מבין המראות החריגים שמזמנת המלחמה בעזה, זה של השבוע האחרון היה מוזר במיוחד: קבוצה של אנשי חמאס רעולי פנים ולבושים במדים שחורים, מלווים בנציגי הצלב האדום, מחפשים אחר חטופים חללים בתוך השטח הישראלי, כלומר מעבר ל"קו הצהוב", תחת עינו הפקוחה של צה"ל. המהלכים ברובם היו מעין הצגה בפני כלי התקשורת במטרה להפגין רצינות לכאורה מצד חמאס, כשחלק מפעילי הארגון ניצלו את השהות בשטח וניסו לאסוף ציוד ותחמושת.
בשיח הציבורי ובכלי התקשורת הפלסטיניים הבליטו את זהות המעורבים במאמצי האיתור: חברי "יחידת הצל" (ווחדת א-ט'ל) שתפקידה שמירה על חטופים ישראלים, חיים וחללים. אנשי היחידה היו "גיבורי השבוע" ברחוב העזתי. הם הוקפו בהמון מריע וסוקרו ללא הרף בכלי התקשורת הפלסטיניים והערביים: תועדו משתחלים למנהרות באזור חאן-יונס (חלק מהם מצוידים בבלוני חמצן), מפעילים ומכוונים כלים הנדסיים כבדים שאושרו להיכנס ממצרים, ולבסוף עוזבים את האתרים השונים כשהם נושאים אלונקות ועליהן גופות החללים עטופות סדינים לבנים.
יחידת הצל ביססה בעשור האחרון את מעמדה כמעין מיתוס מקומי בעזה. היא הוקמה חודשים ספורים אחרי חטיפת גלעד שליט ב-2006 בהנחיית מוחמד דף, בהובלת באסם עיסא (אבו-עימאד), מח"ט העיר עזה שחוסל במבצע שומר החומות (מאי 2021), ובמעורבות עמוקה של מוחמד סינוואר, שהיה אחראי ישיר על החזקת שליט. דבר קיומה של היחידה פורסם רק ב-2016, בסרטון דרמטי שבו נראה פעיל חמאס שולף פתק מתוך מעטפה הנושאת את סמל היחידה (רעול פנים הנועץ מבט ממוקד) ועליו הכיתוב: "אושר לפרסום על ידי המפקד מוחמד דף".
אבו-עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס שהופיע בסרטון (חוסל באוגוסט השנה), הסביר: "מדובר ביחידת עילית מסווגת. התכלית הסופית של כלל פעולותיה היא שחרור אסירים פלסטינים מהכלא בישראל". ואכן, חברי יחידת הצל נבחרים בקפידה משורות הנוח'בה או המודיעין הצבאי של חמאס, על בסיס יכולות צבאיות שהם מפגינים, מידת הקנאות הדתית שלהם והנאמנות לארגון, לצד קשרים משפחתיים והמלצות אישיות. כך, למשל, הפעילים הראשונים שגויסו לשורות היחידה ב-2006 הגיעו ברובם ממחנה הפליטים חאן-יונס (מקום מגוריהם של האחים סינוואר), והיו בעלי היכרות אישית וקשרים משפחתיים.
שותפי סוד למתקפה
אנשי הצל עוברים הכשרה ארוכה וקשה הכוללת בין היתר קורסים בתחום הטכנולוגיה והמודיעין (בעיקר הסתוות, וכן איתור מאמצי מעקב ובריחה מהם), לצד היכרות עם החברה הישראלית (נושא שיחיא סינוואר ראה בו חשיבות רבה, כמי ששהה בכלא כמעט רבע מאה), וכן לימוד עברית ואנגלית, שפות שבהן הסתייעו הפעילים בתקשורת עם חטופים אחרי 7 באוקטובר.
"לנוכח החשיבות הרבה שמייחס חמאס לחטופים כ'נכס' והחשש התמידי של הארגון מפני חדירה מודיעינית וניסיון ישראלי לחלצם, ננקטים ביחידה מידור קפדני וביטחון מידע נוקשה, בפרט לגבי מיקומי דירות המסתור והמנהרות הייעודיות שבהם נעשה שימוש", מסביר עדי רותם, בכיר בשב"כ בעברו וחבר בצוות המו"מ במהלך המלחמה. "הפעילים ביחידה נמנעים מהותרת חתימות דיגיטליות, מודעים לשיטות המעקב אחריהם, וחלק גדול מהם לא מכיר את יתר החוליות ביחידה מעבר לאלה שלהם". פאיז אבו-שמאלה, עיתונאי מחאן-יונס, שיקף את הגאווה של העזתים ביחידה: "למרות אינספור ניסיונות להחדיר סוכנים ליחידה הזאת או לפרוץ אליה באמצעות כלים טכנולוגיים מתקדמים, אנשי הצל מציבים חומה בלתי חדירה בפני כלל גורמי המודיעין של ישראל".
לדברי רותם, "נוהלי הביטחון הקפדניים הופכים את יחידת הצל לאגוז קשה לפיצוח מבחינה מודיעינית, ועוד יותר – לחיסול פעילים שלהם". ואכן, עד היום פירסם חמאס את זהותם של שישה פעילים בלבד של היחידה שנהרגו לאורך השנים. סיפוריהם האישיים של סאמי אל-חמאידה ממחנה הפליטים שאבורה ברפיח שחוסל ב-2008, עבדאללה לבד ממחנה הפליטים שאטי שחוסל ב-2011, או עבד א-רחמן אל-מובאשר ממחנה הפליטים חאן-יונס, שנהרג ב-2015 בקריסת מנהרה, משקפים "פרופיל טיפוסי" של חברי היחידה: "הוכיחו" עצמם בפעולות טרור נגד ההתנחלויות בעזה או כוחות צה"ל באזור במהלך האינתיפאדה השנייה, והוגדרו על ידי מפקדיהם בזרוע הצבאית כנחושים וקנאים במיוחד. במסלול שירותם שולבו גם במשימות אחרות כמו חפירת מנהרות וייצור נשק.
עד 2014 היחידה הייתה קטנה יחסית (עשרות פעילים), כש"הפרויקט" המרכזי שלה היה השמירה על גלעד שליט (לימים שיחרר חמאס סרטונים שבהם הוא נראה יחד עם אנשי היחידה "עושים על האש"; רוב שוביו נהרגו במהלך השנים בתאונות עבודה או בחיסולים של ישראל). לאחר מבצע צוק איתן ב-2014 הייתה היחידה אחראית על החזקת חללי צה"ל הדר גולדין ז"ל (שהשבוע נערכו חיפושים אחריו באזור רפיח שבו אירעה ההיתקלות שבה נפל) ואורון שאול ז"ל, שנפל גם הוא בצוק איתן, לצד שמירה על אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שחצו את הגבול לתוך הרצועה.
ערב 7 באוקטובר הוכנסה היחידה לסוד המתקפה, היות שיועד לה תפקיד בעל חשיבות אסטרטגית שהצריך היערכות לוגיסטית לקליטת החטופים. מספרם בסופו של אותו יום עמד על למעלה מ-250, גדול בהרבה מההערכה המקורית של חמאס. "הדבר חייב את יחידת הצל לגדול ארגונית בתוך זמן קצר, גויסו פעילים חדשים, והיא מונה מאז ראשית המלחמה כמה מאות אנשים. כמות החטופים הגדולה, לרבות ילדים ונשים שהיו בידי חמאס עד סוף 2023, חייבה עוד שינויים ובכלל זאת החזקת חלק מהחטופים בבתי אזרחים, או בידי פעילי הארגון שנחשבו מקורבים ואמינים פחות בהשוואה לחוג המצומצם של פעילי יחידת הצל", מסביר עדי רותם. "עם זאת, יחידת הצל פיקחה על כל אתרי המסתור, כשהיא מכתיבה את נוהלי הביטחון בהם וקובעת את היחס הנדרש כלפי החטופים".
אנשי היחידה מחפשים גם בצד הישראלי של "הקו הצהוב", תחת עינו הפקוחה של צה"ל. חלקם ניצלו את השהות בשטח וניסו לאסוף ציוד ותחמושת
מאז תחילת המלחמה ממלאת יחידת הצל כמה תפקידי מפתח: שמירה על החטופים החיים והעברתם בין מקומות מסתור, לא פעם תוך הסתוות, כמו למשל הלבשה בבגדי נשים מוסלמיות; והבאת החטופים לידי הצלב האדום, לרבות בטקסי הראווה שנערכו בראשית השנה, שבהם בלטו אנשי הצל כשהם נושאים כלי נשק ישראליים שנלקחו שלל, בעיקר רובי "תבור". הייתה זו למעשה הפעם הראשונה שבה נחשפו בפומבי פעילי היחידה. באירועים השונים גם התגלה כי משולבות בה נשים, שתועדו מעבירות חטופים לידי הצלב האדום. אנשי הצל היו גם אלה שערכו את שיחות הטלפון בין החטופים החיים למשפחותיהם זמן קצר לפני ששוחררו לפני כמה שבועות.
לאות הוקרה על פועלם פירסם חמאס, "הבעת תודה מיוחדת לכל הלוחמים האלמונים שבמשך שנתיים שמרו על החטופים, כולל בתנאים הקשים של הלחימה בעזה, ובכך איפשרו להביא לשחרור האסירים הפלסטינים". בהודעות של הארגון הודגש שאנשי היחידה הקפידו לנהוג בחטופים באופן אנושי ולפי עקרונות האיסלאם, הגם שבחוברות הדרכה רבות של הזרוע הצבאית שנתפסו במהלך המלחמה, ומשמשות, בין היתר, את אנשי יחידת הצל, הוסבר שאין מניעה עקרונית או הלכתית לענות ואף להרוג שבויים, אם הדבר משרת את צורכי הארגון.
ההערצה שרוכשים עזתים רבים כלפי היחידה משתקפת מדברי ההלל שפירסמה העיתונאית העזתית סאג'דה אבו-עודה: "מי שכותב את סיפורי הגבורה הגדולים ביותר הם הגיבורים הפועלים בצללים. את אנשי הצל לא רואים אבל הם נוכחים כל העת, לא שומעים אותם אך הם פועלים. הם אנשים שלא מבקשים שבחים, נחושים וסבלניים, ומבינים כי בכל רגע ייתכן שימותו. עבור אותם הגיבורים, השמירה על החטופים הישראלים אינה רק 'החזקה בקלף מיקוח' אלא חלק ממערכת השחרור הגדולה, שאחד מיעדיה המרכזיים הוא שחרור האסירים הפלסטינים".
קבורה במגרשי ספורט
ובינתיים כמו בישראל, סוגיית השו"ן (שבויים ונעדרים) מעסיקה רבות גם את הציבור העזתי מאז שנכנסה לתוקפה הפסקת האש. במקביל להשבת החטופים הישראלים הוחזרו לרצועה כ-200 גופות מחבלים, בעיקר כאלה שנהרגו ב-7 באוקטובר בשטח ישראל. לצורך זיהוים הוקמו אוהלי ענק שבהם מתקבצים בני המשפחות הצופים בתמונות ההרוגים וחפציהם המוקרנות על מסכים. רק עשרות זוהו, ונקברו כ"שהידים של פעולת העובור" (הכינוי של חציית הגבול ב-7 באוקטובר).
במקביל נעשה ניסיון לאתר כ-6,000 נעדרים הקבורים מתחת להרי ההריסות ברצועת עזה (לטענת חמאס, המספר מגיע לכמעט 10,000), ולצורך כך גם הוקמו מרכזי חיפוש ותיעוד. כמו כן הוחל בהעברת גופות מקברים ארעיים – לרבות מגרשי ספורט, איי תנועה, גנים וחצרות בתים, או "קבורה בשכבות" שנעשתה בבתי הקברות – לקברים קבועים. המילה "מג'הול" (אלמוני) היא הרווחת ביותר בפעולות הקבורה, ונכתבת על השקים הלבנים שבהם נעטפות הגופות.
גרירת הרגליים של חמאס בהקשר של החזרת החטופים החללים – לרבות הפרות בוטות כמו החזרת גופת משת"פ פלסטיני לפני מספר שבועות או חלקים מגופת החטוף אופיר צרפתי ז"ל השבוע למרות הדיווח על השבת חלל חטוף – נובעת משתי סיבות: הראשונה, סיפוק אותנטי ותחושת הישג שחש הארגון מהסבת כאב לציבור הישראלי, והשנייה – ניסיון להאריך את השלב הראשון של הסכם סיום המלחמה כדי לקבע עובדות בשטח (בעיקר קידום השיקום והעמקת הנוכחות של כוחות שחמאס חפץ ביקרם, בדגש על קטאר וטורקיה), למנוע מישראל את היכולת לשוב ללחימה עצימה ולעכב את דיוני השלב השני הכולל אבני נגף קשות מבחינת הארגון, ובראשן הדרישה לפירוק מנשק ולפריסת כוחות זרים ברצועה.
עדי רותם, בכיר לשעבר בשב"כ: "נוהלי הביטחון הקפדניים הופכים את 'הצל' לאגוז קשה לפיצוח מבחינה מודיעינית. חלק גדול מהפעילים לא מכיר את החוליות האחרות"
ההערכה שעליה נשען חמאס היא שידי ישראל כבולות בידי טראמפ שהפך למכתיב המדיניות הכמעט בלעדי ברצועה, וכי זה אינו מעוניין בשיבה למלחמה, גם אחרי הפרות בוטות כמו התקריות בשבועיים האחרונים באזור רפיח שבהן נהרגו שלושה חיילי צה"ל.
חמאס מנסה להקרין נרטיב של "מאמצים רציניים" לכאורה לאיתור גופות החללים. "ישראל שינתה כליל את השטח בעזה, מה שמקשה מאוד על איתור החטופים החללים", תירץ השבוע ח'ליל אל-חיה, ראש חמאס בעזה, והוסיף: "חלק ממי שקברו את החטופים חוסלו, ולא נותר מי שמכיר את מיקום הקברים. עם זאת, אנו עמלים יומם וליל לאיתור החללים, ואף הוקם חמ"ל משותף בקהיר שעוקב אחר הנושא בהשתתפות המתווכות וישראל, שבין היתר מקדם הכנסת כלים הנדסיים לרצועה בפיקוח בינלאומי. החלטתנו בנושא החטופים ברורה: איננו רוצים להשאיר בידינו שום גופה, כדי לא להותיר בידי ישראל אמתלה להילחם".
כפי שהומחש השבוע, רק לאחר עימות צבאי שבו נהרגו יותר ממאה פלסטינים והעלה חשש מחזרה ללחימה, ובעקבות לחץ מצד קטאר, חזר הארגון להחזרת חטופים, כנראה עד ההפרה הבאה והטענה כי "נתקל בקשיים".
החזרת החטופים החיים אינה מבשרת על קץ יחידת הצל. הקונספציה שלפיה חמאס לעולם ישאיר בידיו חטופים חיים אמנם התבדתה (לשמחת הישראלים), אולם האפשרות שהארגון ינסה לשמור בידיו חטופים חללים קיימת, וייתכן שאף מתחזקת לנוכח המציאות השברירית מאז הפסקת האש והחשש מחזרה ללחימה, מה שדוחק בחמאס להחזיק קלפי מיקוח מול ישראל. זאת ועוד, סביר שלאורך זמן יחלו להתפתח בחמאס מחשבות לגבי חטיפות עתידיות, בין היתר לצורך שחרור כ-9,000 הכלואים שנותרו בישראל, דבר שיצריך גם הוא את שימור יחידת הצל.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
