעט הבטחות לא ריאליות לסבון פלאי שמרפא את כל מחלות העור וקרם שמוחק פיגמנטציה בן לילה".
מה גרם לך כרופאת עור לייצר לעצמך ישות אינסטגרמית?
"בצבא שירתי בדובר צה"ל, ותמיד הייתה לי תשוקה לדבר על נושאים שחשובים לי. בחו"ל יש הרבה רופאי עור שהפכו לפרסונות ברשת, אבל לא תמיד התוכן שלהם מתאים לישראלים וצריך לעשות אדפטציות והתאמות, אז התגלגלתי לעשות את זה בעצמי. אני פעילה ברשתות בערך שלוש שנים ורואה את השיפט מאז הקורונה בצריכת תוכן על סקין-קר, על פני איפור, למשל. היום סרום ניאצינמיד או חומצה היאלורונית הפכו למושגים שגורים וגרמו לאנשים לשים יותר לב לרכיבים שהם שמים על העור ולאיך קוראים רשימת רכיבים של מוצר, בדיוק כמו שקוראים על אריזת חטיף בסופר".
יש לך כמעט 40 אלף עוקבים וקרדיביליות של רופאה, את בטח מקבלת הרבה הצעות לשיתופי פעולה ממותגים.
"אני כמעט אף פעם לא אומרת כן. ואם כן - אני מייצרת תוכן לא על מוצר שאני ממליצה לקנות אלא על 'קונספט קוסמטי' שחברות רוצות שאעביר לצרכניות - כמו החשיבות של ניקוי כפול, או איך לשלב חומצה סליצילית לטיפול באקנה. לא 'אומייגאד אתן חייבות לקנות את הסרום הזה, הוא מצוין'".
עבור ורד כץ, שהייתה אמורה להיות בכלל מהנדסת ביו-רפואה בחברת הייטק, ומצאה את עצמה מובילת קהילת ענק ברשתות, הכל התחיל ממצוקה אישית. "בגיל 15 התמודדתי עם התפרצות האקנה הראשונה שלי. זה משהו שהשפיע עליי מאוד ברמה הרגשית והחברתית. הייתי נערה חסרת ביטחון וחוויתי חרמות, כולל שירים שהמציאו עליי ועדיין חקוקים לי בראש. המעמד החברתי שלי בכיתה היה נמוך והכל נבע מאיך שאני נראית. איך שראיתי את עצמי במראה עם האקנה - ככה הלכתי ושידרתי לעולם, ולא היה מבוגר שיגיד לי שיש בי עוד הרבה מעבר, או כמו שאני קוראת לזה, 'ישים לי סמיילי על הפצעים', כמו שאני שמה לנערות היום.
"כשלקחתי רואקוטן (תרופה פופולרית לאקנה - ט.ג) חיי השתנו. במקביל הורידו לי את הגשר בשיניים והפכתי מהברווזון המכוער לברבור. אחרי כמה שנים שוב חזר לי האקנה, שוב נטלתי רואקוטן וזה עזר, אבל אז הגיעה הפעם השלישית, במהלך התואר הראשון שלי בהנדסה ביו-רפואית. הפעם אמרתי די, מדובר בכדור עם פוטנציאל לשיבוש הורמונלי, תפקודי כבד ועוד כל מיני תופעות לוואי. אני רק בת 23 ולא בא לי להמשיך עם המעגל הזה. התחלתי ללכת לקוסמטיקאיות, לרקוח דברים בבית, לקנות קרמים. אין דבר שלא היה לי על הפרצוף - ושום דבר לא עזר. למזלי, באותו הזמן כבר היה לי מספיק ניסיון אקדמי כדי לא לפחד ממאמרים אקדמיים וכדי להבין אותם לעומק. באמצעות ידע הצלחתי לרפא לעצמי את האקנה ולשמור על זה גם לאורך זמן".
ומתי נכנסות הרשתות לתמונה?
"כשהגיעה הקורונה הייתי בתואר השני שלי בהנדסה ביו-רפואית. עד אז עבדתי במעבדה והעברתי שיעורים לסטודנטים כחברת סגל באוניברסיטת תל-אביב. בקורונה התפנה לי זמן כי לא היינו מגיעים למעבדות, אז התחלתי לגלול ברשתות, האלגוריתם למד אותי והתחלתי לקבל תכנים של ביוטי מחו"ל. הסרטון הראשון שעשיתי בעצמי היה על הקשר בין מים לעור פנים והוא הגיע לעשרות אלפי צפיות, התחילו להגיע שאלות של אנשים בנושא והתחלתי לייצר עוד ועוד תוכן. נוצרה קהילה ופתחתי עסק".
הבנת כבר אז את הפוטנציאל הכלכלי?
"בשבילי לפתוח עסק כבר היה משהו גדול ומלחיץ, אבל אז הגיע קמפיין ראשון והייתי צריכה לתת חשבונית. היום אני כבר מעבירה הרצאות, סדנאות, מייעצת לחברות מבחינה אסטרטגית - גם כאלה שלא קיבלו אותי למשרה התחלתית כמהנדסת ביו-רפואה. היום יש לי כבר עובדים, מתכנתת וחוקר, ופיתחתי מילון רכיבים לעור שנקרא 'דקל וריפייד' והפך להיות המהות של העשייה שלי - שהיא בטיחות של רכיבים קוסמטיים".
למעשה את חלק מחינוך שוק שלימד ישראליות מה ההבדל בין חומצה היאלורונית ללקטית.
"כן, היום חברות מבינות שהצרכניות עלו שלב, ולא מספיק למכור להן קרם עם הבטחה של 'הבהרה והצערת העור', אלא צריך לומר מה יש בפנים ולמה זה שילוב חדשני וטוב’".
מה את חושבת על עודף המוצרים שמתורגם לצרכנות-יתר?
"אני תמיד אומרת שמספיקים שלושה מוצרי בסיס, ושמכאן, אם מישהי רוצה לשדרג את השגרה זה תלוי במצב וסוג העור. יש לי גם פינה של ביקורת טרנדים כדי למנוע מכמה שיותר נשים ליפול לרכישות מיותרות".
ד"ר ישורון מסמנת עוד תופעה מטרידה. "בגלל הטיקטוק, אנחנו כבר רואים בנות 10-11 שממלאות שקיות בספורה. המותגים מעצבים מוצרים בצורה חמודה ונגישה, יש פינות ייעודיות לצעירות בחנות, וגם מדפים של מוצרים שהם טרנדיים בטיקטוק. ההורים לא יודעים מה להרשות לבנות הצעירות לקנות, והלוואי שהתחום הזה קצת יחזור לבסיס, למרות שאני לא רואה שזה הולך ומשתפר מכאן".
מיכל פולק, עם 13 אלף עוקבים באינסטגרם ועוד 16 אלף בטיקטוק ("צמחתי משם"), יכולה להיות אמא של הצעירות ששואלות אותה איזה קרם כדאי לקנות. "זאת לא העבודה שלי, והאמת היא ש-90 אחוז מהאנשים הרציניים, שפעילים ברשת בנושאים האלה של טיפוח, עושים את זה מתוך תשוקה וחקירה עצמאית, ולא כמקצוע".
כמו ורד כץ, גם היא הגיעה לנושא מתוך צורך אישי. "תמיד אהבתי סקין-קר, אבל נכנסתי עמוק לעניין כשלבן שלי היה אקנה, ויום אחד כשהחלפתי לו מצעים ראיתי שהצבע של הציפית של הכרית ירד, ואמרתי לעצמי, 'אלוהים ישמור, מה הילד מורח על הפנים ומה נותנים לו?!' משם התחלתי לחקור, לקרוא על רכיבים ולהעמיק במאמרים. לא בגוגל, מחקרים רציניים. משם הגעתי לקוסמטיקה קוריאנית, שזאת ההתמחות שלי היום. זה התחיל מחברים שאמרו לי שהפנים שלי נראות נהדר, והמשיך לבת שלי שאמרה לי שאני יודעת הרבה, אז למה לא לשתף את המידע ברשתות. העוקבים הגיעו מהר מאוד".
וגם השת"פים?
"אני לא עושה שת"פים. במדיות שלי אני יוצאת נגד הפארמים הישראליים, שמוכרים מוצרים שאפשר למצוא באינטרנט - אבל במחיר כפול. אני מחנכת את העוקבות לקנות מאתרים בחו"ל. היום את מזמינה, ותוך שבוע המוצר אצלך".
עם צמיחת הקהל שצמא לתכנים כאלה, אפשר לפגוש גם הרבה מאוד תוכן שגוי, לא אפוי מספיק או כזה שמפורסם כדי לשרת אינטרס. תחקיר שפירסם החודש העיתון הבריטי "הגרדיאן" מצא שיותר ממחצית מהסרטונים בטיקטוק שעסקו בנושאים כמו התמודדות עם טראומה, חרדה, דיכאון ומחלות נפש, כללו מידע שגוי או מזיק. בקטגוריית עור הפנים המצב לא שונה מאוד - ובפלטפורמה אפשר לראות טרנדים כמו שימוש בחומר סיכה (lube) בתור פריימר לפנים, מריחת דם וסת על הפנים להמרצת העור, וקרמים מזרעי דג סלמון לגלואו. חלקם רק מוזרים, אחרים מסוכנים ממש.
דקל ורד כץ: "אנשים הופכים לאמוציונליים כשזה נוגע לטיפוח. הסרטון הכי ויראלי שלי היה על זה שאני אוהבת להשתמש בווזלין, אנשים הגיבו באגרסיביות שווזלין זה נפט, ואחרים שאמרו להם שזה שטויות"
"אני רואה פוסטים ברשת ששואלים 'קניתי את המוצרים האלה, מה אני צריך לעשות איתם עכשיו?' לצד תמונה של 20 מוצרים", אומרת ד"ר ישורון, "וזה במקום לעשות את ההפך - לומר מה את רוצה להשיג, עם איזו בעיה את מתמודדת, ולשאול אילו מוצרים טובים לך במצבך. יש גם את הצורך לנצל מבצעים עם שאלות כמו, 'יש 25 אחוז הנחה באייהרב, איזה סל של מוצרים אני אמור להרכיב?' או 'אני טסה ליעד שיש בו ספורה, מה להביא?' מבצע הוא הזדמנות לחידוש מלאים של מה שעובד עבורכן, לא לפתוח שדה ניסויים על העור".
איך באמת מתמודדים עם זה שה"קולגות" ברשת הם יוצרי תוכן, שלא מחויבים לאתיקה ויכולים לומר הכל בשם לייקים? במיוחד כשאת צופה בנזקים של זה אחר כך על מטופלים.
"איך שנכנסים לפרופיל שלי ברשתות כתוב בבירור שהתוכן שלי לא מחליף ייעוץ רפואי אישי. כי זה באמת לא. תוכן ברשתות נותן לך מענה ראשוני. נגיד, מי שיודע שיש לו נטייה לאקנה, יוכל ללמוד מהסרטונים אילו רכיבים לחפש במוצרי טיפוח וממה להימנע, אבל עד לרמה מסוימת. כן צריך ליווי רפואי. לרופאים וגם למשפיענים יש אחריות על כל מה שהם אומרים".
פולק מזהה את אותה בעיה. "אני רואה אנשים שמתבלבלים בשימוש בחומצות ומאוד כואבת את מה שקורה בטיקטוק - נערות שמעלות מוצרים, אחרות שאומרות 'אני חייבת גם' וקונות לפי ההייפ. זה לא משרת עבורן אף צורך, או חמור מזה - עושה נזק. תעצרו, תלמדו, תחקרו. רוב החומר שאני מעלה נשמר בפרופיל שלי, כדי שנשים יוכלו להתמצא בעצמן. אמהות פונות אליי בבקשה שארכיב שגרת טיפוח לילדות שלהן, ואני אומרת שאף אחת מתחת לגיל 30 לא צריכה הרבה יותר מקרם הגנה, תכשיר ניקוי ולחות. החומצות הן חומרים חזקים ואנשים לא מודעים לזה".
מי היום הסמכות ברשת, אם מי שקורא מאמרים מקבל פניות מאנשים שזקוקים לפתרון?
פולק: "רופאי עור טובים למי שמתמודד עם מחלות עור, והם לרוב לא מתמצאים ברכיבים קוסמטיים. הרבה מצבי עור הם לא מחלה, אלא מצב, ועם אקנה זה פשע שישר נותנים רואקוטן - יש הרבה דברים לנסות קודם. רופאי עור לא יגידו שניאצינמיד (רכיב שמוכר כמסייע בהבהרת פיגמנטציה - ט”ג) יותר טוב לבעיה שלך מהתרופה שהם יכולים לתת כרופאים".
ורד כץ מקפידה גם היא להיות מהדמויות האחראיות בז'אנר: "יש אצלי גבולות מאוד ברורים והדגשה שהתוכן לא מהווה ייעוץ רפואי, וכשיש בנות שמתחילות לפנות אליי עם בעיות רפואיות אני מפנה לרופאי עור. יש לי אחריות מאוד גבוהה כלפי הקהל שלי. אין דבר שאני לא בודקת מיליון פעם, וגם אם לפעמים אני נופלת, אז ממהרת להבהיר ולתקן".
האמוציות סביב טיפוח עור הפנים כבר משתוות לאלה שרואים בטוקבקים בנושאים פוליטיים.
ד"ר ישורון: "כשאני מעיזה לומר שטרנד מסוים מסוכן או לא אחראי, להקת נשים יוצאת עליי. נגיד העליתי סרטון על זה שיוגה לפנים זה משהו שמחקרים עדיין לא תומכים באפקטיביות שלו, גם לא חיטוב הפנים עם אבן גוואשה. נשים כותבות לי, 'את מדברת בשם חברות הביג פארמה, חברות התרופות לא רוצות שנדע את האמת, יש להן אינטרס. את מייצגת את כל הרפואה המערבית'. אנשים הופכים לאמוציונליים כשזה נוגע לנושא הזה. הסרטון הכי ויראלי שלי היה על זה שאני אוהבת להשתמש בווזלין, אנשים הגיבו באגרסיביות שווזלין זה נפט, ואחרים שאמרו להם שזה שטויות".
דקל, איך נראה הקשר עם מותגים שאת נותנת להם ייעוץ אסטרטגי?
"אני עוזרת להם להגיע לפורמולה עם רכיבים בטוחים וחדשניים, שתהיה נעימה על העור וכיפית לשימוש. המטרה היא להביא מוצרים טובים יותר לשוק, ואני מאמינה שקרם לא צריך לעלות 400 שקל".
יוצא לך גם לפסול ולהזהיר מפני מוצרים.
"החברות שעובדות איתי מודעות לזה שגם אם אהיה איתן בשיתוף פעולה בתשלום, אולי בין היתר אספר לעוקבות על מוצר שלהן ש'לא עובר אותי'. זה לא פשוט לעיכול, ואני גם מפסידה על זה כסף כי יש חברות שלא עובדות איתי בגלל זה - אבל אני ישנה עם מצפון נקי.
"אני מראה הרבה ברשתות חצ’קון שיצא לי או כווייה שעשיתי לעצמי על הפרצוף עם מחליק השיער. אני מנרמלת חוסר שלמות. כי הייתי רוצה שלדקל הילדה הייתה מישהי שתגיד לה 'פצעון פה ושם, את עדיין יפה ויש לך חיוך מהמם'. הרי העיסוק בקוסמטיקה יכול להרגיש שטחי, אבל כשהאימפקט הוא ללמד נשים איך לבחור מה מתאים לעור שלהן לכל החיים - זו שליחות".
האובססיה העולמית לעור זוהר ומתוח מתבטאת כמובן גם בדוחות הכספיים. רק בחודש האחרון הוכרזה עסקת ענק בתחום הביוטי, עם רכישת החברה של המשפיענית היילי ביבר, רואוד, בעסקה ששווייה יכול להגיע למיליארד דולר על ידי ענקית האיפור e.l.f. המותג של ביבר הושק לפני שלוש שנים והגיע למכירות נטו ב-212 מיליון דולר בשנה האחרונה, למרות שהוא כולל עשרה מוצרים בלבד, ומשווק רק ישירות לצרכן - ללא תיווך של רשתות פארם כמו ספורה.
לפי תחזיות של Euromonitor, שוק הטיפוח האישי צפוי להניב הכנסות של למעלה מ-677 מיליארד דולר בשנת 2025. "אני חושבת שאפשר לראות את הצמיחה של הקטגוריה עוד קודם, עם העלייה של המותג האמריקאי גלוסייה (Glossier) שנכנס לשוק בעשור הקודם ויצר מוצרים שנראים הכי מגניב וחנויות שהן כמו מוזיאונים קטנים", מסמנת יצחקוב, "פתאום כולם רצו להסתובב עם השקיות הוורודות שלהם וההייפ הביא קהל צעיר. יותר נשים נחשפו עם בעיות העור שלהן ברשת, ויותר מותגים ומפורסמים זיהו את ההזדמנות. הם הבינו שמוצרי טיפוח נקנים במהירות יחסית על ידי צרכנים בהשוואה לקטגוריות אחרות, ונכנסו לתחום.
"אני אגב זרקתי את כל המוצרים של גלוסייה, הם בכלל לא התאימו לעור הפנים שלי. בעבר קניתי דברים בעקבות נשים באינסטגרם שנראו לי אמינות, ושום דבר לא עבד - עד שניגשתי לייעוץ מקצועי שבו הסתכלו על העור שלי ואמרו לי שיש לי פיגמנטציה הורמונלית של אחרי-הריונות, וששום מוצר שזמין ברשת או בפארם לא יעזור. בדרך התפתח איזה סוג של תסכול נפשי, כי חשבתי לעצמי שאם למשפיענית ולכל העוקבות שלה זה עובד וכולן עפות על הקרם - אולי משהו לא בסדר בפנים שלי? בסוף הבנתי שבשבילי לפחות, כמה שפחות - יותר טוב".
מטיקטוק נמסר בתגובה: "אנחנו עובדים באופן פעיל עם מומחים מארגון הבריאות העולמי ומארגוני בריאות שונים במדינות בהן טיקטוק פועלת כדי לקדם מידע אמין בפלטפורמה שלנו, ומסירים 98 אחוז מהתוכן המזיק עוד לפני שהוא מדווח לנו. יש לנו בודקי תוכן שעובדים מסביב לשעון ואלגוריתם שלומד ומתפתח כל הזמן. אם משתמש מרגיש שנחשף לתוכן מטעה או לא ראוי לפלטפורמה - אנחנו מעודדים דיווח בתוך האפליקציה, ומתייחסים לכל דיווח ברצינות". ×
