את ועידת "מחברים את השברים" של ynet ו"ידיעות אחרונות", שנערכה אתמול בשיתוף מרכז "זלמן שז"ר", פתח נשיא המדינה יצחק הרצוג: "אין דבר חשוב יותר מלהחזיר את החטופות והחטופים הביתה. הצלקת בנפש הלאומית היא כואבת מאוד, ואנחנו צריכים לתת לפרק הזה להסתיים ולהמשיך הלאה, גם אם נמשיך להילחם לאחר מכן".
במפגש שצולם מראש, שוחח הרצוג עם היו"ר מרכז “זלמן שז”ר” אביגדור קהלני. קהלני אמר להרצוג כי "אני מאמין שתוך שנתיים-שלוש יקרה משהו במדינה, השפה ברחוב תהיה שונה, השדה הפוליטי יהיה שונה. יקומו ויצוצו כל מיני מנהיגים מתוכנו". הנשיא השיב: "נכון, אני מסכים איתך", והוסיף: "אתה רואה גיבורים לאומיים שצמחו מכל מיני מקומות - ממשפחות חטופים, מלחימה בצבא, ממשפחות שכולות, אנשים שעברו חוויות קשות, אנשים שהצילו אנשים. אתה רואה גיבורים לאומיים וגיבורות לאומיות שיבואו לקדמת הבמה. זו דרכו של עולם, ככה נתקדם גם הלאה", אמר.
השיחה של הרצוג וקהלני
(צילום: ירון שרון)
לאחר מכן, השר מיקי זוהר שהתארח בוועידה השתתף בפאנל בהנחיית אלכסנדרה לוקש, יחד עם אביגדור קהלני. בפתח הדיון ביקש זוהר לדבר על ערבות הדדית, אך כבר בשלב זה הניפו מפגינים שלטים עם הכיתוב "בקרוב תעופו", ואחת מהמשתתפים בקהל אף התפרצה לדבריו: "מיקי, אל תדבר על ערבות הדדית. פילגתם את העם".
זוהר, שהתקשה לדבר מבלי שיפריעו לו, אמר למשתתפת בקהל: "את לא מאפשרת לי לדבר, איזו דמוקרטיה זו אם את לא מאפשרת לי להתבטא? זו לא דמוקרטיה, אתם לא דמוקרטים. אם לא תיתנו לי לדבר - איך אפשר לייצר שיח וערבות הדדית? זו לא ערבות הדדית". בשלב זה דיבר רס"ר (במיל') יואב צבעוני, שנפצע במלחמה ברצועת עזה ואיבד את רגלו. הוא אמר: "הסיבה שאני פה היא לדבר על אחדות ועל ההקרבה שלנו, שאנחנו יצאנו ונלחמנו למען העם הזה. יש סיבה שאנחנו פה היום כדי לדבר על ערבות הדדית”. אחרי בקשתו של צבעוני, הקהל התרצה וההפרעות פסקו.
הפאנל הבא עסק בגל האנטישמיות ושנאת ישראל שהתגבר מאז מתקפת הטרור, ובצורך בחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות. איתי ניקסון, ראש אגף התפוצות וראש תחום בכיר בזירה הכלכלית במשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, אמר "אנחנו עדים לתופעה שיש הרבה יותר אנטישמיות בתוך בתי ספר" בחו"ל, "גם מצד תלמידים וגם מצד אנשי סגל".
אלה קינן, יוצרת תוכן ומייסדת ארגון BrightMind, השתתפה גם היא בדיון והתייחסה בדבריה להטיה האנטי-ישראלית בוויקיפדיה, בין השאר בשפה האנגלית. "יש שינוי שקורה כבר כמה שנים בוויקיפדיה וברשתות החברתיות שלמעשה מוחק את ההיסטוריה של העם היהודי, את הקשר שלו לישראל ובאופן כללי את ההיסטוריה המתועדת שלו מראשית הציונות", היא אמרה. "למשל אם תיכנסו לערך 'ירושלים' באנגלית, תראו שלא כתוב שהיא נמצאת במדינת ישראל”.
בפאנל נוסף שהתקיים, בהנחייתה של הח"כית לשעבר, ד"ר עליזה לביא, מייסדת פורום 120 מנהיגות, השתתפה איריס חיים שבנה יותם נורה בשוגג על ידי צה"ל בשג'אעיה. "מהיום שיותם נהרג אני מקבלת הרבה מאוד עדויות מהשטח, אבל לא טורחת לפרסם אותן", אמרה איריס: "אם בכל פעם נפתח את הפצע הזה ונחטט בו ונשפריץ את כל המוגלה החוצה, כולנו נישאר שבורים. אנחנו צריכים להתקדם לאנשהו ולסגור את הסיפור הזה, שהוא פרטי שלנו. צריך למחול, להגיד 'אנחנו יודעים, זה קרה'”.
"חיבור בין ההווה הישראלי למורשת היהודית"
בדברי הפתיחה של הוועדה, מנכ"לית מרכז שז"ר, מיכל שגיא, אמרה כי "אנחנו פועלים בדרכים רבות, שונות ומגוונות, כדי לחבר בין ההווה הישראלי - היהודי והכללי - לבין העבר והמורשת היהודית, כדי שנוכל ללמוד ממנה את הערכים הראויים לקיומה של חברה מתוקנת".
היא נשאה תפילה ל"שלום, שגשוג וערבות אמיתית וכנה", והוסיפה כי כשנבחר זלמן שזר לנשיא השלישי של מדינת ישראל ב-1963, הוא פתח את כהונתו במילים "אין להינצל מחבלי גאולת ישראל אלא על ידי הרמת קרן אהבת ישראל". לדבריה, "אנחנו מסתכלים על המציאות הישראלית והרבה פעמים רואים את הקשה, אבל ב-1963 המצב לא היה הרבה יותר טוב. ובכל זאת, הוא נשא את הצו 'ואהבת לרעך כמוך'".
"7 באוקטובר הוא הזדמנות לאחדות"
תת־אלוף במיל' אמיר אביבי, יו”ר ומייסד תנועת "הביטחוניסטים", הגיע לוועידת "מחברים את השברים" והתייחס בפתח דבריו להזדמנות שיצרה המלחמה: "7 באוקטובר זה משבר מטורף, אבל גם הזדמנות לבנות אחדות בעם. האחדות מתחילה בזה שאתה אוהב את העם שלך. הסיפור הגדול הוא ששכחנו מי אנחנו. מנסים להפוך אותנו לנבלים של הסיפור, ואנחנו הגיבורים של הסיפור. כשכל יהודי ייזכר שאנחנו עם באמת מדהים".
על השלכות המלחמה והצעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להשתלטות על רצועת עזה והוצאת תושביה, אמר אביבי:” כל מה שהנשיא טראמפ צריך לעשות זה לעמוד על זה שיפתחו את הגבול וייתנו לאנשים הזדמנות לחיים יותר טובים".
"הדבר המיידי - הצלת החטופים"
ח"כ חילי טרופר (המחנה הממלכתי) התייחס במהלך הוועידה לתוכנית שהציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ואמר כי "יש להיזהר מאשליות". לדבריו, "ההצעות שלו לא מיידיות, מה שמיידי זה להציל את האחים והאחיות שלנו בתוך עזה. אם לא נעשה את זה עכשיו, מאוד יכול להיות שלא יהיה לנו את מי להחזיר".
טרופר הוסיף כי שמע בעיקר חזון ולא תוכנית, לכן הוא נוקט זהירות. עם זאת, ציין, "יש שם שני דברים חשובים - האחד שארה"ב אומרת שאסור שיהיה שלטון חמאס בעזה, והשני שאסור שעזה תמשיך להיות בעיה רק של ישראל". בהמשך התייחס חבר הכנסת גם לפילוג בחברה הישראלית, עוד בימי המהפכה המשפטית לפני טבח 7 באוקטובר, והוסיף: "העם ברובו נמצא במקום של שותפות. צריך לשמור על הביחד".
"צריכים להיות אופטימיים"
ארבעה מעיתונאי "ידיעות אחרונות" - חן ארצי סרור, רתם איזק, עמיחי אתאלי ועודד שלום - התיישבו כדי לשוחח על הנושא שכבר יותר משנה, מעסיק את כולנו לאן מועדות פנינו אחרי קו השבר הנורא של 7 באוקטובר.
למרות הקשיים הרבים שמשתקפים בחברה הישראלית, עמיחי אתאלי בחר לסכם באופן חיובי: "אני חושב שהתהליך שיקרה כאן בחברה שיעבוד מלמטה למעלה ולא להפך. החברה הישראלית - היא מדהימה. אין מקום כזה ואין עם כזה בשום מקום בעולם, פשוט אין. וברור לי שהתהליך הזה יבוא לידי ביטוי בכל חזיתות חיינו ויגיע גם להנהגה. לכן אנחנו צריכים להיות אופטימיים".
"ברגע שאנחנו מבינים למה אנחנו כאן, קל יותר להירפא"
בוועידה דנו גם מומחים בחשיבות החינוך והחוסן הנפשי לחברה, ובתפקידן של המכינות הקדם־צבאיות בהתמודדות עם אתגרי התקופה. יעל נכון הראל, מנכ"לית קרן פוזן בישראל, סיפרה על השינוי במערכת החינוך בעקבות המלחמה: "מצאנו את עצמנו יותר רלוונטיים בשל הביקוש וההבנה שההתעסקות בזהות של התלמידים היא אינדיבידואלית לכל תלמיד". נכון הראל הוסיפה כי מאז 7 באוקטובר ניכרת עלייה בשיח העוסק במשמעות הקיום המשותף. “ברגע שאנחנו מבינים למה אנחנו כאן, קל יותר להכיל את האיך וגם להירפא".
מנכ"ל מועצת המכינות הקדם־צבאיות, אבישי ברמן, הדגיש בדבריו בוועידה את חשיבות המכינות. הוא ציין כי הצעירים המשתתפים בהן כבר אינם "יושבים יותר ביציע": "אנחנו מחזיקים תחת הידיים מכינות דתיות, מעורבות וחילוניות בתוך אותו הבית, ומתעקשים להמשיך ולחיות יחד", אמר.
"עכשיו זה הזמן להגשים חלומות"
בפאנל מרגש במיוחד, סיפרו דור אלמוג, הניצול היחיד מהפיצוץ באל־מוואסי בעזה שגבה את חייהם של 21 לוחמים, ושגיא דובב, קצין היחידה המיוחדת שהפך למדריך השיקום שלו, על הדרך חזרה לחיים. במסדרונות בית החולים נרקם חיבור מיוחד. בימים אלו, דור ושגיא מתאמנים יחד לקראת תחרות בינלאומית.
"קיבלתי את החיים שלי במתנה פעם שנייה, ועכשיו זה הזמן להגשים חלומות", אומר דור, ומוסיף, לקראת ציון שנה לאסון הקשה באל־מוואסי: "השאיפה הכי גדולה היא להקים אנדרטה", הוא מסביר, "מקום שיישמר לדורי דורות, שאליו אוכל להגיע יחד עם המשפחות השכולות ועם חבריי, כדי לזכור ולהזכיר את החברים שאיבדנו במלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.02.25
